למרות שאני משתדל לא להגיב כאן כלל, אם עוזיה ראה צורך להגיב (שהוא פי אלך יותר עתק ממני) אז ק"ו שאני אגיב...
תנועת אריאל בדרכה שלה בשנותיה הראשונות וגם כעת השפיעה רבות על הציבור הד"ל. נכונים דברי עוזיה שהקמת התנועה הינה חלק מתהליך שלם, תהליך שאותו החל הרב צבי יהודה זצ"ל שהיה הדוחף העיקרי להקמת התנועה. אולם התנועה הינה למיטב ידיעתי, המוסד הראשון שהוקם בתור אלטערנטיבה דתית לכל מה שהלך בציבור הד"ל באותם שנים, לפני נועם ולפני מורשה, ובטח לפני ת"ת זילבערמן של הציבור הד"ל. תנועת אריאל היתה הראשונה ששמה על השולחן את מה שבאמת חשוב - את התורה. התנועה היא המוסד הראשון בנוער הד"ל שראה בתורה (ורק בתורה) את הערך העליון של עמ"י. ורק לאחר מכן (כעשר שנים! לאחר מכן) החלה התעוררות דומה (אך שונה במהותה) אצל התנועה השניה (בנ"ע בלע"ז).
האידיאל 'תורת חיים בעוז!' יצר מהפכה של ממש בציבור הד"ל. עד אז לשלוח בנות דתיות לגרעיני נח"ל בצבא, היה דבר מקובל, ובמקומות מסוימים אף דבר שראוי להתגאות בו. כיום לא רק שדבר מעין זה לא קיים, ב"ה, אלא שהדבר הברור ברוב הישיבות התיכוניות הוא עצם הליכתם של הבחורים לישיבות הסדר וגבוהות, דבר שכמעט ולא היה קיים לפני הקמת התנועה.
כמובן שהינני מסכים שהתנועה זה חלק מתהליך התחזקות כללי שעבר הציבור הד"ל (אם כי ההתחזקות הזאת עדיין לא הגיעה לרמה שאפשר לומר שהיה פה שינוי של ממש בציבור, וזאת מכמה טעמים) אולם לתנועה בעצם היותה היה חלק גדול מאוד (מאוד מאוד!) בעיצוב המחודש של הציבור הד"ל.
ולא כמו שאמר ידידנו עוזיה נר"ו שהתנועה פונה לשכבה אחרת בציבור, זה אינו, כיוון שהאידיאלים הפשוטים של התנועה (תורת חיים בעוז!) זהו דבר שמתאים לכל עמ"י, כן גם לתנועה השנייה. רק צריך לדעת כיצד להעביר את האידיאלים הגדולים של התנועה לציבורים אחרים, אך אסור לנו לכופף את האידיאלים שלנו ואת התורה שלנו בפני כל מיני מצבים או אנשים, אחרי הכל, אנחנו לא בני עקיבא...
וכמו שאמר לי מרכזניק אחד מבוגרי התנועה 'אני חרד"לניק, ואני גאה להיות חרד"לניק!
]