עקרת בית בעיניכן היא פחות שווה?
מי שעובדת יותר שווה בעיניכן או יותר מסכנה שהיא סובלת ועובדת המון שעות?
תודה
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
סקרפרצוף כרית
בעיניי לא, בעיני הסביבה כןפה לקצת
בעיניי מי שעושה מה שטוב ונכון לו הוא הכי שווה.
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
מסכימהמיוחדותאינסופית
עבר עריכה על ידי מיוחדותאינסופית בתאריך י"ז באדר תשפ"ג 08:33
כל אחת מה שמתאים לה.ובאמת הסביבה רואה נשים שלא עובדות כמסכנות, לא מגשימות את עצמן, מוותרות על עצמן.
הרבה פעמים ההיפך הוא הנכון. הבחירה לגדל את הילדים, לקבל אותם שחוזרים מהמסגרות וכו' לדעתי היא האידיאלית(בעיני כמובן )
בדיוקאחתפלוס
אניoo
לא מודדת נשים כשוות או לא, אלא מעריכה דברים ספציפים שהן עושות, הדברים שראויים להערכה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
העניין הוא שעקרת בית גם לא נמדדת בתוצאותלפניו ברננה!
כי אם היא עם ילדים אז היא גם גננת.
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
גםoo
תוצאות של ארוחה חמה כל יום ובית נקי ומסודר וילדים מטופלים, לא ממש מרשימות. הם אמנם מגיעות מעבודה סיזיפית, אבל פשוטות יחסית לעשיה, בהשוואה לעשיה של תהליכים ופרויקטים בעבודה חיצונית.
גם בבית אפשר להגיע לרמה של תהליכים ופרויקטיםnorya
אני עובדת עם ילדים, ודי מבואסת מהעובדה שאני לא מספיקה לעשות תהליכים עם הילדים שלי כמו שאני עושה בעבודה.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
נכוןoo
אבל רוב האנשים לא עושים תהליכים מרשימים עם הילדים שלהם.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
בעיני מרשימות הנשיםדור רביעי
שמצליחות לעשות גם בחוץ משהו משמעותי וגם משקיעות בילדים שלהן.
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
אני חושבת שבדיוק זה מה שאמרתילפניו ברננה!
ותהליכים נפשיים שהיא עוברת או מלווה את הילדים שלה - זה לא משהו מדיד שאת יכולה לראות מבחוץ, אלא אם כן את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה
אבלפרצוף כרית
הילדים שלה מרגישים,הם יותר מפותחים רגשית/ שמחים/ יש להם כלים לחיים..וכו'
נכוןלפניו ברננה!
אבל אף אחד לא יודע מה היה אילו האמא לא הייתה בבית ובפניות לילד..
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
לטעמיפרצוף כרית
הן כן מרשימות-ארוחה,בית נקי וכו'
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אני מסכימה איתך בהחלטלפניו ברננה!
שלעשות יום יום שעה שעה אותו הדבר זה בהחלט דבר מרשים במיוחד.
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לא אצל כל עקרות הביתהמקורית
הבית תמיד נקי.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
עקרת בית נמצאת יותר עם הילדים שלהחולת שוקולד
ןלכן העשיה שלה תמיד מרשימה
אותי לא מרשים כמות הזמן עם הילדיםoo
אלא איכות הטיפול והקשר
זה עניין של גישהחולת שוקולד
אני בגישה שהנוכחות שלי (נוכחות מנטאלית, פניות) היא הגי חשובה
זה ענין גם של ניסיוןoo
כילדה לאמא בבית עם קשר ותקשורת גרועים מצידה
צודקת.אחתפלוס
נכון האיכות זה העיקר גם לדעתיפרצוף כרית
כמו שאני דוגלת שאין משמעות לדפי הקשר,את תסקלו אותי חחחח כי לדעתי העיקר זה שיהיה כיף בבית עם האמא ולא לקרוא כל מילה בדף קשר היא העיקר (ממני,אמא ששונאת לקרוא דפי קשר כמו לקרוא חשבונית של חברת החשמל...חחח יש עוד כמוני?)
מענין אבלפרצוף כרית
אבל את לא חושבת שאישה עובדת- הבית שלה נפגע מזה? שהיא עושה מעל הכוחות שלה ומרגישה שהיא לא מספיק נהנית מהחיים אלא רק כחמור עבודה?
לדעתי, אישה שמורגלת בעשייה מעל הכח שלההמקורית
תעשה את זה גם כעקרת בית, והבית שלה ייפגע בכל מקרה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
מעניןפרצוף כרית
תוכלי להסביר יותר ברור? כאילו דברת במילים קצת גבוהות עבורי חחח
מנסההמקורית
אישה שעובדת וזה מעל הכח שלה והיא לא פנויה לילדים ולבית ברמה שהבית נפגע, זה בגלל כמה סיבות לדעתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
תודה רבה על הכתיבה המאוד מאוד מפורטת, הבנתיפרצוף כרית
ועוד דבר קטן-
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
לא. את לא היחידההמקורית
אבל הבעיה היא לא הזוגיות בהכרח, אלא העובדה שאת עושה מעל הכוחות לכתחילה.
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
נכון מה שכתבתפרצוף כרית
לגבי- בצורה סמויה...זה אכן משהו שמפריע לי..
תודה
תודה
לא עניין של שווה או לאהשקט הזה
אבל כן מעריכה אותה כי אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לזה בעצמי
האמתמקקה
אני מתקשה להבין את מי שהיא עקרת בית. איך היא מסוגלת וגם איך היא לא מתכוננת לאפשרות של יום סגריר
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
מתחברתהבוקר יעלה
מבחירה זה מוזר לי
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
צודקת, מצד שניפרצוף כרית
לפעמים אישה שנים עובדת כמו חמור ובא לה קצת הפסקה = להיות עקרת בית לתקןפה
לא לגיטימי?
לא לגיטימי?
להיות עקרת בית זה לא להיות עצמאית ולהסתדר בכוחותפה לקצת
עצמה?
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
בעינייך עצוב, האמת שבעיני לאמקקה
בעיני שמח שאישה יכולה להיות עצמאית לגמרי ולא תלויה בגברים במשפחה
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
זה סקר שגורר דיון והקשבה לדעות אחרותפה לקצת
אבל אם פחות מתאים לך אז נעצור
קיבלתימקקה
לא הצלחתי להתאפקפה לקצת
אני פשוט בדיוק בבירור המקום הזה עם עצמי והתגובות שלך באו לי במקום ועוזרות לי לברר עם עצמי את העניין.
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אולי רק אני חושבת תמיד על האפשרויות הגרועותמקקה
של מה יהיה אם....?
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
אולי יש לי יותר ביטחון לחיות ככה כרגעפה לקצת
כי יש לי תואר ראשון ועוד 2 תעודות מקצוע
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
אבל כשתתחילימקקה
תרוויחי שכר של עובדת מתחילה
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
אז מעכשיו להשתעבד ולדאוג למקרה ש..?פה לקצת
ואז בעז"ה הכל יהיה טוב ועוד עשרים שנה אתחרט שהלכתי לעבוד במקום לגדל את הילדים בנחת?
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
בחיים לא היתי מגדירה את בעלי כמישהו אחרמתנות-קטנות
אני לא תלויה בו (אני כן עובדת חלקית אבל גם אם לא )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
מתחברת למה שכתבתמתחדשת11
אני גם מתחברת למה שכתבתanonimit 123
לא לכולם זה מתאים קצב חיים אינטנסיבי.לי לפחות לא מתאים.אני צריכה עבודה רגועה ולא משתלטת כדי שיהיה לי כוח למשפחה ולמה שהיא דורשת .כשיש לי עומס יותר מידי בחיים לא טוב לי.אני צריכה מרווחי נשימה רגועים
טוב מאודפרצוף כרית
גם אני ככה,וטוב שאת לא מתבישת בכך
אהבתי מה שכתבת בנוגע לכך שמתיש לעבוד..פרצוף כרית
המשכורת שלך יכולה להחזיק בית שלם?norya
גם המשכורת של בעלי, שעובד יותר ממשרה מלאה, לא יכולה להחזיק בית שלם... אנחנו צריכים את המשכורות של שנינו.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
בהחלט בעלך מתקדם בזכותךפרצוף כרית
אני שעבדתי שנים במשרה תובענית ובעלי עזר קצת אבל לא מספיק...אם היה עוזר יותר,יכולתי להצליח יותר
מה זה יום סגריר?oo
אם הבעל מפרנס ועושה את זה בצורה טובה הכוללת התנהלות כספית נכונה מול האישה
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
אסונות קוריםמקקה
תאונת דרכים
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
זה טוב שאת אחראיתפרצוף כרית
אבל אולי אלו חששות מוגזמים? אם חלילה יקרה- זה סיכוי קטן,ולדעתי עדיף לחיות חיים רגועים ולסמוך על כך שבעז''ה הכל יהיה בסדר.. אבל ברור שהגישה שלך סופר אחראית וכל הכבוד לך..
