ולכן הוא לא ירצה להכעיס אותנו

הסברתי מה הנפש מרוויחה מהתכונות האלה. אלה תכונות הגנתיות, ובמקרים קיצוניים צריך להפעיל אותן

ולכן אם את יודעת שזה לא יגרום להם לפגוע בך שוב, ואם את יודעת שהמחילה "בחינם" לא גורמת לך לזלזל בעצמך ובחוויה שלך, אז במת לא תרוויחי כלום מלכעוס. זה סתם הרגל.

פחיתות החומר. העובדה שאנחנו לא מחוברים לאמת הפנימית שלנו והבטחון העצמי שלנו בנוי ממה שהחברה אומרת עלינו, ולא חיים לפי האמת. אמנם, הקשר והיחס לאחרים הוא טוב, כדי שנזכור שאנחנו לא לעצמינו ולהזכיר לנו שאנחנו לא א-לוקים, ולהחדיר בנו את מידת הצניעות, אך זה לא טוב שזה מתבטא בכעס, חכמים אומרים שכעס זה דבר שהוא שלילי לגמרי. (כעס זה פשוט מטען שלילי שמצטבר בנפש, ומי שכועס רק מעניש את עצמו על דבר רע שהאחר עשה....האדם בכעס מאבד את עצמו, "כל הכועס כאילו עובד ע"ז", האדם מגיע למצב שהוא מתנכר לזהותו האמיתית, כמו בע"ז, שהאדם עובד לאלהים אחרים שהם שקר ולא באמת נותנים את המענה האמיתי לנשמה שלו, זה תחליף שקרי ומעוות).

היחס לאחר שמתנהג לא כמו שצריך צריך להיות רחמים, לרחם על אותו מסכן שנמצא במצב כזה. הדבר שהוא כן לגיטימי כיוון שתיאורטית יש לו מקום הוא שנאה, והוא כדי שלא נאבד את המיוחדות שלנו ואת הדרך המיוחדת שלנו, ולכן יש לנו התנגדות לדרך אחרת שנראית לנו שהיא סותרת את הדרך שלנו. ובאמת בהבנה העמוקה הכל משלים ומביא למטרה אחת, הופעת שם ה' בעולם, רק צריך לכוון את הדרך ולהוציא ממנה את הפסולת ואת נקודות השקר שדבקו בה. אך ההבנה העמוקה הזאת עלולה לפגוע בנו, כי אם איננו מסוגלים להכיל את ההבנה הזאת ובו זמנית גם לקדם ולטפח את הדבר המיוחד לנו שעליו הופקדנו, זה עלול לפגוע, ולגרום לנו לבלבול ולפיזור הכוחות שלנו וחוסר התמקדות במה שהתפקיד שלנו ובמה שאנחנו צריכים לעשות. לכן, ה' מסתיר מאיתנו בשלב ההתחלה את ההבנה העמוקה הזאת, ורק אם האדם מוכשר ויכול להכיל את זה, לאט לאט הוא מבין ומפנים את אותה הבנה.

אבל, גם שנאה, כמו שאמרתי, איננה דבר טוב, אם היא מגיעה לאופן אישי, אך אם זה מופיע בלימוד וב"ריתחא דאורייתא", שהאדם חולק בעבודת ה' ובלימוד על חבירו לשם שמים, ומקיים את האמרה: "את והב בסופה", בהתחלה כאויבים ובסוף נעשים כאוהבים, זה דבר כשר אם הוא מופיע בצורה נכונה.

מה שכן יכול להיות כשר שהוא דומה לכעס זה לא כעס, שהאדם עצמו מאבד עשתונות, אלא ביקורת. ביקורת על התנהגות האדם זה דבר טוב, שהאדם לא משלים ומקבל את הרע, ובצורה הלא טובה זה מגיע לידי כעס. כשהאדם לא מוחל לאחר זה כי הוא לא יכול להשלים את מעשיו, הוא לא מסוגל לעכל את הסיטואציה שקרתה לו. זה קורה בגלל חוסר אמונה והבנה שהאדם לא מושלם, ושישנם דברים שמגיעים לו. רבי נחמן כותב שהבעל תשובה חלק מהתהליך שהוא אמור לעבור זה לסבול עלבונות ולשתוק, וכמו שמופיע במפורש לגבי דוד שסבל את מה שעשה שמעי בן גרא. (וזה לא סותר שמבחינה מציאותית היה צריך להינקם בו כי הוא מורד במלכות והיה יכול להביא דברים אחרים לא טובים....). אם האדם מצליח להבין שיש דברים שמגולגלים בידי ה', ואפילו דברים רעים הם בסופו של דבר חלק מתהליך שמטרתו לקדם את האדם ולזכך אותו ולהוביל אותו למדרגה חדשה בעבודת ה', כך הוא יוכל להבין שיש מישהו שפוגע בו. כשהאדם מרחם על אותו אדם, ומצטער בצערו, ומבקר אותו אם יש אפשרות, בכך הוא מביא שלא ישלים עם הרע שהיה פה, ומצד שני, על האדם להבין שגם הרע והדברים הלא טובים במציאות, הכל בשביל לגלגל טוב, ולבטוח בה' ולא להיות תלוי באחרים.

מקווה שעזרתי, מחילה אם היה קצת מבולגן...

דחיה

עלבון

זלזול

צריך ללכת קומה מתחת להבין על מה בנוי הכעס. אחרי שמבינים את זה, אפשר להתקדם הלאה ולהבין מה אצלנו בנפש צריך שינוי.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל