🥳👸🎭שרשור הכנה רוחנית לקראת פורים🎭👸🥳נפגשות בפרשה
פורים מתקרב, ואיתו הכנות טכניות בלי סוף.
אז בין כל השרשורים על משלוחי מנות, תחפושות, סעודות פורים סעודות פורים ושרשורי @הרבנית הקדושה, מוזמנות גם לשתף במחשבות או לימוד על מהות החג והעבודה הרוחנית שלנו בפורים.

פורים שמח!🎊🎊🎊

מי שמעוניינת בתיוג כשנפתח שרשור,
מוזמנת לכתוב לנו.
@מתואמת
@בארץ אהבתי
@אם מאושרת
@מאוהבת בילדי
@נפש חיה.
@אמא לאוצר❤
@מצטרפת למועדון
@לא כרגע
@אחתפלוס
@@חדקרן
@מקסיקנית
@אוהבת את השבת
@לפניו ברננה!
@אורי$
@בימבה אדומה
@מדברה כעדן.
וכל מי שרוצה להצטרף...




חשוב!!! תודה שפתחת ❤️🌨️לפניו ברננה!
אני מאוד אוהבת את השיעורים של הרב ליאור אנגלמן על מגילת אסתר..
עוד לא התחלתי לשמוע אותם השנה, אז עוד לא כותבת כלום, אבל שמה פה קישור..
https://youtube.com/playlist?list=PLMWXhEO9MAFxCghm3iN8g4olv8uEHVpeJ
מוסיפה פה המלצה לאמהות לילדים -🐝לפניו ברננה!
פודקאסט פשוט מהמם!! על מגילת אסתר לילדים שגיסתי המליצה עליו שנה שעברה.
מלמד ממש וכיפי להקשיב...

*משנכנס אדר מרבין בשמחה*
בלב שמח אנחנו שמחים לשתף אתכם בפודקאסט, *מגלים את אסתר - סיפור מגילת אסתר לילדים*

דרך טובה ומהנה לחזור על סיפור המגילה. פרקי פודקאסט(כל פרק מכיל 2 פרקים ממגילת אסתר) כדי לעודד המכילים את סיפור המגילה בצורה חוויתית ונעימה.
מוזמנים לשמוע בשמחה ולהעביר לכל מי שיכול לעניין אותו.
מצ"ב קישור להאזנה דרך *ספוטיפיי*: מגלים את אסתר - מגילת אסתר לילדים
או דרך *גוגל פודקאסט*: https://podcasts.google.com/feed/aHR0cHM6Ly9hbmNob3IuZm0vcy84NzU1OTkwYy9wb2RjYXN0L3Jzcw?ep=14

*מופץ חינם ללא כל מטרות רווח-רק להגדיל תורה ואהבת ה' בקרב ילדי ישראל עפ"י הדגשים החשובים של החמ"ד.*
בברכה,
אלעד טאוב, בית ספר פסגות
👑🎭👑 *נודה לכל מי שיכול להעביר הלאה למי שרלוונטי אליו, כל טוב*🎭👑🎭
תודה!! מעניין אם יאהבו אצלינויעל מהדרום
הילדים שליממש אוהבים את הסדרה של הרב עמנואל תהילהבאר מרים
יש לו סדרה על כל מגילת אסתר
לאיזה גיל?להשתמח
וואולא כרגע
תודה על התיוג!
כל כך שמחה על שרשור כזה..

מגילת אסתר היא עמוקה ומלאה. כל שנה אפשר לגלות עוד ועוד רבדים בתוכה.
משהו קטן ממש בינתיים:
אחד הפרטים משני ההסתכלות עבורי, הוא המדרש הבא: "כל מקום שנאמר במגילת אסתר מלך אחשורוש באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר".
משנה כל כך הרבה משמעויות.

לגמרי משנה משמעות!מתואמת
מאז ששמעתי על המדרש הזה, אני עוקבת בכל פעם כשנאמר "המלך" ומנסה לגלות שם את הקב"ה... אחשוורוש לגמרי נדחק ממחשבתי לפעמים...
אני מה זה לא קשורהנפש חיה.
ולא בא לי כלום



אז סליחה על הייבוש
הרבנית שולחת לך חיבוק גדול!הרבנית הקדושה
לא מתחבקת עם רבניות..... סליחהנפש חיה.
כולנו קשורות...מתואמת
גם אם אנחנו מרגישות רופפות כל כך, מנותקות כל כך...
אנחנו יהודיות, ואסתר היא חלק מכל אחת ואחת מאיתנו. אלא שלפעמים קשה לגלות אותה... ולא סתם בפורים אנחנו קוראים את *מגילת* אסתר.
בד''כ אני לא כותבת בשרשורים האלה, יותר קוראת סמויהמקסיקנית

אבל חשוב לי להביא תובנה שלי:

כתוב במגילה ''וכל זה איננו שווה לי''. כולנו מכירות כמה כפוי טובה המן היה... שלא העריך את כל מה שהיה לו בגלל דבר אחד שלא היה לו. והעבודה שלנו בפורים זה להנות ממה שיש, להתחבר למה שיש לי באותו רגע!!!!

כשהייתי רווקה הייתי רואה את אחותי סובלת ממש בפורים..... בעל שתוי, ילדים מלוכלכים ויותר מדי צוהלים שאוכלים רק ממתקים.... זה קשוח!!

אבל תמיד רציתי להגיד לה: תזרמיייי!!!!

וכשהתחתנתי, ובמיוחד שנה שעברה שהייתי בחודש תשיעי עם תינוק שעדיין לא למד ללכת ובעל יותר מדי שמח... הבנתי אותה, היה לי קשה!!!! הלכנו לבית של אמא שלי, ופשוט כמה דקות הסתגרתי בחדר ובכיתי.....!

אבל אז הבנתי שזה הכח שפורים מביא איתו!!! כח לזרום עם המצב..... לראות את מה שכן יש!!! הרי כאמהות אי אפשר לדעת מה מחכה לנו, איזה תעלול יעשה אחד, ומתי יחלה השני (אף פעם.... אמן!!!).... אבל אנחנו צריכות להניח רגע בצד את כל הרצונות, החלומות והתכנונים שלנו ולהתעסק בכאן ועכשיו!

כמה פעמים הבית מבולגן כולו אבל אנחנו עסוקות עם הילדים.... וכמה פעמים הילדים מבולגנים וחוגגים ואנחנו עסוקות עם הבית....

פשוט לדעת מה העבודה שלי באותו רגע ולזרום עם זה! להיות ממש שם!!!! לא לחשוב: איזה כיף היה עכשיו אם יכולתי לסדר.... או: כמה מבאס שאני עכשיו לא יכולה לשחק עם הילדים......

לא להתמקד באין!! לא להיות כמו המן, אלא להתחבר למה שיש לי עכשיו!!

הלוואי שנצליח.... אחת העבודות הקשות שיש!!

אוהבת אותכם!!

וואו.. יפה ממש!😊קורדיליה

הלוואי שנצליח...

ממש ממש יפה ומחזקאודה לה'
אבל יש לי קושיה
מה העבודה שלי ביום הזה?
אני לא מצליחה לשבת ולהנות מהבלאגן הזה אז מה כן עושים? מה כן העבודה?
ואז בגלל החוסר אונים הזה שבאמת אני משחררת אבל להיות בסיטואציה ופשוט לא לעשות כלום זה עוד יותר מתסכל
פעם הייתי מתפללת בלב תוך כדי עשייהנפש חיה.
האמת שזה מה שאני עושהאודה לה'
אבל אני רוצה גם את השמחה של פורים.
למה אני לא מרגישה אותה?!
כאילו היא קיימת אבל יש את המועקה הזאת של כל הקושי הזה ומרגישה שעד שלא אדע איך אני יכולה לשמוח בפורים זה לא יקרה.
הגברים שותים.הילדים חוגגים הממתקים ותחפושות ובלאגן. ואני אמורה לקבל את השמחה מלהסתכל עליהם ולנסות לא להתחלחל?
אוישנפש חיה.
אין לי מה לעשות
רק לומר שהשמחה של הנשים בנויה אחרת לגמרי.

תנסי להתחבר להסברים מזוית נשית
אולי רחל בזק
אולי מישי אחרת

אבל שווה לנסות להבין את האיכות שלך
בתור אישה.


מיני אסתר המלכה
רעיון טובאודה לה'
תודה נשמה
מצלמים את הילדים.... מתפללים....מקסיקנית

ליצן

השמחהמחי
ולצאת ידי חובת ארבעת המצוות.
מאז שלמדתי על המהות העמוקה של החג וכמה שזה יום גבוה ומסוגל אני מנסה גם לזכור להתפלל ביום הזה. לא מתוך סידור, תוך כדי כן הבלגן פשוט לדבר עם ה' מהלב ולבקש על כל מה שצריך
איך מגיעים לשמחה שלימה?אודה לה'
יש את השמחה באוויר
ואני במתח שהוא לא יאבד את זה לרמות שלא אצליח להכיל
או שלא אתמודד לבד עם שתי תינוקות הבלאגן
במקום לא מוכר
תגגלי "מאיפה משיגים שמחה" הרב זאגאנפש חיה.
דבר נוסף ובלילה שזה נשמע ככה
את לא אמורה לעשות וי על המטלה
"להיות בשמחה" , מצידי שלא תעשי לפי הספר
זה צריך לבוא מהלב, מבפנים.
לגמרי לגמרי לא זאת הכוונהאודה לה'
אני רוצה לשמוח
קשה לי להיות בקושי
ולא בשמחה מנסה להתחבר אליה נטו בשבילי
שלא אחשוב על פורים ויעלה לי רק איכס אלא שאזכור את השמחה שיש בו
יש לרחל בזק שיעור על חופש, אולי יעזור לךנפש חיה.
לא זוכרת איך זה נקרא, ביוטיוב ...
זה פורסם בתקופת יולי אוגוסט ככה
שאלת השאלות...מחי
לעשות סעודה עם אנשים אהובים גם לא משמח אותך?יעל מהדרום
זה חלק מהבעיהאודה לה'
הקושי הזה פשוט מעיב לי על הכל
אני צריכה עבודה😅
מציעהכתבתנו
מה אומרת לקחת לעצמך איזה זמן בפורים, שבו את נותנת לילדים לשמוח מהממתקים שלהם
ולבעל מהשתיה,
ואת הולכת לאיזה מישהי שאת מאוד אוהבת, ונותנת לה משלוח מנות, ויושבת איתה לכמה זמן שמתאפשר לך. אולי אפילו מגלה לה על מה את אוהבת אותה ולמה טוב לך שדרככן הצטלבו באיזשהי נק' בחיים שלכן. (והילדים עסוקים כרגע בממתקים, זוכרת?)
נשמע לך משהו שתשמחי בו?
או לוקחת כמה דקות כאלה עם בעלך דייט זוגי בפורים כטוב ליבו ביין.
או שיחת טלפון להורים/ אח/ אחות או דמות אחרת משפיעה בחייך שהיית רוצה להגיד להם תודה על מי שהם וכמה טוב יש לך בזכות נוכחותם.
או עם הילדים. להגיד להם כמה הם יפים ואהובים ואיזה שמחה שיש אותם.
או אולי בכלל עם עצמך. לשבת כמה דקות עם משהו שווה שקיבלתם במשלוח מנות ואת שומרת לך במקום סודי כדי שלא יהיה סיכוי שאיכשהו מישהו אחר יקח לך לפני שתספיקי, ואם את לא סומכת על משלוחי המנות שיספקו לך משהו שווה אז תדאגי לעצמך מראש לאחד כזה. לשבת, עם כוס קפה או תה או מה שאת אוהבת, ולהנות מהרגע הזה, ואולי לחשוב למה את אוהבת להיות עצמך ואיזה טוב את מוסיפה במעגלי החיים שאת חלק מהם, ואיזה דברים יפים וטובים ה' ברא כדי ש*את* תוכלי להנות מהם.
כמה דקות שבהן את מתמקדת באהבה שבתוכך, שמקיפה אותך, שצובעת את היום יום הסיזיפי בצבעים מרהיבים.

ואם זה בכלל לא הכוון שמדבר אליך, אני כל כך מקוה שמצאי משהו שכן.
או להתפלל שחרית או מנחהכתבתנו
ולדבר עם ה' ככה מהלב, זה פורים- כל הפושט יד נותנים לו...
אני לא במקום שלך כי בעלי שותה קצת והולך לישוןיעל מהדרום
לק"י

ואצלינו במשפחה גם היו שותים, אבל בדרך כלל רק מתבשמים. הכיף שלי זה לפגוש חברים בחלוקת משלוחי המנות, ולפגוש משפחה.

השנה יש מצב שנהיה בבית, וזה בהחלט מבעס אותי.
זהו זה שונה לחלוטיןאודה לה'
ואני קרועה
כי אני לא מצליחה לוותר על זה שעשתה
אולי אם לא היה אוהב אז הייתי מוותרת ושמחה בזה
אבל זה כל כך נותן לו
וזה פורים בשבילי
אז זה פשוטֶ😵
אולי תדברו על זה שניכם עכשיו ששניכם צלוליםנפש חיה.
הוא ייתן לך רעיונות
ואת תסבירי לו מה קשה לך
ותגיעו למסקנות מעניינות.
הוא יודע הכלאודה לה'
דיברנו על זה מאות פעמים
עושים את המקסימום שיהיה לי טוב
לא מצליחה לוותר על מה?יעל מהדרום
התיקון האוטומטי 😉אודה לה'
לוותר על זה שישתה
אההה....חשבתי שאת לא נהנית מזהיעל מהדרום
לק"י

ואיפה אתם עושים סעודה?
עם אנשים שנעים לך בחברתם?
פורים כיפורים🍷🥂🍷אם מאושרת
אני מהדרת בפורים כיפורים,
כמו שהיו כאן שרשורים על הימים הנוראים,
פורים הוא ממש חלק מהימים הנוראים.
האם ביום כיפור השנה התפללת 5 תפילות במניין ובכוונה? בטח התשובה היא לא.
האם ביום כיפור עשית עבודת ה' כמו בעלך?
בוודאי ששניכם עבדתם את ה' אבל כל אחד בדרך אחרת לגמרי.
וכמו שביום כיפור אני עובדת על עצמי להכיר במקומי ותפקידי ומה ה' שואל מאיתי בנקודת זמן הנוכחית הזו.
גם בפורים אני עובדת על עצמי להכיר בעבודת ה' שלי.
בימים נוראים בדרך כלל אני מוצאת לי איזושהי נקודה שבה אני אתפלל פעם אחת תפילה שלמה- אבל ממש לא ביום הקדוש עצמו- יש שנים שהלכתי לסליחות ראשונות,יש שנים שנסעתי לכותל,למערת המכפלה קבר רחל וכדו'.
וביום הקדוש עצמו אני מהדרת בעבודת ה' המתאימה לתפקידים כרגע האמא יהודיה.
כך גם בפורים - אני אוהבת בתענית אסתר להתפלל תפילה אחת ( וגם זה לא מצליחה כל השנים...) אפשר לנצל את הלילה - יש כניסה לילית לקבר יוסף. היו שנים שהצלחתי לקום לוותיקין בפורים עצמו.
תנסי לחפש לך מה יכול להתאים לך.

ואז בפורים עצמו אני לא מנסה בכלל לחפש את עבודת ה' באפיקים האלה. אלא מנסה להדר בתפקידי כאמא-
לדאוג שהילדים יהיו שמחים! שבעלי יהיה שמח!
ויחד כמשפחה- לחפש שגם השכנים יהיו שמחים.

ועוד הקבלה בין פורים ליום כיפור.
ביום כיפור אני משחררת את בעלי לגמרי- יש שנים שאני נוסעת להורים,ופוגשת שם עוד חברות שבאות להורים לבדן.ואנחנו עובדות את ה' יחד בנדנדה ובקרוסלה
ובשנים שאני בבית - לא מרגישה חובה ללכת דווקא לאיפה שהוא מתפלל.

גם בפורים - הספיקה לי השנה הראשונה אחרי החתונה שהלכתי איתו למסיבת פורים של השיעור🤭ואז החלטנו יחד שהכי טוב לנהוג כמו יום כיפורים- אני להורים והוא למסיבה עם חברים...
ולא חייבים דווקא להורים,כשלא מתאים לבוא להורים,היו שנים שהזמנתי אלי/ הלכתי לחברות שגם לא התחברו למסיבות , הילדים שמחו יחד ברוגע בלי שיכורים ובלאגן ואנחנו אפילו הצלחנו ללמוד יחד...



וכמובן להתפלל על זה שנצליח לעבוד את ה' בצורה הכי טובה ושנזכה לשמוח באמת בפורים!
"וזכנו לקבל קדושת פורים באמת"
תודה רבה רבה על זה! מי יתן ונזכה!אוהבת את השבת
וואו, איזו הסתכלות מחודשת ומחזקת!מתואמת
מגיל צעיר אני כבר יודעת את המנטרה של פורים כפורים, אבל אף פעם לא הסתכלתי על זה בצורה הזו, שכמו שיום כיפור שלי שונה משל בעלי, כך גם פורים - וזה בסדר והגיוני.
סידרת לי ממש את הראש!
(וגם אצלנו - בעלי הלך במשך כמה שנים לסעודת פורים אצל רב אחד שהוא מחובר אליו, ואז פעם אחת חברה שכנעה אותי להגיע גם כי זה מדהים לראות את בכלי שם - איך הוא שיכור ומפציץ בדברי תורה מיוחדים והומוריסטיים. והגעתי - והיה לי קשה... נהניתי לראות את בעלי, אבל כל הרעש והצפיפות היו לי קשים ולא נעימים. אז הבנו שזה פשוט לא מתאים לי, ויותר לא הגעתי לשם...)
ואווולפניו ברננה!
תודה שכתבת!!
מקסים,תודה!!אוהבת את השבת
וואו, מדהימה! חיזקת אותי!מתואמת
בכלל, פורים הוא ניסיון גדול בשבילנו כאימהות - שרוצות לנהל את הבית ולשמור על הילדים במצב סביר... אבל פורים מבקש מאיתנו יום בשנה (או שבועיים...) לשחרר שליטה, לתת לבלגן להיות, לזרום איתו - ולזכור מי באמת שולט בעולם...
ובאמת, בעיקר לזכור מה באמת "שווה לי" - לא הכבוד והפאר החיצוניים והמדומים, אלא הנשמה הפנימית והטהורה, שלנו ושל ילדינו...
מהממממםםם תודה!גלויהאחרונה
רעיון מקסים! מקווה להתפנות בקרוב לקרוא הכולמתואמת
ולכתוב גם מעצמי...
תוסף אסתר ותדבר לפני המלךנפש חיה.
היא דיברה פעם אחת, לא?!
לפעמים צריך להעיז עוד פעם
ותעוזה יש לנשים שמאמינות בכוח שלהן
רואה שאת קשורה? מחי
וגם לך יש כח 💕
וואו, מקסים!מתואמת
תראי איך את קשורה בעבותות לאסתר
ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות 👑נטועה
זו שאלה שמלווה אותי בשנים האחרונות, מאז שקראתי את המאמר המופלא של הרב ליכטנשטיין ( מי שהתחברה לרעיון ויש לה זמן, ממליצה לקרוא יותר יפה ומפורט - https://www.etzion.org.il/he/holidays/purim/esthers-moral-development-and-ours)
אסתר מאוד פאסיבית בתחילת המגילה, ופתאום היא עוברת מהפך והופכת לאקטיבית.. מה גורם לדבר הזה?
מרדכי בה ומטיח בה "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו.. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (הציטוט מהזכרון, אז תמחלו לי אם לא מדוייק)
וזה הרגע שבו אסתר עוברת את השינוי.
פתאום היא מבינה שזה בכלל לא הסיפור שלה, אלא הסיפור של עמ"י. היא יכולה לבחור להצטרף להיות חלק משמעותי במהלך האלוקי, ויכולה לבחור שלא לקחת תפקיד... אבל אז "את ובית אביך תאבדו, ורווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". עם ישראל ינצל בלאו הכי, יש לך ההזדמנות להיות האדם הנכון בזמן ובמקום הנכון - האם את בוחרת בשליחות הזו או מוותרת עליה?
זה ממש הולך איתי, המקום הזה שיש מהלך אלוקי שיקרה בלאו הכי, השאלה אם אני מוכנה ורוצה להיות שליחה נאמנה בתוך המציאות הזאת... ומי יודע אם לעת כזאת הגעתי למלכות?
זו שאלה שעוזרת לי לכוון את עצמי בכל מיני סיטואציות ובחירות...
שנזכה תמיד לבחור נכון ולהיות שליחות נאמנות!







מצרפת את השיר המדהים שיצא שנה שעברה:נטועה
https://youtu.be/y-T3iBZRtUA

(אשמח להצטרף לתיוגים בשרשורים האלו @נפגשות בפרשה)
מקסים!!!לפניו ברננה!
חזק ממש
אבל הקישור לשיר ששמת לא עובד 😥
עובד! תודה!לפניו ברננה!
וואו, רציתי לכתוב גם על הפסוק הזהבארץ אהבתי
גם אותי זה תמיד מצמרר - האמירה הזו, שגם אם את לא פועלת, רווח והצלחה יבוא ממקום אחר, עם ישראל קיים לנצח, אבל *את* עכשיו צריכה לפעול, כי לך יש את האפשרות. ואם את יכולה לפעול ולא עושה את מה שאת יכולה, אז פספסת את השליחות שלך.

זה מלמד אותי המון על ביטחון לעומת השתדלות. לפעמים מתוך חיזוק הביטחון בה', אנחנו יכולים להרגיש שבעצם זה לא כזה חשוב שנשקיע את כל הכוחות בהשתדלות, כי גם ככה ה' יחליט מה יקרה.
אבל ממה שמרדכי אומר לאסתר פה, אפשר ללמוד שההשתדלות שלנו היא הדבר החשוב, בשביל זה ירדנו לעולם - בשביל לפעול בתוך המציאות ולהשפיע על ידי המעשים שלנו. אם נחכה שהקב"ה יסדר את הדברים בלי השותפות שלנו - אולי הדברים באמת יקרו בדרך אחרת, אבל אנחנו פספסנו את השליחות שלנו, וזה אומר שכבר אין טעם לירידה שלנו לעולם.

(את המאמר שבקישור לא הצלחתי לפתוח, הגעתי לדף ריק...)
מהמם! תודה שכתבת נטועה
אנסה לצרף מחר בע"ה,אם אני לא זוכרת - תזכירי לי. ממש שווה לקרוא את זה שם
מדהים, בע"ה שנזכה!אוהבת את השבת
מיוחד ומחזק ממש! תודה!מתואמת
מקסים!! והייתי צריכה לקרוא את זה עכשיו... תודה!מאוהבת בילדי


וואו, מיוחד! גם שימת הלב לתפנית הזו וגם המסר אלינומתואמת
קבלת התורה בפורים, עם חיבור לדור שלנו...בארץ אהבתי
"קימו וקיבלו היהודים" - יש מדרש מפורסם שמסביר שבפורים עמ"י קיבל עליו מרצון את התורה, לאחר שבמעמד הר סיני קבלת התורה היתה באונס - 'כפה עליהם הר כגיגית'.
הרב קוק מסביר שהאונס היה רק על הגוף. הנשמות של עמ"י השתוקקו לקבלת התורה "כי הנפשות נהנות מאור העליון, וזהו רצונם וכבודם לקבל עליהם אור תורה ומצוות".
אבל הגוף של עמ"י לא באמת קיבל את התורה ברצון, כי כאשר יש גילוי של קודש - אין אפשרות לבחירה מלאה, "היסוד הטבעי שבקדושה שמפעם בחוזקה בנשמתן של ישראל, אינו מניח את היסוד של הבחירה החופשית להתגלות בכל מילואה".
ובפורים, דווקא מתוך החושך הגדול וההסתרה שהיתה באותו דור, עמ"י יכל להגיע לבחירה אמיתית בתורה - "הירידות הכלליות גרמו אח"כ החלשה רבה להארתה של טבעיות הקודש, ובימי אחשוורוש, אחרי שקדמו הנפילות המאוחרת של השחוויית לצלם וההתנאות מסעודתו של אותו רשע… וזו גופא היתה עצת ה' עמוקה, כדי שתהיה אפשרות לכוח הבחירה השקולה לצאת אל הפועל…".
ולכן "ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי".
(ע"פ עין אי"ה שבת, ח"ד, עמ' 192, ומאמרי הראי"ה רנ"ז)

איך התבטאה הבחירה הזו של עמ"י בקב"ה, קבלת התורה מחדש, שמתוארת בפסוק "קיימו וקיבלו היהודים"?
כדי להבין את זה, צריך להבין את מצבו של עמ"י באותו דור. עמ"י היה אחרי חורבן בית ראשון והיציאה לגלות, לפי חלק מהחשבונות היה נראה שכבר עברו 70 שנה והקב"ה עוד לא גאל אותם כמו שהבטיח, ולא היה ברור להם עם הקב"ה עוד בכלל רוצה בהם.
בגמרא כתוב שעמ"י שאלו את יחזקאל באותו דור - 'עבד שמכרו רבו, ואישה שגירשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום?' (סנהדרין ק"ה א'). הם הרגישו שה' לגמרי עזב אותם.
מתוך אותו מצב שפלות מוסרית, כשעמ"י היה בסכנה מפני המן הרשע, הם בחרו שוב בקב"ה, ופנו אליו בצום ובתפילה להצלה, ומשם הקב"ה גלגל להם את הישועה. ולמרות שהיא היתה בדרכי הטבע - עמ"י ידע והבין שהכל מאת ה', ולא רק שבחר שוב בתורה, הוא גם הוסיף עליו את מצוות הפורים, שהיו המצוות הראשונות שחכמים תיקנו, ובכך עמ"י קיבלו עליהם גם את התורה שבע"פ.


ושמעתי מאמא שלי, בשם הרב שרקי, שבדור שלנו אנחנו גם עוברים את התהליך הזה (אני כותבת את מה ששמעתי, יחד אולי עם עיבוד שלי, לא יודעת מה מתוך זה בדיוק הרב שרקי אמר, אבל אני חושבת שבכל מקרה יש הרבה אמת בדברים).
עמ"י צריך לבחור שוב בתורה, והפעם דווקא בארץ ישראל, ולא בגלות כמו שהיה בפורים.
וכדי לעבור שוב תהליך של בחירה אמיתית, צריך לפני כן את השלב של החושך, של ההסתרה, של הבלבול.
בדור שלנו זה אמנם מתבטא אחרת ממה שהיה אז (מי שמסתכל דווקא ממש רואה את יד ה' ואת הגאולה שהולכת ומתקדמת), אבל הבלבול של הערכים ושל האמונה גדול מאוד, וזה נועד כדי לאפשר לנו לבחור בעצמנו בתורה, ולקבל אותה עלינו מרצון, פה בארץ ישראל.
בעז"ה שנזכה להיות שותפים בהמשך תהליך הגאולה, ונזכה לראות את כל עמ"י בוחר בתורה מרצון…
יפה ממשלפניו ברננה!
בדיוק גם אני שמעתי את השיעור הזה של הרב ראובן.
והתוספת של אמא שלך מרגשת ממש
מקסים!מתואמת
אולי מזה אפשר להבין למה פורים הוא חג גופני כל כך לכאורה - הרבה אוכל (משתה, משלוחי מנות), הרבה התלהבות של הגוף... כי בחג הזה לא רק הנשמה שלנו מקבלת את התורה, אלא גם הגוף שלנו.
ובאמת בדור הזה אנחנו נדרשים מאוד לחיבור בין הגוף לנשמה - מצד אחד זו תקופה שיש בה הרבה שימת לב לחיצוניות והאדרה של היופי הגשמי, ומצד שני יש פריחה גדולה של כל מיני תורות נפש שונות ומשונות.
ורק בתורה שלנו נמצא את החיבור הנכון בין שני הדברים, את עוצמת הגוף שברא לנו הקב"ה עם עוצמת הנשמה שבתוכנו...
כותבת משהו בשם אבא שליאמא טובה---דיה!

כתוב שיום הכיפורים נקרא כך כי הוא כ-פורים, כמו פורים.

אם כך, למה קוראים לו כיפורים ולא כפורים?

אבא שלי אומר שכשיהודי מגיע ליום כיפור, צם, מתפלל ומתחנן לפני ה' שיסלח לו על כל חטאיו, שואל אותו הקב"ה: "למה שאסלח לך? עכשיו אתה צם ומתפלל, אבל תראה כמה עבירות עשית כל השנה, אפילו אתמול עשית עבירות, ואנחנו יודעים שעוד מעט תחזור לסורך..."

אומר לו היהודי: "כי פורים. תראה איך הייתי בפורים, בפורים מתגלה הפנימיות האמיתית. כל השנה יש לי יצר הרע, תחפושות, אבל בפורים מתגלה האני האמיתי והטהור שלי. תסתכל על זה, ותסלח לי בגלל מי שהייתי בפורים. כי פורים."

 

שנזכה בעז"ה לגלות את הפנימיות הטהורה שלנו

ואם במקרה מישהי מזהה אותי, אשמח לדעתאמא טובה---דיה!


ממש יפה!בארץ אהבתי
שנזכה להצליח לגלות את הפנימיות בפורים, גם בלי להשתכר...
מקסים ככ!! מציג רף גבוה לפורים, בע"ה שנזכה!אוהבת את השבת
יפה ! מרגש אפילו!!מאוהבת בילדי


איזה חמוד! הסתכלות מקורית ומחזקת!מתואמת
סוף סוף מנסה להצטרף...מתואמת
אנחנו בתענית אסתר, ולראשונה מזה תשע שנים אני באמת מרגישה אותה...
וזה גורם לי להרהר בצום הזה, שתקוע כמו עצם בתוך כל הימים העליזים והשמחים של פורים ולפניו. מה הקשר צום עכשיו?
אז מלבד התשובה ההומוריסטית (לפני כל הממתקים והמשתאות של פורים צריך לצום כדי שלא נשמין לגמרי...) -
הרי תענית אסתר היא זכר לצום שביקשה אסתר ממרדכי ומכל העם, כניגשה את המלך. והם צמו שלושה ימים, ולא אחד...
ואולי תענית אסתר מבקשת מאיתנו לזכור שבתוך כל השמחה הגדולה על ההצלה בפורים - זו עדיין לא הייתה גאולה שלמה: עדיין נותרנו בגלות, ואסתר - היא נשארה לנצח בבית אחשוורוש...
ואולי תענית אסתר מבקשת מאיתנו גם לתת איזון בתוך כל המשתאות וההוללות של פורים - לשים לב למה שבאמת מתבקש ממנו בפורים: לגשת אל המלך מתוך קרבת אמת, מתוך תפילה מהעומק (כמו תפילת אסתר בלכתה אל אחשוורוש - פרק כ"ב בתהלים), מתוך הידיעה שפורים הוא כפורים, ואם נעבור אותו נכונה, בשמחה אמיתית ופנימית, נזכה לכפרה ממש כמו ביום הכיפורים.


והלוואי שאזכה לעבור את הצום הזה בשלום...
וואו, מיוחד. התחברתי מאודמחי
ובמיוחד כשמבינים איזה טראגי באמת היה הסיפור של אסתר... ''כאשר אבדתי אבדתי" פעמיים - בעולם הזה ובעולם הבא. ושלא סתם היא לא רצתה לגשת אל המלך כדי לא למות, אלא כדי לא להיטמא, ולא לצאת מגדר אנוסה. זה כל כך עצוב...
לא בשביל להכניס פה עצבות בפורים ח"ו אלט פשוט להבין באמת עד כמה זה היה סיפור גורלי, לא רק בפן הלאומי, גם בפן האישי של בת ישראל שחיה עם מלך רשע, וכמו שאמרת שאנחנו עדיין בגלות עד היום, ומבקשים מה' גאולה שלמה!!
לגמרי...מתואמת
אני דווקא כן נכנסת לעצבות כשאני חושבת על זה, אז תודה על מה שכתבת בסוף...
גם אני... ❤️מחי
לכן הרגשתי צורך להוסיף את זה 🙃

ואם כבר מתוועדים פה אז כשאסתר מסרה את נפשה עבור עמ"י, היא נתנה כח לכל נשות ישראל ללכת בדרכה. כל אחת מאיתנו מוסרת את הנפש בתחום שלה, או בהרבה תחומים, (מסירת הנפש זו מסירת הרצון, ואיזו אשה ואמא לא מוסרת את רצונה אלפי פעמים ביום) ואם נעצור רגע ונחשוב שאנחנו מוסרות את הנפש עכשיו עבור כל עמ"י, ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותנו ממצרים ובזכותן ניגאל מהגלות הזו, אני בטוחה שהמעשים הקטנים שלנו וההתגברויות הקטנות יקרבו את הגאולה
מדהים ומחזק ממש! תודה!מתואמת
לימוד קצרתהילה 3>
שהעליתי למי שמעוניינת



תודה לכל מי שכתבהשריקה

קראתי עכשיו את השרשור לעומק

נתן לי הרבה תובנות

והרבה כח לקראת פורים שכבר פה

 

אשמח לתיוג בשרשור השבועי

@נפגשות בפרשה

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזהאחרונה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצותאחרונה
כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה

אולי יעניין אותך