בס''ד
אני מבינה את הפחד הזה. כשיש משהו שקוראים עליו 'בכל מקום', זה בהחלט מנכיח את החשש שגם לנו זה יקרה. בזה אני חושבת שאת מאד צודקת לגבי מה שכתבת על המודעות העולה בשנים האחרונות.
את שואלת מה אפשר לעשות כדי להתמודד מול הפחד הזה ❤
כמה דברים שעולים לי:
1. זה שאת במצב גופני ונפשי טוב, ושאין לך סיבה ספציפית - זאת כבר נקודת פתיחה מעולה ב''ה!
2. צריך לזכור שממש לא כל אישה חווה דיכאון אחרי לידה. יש כל מיני הערכות אבל גם הערכות הכי (!) גבוהות מדברות על 25% מהנשים (יש הערכות הרבה יותר נמוכות). מה שאומר ש-75% מהנשים, שלושת רבעי של האוכלוסייה היולדת, ב''ה לא חווה את זה.
3. העובדה שאת עם מודעות לזה היא דבר חיובי מאד. זה אומר שאם ח''ו תתחילי להרגיש תסמינים כלשהם, את תוכלי לזהות אותם מהר מאד, ומימלא להתחיל לטפל בעצמך בצורה מהירה וגם בע''ה לחזור לעצמך מהר.
4. מול הפחדים שלנו בכללי, אני מרגישה שכדאי להתנהל בשני מישורים מקבילים:
א. לקבל את זה שאין לאף אחד תעודת ביטוח - בסופו של דבר, זה נכון: כל מיני דברים יכולים לקרות לנו. אני בעד להכיר בזה, להודות בזה. להגיד לעצמינו שכן, זאת אחת האפשרויות, בתוך שלל האפשרויות שיש בעולם. בעיניי עדיף לתת מקום לפחד - ולא לנסות להדחיק אותו ולשכנע את עצמינו ש'לנו זה לא יקרה'. כי להדחיק לא באמת מעלים. לעומת זאת, כשאנחנו נותנים מקום לפחד, כשאנחנו מדברים אותו או כותבים אותו, הרבה פעמים משהו בנו נרגע. כל עוד הוא נשאר רק במחשבות, הוא יכול לגדול בלי סוף ולמלא כל תא במוח שלנו בערך. אבל כשאנחנו מתרגמים אותו למילים וכשאנחנו משתפים אנשים (כמו שעשית עם השרשור הזה), הוא מקבל צורה ומסגרת. פתאום יש לו התחלה, אמצע וסוף. פתאום אפשר להתחיל לעבוד איתו ולענות לו.
ב. לנתב את הפחד לעשייה - כמו כל רגש, גם לפחד יש תפקיד. בדרך כלל הפחד כאן כדי לשמור עלינו. כמו תרמור אזהרה כזה. מה זה אומר למעשה? כאן אני חוזרת לדברים המעולים ש@אוהבת את השבת ו@מחי כתבו לך. דרך מעולה להשתדל שהעתיד יהיה טוב, זה לבנות מעכשיו הווה בריא. לסגל את עצמינו הרגלים טובים, כמה שניתן. לאכול טוב. לישון בצורה סבירה. לצאת לבחוץ לנשום אוויר. לפגוש אנשים. וגם, כשתתחזקי עוד קצת (חודש זה עוד לא הזמן לזה), לראות אם את יכולה להכניס פעילות גופנית קבועה ללו''ז שלך. ממליצים שזה יהיה לפחות 3 פעמים בשבוע, לפחות כ-20 דקות כל פעם.
בהצלחה גדולה! והרבה נחת!!!