כי מקריאה ממש שטחית נשמע שיש כאן הזמנה של הנפש שלך להתבוננות-פנימה. בכל חייך.
וזה באמת מתחיל בך. באדם הכולל שאתה.
לפני העבודה ולפני הזוגיות ולפני הכל.
קודם כל אתה.
אם תגיע למקום שאתה יודע מי אתה
ואתה שלם במי שאתה
וטוב לך
ואתה חי בשלמות עם כל החיים.
ויש משהו הרמוני ושלם בהכל.
דברים יסתדרו.
ולצערנו זה עובד גם הפוך.
אם אנחנו לא תמיד הכי קשובים לעצמינו, ואם אנחנו בקצת בלבול או משהו אחר,
זה יכול להשליך ולהתבטא בעוד ועוד מישורים בחיינו.
והאמת הייתי מתחילה בבירור הכי מקיף והכי "דוך" שיש. כלומר ממש להסתכל לאמת איך שהיא בעיניים.
לשלול גם דברים כמו דכאון קל אם יכול לצוץ,
או אם זה קשור לחוויות עבר מהילדות,
או כאבים כאלה ואחרים של הנפש שאולי לא עובדו נכון
(וכל הנ"ל כמובן לפנות אך ורק לגורם מוסמך כדוגמת פסיכולוג קליני ולא משהו אחר גם אם הוא "ליד", זה צריך להיות הכי נכון ומתאים ומוסמך לטיפול בנפש כולה.)
ולהמשיך להתבוננות גם על נושא האמונה שאתה אומר שמעסיק אותך זמן רב וכל החיפושים האלה.
ומה זה עושה לך בינך לבין עצמך או בינך לבין העולם.
וכמובן כמובן בנושא הזוגיות.
לראות איך אני חי עם אשתי מבחירה שלמה, מאהבה וביחד, ואיך אנו יכולים להגיע לכך.
אבל אם אתה מתאר מציאות שחלילה זה מכורח, אז בוודאי שהנפש נשחקת.
ואם אנחנו מאלצים את עצמינו עוד ועוד, בסוף זה יתפרץ איפשהו.
צריך להיות שלמים עם עצמנו ועם הבחירות שלנו.
אנחנו לא יכולים לעשות שקר בנפשנו או לשים מסיכות או להתנתק מעצמינו ולקוות שהכל ילך כשורה, בטח ובטח שלא לאורך זמן.
החיים דורשים מאיתנו אמת. וכנות. ולהישיר מבט. וכן לנסות את הכל, כל מה שאנחנו יכולים, ומשם לראות איך מתקדמים.
אם אני מערבבת כמה וכמה שרשורים שכתבת לאחרונה על מציאות של חיים לצד אשתך כשהלב לא שם - צריך להעמיק בכך. בהחלט.
וזה שאתה מגדיר את עצמך שאולי אתה אדם של לבד, ושכל הקונספט של זוגיות לא לך - רק רגע עם זה.
קודם נסה לראות האם אתה אדם של יחד אבל יחד שלם ופנימי ושטוב לו.
קצת קשה לי להסביר הכל בכתיבה, אבל אני מנסה להעביר שהתבוננות אישית פנימית עמוקה מאוד יכולה להיטיב עמך כפי שכתבתי בכותרת. אבל התבוננות אמיתית אמיתית, פחות להשליך על דברים אחרים או להתקבע בהגדרות כאלה ואחרות, אלא לחפש את השורש. את האמת. ההכי הכי פנימית.
ומשם לגדול ב"ה.
ב"הצלחה רבה ב"ה, שהקב"ה יאיר לך את הדרך הנכונה