מה אתה רוצה, למה אתה רוצה, ומה הסיבה שבגללה אתה פועל כמו שאתה פועל.

וזה שטוב לך להיות לבד לא מחייב אותך "לגרש" אותה ממך. ממש לא. זה בסדר.

של אנשים שהתחתנו צעירים ויש להם חסך רציני. 

לחוות את העולם כאינדיבידואל בוגר זה חלק חשוב מההתפתחות התקינה בדיוק כמו שילד צריך לחוות ילדות אמיתית בשביל ההתפתחות התקינה שלו. 

אולי הרבה מבוגרים מתגברים על זה או חיים עם זה בשלום (או שלא) ויודעים להסתיר את זה יפה, בשונה מילדים..

אין לי פיתרון בשבילך.. אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא..

לראות פריינדס. האם יש מישהו שאתה יכול לראות איתו?

אין בעיה בלחפש ריגושים ולעבור מדבר לדבר. אף אחד לא יכול להינות רק מסרטים וסדרות (ואני "מכורה"). גם שיר שאוהבים בסוף קצת נמאס ומוצאים שיר אחר שיחליף אותו. ככה זה החיים, וזה בסדר. זה טבעי. שקרן מי שיגיד לך אחרת. אף אחד לא מבלה רק בקולנוע או רק במסעדות. יש עוד מקומות בילוי וזה בסדר להנות מכל מה שאפשר. מותר לגוון ואפילו חשוב.

אולי אתה לא מוצא מישהו שנהנה לעשות איתך את מה שאתה אוהב? 

אם אשתך היתה אוהבת הרבה מהדברים שאתה אוהב והיתה רוצה לעשות אותם איתך, זה היה משנה בך משהו?

אחרים שלא.

כלומר בעיניי זה לא גיל החתונה כמו הבשלות והשלמות בבחירה.

כי גם זוג צעיר שהיה שלם בבחירה, בשל ומוכן לחתונה,

יכול בהחלט לחוות את העולם גם כאינדיבידואל גם בתוך חיי הנישואין. אנחנו עדיין נשארים אדם בפני עצמו עם עולם פנימי עשיר וגדול גם כאשר אנחנו נישאים.

(יכולה לשתף מניסיון אישי שגם בעלי וגם אני היינו בני 18 כשהתחתנו (הכרנו 5 שנים לפני עוד ), והיום אחרי כמעט 16 שנות נישואין בהחלט רואים את המקום הזה של לגדול גם בפן האישי וגם בפן הזוגי ביחד, להיות אנשים בפני עצמינו לצד זה שאנחנו גם בני זוג, כאשר הנישואים רק תורמים לשניהם ולא להיפך. ומכירה גם מהיכרות אישית וגם מהיכרות מקצועית עוד הרבה מאוד זוגות כנ"ל).

ומצטרפת לכל מילה שכתבת כ"כ מקסים כאן: "אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא.."

בהחלט, יחד עם עבודה אישית והתבוננות אישית כוללת על כל החיים ועל מה אפשר לעשות כדי להרגיש את השלמות הזו והרגיעה הנפשית הזו. ב"ה

מי שעיקר כוחו במחשבה וברעיונות, יכול למצוא סיפוק גדול מלהביע את הרעיונות החדשניים שלו.

העניין הוא למצוא את הבמה המתאימה.

על מה תתחרט כשתגיע לגיל 80? 

כי מקריאה ממש שטחית נשמע שיש כאן הזמנה של הנפש שלך להתבוננות-פנימה. בכל חייך.

וזה באמת מתחיל בך. באדם הכולל שאתה.

לפני העבודה ולפני הזוגיות ולפני הכל. 

קודם כל אתה.

אם תגיע למקום שאתה יודע מי אתה

ואתה שלם במי שאתה

וטוב לך

ואתה חי בשלמות עם כל החיים.

ויש משהו הרמוני ושלם בהכל.

דברים יסתדרו.

ולצערנו זה עובד גם הפוך.

אם אנחנו לא תמיד הכי קשובים לעצמינו, ואם אנחנו בקצת בלבול או משהו אחר,

זה יכול להשליך ולהתבטא בעוד ועוד מישורים בחיינו.

והאמת הייתי מתחילה בבירור הכי מקיף והכי "דוך" שיש. כלומר ממש להסתכל לאמת איך שהיא בעיניים.

לשלול גם דברים כמו דכאון קל אם יכול לצוץ,

או אם זה קשור לחוויות עבר מהילדות,

או כאבים כאלה ואחרים של הנפש שאולי לא עובדו נכון

(וכל הנ"ל כמובן לפנות אך ורק לגורם מוסמך כדוגמת פסיכולוג קליני ולא משהו אחר גם אם הוא "ליד", זה צריך להיות הכי נכון ומתאים ומוסמך לטיפול בנפש כולה.)

ולהמשיך להתבוננות גם על נושא האמונה שאתה אומר שמעסיק אותך זמן רב וכל החיפושים האלה.

ומה זה עושה לך בינך לבין עצמך או בינך לבין העולם.

וכמובן כמובן בנושא הזוגיות.

לראות איך אני חי עם אשתי מבחירה שלמה, מאהבה וביחד, ואיך אנו יכולים להגיע לכך.

אבל אם אתה מתאר מציאות שחלילה זה מכורח, אז בוודאי שהנפש נשחקת.

ואם אנחנו מאלצים את עצמינו עוד ועוד, בסוף זה יתפרץ איפשהו.

צריך להיות שלמים עם עצמנו ועם הבחירות שלנו.

אנחנו לא יכולים לעשות שקר בנפשנו או לשים מסיכות או להתנתק מעצמינו ולקוות שהכל ילך כשורה, בטח ובטח שלא לאורך זמן.

החיים דורשים מאיתנו אמת. וכנות. ולהישיר מבט. וכן לנסות את הכל, כל מה שאנחנו יכולים, ומשם לראות איך מתקדמים.

אם אני מערבבת כמה וכמה שרשורים שכתבת לאחרונה על מציאות של חיים לצד אשתך כשהלב לא שם - צריך להעמיק בכך. בהחלט.

וזה שאתה מגדיר את עצמך שאולי אתה אדם של לבד, ושכל הקונספט של זוגיות לא לך - רק רגע עם זה.

קודם נסה לראות האם אתה אדם של יחד אבל יחד שלם ופנימי ושטוב לו.

קצת קשה לי להסביר הכל בכתיבה, אבל אני מנסה להעביר שהתבוננות אישית פנימית עמוקה מאוד יכולה להיטיב עמך כפי שכתבתי בכותרת. אבל התבוננות אמיתית אמיתית, פחות להשליך על דברים אחרים או להתקבע בהגדרות כאלה ואחרות, אלא לחפש את השורש. את האמת. ההכי הכי פנימית.

ומשם לגדול ב"ה.

ב"הצלחה רבה ב"ה, שהקב"ה יאיר לך את הדרך הנכונה

שתהיה הצלחה גדולה וסיעתא דשמיא גדולה בדרך ובכל 🙏

של אנשים שמחפשים עומק בכל דבר, ולא מצליחים להסתפק ב"בערך" ובטוחים שבכל דבר יש עוד רובד ועוד רובד

אולי לא?

אולי זו האהבה שכולם מדברים עליה, אולי כרגע זה מכוסה בשיגרה

בתור לרופא

בילד חולה בבית

בבוס עצבני וכו'

ומגיעים מותשים הביתה לבעל שגם הוא חזר מיום קשה ומרגישים שאין שם עומק

במיוחד שגם יש פלאפון שכיף לשקוע בו, ויש מטלות בית

ובסוף בסוף יש גם זוגיות

מרגיש לי שיש איזשהי פנטזיה בדור הזה, שאהבה זה משהו שחולמים עליו ביום ובלילה, שיש פרפרים וריגושים כל היום ,בקיצור כמו בסרטים

אבל אני לא חושבת שזה נכון בכלל

זוגיות זו השקעה, זו חברות מושקעת, זה אכפתיות, (וכמובן גם משיכה)

זה תקופות טובות יותר ופחות

זה ויכוחים פה ושם

זה אפילו כעס אחד על השני

ולהפך זה גם יכול להיות שמסתדרים כ"כ טוב ואין שום אקשן, ומחפשים את האקשן ואם הוא לא קיים נהיה משעמם, נהיה מובן מאליו

כמו שכתבה פה @סוסה אדומה בצורה נפלאה

צריך להשקיע לא להיות מובנים מאליהם בזוגיות, זה יוצר עניין ורגש ומצית אהבה

חיבוק גדול יקרה

האם זה תמיד היה כך?

אם לא, את יכולה לשים את האצבע על מתי התחיל השינוי? מה קרה שם?

האם עיבדתם פעם את הדברים מול איש מקצוע?

האם במערכות יחסים אחרות את כן מרגישה חיבור רגשי ועומק, כזה שלא "ליד" אלא נוגע באמת כפי שכתבת?

כותבת לכלל הגולשים - 

כבר קיבלנו כמה וכמה דיווחים על פניות חשודות בפרטי.

שרשורים כגון אלו יכולים לזמן את כל ה"אורבים לטרף" למיניהם, אז זהירות גדולה.

לא משנה אם זה גבר/אישה או אם זו שאלה תמימה - זהירות!

יעידו על זה אינסוף היועצים\המאמרים\הכתבות שיש בתחום.

אם זה בכל זאת קורה זה נהיה נדיר והופך בעיננו למודל לחיקוי.

סך הכל אתה במקום שאין לך שום מוטיבציה לשנות את המצב בגלל המחיר הגבוה שזה ידרוש ממך, ולכן פשוט תשלים עם המציאות. (שמשותפת לרוב האנשים סביבך)

זה נכון שבנישואין צריך יותר *לעבוד* כדי ליצור את הרומנטיקה (מאשר למשל בשלב ההיכרות הראשונית שהדברים מגיעים בלי מאמץ) -

אבל אין הדבר אומר כלל שאין רומנטיקה בנישואין.

ודאי שיש! וכאשר עובדים עליה ומשקיעים בה - היא גם יכולה להיות הרבה יותר עמוקה ומתוקה ורק ללכת ולהתעצם ב"ה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה