אאל"ט זה הרב שטיינמן זצל אמר את זה

אחד מגדולי הדור אמר את זה.

הרב יששכר טייכטאל אמר שהשואה הגיעה כי לא עלו לארץ....אני לא רואה הבדל עקרוני בין שתי האמרות....(אמנם הוא הביא לזה מקורות, אבל נגיד לדוגמא מי שאומר שהשואה הגיעה משום שעלו לארץ, שאני מניח שגם על זה תאמר את מה שאמרת, כיוון שיצאת על עצם העניין של להגיד שאנחנו יודעים על מה הגיעה השואה, נתלה במקור של כתובות קי"א שכתוב שם שאם יפרו את שלוש השבועות ה' יתיר את בשרינו כצבאות וכאילות השדה...).

אולי אלפים, לא מאות אלפים.

שוב, בעניין עצמו אני סובר כמו הרב יששכר, אבל באופן כללי, יש פעמים שהסיבה שנעשה דבר מסויים הוא בגלל דבר עקרוני, אך מכיוון שה' שומר על הערכים של עצמו (כך אומר הירושלמי), ו"צדיק וישר הוא", ו"אין מיתה בלא חטא ולא ייסורים בלא עוון", לכן פה הקב"ה צריך ל"היתפס" על חטא מסויים ועליו לתת את הפורענות, למרות שוודאי זו לא הסיבה העקרונית, אבל אכן ניתן לומר שבחטא זה מתו (וזה בא להסביר רק את הרובד המוסרי הבסיסי....). לדוגמא, חז"ל מביאים משל לספינה שטבעה, שלא יכול להיות שהקברניט יינצל וכל נוסעי הספינה לא יינצלו. זו הסיבה העקרונית שמשה רבינו לא יכל להיכנס לארץ. אלא מה? היה צריך חטא מסויים "לתפוס" את משה עליו, שבעונש על זה לא ייכנס לארץ. וזה היה החטא במי מריבה. (שהפרשנים חלוקים מה בכלל היה החטא של משה שם....).

בקיצור, בהקשר הזה ובמשמעות הזאת ניתן להגיד שבעוון מסויים קרתה השואה, גם אם זו לא הסיבה העקרונית. ולפי זה לא קשה הקושיה שלך, למה אחרים שדיברו בבית הכנסת לא מתו, כיוון ששם לא הייתה הסיבה העקרונית.

שלא בטוח שנאמרה באופן מדוייק ובאמת איך שאותו רב אמר אותה.

אם היא נאמרה כך, אם זה הבנה לא נכונה, אז הבעיה היא במבין.

ולכן העניין מבחינתי הוא לא מי האומר, אלא עצם האמירה

אבל אל תגיד "לדבריו" שפשט דבריך היה שמדובר באומר האמירה המקורית.

ואחדד, אם האמירה לא נאמרה אז האומר בסדר, אם האמירה הזו אכן נאמרה אז זה חמור מצד האומר 

למה אתה לא מנסה להבין? ובמיוחד שאתה יודע שזה לא איזה תמהוני אחד אמר את זה..

זה דווקא הגיוני מאוד שישלו הסבר רק על מה שקרה באזור שלו כי הוא מכיר את המצב, ההתנהלות וכו' 

אבל באזורים אחרים הוא לא יכול להגיד דבר כזה כי הוא לא מכיר לכן אינו יכול להעיד ולהגיד שזה בגלל א ב או ג או הכול ביחד.

אומר גם 2 דברים.

א. אתה אולי כזה מזועזע כי אתה לא מבין את חומרת העבירה. נכון השואה זה דבר מזעזע ממש ממש והכל אבל מי אמר שלדבר בבית כנסת זה דבר כזה קל. אני לא רוצה להצדיק את זה. כי אנחנו באמת לא מבינים חשבונות שמיים אבל כדאי לחשוב על זה שעבירות זה לא דבר כזה פשוט גם כאלה שנראות לנו קלות יותר אנחנו לא יודעים מה החומרה של זה בשמיים. ובכלל כשמסתכלים על מצווה/עבירה לא צריך להסתכל בגודל של העבירה אלא בגודל של מי שציווה עליה.

ב. מה ש@תות"ח! כתב. עם זה שנתפסו על העבירה הזאת.

א. אני יודע שאותו רב שאמר את זה אולי חולק על זה, ולאו דווקא שהוא אומר כפי שהסברתי, אבל לענ"ד אם הרב הזה חושב שזו הסיבה ממש לשואה, לענ"ד, ואני נתלה כאן בגדולי הרבנים שחלקו עליו, זה לא נכון. להבדיל, חלק מהכתות המוסלמיות שמכונות "המדברים" טענו שהקב"ה לא מחוייב למוסר, וכל מה שהוא עושה, זה הצדק, כי הוא קובע מה הצדק. אבל הראשונים חלקו עליהם, והביאו פסוקים מהתורה שאומרת את זה, "צדיק וישר הוא", גם הירושלמי אומר שהקב"ה גם מקיים את המצוות, שהכוונה היא שהקב"ה שומר גם כן על הערכים שעליהם הוא מצווה אותנו, "מה הוא צדיק, אף אתה היה צדיק", וכשאנחנו נדיבים, מתקדשים וכו'....אנחנו הולכים במידות ה', אנחנו מידמים אליו, גם אם אי אפשר לתפוס באמת את זה.

