טיפים איך לנצל את הערבלהשתמח
ברוך ה' הילדים ישנים טוב בערב. ואני כל הזמן רוצה לנצל את הזמן הזה לסידור הבית, כלים, כביסות, בישולים לשבת, או אפילו דברים בשביל עצמי- לקרוא ספר חשוב, לצייר, או דברים בשביל העבודה. ואני פשוט מוצאת את עצמי כל ערב, כל הערב על הספה עם הפלאפון. לא מצליחה להרים את עצמי לעשות שום דבר מהדברים הטובים שאני רוצה לעשות. וזה ממש חבל לי. יש למישהי עצה איך להרים את עצמי לעשות דברים? או איכשהו לנצל את הזמן הזה? מרגיש לי שכל יום אני זורקת שעתיים- שלוש לפח, ובינתיים יש כל כך הרבה דברים טובים וחשובים שהייתי רוצה לעשות ואני לא מצליחה.
ועצות כמו לשים טיימר וכאלה זה לא כל כך עוזר, כי זה לא עוזר לי להקים את עצמי ואני לא מצליחה להרים את עצמי לכלום. אפילו לאכול פרוסת עוגה שבא לי. לרוב לא מצליחה לקום עד שבעלי חוזר בסביבות עשר- אחת עשרה.
וואי מבינה אותך!!אוהבת את השבת
אולי לקחת זמן רגוע בצהריים לכתוב, לסדר את הראש, ואז לכתוב מה תרצי לעשות בערב לפי זמנים אפילו?
אולי התערבות עם חברה- שאת צריכה לנצל 3 ערבים והיא צריכה להצליח משהו אחר 3 פעמים...

ומאוד עזר לי לקרוא כמה פוסטים חזקים ש @קמה ש. כתבה על המסך
ואת הסיפור של @אמא טובה---דיה! על הסיטואציה הזו...

ועדיין זה קורה לי..

(רק שהן ככ הרבה פעמים חולים לאחרונה שאין לי ערבים פנויים🙃)
תודה רבה על ההבנה והרעיונותלהשתמח
ושתהיה רפואה שלמה!!
תודה יקרה !! אמן!אוהבת את השבת
וואי גם אני ישר חשבתי על הסיפור שלה 😅מחי
איזה סיפור?להשתמח
איזה מרגש!! שימחתאמא טובה---דיה!


תשלחי אותו פה, להשתמח לא קראה מחי
אני גם אשמח להיזכראביול
הינה הסיפוראמא טובה---דיה!

בזמן הזה

"אימאאא" יללה עצבנית הקפיצה את נועה ממקומה.

"רגע חמודי".

המלמול המכני לא נשא חן בעיניו של הלל, ואל היללה הצטרפו משיכות בשרוול.

נועה הפנתה אליו מבט כועס. "הלל, כשאימא אומרת רגע אתה צריך לחכות בסבלנות".

הוא שרבב את שפתיו בעלבון והפנה אליה את גבו.

"מה רצית?" קולה התרכך, והיא שלחה את ידה לכתפו, מסובבת אותו בחזרה אליה.

"כלום" הפגיעה הקנתה לקולו שבריריות לא מוכרת. "אריאל אכל לי את כל העוגה ואת לא שמת לב"

דמעות זעירות נקוו בעיניו הבהירות, וליבה של נועה התכווץ בתחושת אשמה.

"את..." שפתיו רעדו, כאילו המילים נאבקות להישאר בפנים, "לפעמים את בכלל לא אימא שלנו, את אימא של הטלפון".

שפתיה של נועה נפשקו בלי קול.

"מתוק שלי" היא משכה אותו אליה, וכבשה את ראשה בתוך שערו הרך. "אני תמיד תמיד שלכם. גם אם לפעמים אני צריכה לסדר משהו אחר".

הוא התרפק עליה, אבל מבטו, שנשאר כבוי לאורך כל הערב, הבהיר לה שהגבול הדק שבין האימהות לבין ההתמכרות מתחיל להיטשטש.

**

מים, נשיקה, שמיכה, נשיקה אחרונה, וסוף סוף שקט.

