עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ח בשבט תשפ"ג 06:16
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ח בשבט תשפ"ג 06:13
הנשים הוקדמו לגברים במתן תורה על הר סיני. הקב"ה ציווה את משה (שמות יט,ג): "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". חז"ל מסבירים ש"בית יעקב" אלו הנשים, ו"בני ישראל" אלו הגברים. כלומר, הקב"ה ציווה את משה למסור את דבריו תחילה לנשים ורק לאחר מכן לגברים.
מדוע הוקדמו הנשים? המדרש מבאר (מכילתא ופירוש רש"י על הפסוק) שאחרי בריאת העולם מסר הקב"ה את הציווי שלא לאכול מעץ הדעת לאדם בלבד, ואז באה חווה ואכלה מן העץ וגרמה קלקול לעולם כולו. אמר הקב"ה: "עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה". לכן הקדים את הנשים, כדי שיהיה קיום לתורה
ואני חושבת על זה ככה, בקטנותי, למה זה שלא נצטוותה חווה באופן אישי על איסור האכילה מעץ הדעת גרם לה לחטוא? וכי זה מה שמשנה, הציווי באופן אישי? או ההקדמה לגבר? מה עומד מאחורי זה בעצם?
לא מצאתי לכך תשובה בינתיים בחזל (אשמח אם מישהי תחכים אותי) אבל עלה במחשבתי התירוץ הבא:
אולי בעומקם של דברים, זה בא ללמד אותנו ולהזכיר לנו את העיקרון הזה, שכדי לפעול נתינה ולהשפיע טוב אנחנו צריכות קודם כל לקבל טוב. חווה התפתתה לדבר עם נחש וקיבלה את דבריו שלא היו אמת והעבירה ושכנעה את בעלה לעשות דבר לא טוב. אז יש את מידת הזהירות הנדרשת מאיתנו, מה אנחנו מקבלות וממי ומה אנחנו מעבירות. כולנו נתונות להשפעה.
וגם,
השם יודע כמה חשובה האישה מול בעלה ובביתה.הוא יודע כמה היא יכולה להשפיע. הרי הוא ברא אותנו. אולי כדי שחווה תוכל לעמוד בפני האיסור, היא הייתה צריכה לקבלו מפי הגבורה כמו האדם.
ולמה זה משנה באמת, אם זה מפי אדם או מפי השם? כי כשמקבלים מסר או אפילו ציווי בתחושה שאנחנו חשובות, יותר קל לנו להבין, לקבל ולפעול לפיו. ובמקרה הזה- תחושת החשיבות ניתנת על ידי פנייה באופן אישי, והגדיל השם לעשות ואף הקדים את הנשים לאנשים.
וגם להקדמה אני רוצה להתייחס מהעיניים שלי: 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך.' זו אחת הקללות שהשם קילל את חווה ובעצם את כל הנשים אחרי חטא אדם הראשון. ומה הקללה הזו מבטאת? את זה שהרצון של האישה בשליטה יצטרך להתבטל לטובת הגבר. את צריכה לוותר עליה, אחרת 'הוא ימשול בך'. לא יהיה לך שקט, את לא תהיי רגועה, הרצון לשלוט ימשול בך וימסך את המהות של התפקיד שלך בבית ובזוגיות. את תקבלי שליטה אמיתית מהותית פנימית שתאפשר לך להשפיע ברגע שתוותרי עליה מבחינה חיצונית
אז אולי פה בעצם בהקדמה השם אומר לאישה- נכון, התקללת. אבל אני רוצה לתת לך תרופה. חיזוק. את זו שבאמת שולטת ומכתיבה את הלך הרוח בבית. בשמחה שלך או חלילה בהיפך השמחה. ברוגע או חלילה בכעס. באהבה ומסירות נפש לתורה או חלילה בקירור. נתתי לך את הכח הזה. תדעי שהוא קיים, רק באופן פחות גלוי וחיצוני. ותשתמשי בו בחכמה. כי רק בכוחך המיוחד תוכלי להביא את ביתך להיות בית של תורה באמת. בית של קבלת תורה ויראת שמיים. את אפילו לא צריכה לדעת את כל המצוות כלשונן (כמו שכותבים המפרשים, שאת דקדוקי המצוות קיבלו הגברים והנשים קיבלו את המצוות שלהן ואת המשמעות הרעיונית של קבלת התורה וחשיבותה), כי התפקיד שלך הוא להיות הרוח החיה בבית. זו שנותנת חשיבות, לעצמה, לבעלה וילדיה ובכך מעצימה ומגדילה את ביתה ומאפשרת להם גם לקבל את התורה ולקיימה.
ועכשיו כשחושבים על זה, עוד משו שעולה לי: חוה מול חיה. האות י קטנה מה- ו. אפשר לבטל את הקללה אם 'נקטין' את עצמנו קצת בצורה חיצונית מול הבעל. ונזכור שהכח שלנו הוא פנימי. כך נוכל לאפשר לו לתת לנו את החיות שלנו - היחס שלו, האכפתיות שלו, הדאגה, תחושת החשיבות שככ בנפשנו במקום להתעסק במי צודק ואצל מי נמצא הכח
שנזכה!
(לא קראתי את הספר הזה, אבל ממה שקלטתי מנשים שכתבו עליו בפורום)
