של מערכת החינוך במדינת ישראל היום, הוא בעיניי לא משהו בלשון המעטה.
אם נתמקד רגע בחינוך לגיל הרך, יש היום יותר מידי ילדים בקבוצה, אין מספיק מטפלות, הגודל הפיזי של המעון לא באמת מספיק למה שילד צריך. בין היתר חלק מהדברים האלו היו יכולים להשתנות אם הייתה מוקדשת מחשבה ותקציב כמובן. הפיכה של החינוך לגיל שנתיים לחינם גם היא, רק תעמיק את הכשלים האלו. כסף לא מגיע משום מקום, וכסף שמושקע במשהו אחד, בהכרח לא מושקע במשהו אחר. גם כה חסרים היום תקציבים בשביל שהילדים שלנו באמת יקבלו את מה שהם צריכים, אז להחליט להשקיע עוד תקציב, במערכת שסובלת מכשלים כאלו רק יעמיק את הבעיות.
לא חושבת שיש מערכת שהפכה להיות חינמית באופן גורף, וזה גרם לה להשתפר. בדרך כלל להיפך.
אז כל עוד זה לא בא במקביל לשיפור אמיתי במערכת, זה רק עלול להפוך את זה ליותר גרוע.
עכשיו לא רק זה, מה שזה עלול לגרום, זה ליצור מצב שבו למי שיש כסף - שולח למסגרת פרטית, ולמי שאין, שולח למסגרת ציבורית. ואז זה רק מעמיק פערים.
אנחנו כבר היום שוקלים לשלוח את הקטן שלנו לגן פרטי, בגלל העומס על הגנים. אבל זה אפשרי לנו כי יש לנו כרגע מעט ילדים, בהפרשים יחסית גדולים למה שמקובל. וגם מאיתנו זה יצריך להצטמצם. ברור לי שזה משהו שהרבה אנשים לא יכולים להרשות לעצמם, ובצדק. אבל חבל לי מאוד שלפני שמתקנים את הקיים (ויש הרבה מה לתקן, גם במסגרות לגילאים גדולים יותר), מנסים להרחיב בצורה שעלולה לפגוע יותר.
ואני אוסיף עוד משהו, בסוף, אין דבר כזה חינם. כל מה שהממשלה ממננת, זה כי האזרחים משלמים מיסים. בעיניי המצב כיום במדינה, הוא שיש רצון לספק מדיניות רווחה, בלי שכולם מנסים להגיע למקסימום ההשתכרות שלהם (לא משנה מה הסיבה). זה בסדר, שכל אחד יחליט מה שהוא רוצה. אבל אי אפשר לצפות שתהיה ככה מדיניות רווחה גדולה מאוד. כי בסוף זה נטל שנופל על האזרחים. זה לא כסך שיורד מהשמיים.
