התמודדות עם כאבים בשגרת היומיוםברגע קטן עזבתיך
אשמח להתייעצות חברים.
איך אתם מתמודדים עם כאבים בחיים היומיומיים? כאבים מכל הסוגים, גם עמוקים כמו חסכים גדולים שיש לכם בחיים, חוסרים ודברים שאתם צריכים ועדיין אין חכם, כישלונות קטנים גדולים, ביקורות כואבות וכו..

מדחיקים? חווים את הכאב ומרשים לעצמכם להתפרק? דרך אחרת? איך אתם מתנהלים עם מחויבויות קיימות אחרות שיש לכם בינתיים בחיים?
תודה לכולכם
בגדול מנסה להשלים עם המצבלכאורה
לא להדחיק
אלא להבין שזה מה שיש
ואז יש כמה דרכים להתמודד תלוי סיטואציה
יש דברים שהמחשבה תהיה רק איך אני לא נותן לזה להפריע לי להתקדם
יש דברים שאני יכול לראות איך דווקא הם מצמיחים לי כוחות חדשים והתקדמות
ויש מקרים שפשוט צריך לשנות את הגישה שלי אליהם להבין שמה שנראה לי כלכך קשה ורע הוא בעצם לא כזה ואולי אפילו להפך הוא בעצם טוב
הדחקה ושיכחהפשוט אני..

ואם לרגע זה לא מצליח - לכאוב ולבכות כאילו אין מחר. לרצות למות. ללכת לישון ולקוות שבבוקר יהיה טוב יותר. עד הפעם הבאה.

...אלפיניסטית

משתדלים לא לחשוב עליו. וכשהוא צף בכל זאת דוחפים אותו פנימה חזרה..

הכאב בדרך כללחושבת בלב

הוא רק תסמין של משהו שעומד מאחורה.

כמו כאב פיזי, לפעמים זה בעיה טכנית
לפעמים פלסטר עוזר, לפעמים זמן שיגדל עור חדש או שהסריטה תעלם
ולפעמים זה משהו יותר עמוק שמצריך טיפול רפואי
צילום/ לעיתים ניתוח ועוד ועוד.
לפעמים בשביל לטפל צריך לקחת משכי כאבים זמניים.


כך גם בנפש, מנסה להבין מה שורש הכאב
לפעמים הטיפול בשורש מצריך עזרה חיצונית, של אנשים שקרובים אלי
לפעמים עזרה מקצועית
ולפעמים מסיחה את הדעת כדי להשכיח את הכאב זמנית
בשביל לישב את הדעת ולהבין את השורש...
(בדברים חיצוניים כמו שוקולד/טבע/הליכה/מוזיקה/קניות)
ולפעמים גם וגם וגם(:

מטפליםנעמי28
יש כאב שבגדר נורמלי, אין איך לברוח ממנו והוא בא בגלים ולא אמור להיות יומיומי.
אז מנסה לא להדחיק ולהכיל אותו ולתת לעצמי לכאוב.


כאבים גדולים יותר - מטפלים, טיפול שורש, זה כואב אבל מניסיוני ראיתי שאין דרך אחרת.

ההתמודדות שליoo
לחוות את הכאב, לא להדחיק, לתת לו מקום וזמן.

לעשות דברים שמנקזים את הכאב (מוזיקה, אומנות, לאסוף מידע על הכאב הזה)

לעשות דברים שמשכיחים את הכאב (בילויים, חופשות, להשקיע בעבודה)

לתרגל את הנפש להמשיך בשגרה מינימלית גם כשכואב. לא לתת לכאב לנהל את החיים, שהחיים תמיד ימשיכו גם לצידו.
לא מדחיקיםשובי...
כאב יומיומי זה לא משהו שמתעלמים ממנו.
ההכרה בכאב זה צעד ראשון וחשוב
ההבנה שהכאב משבש לך את החיים
אז קודם לתת לכאב את המקום שלו ולבכות אותו.
כשלא עושים את זה הכאב גדל ומגיע למימדים הרסניים.
ואז לא לשמור את זה לעצמך
למצוא אדם נכון לדבר איתו, לספר לו,
רק לספר זה הצלת נפשות ממש.
זה צריך להיות אדם חכם עם לב מאוד טוב, מישהו שאתה יכול לבטוח בו לגמרי שיהיה שם בשבילך שיהיה נאמן לך וישמור עליך.
חבר או מטפל או חבר שהוא מטפל או מטפל שהוא חבר...

ולהתפלל לה' על ניקוי הלב והבראתו.

הלוואי שנזכה
בגדול מתעלם כל־עוד זה בגבול הנסבלאחו
ואם זה נהיה בלתי־נסבל אז תרופות ולקוות שזה לא ייהפך לכאב אובדני
מקווה ממששובי...
שיש מישהו שאוהב ושומר עליך במהלך הזה
לומדים להסתדראחואחרונה
משהו שכתבתי בכיתה י'פשוט אני..
אבל הוא התחושה כשהכל נגמר
אבל הוא תחושה שכלום לא נשאר
אבל הוא געגוע בלתי פוסק
שמגיע כאשר החלום מתרסק

אבל מקרין לכל הסביבה
אך היא מתעלמת ולא מגיבה
אנשים נופלים באמצע הדרך
זועקים לעזרה בכריעת ברך

אבל הוא הרצון בגוף לפגוע
ובעזרת סכין את העור לקרוע
להמחיש את הכאב בדם ודמעות
למשש את החבורה ובשקט לבכות


אבל הוא הרצון לשמור בפנים
אבל הוא הרצון לסיים החיים
אבל הוא רצון מהעולם להתפרק
שמגיע כאשר המוות נושק

באבל הלב מתקשה לפעום
הריאות כמעט ומסרבות לנשום
הגוף כולו נעצר בדממה
רוצה להיקבר עמוק באדמה
תודה רבה לכולכם חברים!!ברגע קטן עזבתיך
שנתבשר כולנו בשורות טובות
ערב שנה טובה וכו'. שאלה שמעניינת אותיעשב לימון

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

ממליץ מאוד להיזהר עם חשיפה אינטימית במקום ציבוריארץ השוקולד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

כמובן. תודה על התזכורתעשב לימוןאחרונה

למה אנשים מגמגמים?בנות רבות עלי

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

חחח …בנות רבות עלי

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

אגב, למה לא פונה אלי מישהי חסודה לשם שינוי?בנות רבות עלי

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

בודקים אותך. תעבור כמה שלבים במשחק ואז תגיע החסודהמבקש אמונה

🤡

חחח נראלי זה באמת ככהבנות רבות עלי

אשריך. באמת! שנה טובה!נחלת

תודה גם לך🙏🏻בנות רבות עליאחרונה

מי אשכנזי וער בגלל סליחות?זיויק

אני ספרדי וישן בסליחותבנות רבות עלי

אם אתה לא אשכנזי ולא מתפלל סליחות בכוונות עצומותפ.א.

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

יש רק בעיה אחת, אני כבר שנים לא אוכל קטניות בפסח😂בנות רבות עלי

אם כך, אתה יכול להמשיך לישון 🛌 בשקטפ.א.

ישן טוב יותר בבית כנסת מבמיטה?ארץ השוקולד

ברור זה כמה צעדים מהמקרר אתה קם בלילה מנשנשבנות רבות עלי

ארץ השוקולדאחרונה

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

לכבוד ראש השנהאוי טאטע!

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

תודה רבה!נחלתאחרונה

ת

שנה טובה, ברוכה, שמחה, שלווה, לכולכם כולכם כולכם!!נחלת

אמן ואמן וגם לךארץ השוקולד

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אמן. גם לךנפשי תערוגאחרונה

יש משהו מאוד מוזרפשוט אני..

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.

וכן אני יודע שהיא הייתה שמאלנית קיצוניתפשוט אני..

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

למה מוזר?משה

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

מתוך 14 הזוכים הישראלים בפרס נובלאריק מהדרום

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

איזו תקרת זכוכית?shaulreznik

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

נכון עקרוניתאריק מהדרום

בפועל היתה רק אחת

היה את רוזלינד פרנקלין שהיו נותנים לה אםקעלעברימבאראחרונה

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

יש כאן אוהדי קבוצת כדורגל/כדורסל לשאלה בפרטי?צע

חיילי גבעתיאריק מהדרום

אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים

לא מכבים אש עם דלק!Nachman Wilhelmאחרונה

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

אולי יעניין אותך