נועה שירכה את רגליה לכיוון הסלון, אוספת תוך כדי הליכה פריטים מזדמנים שצריכים לשוב למקומם. הגיע הזמן לקפה ההטענה. אברהם המציא את השם הזה לפני שנים, כשעוד היו שותים אותו יחד בקביעות. הקביעות התפוררה מזמן, והיום בכלל יום שלישי, היום שבו אברהם נשאר לסדר ערב ארוך בישיבה, אבל השם נשאר.

במבט מהיר סקרה את הסלון, מנסה לגבש לעצמה במהירות את רשימת המטלות הדחופות להערב.

לטאטא את הקוסקוס שנפל בארוחת הצוהריים, פינוי מהיר של השולחן הגדול, שטיפה של שני כיורים עמוסים, קיפול הר קטן של כביסה, בדיקת מבחנים והכנת שני שיעורים למחר.

לא מעט, אבל הערב ארוך. אולי תספיק אפילו להתארגן לשינה לפני שאברהם יחזור.

רק תסתכל רגע בסרטון שטלי סיפרה לה עליו הבוקר...

"שלום" קול הדלת הנסגרת ברכות מקפיץ אותה ממקומה. בנקיפת בהלה היא מביטה בשעון הגדול. שתים עשרה בלילה.

"ערב טוב", הסיפוק מאיר את עיניו של אברהם, את קולו. "נו, סיימת לבדוק את המבחנים?"

הוא מסתכל מסביב, וכשהוא רואה את הבלגן על שולחן הסלון ואת ערימת הכלים הגבוהה שבכיור מתחלפת ארשת פניו.

"לא עשית כלום הערב?" הוא משפיל את מבטו לפלאפון האחוז בין אצבעותיה. "שוב?"

"כל אישה צריכה לנוח מידי פעם" היא אומרת, נזופה.

"באמת?" הוא סוקר אותה בעיניים מצומצמות, "את בטוחה שזו המנוחה שלך? את בטוחה שזה מה שממלא אותך? כל ערב? לא אמרת שאת מפסיקה עם זה?"

היא לא עונה. היא שונאת את המבט המזלזל הזה שלו. היא יודעת כמה ההתמכרות הזו רעה. היא לא צריכה את המוסר שלו.

"עוד מעט חנוכה" כאב היה בקולו. "ככה, בדיוק ככה, מצליחים היוונים לכרסם בנו גם כיום".

היא קמה ממקומה בשתיקה וניגשת לכיור.

"לכי" אומר אברהם בעייפות, "את צריכה לישון. אני אשטוף את הכלים".

תחושה חמוצה מתפשטת באיבריה, סוחטת מהם כוחות אחרונים.

הכרית סופגת אותה ואת הריקנות שהיא חשה. "הוא צודק" היא אומרת לאיטה לכרית, ליבה הולם. "עברו שלוש וחצי שעות ולא עשיתי כלום."

"זה לא קורה כל ערב" ניסתה להצדיק את עצמה, אבל קול שפוי ומרושע בתוכה השיב לה: "אבל קורה הרבה..."

**

"חנוכה שמח" השלהבות הקטנות משתקפות בפניו של אברהם, מעניקות להן אור מיוחד.

נועה מחייכת. היא אוהבת את חנוכה. אוהבת את הערבים הרגועים, את המשפחתיות.

היא שולפת את המשחק החדש שקנתה במיוחד לזמן הזה, וליבה מתרחב למראה השמחה הנלהבת של הילדים.

"בזהירות ילדים", היא מפנה את השולחן, מפשילה את המפה, ומסדרת את לוח המשחק.

"אני ראשון" הלל מקפץ על הכיסא, מאושר.

נועה מתיישבת על הספה, מתבוננת בילדיה המרוכזים בחיילי המשחק הצבעוניים.

משהו חסר לה בידיים. היא מאגרפת את כפות ידיה בחוזקה, עד שציפורניה ננעצות בבשרה.

היא לא מכורה. לא יכול להיות שהיא לא מסוגלת להנות משעה שקטה בחברת ילדיה.

אוי! היא שכחה לשלוח לשושי את המתכון ללביבות הבריאות!

"הצלחתי" צווח יאיר באושר, "יש לי עוד תור".

נועה קמה ממקומה. "שנייה אני חוזרת" מלמלה לעבר הילדים השקועים במשחקם, בורחת ממבטו המאוכזב של אברהם.

היא רק תשלח את המתכון ותחזור...

**

שנת ג'תקצ"א לבריאת העולם

נותרו להם שתי חתיכות לחם אחרונות, ובקצה של הגדולה יותר היא מזהה התחלה של עובש ירקרק. מילכה נושכת את שפתיה בתסכול. אולי יחזקאל יצליח להביא היום כמה ירקות. אולי.

היא מוזגת שמן לצלוחית קטנה ומנגבת בתשומת לב את הטיפות הבודדות שזלגו ממנה החוצה. ברצות הק-ל הם יצליחו לשבוע גם מזה.

צעדיו המוכרים של יחזקאל נשמעים מבחוץ, ומילכה מזדקפת, מהדקת לראשה את המטפחת הדקה, ומותחת על פניה חיוך רחב.

חיוך שנמחה מהר מאוד כשהיא רואה את פניו הנסערות של בעלה.

"זה לא ייתכן" קולו רועד, ומנחית בחבטה קלה שלושה מלפפונים כמושים על השולחן הערוך. "מה עוד הם יעוללו לנו?"

"מה קרה?" מילכה מנסה להישמע רגועה, אבל הניסיון משווה לקולה צליל מפוחד וחנוק. "ותדבר קצת יותר בשקט" היא מזכירה, "הבית פתוח".

יחזקאל מעיף מבט קצר אל הפתח, אל הצירים שנותרו עקומים מאז תלשו קלגסי היוונים את הדלת ממקומה, ונאנח.

שתיקה משתררת ביניהם. "אפשר לדבר גם בזמן האוכל" הוא אומר לבסוף, ונע בכבדות לעבר כד המים הקטן.

"אבל..." מילותיה של מילכה אבודות. פכפוך מי הנטילה עונה לה.

"היוונים תפסו את שמעון" הוא אומר אחרי שהוא בולע כזית, ממולל בידו חתיכת מלפפון. "דנו אותו למוות התלייה על שמירת שבת"

"אוי לא" דמעות מציפות את עיניה של מילכה."מסכנה יוכבד. והילדים" קולה נחנק. "ועוד יומיים שוב פעם שבת" כדור עופרת כבד נתקע בגרונה, מקשה עליה את הנשימה.

"זה עניין של זמן עד שיתפסו גם אותנו" מביע יחזקאל את דעתו, קודר. "אנחנו חייבים לעשות לזה סוף".

"איך?" קולה מריר. "תילחם לבדך נגד כל היוונים, עם הפילים הענקיים שלהם, והצבאות המיומנים? תלך מחר בבוקר לארמון של אנטיוכוס ותכניס רעל לכוס היין שלו?"

"לא" יחזקאל מתעלם מהציניות שחוגגת בקולה, "להילחם ביוונים אני לא יכול. אבל להצטרף אליהם..." קולו גווע.

מילכה מרימה אליו מבט המום. קרקור לא ברור פורץ מגרונה.

יחזקאל נועץ בה את מבטו. "מה יש לנו פה?" קולו יורד ללחישה, וידו מחווה סביב בתנועה רחבה. מילכה מביטה סביבה.

"ומה יש לנו שם?" שאלה, סומק פורח בלחייה.

"אוכל", הציע אברהם, "חופש, שחרור" ניצוץ זר בער בעיניו.

"פה יש לנו אמת. יש לנו משפחה, יש לנו אמונה. יש לנו שמחה אמיתית".

הבורות שבעיניו הכאיבו לה.

'תצעק' היא רצתה לומר. רצתה לטלטל אותו, עד שכל הרעיונות המשונים האלו, שמערערים את כל עולמה הפנימי, את כל הביחד שלהם, יברחו לו מהראש. 'למה אתה שותק?'

אבל היא לא אמרה, וכל המילים שאצרו שניהם בתוכם הסתובבו ביניהם, גורמים לאוויר להיות סמיך ומעיק.

היוונים דיברו על אור ועל קידמה, אבל בעיניו של ליחזקאל ראתה מילכה את החושך, את הייאוש ואת הפחד.

"אם תלך אליהם ככה תצטרך ללכת גם למשחקים שלהם" קולה רעד.

ניצוץ נלהב חלף לרגע בעיניו, וכבה במהירות למראה מבטה החודר של מילכה.

"האמונה שלי לא תיפגע בכהוא זה" הוא מצהיר. "אלו לא עבירות של יהרג ובל יעבור"

"זו שעת שמד" היא מזכירה.

יחזקאל מלקט את מעט הפירורים שנשרו מהפרוסה הדקה אל השולחן ומכניס אותם לפיו. "יש עוד אוכל?" הוא שואל. מילכה מנידה בראשה, וקרקור עז שפורץ מבטנה גורם לזוויות פיו של בעלה להתרומם בחצי חיוך, שרחמים ומעט לעג מעורבים בו.

"אני חושב שהחלטתי". הוא קם ממקומו, וביד רועדת מסיר את הכיפה מראשו. הציצית נשלפת גם היא ממקומה שמתחת לחולצה, ומקופלת בשימת לב. הדמעות שנוצצות בעיניו בשעה שהוא נושק להן – אמיתיות, וליבה של מילכה מפרפר בתוכה כמו אבן בכף הקלע. יכול להיות שמשהו במשחקי היוונים מושך אותו, וזה הגיוני ואנושי, אבל הצער שלו על הצעד שהוא הולך לעשות – אמיתי.

אולי זה לא כל כך נורא. רק כלפי חוץ ייראו מתיוונים, ובליבם פנימה ימשיכו להיות נאמנים לה' ולתורתו. עוד מעט ילכו מכאן היוונים, עוד מעט המצב ישתפר, והם יוכלו לחזור ולהראות את אמונתם בגלוי.

נו, באמת. היא נוזפת בעצמה בלי מילים. לא יהיה כל כך פשוט להשתחרר אחר כך מהשפעתה של התרבות היוונית. היא מושכת, היא מלהיבה, היא ממכרת.

וגם אם היא יודעת ומאמינה בכל ליבה באמת שנמצאת אך ורק בתורה הקדושה, ומתעבת את השקר שבתרבות הזרה – לבצע את זה בפועל לא יהיה קל. ויעיד על כך הזיק הנלהב שחלף קודם לכן בעיניו של בעלה.

יחזקאל כבר עומד ליד הדלת, שונה וזר בלבושו החסר.

"אני יוצא" הוא אומר ושולח בה מבט שואל, וכשהיא לא מגיבה הוא ממשיך בקול שקט: "לתאטרון"

דמעות מסמאות את עיניה של מילכה. יחזקאל תלמיד חכם וירא שמיים. הוא חכם וחריף ממנה בהרבה. הוא יודע מה הוא אומר. ובאמת – מה כבר יקרה לה אם תלך לתאטרון, חוץ מקצת אוכל להשביע את רעבונה, וחופש ושלווה שיחליפו את הפחד והחרדה המתמידים שבהם הם חיים עכשיו?

"את באה?" יחזקאל קצר רוח.

מילכה נושכת את שפתיה בכוח. זה גדול עליה.

 

**

אוף, הסיפור נקטע באמצע. נועה הביטה במסך הקטן באכזבה. היא התחברה למילכה. ללבטים, לקשיים, לרצון לבחור באמת. להבנה הכואבת שלא תמיד הבחירה הזו הולכת יד ביד עם הרצונות האחרים.

מעניין במה מילכה בחרה. חבל שאין לסיפור סוף.

היא הביטה שוב בפלאפון, והבנה חדשה ומפתיעה הנצה בה פתאום.

בהחלטיות קמה ממקומה, כיבתה את הפלאפון והניחה אותו עמוק מאחורי ערימת החולצות שלה.

את הסוף לסיפור הזה היא יכולה ליצור בעצמה.

 

יפה! תודה!להשתמח
איך אני שמחה שבעלי מגיב בהבנה לעניין
קראתי שוב פעם😊אמא לאוצר❤
תודה!
את מוכשרת❤️
וואי איזה סיפור חזק!!!אביול
תודה לך, את פשוט מדהימה
אני מבינה אותך כל כך...מתואמת
בערב אני פשוט עייפה כל כך, שבדרך כלל אין לי כוח לעשות כלום חוץ מאשר לרבוץ עם הפלאפון...
טיפ אחד שיכול לעזור: לארגן לך *מראש* את כל הדברים שאולי תרצי לעשות בערב, ולהניח במקום נגיש ליד מקום הרביצה. (לי יש סלסילה מיוחדת לספרים, מחשב, צבעים וכו' שנמצאת ליד הספה...) זה פתרון רק לדברים שאפשר לעשות בישיבה, כמובן...
וטיפ לסדר בבית: אם את קמה לשירותים או לילד בוכה וכדומה - לא לחזור מיד לרביצה, אלא לעשות משהו בבית על הדרך (להכניס מכונה, לאסוף כמה דברים...)
בשביל סדר רציני מה שעוזר לי זה לשמוע משהו תוך כדי. ומרשה לעצמי לשמוע אותו רק כשאני קמה... (שומעת שיעור/פודקאסט/שירים/סיפורים מוקלטים/במקרים חמורים גם סרטים שאני מכירה כמעט בעל פה...)
תודה רבה!!!להשתמח
באמת רעיון להכין דברים מראש
עוזר לי לשמוע משהו, פודקאסט או שיעורמחי
ישר עושה לי קצב יותר מהיר
ממש מבינה אותך.. זה אתגר החיים מבחינתי..בעליה מתמדת.
לי עזר מאוד להצטרף לשרשור פה בפורום של קול רנה, וככה אני 'מתחייבת' לזמן התנתקות מסוים, ומעדכנת אחר כך אם הצליח או לא.. אותי זה דירבן מאוד! כבר הרבה ערבים לאחרונה הצלחתי לנצל לדברים משמעותיים בזכות זה.. ממליצה לך ממש לנסות
וואלה רעיון,להשתמח
בצהריים אני יחסית טובה בלהתנתק, ולא חשבתי שיכול להתאים גם לערבים.
לי מה שעוזר-מתנות-קטנות
אם חשוב לי נגיד הספקי ערב-
אז אני לא מרשה לעצמי להתיישב לרגע אחרי שהילדים נרדמים.
אני אומרת לעצמי-שאני רק אטאטא עכשיו (לא אומרת הכל..רק משימה אחת כל פעם)
ואז אני רק אמיין את המשחקים.ורק אכניס מכונה..
וככה גם אם אחרי כמה משימות קטנות התיישבתי לפחות עשיתי משהו

לפעמים
אני עושה הפוך
מגדירה לעצמי שאני יושבת רק עד 9 נגיד. ואז קמה

ולפעמים אני לא עובדת בערב בכלל
אבל עדיין להעביר ערב בפלאפון מאוד מרוקן נפשית
אז מה שא י עושה זה או קוראת ספר
או ושומעת כל מיני סרטונים מעניינים על סיפורי חיים וסיפורי אמונה כמו שיש המון בהידברות נשים או פודקאסטים וזה ממש מחזק וממלא ולא סתם מרוקן וחסר תוכן כמו סתם רשתות חברתיות
ולפעמים ושומעת באוזניה ואז בלי לשים לב מקפלת כביסה תוך כדי שרואה וושומעת..

אני בדרך כלל מנסה את השיטה השנייה ונכשלתלהשתמח
אולי באמת אנסה את השיטה הראשונה.
הבעיה שלרוב אני יושבת עם הילדים עד שנרדמים ואז נתקעת בחדר שלהם כמה שעות
אז אולי להיכנס להשכיב אותם בלי הטלפון יכול לעזורלפניו ברננה!
⁦:⁠-⁠)⁩
בשבתות אני פשוט נרדמת איתםלהשתמח
יותר יעיל מלהיות בטלפון, אבל לאו דווקא פחות מבאס. האמת שנראה לי קשה לי מדי. אני כל כך מחכה לרגע הזה שהם שקטים ואני יכולה קצת לקרוא בואטסאפ. הבעייה שאני נ-מ-ר-ח-ת. אולי אני אנסה להתקין אפליקציה להגבלת זמן.
עדיף להירדם איתם ככה אולי קמים עם אנרגיות 🙈לפניו ברננה!
אפשר לקרוא משהו אחר שהוא לא בטלפון,
גם יותר קל להתנתק מזה וגם זה עושה פחות נאכס...
אפליקציה זה רעיון מעולה!!
אבל זה מבאס ללכת לישון ככהלהשתמח
באמת הורדתי אפליקציה והיום הצלחתי לקום ועשיתי משהו לעבודה שאני דוחה כבר כמה שבועות
דווקא הייתי שמחה לקרוא דברים אחרים בזמן הזה אבל זה בעייתי בחושך.
איזה אלופה את!!!לפניו ברננה!
מבינה אותך לגבי הסיבה להירדם ככה, אבל אם הולכים לישון עם הילדים בהחלטה מושכלת ודואגים שזה יהיה בנוחות זה הרבה פחות מבאס מאשר להירדם בטעות..
אין לי מקום נוח לישון בחדר שלהםלהשתמח
זה כזה לישון מכווצת בקצה של המיטה.
וחוץ מזה אני חייבת גם זמן לעצמי. אז פחות מתאים לי. אבל תודה בכל מקרה!
מובן לגמרי!!לפניו ברננה!
הכוונה שלי הייתה לישון חצי שעה טלקום עם כוח
אבל לגמרי הגיוני שלא זורם לך לישון עם הילדים 🙈
אם אני ישנה חצי שעהלהשתמח
אני לרוב קמה הפוכה ורק רוצה לחזור לישון
חחח טוב זה באמת לא כדאי..לפניו ברננה!אחרונה
מצטרפת לעצות המעולות, ומוסיפה אולי שיחתמצפה88
טלפון עם חברה? ותוך כדי כבר מתחילה משימות של בית, ואחרי שתנתקו בטח תרגישי טוב על ההספק ותמשיכי לדברים שלך
האמת שאני גרועה בשיחות טלפוןלהשתמח
לוקח לא פחות כוחות מאשר לקום מבחינתי
אני מוצאת שזה שילוב של שני דברים:קמה ש.
בס״ד

1. ** מודעות ** - זה השלב הכי קריטי, ונראה שהגעת אליו עם פתיחת השרשור הזה. מה שכתבת, שבסוף יוצא שאת ״זורקת כל יום שעתיים-שלוש לפח״, זה מפתח מאד גדול! אני ממש לא נגד פלאפון בכלל וכמובן שלא נגד פורום בפרט. צריך לפעמים לנוח קצת, ואי אפשר לכמת את כלללל מה שקיבלתי מהשהות שלי פה בפורום. אבל כשמרגישים שזה כבר מוגזם, שזה כבר הרגל לא טוב ולא בריא, שזה נובע מהתמכרות ושזה בא על חשבון תוכניות, שאיפות וחלומות אחרים שיש לנו - סימן שזה זמן טוב להכניס שינוי לחיים 🙂

עוזר לי לעצור לפעמים ולחשוב ״מה אני רוצה מהחיים שלי?״. מה אני רוצה *באמת*? מה אני רוצה להגשים? מי אני רוצה להיות? מה אני רוצה להרגיש כלפי עצמי? אם אסיים מחר או בעוד שנה את השליחות שלי בעולם ח״ו, האם ככה הייתי רוצה לחיות את התקופה הזאת? אחרי שהתשובות מתבהרות, קל יותר לסמן את הפלאפון כמשהו שמפריע לי להגשים את הרצונות האמיתיים שלי, ולהשתכנע שאני רוצה שינוי.



2. ** כוחות ** - זה טוב ויפה לרצות לשנות דברים בחיים אבל זה לא תמיד מספיק, כשערב, אחרי ההשכבות, אחרי יום ארוך של מאמץ, ואנחנו לבד כי האיש לא בבית. הכל מושך אותנו לשבת על הספה עם הפלאפון!!! זה כל-כך מוכר לי!!!! (ואם יש הריון אז אין בכלל על מה לדבר).

אני מרגישה שלבד, מאד קשה לי להיות עם משמעת עצמית. לכן אני נעזרת בקבוצה המקסימה של הבנות של שרשור ״זמן רנה״, כמו שבעליה מתמדת כבר כתבה לך. ושם אני מקבלת את הדרייב לקחת זמנים ולהפוך את הערבים למשהו שווה ב״ה. ממש מוזמנת להצטרף אלינו ❤️! להצהיר על פתיחת זמן בלי פלאפון, לקבל התעניינות של בנות אחרות, לדווח להן מה ואיך היה ולקבל בסוף חיזוק חיובי - זה יכול לעשות את כל ההבדל בין ערב מבוזבז לערב מספק וממלא.

עוד אפשרות בכיוון הזה: לעשות לעצמך מבצע. אין את הכוח של הקבוצה, אבל זה גם עשוי להגביר לך את המוטיבציה לשינוי.



ועוד משהו כללי: מחקרים מראים שכדי לשנות הרגל, צריך בממוצע התמדה של כ-21 יום, עד שהדפוס החדש יוטמע בתוכנו. לפי זה, החלק הקשה הוא ההתחלה, וכשעוברים אותה זה כבר הרבה יותר קל 🙂



המון הצלחה!!!!❤️❤️❤️




@אוהבת את השבת, תודה על התיוג נשמה!🥰
תודה רבה על התשובה המחזקת!להשתמח
במיוחד המשפט האחרון ממש מעודד
בהצלחה נשמה 🤍🤍קמה ש.
מדהימה מדהימה, כ"כ מלמד ועוזר, תודה 🙏❤️נגמרו לי השמות
תודה אהובה!🤍קמה ש.
קורה לי בולPandi99
בדרך כלל ממריץ אותי לכתוב בגדול ולשים בשולחן משימות ומספק אותי לסמן וי
תודה רבהלהשתמח
לחשוב על ההרגשה של הסיפוק של אחריהמקורית
ועל התחושה שבהשגת מטרה שהצבת לעצמך.
מעבר לנחיצות, זה ממש מדרבן אותי
לפעמים קשה להרגיש סיפוק בכלים וכביסהלהשתמח
כי זה בלתי נגמר, אפילו אם הצלחתי להגיע לתחתית הכיור אז מחר יהיו כלים חדשים
לא התכוונתי לכלים או כביסה האמתהמקורית
אלא למה שמעבר שכתבת עליו..
אני לא מרגישה סיפוק מכביסה או כלים, אבל כן יודעת שהצטברות תגרום לי לעבוד קשה יותר מחר.
ובכלל, אני לא מכבסת כל יום אלא עושה פעמיים בשבוע כביסה לכל השבוע
למנוע את הצטברות זה כל כך קשהלהשתמח
אני גם לא עושה כביסה כל יום, רק כשהסל מלא. וגם לא עושה כלים כל יום, רק כשהכיור מלא. וזה זוועה.
בגלל שאני שונאת את ההצטברותהמקורית
אני לא משאירה.. הזמן והכח שלי יקרים.
מה שאני בוחרת לעשות איתם היום, יחסוך לי מחר.
בכביסה זה עובד לי פעמיים בשבוע כי אין צורך אקוטי בבגדים ויש לי מייבש..


וכלים.. אין יותר מבאס מלהגיע לא. ערב שצריך לשטוף לפניה כלים🥴
או לבישולים לשבת. באמת זוועה
מזדהה!אביול
ועכשיו סוגרת את הפלאפון כדי לנצל את הזמן...
אשרייך!להשתמח
מוכר ממש ממש~מרמלדה
לדעתי החלק הכי קשה זה מראש לא לשקוע על הספה. כי ברגע שמתיישבים מאוד מאוד קשה לקום. ולעומת זאת אם כבר התחלתי באיזושהי עשייה אז ההמשך יותר זורם.
אז למקד את המאמצים בלמנוע מראש את ההישאבות לפלאפון.
והטיפ שלי - לשים את הפלאפון בחדר אחר. רחוק מן העין רחוק מן הלב, זה ממש נכון.
מאז שהתחלתי להשמיע לילדה כשהיא במיטה סיפורים של אמתי המספר, הערבים שלי הפכו יעילים להפליא. כי הפלאפון פשוט בחדר הילדים על המדף כל הערב
תודה רבה!להשתמח
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')