מאז- סאגת חולי בלתי נגמרת
אני יודעת ש"ככה זה" אך מרגיש לי שזה יותר מידי גם בשבילו- עבר מיונים ירידה במשקל חולי מתמשך ים תרופות והתקף אסטמה קל שמצריך ממנו משאפים בעקבות כל החולי והשיעולים...
נוצר מצב שמתוך חודש וחצי הוא היה במסגרת 13 ימים (לא מחפשת החזר גם חא אםדרי זה לא המהות)
מעבר לזה לא מרגישה לי שהכי טוב לו שם- כן חוזר יחסית נינוח מבחינת רעב אך מאוד עייף, זה הגביר לו את חרדת הנטישה והוא ממש בוכה בבקרים שהולך ונתלה עליי איך שאני מוציאה מהרכב כשאני מרימה (מעין אמא אל תעזבי אותי) אני לא חוששת שקורה שם משהו פשוט מאז החולי הוא נהיה מאוד רגיש כזה
אני בעבודה די חדשה ועושים לי םרצופים על כל חיסור
אנחנו מתחלקים אני בעלי וההורים שלי בכל חולי כזה אבל כן פספסתי המון ימי עבודה
הוצע לי להחזיר אותו להיות בחינוך ביתי לעוד כמה חודשים עד שנהל החדשה שיהיה בעזרת השם בן שנה ו8
יש בזה המון פלוסים כמו חסכון ומעטפת משפחתית שלו בה היה עד עכשיו והוא פרח
מנגד אני במחשבות כי הוא אוטוטו בעזרת השם יתחיל ללכת וזה ידרוש מהם יותר אנרגיה, וכן הייתי רוצה שיקחו לגינה וכאלה
אינטראקציה עם ילדים בגילו- רריתי בגן, לא קיימת כל כך, אולי בהמשל אבל אני תמיד לוקחת לגימבורי אחרי העבןדה וכאלה.
מה הייתן עושות,?
אבל צריך לזה המון סבלנות!
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות