היי, אז הגעתי לקצה היכולת ובחרתי לכתוב פה על אף שזה אנונימי אני מרגישה שהכתיבה עצמה היא חשיפה.
הריון חמישי, נשואים לא מעט שנים.
עליות וירידות על כל המשתמע, מול המשפחה שלו שניהלה אותנו והשפילה אותי ומעולם הוא לא עצר את זה באופן מובהק.
מולי, הייתי חוזרת ממקווה ומגלה שהוא ישן על הספה.
ריבים אינסופיים, תחושה שלא נמשכים אלי- למרות שטען וטוען שכן.
הריון ראשון, לפני 11 שנה. לילה לפני בחינת הפסיכומטרי אני מגלה שבעלי צפה בפורנו.
הוא שוטף כלים במטבח, אני מגיעה אליו עם המחשב ומבקשת הסבר-הוא מסתכל עלי ואומר "אין לי מושג",
הסברתי לו שרק שנינו משתמשים במחשב וזה אחד משנינו-אין טעם לשקר...
מיותר לציין איזה לילה עברנו, שנינו לא ישנו כל הלילה כשבבוקר הבחינה מתקיימת(לא פגע בציון ב"ה).
כמה חודשים אחכ, מגיעה ללידה שאני מרגישה פגועה סהכ בת 21 אבל תחושה שאין מישהו לידי. הלידה מסתיימת נורא, הילד בריא ואני חולה תקופה ארוכה, לאורך התקופה ליווי צמוד של הורי, הקנטות מצד משפחתו ובעל שרוצה בטובתי אבל לא ככ מבין איך לעשות את זה כי יש לו על הראש אמא שלא מפסיקה להעיר והוא כבר מבולבל בין כל מה שהוא שומע.
שנים יחד, כל הזמן חיה בחשדות שבעלי צופה בפורנו, הוא נשבע שלא או מגיב בציניות.
ריבים מטורפים, כי יש לי גבר בבית שמעדיף לישון מאשר לבלות עם אשתו-נזכר בי אחת לשבוע/שבועיים(בקטע מיני).
בשאר הדברים הוא לשירותי תמיד, יכין לי אוכל ב3 בלילה, יסדר בשבילי את הבית כמו שאני אוהבת, יגיד תמיד שהוא אוהב אותי.
ואז חגים, כל חג ריב, המשפחה שלו מכריחה אותנו להיות אצלם תמיד-אני שם כי לפעמים אני מוותרת ובעלי משכנע אותי שאחת לכמה חודשים צריך לסמן וי ולהשתיק את הרעש, המציאות שאני שם סופגת הערות, מדלגים עלי כשמגישים את האוכל, מעולם לא פתחתי שם מקרר לקחת משהו בעצמי ובכלל תחושה שמארחים אותו ואני רק המלווה שהצטרפה כי אין ברירה.
ועכשיו, מה קרה עכשיו.
לפני כחודשיים אמא שלו התקשרה אליו ולא הפסיקה להוציא עלי רע למרות כל ההשקעה שנתתי למען הבן שלה.
הוא ניתק את השיחה, לא ידע איך לענות כי הוא לא ורבלי במיוחד ומאז ניתק איתם קשר.
השיחה הזו הציפה לי את כל העשור הקודם, הרגשתי פשוט נורא נזכרתי בארועים מפעם, הזכרתי לו והוא התייחס אליהם בזלזול עם הערות כמו "זה עבר" "תתקדמי"...
בין היתר היה לי תקופה לחוצה מאד ברמה האישית.
באחד הריבים אמרתי לו שאני לא יכולה להסתכל עליו יותר ושיצא מהבית, כשחזר לפנות בוקר ונרדם בבית לקחתי את הפלאפון וגיליתי שצפה בפורנו.
הערתי אותו, הראתי לו(אולי קצת אימפולסיבי אבל לא יכלתי לשאת את זה).
הוא הסתכל עלי חצי ישן ואמר לא ראיתי כלום, אמרתי לו זה אצלך בפלאפון-מי ראה אם לא אתה?
הוא ענה שחיפש באותו לילה אבל לא צפה בסוף, אני כמובן לא מאמינה לזה.
בבוקר נסע לעבודה וכשחזר אמרתי לו שאני לא רוצה לראותו אותו, הוא ענה שאין בעיה. ארז תיק ויצא מהבית, אמר שישכור דירה וילך לישון בה.
לקראת ערב הוא חזר לעזור לי עם הילדים והחביא את הפלאפון שלו מחוץ לבית, שוב ביקשתי שילך והוא נסע.
וככה הוא לא מתנצל מספר ימים על סרטונים מזעזעים שהוא ראה, מסביר שמה שראה לא קשור אלי-אז למי זה קשור?
שמישהו יסביר לי! ברור שכל עבירה קשורה בין האדם לבוראו אבל בסוף יש פה אנשים, יש פה עבירות שהן לגמרי בין אדם לחברו.
פורנו זו עבירה שהיא בין אדם לאשתו, אדם שצופה ימלא את הצרכים שלו מול המסך, פחות יתקרב לאשתו, יתייחס ליחסים כאובייקט, ידרוש או יצפה לדברים שהם לא בגבול הנורמה(זה עוד לא קרה פה).
אחרי 3 שבועות היתה הפעם הראשונה שהוא באמת הצטער ובכה שהכאיב לי, הוא כבר ראה שאני 3 שבועות בקריסה.
כל אותו החודש לא נגענו אחד בשני, שום קרבה פיזית ואז היו כמה ימים שהצלחתי טיפה לסלוח והיינו יחד פעם או פעמיים.
ושוב ריב, אדישות מטורפת למצבי, חוסר הבנה שהשלכות הצפיה משפיעות עלי בכל רגע נתון וההצפה הגדולה התרחשה כשקראתי באחת מקבוצות הפייסבוק מישהי שכתבה משהו ממש נוגע ללב על תחושת ההשפלה כשאת מגלה דבר כזה, תחושת חוסר האמון, האוירה הכללית היא שאת בעצם לא שווה כלום.
נכנסתי לחודש תשיעי, אני לקראת לידה, חודש וחצי לא היינו יחד.
הוא מדי פעם שולח לי הודעות או אומר "שחררי בואי נתקדם, אני אוהב אותך" אבל מה הוא רוצה שאשחרר???
בכל פעם שמגיעים לשיח על זה הוא עונה בציניות ומכניס אותי לעצבנות מטורפת.
ואתמול פשוט קרסתי, אני כבר יום שלם לא קמה מהמיטה.
למרות שהוא חזר רק ב21 מהעבודה הוא יודע את זה שלא קמתי כל היום.
בא נתן לי נשיקה ואמר לילדים אל תכנסו לאמא היא ישנה, באמת הוא חושב שאני ישנה???
מה עובר עליו. מי רואה בנאדם באפיסת כוחות וחושב שהוא ישן?
הסברתי לו היום בהודעה שהבנתי את משמעות המושג "תשוש נפש" זו עייפות הנםש והיא ממש מחלה לכל עניין.
מרגישה שהגעתי לשם, אנחנו לפני שינוי דרסטי בחיים(בנוסף ללידה) ואין לי מושג איך אני יולדת ממקום כזה, אני בטוחה שהסיבוכים בלידה הראשונה היו קשורים לקשר בינינו, הגוף שלי לא החלים והכל פשוט רק הסתבך.
לא יודעת למה כתבתי פה, אגב גם עכשיו הוא הלך לעבוד(מהבית) והוא לא יותר מדי התאמץ להעיר אותי ולהוציא אותי מהמצב.
אני מרגישה שאין בי יכולת אפילו לאכול ולשתות, יום שלם אכלתי לחמניה ריקה ומים-פשוט נכנסתי לדכאון מהמצב.
פסיכולוגית לא תוציא אותי מזה כי יש רק 2 אופציות לצאת מזה או שבעלי משתנה או שאני מתגרשת וכבר כל פגיעה שלו לא קשורה אלי.
סליחה שחפרתי, רק אגיד שאני אדם שנראה סופר חי, יש לי מקצוע נחשק וגם לא. יש לנו ילדים יפים וחכמים לא חסר לנו כסף וכלום. וזהו, רק זה שם. מצוות שבין אדם לאשתו.
הריון חמישי, נשואים לא מעט שנים.
עליות וירידות על כל המשתמע, מול המשפחה שלו שניהלה אותנו והשפילה אותי ומעולם הוא לא עצר את זה באופן מובהק.
מולי, הייתי חוזרת ממקווה ומגלה שהוא ישן על הספה.
ריבים אינסופיים, תחושה שלא נמשכים אלי- למרות שטען וטוען שכן.
הריון ראשון, לפני 11 שנה. לילה לפני בחינת הפסיכומטרי אני מגלה שבעלי צפה בפורנו.
הוא שוטף כלים במטבח, אני מגיעה אליו עם המחשב ומבקשת הסבר-הוא מסתכל עלי ואומר "אין לי מושג",
הסברתי לו שרק שנינו משתמשים במחשב וזה אחד משנינו-אין טעם לשקר...
מיותר לציין איזה לילה עברנו, שנינו לא ישנו כל הלילה כשבבוקר הבחינה מתקיימת(לא פגע בציון ב"ה).
כמה חודשים אחכ, מגיעה ללידה שאני מרגישה פגועה סהכ בת 21 אבל תחושה שאין מישהו לידי. הלידה מסתיימת נורא, הילד בריא ואני חולה תקופה ארוכה, לאורך התקופה ליווי צמוד של הורי, הקנטות מצד משפחתו ובעל שרוצה בטובתי אבל לא ככ מבין איך לעשות את זה כי יש לו על הראש אמא שלא מפסיקה להעיר והוא כבר מבולבל בין כל מה שהוא שומע.
שנים יחד, כל הזמן חיה בחשדות שבעלי צופה בפורנו, הוא נשבע שלא או מגיב בציניות.
ריבים מטורפים, כי יש לי גבר בבית שמעדיף לישון מאשר לבלות עם אשתו-נזכר בי אחת לשבוע/שבועיים(בקטע מיני).
בשאר הדברים הוא לשירותי תמיד, יכין לי אוכל ב3 בלילה, יסדר בשבילי את הבית כמו שאני אוהבת, יגיד תמיד שהוא אוהב אותי.
ואז חגים, כל חג ריב, המשפחה שלו מכריחה אותנו להיות אצלם תמיד-אני שם כי לפעמים אני מוותרת ובעלי משכנע אותי שאחת לכמה חודשים צריך לסמן וי ולהשתיק את הרעש, המציאות שאני שם סופגת הערות, מדלגים עלי כשמגישים את האוכל, מעולם לא פתחתי שם מקרר לקחת משהו בעצמי ובכלל תחושה שמארחים אותו ואני רק המלווה שהצטרפה כי אין ברירה.
ועכשיו, מה קרה עכשיו.
לפני כחודשיים אמא שלו התקשרה אליו ולא הפסיקה להוציא עלי רע למרות כל ההשקעה שנתתי למען הבן שלה.
הוא ניתק את השיחה, לא ידע איך לענות כי הוא לא ורבלי במיוחד ומאז ניתק איתם קשר.
השיחה הזו הציפה לי את כל העשור הקודם, הרגשתי פשוט נורא נזכרתי בארועים מפעם, הזכרתי לו והוא התייחס אליהם בזלזול עם הערות כמו "זה עבר" "תתקדמי"...
בין היתר היה לי תקופה לחוצה מאד ברמה האישית.
באחד הריבים אמרתי לו שאני לא יכולה להסתכל עליו יותר ושיצא מהבית, כשחזר לפנות בוקר ונרדם בבית לקחתי את הפלאפון וגיליתי שצפה בפורנו.
הערתי אותו, הראתי לו(אולי קצת אימפולסיבי אבל לא יכלתי לשאת את זה).
הוא הסתכל עלי חצי ישן ואמר לא ראיתי כלום, אמרתי לו זה אצלך בפלאפון-מי ראה אם לא אתה?
הוא ענה שחיפש באותו לילה אבל לא צפה בסוף, אני כמובן לא מאמינה לזה.
בבוקר נסע לעבודה וכשחזר אמרתי לו שאני לא רוצה לראותו אותו, הוא ענה שאין בעיה. ארז תיק ויצא מהבית, אמר שישכור דירה וילך לישון בה.
לקראת ערב הוא חזר לעזור לי עם הילדים והחביא את הפלאפון שלו מחוץ לבית, שוב ביקשתי שילך והוא נסע.
וככה הוא לא מתנצל מספר ימים על סרטונים מזעזעים שהוא ראה, מסביר שמה שראה לא קשור אלי-אז למי זה קשור?
שמישהו יסביר לי! ברור שכל עבירה קשורה בין האדם לבוראו אבל בסוף יש פה אנשים, יש פה עבירות שהן לגמרי בין אדם לחברו.
פורנו זו עבירה שהיא בין אדם לאשתו, אדם שצופה ימלא את הצרכים שלו מול המסך, פחות יתקרב לאשתו, יתייחס ליחסים כאובייקט, ידרוש או יצפה לדברים שהם לא בגבול הנורמה(זה עוד לא קרה פה).
אחרי 3 שבועות היתה הפעם הראשונה שהוא באמת הצטער ובכה שהכאיב לי, הוא כבר ראה שאני 3 שבועות בקריסה.
כל אותו החודש לא נגענו אחד בשני, שום קרבה פיזית ואז היו כמה ימים שהצלחתי טיפה לסלוח והיינו יחד פעם או פעמיים.
ושוב ריב, אדישות מטורפת למצבי, חוסר הבנה שהשלכות הצפיה משפיעות עלי בכל רגע נתון וההצפה הגדולה התרחשה כשקראתי באחת מקבוצות הפייסבוק מישהי שכתבה משהו ממש נוגע ללב על תחושת ההשפלה כשאת מגלה דבר כזה, תחושת חוסר האמון, האוירה הכללית היא שאת בעצם לא שווה כלום.
נכנסתי לחודש תשיעי, אני לקראת לידה, חודש וחצי לא היינו יחד.
הוא מדי פעם שולח לי הודעות או אומר "שחררי בואי נתקדם, אני אוהב אותך" אבל מה הוא רוצה שאשחרר???
בכל פעם שמגיעים לשיח על זה הוא עונה בציניות ומכניס אותי לעצבנות מטורפת.
ואתמול פשוט קרסתי, אני כבר יום שלם לא קמה מהמיטה.
למרות שהוא חזר רק ב21 מהעבודה הוא יודע את זה שלא קמתי כל היום.
בא נתן לי נשיקה ואמר לילדים אל תכנסו לאמא היא ישנה, באמת הוא חושב שאני ישנה???
מה עובר עליו. מי רואה בנאדם באפיסת כוחות וחושב שהוא ישן?
הסברתי לו היום בהודעה שהבנתי את משמעות המושג "תשוש נפש" זו עייפות הנםש והיא ממש מחלה לכל עניין.
מרגישה שהגעתי לשם, אנחנו לפני שינוי דרסטי בחיים(בנוסף ללידה) ואין לי מושג איך אני יולדת ממקום כזה, אני בטוחה שהסיבוכים בלידה הראשונה היו קשורים לקשר בינינו, הגוף שלי לא החלים והכל פשוט רק הסתבך.
לא יודעת למה כתבתי פה, אגב גם עכשיו הוא הלך לעבוד(מהבית) והוא לא יותר מדי התאמץ להעיר אותי ולהוציא אותי מהמצב.
אני מרגישה שאין בי יכולת אפילו לאכול ולשתות, יום שלם אכלתי לחמניה ריקה ומים-פשוט נכנסתי לדכאון מהמצב.
פסיכולוגית לא תוציא אותי מזה כי יש רק 2 אופציות לצאת מזה או שבעלי משתנה או שאני מתגרשת וכבר כל פגיעה שלו לא קשורה אלי.
סליחה שחפרתי, רק אגיד שאני אדם שנראה סופר חי, יש לי מקצוע נחשק וגם לא. יש לנו ילדים יפים וחכמים לא חסר לנו כסף וכלום. וזהו, רק זה שם. מצוות שבין אדם לאשתו.
