בכיף שלך, לא רק כשאתה חייב
אקדים ואומר שמאז הקורס האחרון שלקחתי בכימיה של תרופות ילדתי 6 פעמים, אז אני לא הולכת להסתכן בויכוח על המנגנונים של כל התרופות הפסיכיאטריות איתך.. בשרשור בנוכחי דובר על חרדה. תרופות נוגדות דיכאון וחרדה בהחלט מעמעמות רגש, ודאי הנפוצות שבהן, וקהות רגשית מצויינת ברופן רשמי כאחת מתופעות הלוואי.
מאז אמצע המאה הקודמת, המהפכה הפסיכופרמקולוגית, השימוש בתרופות פסיכיאטריות השתלט על הפסיכיאטריה, ושיטות טיפול אחרות נזנחו. התרופות לא מתעניינות בשאלה מדוע המח "השתבש" אלא "מתקנות" את התהליך החסר ומפסיקות/מפחיתות סימפטומים.
צורת הבנה אחרת של הנפש והדפוסים שלה, שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, רואה את המח כרשת עצומה של מעגלים חשמליים ("קונקטום") שעובדים יחד ובתיאום כדי לאפשר לאזורים שונים במח לבצע פעולות מנטליות, ובתפיסה הזאת שיבוש בפעילות של מעגלים - או במילים אחרות חיווט לא נכון - הוא הגורם לבעיות פסיכיאטריות, וכדי לפתור אותן צריך לחווט מחדש את האיזורים הרלוונטיים במח.
לגבי הגורמים לבעיות נפשיות, שכחת לציין גורמים סביבתיים כמו טראומה, התעללות/הזנחה בילדות, הפרעות נפשיות של ההורים, סטרס, בדידות ומשברי חיים.
לגבי הנוחות שבניהול התנהגות, גם למטופל עצמו יותר נח שההתנהגות שלו תחת שליטה. זה ממש לא רק טובת ההורים. ומנסיון גם כמורה וגם כאמא, היד קלה מאד מאד על ההדק.
אותו כנ"ל לגבי תופעות לוואי, אפילו אם מדובר על תופעות לוואי קלות - יכולה להגיד שאצלנו ילד שנטל ריטלין במשך חודשיים בלבד ונדפק לו התיאבון, נשאר עם בררנות כבר שנתיים מאז אותו ניסוי.
קהות רגשית, חוסר תיאבון ועוררות יתר בגיל שבו מתרחשת התפתחות מואצת זה בעיני תופעות לוואי לא פשוטות בכלל..
ושוב, אם דבר על קשב כי שם אני יכולה לדבר מנסיון אישי, היד קלה מאד על ההדק ורושמים תרופות כקו ראשון בלי לעשות שום התערבות אחרת למרות שיש כל כך הרבה מה לעשות.
לגבי דלקת גרון ואנטיביוטיקה, אם מגיעים למצב אקוטי זה מצב שכדאי להתמש בו בתרופות כמו אנטיביטיקה או תרופות פסיכיאטריות. אבל כמו שאנטיביוטיקה לא אדפטיבית ולא תמנע את ההדבקה הבאה, גם תרופות פסיכיאטריות לא מרפאות.
לפעמים תרופה פסיכיאטרית יכולה לאפשר התערבות פזיכולוגית או אחרת כמו שכתבה @מתיכון ועד מעון ואז כן יתכן שיפור אבל העבודה צריכה להיעשות.
נשמע באמת כמו שפעת.. רפוש!!!