לכן, להגיד שה' בעוון דיבורים בבית הכנסת עשה את השואה, נראה לי זה מוריד את ה'. מה שכן, יכולה להיות משמעות נוספת לדברי הרב שאמר את זה, שהעובדה שדיברו בבית הכנסת זה מעיד על משהו שורשי יותר, על היחס שלהם לקודש, על החיבור לקדושה. או שזה קרה בחטאים אחרים, אלא שהזכויות שיכלו להיות להם להציל אותם, אם לא היו מדברים בבית-כנסת, לא היו, ובמובן הזה זה היה החטא שגרם לשואה. אבל במובן הפשוט, האמירה הזו מרחיקה בין הא-לוה לבין העולם ואומרת שאין התאמה בין המוסר האנושי לבין הא-לוה. אני יודע שיש לאמרה הזו גבולות, אבל נראה לי שבהחלט האמרה הזו ניתן לקבוע שהיא מחוץ לגדר. ועוד, שלא כל מי שמת דיבר בבית-כנסת, כך שזה לא הסבר שבאמת מספק, אם תופסים אותו כפשוטו כפי שהצעת...

לא אמרתי שה' לא מוסרי וכו' ח"ו.

אמרתי שאנחנו לא יודעים מה חומרת כל עבירה ואילו ידענו יכול להיות שהיינו מסכימים\מבינים..

 "ועוד, שלא כל מי שמת דיבר בבית-כנסת, כך שזה לא הסבר שבאמת מספק, אם תופסים אותו כפשוטו כפי שהצעת..." - מי שלא דיבר אולי לא הוכיח. ובכללי אם אפילו רק יחידים דיברו זה אולי מראה משו על האווירה שהייתה אם הם הרשו לעצמם..

זו סתם הצעה.. 

נכון, אבל ה' מלמד אותנו בכך שמראה אילו עונשים יש לכל עבירה, מהי החומרה של כל עבירה. מה שאנחנו לא יודעים זה השכר בעולם הבא, לטוב ולמוטב (דהיינו, לא יודעים איזה שכר מקבלים על כל עשיית מצווה, ולא יודעים איזה עונש מקבלים על כל עבירה בעולם הבא....), אבל בעולם הזה אנחנו כן יודעים, ולא ידוע לי שעל דיבור בבית הכנסת מקבלים עונש מוות, גם לא בידי שמים. לפי שיטתך אין באמת משמעות לקביעה שה' "צדיק וישר", כיוון שאין לנו מושג והבנה ותפיסה בזה. אבל הפסוק הזה נאמר לבני ישראל, וזה אומר שהמוסר האנושי איננו מנותק לגמרי מהמוסר הא-לוקי, וגם אם לא בהכל הוא מכוון למוסר הא-לוקי, יש במוסר ניצוץ א-לוקי. ואם המוסר האוניבירסלי אומר שזה לא הגיוני שעל עבירה כזו מקבלים עונש מוות, וגם המקורות ביהדות לא אומרים את זה, אז מסתבר שלא זו הסיבה. במצב הזה עדיף לשתוק ולהגיד: "הנסתרות לה' א-לוקינו", ושלא הבנו איך זה מוסרי, כי באמת לא הכל אנחנו מבינים, מאשר לטעון שזה המוסר שעמד מאחורי השואה.

הגמרא במסכת שבועות (תחילת פרק שישי, דף ל"ט עמ' א'-ב') אומרת שבעבירות שאינן שבועה (ותוס' מוסיף עוד עבירות חמורות....), מי שלא מוכיח מקבל עונש פחוּת מהאדם שעבר את העבירה. ולכן, וודאי שמי שלא הוכיח לא היה אמור למות על זה. גם הגמרא בשבועות מתייחסת לזה, ואומרת שקרובי משפחה גם נענשים "מפני שמחפים", שזה כמו שאמרת "האווירה שהייתה", וגם לגבי בני משפחה הגמרא מחלקת ואומרת שחוץ מעבירות חמורות מאוד, גם מי שחיפה לא נענש באותו עונש שהחוטא נענש, ולכן מה שאת אומרת לא נכון.

במקום להידחק בדברים שלא מסתדרים, אפשר פשוט ללמד זכות על אותו רב שאמר את המשפט שאמר במשמעויות שפירשתי, ולא כפשוטו, וכך הכל בא על מקומו בשלום. (אם הייתה אפשרות להעמיד את הדברים כפשוטם, ולא לסבור כמותם, מילא, אבל זה פשוט לא מסתדר לדעתי...).

בסדר. הגיוני מה שאתה אומר

תודה

בשמחה

@אני))) אני מבקש סליחה

חוץ מזה שאני רואה את זה כמחמאה אז תודה

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום