מה אתה רוצה, למה אתה רוצה, ומה הסיבה שבגללה אתה פועל כמו שאתה פועל.

וזה שטוב לך להיות לבד לא מחייב אותך "לגרש" אותה ממך. ממש לא. זה בסדר.

של אנשים שהתחתנו צעירים ויש להם חסך רציני. 

לחוות את העולם כאינדיבידואל בוגר זה חלק חשוב מההתפתחות התקינה בדיוק כמו שילד צריך לחוות ילדות אמיתית בשביל ההתפתחות התקינה שלו. 

אולי הרבה מבוגרים מתגברים על זה או חיים עם זה בשלום (או שלא) ויודעים להסתיר את זה יפה, בשונה מילדים..

אין לי פיתרון בשבילך.. אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא..

לראות פריינדס. האם יש מישהו שאתה יכול לראות איתו?

אין בעיה בלחפש ריגושים ולעבור מדבר לדבר. אף אחד לא יכול להינות רק מסרטים וסדרות (ואני "מכורה"). גם שיר שאוהבים בסוף קצת נמאס ומוצאים שיר אחר שיחליף אותו. ככה זה החיים, וזה בסדר. זה טבעי. שקרן מי שיגיד לך אחרת. אף אחד לא מבלה רק בקולנוע או רק במסעדות. יש עוד מקומות בילוי וזה בסדר להנות מכל מה שאפשר. מותר לגוון ואפילו חשוב.

אולי אתה לא מוצא מישהו שנהנה לעשות איתך את מה שאתה אוהב? 

אם אשתך היתה אוהבת הרבה מהדברים שאתה אוהב והיתה רוצה לעשות אותם איתך, זה היה משנה בך משהו?

אחרים שלא.

כלומר בעיניי זה לא גיל החתונה כמו הבשלות והשלמות בבחירה.

כי גם זוג צעיר שהיה שלם בבחירה, בשל ומוכן לחתונה,

יכול בהחלט לחוות את העולם גם כאינדיבידואל גם בתוך חיי הנישואין. אנחנו עדיין נשארים אדם בפני עצמו עם עולם פנימי עשיר וגדול גם כאשר אנחנו נישאים.

(יכולה לשתף מניסיון אישי שגם בעלי וגם אני היינו בני 18 כשהתחתנו (הכרנו 5 שנים לפני עוד ), והיום אחרי כמעט 16 שנות נישואין בהחלט רואים את המקום הזה של לגדול גם בפן האישי וגם בפן הזוגי ביחד, להיות אנשים בפני עצמינו לצד זה שאנחנו גם בני זוג, כאשר הנישואים רק תורמים לשניהם ולא להיפך. ומכירה גם מהיכרות אישית וגם מהיכרות מקצועית עוד הרבה מאוד זוגות כנ"ל).

ומצטרפת לכל מילה שכתבת כ"כ מקסים כאן: "אז במקום להתמקד במה שאבוד, להסתכל מה כן אפשר לעשות הלאה כדי שיהיה לך הכי כיף במציאות הזו שאתה נמצא בה. ואתה כבר עושה הרבה, במיוחד בזכות הילדים שלך. תאחז בזה ותשקיע קצת בעצמך ובדברים שאתה אוהב.. וזה ימלא אותך עד בע"ה עד שיבוא יום ואולי תהיה שלם איפה שאתה נמצא.."

בהחלט, יחד עם עבודה אישית והתבוננות אישית כוללת על כל החיים ועל מה אפשר לעשות כדי להרגיש את השלמות הזו והרגיעה הנפשית הזו. ב"ה

מי שעיקר כוחו במחשבה וברעיונות, יכול למצוא סיפוק גדול מלהביע את הרעיונות החדשניים שלו.

העניין הוא למצוא את הבמה המתאימה.

על מה תתחרט כשתגיע לגיל 80? 

כי מקריאה ממש שטחית נשמע שיש כאן הזמנה של הנפש שלך להתבוננות-פנימה. בכל חייך.

וזה באמת מתחיל בך. באדם הכולל שאתה.

לפני העבודה ולפני הזוגיות ולפני הכל. 

קודם כל אתה.

אם תגיע למקום שאתה יודע מי אתה

ואתה שלם במי שאתה

וטוב לך

ואתה חי בשלמות עם כל החיים.

ויש משהו הרמוני ושלם בהכל.

דברים יסתדרו.

ולצערנו זה עובד גם הפוך.

אם אנחנו לא תמיד הכי קשובים לעצמינו, ואם אנחנו בקצת בלבול או משהו אחר,

זה יכול להשליך ולהתבטא בעוד ועוד מישורים בחיינו.

והאמת הייתי מתחילה בבירור הכי מקיף והכי "דוך" שיש. כלומר ממש להסתכל לאמת איך שהיא בעיניים.

לשלול גם דברים כמו דכאון קל אם יכול לצוץ,

או אם זה קשור לחוויות עבר מהילדות,

או כאבים כאלה ואחרים של הנפש שאולי לא עובדו נכון

(וכל הנ"ל כמובן לפנות אך ורק לגורם מוסמך כדוגמת פסיכולוג קליני ולא משהו אחר גם אם הוא "ליד", זה צריך להיות הכי נכון ומתאים ומוסמך לטיפול בנפש כולה.)

ולהמשיך להתבוננות גם על נושא האמונה שאתה אומר שמעסיק אותך זמן רב וכל החיפושים האלה.

ומה זה עושה לך בינך לבין עצמך או בינך לבין העולם.

וכמובן כמובן בנושא הזוגיות.

לראות איך אני חי עם אשתי מבחירה שלמה, מאהבה וביחד, ואיך אנו יכולים להגיע לכך.

אבל אם אתה מתאר מציאות שחלילה זה מכורח, אז בוודאי שהנפש נשחקת.

ואם אנחנו מאלצים את עצמינו עוד ועוד, בסוף זה יתפרץ איפשהו.

צריך להיות שלמים עם עצמנו ועם הבחירות שלנו.

אנחנו לא יכולים לעשות שקר בנפשנו או לשים מסיכות או להתנתק מעצמינו ולקוות שהכל ילך כשורה, בטח ובטח שלא לאורך זמן.

החיים דורשים מאיתנו אמת. וכנות. ולהישיר מבט. וכן לנסות את הכל, כל מה שאנחנו יכולים, ומשם לראות איך מתקדמים.

אם אני מערבבת כמה וכמה שרשורים שכתבת לאחרונה על מציאות של חיים לצד אשתך כשהלב לא שם - צריך להעמיק בכך. בהחלט.

וזה שאתה מגדיר את עצמך שאולי אתה אדם של לבד, ושכל הקונספט של זוגיות לא לך - רק רגע עם זה.

קודם נסה לראות האם אתה אדם של יחד אבל יחד שלם ופנימי ושטוב לו.

קצת קשה לי להסביר הכל בכתיבה, אבל אני מנסה להעביר שהתבוננות אישית פנימית עמוקה מאוד יכולה להיטיב עמך כפי שכתבתי בכותרת. אבל התבוננות אמיתית אמיתית, פחות להשליך על דברים אחרים או להתקבע בהגדרות כאלה ואחרות, אלא לחפש את השורש. את האמת. ההכי הכי פנימית.

ומשם לגדול ב"ה.

ב"הצלחה רבה ב"ה, שהקב"ה יאיר לך את הדרך הנכונה

שתהיה הצלחה גדולה וסיעתא דשמיא גדולה בדרך ובכל 🙏

של אנשים שמחפשים עומק בכל דבר, ולא מצליחים להסתפק ב"בערך" ובטוחים שבכל דבר יש עוד רובד ועוד רובד

אולי לא?

אולי זו האהבה שכולם מדברים עליה, אולי כרגע זה מכוסה בשיגרה

בתור לרופא

בילד חולה בבית

בבוס עצבני וכו'

ומגיעים מותשים הביתה לבעל שגם הוא חזר מיום קשה ומרגישים שאין שם עומק

במיוחד שגם יש פלאפון שכיף לשקוע בו, ויש מטלות בית

ובסוף בסוף יש גם זוגיות

מרגיש לי שיש איזשהי פנטזיה בדור הזה, שאהבה זה משהו שחולמים עליו ביום ובלילה, שיש פרפרים וריגושים כל היום ,בקיצור כמו בסרטים

אבל אני לא חושבת שזה נכון בכלל

זוגיות זו השקעה, זו חברות מושקעת, זה אכפתיות, (וכמובן גם משיכה)

זה תקופות טובות יותר ופחות

זה ויכוחים פה ושם

זה אפילו כעס אחד על השני

ולהפך זה גם יכול להיות שמסתדרים כ"כ טוב ואין שום אקשן, ומחפשים את האקשן ואם הוא לא קיים נהיה משעמם, נהיה מובן מאליו

כמו שכתבה פה @סוסה אדומה בצורה נפלאה

צריך להשקיע לא להיות מובנים מאליהם בזוגיות, זה יוצר עניין ורגש ומצית אהבה

חיבוק גדול יקרה

האם זה תמיד היה כך?

אם לא, את יכולה לשים את האצבע על מתי התחיל השינוי? מה קרה שם?

האם עיבדתם פעם את הדברים מול איש מקצוע?

האם במערכות יחסים אחרות את כן מרגישה חיבור רגשי ועומק, כזה שלא "ליד" אלא נוגע באמת כפי שכתבת?

כותבת לכלל הגולשים - 

כבר קיבלנו כמה וכמה דיווחים על פניות חשודות בפרטי.

שרשורים כגון אלו יכולים לזמן את כל ה"אורבים לטרף" למיניהם, אז זהירות גדולה.

לא משנה אם זה גבר/אישה או אם זו שאלה תמימה - זהירות!

יעידו על זה אינסוף היועצים\המאמרים\הכתבות שיש בתחום.

אם זה בכל זאת קורה זה נהיה נדיר והופך בעיננו למודל לחיקוי.

סך הכל אתה במקום שאין לך שום מוטיבציה לשנות את המצב בגלל המחיר הגבוה שזה ידרוש ממך, ולכן פשוט תשלים עם המציאות. (שמשותפת לרוב האנשים סביבך)

זה נכון שבנישואין צריך יותר *לעבוד* כדי ליצור את הרומנטיקה (מאשר למשל בשלב ההיכרות הראשונית שהדברים מגיעים בלי מאמץ) -

אבל אין הדבר אומר כלל שאין רומנטיקה בנישואין.

ודאי שיש! וכאשר עובדים עליה ומשקיעים בה - היא גם יכולה להיות הרבה יותר עמוקה ומתוקה ורק ללכת ולהתעצם ב"ה.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר