יש לי בת שנתיים פלוס מהממת ומתוקה חכמה ועצמאית..
אני רוב הזמן איתה כי בעלי בצבא, ואני מרגישה מותשת..
כל מיני התעקשויות קטנות דווקא כשאני לחוצה לצאת בבוקר, לא רוצה נגיד להכנס לאוטו כשחוזרים מהגן, ואני עם עוד תינוק בידיים.
היא גמולה ושולטת ועדין מפספסת הרבה, מרגיש לי שזה חיפוש של צומי.
אני איתם הרבה משחקת, הולכים לגינה, יצירות, סיפורים, מנסה מאוד להבין את הרגשות שלה ולדבר עליהם כשהיא כועסת ולהזדהות..
ועדין אני מסיימת את הבקרים ואת הימים לפעמים מותשת, נפשית בעיקר וכשאני בבקרים לחוצה להגיע בזמן גם חסרת סבלנות כבר.
אני הרבה משתדלת לנטרל תקלים מראש ולהתארגן בזמן ולתת לה הרבה בחירה ותחושת עצמאות ועדין אני מסיימת את הבקרים גמורה ומלאת מצפון למה הייתי חסרה סבלנות אליה כי היא כזאת מהממת ומתוקה, רע לי עם התחושות האלה
אשמח ממש לעצות, טיפים, כלים לעבור את התקופה הזאת בטוב, גם המלצות לשיעורים/ פודקסאטים שאפשר לשמוע לקבל כלים..מרגישה שאני חייבת ללמוד..
ומי שהמליצה פה על הפודקאסט של עינת נתן והילה קורח, תודה..אני ממש מקבלת מהן.

מדברים

