-

להקטין את מסגרת כרטיס האשראי. גם שלך וגם שלה. ובהסכמה.

זה אומר שבסוף חודש פשוט הכרטיס לא יעבור ויאפשר תקציב מוגדר בשביל מה שהיא מרגישה שהיא זקוקה לו. 

(לא מכיר אותך ולא אותה ואין לי מושג אם זה בזבוזים או נחוץ, אבל אם אין אז אין)

על ההוצאות שלה וכותב פה בציניות עליהם, זה מאוד מעליב, בן אדם לא משתנה לעולם!!!! כשיורדים עליו

זה קורה רק מתוך הערכה ודיבור כנה על המצב, כשאתה בא ממקום מתנשא ומנסה לחנך אותה ,זה בחיים לא יעבוד.

ותוריד את האגו ותתחיל להחמיא לה על מה שהיא כן עושה, ככה תפתח את השיחה, אבל באמת ממקום אמיתי, היא תרגיש אם אתה מזייף

תשב עם עצמך לפני השיחה ותעשה רשימה של "עין טובה" עליה, ותעשה רשימה של "עין רעה" עליך.

הרשימה על עצמך כדי שתצליח לבוא ממקום שווה אליה ולא לבוא מעליה כמחנך.

לגבי הסתכלות שלה על עבודה, יתכן וזה מגיע מחינוך מהבית? ואז כבר ממש קשה לשנות הסתכלות של בן אדם, אתה יכול לתת לה נאומים שלמים על זה, זה לא ממש יעבוד. חינוך זה בעצמות

אם תמשיך בדרכך, באמת תמשיל לדבר לקיר.

בקיצור, לבוא ממקום שווה אליה , להחמיא ולדבר כנה.

ועוד משהו, בלי האשמות, ואת ככה וככה....

אלא אני במצוקה,...

אני מרגיש קשה כלפי המצב...

שפת ה"אני", זו שפה לא מאשימה

בהצלחה

א. כבוד והערכה אמיתיים. לכל מידה יש צד חיובי. גם לפזרנות. למשל: זרימה, תחושת שפע, ראיית הטוב או אחרים. ובכלל להניח כהנחת יסוד שאת האופי והיחס הבסיסי לכסף אצלה לא תוכל לשנות לעולם כי יחס לכסף הוא דבר בסיסי בנפש ונוצר בילדות. לכן חובה שתהיה הערכה, תוך מודעות שקיים פער. כך אגב זה אצל רוב הזוגות, אתם לא תאומים, ויש פער בדברים בסיסיים. כדאי להכיר בו אבל גם להניח שיש בכל אחד מידה של אמת.

ב. בהנחה שהפער הנפשי לא ישתנה. מה כן? ההתנהלות הטכנית. צריך להתפשר, וגם צריך פתרונות ריאליים- הן מצד האופי והן מצד המציאות (גם האופי של השני הוא סוג של מציאות נתונה!).

אולי אפליקציית רייזאפ יכול לעזור? (לא מניסיון. אבל שמעתי המלצות) יתן לה תחושה של משחק, ו"כמה יש לי" ולא של אין? אולי סיוע חיצוני ניטרלי כמו פעמונים שיעזרו לכם לנסח מטרות משותפות שגם היא תרגיש שותפה אליהן ותהיה לה יותר מוטיבציה לפעול בשבילם?

אולי לשים מראש כסף מזומן בצד לבזבוזים ולא באשראי? או שהיא תגדיל משרה אם ההוצאות הללו קריטיות עבורה?

בכל אופן זה צריך לבוא כ"בואי נחשוב על פתרון טכני לבעיה של שנינו" לא רק כאסטרטגיה. אלא כי באמת אין מה להאשים אדם על צורך שהוא מרגיש, אלא רק לחשוב ביחד איך אפשר למלא את הצרכים המתנגשים. כאילו מתוך מקום ש"ברור שהייתי רוצה שתוכלי להרשות לעצמך הכל אם זה מה שטוב לך" אבל במצב הקיים איך אפשר להתפשר.

(דבר אחרון- הרבה פעמים הצורך המהותי של האדם יכול להתמלא מדברים אחרים ממה שאנחנו רגילים לחשוב. שווה לשאול גם את זה אם יש שיח טוב. למשל אם הצורך הוא בתחושת פינוק, או התחדשות, או ביטחון שיש לילדים מספיק, או תחושת בחירה וחופש, יש דרכים נוספות שהיא יכולה לחשוב עליהן כדי להגיע אליהן. זה כמובן צריך לבוא מהאדם עצמו.

כנ"ל אגב לגבי הרצון שלך לחסוך, אם זה מתוך רצון לביטחון כדאי לחדד לצד השני מה יתן לי ביטחון - שאין אף פעם מינוס? שיהיה לי בצד קרן של כך וכך? שאחסוך בכל חודש כך וכך? שאעשה ביטוח כזה וכזה? ואם מתוך צורך אחר אז גם לחדד אותו ולחשוב מה יכול למלא אותו. הרבה פעמים יש יותר מאפשרות אחת)

בהצלחה רבה.

לא עונה בפרטי לאפחד

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת