ככל שעובר הזמן, אני מבין. זה לא שהזוגיות הנוכחיתדי שרוט
שלי לא טובה.
זה לא שיש משהו יותר טוב בחוץ.

זה שפשוט הקונספט של זוגיות לא עובד לי.
כמה שניסיתי להצמיח את הזוגיות שלי, את הרגש הזה, את הרצון בקירבה, לא הצלחתי.

ולא מצליח לדמיין את עצמי עם אף אחת אחרת.

עד עכשיו חשבתי שזה קשור בבחירה שלי. חשבתי שפשוט התחתנתי לא נכון. שזה העניין של המשיכה. אבל זה לא זה.

אני פשוט לא בנוי לזה. עם מי שזה לא יהיה.

כי אישתי היא מתוקה אמיתית. וזה לא שלא הבנתי את זה. אבל הרגש המוכר ההוא פשוט לא צומח. לא תופס מקום בלב. יש אהבה אליה אבל לא מהסוג השכיח. הרגיל. זאת אהבה מהסוג הזה של שותפים עסקיים שהולך להם טוב ביחד.

כי יש ילדים שהם כל החיים שלי.
יש צחוק ושמחה.
יש מצב כלכלי סביר.
יש חופשות משפחתיות.
אנחנו מכירים אחד את השניה כמו שאף אחד לא מכיר.
אין יותר מידי מריבות.
יש הכלה.
יש הבנה.

אבל אין אצלי את הרגש.
אצלה יש. היא אוהבת אותי כמו שאף אחת אף פעם לא אהבה.

אבל אני מוצא שאני נהיה יותר שמח כשאני רחוק ממנה.
אני רוצה להיות לבד. לא מפחד להיות לבד. לבד טוב לי. להיות אדון לעצמי.

מזל שיש את הילדים שאני יכול להיאחז בהם.

פרקתי.
וואוווו!!!😌*אשתו של בעלי*
כמה רגשות בהודעה אחת!!!

מצד אחד זה נשמע ממש טוב,
אבל מצד שני ממש לא.

כביכול יש הכל,
ואין כלום...

אולי זה פשוט ההרגל שלך אליה.
השנים יחד,שנה אחר שנה,חודש אחרי חודש,
ולכן קשה לך לראות את עצמך עם אחרת...

שיהיה רק טוב בע"ה🙏
תודה. אולי זה גם ההרגל. אבל התחושות קיימות מדיי 1די שרוט
נשמע שיש לך עבודה לעשות בפניםמשה

מה אתה רוצה, למה אתה רוצה, ומה הסיבה שבגללה אתה פועל כמו שאתה פועל.

 

וזה שטוב לך להיות לבד לא מחייב אותך "לגרש" אותה ממך. ממש לא. זה בסדר.

אם יורשה לי לומרהמקורית
בתחושה שלי, אתה כל הזמן שם תבניות
אז היה - אשתי לא בסדר. לא במילים האלה כמובן. וזו הסיבה לחוסר השמחה.
ועכשיו זה - אני לא בנוי לזוגיות. ועל זה בנויה חוסר השמחה.
ועל זה, אתה מוסיף המון המון תחושות מסביב שמחזקות את התבנית, ומנתבות את הלך הרוח שלך.
עכשיו, התחושות שלך נכונות ואי אפשר להתכחש אליהן. אתה לא מרגיש מאושר. נקודה. ה- למה, הוא הרבה פעמים הנקודה שצריך לעבוד עליה. וברור שזוגיות שלא טובה לנו משפיעה. זה קריטי. ברור. אבל השאלות שהייתי שואלת את עצמי אחרי קריאה של דבריך:
מה זה להיות אדון לעצמי? ולמה אתה לא אדון לעצמך כבר עכשיו? מה מונע ממך?

איך אושר וסיפוק בחיים באמת מרגיש לתחושתך? אם היית מפליג בדמיון לעבר האושר - מה אתה רואה בעצם?

ייתכן ועשית אידאליזציה לתחושות מתקופה מסוימת בחיים שאתה כל הזמן מחפש לחזור אליהן? זה מאוד שכיח. זה בעצם הבעיה הידועה, הדיסוננס בין הרצוי למצוי, שמתווספות אליו תחושות מהעבר שלא ניתן לשחזר מכל מיני סיבות ברורות. (שאם הן לא ברורות אשמח לפרט עליהן)

מכל מקום, מקווה שתקרא את דבריי ברוח טובה כמובן ולא שיפוטית. ניכר שהסיטואציה לא פשוטה לך.
את צודקת שהתחושות האלה הן מכלול של דבריםדי שרוט
זה לא עומד בפני עצמו לגמרי הרצון להיות לבד. יש הצטברות של דברים. פשוט אני חושב שהסיבה שהיא מעל כולם, זה הרצון להיות לבד.

אני לא חושב שאני עושה אידיאליזציה לתקופות קודמות. הסיבה היא שלא באמת היו לי "תקופות קודמות". התחתנתי צעיר וילדון. לא הספקתי לחוות "תקופות קודמות". כן, היו לי התנסויות כאלה ואחרות, אבל זה לא ממקום בשל ובוגר.

מה להיות אדון לעצמי? מבחינתי זה אומר להיות משוחרר ממחויבות. לאו דווקא מחוייבות בנושא המיני. אני מתכוון מחוייבות כללית. אני ואישתי אנחנו זוג. ומתוקף היותנו זוג אנחנו מחוייבים להתחשב אחד בשני. לתת מקום. להכיל. לקבל. להבין. אנחנו שם. אבל אני לא רוצה את המחוייבות הזאת.

ואני קורא את הדברים שלך ברוח טובה כמובן. כתבת יפה ולעניין. אהבתי.
השאלה היאהמקורית
האם באמת יש לך מקום להיות אתה, או שההתחשבות הפכה להיות העיקר, שבא מתוך מקום של ריצוי ולא ממקום זוגי בריא גרידא.
ואני לא מתכוונת רק ל- לא באלי לעשות כלים.
אלא בעיקר ל- להיות מי שאתה בלי מסכות.


** שמחה שהבנת אותי. תודה!
האמת? אני לא באמת יודע מי אנידי שרוט
וזה לא קשור לזוגיות דווקא. זה ככה בכל תחומי החיים שלי.

אני לא יודע במה אני טוב. אני לא יודע מה אני אוהב. אני לא יודע מה מספק אותי. האמת ששום דבר,לא מספק אותי. אני משתעמם מאוד מהר מכל דבר. אולי החיפוש אחר האלהים זה הדבר היחיד שמחזיק אצלי מעמד מקדמת דנן

אני רואה חשבון. אבל זה לא מגדיר מי אני. אני רואה חשבון כמו כל אחד. זה לא משהו שאני אוהב. זה לא משהו שמביא לי סיפוק. זה כלי להתפרנס. וזה כבר משעמם אותי עד מוות.

הדבר היחיד שהוא אמיתי לגמרי מבחינתי זה האהבה שלי לילדים שלי. זה הדבר היחיד שנותן לי משמעות לאורך זמן. כל שאר הדברים פשוט לא ממלאים אותי.

קודם כלהמקורית
אני מסכימה איתך. מקצוע לא מגדיר את האישיות שלנו. רחוק מזה. והרבה טועים בכך, מאחר והרבה פעמים משלח יד מקושר למעמד שלנו ולכבוד.

בקשר לכל מה שכתבת, אני מרשה לעצמי לומר שאם התחתנת צעיר, כנראה חיית ואתה חי עד עכשיו עם הנחות יסוד שגויות בכל הנוגע למקום האישיותי שלנו לעצמנו כאינדיבידואלים וגם ובעיקר בתוך מערכת יחסים זוגית, זה די בא ביחד. שהרי, אם הגעת עד הלום בלי להכיר את עצמך - אתה כנראה מאוד שקוע בתוך ההוויה הזוגית ונותן את כל המקום לאשתך ולמשפחה, בלי לעצור ולחשוב על הרצונות שלך. ואולי מפה מגיעה תחושת התסכול. כי רווית. כי אתה מרגיש שאתה לא במקום הנכון, או אולי לא מחובר מהמקום הנכון. לא אליה ולא לעצמך כמובן.

אני מציעה לך לחשוב על תהליך אישי שלך עם עצמך, שבו אתה יוצא רגע מהגבולות הדמיוניים שהצבת לך בראש, או מההתנהלות הרגילה שלך עד כה, ולהתחיל להכיר את עצמך. בלי לפחד לטעות. בלי נכון או לא נכון. רק במחשבה בתור התחלה. ואז בהמשך במעשים. כי בתהליך כזה,מנפים המון דברים שלא מתאימים לנו. ומנסים גם המון דברים.

תלמד להקשיב לעצמך ולהכיר את עצמך. מה משמח אותך, מה מגדיר אותך כאדם, מהן שלל תכונותיך, מה לא טוב לך, מה אתה לא מוכן לעשות, על מה אתה מוכן להתפשר מתוך ראייה רחבה של עלות תועלת.
תשאל את עצמך ממש, בדיעבד או לכתחילה - האם מעשה x עושה לי טוב?
מה הייתי רוצה לעשות במקןם?
למה אני עושה/ לא עושה אותו בעצם?
האם זה מתוך מקום מרצה או שזו בחירה חופשית? (בחירה חופשית יכולה להיות גם לגמרי משו שלא תמיד כיף לנו לעשות, אבל אנחנו כן רואים את התועלת שבדבר לטווח ארוך או קצר) אולי מתוך הרגל? אולי כי כולם עושים?
מה היה נותן לי תחושה של משמעות וסיפוק בחיים ? מהי בכלל תחושה של משמעות וסיפוק מבחינתך?

בקיצור, תתחיל לנתח את חייך. ולסדר לעצמך את הראש בקשר לכל מה שקשור בחיים שלך. קריירה, תחביבים, זוגיות, קצב החיים, חיים חברתיים.. זה תהליך מאוד מעניין בעיניי. כשלמדתי להכיר את עצמי, נהייתי יותר מאושרת. וגם הרבה פחות מרצה.
זה העניין. עשיתי תהליך עם עצמי. במשך שנתייםדי שרוט
בזמן הקורונה. זה התחיל קצת לפני שהלכתי לייעוץ זוגי לבדי. המשיך במחשבות וניתוחים מעמיקים ביני לבין עצמי.

אחד מהדברים שהשגתי מהתהליך הזה הוא הורדה של חשיבות הנושא המיני מ 90% ל 60%. כי עד אז הנושא המיני באמת תפס מקום של חשיבות מכרעת. שם באמת הייתי שבוי בהנחות יסוד שגויות.

אבל גם לאחר התהליך, לא הצלחתי להעצים את מה שיש לי. ניסיתי. אחרי שנתיים כבר איבדתי עניין (כרגיל) בניסיון.

וגם, אני פחות מהטיפוסים האלה של "לצאת למסע לחיפוש עצמי". אני רציונלי מידי בשביל זה. זה ניו-אייג'י מידי בשבילי.
אני האחרונההמקורית
שתגיד לך לצאת למסע כמו שאתה מתאר. גם אני הייתי משתעממת למוות 😅
אני טיפוס מאוד רציונלי, אגב. וריאלי.

לא התכוונתי לשעות של מחשבה עצמית וחפירה. ממש לא. אלא לשלב את זה בתוך החיים הגמככה משעממים שלך. לא לפעול באוטומט. לחשוב על זה כמו 'תרגילים לגילוי האני האמיתי שלי' באמצעות העלאת המודעות שלך ל well being שלך. שזה המפתח לשמחה בחיים, בעצם.
אולי מישו יציע לך משו אחר שיעבוד יותר ואלמד ממנו גם. זה הניסיון שלי בכל מקרה
זה מקרה נפוץLia

של אנשים שהתחתנו צעירים ויש להם חסך רציני. 

לחוות את העולם כאינדיבידואל בוגר זה חלק חשוב מההתפתחות התקינה בדיוק כמו שילד צריך לחוות ילדות אמיתית בשביל ההתפתחות התקינה שלו. 

 

אולי הרבה מבוגרים מתגברים על זה או חיים עם זה בשלום (או שלא) ויודעים להסתיר את זה יפה, בשונה מילדים..

 

אין לי פיתרון בשבילך.. אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא..

מה אני אוהב. מה אני אוהב?די שרוט
תאמיני או לא, אין לי משהו קבוע שאני אוהב(חוץ אולי מלצפות בפרינדס ).

אני יכול להנות מבילויים עם חברים. מהר מאוד זה ימאס עלי. אני יכול להנות מללמוד על משהו. מהר מאוד ימאס לי. אני יכול להנות מבטן גב, מהר מאוד ימאס לי. אני יכול להנות מריגושים כאלה ואחרים, מהר מאוד ימאס לי.

אולי יש לי קשב וריכוז. זאת בהחלט אפשרות. אבל גם אם כן, זה לא אמור להשפיע על הרצון באהבה וקרבה.
אגב, אני מוסיףדי שרוט
אני לא מסוגל לראות טלויזיה. סדרות. סרטים. כאילו מסוגל, אבל שוב, מהר מאוד אני מאבד עניין. שנים לא ראיתי סדרה או סרט שלא ראיתי.

גם בספרים זה ככה. אני מאוווווד אוהב לקרוא. בעיקר ספרי מדע. אבל אני סופר פיקי בבחירה. עד שאני מוצא משהו ששואב אותי יוצאת הנשמה.
יופי, בוא ניקח משהו שאתה אוהב לעשותLia

לראות פריינדס. האם יש מישהו שאתה יכול לראות איתו?

אין בעיה בלחפש ריגושים ולעבור מדבר לדבר. אף אחד לא יכול להינות רק מסרטים וסדרות (ואני "מכורה"). גם שיר שאוהבים בסוף קצת נמאס ומוצאים שיר אחר שיחליף אותו. ככה זה החיים, וזה בסדר. זה טבעי. שקרן מי שיגיד לך אחרת. אף אחד לא מבלה רק בקולנוע או רק במסעדות. יש עוד מקומות בילוי וזה בסדר להנות מכל מה שאפשר. מותר לגוון ואפילו חשוב.

 

אולי אתה לא מוצא מישהו שנהנה לעשות איתך את מה שאתה אוהב? 

 

אם אשתך היתה אוהבת הרבה מהדברים שאתה אוהב והיתה רוצה לעשות אותם איתך, זה היה משנה בך משהו?

כמובן. אלו סתם היו רק דוגמאות.די שרוט
זה פשוט ככה בכל דבר אצלי.

אם אישתי הייתה אוהבת דברים כמוני אז אולי הדברים היו נראים טיפה אחרת. יש מצב. אבל אני מתנגד בתוקף שמישהו יעשה משהו שהוא לא אוהב בשביל הצד השני.

אז אם אתה לא אוהב לכבסהמקורית
ואשתך צריכה עזרה בכביסה?
אתה בהכרח נותן לה לעבוד ? מזמין עוזרת?

לפי מה שאתה מתאר, אתה עושה הרבה דברים שאתה לא אוהב. בשביל אחרים.
לא ככ מסתדר לי האמת
מה? לא. מטלות ביתיות זה אפילו לא אישיו.די שרוט
אני שותף מלא.

אני אומר להפך, גם כשאני עושה דברים שאני אוהב, מהר מאוד נמאס לי. שאלת אותי מה אני אוהב. אז אמרתי ששום דבר לא לאורך זמן. נמאס לי מהכל מהר. גם המקצוע, גם מהזוגיות, גם מהפנאי, ולפעמים גם מעצמי חח.


אז לא הבנתי ככהמקורית
איפה עובר הגבול ? מה במה שאתה מגדיר 'לא אוהב' זה קו אדום לעשות עבור השני?
ובלי קשרהמקורית
אולי אתה בנאדם שצריך אתגרים בחיים. מנטליים, אינטלקטואליים ורגשיים.
ללמוד כל הזמן דברים חדשים. לחפש תחומי עניין אחרים.
או להיפך - ללמוד how to saddle down. לא יוצאת לי המילה בפה בעברית.
כאילו יש אנשים שכל הזמן חושבים שמחכה להם משו יותר טוב, והם תמיד בתחושה של - לא השגתי. לא מספיק לי. קוראים לזה פומו
Fear of missing out.
לפעמים זה פשוט להרפות ולהנות ממה שיש. לראות את הטוב במה שיש לנו.
זה יכול להיות גם שילוב של השניים בכל מיני תחומים בחיים
להנות ממה שיש. זה בדיוק מה שניסיתי לעשותדי שרוט
פתחתי על זה אפילו שרשור פעם. איך להנות ממה שיש.

אולי אני צריך כדורים לבעיות קשב וריכוז.
לא יודעת אם זה קשורבארץ אהבתי
אני שומעת עכשיו קורס של הדרכת הורים (בגישה ההיקשרותית-התפתחותית של ד"ר ניופלד). בשיעור האחרון שהקשבתי לו, המרצה דיברה על החשיבות להיות מסוגלים לפגוש רגשות כואבים (עצב, אכזבה) כחלק מתהליך ההסתגלות.
(אני מצרפת פה קישור לפוסט בבלוג שלה שבו היא מרחיבה ומסבירה את הנושא יותר לעומק - הדמעות שתומכות בהסתגלות - חזרה ללב ההורות )

בשיעור ששמעתי, היא דיברה על זה שלפעמים ילדים או מבוגרים מפתחים מגננות ולא מאפשרים לעצמם להרגיש את הרגשות האלו כמו שצריך. ויש לזה כמה מחירים.
אחת ההשפעות של מצב כזה, היא איבוד היכולת להרגיש הנאה וסיפוק. בשביל להרגיש רגשות משמעותיים, צריכים להיות מסוגלים לפגוש את כל מנעד הרגשות שלנו. חסימה בצד אחד תביא לחסימה גם בצד השני של הרגשות שלנו.

אני לא יודעת אם זה קשור למה שאתה חווה. אבל כשהיא דיברה על איבוד היכולת לחוות הנאה וסיפוק, זה הזכיר לי את השרשור פה, אז חשבתי לשתף. אולי זה שווה התבוננות…
זה נכון שיש מקרים שזה מתאים, כמו שיש הרבה מקרים אחנגמרו לי השמות

אחרים שלא.

 

כלומר בעיניי זה לא גיל החתונה כמו הבשלות והשלמות בבחירה.

 

כי גם זוג צעיר שהיה שלם בבחירה, בשל ומוכן לחתונה,

יכול בהחלט לחוות את העולם גם כאינדיבידואל גם בתוך חיי הנישואין. אנחנו עדיין נשארים אדם בפני עצמו עם עולם פנימי עשיר וגדול גם כאשר אנחנו נישאים.

 

(יכולה לשתף מניסיון אישי שגם בעלי וגם אני היינו בני 18 כשהתחתנו (הכרנו 5 שנים לפני עוד ), והיום אחרי כמעט 16 שנות נישואין בהחלט רואים את המקום הזה של לגדול גם בפן האישי וגם בפן הזוגי ביחד, להיות אנשים בפני עצמינו לצד זה שאנחנו גם בני זוג, כאשר הנישואים רק תורמים לשניהם ולא להיפך. ומכירה גם מהיכרות אישית וגם מהיכרות מקצועית עוד הרבה מאוד זוגות כנ"ל).

 

ומצטרפת לכל מילה שכתבת כ"כ מקסים כאן: "אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא.."

 

בהחלט, יחד עם עבודה אישית והתבוננות אישית כוללת על כל החיים ועל מה אפשר לעשות כדי להרגיש את השלמות הזו והרגיעה הנפשית הזו. ב"ה

ויש לך שאלות טובות. אשכרה הייתי צריך לנבור קצתדי שרוט
במוח ובנפש כדי לענות.

שאלי עוד שאלות הכוונה כאלה!
שמחה שהועלתי המקורית
ואם מצאת תשובות - אז בכלל..
מחכה ל @נגמרו לי השמות שתציל את המצב.בסדר גמור
אולי אתה טיפוס "אוויר"?שוקולד פרה.
אנשים עם עולם פנימי משלהם שאוהבים להיות עם עצמם?
שלא באמת זקוקים למישהו?
שאהבה מבחינתם זה יותר בקטע השכלי-רוחני-תרבותי קודם כל?

אשתך היא מתוקה, אבל האם היא מבינה את העולם הפנימי שלך?
נשמע שאתה ממש זקוק למימוש עצמי מחוץ למקצוע
מאוד יכול להיות.די שרוט
אני באמת הרבה פעמים מתכנס לתוך עצמי ומפליג במחשבות. בדימיונות.

לגבי המימוש העצמי, זה בדיוק הפלונטר. אין לי משהו שיגרום לי למימוש עצמי. הכל ימאס לי די מהר.
נכון ולא נכוןשוקולד פרה.

מי שעיקר כוחו במחשבה וברעיונות, יכול למצוא סיפוק גדול מלהביע את הרעיונות החדשניים שלו.

העניין הוא למצוא את הבמה המתאימה.

על מה תתחרט כשתגיע לגיל 80? 

אני חושבת שיטיב עמך מאוד להבין את עצמך לעומקנגמרו לי השמות

כי מקריאה ממש שטחית נשמע שיש כאן הזמנה של הנפש שלך להתבוננות-פנימה. בכל חייך.

וזה באמת מתחיל בך. באדם הכולל שאתה.

לפני העבודה ולפני הזוגיות ולפני הכל. 

קודם כל אתה.

אם תגיע למקום שאתה יודע מי אתה

ואתה שלם במי שאתה

וטוב לך

ואתה חי בשלמות עם כל החיים.

ויש משהו הרמוני ושלם בהכל.

דברים יסתדרו.

 

ולצערנו זה עובד גם הפוך.

אם אנחנו לא תמיד הכי קשובים לעצמינו, ואם אנחנו בקצת בלבול או משהו אחר,

זה יכול להשליך ולהתבטא בעוד ועוד מישורים בחיינו.

 

והאמת הייתי מתחילה בבירור הכי מקיף והכי "דוך" שיש. כלומר ממש להסתכל לאמת איך שהיא בעיניים.

לשלול גם דברים כמו דכאון קל אם יכול לצוץ,

או אם זה קשור לחוויות עבר מהילדות,

או כאבים כאלה ואחרים של הנפש שאולי לא עובדו נכון

(וכל הנ"ל כמובן לפנות אך ורק לגורם מוסמך כדוגמת פסיכולוג קליני ולא משהו אחר גם אם הוא "ליד", זה צריך להיות הכי נכון ומתאים ומוסמך לטיפול בנפש כולה.)

 

ולהמשיך להתבוננות גם על נושא האמונה שאתה אומר שמעסיק אותך זמן רב וכל החיפושים האלה.

ומה זה עושה לך בינך לבין עצמך או בינך לבין העולם.

 

וכמובן כמובן בנושא הזוגיות.

לראות איך אני חי עם אשתי מבחירה שלמה, מאהבה וביחד, ואיך אנו יכולים להגיע לכך.

אבל אם אתה מתאר מציאות שחלילה זה מכורח, אז בוודאי שהנפש נשחקת.

ואם אנחנו מאלצים את עצמינו עוד ועוד, בסוף זה יתפרץ איפשהו.

צריך להיות שלמים עם עצמנו ועם הבחירות שלנו.

אנחנו לא יכולים לעשות שקר בנפשנו או לשים מסיכות או להתנתק מעצמינו ולקוות שהכל ילך כשורה, בטח ובטח שלא לאורך זמן.

החיים דורשים מאיתנו אמת. וכנות. ולהישיר מבט. וכן לנסות את הכל, כל מה שאנחנו יכולים, ומשם לראות איך מתקדמים.

אם אני מערבבת כמה וכמה שרשורים שכתבת לאחרונה על מציאות של חיים לצד אשתך כשהלב לא שם - צריך להעמיק בכך. בהחלט.

 

וזה שאתה מגדיר את עצמך שאולי אתה אדם של לבד, ושכל הקונספט של זוגיות לא לך - רק רגע עם זה.

קודם נסה לראות האם אתה אדם של יחד אבל יחד שלם ופנימי ושטוב לו.

קצת קשה לי להסביר הכל בכתיבה, אבל אני מנסה להעביר שהתבוננות אישית פנימית עמוקה מאוד יכולה להיטיב עמך כפי שכתבתי בכותרת. אבל התבוננות אמיתית אמיתית, פחות להשליך על דברים אחרים או להתקבע בהגדרות כאלה ואחרות, אלא לחפש את השורש. את האמת. ההכי הכי פנימית.

ומשם לגדול ב"ה.

 

ב"הצלחה רבה ב"ה, שהקב"ה יאיר לך את הדרך הנכונה

 

תודה נל"ה. אמן.די שרוט
🙏נגמרו לי השמות

שתהיה הצלחה גדולה וסיעתא דשמיא גדולה בדרך ובכל 🙏

די שרוט היקר...אני123
כואב לקרוא את מה שאתה כותב.. ):😭



אבל יש כמה מסקנות חיוביות וטובות במה שכתבת.

אין כמו הבית אה...

לגבי לא מפחד להיות לבד
אני מכירה מישהו ששנים דיבר על זה שהוא רוצה להתגרש.
וכל הזמן אמר שהוא מעדיף להיות לבד.

בסוף כשהוא התגרש... אחרי שנים של דיבור על זה..
קשה לו.
אי אפשר לדעת איך זה עד שעושים את זה.


בהמשך התגובות כתבת על מחוייבות.

להיות אדון לעצמך.

איך חנן בן ארי שר: להיות חופשי בלי לעשות כל מה שבא לי.

יש לך מחוייבות לעבודה. נכון?
המחוייבות הזאת אתה מרגיש שהיא טובה לך?

יש מחוייבות.

אז גם הזוגיות והמשפחה זה מחוייבות.

למה מחוייבות לעסודא זה כן טוב
אבל לזוגיות לא?
נקודה למחשבה...

ושתדע שהתגובה ממש לא ממקום שיפוטי חלילה.
אל תדון את האדם וכו'

הלוואי שתמצא שלווה 🙏
כן. מחוייבות למשפחה זה לא מחוייבות לזוגיות.די שרוט
אלה דברים נפרדים.

ומי אמר שהמחוייבות לעבודה היא טובה יותר מזוגיות? הייתי מת לא להיות מחוייב לעבודה. אבל אני כבול לעבודה בגלל המחוייבות למשפחה.

ואני יודע שאת לא כותבת ממקום שיפוטי
איזה תגובה יפהשואל כדי ללמוד
אשרייך על העין הטובה
אולי אתה איש של אנדרנלין?יהודה224
נשמע שאתה מחפש את הדופק הזה של האנדרנלין
החיים הרגילים משעממים לך..
אתה אדם באמת טובסוסה אדומה
אני חושבת שאתה אדם שזקוק לריגושים בתוספת זה שחסרה בינכם משיכה לא בטוח שמהותית.

(אגב, ממש לא מחייב אבל אולי זה שאתם מכירים אחד את השניה כמו שאף אחד לא מכיר-
אולי קיימת בינכם אינטימיות יתר?)

אולי יש בינכם שיח לא מפרה?
אולי חסר קצת פלפל?
אולי היא זמינה לך מידי?
לא מספיק מסתורית?
אולי זה שאתה בטוח באהבתה כלפיך זה לא מספיק מאתגר אותך?
אדם רוצה להתאמץ כדי להרוויח משהו, כל שכן גבר.
אם המשהו הזה קיים בכל תנאי, אין מה שיתניע אותו, אין מה שיאתגר ויקדם אותו.

בזוגיות, לצד האהבה, חייב שיהיה אתגר, חייב שהאהבה לא תהיה בטוחה ב100%. שהאהבה לא תהיה מובנת מאליה.
וזו הסיבה שגם חייבים לזכור שאפשר ומותר להתגרש.
קשר נישואין הוא קשר בחירי, והוא צריך להישאר כזה כל הזמן.

בקיצור, יכול להיות שאישתך עושה לך חיים קלים מידי.


אז בהזדמנות זו אני אומרת לנשים,
שלא יהיה ברור לו שבכל מחיר את נשארת!
שלא יהיה ברור לו שבכל מחיר את אוהבת!
גם אם זה נכון, שלא יהיה ברור, וגם חבל שזה נכון.
האהבה בינכם מבוססת על ברית,
היא לא אהבת אם לילדיה.
תעזו לאתגר, תעזו להיות פלפליות, ולא האישה הכנועה וה"מושלמת". אישה "מושלמת" זה נוח, אבל זה לא באמת מושך.
בקיצר לריב עם הבעל?אני123
כןסוסה אדומה
כשצריך.
חייב לריב, וחייב לריב נכון.

אבל לא לריב כשצריך לריב..... מה עשיתן בזה?

וכן צריך לריב.
לא הכל צריך להיות בלאבי דאבי. איכס.
אין לי טיפת הערכה לזה. וטיפת קנאה בזוגות כאלה אם קיימים. אין זוגות שלא רבים, יש זוגות שאחד מהם מכניע את עצמו, וזו לא זוגיות מבחינתי.
מותר להתעצבן ומותר לצאת מהכלים, ואי אפשר גם בלי זה. במקום שיש יותר מידי איפוק אין אינטימיות.


וגברים נמשכים (בפרט היום) לנשים חזקות, גם אם זה לא הכי נח להם. הם באמת רוצים להתקדם.
הם רוצים אישה שתזכיר להם מי הם באמת, תקדם אותם ולא תשאיר אותם נכים במקום שהם הגיעו ממנו.

בקיצור, יהיה יותר טוב בעולם כשנשים תעזנה לא להיות "אישה טובה". אלא גם "רעה" לפעמים.
תודה סוסה. אענה לךדי שרוט
באופן כללי, כל מה שכתבת הוא נכון רק חלקית. אני סוחב את התחושות האלה מהיום הראשון. זה לא ההרגל. מעולם לא התרגלתי אליה. היא לא הייתה מובנת לי מאליו.

מה שכן, אין לנו שיח מפרה. היא פשוט לא אוהבת. היא אוהבת האח הגדול, הזמר במסיכה, לבשל ולהשאר בבית. זכותה. אבל זה ההפך ממני.

ואימטימיות, איזה אינטימיות יתר חחח לא עשינו מאז המהפכה של בגין ב 1977 נראה לי.

הייתה לנו אינטימיות במשך השנים לא לפי הספר כן? אבל נכון להיום זה פעם בשלושה חודשים.
לגבי השיח המפרהסוסה אדומה
אתה אוהב שיחות עומק והיא פחות?
אתה אוהב אתגר אינטלקטואלי והיא לא מספקת לך אותו?
על מה זה יושב לדעתך?

וביחס לאינטימיות יתר =
הכוונה לא היתה למה שהבנת.
אינטימיות יתר זה כשבני הזוג מרגישים יותר מידי בנח ביחד.
למשל - נמצאים ביחד בשירותים. או מרשים לעצמם להיות גסים האחד ליד השניה (נכון לגברים ונשים כאחד).
או משתפים הכל רגשית ב100% ולא משאירים מקום למסתוריות.
אין מעגלים פרטיים, אלא מעגל אחד משותף.
זה טוב ונכון להרגיש בנח, אבל עד 90%.
לא קיימת משיכה ללא מסתוריות, ולא קיימת משיכה כשהמעגלים מתערבבים.
זוגיות זו לא חברות טובה, זה גם, אבל עד גבול מסויים.
כשהזוגיות הופכת לכזאת, המשיכה דועכת.

דוגמה, זה טוב שאישה מרגישה בנח להיות מכוערת ליד בן הזוג שלה, אבל זה לא טוב שהיא מנצלת את זה.
אישה לא צריכה להיות מאופרת בבית, היא גם לא חייבת להיות כל הזמן מטופחת, וצריך שיהיה לה ברור שהאיש שלה יאהב ויקבל אותה כפי שהיא, גם ככה.
אבל כן *כדאי לה* להיות יפה בעיניו, לישון בפיג'מה יפה ולא מוזנחת,
להיות בבית עם בגדים שמכבדים אותה גם אם הם נוחים מאוד.
ואם בא לה, אז גם אפילו להיות או להישאר קצת מאופרת אם זה עושה לה טוב.
זה טוב עבור שניהם.
זה טוב שהיא שומרת על הצד שמשאיר אותה מטופחת גם אם לא עבור עצמה, אז עבור הזוגיות.
וזה טוב גם עבורו.
אבל לא מתוך מקום של הכרח, כלומר, הוא יקבל אותה גם בלי זה, אלא ממקום של רצון לשמור על האנרגיה הזוגית בינהם.

ועוד לצורך הדוגמה - אותו דבר לגבי גברים שמרגישים בנח להיות ליד האישה שלהם כמו שהם עם חברים שלהם על כל המשתמע השלילי שבזה. (קולות גסים, התנהגויות ובדיחות דפוקות...)
זו אינטימיות יתר.
זה לא בריא.

כך לדעתי.

לגבי יחסי אישות,
לא שאני יודעת מה יש בינכם,
אבל כשזוגות מקיימים יחסים למען ההנאה האישית של כל אחד מהם במקום שכל אחד יתמקד בלשמח את האחר, זה לגמרי פוגע בהנאה.
אין יותר מענג מלענג ולשמח את הצד השני. כשזו המטרה ביחסים.
ואין יותר מענה (עינוי) מלקיים יחסים אפילו כשרק אחד מהם (בעיקר הגבר ה"משפיע" אבל לא רק) חושב על טובתו והנאתו בלבד.

יחסי אישות זה יחסים של נתינה הדדית, כל אחד בדרכו.
לא כותבת את זה בהכרח לך, אלא באופן כללי למי שיעזור לו....
כל מילה. אהבתי.המקורית
אוי ווי לא, אני לא כזה.די שרוט
אני לא מהמגעילים האלה. מהבחינה הזאת אני סופר איסטניסט.
כתבת מהמםלמה לא123


האם יש ביניכם שיח רגשי?תהילה 3>
האם היה כזה אי פעם?

ובעיני, אם אתה משתעמם עד מוות מהעבודה שלך זה גם לא סימן טוב. בהחלט חושבת שכדאי לבדוק עוד אופציות
תואר שני עם טוויסט שיעניין אותך יותר, או להחליף למקום עבודה מאתגר או להיות קופירייטר.. לא יודעת.
ברור שזה משפיע.

באופן כללי נשמע שחוץ מהעניין הרוחני אולי, יש לך הרבה תבניות של צריך וצריך וצריך
בסופו של דבר, השמחה של האדם מגיעה מבחירה, מעשיה
כשאתה מרגיש שאתה עם אשתך כי אין ברירה, ובעבודה כי צריך, ושותף כי חייבים
זה מתכון להוצאת הטעם מהחיים.

ממליצה לך לעשות איזשהו תהליך של בירור לעצמך.
מי אתה
מה אתה רוצה
לאן אתה מכוון
מה עושה לך טוב (הילדים כתבת, למה?)
למי ולמה אתה משמעותי בעולם חוץ מלילדים שלך?
ואולי לאשתך?
ואיזה משמעות היית רוצה שתהיה לך?
כאילו כתבת אותיעייפה קצת
אני קצת בהלם
עברתי על כל השרשור, ופתחתי ניק חדש בשביל להגיב כי מרגיש לי חשוף מדי,
כולם נוגעים ליד, אף אחד לא מבין מה זה באמת.
אני מרגישה ממש הרגשה דומה אם כי קצת שונה
זה לא שבעלי מתוק, הוא הרבה מעבר לזה
הוא מוצלח, וחכם, ובעל מדהים, ושותף מלא בגידול הילדים, נראה לי שהוא אוהב אותי באמת, אבל אני לא מצליחה להרגיש את זה גם
לילדים יש לי חיבור אמיתי, אהבה שאינה תלויה בדבר, הם החיים שלי, כל עולמי, ואליו אני לא מצליחה להרגיש ככה.
זה הזוי כי בעיקרון הזוגיות שלנו ממש טובה, מעניינת, אבל אני מרגישה שהיא נתקעה בשלב מסוים, זה לא שהיא איבדה את הרגש, אלא עדיין לא הגיעה למקום של הרגש החזק כל כך
זה מבלבל אותי מאד
כי מצד אחד אני אוהבת את בעלי, ככה לפחות נראה לי,
אם יקרה לו משהו העולם שלי יחרב, אני לא מסוגלת לדמיין את העתיד שלי בלעדיו,
אבל מצד שני אני מרגישה לפעמים שהזוגיות שלנו טכנית, שהיא מסמנת וי על הכל אבל העיקר חסר בה,
ואני מרגישה אבודה באוקיינוס סוער.
יכול להיות שחלק מזה מגיע כי הביטחון העצמי האמיתי שלי לא משהו, למרות שכלפי חוץ אני הבנאדם שהכי מקרין עוצמות וחוזק, ואולי כי בעלי אדם שמאד לא מביע רגש
שנינו אשכנזים ציניקנים וקרים שצוחקים על הכל אבל אני כן אדם שמאד מרגיש וגם יודעת להביע רגש, בעלי לא יודע להביע רגשות ;(
טוב פרקתי, ואני קצת נסערת אז יצא לא הכי מובן
תודה על הפלטפורמה
או וואה, איזו כתיבה. דווקא יצא לך ברור. לפחות לידי שרוט
אולי רק מי שמזדהה יכול להבין 🤷

שאלה. ביום הראשון שנפגשתם עד סוף השנה השניה לנישואין איך הרגשת?

בכוונה תחמתי את הזמן הזה. כי לכאורה זה זמן השיא של "פרפרים והתרגשות" שהרוב חווים.
האמת שכן היה טובעייפה קצת
היה קליק מצוין בהתחלה, אבל זה היה כששנינו היינו צעירים ונלהבים ולא מאד הכרנו אחד את השניה..
ואני אדייק יותר
מלמעלה החיים שלנו תותים, כבר כמה פעמים יצא לי לשמוע מכל מיני שאנחנו הסתדרנו בחיים,
ובאמת יש ביננו בסיס טוב להתאמה, אבל משום מה הקשר נתקע בשלב השותפות (בעיני) ולא מצליח להגיע יותר עמוק
כמו שכתבת גם אנחנו מכירים אחד את השני מן הסתם יותר טוב מכל אחד אחר, גם אצלנו אין כמעט מריבות, אפילו אינטימיות קיימת ממש הרבה, אבל הרגש איננו, וזה לא שאין התאהבות, זה משהו יותר עמוק שאני לא מצליחה להבין עד הסוף ולכן גם לא להסביר, אבל אין לי את הרגש העמוק הזה שיש לי כלפי הילדים- לבעלי, ואת הדברים האישיים שלי אני אעדיף לשמור לעצמי ולא לחשוף כי הוא לא יבין אותי ממילא
אה הא. כן אני מבין. תרשי לי להיות יומרני לרגעדי שרוט
ולנסות להציע את האפשרות שמה שיש לכם זאת בעצם שחיקה?
הרי יש ילדים והם עדיין קטנים אני מניח. וזה שואב המון כוחות. אולי העומק התרדרד עם הזמן?

ואולי אתם צריכים לעשות דברים לבד בלי הילדים? טיול לחו"ל? צניחה חופשית? משהו שאולי יחזיר לכם את הניצוץ? זה די שכיח. אבל אולי אני טועה.

הבעיה אצלי הולכת יותר אחורה. הבעיה אצלי היא מהיום הראשון של ההיכרות.
זו הנקודהעייפה קצת
היינו לא מזמן בחול
אחרי תקופה ממש עמוסה, ואחרי הרבה מאד זמן שלא יצאנו לבד,
ונפל לנו מקווה תוך כדי החופשה
תכלס הייתה חופשה משעממת בטירוף, לא היה שום דבר מרגש, לא זמן איכות ולא כלום, וכל הזמן רק חיכיתי לחזור הביתה
אז הבנתי כמה אנחנו בברוך
אה אוקיי. טוב זה כבר אחרת.די שרוט
מכיר את התחושה.

זה ישמע אגואיסטי רצח מצידי אבל נחמד לדעת שאני לא לבד עם תחושות כאלה.
רק יכולה לומרהמקורית
שאצלנו חופשה זה לא הנאה, למשל. וזה לא בהכרח מעיד שמשו לא בסדר. אני לא אוהבת חופשות. בכלל. מעדיפה כמה שעות יציאה על פני כמה ימים נגיד..

ונראה לי אפילו שאם הזוגיות לא מתוחזקת זה יכול להזיק כי זה מעצים את החוסר, ובאים עם ככ הרבה ציפיות..
^^^תהילה 3>
שמעתי ממטפל זוגי שלמדתי אצלו קצת, שהזמנים הכי מועדים לפורענות
זה חגים וחופשות... תמיד יש שם הרבה ציפיות שונות, ואכזבות, ועל רקע זה חוסר תקשורת ופגיעות ועצבים...

מבאס שהחופשה הייתה מבאסת, אבל זה לבד לא מדד להכל.

מה שכן- נשמע שאין ביניכם אינטימיות וחיבור רגשיים וזה אחד הדברים הכי חשובים ומשמעותיים
אני חושבת שזו בעיהלמה לא123

של אנשים שמחפשים עומק בכל דבר, ולא מצליחים להסתפק ב"בערך" ובטוחים שבכל דבר יש עוד רובד ועוד רובד

אולי לא?

אולי זו האהבה שכולם מדברים עליה, אולי כרגע זה מכוסה בשיגרה

בתור לרופא

בילד חולה בבית

בבוס עצבני וכו'

ומגיעים מותשים הביתה לבעל שגם הוא חזר מיום קשה ומרגישים שאין שם עומק

במיוחד שגם יש פלאפון שכיף לשקוע בו, ויש מטלות בית

ובסוף בסוף יש גם זוגיות

מרגיש לי שיש איזשהי פנטזיה בדור הזה, שאהבה זה משהו שחולמים עליו ביום ובלילה, שיש פרפרים וריגושים כל היום ,בקיצור כמו בסרטים

אבל אני לא חושבת שזה נכון בכלל

זוגיות זו השקעה, זו חברות מושקעת, זה אכפתיות, (וכמובן גם משיכה)

זה תקופות טובות יותר ופחות

זה ויכוחים פה ושם

זה אפילו כעס אחד על השני

ולהפך זה גם יכול להיות שמסתדרים כ"כ טוב ואין שום אקשן, ומחפשים את האקשן ואם הוא לא קיים נהיה משעמם, נהיה מובן מאליו

כמו שכתבה פה @סוסה אדומה בצורה נפלאה

צריך להשקיע לא להיות מובנים מאליהם בזוגיות, זה יוצר עניין ורגש ומצית אהבה

 

 

מסכימה. ממש מסכימההמקורית
הלוואיעייפה קצת
אני מנסה להשקיע, מנסה להחיות, אלב לא מצליחה וכמעט מתעייפת
הכל כמעט, עובר ליד, אבל לא מצליח לגעת באמת
נשמע קשה מאודנגמרו לי השמות

חיבוק גדול יקרה

 

האם זה תמיד היה כך?

אם לא, את יכולה לשים את האצבע על מתי התחיל השינוי? מה קרה שם?

 

האם עיבדתם פעם את הדברים מול איש מקצוע?

 

האם במערכות יחסים אחרות את כן מרגישה חיבור רגשי ועומק, כזה שלא "ליד" אלא נוגע באמת כפי שכתבת?

איך אתתהילה 3>
החיים עצמם, מעבר לזוגיות? את מאושרת? את מרגישה שבכל השאר טוב לך ושמח?
כבר כמה זמןאורה שחורה
שאני מרגישה שאתה לא בָּאמת שלך
אתה לא באמת אתה,
שאתה לא באמת מקשיב לעצמך לגוף ללב למוח
שמשהו סגור ומלא באמירות ותאוריות ונרטיבים,
ושמרוב כאלה, כבר אי אפשר כבר לדעת מה באמת קורה.
אתה מחפש רציונל אבל בסופו של דבר, בכולנו הרגש שולט, האמת היא שאנחנו מרגישים את דרכנו בחיים.
לפעמים זה התת מודע שלנו שעושה את זה בכוונה כדי לקבור דברים שאנחנו לא רוצים לגעת בהם, סוג של יצר השרדותי טבעי. מסך עשן.
אולי הגעת לזמן שתוכל ללמוד על עצמך מה באמת עושה לך טוב, מה יתן לך שלווה ואושר.
"מה עושה לי טוב" מורכב מהתניות חברתיות, מתכתיבים של העולם, מחוויות עבר וטראומות ילדות, פחדים הרגלים.
כשתתחיל להשתחרר מזה תגיע לתובנות עמוקות וטהורות על עצמך
זה לוקח זמן, זה מסע מעניין שאולי אתה מתחיל עכשיו.

בגלל שיש לי הרבה להגיד לך ואני נורא מנסה לתמצת זה נשמע ניואייג'י כזה וזאת לא הכוונה שלי. מקווה שתצליח לקבל
קודם כל תודה אורה. אבל אבוי, באמת יצא לך ניו-אייג'די שרוט
אין לי טראומות ילדות. הילדות שלי הייתה מקסימה ומתוקה.
אולי זה שלא מצאתי את מקומי בחינוך של אחינו החרדים תורם משהו? לא יודע.

מה עושה לי טוב אכן מורכב מהבניות חברתיות. אבל את יודעת, אני תמיד אוהב לעשות ההפך מהבניות חברתיות 🤔
אז לאאורה שחורה
עבר עריכה על ידי אורה שחורה בתאריך כ"ג בטבת תשפ"ג 08:40
לא מתכוונת לניו אייג'
ולא דתי
מתכוונת למשהו הרבה יותר מקורקע ותכלס
הכי הכי תכלס.
מאוד מבינה אותך, לא ארחיב אבל חוויתי וחווה דברים מאוד דומים ורציתי פתרון
רציתי להרגיש יותר טוב
ניסיתי המון דברים בקשר לזוגיות ולילדים.
והכל מתחיל אצלי וקשור אלי. קודם כל אני
בג'יפה שלי באיכס שלי ובאור שלי.
אם אני לא מבינה אותי ולא טוב לי ולא מחוברת לעצמי אז כלום לא עוזר.




עריכה:
זה נכון שכשאני עורכת ומצנזרת את עצמי ומדברת מלמעלה זה נשמע גבוה. קשה לי להגיד מה שאני חושבת כשאני לא רוצה להגיד מה שאני חושבת.
כנראה עדיף לא להגיד כלום
בעזרתו אני נוסעת מחר למערה אם אתה רוצה לכתוב לי שם ושם אמא לתפילה, אם לא, שרוט (מנחשת-שניאור?) בן חווה (חיה מושקא?) זה גם בסדר.
חחחח. דווקא יש לי שם תנ"כי.די שרוט
אלהים.

תודה אורה על הרצון. מעריך מאוד. באמת.
רקאורה שחורה
תזהר שלא תגמור כמו אלויס
לא, אלוויס הוא המלך הוא לא אלהים.די שרוט
לעומת זאת אני.................
ריבויינושלעויילםאורה שחורה
יוצא לי לפגוש הרבה מקרים של אנשים שלא טוב להם
אנשים נעולים באישיות שלהם, מאוימים מדברים שלא מסתדרים עם תפיסת העולם שלהם, בטוחים בצדקת הדרך שלהם.
אבל חיים עם כאב בעצימות גבוהה.
שבד"כ בילדות היתה חרדה או כאב גדול ואז לא היתה יכולת להכיל את התסכול או חוסר האונים והכאב, ואז מדחיקים ונוצרים דפוסי התנהגות השרדותיים או אובססיביות ומשפטים או נרטיבים שגויים שמנהלים אותנו, חוסר בטחון כי ההורים היו קרים,
ואז למשל כדי להרגיש טוב או לשדר שטוב לי בן אדם שנון הופך לבעל חוש הומור מדהים כמנגנון הגנה, ככה הוא מקסים אנשים סביבו, משמח צוחק וזה דפוס התנהגות על גבול הכפייתי. הוא חייב את זה.
הוא לא מסוגל לא למגנט אנשים סביבו, חייב להיות במרכז, מצד שני באמת שלו הוא זקוק לשקט ולא מצליח להגיע לשקט שלו.
זה סוג של חרדה.
זה נכנס לורידים לדם למוח לראש לעיניים.
לוקח לאדם זמן להכיל התבוננות על המקום הכואב שלו,
ללמוד לנהל סיטואציות בלי ליפול לאנסטינקטים ולהגיב באופן שיטיב איתו,
להגיע לניהול יותר בריא של עצמו של הלב שלו
להגיע לשקט הנפשי שלו.
ואז אפשר לבדוק בצורה שקולה ושלימה אם להתגרש או לחיות בצורה בריאה יותר עם בת הזוג.
צריך להיות מוכן לחשוף לעצמי את הכאב האמיתי שלי, לאפשר לנפש לפתח מערכת חיסונית נפשית חזקה וטובה לי יותר, גם כדוגמא לילדים שלנו וגם לילד שבתוכי. תוכל להתמודד עם קשיים ותסכולים ביותר גבורה וגמישות, פחות בילדותיות.
ואז בת הזוג כבר לא תאיים עלי שבגלל משהו שהיא עושה אני גמור והחיים שלי דפוקים.
אפשר לגלות בתוכי רגשות חדשים כמו שמחה ריגוש אהבה
יכולת לראות דברים בצורה יותר צלולה
בלי חומות הגנה שמעוורים אותי
למצוא את הטוב שלנו בלי תלות באנשים אחרים (כמו אשה וילדים).
להיות פחות במצוקה, פחות במלחמה עם עצמי, עם אחרים.
לגלות בתוך עצמך אוצרות
זה תענוג מתוק.
תודה אורה על המילים המושקעות.די שרוט
ועוד ב 2 בלילה.

כל מילה. מדהימה❤️המקורית
בולמשהאחרונה
הילדות שלך באמת היתה מקסימה וטובה?תיתי2
האם היה לך קשר אינטימי עם הוריך?
האם ראו אותך?
נתנו לך מקום כפי שאתה?
האם היה רגש של קרבה על בסיס תכונות האופי שלך? ההתפתחות האישיותית?
הערכה?
הזדהות?
חיבור רגשי?
האם היה לך עם הוריך את מה שאתה מרגיש כלפי ילדיך?

או שהיית צריך לרצות? להתאים את עצמך? לגדול לפי הספר? להסתיר חלקים מורכבים?

מעריכה אותך על ההתפתחות, ממקום שמשליך את כל האתגרים על המשיכה הראשונית והגיל הצעיר,
אל מקום שרואה את הקושי הראשוני ביצירת אינטימיות רגשית. קודם כל עם עצמך.
"לא יודע מי אני"
"משהו לא מתחבר איתה"
ומשם לחיפוש ריגושים באופנים שונים, שעמום, קושי למצוא סיפוק ומשמעות אישית בתעסוקה ובמערכות יחסים -
אותי זה לוקח לתהיות לגבי ההיקשרות הראשונית
וכן, יתכן שיש גם קש"ר או משהו בסגנון, שמסביר גם את ההיקשרות עם ההורים, וההתמודדות עם מערכת חינוך חרדית.
כן. הילדות הייתה מקסימה וטובה. לגבידי שרוט
קשר עם ההורים, לא, לא היה קשר אינטימי איתם. הם היו עסוקים מידי בשביל לשרוד.

לא היה מהצד שלהם יותר רגשי חיבה והזדהות ופרגון וכאלה. הם לא מהסוג הזה של המושגים האלה שאת מדברת בהם חחח.

למה את קוראת הקשרות ראשונית? עם אישתי? ההיקשרות הראשונית איתה הייתה מהיום הראשון כמו שהיא היום אם לזה התכוונת.
ההיקשרות הראשונית עם ההורים.תיתי2
האם תחושת בדידות
תחושת נפרדות
תחושת חוסר חיבור
תחושת זרות
מוכרות לך מילדותך?

מניחה מדבריך שהיה הרבה טוב, הרבה יחסים חברתיים משמעותיים, יחסים עם אחים אולי, חוויה משפחתית "תקינה".
אבל בהיבט של הקשר עם דמות מבוגר משמעותי, שזה ההיקשרות, והיא בייסיק עבור הנפש, כנראה פחות.
ואגב,לא צריך להיות הורה אינטלקטואל או מודרני בשביל היקשרות. כנראה להוריך לא היה את זה, וזה בסדר, להרבה הורים גם היום לא בהכרח "יש את זה", או לא בהכרח יש להם הבנה שצריך את זה, ושצריך לעבוד על ההיקשרות לפעמים. ולא כל הילדים יוצאים די שרוטים, אבל יש ילדים שכן.
שהיו צריכים קשר אינטימי על ההורה או דמות מבוגר יציבה ומתמשכת אחרת, ולא היה להם באופן שסיפק את הצורך.
ובשביל זה יש טיפול פסיכולוגי דינמי, כדי לבנות את היכולת לאינטימיות רגשית עם מטפל, ואחר כך עם עצמי, ואחר כך בזוגיות שלי. ובהורות שלי.

אגב, ההורים שלך דור שני לשואה או לטראומה אחרת?
אם אתה רוצה לקרוא עודתיתי2
תקרא על בולבי והיקשרות
סוגי היקשרות שונים (בטוחה, נמנעת, חרדה וכו'(
ותיאוריית יחסי אובייקט של מלאני קליין.
זה מאוד מפרה מה שאת כותבת. כמה דברים:די שרוט
הייתי מגדיר בדיעבד את הקשר עם ההורים כזרות. פערי דורות ותרבות כאלה. וגם מצב כלכלי. ומצב נפשי של האמא. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 18.

העניין הוא, שאת הניתוק הריגשי מההורים אני חווה בצורה של מרדנות. לא בצורה של קושי לייצר אינטימיות. כי היו לי בעבר קשרים אינטימיים חיוביים (לא בקטע של להתגעגע, בקטע של לדעת לייצר ולהרגיש אינטימיות). אני תמיד הייתי מרדן וגם היום אני מרדן.

זה כיף לי השאלות המנחות האלה.
תראה, רואים שיש לך יכולתתיתי2
רגשית ותקשורתית לייצר אינטימיות. ולכן כנראה גם החוסר בילדותך ובנערותך הינו משמעותי יותר לגבי חייך כיום.

תשאל את עצמך מה היה טיב הקשרים האינטימיים רגשית שיצרת.
עם מי?
כמה זמן החזיק מעמד?
האם הופיע שעמום?
האם היתה מחוייבות בקשרים? או יותר ריגוש? כי ריגוש מייצר אינטימיות מזויפת.
האם הקשר האינטימי רגשית הזה, הביא אותך לגילוי עצמי? לחיבור עצמי? או שהיית בתפקיד מרצה? אי פשוט בתפקיד המייצר קונספט רגשי עמוק, כביכול? כי יש לך מיומנות טבעית, אבל היא לא בהכרח מחוברת לאישיות וללב שלך באמת.

תקרא על סוגי היקשרויות, תראה אם מה שאתה קורא לו "מרדנות" מתחבר להיבט מסויים. אולי היקשרות נמנעת.
כמו כן יכול להרחיב את הקריאה עם "עצמי אמיתי עצמי כוזב" של ויניקוט.
⚠⚠ נא להיזהר מפניות בפרטי ⚠⚠נגמרו לי השמות

כותבת לכלל הגולשים - 

כבר קיבלנו כמה וכמה דיווחים על פניות חשודות בפרטי.

שרשורים כגון אלו יכולים לזמן את כל ה"אורבים לטרף" למיניהם, אז זהירות גדולה.

לא משנה אם זה גבר/אישה או אם זו שאלה תמימה - זהירות!

רומנטיקה ונישואין זה שילוב שלרוב לא הולך יחדהמאור הקטן

יעידו על זה אינסוף היועצים\המאמרים\הכתבות שיש בתחום.

אם זה בכל זאת קורה זה נהיה נדיר והופך בעיננו למודל לחיקוי.

 

סך הכל אתה במקום שאין לך שום מוטיבציה לשנות את המצב בגלל המחיר הגבוה שזה ידרוש ממך, ולכן פשוט תשלים עם המציאות. (שמשותפת לרוב האנשים סביבך)

חולקת על הכותרתנגמרו לי השמות

זה נכון שבנישואין צריך יותר *לעבוד* כדי ליצור את הרומנטיקה (מאשר למשל בשלב ההיכרות הראשונית שהדברים מגיעים בלי מאמץ) -

אבל אין הדבר אומר כלל שאין רומנטיקה בנישואין.

ודאי שיש! וכאשר עובדים עליה ומשקיעים בה - היא גם יכולה להיות הרבה יותר עמוקה ומתוקה ורק ללכת ולהתעצם ב"ה.

שרוטי המתוקמופאסה
אדלר אומר שאנשים מתבטאים בשתי דרכים. דרך הפה ודרך הנעל. כדי לראות מה הבן אדם רוצה הוא מציע להסתכל דווקא לנעל- כלומר למעשה.
אתה נמצא בזוגיות הזאת כי אתה רוצה אותה עם כל המחיר הרגשי שאתה משלם. בחרת לנהוג בהימענות בהקשר לזה כי הרווח שבהרמוניה שאתה חווה עכשיו עולה על המחיר של הפרידה ולהתחיל הכל מחדש. ביום שתרגיש שהמחיר הרגשי יהיה כבד על הרווח אתה תדבר דרך הנעל.
אני לא בא לשפוט ושתי הדרכים לגיטימיות, רק חשוב לי שתבין שאתה נשאר שם כי אתה רוצה.

כדי להתבונן בזה יותר בעומק הייתי ממליץ לך לקרוא את הספר "לקפוץ למים" (שכחתי את שם המחברת אנבל משהו..) ספר שעזר לי המון בחיים לקבל / לא לקבל החלטות וגם יותר להבין את תחום ההימנעות.
יווווווו מופי!!!! נשבע שהתגעגעתי אליך!די שרוט
איךךךך איך אתה יודע לתת את המילים האלה איך?????

חיים שבלב אתה מופי! ❤️❤️❤️❤️
הדדי אח מתוק!מופאסה
הלוואי וידעתי משהו...
לפעמים יוצא לי במזל כנראה
יואוווומשמעת עצמית
מי זה פה???
🦁

הידיעה שבסוף אנחנו בוחרים אקטיבית
היא מתסכלת אבל מדוייקת.

הכל עניין של רווח והפסד...
טוב שחזרת.
תודה מישמופאסה
גמני התגעגעתי
מפה לאן?In development

נשואים כבר כמה שנים טובות

קשה לי מאוד

בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל

ולי פשוט נמאס

בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.

ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!

אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!

פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות

לא מצליחה לסמוך עליו

עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה

באותו נושא אבל לא אישי, קפץ לי בפידמשה
טיפים להגעה להוצאות סבירות בחתונהארץ השוקולד

יהיו עלויות רבות בחתונה,

יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?

זה עניין סובייקטיביחילזון 123
לדעתי דווקא חתונה בשישי יכולה להיות ממש כיפית והרבה פחות מעיקה וכבדה מחתונה בלילה
קניות לדירהפצל"פ

זוג צעיר שעד עכשיו היינו בדירה זמנית מרוהטת

ועכשיו עוברים לדירה לטווח ארוך

איך ואיפה קונים מוצרי חשמל וריהוט איכותיים בכמה שיותר זול?

אני יודע שיש מלא שיטות של כמה להשקיע במוצרים שקונים ושהם יחזיקו הרבה או לקנות דברים זולים בידיעה שהם יהרסו בהמשך וגם ככה אנחנו הולכים עוד לעבור דירות

אבל בכל מקרה אשמח לשמוע המלצות טיפים ועצות לכל כיוון 

ריהוט ביד 2עוד מעט פסחאחרונה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.


במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

איפה מאחסנים דברים??מסיבת ישרים

מתחתנים עוד חודש בעז"ה

קנינו סבתא של ארוסתי קנתה לנו מלא ציוד ב"ה

היא לא שאלה מה אנחנו צריכים אז יוצא שיש לנו כפולים או דברים שלעולם לא נשתמש

מה עושים?

אין לנו מקום בדירה לכפולים או למיותרים גם ככה זה צפוף

ובנוסף יש גם דברים שלעולם לא נשתמש נגיד שמיכה זוגית, כשאני וארוסתי רוצים שמיכות נפרדות בכל מקרה

אשמח לעצתכם וחכמת ההמונים

 

ישועת ה' כהרף עין ונרים לחיים

אם אתם בטוח לא צריכיםהשם שלי

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.


דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.


דברים שלעולם לא תשתמשו - תעבירו הלאההסטורי
אין סיבה לשמור דברים כפולים.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

דברים חדשים באריזה - כמו שמיכה זוגית, אפשר אוליפ.א.
להחזיר לחנות, ולקבל זיכוי?

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

שמיכה זוגיתמשה
זה נפלא כשיש זוחלים קטנים. אל תשאלו איך אני יודע.
מזל טוב!כל היופי

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.


וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.


אפשר להשתמש לבד בשמיכה זוגיתמנגואית

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

חכו לפני שאתם יוצאים בהצהרות שלא תשתמשו בדבריםזיקוקים

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם


אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

קניתם סבתא??זיויק
ומזל טוב!
אהלןIn developmentאחרונה
מזל טוב ענקי לרגל החתונה המתקרבת בעזרת השם שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ותזכו לבנות בית נאמן ושמח בישראל. הסיטואציה שאתם נמצאים בה מוכרת מאוד להרבה זוגות צעירים ומדובר לגמרי בצרות של עשירים ובנקודת פתיחה נפלאה של שפע ושל רצון טוב מצד המשפחה. כדי להתמודד עם העומס בדירה הצפופה ולשמור על הסדר כדאי לחלק את הפתרונות לכמה כיוונים מעשיים. קודם כל לגבי הדברים שאתם עשויים להזדקק להם בעתיד הרחוק יותר מומלץ מאוד להיעזר בבתי ההורים או במחסנים של המשפחה המורחבת כדי לאחסן שם ארגזים לפחות לחודשים הראשונים של הנישואין עד שתתאקלמו ותבינו מה באמת נחוץ לכם ביום יום. כלי נוסף ושימושי הוא בדיקת האפשרות להחליף את המוצרים בחנויות שבהן הם נקנו שכן רשתות רבות של כלי בית ומצעים מאפשרות להחליף פריטים חדשים שנותרו באריזתם המקורית גם ללא קבלה וכך תוכלו להמיר את השמיכה הזוגית בשתי שמיכות יחיד איכותיות או לקבל זיכוי למוצרי חשמל חיוניים אחרים. מעבר לכך מתנות סגורות שלא ניתן להחליף יכולות לשמש אתכם כמתנות נפלאות לחברים אחרים שמתחתנים בתקופה זו או כזכות עצומה של תרומה לגמחי הכנסת כלה ולמשפחות נזקקות שישמחו מאוד בציוד חדש לחלוטין. מומלץ להשאיר בדירה פריט אחד או שניים בולטים שהסבתא קנתה כדי שכאשר היא תבוא לבקר היא תראה שהשתמשתם בזה והדבר יגרום לה נחת רוח ושמחה גדולה. שתהיה לכם כניסה חלקה וקלה לבית החדש והרבה לחיים.
משפט מחץ 📌נגמרו לי השמות

"אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?"

או 

"איך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?"

 

אז המשפט הזה כנראה לא מחדש וכולנו יודעים אותו,

אבל רגע לתת לו לנכוח במציאות שלנו בצורה אמיתית ושלמה יכול לקדם אותנו מאוד.

 

אם בעלך הגיב בצורה קצרה הפעם,

אם הרגשת אתמול שאין לאשתך טיפת סבלנות, 

אם בעלך פיקשש ושכח משהו מטורח ועומס המציאות והחיים,

אם שמת לב שהתגובה הזו של אשתך מפעילה אותך וגורמת לך לכעוס עליה ולא להבין אותה כלל,

אם מצאת את עצמך כועסת עליו ממש על משהו שעשה או לא עשה

אם כל מה שעולה לראש עכשיו בכעס ובאכזבה זה "אוף איתו! הוא כזה מעצבן! חצוף! חסר סיכוי!"

אם כל מה שהלב והראש שלך זועקים לך עכשיו זה: "אוף איתה! היא רואה רק את עצמה! אי אפשר ככה!"

 

נעצור רגע.

ניקח אוויר ונשאל את עצמינו -

אם זה היה הפוך - איך אני הייתי מגיב/ה?

ואיך הייתי רוצה שיגיבו אליי עכשיו אם זו הייתי אני?

וננשום שוב. ונמשיך להביט במבט-על על הסיטואציה

ואפילו להיכנס רגע לראש ולנעליים של השני/ה.

רגע, מה קרה רגע לפני? וכמה דקות? וכמה שעות לפני?

מה גרם לו/לה בעצם להיות פחות סבלני/ת? מה עובר עליו/ה כרגע?

 

כי כולנו אנושיים.

ואם נשאל זאת רגע את עצמינו על עצמינו - נצליח יותר לראות את האחר. את השני. את אשתי. את בעלי.

נצליח לראות את האנושיות שלו.

את האנושיות שלה.

כמוני.

גם אני בן אדם

גם היא

גם הוא.

 

אז נכון שלא היה הכי נעים לשמוע תגובה לקונית או קצרה בטון לחוץ, אבל היי, אם זו הייתי אני והייתי לחוצה ממשהו או ממהרת לאנשהו האם תמיד תמיד הייתי מגיבה ברוגע בשלווה ובסבלנות אין קץ? 

או שיש פעמים שגם כשאני ממהרת לאנשהו ובדיוק בעלי תופס אותי בדלת כשאני באיחור, או שאני לחוצה מאוד ממשהו שיושב עליי ודווקא עכשיו בעלי שואל אותי משהו, אני גם אגיב לא מושלם?

ואם זה היה אני שבדיוק כשהילדים צורחים ברקע אשתי רוצה ממני משהו, או בדיוק בשעה האחרונה של הצום כשאני מחוק אשתי שואלת אותי משהו, האם תמיד אגיב ברוגע ובסבלנות ואורך רוח? 

או שגם אני לפעמים יכול לדבר יותר קצר, רק רק כי אני אנושי?

 

ואיך אני הייתי רוצה שבעלי יגיב אליי כאשר אני לחוצה עכשיו, או טרודה או עייפה?

ואיך אני הייתי רוצה שאשתי תגיב אליי כאשר אני לא מאה אחוז מושלם בכל רגע כי עובר עליי משהו ואני פשוט מראה אנושיות?

בקיצור לא מצינו אדם שצועק על עצמוחתול זמני

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

 

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

זה דווקא מאוד מאוד מצוימשה

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

באמת הרבה יותר נחמד לחיות בעולם כזהנגמרו לי השמות

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

כתבת מדהים. כמו תמיד.פינג פונג
תודה רבהנגמרו לי השמותאחרונה
כשהאישה פוגעת ברבים..חוזר תמיד לאשתי

שלום לכולם, עברנו שבת קשה. אצל חמי עם כל המשפחה. אשתי האהובה פגעה בי, חצי בכוונה, חצי מהורמונים של הריון, מול כולם. זה היה כל כך פוגע. הלכתי לחדר ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר קמתי, היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה. הפעם לא הלכתי לחדר אבל נשרפתי מבפנים.

קרה לכם פעם?

מבקש את עזרת הרגישים.

מי שלא רגיש בבקשה שלא יענה.

תודה

 

קשה❤️ מציעה לחדד מה החלק שקשה לךמרגול

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)


וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?


וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

צריך להביןנגמרו לי השמות

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

 

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

 

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

 

ב"הצלחה רבה

בתור התחלהמישהי נשואה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים


זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

וואו קורה לי המון לאחרונה לצעריאריה ששכח לשאוג

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת

צריך לדעת לספוג קצת כי זה רגשותזיויקאחרונה
ואישה היא רגשנית, אבל מצד שני צריך למצוא זמן לדבר ברוגע ולפתוח דברים
המלצות על מטפליםאישדרומי

אשמח לעזרה האם יש המלצות על מטפלים /מטפלות זוגיים.

(אחרי סשן שלא ממש פתר)

יומולדת 50 לבעלמפלצתקטנה

הבו לי רעיונות

בכיוון של בילוי זוגי כלשהו+ בילוי נוסף עם הילדים.

מתנות?

תודה

זה הזמן להתחיל לאהוב 😉נהג ותיק

סתםםםםם

אם זה לא זה זה לא זה.

תזמיני אותה להופעה ששניכם אוהבים.

ווין ווין

שלא יעשו עלייך קופה כמו אז כשנרדמת


לפחות ישנת טוב? היתה לך מוזיקת ערש....

אולי יעניין אותך