חברתי מאשר חסכים כאלה ואחרים..

אם כי נוהגים להתייחס לקנאביס בהרבה יותר מידי סלחנות עקב היותו סם "קל"
כביכול- למרות ש87% ממכורי הסמים- זה כתוצאה מקנאביס.
הגמילה שלו לוקחת 30 יום (הרבה יותר מסמים "קשים" קלאסיים)
והוא גם יכול לגרום להתקפי אפליפסיה קשים...

איך הגעת לזה?

נאמר על כהן ואני ישראל.

אז נכון אתה צודק שיבנה בית המקדש השלישי והם בטוח יראו את זה אבל הציווי הזה לא נאמר עליהם 

גם אני מעולם לא השתמשתי. אבל הילדים שלנו יחיו בעולם ובדור שונה לחלוטין משלנו- וחובה להבין את זה.

מי שחושב שאצלו זה לא יקרה- לא ידע להיות ערוך לזה ולהתמודד עם זה נכון בבוא העת.

העולם הרבה יותר טכנולוגי, נגיש, זמין.
סמארטפון ואינטרנט מהיר, סדרות הרבה יותר מוחצנות ובוטות,
זה בא לידי ביטוי בכל מקום.

סליחה על השאלה: אבל אתה באמת מעל 20?

למה? זה לא צעירים מעל עשרים פה..

ועדיין...

כן..

להפך, במאה עשרים הייתה הרבה פחות מודעות לנזקי הסמים (פרויד לדוג' השתמש בקוקאין) ולהשפעה שלהם על המוח, והשימוש היה נפוץ אז גם כן

הדברים שנתת קשורים בבחירה של כל אחד, ואני מקווה שהחינוך (שכולל בתוכו את החברה) יוביל אותם לעשות בחירות נכונות.

מלחיץ אותי יותר שיקרה להם דברים שזה פחות תלוי בבחירה שלהם - אלא בבחירות של אנשים אחרים, כמו פגיעה מינית, נידוי חברתי וכו'.

כיהודיה, אני מאמינה שאנחנו מביאים ילדים לעולם מתוך תקווה ואמונה. מתוך מקום אופטימי. לא מתוך הטמנת הראש בחול - הרע קיים בעולם, בהרבה סוגים וצורות, אבל אנחנו מאמינים שאפשר וצריך להתמודד איתו, ולהוסיף אור וטוב בעולם. לא עלי המלאכה לגמור, אבל אני לא בת חורין להיבטל ממנה.

פעם הפחד הכי גדול שלי היה היום בו יהיו לי בנות...

כן אני מבין את הנזק שבדבר אבל לרוב אצל רוב המתבגרים לא כזה רציני, רוב האוכלוסיה אינם מכורים לסמים, יכול להיות לחץ חברתי או שבמקרה היה שם ורצו לנסות, טוב זה לא,

יותר מטריד אותי איך הם יתייחסו למורים שלהם, האם הם יפגע בחברים שלהם, איך הם יתנהגו כלפי בעלי חיים, זה יותר מעיד על תכונת נפש / כישלון חינוכי מאשר משהו שהוא בדרך מקרה,

אם מדובר במשהו יותר פתולוגי ובכן הכל יכול להיות ובהדי כבשי דרחמנא למה לי

כמעט בטוח שלא!

ב. הלחץ החברתי על סיגריות הרבה יותר משמעותי.

שהתחתנו כבר, ומעולם לא נגעו בסיגריה\ שלא לדבר על יותר מזה, ושותים אלכוהול רק בפורים (וב]סח ארבע כוסות)

יש לי פשוט ניסיון.

כי בכללי אני לא מוטרד מדבר שלא בשליטתי, אני סומך על ה' שיעשה את הטוב בעיניו, ואני עושה את הדברים שבתחום השתדלות שלי עד כמה שאני יכול. ובעז"ה הכי חשוב להחדיר בחינוך את הטוב, וגם לדבר על זה בהזדמנויות כמה זה לא טוב (ובעצם שהתמכרות כזאת אסורה הלכתית, אך מעבר לכך, כמה זה פוגע באדם, כמה זה מזיק וזה רק תאוות, כמה זה מדרדר את האדם ומנתק אותו מהאפשרות לחיות באמת חיים אמיתיים וטובים, כמה זה סתם להצטרך ולהזדקק למשהו ולהוציא עליו גם הרבה כסף, מבלי שהאדם יהיה השליט האמיתי על עצמו, כמה זה מסוכן ויכול לפגוע בילדים, וזה גם פוגע בסביבה ובעולם, וזו לא החלטה פרטית שהאדם יכול לקחת מבלי להתחשב, וכמה חשוב להתחשב בסביבה וכמה תפקיד האדם הוא למען הכלל וכו'....אפשר להוציא הדים בקור ובחורף בלי לפגוע בבריאות, בחינם, חבל שבגלל זה להפסיד הכל. הגוף בפעם הראשונה שהאדם מעשן האדם סובל מזה והגוף משתעל, רואים כמה זה בעצמו דבר רע ולא מתאים לגוף. להראות כמה זה מזיק לריאות, דופק את הנשימה, פוגע בכושר ובבריאות, גורם לסיכון לחלות בסרטן הריאות וכו'....), ובעז"ה ה' יעזור שהכל יהיה טוב.

1. אני בשלב חיפוש הזוגיות אז מה יקרה בשלב ההתבגרות של הילדים העתידיים שלי פחות רלוונטי

2. הגעה לסמים או אלכוהול מתחילה ממצוקה נפשית, מחוסר היכולת לשתף בבעיה בעיקר (כן, זה לא שבאופן טבעי אנחנו קמים בבוקר עם חשק לכדור קנאביס. זה גם נאמר ב"סליחה על השאלה") ואני מאוד מקווה שבעזי"ה במשפחה העתידית שלי, אעשה מה שאפשר שיהיה שיח פתוח ודור ההמשך לא יפחד לשתף בבעיות שלו ולבקש עזרה, וכנ"ל לגבי החצי האבוד.

 בתקווה שגם יושב מרומים יעשה את שלו.

מה שכן בטוח שהם יגדלו בעולם הרבה יותר כאוטי, אינטנסיבי, שמחפש ריגוש, ששום דבר לא מספק אותו והנפש רעבה כל הזמן לדברים שונים. זה קורה כבר עכשיו

הטוב והרע מתעצמים

העניין הוא שגם הכוחות שיתנו להם יהיו יותר גדולים אז מתחברת למה ש @סבתי החשתי אמר, אמונה בגדול זה שם המשחק.-

אמונה בהם שהם מספיק יכולים להתמודד, אמונה בה' שהוא יודע מה הוא עושה ואמונה בעצמי שאני הורה טוב (לעתיד בעז"ה;) ושליח של ה'

ולזכור שהילדים הם רק פיקדון שה' נותן לנו. ויש להם בחירה חופשית בדיוק כמו שלנו יש וה' איתם בדיוק כמו שהוא איתנו

הסוף

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.