- תודה רבה על התיוג @חצילוש ו@המקורית יקרות 🙏❤
@ים סוף יקרה!
שולחת לך קודם כל חיבוק גדול גדול.
את ממש בעיצומו של השבר הגדול,
של תחושת ההלם הראשוני,
הפחדים,
האכזבה,
אולי אפילו תחושת ה"מקח טעות" ו"זה לא מה שרציתי!"
ועוד רגשות מאוד מאוד קשים שקורים שם.
ולהוסיף לכל זה את הילדים היקרים, והפחד מה יהא עליהם?
והמחשבות שצפות וצפות...
והכאב ששוצף וקוצף...
ממש ממש לא פשוט
זו פשוט תהום גדולה וחושך גדול שמאיים לסגור הכל במקום הכה מפחיד ומבהיל הזה!
עוד חיבוק גדול עליו, ושולחת לך גם המון המון עידוד ותקווה ותמיכה שאפשר לצאת מכך!
ואפשר לצאת מכך מחוזקים יותר ב"ה!
ולחוות אור עצום עצום בחיים ב"ה!
לפני שאכתוב על הפער הדתי עצמו,
רוצה להתייחס דווקא לשורה האחרונה שכתבת: "אני יודעת שאפשר לחיות ביחד גם כשאחד מבני הזוג לא דתי אבל זה לא הבית שרציתי ולא הבעל שרציתי. ממש לא. בא לי לפרק את החבילה ודי."
נשמע מתוך המילים הספורות הללו בלבד שיש שם המון המון כאב. והמון המון מטענים.
והמון המון חוסר אונים. ואכזבה. ועצבות גדולה.
יכול מאוד להיות שצריך להתחיל ולברר *דווקא* על השורה הזו.
יכול מאוד להיות שמציאות כזו היא היא לכשעצמה יוצרת עוד יותר את השבר הגדול, והשינוי הרוחני/דתי הוא רק "הקש ששבר את גב הגמל".
ואם אכן זה כך - צריך להתייחס לזוגיות כולה כמכלול ולראות אם ואיך אפשר להגיע קודם כל לאהבה שלמה וגדולה ולבחירה שלמה האחד בשנייה.
שיהיה לשניכם את הרצון להיות יחד, בטוב, באהבה,
את המוכנות לעבוד לשם כך,
את לקיחת האחריות האישית של כל אחד מכם לחלק שלו/ה בכך,
וכמובן את הבסיס של האהבה והבחירה הזו. היא כמעט חזות הכל כאן.
ולא דומה מציאות ששני בני הזוג אוהבים ורוצים להיות יחד למציאות שאין בכלל רצון להיות יחד ואין כלל אהבה.
ואפשר להרחיב כאן עוד הרבה מאוד, הן בפן של לזהות מה בכלל קורה כאן לעומק,
והן מהפן של למצוא פתרונות פרקטיים למצב ולראות איך אפשר להתקדם מכאן,
אבל בשביל זה *חובה* להכיר אתכם בעולם האמיתי, בצורה מקיפה ועמוקה וכוללת.
לכן מציעה בחום למצוא עבורכם מקום כזה שיתן לכם מענה מדויק ואמיתי למציאות חייכם.
ועכשיו אתייחס לפער הדתי עצמו:
אכן, גם אנחנו עברנו את זה.
(נשואים אוטוטו 16 שנים, ולפני 8 וחצי שנים בערך בעלי היקר חזר בשאלה, כאשר היינו נשואים 7 שנים והייתי באמצע ההריון של הילד השלישי...)
יכולה לכתוב על כך הרבה מאוד,
אבל כרגע אנסה להתרכז בשני כיוונים:
האחד - הכבוד ההדדי.
והשני - הפער הדתי עצמו וכל מה שנובע מכך
לגבי הכבוד ההדדי - צריכה להיות הפרדה ברורה בין היחס שלכם אחד לשנייה בזוגיות, האהבה, הכבוד, ההערכה, השיח וכל השאר - לבין ההתמודדות עם הפער עצמו.
גם אם בעלך חזר בשאלה, זה לא אומר שאפשר לזלזל בך חלילה,
זה לא אומר שאפשר לא לראות אותך חלילה
זה לא אומר שאפשר להתייחס אלייך לא נעים
אם אכן זה כך - חשוב לשקף לו זאת ולתת לו עוד כלים ודרך להתקדם ולתקן.
אבל חשוב לברר מה באמת קורה שם בדינמיקה הזוגית ביניכם.
ומה הצד שלו, ומה הוא חושב ומרגיש.
אם למשל הוא נוהג כך בלי כוונה, או אפילו בלי מודעות,
או אפילו בגלל מטענים שיש לו *עם עצמו* ועם מה שהוא עובר (אולי עובר תקופה לא פשוטה אישית-נפשית?) - זה יכול להופיע בצורה של שינוי בהתנהגות גם כלפייך, בעוד השורש הוא בכלל אישי שלו עם עצמו ושם הכיוון של הטיפול...
לכן חשוב כאן גם לחזק אותו אישית
וגם כמובן לחזק אותך אישית
וגם את הזוגיות שלכם
ושלושת אלה חשובים מאוד.
ולגבי החזרה בשאלה עצמה והפער הדתי - כאן זו כבר תורה שלמה של מה ואיך מתקדמים מכאן.
אם יש לשניכם רצון להיות יחד, ואהבה ומוכנות - באמת שהשמים הם הגבול וניתן לעשות כמעט הכל.
צריך כמובן להיעזר ולקבל הכוונה ודרך וכלים - אבל זה לגמרי אפשרי (מניסיון אישי וגם מקצועי ב"ה)
באמת כיוון של יעוץ זוגי נשמע נכון לכם למצב הזה, עם התמקדות על הנושא הזה.
רוצה גם לכתוב לך, שהמשפט שמנחה אותי בעיקר בעניין הזה, אבל גם בכל המהות שלי באופן אישי ומקצועי גם יחד,
הוא מה שאנו אומרים כל בוקר בתפילה: "... אילו הם דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... ווהשכנת שלום בין איש לאישתו"
וגם שהקב"ה בכבודו ובעצמו מוחה חלילה חלילה את שמו מעל פני המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו, אז מי אנחנו הקטנים שלא נעשה כן?
אני רואה בתורה תורת חיים.
אני רואה בקב"ה אב רחום וחנון שמחכה כל יום לאדם שישוב
וגם שעדיין לא שב מחכה לו
וגם שעדיין לא שב אומר ה' ימכר ספר תורה כדי להשכין שלום בין איש לאשתו
ימחה שמי מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו
והברית שכרתתם, אתה האיש עם אשת בריתך ואת עם אישך אלוף נעורייך היא מעל הכל כולל הכל. היא ברית חיים. ברית נצח.
ובפועל איך מסתדרים?
אז באופן כוללני למדי, כי אפשר להעמיק רבות רבות,
הכל עניין של ניהול סדרי עדיפויות בחיים.
את צריכה לשאול את עצמך מה הכי חשוב ויקר ומשמעותי לך?
את מה את מוכנה לאבד?
מה את מוכנה להפסיד? ומה לא?
מה הכי חשוב לך להרוויח?
האם להרוויח את אישך והאהבה שלכם והנישואים שלכם ולאבד את החלום ששניכם תהיו באותה הרמה הדתית לנצח?
או "להרוויח" את החלום הזה ואם הוא השתנה לעזוב הכל ולהפסיד ולאבד את אישך ואת הנישואים שלכם?
אחרי שתעני על כך לעצמך – תהיי הרבה יותר חכמה ותוכלי לפעול הלאה.
תצטרכו את ובעלך לעשות תיאום ציפיות מפורט ביניכם.
למצוא את המגשר והמשותף,
להבין לעומק אחד את השניה,
לבןא אחד לקראת השניה,
להיפגש באמצע.
למשל,
הצד שהשתנה ומחליט לא לקיים מצוות שקשורות אליו - בינו לבין בוראו בלבד,
ואז מחלקים את זה:
מה שקשור רק לאותו צד
מה שקשור גם לצד השני
ומה שקשור לשניהם
ומה שקשור גם לילדים המשותפים אם יש
ומנהלים שיחה אוהבת כנה ומבינה על כל אחד מהתחומים הללו.
למשל - מה שקשור אליו - זה שלו (כמו כשרות מחוץ לבית, תפילות, שמירת שבת עם עצמו בזמנים שהוא לבד בחדר וכן הלאה)
מה שקשור גם לאישה או לשניהם - הוא בא לקראת (כמו טהרת המשפחה, כשרות כללית של הבית, קידוש בשבת, ארוחות שבת)
ומה שקשור לילדים - בוחנים יחד מהו הקו החינוכי שחשוב לשני ההורים, ומתוך כך מגיעים להסכמות (למשל אצלנו שנינו רצינו חינוך ממ"ד, ערכים משותפים לילדים בכל הקשור לבן אדם לחברו וגם אהבת ה' וכל מיני נושאים שאין ביננו ויכוח, או לפחות האחד לא סותר את השני בעיני הילדים, וזה כמובן יכול להיות הרבה יותר מורכב ומסועף מזה)
ואם דואגים על מסרים שונים לילדים - אז מניסיון של כמעט 9 שנים בתוך הפער הזה, לא רק שזה לא מבלבל את הילדים, אלא שהלימוד הכה חשוב ועמוק שהם לומדים -
שגם אם אבא ואמא לא מסכימים על הכל, וחושבים אחרת בכל מיני נושאים - הם עדיין יחד. באהבה. באחדות.
שאפשר לאהוב גם את השונה, וגם אם לא מסכימים, וגם אם לא קל תמיד,
ושיש גמישות מחשבתית, ואהבת לרעך כמוך, כבוד הדדי, אחד בא לקראת השני,
ועוד המון המון לימודים חשובים שזוכים ב"ה אפילו דווקא מהמצב הזה.
וכמובן ש*את* יכולה להכתיב את הטון הדתי-רוחני לילדים, להתפלל איתם, להעביר להם את אהבת ה' יתברך ואהבת התורה, שזה יבוא ממך - זה מדהים לא פחות הרי את אמא שלהם
אז אם שואלים אותי האם אפשר לקיים נישואים מאושרים גם עם פערים - אז מניסיוננו תודה לאל וברוך ה׳ כן. מאוד מאוד.
ומאמינה שכדי להצליח ולצלוח זאת
הכי חשוב הכבוד ההדדי,
נתינה הדדית,
אהבה הדדית,
לתאם ציפיות ביניכם,
להבין אחד את השניה לעומק,
להבין את הרגשות והתחושות אחד של השניה,
תקשורת טובה ופתוחה ביניכם,
לנסות לבוא אחד לקראת השניה,
לנהל נכון סדרי עדיפויות בחיים,
לבחור מה יותר חשוב לנו,
לפתוח את הראש, לצאת מהקופסא ולחפש פתרונות יצירתיים ומגוונים לבעיות ופערים שצצים.
והכי חשוב - לשמוח ולהוקיר את מה שכן יש!
אז חשוב לי שוב לומר, שעד כמה שהטלטלה הזו הייתה לא פשוטה וכואבת, אותה טלטלה גם גרמה לנו להוסיף עוד תקופה מאוד משמעותית לזוגיות שלנו - תקופה של למידה,
של קושי
ואח"כ צמיחה מהקושי
של הרבה מאוד הבנות
תובנות
העמקות בדברים
וב"ה אלף פעמים שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
אני יכולה מאוד להבין אותך שהרצון הכנה שלך שבעלך יממש את עצמו,
את הרוחניות שלו,
את הפוטנציאל שלו,
ממקום שאת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב,
ובעינייך הטוב הזה הוא בשלמות של שמירת התורה והמצוות,
לגמרי לגמרי מבינה אותך.
רק שאחד הלימודים החשובים שאני למדתי גם על בשרי וגם בפן המקצועי - הוא שישנה הפרדה מאוד ברורה בחיים ולא הכל נכנס לתוך קטגוריה אחת.
למה הכוונה?
שמאוד עוזר לתחום כל דבר לפי הקטגוריות שלו:
יש את התחום שלך - של העולם האישי שלך וכל מה שקשור אליו - והוא שלך ובאחריותך
ויש את התחום של בעלך היקר - של העולם האישי שלו וכל מה שקשור אליו - והוא שלו ובאחריותו
ויש את התחום הזוגי שלכם - של הביחד שלכם - שקשור לשניכם
ויש את התחום של הילדים - שכמובן גם קשור לשניכם.
ובתוך 4 הקטגוריות הללו צריך לראות דבר דבר ולמצוא לאן הוא שייך.
אני מאמינה שכל תחום עבודת השם - היא בתחום העולם האישי בלבד.
עבודת השם שלך - שלך
ועבודת השם של בעלך - שלו.
ומה שזה אומר - שעלינו ללמוד להרפות במקומות הללו.
זה שלו.
בינו לבין קונו.
ואם אני שואלת את עצמי: אבל מה הקב"ה רוצה *ממני* כאן?
אז אני לפחות עונה לעצמי: אם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לנו שהוא ימחה חלילה את שמו מעל פני המים בכדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו,
ושמותר למכור אפילו ספר תורה בשביל שלום בית,
ואם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר לנו:
"כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם!
מה אני מבקש מכם?
אלא שתהיו אוהבים זה את זה
ותהיו יראים זה מזה
ותהיו מכבדים זה את זה" -
אם הוא יתברך אומר זאת - אז גם אני הקטנה אלמד ממנו ואשים את שלום הבית מעל הכל.
את האהבה והאחווה השלום והרעות מעל הכל.
וזה לימוד. נכון.
וזו עבודה. בהחלט.
אבל בעיניי זו העבודה הכי חשובה ויקרה וגם מניבת פירות שיש.
לכן ממש מציעה לבחון את הדברים,
ולראות היכן את יכולה לשדר לאישך היקר שאת אוהבת אותו,
מאמינה בו,
גאה בו
מעריכה אותו
היכן את מקבלת אותו כפי שהוא
ללא תנאי
ממש אהבה שאינה תלויה בדבר, ממש כפי שאנו היינו רוצות שיאהבו ויקבלו אותנו גם כשאנו עצובות או כועסות או אחרי לידה או משוגעות לפעמים
שלא ירצו "לתקן" אותנו או לשפצר אותנו, אלא פשוט יאהבו.
פשוט יקבלו.
פשוט יכילו.
יהיו שם עבורנו.
גם אישך זקוק לכך.
יש בכוחך להרים אותו לגבהים מטורפים...
עם ההערכה שלך אותו והשדר הברור שלך: אני אוהבת אותך תמיד!
בכל מצב! אתה טוב! אתה שווה! אתה גבר מדהים בעיניי!
- לאט לאט הדברים הללו באמת ישתרשו בלבך יותר ויותר ואת ממש *תרגישי כך*, מבפנים.
ואז ממילא לא יהיה תסכול
ואז ממילא לא תהיה בושה, כי תהיי גאה בבעלך, במי שהוא, בכל הטוב שבו, בתכונות המדהימות שלו, באדם שלו, בלב הטוב שלו, בו.
ואם אחרים רוצים להסתכל בעין עקומה? שיסתכלו
הרי אין לנו שליטה על אחרים
רק על עצמנו.
ויותר מכך, לא משנה מה נעשה - תמיד אבל תמיד יהיה לאחרים מה לומר! תמיד!
לכן את תעשי מה שטוב לך, לכם
תתחזקי בטוב הזה שלכם ושל אישך
ואם מישהו רוצה לעקם פרצוף - שיהיה לו לבריאות...
את עם עצמך יודעת מה יש לך ביד ואיזה אוצר יש לך
בהצלחה רבה ממש יקרה 🙏❤
ואל תשכחי שה' הטוב איתכם תמיד
גם, ולפעמים במיוחד במציאות שכזו
מציאות שמכירה בכך שאנשים משתנים, עוברים דברים, שנים,
ואי אפשר להבטיח כלום לאף אחד,
אבל מעל הכל - האהבה, שלום הבית, האחווה, האחדות,
קודש הקודשים שבין איש לאישתו.
