ולכן הוא לא ירצה להכעיס אותנו

הסברתי מה הנפש מרוויחה מהתכונות האלה. אלה תכונות הגנתיות, ובמקרים קיצוניים צריך להפעיל אותן

ולכן אם את יודעת שזה לא יגרום להם לפגוע בך שוב, ואם את יודעת שהמחילה "בחינם" לא גורמת לך לזלזל בעצמך ובחוויה שלך, אז במת לא תרוויחי כלום מלכעוס. זה סתם הרגל.

פחיתות החומר. העובדה שאנחנו לא מחוברים לאמת הפנימית שלנו והבטחון העצמי שלנו בנוי ממה שהחברה אומרת עלינו, ולא חיים לפי האמת. אמנם, הקשר והיחס לאחרים הוא טוב, כדי שנזכור שאנחנו לא לעצמינו ולהזכיר לנו שאנחנו לא א-לוקים, ולהחדיר בנו את מידת הצניעות, אך זה לא טוב שזה מתבטא בכעס, חכמים אומרים שכעס זה דבר שהוא שלילי לגמרי. (כעס זה פשוט מטען שלילי שמצטבר בנפש, ומי שכועס רק מעניש את עצמו על דבר רע שהאחר עשה....האדם בכעס מאבד את עצמו, "כל הכועס כאילו עובד ע"ז", האדם מגיע למצב שהוא מתנכר לזהותו האמיתית, כמו בע"ז, שהאדם עובד לאלהים אחרים שהם שקר ולא באמת נותנים את המענה האמיתי לנשמה שלו, זה תחליף שקרי ומעוות).

היחס לאחר שמתנהג לא כמו שצריך צריך להיות רחמים, לרחם על אותו מסכן שנמצא במצב כזה. הדבר שהוא כן לגיטימי כיוון שתיאורטית יש לו מקום הוא שנאה, והוא כדי שלא נאבד את המיוחדות שלנו ואת הדרך המיוחדת שלנו, ולכן יש לנו התנגדות לדרך אחרת שנראית לנו שהיא סותרת את הדרך שלנו. ובאמת בהבנה העמוקה הכל משלים ומביא למטרה אחת, הופעת שם ה' בעולם, רק צריך לכוון את הדרך ולהוציא ממנה את הפסולת ואת נקודות השקר שדבקו בה. אך ההבנה העמוקה הזאת עלולה לפגוע בנו, כי אם איננו מסוגלים להכיל את ההבנה הזאת ובו זמנית גם לקדם ולטפח את הדבר המיוחד לנו שעליו הופקדנו, זה עלול לפגוע, ולגרום לנו לבלבול ולפיזור הכוחות שלנו וחוסר התמקדות במה שהתפקיד שלנו ובמה שאנחנו צריכים לעשות. לכן, ה' מסתיר מאיתנו בשלב ההתחלה את ההבנה העמוקה הזאת, ורק אם האדם מוכשר ויכול להכיל את זה, לאט לאט הוא מבין ומפנים את אותה הבנה.

אבל, גם שנאה, כמו שאמרתי, איננה דבר טוב, אם היא מגיעה לאופן אישי, אך אם זה מופיע בלימוד וב"ריתחא דאורייתא", שהאדם חולק בעבודת ה' ובלימוד על חבירו לשם שמים, ומקיים את האמרה: "את והב בסופה", בהתחלה כאויבים ובסוף נעשים כאוהבים, זה דבר כשר אם הוא מופיע בצורה נכונה.

מה שכן יכול להיות כשר שהוא דומה לכעס זה לא כעס, שהאדם עצמו מאבד עשתונות, אלא ביקורת. ביקורת על התנהגות האדם זה דבר טוב, שהאדם לא משלים ומקבל את הרע, ובצורה הלא טובה זה מגיע לידי כעס. כשהאדם לא מוחל לאחר זה כי הוא לא יכול להשלים את מעשיו, הוא לא מסוגל לעכל את הסיטואציה שקרתה לו. זה קורה בגלל חוסר אמונה והבנה שהאדם לא מושלם, ושישנם דברים שמגיעים לו. רבי נחמן כותב שהבעל תשובה חלק מהתהליך שהוא אמור לעבור זה לסבול עלבונות ולשתוק, וכמו שמופיע במפורש לגבי דוד שסבל את מה שעשה שמעי בן גרא. (וזה לא סותר שמבחינה מציאותית היה צריך להינקם בו כי הוא מורד במלכות והיה יכול להביא דברים אחרים לא טובים....). אם האדם מצליח להבין שיש דברים שמגולגלים בידי ה', ואפילו דברים רעים הם בסופו של דבר חלק מתהליך שמטרתו לקדם את האדם ולזכך אותו ולהוביל אותו למדרגה חדשה בעבודת ה', כך הוא יוכל להבין שיש מישהו שפוגע בו. כשהאדם מרחם על אותו אדם, ומצטער בצערו, ומבקר אותו אם יש אפשרות, בכך הוא מביא שלא ישלים עם הרע שהיה פה, ומצד שני, על האדם להבין שגם הרע והדברים הלא טובים במציאות, הכל בשביל לגלגל טוב, ולבטוח בה' ולא להיות תלוי באחרים.

מקווה שעזרתי, מחילה אם היה קצת מבולגן...

דחיה

עלבון

זלזול

צריך ללכת קומה מתחת להבין על מה בנוי הכעס. אחרי שמבינים את זה, אפשר להתקדם הלאה ולהבין מה אצלנו בנפש צריך שינוי.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה