ככל שעובר הזמן, אני מבין. זה לא שהזוגיות הנוכחיתדי שרוט
שלי לא טובה.
זה לא שיש משהו יותר טוב בחוץ.

זה שפשוט הקונספט של זוגיות לא עובד לי.
כמה שניסיתי להצמיח את הזוגיות שלי, את הרגש הזה, את הרצון בקירבה, לא הצלחתי.

ולא מצליח לדמיין את עצמי עם אף אחת אחרת.

עד עכשיו חשבתי שזה קשור בבחירה שלי. חשבתי שפשוט התחתנתי לא נכון. שזה העניין של המשיכה. אבל זה לא זה.

אני פשוט לא בנוי לזה. עם מי שזה לא יהיה.

כי אישתי היא מתוקה אמיתית. וזה לא שלא הבנתי את זה. אבל הרגש המוכר ההוא פשוט לא צומח. לא תופס מקום בלב. יש אהבה אליה אבל לא מהסוג השכיח. הרגיל. זאת אהבה מהסוג הזה של שותפים עסקיים שהולך להם טוב ביחד.

כי יש ילדים שהם כל החיים שלי.
יש צחוק ושמחה.
יש מצב כלכלי סביר.
יש חופשות משפחתיות.
אנחנו מכירים אחד את השניה כמו שאף אחד לא מכיר.
אין יותר מידי מריבות.
יש הכלה.
יש הבנה.

אבל אין אצלי את הרגש.
אצלה יש. היא אוהבת אותי כמו שאף אחת אף פעם לא אהבה.

אבל אני מוצא שאני נהיה יותר שמח כשאני רחוק ממנה.
אני רוצה להיות לבד. לא מפחד להיות לבד. לבד טוב לי. להיות אדון לעצמי.

מזל שיש את הילדים שאני יכול להיאחז בהם.

פרקתי.
וואוווו!!!😌*אשתו של בעלי*
כמה רגשות בהודעה אחת!!!

מצד אחד זה נשמע ממש טוב,
אבל מצד שני ממש לא.

כביכול יש הכל,
ואין כלום...

אולי זה פשוט ההרגל שלך אליה.
השנים יחד,שנה אחר שנה,חודש אחרי חודש,
ולכן קשה לך לראות את עצמך עם אחרת...

שיהיה רק טוב בע"ה🙏
תודה. אולי זה גם ההרגל. אבל התחושות קיימות מדיי 1די שרוט
נשמע שיש לך עבודה לעשות בפניםמשה

מה אתה רוצה, למה אתה רוצה, ומה הסיבה שבגללה אתה פועל כמו שאתה פועל.

 

וזה שטוב לך להיות לבד לא מחייב אותך "לגרש" אותה ממך. ממש לא. זה בסדר.

אם יורשה לי לומרהמקורית
בתחושה שלי, אתה כל הזמן שם תבניות
אז היה - אשתי לא בסדר. לא במילים האלה כמובן. וזו הסיבה לחוסר השמחה.
ועכשיו זה - אני לא בנוי לזוגיות. ועל זה בנויה חוסר השמחה.
ועל זה, אתה מוסיף המון המון תחושות מסביב שמחזקות את התבנית, ומנתבות את הלך הרוח שלך.
עכשיו, התחושות שלך נכונות ואי אפשר להתכחש אליהן. אתה לא מרגיש מאושר. נקודה. ה- למה, הוא הרבה פעמים הנקודה שצריך לעבוד עליה. וברור שזוגיות שלא טובה לנו משפיעה. זה קריטי. ברור. אבל השאלות שהייתי שואלת את עצמי אחרי קריאה של דבריך:
מה זה להיות אדון לעצמי? ולמה אתה לא אדון לעצמך כבר עכשיו? מה מונע ממך?

איך אושר וסיפוק בחיים באמת מרגיש לתחושתך? אם היית מפליג בדמיון לעבר האושר - מה אתה רואה בעצם?

ייתכן ועשית אידאליזציה לתחושות מתקופה מסוימת בחיים שאתה כל הזמן מחפש לחזור אליהן? זה מאוד שכיח. זה בעצם הבעיה הידועה, הדיסוננס בין הרצוי למצוי, שמתווספות אליו תחושות מהעבר שלא ניתן לשחזר מכל מיני סיבות ברורות. (שאם הן לא ברורות אשמח לפרט עליהן)

מכל מקום, מקווה שתקרא את דבריי ברוח טובה כמובן ולא שיפוטית. ניכר שהסיטואציה לא פשוטה לך.
את צודקת שהתחושות האלה הן מכלול של דבריםדי שרוט
זה לא עומד בפני עצמו לגמרי הרצון להיות לבד. יש הצטברות של דברים. פשוט אני חושב שהסיבה שהיא מעל כולם, זה הרצון להיות לבד.

אני לא חושב שאני עושה אידיאליזציה לתקופות קודמות. הסיבה היא שלא באמת היו לי "תקופות קודמות". התחתנתי צעיר וילדון. לא הספקתי לחוות "תקופות קודמות". כן, היו לי התנסויות כאלה ואחרות, אבל זה לא ממקום בשל ובוגר.

מה להיות אדון לעצמי? מבחינתי זה אומר להיות משוחרר ממחויבות. לאו דווקא מחוייבות בנושא המיני. אני מתכוון מחוייבות כללית. אני ואישתי אנחנו זוג. ומתוקף היותנו זוג אנחנו מחוייבים להתחשב אחד בשני. לתת מקום. להכיל. לקבל. להבין. אנחנו שם. אבל אני לא רוצה את המחוייבות הזאת.

ואני קורא את הדברים שלך ברוח טובה כמובן. כתבת יפה ולעניין. אהבתי.
השאלה היאהמקורית
האם באמת יש לך מקום להיות אתה, או שההתחשבות הפכה להיות העיקר, שבא מתוך מקום של ריצוי ולא ממקום זוגי בריא גרידא.
ואני לא מתכוונת רק ל- לא באלי לעשות כלים.
אלא בעיקר ל- להיות מי שאתה בלי מסכות.


** שמחה שהבנת אותי. תודה!
האמת? אני לא באמת יודע מי אנידי שרוט
וזה לא קשור לזוגיות דווקא. זה ככה בכל תחומי החיים שלי.

אני לא יודע במה אני טוב. אני לא יודע מה אני אוהב. אני לא יודע מה מספק אותי. האמת ששום דבר,לא מספק אותי. אני משתעמם מאוד מהר מכל דבר. אולי החיפוש אחר האלהים זה הדבר היחיד שמחזיק אצלי מעמד מקדמת דנן

אני רואה חשבון. אבל זה לא מגדיר מי אני. אני רואה חשבון כמו כל אחד. זה לא משהו שאני אוהב. זה לא משהו שמביא לי סיפוק. זה כלי להתפרנס. וזה כבר משעמם אותי עד מוות.

הדבר היחיד שהוא אמיתי לגמרי מבחינתי זה האהבה שלי לילדים שלי. זה הדבר היחיד שנותן לי משמעות לאורך זמן. כל שאר הדברים פשוט לא ממלאים אותי.

קודם כלהמקורית
אני מסכימה איתך. מקצוע לא מגדיר את האישיות שלנו. רחוק מזה. והרבה טועים בכך, מאחר והרבה פעמים משלח יד מקושר למעמד שלנו ולכבוד.

בקשר לכל מה שכתבת, אני מרשה לעצמי לומר שאם התחתנת צעיר, כנראה חיית ואתה חי עד עכשיו עם הנחות יסוד שגויות בכל הנוגע למקום האישיותי שלנו לעצמנו כאינדיבידואלים וגם ובעיקר בתוך מערכת יחסים זוגית, זה די בא ביחד. שהרי, אם הגעת עד הלום בלי להכיר את עצמך - אתה כנראה מאוד שקוע בתוך ההוויה הזוגית ונותן את כל המקום לאשתך ולמשפחה, בלי לעצור ולחשוב על הרצונות שלך. ואולי מפה מגיעה תחושת התסכול. כי רווית. כי אתה מרגיש שאתה לא במקום הנכון, או אולי לא מחובר מהמקום הנכון. לא אליה ולא לעצמך כמובן.

אני מציעה לך לחשוב על תהליך אישי שלך עם עצמך, שבו אתה יוצא רגע מהגבולות הדמיוניים שהצבת לך בראש, או מההתנהלות הרגילה שלך עד כה, ולהתחיל להכיר את עצמך. בלי לפחד לטעות. בלי נכון או לא נכון. רק במחשבה בתור התחלה. ואז בהמשך במעשים. כי בתהליך כזה,מנפים המון דברים שלא מתאימים לנו. ומנסים גם המון דברים.

תלמד להקשיב לעצמך ולהכיר את עצמך. מה משמח אותך, מה מגדיר אותך כאדם, מהן שלל תכונותיך, מה לא טוב לך, מה אתה לא מוכן לעשות, על מה אתה מוכן להתפשר מתוך ראייה רחבה של עלות תועלת.
תשאל את עצמך ממש, בדיעבד או לכתחילה - האם מעשה x עושה לי טוב?
מה הייתי רוצה לעשות במקןם?
למה אני עושה/ לא עושה אותו בעצם?
האם זה מתוך מקום מרצה או שזו בחירה חופשית? (בחירה חופשית יכולה להיות גם לגמרי משו שלא תמיד כיף לנו לעשות, אבל אנחנו כן רואים את התועלת שבדבר לטווח ארוך או קצר) אולי מתוך הרגל? אולי כי כולם עושים?
מה היה נותן לי תחושה של משמעות וסיפוק בחיים ? מהי בכלל תחושה של משמעות וסיפוק מבחינתך?

בקיצור, תתחיל לנתח את חייך. ולסדר לעצמך את הראש בקשר לכל מה שקשור בחיים שלך. קריירה, תחביבים, זוגיות, קצב החיים, חיים חברתיים.. זה תהליך מאוד מעניין בעיניי. כשלמדתי להכיר את עצמי, נהייתי יותר מאושרת. וגם הרבה פחות מרצה.
זה העניין. עשיתי תהליך עם עצמי. במשך שנתייםדי שרוט
בזמן הקורונה. זה התחיל קצת לפני שהלכתי לייעוץ זוגי לבדי. המשיך במחשבות וניתוחים מעמיקים ביני לבין עצמי.

אחד מהדברים שהשגתי מהתהליך הזה הוא הורדה של חשיבות הנושא המיני מ 90% ל 60%. כי עד אז הנושא המיני באמת תפס מקום של חשיבות מכרעת. שם באמת הייתי שבוי בהנחות יסוד שגויות.

אבל גם לאחר התהליך, לא הצלחתי להעצים את מה שיש לי. ניסיתי. אחרי שנתיים כבר איבדתי עניין (כרגיל) בניסיון.

וגם, אני פחות מהטיפוסים האלה של "לצאת למסע לחיפוש עצמי". אני רציונלי מידי בשביל זה. זה ניו-אייג'י מידי בשבילי.
אני האחרונההמקורית
שתגיד לך לצאת למסע כמו שאתה מתאר. גם אני הייתי משתעממת למוות 😅
אני טיפוס מאוד רציונלי, אגב. וריאלי.

לא התכוונתי לשעות של מחשבה עצמית וחפירה. ממש לא. אלא לשלב את זה בתוך החיים הגמככה משעממים שלך. לא לפעול באוטומט. לחשוב על זה כמו 'תרגילים לגילוי האני האמיתי שלי' באמצעות העלאת המודעות שלך ל well being שלך. שזה המפתח לשמחה בחיים, בעצם.
אולי מישו יציע לך משו אחר שיעבוד יותר ואלמד ממנו גם. זה הניסיון שלי בכל מקרה
זה מקרה נפוץLia

של אנשים שהתחתנו צעירים ויש להם חסך רציני. 

לחוות את העולם כאינדיבידואל בוגר זה חלק חשוב מההתפתחות התקינה בדיוק כמו שילד צריך לחוות ילדות אמיתית בשביל ההתפתחות התקינה שלו. 

 

אולי הרבה מבוגרים מתגברים על זה או חיים עם זה בשלום (או שלא) ויודעים להסתיר את זה יפה, בשונה מילדים..

 

אין לי פיתרון בשבילך.. אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא..

מה אני אוהב. מה אני אוהב?די שרוט
תאמיני או לא, אין לי משהו קבוע שאני אוהב(חוץ אולי מלצפות בפרינדס ).

אני יכול להנות מבילויים עם חברים. מהר מאוד זה ימאס עלי. אני יכול להנות מללמוד על משהו. מהר מאוד ימאס לי. אני יכול להנות מבטן גב, מהר מאוד ימאס לי. אני יכול להנות מריגושים כאלה ואחרים, מהר מאוד ימאס לי.

אולי יש לי קשב וריכוז. זאת בהחלט אפשרות. אבל גם אם כן, זה לא אמור להשפיע על הרצון באהבה וקרבה.
אגב, אני מוסיףדי שרוט
אני לא מסוגל לראות טלויזיה. סדרות. סרטים. כאילו מסוגל, אבל שוב, מהר מאוד אני מאבד עניין. שנים לא ראיתי סדרה או סרט שלא ראיתי.

גם בספרים זה ככה. אני מאוווווד אוהב לקרוא. בעיקר ספרי מדע. אבל אני סופר פיקי בבחירה. עד שאני מוצא משהו ששואב אותי יוצאת הנשמה.
יופי, בוא ניקח משהו שאתה אוהב לעשותLia

לראות פריינדס. האם יש מישהו שאתה יכול לראות איתו?

אין בעיה בלחפש ריגושים ולעבור מדבר לדבר. אף אחד לא יכול להינות רק מסרטים וסדרות (ואני "מכורה"). גם שיר שאוהבים בסוף קצת נמאס ומוצאים שיר אחר שיחליף אותו. ככה זה החיים, וזה בסדר. זה טבעי. שקרן מי שיגיד לך אחרת. אף אחד לא מבלה רק בקולנוע או רק במסעדות. יש עוד מקומות בילוי וזה בסדר להנות מכל מה שאפשר. מותר לגוון ואפילו חשוב.

 

אולי אתה לא מוצא מישהו שנהנה לעשות איתך את מה שאתה אוהב? 

 

אם אשתך היתה אוהבת הרבה מהדברים שאתה אוהב והיתה רוצה לעשות אותם איתך, זה היה משנה בך משהו?

כמובן. אלו סתם היו רק דוגמאות.די שרוט
זה פשוט ככה בכל דבר אצלי.

אם אישתי הייתה אוהבת דברים כמוני אז אולי הדברים היו נראים טיפה אחרת. יש מצב. אבל אני מתנגד בתוקף שמישהו יעשה משהו שהוא לא אוהב בשביל הצד השני.

אז אם אתה לא אוהב לכבסהמקורית
ואשתך צריכה עזרה בכביסה?
אתה בהכרח נותן לה לעבוד ? מזמין עוזרת?

לפי מה שאתה מתאר, אתה עושה הרבה דברים שאתה לא אוהב. בשביל אחרים.
לא ככ מסתדר לי האמת
מה? לא. מטלות ביתיות זה אפילו לא אישיו.די שרוט
אני שותף מלא.

אני אומר להפך, גם כשאני עושה דברים שאני אוהב, מהר מאוד נמאס לי. שאלת אותי מה אני אוהב. אז אמרתי ששום דבר לא לאורך זמן. נמאס לי מהכל מהר. גם המקצוע, גם מהזוגיות, גם מהפנאי, ולפעמים גם מעצמי חח.


אז לא הבנתי ככהמקורית
איפה עובר הגבול ? מה במה שאתה מגדיר 'לא אוהב' זה קו אדום לעשות עבור השני?
ובלי קשרהמקורית
אולי אתה בנאדם שצריך אתגרים בחיים. מנטליים, אינטלקטואליים ורגשיים.
ללמוד כל הזמן דברים חדשים. לחפש תחומי עניין אחרים.
או להיפך - ללמוד how to saddle down. לא יוצאת לי המילה בפה בעברית.
כאילו יש אנשים שכל הזמן חושבים שמחכה להם משו יותר טוב, והם תמיד בתחושה של - לא השגתי. לא מספיק לי. קוראים לזה פומו
Fear of missing out.
לפעמים זה פשוט להרפות ולהנות ממה שיש. לראות את הטוב במה שיש לנו.
זה יכול להיות גם שילוב של השניים בכל מיני תחומים בחיים
להנות ממה שיש. זה בדיוק מה שניסיתי לעשותדי שרוט
פתחתי על זה אפילו שרשור פעם. איך להנות ממה שיש.

אולי אני צריך כדורים לבעיות קשב וריכוז.
לא יודעת אם זה קשורבארץ אהבתי
אני שומעת עכשיו קורס של הדרכת הורים (בגישה ההיקשרותית-התפתחותית של ד"ר ניופלד). בשיעור האחרון שהקשבתי לו, המרצה דיברה על החשיבות להיות מסוגלים לפגוש רגשות כואבים (עצב, אכזבה) כחלק מתהליך ההסתגלות.
(אני מצרפת פה קישור לפוסט בבלוג שלה שבו היא מרחיבה ומסבירה את הנושא יותר לעומק - הדמעות שתומכות בהסתגלות - חזרה ללב ההורות )

בשיעור ששמעתי, היא דיברה על זה שלפעמים ילדים או מבוגרים מפתחים מגננות ולא מאפשרים לעצמם להרגיש את הרגשות האלו כמו שצריך. ויש לזה כמה מחירים.
אחת ההשפעות של מצב כזה, היא איבוד היכולת להרגיש הנאה וסיפוק. בשביל להרגיש רגשות משמעותיים, צריכים להיות מסוגלים לפגוש את כל מנעד הרגשות שלנו. חסימה בצד אחד תביא לחסימה גם בצד השני של הרגשות שלנו.

אני לא יודעת אם זה קשור למה שאתה חווה. אבל כשהיא דיברה על איבוד היכולת לחוות הנאה וסיפוק, זה הזכיר לי את השרשור פה, אז חשבתי לשתף. אולי זה שווה התבוננות…
זה נכון שיש מקרים שזה מתאים, כמו שיש הרבה מקרים אחנגמרו לי השמות

אחרים שלא.

 

כלומר בעיניי זה לא גיל החתונה כמו הבשלות והשלמות בבחירה.

 

כי גם זוג צעיר שהיה שלם בבחירה, בשל ומוכן לחתונה,

יכול בהחלט לחוות את העולם גם כאינדיבידואל גם בתוך חיי הנישואין. אנחנו עדיין נשארים אדם בפני עצמו עם עולם פנימי עשיר וגדול גם כאשר אנחנו נישאים.

 

(יכולה לשתף מניסיון אישי שגם בעלי וגם אני היינו בני 18 כשהתחתנו (הכרנו 5 שנים לפני עוד ), והיום אחרי כמעט 16 שנות נישואין בהחלט רואים את המקום הזה של לגדול גם בפן האישי וגם בפן הזוגי ביחד, להיות אנשים בפני עצמינו לצד זה שאנחנו גם בני זוג, כאשר הנישואים רק תורמים לשניהם ולא להיפך. ומכירה גם מהיכרות אישית וגם מהיכרות מקצועית עוד הרבה מאוד זוגות כנ"ל).

 

ומצטרפת לכל מילה שכתבת כ"כ מקסים כאן: "אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא.."

 

בהחלט, יחד עם עבודה אישית והתבוננות אישית כוללת על כל החיים ועל מה אפשר לעשות כדי להרגיש את השלמות הזו והרגיעה הנפשית הזו. ב"ה

ויש לך שאלות טובות. אשכרה הייתי צריך לנבור קצתדי שרוט
במוח ובנפש כדי לענות.

שאלי עוד שאלות הכוונה כאלה!
שמחה שהועלתי המקורית
ואם מצאת תשובות - אז בכלל..
מחכה ל @נגמרו לי השמות שתציל את המצב.בסדר גמור
אולי אתה טיפוס "אוויר"?שוקולד פרה.
אנשים עם עולם פנימי משלהם שאוהבים להיות עם עצמם?
שלא באמת זקוקים למישהו?
שאהבה מבחינתם זה יותר בקטע השכלי-רוחני-תרבותי קודם כל?

אשתך היא מתוקה, אבל האם היא מבינה את העולם הפנימי שלך?
נשמע שאתה ממש זקוק למימוש עצמי מחוץ למקצוע
מאוד יכול להיות.די שרוט
אני באמת הרבה פעמים מתכנס לתוך עצמי ומפליג במחשבות. בדימיונות.

לגבי המימוש העצמי, זה בדיוק הפלונטר. אין לי משהו שיגרום לי למימוש עצמי. הכל ימאס לי די מהר.
נכון ולא נכוןשוקולד פרה.

מי שעיקר כוחו במחשבה וברעיונות, יכול למצוא סיפוק גדול מלהביע את הרעיונות החדשניים שלו.

העניין הוא למצוא את הבמה המתאימה.

על מה תתחרט כשתגיע לגיל 80? 

אני חושבת שיטיב עמך מאוד להבין את עצמך לעומקנגמרו לי השמות

כי מקריאה ממש שטחית נשמע שיש כאן הזמנה של הנפש שלך להתבוננות-פנימה. בכל חייך.

וזה באמת מתחיל בך. באדם הכולל שאתה.

לפני העבודה ולפני הזוגיות ולפני הכל. 

קודם כל אתה.

אם תגיע למקום שאתה יודע מי אתה

ואתה שלם במי שאתה

וטוב לך

ואתה חי בשלמות עם כל החיים.

ויש משהו הרמוני ושלם בהכל.

דברים יסתדרו.

 

ולצערנו זה עובד גם הפוך.

אם אנחנו לא תמיד הכי קשובים לעצמינו, ואם אנחנו בקצת בלבול או משהו אחר,

זה יכול להשליך ולהתבטא בעוד ועוד מישורים בחיינו.

 

והאמת הייתי מתחילה בבירור הכי מקיף והכי "דוך" שיש. כלומר ממש להסתכל לאמת איך שהיא בעיניים.

לשלול גם דברים כמו דכאון קל אם יכול לצוץ,

או אם זה קשור לחוויות עבר מהילדות,

או כאבים כאלה ואחרים של הנפש שאולי לא עובדו נכון

(וכל הנ"ל כמובן לפנות אך ורק לגורם מוסמך כדוגמת פסיכולוג קליני ולא משהו אחר גם אם הוא "ליד", זה צריך להיות הכי נכון ומתאים ומוסמך לטיפול בנפש כולה.)

 

ולהמשיך להתבוננות גם על נושא האמונה שאתה אומר שמעסיק אותך זמן רב וכל החיפושים האלה.

ומה זה עושה לך בינך לבין עצמך או בינך לבין העולם.

 

וכמובן כמובן בנושא הזוגיות.

לראות איך אני חי עם אשתי מבחירה שלמה, מאהבה וביחד, ואיך אנו יכולים להגיע לכך.

אבל אם אתה מתאר מציאות שחלילה זה מכורח, אז בוודאי שהנפש נשחקת.

ואם אנחנו מאלצים את עצמינו עוד ועוד, בסוף זה יתפרץ איפשהו.

צריך להיות שלמים עם עצמנו ועם הבחירות שלנו.

אנחנו לא יכולים לעשות שקר בנפשנו או לשים מסיכות או להתנתק מעצמינו ולקוות שהכל ילך כשורה, בטח ובטח שלא לאורך זמן.

החיים דורשים מאיתנו אמת. וכנות. ולהישיר מבט. וכן לנסות את הכל, כל מה שאנחנו יכולים, ומשם לראות איך מתקדמים.

אם אני מערבבת כמה וכמה שרשורים שכתבת לאחרונה על מציאות של חיים לצד אשתך כשהלב לא שם - צריך להעמיק בכך. בהחלט.

 

וזה שאתה מגדיר את עצמך שאולי אתה אדם של לבד, ושכל הקונספט של זוגיות לא לך - רק רגע עם זה.

קודם נסה לראות האם אתה אדם של יחד אבל יחד שלם ופנימי ושטוב לו.

קצת קשה לי להסביר הכל בכתיבה, אבל אני מנסה להעביר שהתבוננות אישית פנימית עמוקה מאוד יכולה להיטיב עמך כפי שכתבתי בכותרת. אבל התבוננות אמיתית אמיתית, פחות להשליך על דברים אחרים או להתקבע בהגדרות כאלה ואחרות, אלא לחפש את השורש. את האמת. ההכי הכי פנימית.

ומשם לגדול ב"ה.

 

ב"הצלחה רבה ב"ה, שהקב"ה יאיר לך את הדרך הנכונה

 

תודה נל"ה. אמן.די שרוט
🙏נגמרו לי השמות

שתהיה הצלחה גדולה וסיעתא דשמיא גדולה בדרך ובכל 🙏

די שרוט היקר...אני123
כואב לקרוא את מה שאתה כותב.. ):😭



אבל יש כמה מסקנות חיוביות וטובות במה שכתבת.

אין כמו הבית אה...

לגבי לא מפחד להיות לבד
אני מכירה מישהו ששנים דיבר על זה שהוא רוצה להתגרש.
וכל הזמן אמר שהוא מעדיף להיות לבד.

בסוף כשהוא התגרש... אחרי שנים של דיבור על זה..
קשה לו.
אי אפשר לדעת איך זה עד שעושים את זה.


בהמשך התגובות כתבת על מחוייבות.

להיות אדון לעצמך.

איך חנן בן ארי שר: להיות חופשי בלי לעשות כל מה שבא לי.

יש לך מחוייבות לעבודה. נכון?
המחוייבות הזאת אתה מרגיש שהיא טובה לך?

יש מחוייבות.

אז גם הזוגיות והמשפחה זה מחוייבות.

למה מחוייבות לעסודא זה כן טוב
אבל לזוגיות לא?
נקודה למחשבה...

ושתדע שהתגובה ממש לא ממקום שיפוטי חלילה.
אל תדון את האדם וכו'

הלוואי שתמצא שלווה 🙏
כן. מחוייבות למשפחה זה לא מחוייבות לזוגיות.די שרוט
אלה דברים נפרדים.

ומי אמר שהמחוייבות לעבודה היא טובה יותר מזוגיות? הייתי מת לא להיות מחוייב לעבודה. אבל אני כבול לעבודה בגלל המחוייבות למשפחה.

ואני יודע שאת לא כותבת ממקום שיפוטי
איזה תגובה יפהשואל כדי ללמוד
אשרייך על העין הטובה
אולי אתה איש של אנדרנלין?יהודה224
נשמע שאתה מחפש את הדופק הזה של האנדרנלין
החיים הרגילים משעממים לך..
אתה אדם באמת טובסוסה אדומה
אני חושבת שאתה אדם שזקוק לריגושים בתוספת זה שחסרה בינכם משיכה לא בטוח שמהותית.

(אגב, ממש לא מחייב אבל אולי זה שאתם מכירים אחד את השניה כמו שאף אחד לא מכיר-
אולי קיימת בינכם אינטימיות יתר?)

אולי יש בינכם שיח לא מפרה?
אולי חסר קצת פלפל?
אולי היא זמינה לך מידי?
לא מספיק מסתורית?
אולי זה שאתה בטוח באהבתה כלפיך זה לא מספיק מאתגר אותך?
אדם רוצה להתאמץ כדי להרוויח משהו, כל שכן גבר.
אם המשהו הזה קיים בכל תנאי, אין מה שיתניע אותו, אין מה שיאתגר ויקדם אותו.

בזוגיות, לצד האהבה, חייב שיהיה אתגר, חייב שהאהבה לא תהיה בטוחה ב100%. שהאהבה לא תהיה מובנת מאליה.
וזו הסיבה שגם חייבים לזכור שאפשר ומותר להתגרש.
קשר נישואין הוא קשר בחירי, והוא צריך להישאר כזה כל הזמן.

בקיצור, יכול להיות שאישתך עושה לך חיים קלים מידי.


אז בהזדמנות זו אני אומרת לנשים,
שלא יהיה ברור לו שבכל מחיר את נשארת!
שלא יהיה ברור לו שבכל מחיר את אוהבת!
גם אם זה נכון, שלא יהיה ברור, וגם חבל שזה נכון.
האהבה בינכם מבוססת על ברית,
היא לא אהבת אם לילדיה.
תעזו לאתגר, תעזו להיות פלפליות, ולא האישה הכנועה וה"מושלמת". אישה "מושלמת" זה נוח, אבל זה לא באמת מושך.
בקיצר לריב עם הבעל?אני123
כןסוסה אדומה
כשצריך.
חייב לריב, וחייב לריב נכון.

אבל לא לריב כשצריך לריב..... מה עשיתן בזה?

וכן צריך לריב.
לא הכל צריך להיות בלאבי דאבי. איכס.
אין לי טיפת הערכה לזה. וטיפת קנאה בזוגות כאלה אם קיימים. אין זוגות שלא רבים, יש זוגות שאחד מהם מכניע את עצמו, וזו לא זוגיות מבחינתי.
מותר להתעצבן ומותר לצאת מהכלים, ואי אפשר גם בלי זה. במקום שיש יותר מידי איפוק אין אינטימיות.


וגברים נמשכים (בפרט היום) לנשים חזקות, גם אם זה לא הכי נח להם. הם באמת רוצים להתקדם.
הם רוצים אישה שתזכיר להם מי הם באמת, תקדם אותם ולא תשאיר אותם נכים במקום שהם הגיעו ממנו.

בקיצור, יהיה יותר טוב בעולם כשנשים תעזנה לא להיות "אישה טובה". אלא גם "רעה" לפעמים.
תודה סוסה. אענה לךדי שרוט
באופן כללי, כל מה שכתבת הוא נכון רק חלקית. אני סוחב את התחושות האלה מהיום הראשון. זה לא ההרגל. מעולם לא התרגלתי אליה. היא לא הייתה מובנת לי מאליו.

מה שכן, אין לנו שיח מפרה. היא פשוט לא אוהבת. היא אוהבת האח הגדול, הזמר במסיכה, לבשל ולהשאר בבית. זכותה. אבל זה ההפך ממני.

ואימטימיות, איזה אינטימיות יתר חחח לא עשינו מאז המהפכה של בגין ב 1977 נראה לי.

הייתה לנו אינטימיות במשך השנים לא לפי הספר כן? אבל נכון להיום זה פעם בשלושה חודשים.
לגבי השיח המפרהסוסה אדומה
אתה אוהב שיחות עומק והיא פחות?
אתה אוהב אתגר אינטלקטואלי והיא לא מספקת לך אותו?
על מה זה יושב לדעתך?

וביחס לאינטימיות יתר =
הכוונה לא היתה למה שהבנת.
אינטימיות יתר זה כשבני הזוג מרגישים יותר מידי בנח ביחד.
למשל - נמצאים ביחד בשירותים. או מרשים לעצמם להיות גסים האחד ליד השניה (נכון לגברים ונשים כאחד).
או משתפים הכל רגשית ב100% ולא משאירים מקום למסתוריות.
אין מעגלים פרטיים, אלא מעגל אחד משותף.
זה טוב ונכון להרגיש בנח, אבל עד 90%.
לא קיימת משיכה ללא מסתוריות, ולא קיימת משיכה כשהמעגלים מתערבבים.
זוגיות זו לא חברות טובה, זה גם, אבל עד גבול מסויים.
כשהזוגיות הופכת לכזאת, המשיכה דועכת.

דוגמה, זה טוב שאישה מרגישה בנח להיות מכוערת ליד בן הזוג שלה, אבל זה לא טוב שהיא מנצלת את זה.
אישה לא צריכה להיות מאופרת בבית, היא גם לא חייבת להיות כל הזמן מטופחת, וצריך שיהיה לה ברור שהאיש שלה יאהב ויקבל אותה כפי שהיא, גם ככה.
אבל כן *כדאי לה* להיות יפה בעיניו, לישון בפיג'מה יפה ולא מוזנחת,
להיות בבית עם בגדים שמכבדים אותה גם אם הם נוחים מאוד.
ואם בא לה, אז גם אפילו להיות או להישאר קצת מאופרת אם זה עושה לה טוב.
זה טוב עבור שניהם.
זה טוב שהיא שומרת על הצד שמשאיר אותה מטופחת גם אם לא עבור עצמה, אז עבור הזוגיות.
וזה טוב גם עבורו.
אבל לא מתוך מקום של הכרח, כלומר, הוא יקבל אותה גם בלי זה, אלא ממקום של רצון לשמור על האנרגיה הזוגית בינהם.

ועוד לצורך הדוגמה - אותו דבר לגבי גברים שמרגישים בנח להיות ליד האישה שלהם כמו שהם עם חברים שלהם על כל המשתמע השלילי שבזה. (קולות גסים, התנהגויות ובדיחות דפוקות...)
זו אינטימיות יתר.
זה לא בריא.

כך לדעתי.

לגבי יחסי אישות,
לא שאני יודעת מה יש בינכם,
אבל כשזוגות מקיימים יחסים למען ההנאה האישית של כל אחד מהם במקום שכל אחד יתמקד בלשמח את האחר, זה לגמרי פוגע בהנאה.
אין יותר מענג מלענג ולשמח את הצד השני. כשזו המטרה ביחסים.
ואין יותר מענה (עינוי) מלקיים יחסים אפילו כשרק אחד מהם (בעיקר הגבר ה"משפיע" אבל לא רק) חושב על טובתו והנאתו בלבד.

יחסי אישות זה יחסים של נתינה הדדית, כל אחד בדרכו.
לא כותבת את זה בהכרח לך, אלא באופן כללי למי שיעזור לו....
כל מילה. אהבתי.המקורית
אוי ווי לא, אני לא כזה.די שרוט
אני לא מהמגעילים האלה. מהבחינה הזאת אני סופר איסטניסט.
כתבת מהמםלמה לא123


האם יש ביניכם שיח רגשי?תהילה 3>
האם היה כזה אי פעם?

ובעיני, אם אתה משתעמם עד מוות מהעבודה שלך זה גם לא סימן טוב. בהחלט חושבת שכדאי לבדוק עוד אופציות
תואר שני עם טוויסט שיעניין אותך יותר, או להחליף למקום עבודה מאתגר או להיות קופירייטר.. לא יודעת.
ברור שזה משפיע.

באופן כללי נשמע שחוץ מהעניין הרוחני אולי, יש לך הרבה תבניות של צריך וצריך וצריך
בסופו של דבר, השמחה של האדם מגיעה מבחירה, מעשיה
כשאתה מרגיש שאתה עם אשתך כי אין ברירה, ובעבודה כי צריך, ושותף כי חייבים
זה מתכון להוצאת הטעם מהחיים.

ממליצה לך לעשות איזשהו תהליך של בירור לעצמך.
מי אתה
מה אתה רוצה
לאן אתה מכוון
מה עושה לך טוב (הילדים כתבת, למה?)
למי ולמה אתה משמעותי בעולם חוץ מלילדים שלך?
ואולי לאשתך?
ואיזה משמעות היית רוצה שתהיה לך?
כאילו כתבת אותיעייפה קצת
אני קצת בהלם
עברתי על כל השרשור, ופתחתי ניק חדש בשביל להגיב כי מרגיש לי חשוף מדי,
כולם נוגעים ליד, אף אחד לא מבין מה זה באמת.
אני מרגישה ממש הרגשה דומה אם כי קצת שונה
זה לא שבעלי מתוק, הוא הרבה מעבר לזה
הוא מוצלח, וחכם, ובעל מדהים, ושותף מלא בגידול הילדים, נראה לי שהוא אוהב אותי באמת, אבל אני לא מצליחה להרגיש את זה גם
לילדים יש לי חיבור אמיתי, אהבה שאינה תלויה בדבר, הם החיים שלי, כל עולמי, ואליו אני לא מצליחה להרגיש ככה.
זה הזוי כי בעיקרון הזוגיות שלנו ממש טובה, מעניינת, אבל אני מרגישה שהיא נתקעה בשלב מסוים, זה לא שהיא איבדה את הרגש, אלא עדיין לא הגיעה למקום של הרגש החזק כל כך
זה מבלבל אותי מאד
כי מצד אחד אני אוהבת את בעלי, ככה לפחות נראה לי,
אם יקרה לו משהו העולם שלי יחרב, אני לא מסוגלת לדמיין את העתיד שלי בלעדיו,
אבל מצד שני אני מרגישה לפעמים שהזוגיות שלנו טכנית, שהיא מסמנת וי על הכל אבל העיקר חסר בה,
ואני מרגישה אבודה באוקיינוס סוער.
יכול להיות שחלק מזה מגיע כי הביטחון העצמי האמיתי שלי לא משהו, למרות שכלפי חוץ אני הבנאדם שהכי מקרין עוצמות וחוזק, ואולי כי בעלי אדם שמאד לא מביע רגש
שנינו אשכנזים ציניקנים וקרים שצוחקים על הכל אבל אני כן אדם שמאד מרגיש וגם יודעת להביע רגש, בעלי לא יודע להביע רגשות ;(
טוב פרקתי, ואני קצת נסערת אז יצא לא הכי מובן
תודה על הפלטפורמה
או וואה, איזו כתיבה. דווקא יצא לך ברור. לפחות לידי שרוט
אולי רק מי שמזדהה יכול להבין 🤷

שאלה. ביום הראשון שנפגשתם עד סוף השנה השניה לנישואין איך הרגשת?

בכוונה תחמתי את הזמן הזה. כי לכאורה זה זמן השיא של "פרפרים והתרגשות" שהרוב חווים.
האמת שכן היה טובעייפה קצת
היה קליק מצוין בהתחלה, אבל זה היה כששנינו היינו צעירים ונלהבים ולא מאד הכרנו אחד את השניה..
ואני אדייק יותר
מלמעלה החיים שלנו תותים, כבר כמה פעמים יצא לי לשמוע מכל מיני שאנחנו הסתדרנו בחיים,
ובאמת יש ביננו בסיס טוב להתאמה, אבל משום מה הקשר נתקע בשלב השותפות (בעיני) ולא מצליח להגיע יותר עמוק
כמו שכתבת גם אנחנו מכירים אחד את השני מן הסתם יותר טוב מכל אחד אחר, גם אצלנו אין כמעט מריבות, אפילו אינטימיות קיימת ממש הרבה, אבל הרגש איננו, וזה לא שאין התאהבות, זה משהו יותר עמוק שאני לא מצליחה להבין עד הסוף ולכן גם לא להסביר, אבל אין לי את הרגש העמוק הזה שיש לי כלפי הילדים- לבעלי, ואת הדברים האישיים שלי אני אעדיף לשמור לעצמי ולא לחשוף כי הוא לא יבין אותי ממילא
אה הא. כן אני מבין. תרשי לי להיות יומרני לרגעדי שרוט
ולנסות להציע את האפשרות שמה שיש לכם זאת בעצם שחיקה?
הרי יש ילדים והם עדיין קטנים אני מניח. וזה שואב המון כוחות. אולי העומק התרדרד עם הזמן?

ואולי אתם צריכים לעשות דברים לבד בלי הילדים? טיול לחו"ל? צניחה חופשית? משהו שאולי יחזיר לכם את הניצוץ? זה די שכיח. אבל אולי אני טועה.

הבעיה אצלי הולכת יותר אחורה. הבעיה אצלי היא מהיום הראשון של ההיכרות.
זו הנקודהעייפה קצת
היינו לא מזמן בחול
אחרי תקופה ממש עמוסה, ואחרי הרבה מאד זמן שלא יצאנו לבד,
ונפל לנו מקווה תוך כדי החופשה
תכלס הייתה חופשה משעממת בטירוף, לא היה שום דבר מרגש, לא זמן איכות ולא כלום, וכל הזמן רק חיכיתי לחזור הביתה
אז הבנתי כמה אנחנו בברוך
אה אוקיי. טוב זה כבר אחרת.די שרוט
מכיר את התחושה.

זה ישמע אגואיסטי רצח מצידי אבל נחמד לדעת שאני לא לבד עם תחושות כאלה.
רק יכולה לומרהמקורית
שאצלנו חופשה זה לא הנאה, למשל. וזה לא בהכרח מעיד שמשו לא בסדר. אני לא אוהבת חופשות. בכלל. מעדיפה כמה שעות יציאה על פני כמה ימים נגיד..

ונראה לי אפילו שאם הזוגיות לא מתוחזקת זה יכול להזיק כי זה מעצים את החוסר, ובאים עם ככ הרבה ציפיות..
^^^תהילה 3>
שמעתי ממטפל זוגי שלמדתי אצלו קצת, שהזמנים הכי מועדים לפורענות
זה חגים וחופשות... תמיד יש שם הרבה ציפיות שונות, ואכזבות, ועל רקע זה חוסר תקשורת ופגיעות ועצבים...

מבאס שהחופשה הייתה מבאסת, אבל זה לבד לא מדד להכל.

מה שכן- נשמע שאין ביניכם אינטימיות וחיבור רגשיים וזה אחד הדברים הכי חשובים ומשמעותיים
אני חושבת שזו בעיהלמה לא123

של אנשים שמחפשים עומק בכל דבר, ולא מצליחים להסתפק ב"בערך" ובטוחים שבכל דבר יש עוד רובד ועוד רובד

אולי לא?

אולי זו האהבה שכולם מדברים עליה, אולי כרגע זה מכוסה בשיגרה

בתור לרופא

בילד חולה בבית

בבוס עצבני וכו'

ומגיעים מותשים הביתה לבעל שגם הוא חזר מיום קשה ומרגישים שאין שם עומק

במיוחד שגם יש פלאפון שכיף לשקוע בו, ויש מטלות בית

ובסוף בסוף יש גם זוגיות

מרגיש לי שיש איזשהי פנטזיה בדור הזה, שאהבה זה משהו שחולמים עליו ביום ובלילה, שיש פרפרים וריגושים כל היום ,בקיצור כמו בסרטים

אבל אני לא חושבת שזה נכון בכלל

זוגיות זו השקעה, זו חברות מושקעת, זה אכפתיות, (וכמובן גם משיכה)

זה תקופות טובות יותר ופחות

זה ויכוחים פה ושם

זה אפילו כעס אחד על השני

ולהפך זה גם יכול להיות שמסתדרים כ"כ טוב ואין שום אקשן, ומחפשים את האקשן ואם הוא לא קיים נהיה משעמם, נהיה מובן מאליו

כמו שכתבה פה @סוסה אדומה בצורה נפלאה

צריך להשקיע לא להיות מובנים מאליהם בזוגיות, זה יוצר עניין ורגש ומצית אהבה

 

 

מסכימה. ממש מסכימההמקורית
הלוואיעייפה קצת
אני מנסה להשקיע, מנסה להחיות, אלב לא מצליחה וכמעט מתעייפת
הכל כמעט, עובר ליד, אבל לא מצליח לגעת באמת
נשמע קשה מאודנגמרו לי השמות

חיבוק גדול יקרה

 

האם זה תמיד היה כך?

אם לא, את יכולה לשים את האצבע על מתי התחיל השינוי? מה קרה שם?

 

האם עיבדתם פעם את הדברים מול איש מקצוע?

 

האם במערכות יחסים אחרות את כן מרגישה חיבור רגשי ועומק, כזה שלא "ליד" אלא נוגע באמת כפי שכתבת?

איך אתתהילה 3>
החיים עצמם, מעבר לזוגיות? את מאושרת? את מרגישה שבכל השאר טוב לך ושמח?
כבר כמה זמןאורה שחורה
שאני מרגישה שאתה לא בָּאמת שלך
אתה לא באמת אתה,
שאתה לא באמת מקשיב לעצמך לגוף ללב למוח
שמשהו סגור ומלא באמירות ותאוריות ונרטיבים,
ושמרוב כאלה, כבר אי אפשר כבר לדעת מה באמת קורה.
אתה מחפש רציונל אבל בסופו של דבר, בכולנו הרגש שולט, האמת היא שאנחנו מרגישים את דרכנו בחיים.
לפעמים זה התת מודע שלנו שעושה את זה בכוונה כדי לקבור דברים שאנחנו לא רוצים לגעת בהם, סוג של יצר השרדותי טבעי. מסך עשן.
אולי הגעת לזמן שתוכל ללמוד על עצמך מה באמת עושה לך טוב, מה יתן לך שלווה ואושר.
"מה עושה לי טוב" מורכב מהתניות חברתיות, מתכתיבים של העולם, מחוויות עבר וטראומות ילדות, פחדים הרגלים.
כשתתחיל להשתחרר מזה תגיע לתובנות עמוקות וטהורות על עצמך
זה לוקח זמן, זה מסע מעניין שאולי אתה מתחיל עכשיו.

בגלל שיש לי הרבה להגיד לך ואני נורא מנסה לתמצת זה נשמע ניואייג'י כזה וזאת לא הכוונה שלי. מקווה שתצליח לקבל
קודם כל תודה אורה. אבל אבוי, באמת יצא לך ניו-אייג'די שרוט
אין לי טראומות ילדות. הילדות שלי הייתה מקסימה ומתוקה.
אולי זה שלא מצאתי את מקומי בחינוך של אחינו החרדים תורם משהו? לא יודע.

מה עושה לי טוב אכן מורכב מהבניות חברתיות. אבל את יודעת, אני תמיד אוהב לעשות ההפך מהבניות חברתיות 🤔
אז לאאורה שחורה
עבר עריכה על ידי אורה שחורה בתאריך כ"ג בטבת תשפ"ג 08:40
לא מתכוונת לניו אייג'
ולא דתי
מתכוונת למשהו הרבה יותר מקורקע ותכלס
הכי הכי תכלס.
מאוד מבינה אותך, לא ארחיב אבל חוויתי וחווה דברים מאוד דומים ורציתי פתרון
רציתי להרגיש יותר טוב
ניסיתי המון דברים בקשר לזוגיות ולילדים.
והכל מתחיל אצלי וקשור אלי. קודם כל אני
בג'יפה שלי באיכס שלי ובאור שלי.
אם אני לא מבינה אותי ולא טוב לי ולא מחוברת לעצמי אז כלום לא עוזר.




עריכה:
זה נכון שכשאני עורכת ומצנזרת את עצמי ומדברת מלמעלה זה נשמע גבוה. קשה לי להגיד מה שאני חושבת כשאני לא רוצה להגיד מה שאני חושבת.
כנראה עדיף לא להגיד כלום
בעזרתו אני נוסעת מחר למערה אם אתה רוצה לכתוב לי שם ושם אמא לתפילה, אם לא, שרוט (מנחשת-שניאור?) בן חווה (חיה מושקא?) זה גם בסדר.
חחחח. דווקא יש לי שם תנ"כי.די שרוט
אלהים.

תודה אורה על הרצון. מעריך מאוד. באמת.
רקאורה שחורה
תזהר שלא תגמור כמו אלויס
לא, אלוויס הוא המלך הוא לא אלהים.די שרוט
לעומת זאת אני.................
ריבויינושלעויילםאורה שחורה
יוצא לי לפגוש הרבה מקרים של אנשים שלא טוב להם
אנשים נעולים באישיות שלהם, מאוימים מדברים שלא מסתדרים עם תפיסת העולם שלהם, בטוחים בצדקת הדרך שלהם.
אבל חיים עם כאב בעצימות גבוהה.
שבד"כ בילדות היתה חרדה או כאב גדול ואז לא היתה יכולת להכיל את התסכול או חוסר האונים והכאב, ואז מדחיקים ונוצרים דפוסי התנהגות השרדותיים או אובססיביות ומשפטים או נרטיבים שגויים שמנהלים אותנו, חוסר בטחון כי ההורים היו קרים,
ואז למשל כדי להרגיש טוב או לשדר שטוב לי בן אדם שנון הופך לבעל חוש הומור מדהים כמנגנון הגנה, ככה הוא מקסים אנשים סביבו, משמח צוחק וזה דפוס התנהגות על גבול הכפייתי. הוא חייב את זה.
הוא לא מסוגל לא למגנט אנשים סביבו, חייב להיות במרכז, מצד שני באמת שלו הוא זקוק לשקט ולא מצליח להגיע לשקט שלו.
זה סוג של חרדה.
זה נכנס לורידים לדם למוח לראש לעיניים.
לוקח לאדם זמן להכיל התבוננות על המקום הכואב שלו,
ללמוד לנהל סיטואציות בלי ליפול לאנסטינקטים ולהגיב באופן שיטיב איתו,
להגיע לניהול יותר בריא של עצמו של הלב שלו
להגיע לשקט הנפשי שלו.
ואז אפשר לבדוק בצורה שקולה ושלימה אם להתגרש או לחיות בצורה בריאה יותר עם בת הזוג.
צריך להיות מוכן לחשוף לעצמי את הכאב האמיתי שלי, לאפשר לנפש לפתח מערכת חיסונית נפשית חזקה וטובה לי יותר, גם כדוגמא לילדים שלנו וגם לילד שבתוכי. תוכל להתמודד עם קשיים ותסכולים ביותר גבורה וגמישות, פחות בילדותיות.
ואז בת הזוג כבר לא תאיים עלי שבגלל משהו שהיא עושה אני גמור והחיים שלי דפוקים.
אפשר לגלות בתוכי רגשות חדשים כמו שמחה ריגוש אהבה
יכולת לראות דברים בצורה יותר צלולה
בלי חומות הגנה שמעוורים אותי
למצוא את הטוב שלנו בלי תלות באנשים אחרים (כמו אשה וילדים).
להיות פחות במצוקה, פחות במלחמה עם עצמי, עם אחרים.
לגלות בתוך עצמך אוצרות
זה תענוג מתוק.
תודה אורה על המילים המושקעות.די שרוט
ועוד ב 2 בלילה.

כל מילה. מדהימה❤️המקורית
בולמשהאחרונה
הילדות שלך באמת היתה מקסימה וטובה?תיתי2
האם היה לך קשר אינטימי עם הוריך?
האם ראו אותך?
נתנו לך מקום כפי שאתה?
האם היה רגש של קרבה על בסיס תכונות האופי שלך? ההתפתחות האישיותית?
הערכה?
הזדהות?
חיבור רגשי?
האם היה לך עם הוריך את מה שאתה מרגיש כלפי ילדיך?

או שהיית צריך לרצות? להתאים את עצמך? לגדול לפי הספר? להסתיר חלקים מורכבים?

מעריכה אותך על ההתפתחות, ממקום שמשליך את כל האתגרים על המשיכה הראשונית והגיל הצעיר,
אל מקום שרואה את הקושי הראשוני ביצירת אינטימיות רגשית. קודם כל עם עצמך.
"לא יודע מי אני"
"משהו לא מתחבר איתה"
ומשם לחיפוש ריגושים באופנים שונים, שעמום, קושי למצוא סיפוק ומשמעות אישית בתעסוקה ובמערכות יחסים -
אותי זה לוקח לתהיות לגבי ההיקשרות הראשונית
וכן, יתכן שיש גם קש"ר או משהו בסגנון, שמסביר גם את ההיקשרות עם ההורים, וההתמודדות עם מערכת חינוך חרדית.
כן. הילדות הייתה מקסימה וטובה. לגבידי שרוט
קשר עם ההורים, לא, לא היה קשר אינטימי איתם. הם היו עסוקים מידי בשביל לשרוד.

לא היה מהצד שלהם יותר רגשי חיבה והזדהות ופרגון וכאלה. הם לא מהסוג הזה של המושגים האלה שאת מדברת בהם חחח.

למה את קוראת הקשרות ראשונית? עם אישתי? ההיקשרות הראשונית איתה הייתה מהיום הראשון כמו שהיא היום אם לזה התכוונת.
ההיקשרות הראשונית עם ההורים.תיתי2
האם תחושת בדידות
תחושת נפרדות
תחושת חוסר חיבור
תחושת זרות
מוכרות לך מילדותך?

מניחה מדבריך שהיה הרבה טוב, הרבה יחסים חברתיים משמעותיים, יחסים עם אחים אולי, חוויה משפחתית "תקינה".
אבל בהיבט של הקשר עם דמות מבוגר משמעותי, שזה ההיקשרות, והיא בייסיק עבור הנפש, כנראה פחות.
ואגב,לא צריך להיות הורה אינטלקטואל או מודרני בשביל היקשרות. כנראה להוריך לא היה את זה, וזה בסדר, להרבה הורים גם היום לא בהכרח "יש את זה", או לא בהכרח יש להם הבנה שצריך את זה, ושצריך לעבוד על ההיקשרות לפעמים. ולא כל הילדים יוצאים די שרוטים, אבל יש ילדים שכן.
שהיו צריכים קשר אינטימי על ההורה או דמות מבוגר יציבה ומתמשכת אחרת, ולא היה להם באופן שסיפק את הצורך.
ובשביל זה יש טיפול פסיכולוגי דינמי, כדי לבנות את היכולת לאינטימיות רגשית עם מטפל, ואחר כך עם עצמי, ואחר כך בזוגיות שלי. ובהורות שלי.

אגב, ההורים שלך דור שני לשואה או לטראומה אחרת?
אם אתה רוצה לקרוא עודתיתי2
תקרא על בולבי והיקשרות
סוגי היקשרות שונים (בטוחה, נמנעת, חרדה וכו'(
ותיאוריית יחסי אובייקט של מלאני קליין.
זה מאוד מפרה מה שאת כותבת. כמה דברים:די שרוט
הייתי מגדיר בדיעבד את הקשר עם ההורים כזרות. פערי דורות ותרבות כאלה. וגם מצב כלכלי. ומצב נפשי של האמא. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 18.

העניין הוא, שאת הניתוק הריגשי מההורים אני חווה בצורה של מרדנות. לא בצורה של קושי לייצר אינטימיות. כי היו לי בעבר קשרים אינטימיים חיוביים (לא בקטע של להתגעגע, בקטע של לדעת לייצר ולהרגיש אינטימיות). אני תמיד הייתי מרדן וגם היום אני מרדן.

זה כיף לי השאלות המנחות האלה.
תראה, רואים שיש לך יכולתתיתי2
רגשית ותקשורתית לייצר אינטימיות. ולכן כנראה גם החוסר בילדותך ובנערותך הינו משמעותי יותר לגבי חייך כיום.

תשאל את עצמך מה היה טיב הקשרים האינטימיים רגשית שיצרת.
עם מי?
כמה זמן החזיק מעמד?
האם הופיע שעמום?
האם היתה מחוייבות בקשרים? או יותר ריגוש? כי ריגוש מייצר אינטימיות מזויפת.
האם הקשר האינטימי רגשית הזה, הביא אותך לגילוי עצמי? לחיבור עצמי? או שהיית בתפקיד מרצה? אי פשוט בתפקיד המייצר קונספט רגשי עמוק, כביכול? כי יש לך מיומנות טבעית, אבל היא לא בהכרח מחוברת לאישיות וללב שלך באמת.

תקרא על סוגי היקשרויות, תראה אם מה שאתה קורא לו "מרדנות" מתחבר להיבט מסויים. אולי היקשרות נמנעת.
כמו כן יכול להרחיב את הקריאה עם "עצמי אמיתי עצמי כוזב" של ויניקוט.
⚠⚠ נא להיזהר מפניות בפרטי ⚠⚠נגמרו לי השמות

כותבת לכלל הגולשים - 

כבר קיבלנו כמה וכמה דיווחים על פניות חשודות בפרטי.

שרשורים כגון אלו יכולים לזמן את כל ה"אורבים לטרף" למיניהם, אז זהירות גדולה.

לא משנה אם זה גבר/אישה או אם זו שאלה תמימה - זהירות!

רומנטיקה ונישואין זה שילוב שלרוב לא הולך יחדהמאור הקטן

יעידו על זה אינסוף היועצים\המאמרים\הכתבות שיש בתחום.

אם זה בכל זאת קורה זה נהיה נדיר והופך בעיננו למודל לחיקוי.

 

סך הכל אתה במקום שאין לך שום מוטיבציה לשנות את המצב בגלל המחיר הגבוה שזה ידרוש ממך, ולכן פשוט תשלים עם המציאות. (שמשותפת לרוב האנשים סביבך)

חולקת על הכותרתנגמרו לי השמות

זה נכון שבנישואין צריך יותר *לעבוד* כדי ליצור את הרומנטיקה (מאשר למשל בשלב ההיכרות הראשונית שהדברים מגיעים בלי מאמץ) -

אבל אין הדבר אומר כלל שאין רומנטיקה בנישואין.

ודאי שיש! וכאשר עובדים עליה ומשקיעים בה - היא גם יכולה להיות הרבה יותר עמוקה ומתוקה ורק ללכת ולהתעצם ב"ה.

שרוטי המתוקמופאסה
אדלר אומר שאנשים מתבטאים בשתי דרכים. דרך הפה ודרך הנעל. כדי לראות מה הבן אדם רוצה הוא מציע להסתכל דווקא לנעל- כלומר למעשה.
אתה נמצא בזוגיות הזאת כי אתה רוצה אותה עם כל המחיר הרגשי שאתה משלם. בחרת לנהוג בהימענות בהקשר לזה כי הרווח שבהרמוניה שאתה חווה עכשיו עולה על המחיר של הפרידה ולהתחיל הכל מחדש. ביום שתרגיש שהמחיר הרגשי יהיה כבד על הרווח אתה תדבר דרך הנעל.
אני לא בא לשפוט ושתי הדרכים לגיטימיות, רק חשוב לי שתבין שאתה נשאר שם כי אתה רוצה.

כדי להתבונן בזה יותר בעומק הייתי ממליץ לך לקרוא את הספר "לקפוץ למים" (שכחתי את שם המחברת אנבל משהו..) ספר שעזר לי המון בחיים לקבל / לא לקבל החלטות וגם יותר להבין את תחום ההימנעות.
יווווווו מופי!!!! נשבע שהתגעגעתי אליך!די שרוט
איךךךך איך אתה יודע לתת את המילים האלה איך?????

חיים שבלב אתה מופי! ❤️❤️❤️❤️
הדדי אח מתוק!מופאסה
הלוואי וידעתי משהו...
לפעמים יוצא לי במזל כנראה
יואוווומשמעת עצמית
מי זה פה???
🦁

הידיעה שבסוף אנחנו בוחרים אקטיבית
היא מתסכלת אבל מדוייקת.

הכל עניין של רווח והפסד...
טוב שחזרת.
תודה מישמופאסה
גמני התגעגעתי
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

א.נפש חבוטהאחרונה

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...