זה לא חששות מוגזמיםמקקה
כולנו נהיים מבוגרים יותר
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צודקתפרצוף כרית
אני פשוט מרוב עבודה לא מנהלת את הכסף בכלל ...
חשוב ממש לדאוג לביטוח חיים ומנוי לקרן יחדכתבתנו
בע"ה לא יהיה צורך אף פעם, ועדיין זה משנה לגמרי את התמונה במצב של מימוש ח"ו.
יש נשים שלא זקוקות לזה כלכלית...מתואמת
בין אם יש להן בעל שעובד בעבודה טובה, ובין אם נגיד קיבלו ירושה גדולה או משהו כזה.
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
היא שאלה שאלה מה דעתינו ועניתימקקה
שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה כמובן
ברור. רק רציתי לחדד את הכיוון שכתבתמתואמת
ולהוסיף מה דעתי בעניין
אוקי, אז מוסיפה משפט פמיניסטי ומתכוננת לעגבניותמקקה
אני בטוחה שיש נשים שלגמרי בחרו להיות עקרת בית, אחלה, מחזקת את ידיהן.
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
לא עגבניותוהרי החדשה
אבל אני מרגישה שבחברה שלנו יש יותר נשים שמעדיפות להיות בבית. ונאלצות לעבוד מאשר ההפך...
מסכימהnorya
או עובדות יותר ממה שהיו רוצות בגלל אילוצים. רואה את זה אצל המון נשים סביבי.
את צודקתלפניו ברננה!
ואני אוסיף שגם אם יש מישהי שבחרה, שתשים לב בהמשך שעדיין מתאימה לה הבחירה שלה.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
את צודקת לגמרימתואמת
אם כי אני לא מכירה מקרוב אישה שהייתה רוצה לצאת לעבוד ולא עושה את זה כי כך מקובל אצלם. נראה לי שמדובר במגזרים מאוד מאוד מסוימים וקטנים. כן פגשתי כל מיני נשים שהיו שמחות להיות יותר בבית (אולי לא *רק* בבית, אבל כן יותר שעות) ולא עושות את זה פשוט כי העול הכלכלי דוחק/הן מעדיפות שהבעל שלהן ילמד תורה והן יפרנסו.
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
זה לא רק אם לצאת לעבוד או לאמקקה
זה גם במה לעבוד
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
נכון.מתואמת
זה לא רק מה שמקובלענבלית
זה אורח חיים
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
זה בדיוק מה שהתכוונתי - אורח החיים המקובל אצלם.מתואמת
אמרת "הרב לא מאשר לה למנוע"מקקה
אמרת הכל. בדיוק לזה התכוונתי
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
רק רוצה להגידאבןישראל
על זה שכתבת שזה מוזר.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
אם ח"ו יקרה ואני אצטרךלפניו ברננה!
אני אצא לעבוד
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
האמת לא חושבת שמישהי שווה או לא בגלל עיסוקמתנות-קטנות
באמת בחיים לא בחרתי חברות בגלל מה הן עובדות או שהן בבית
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
בדיוקאחת פשוטה
נכוןפרצוף כרית
לא התכוונתי שווה בעיני החברה,
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
בעיניי עקרת בית לפעמים שווה יותרלאחדשה
לדעתי, לא לסקול אותי, זה המקום הטבעי של אשה ואמא. המציאות של היום מבטלת נשים כאלה, הרבה פעמים כמסכנות, לא הסתדרו, לא חפתחות את עצמן ואפילו עצלניות.
גם אני חושבתפרצוף כרית
שמשימות הבית כה רבות, איך אפשר בכלל להגיד שעקרת בית זה נקרא לא לעשות כלום?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
נראה לי מילת המפתח זה 'בחירה'מקרמה
נתחיל בזה שכל אישה היא שווה.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אבל להיות עקרת בית לא סותר תחביבים ותחומי עניין...מתואמת
אמא שלי גם הייתה עקרת בית כמעט כל השנים (אף שהיא בעלת מקצוע נחשב), אבל מעבר לגידול הילדים יש לה שלל תחביבים אומנותיים שמעסיקים אותה. (היא בכל מקרה לא יכולה לעבוד במשרה מלאה כי יש לה מחלה כרונית כלשהי שפוגעת קצת בתפקוד, אבל גם ככה היא מוצאת מה לעשות עם הזמן שהתפנה לה...)
נכוןמקרמה
זה לא סותר.
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אני רואה את זה הפוך לגמרי 😄לפניו ברננה!
בעיקר מניסיון אישי שלי..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
טוב, זה כנראה משתנה מאישה לאישהמקרמה
כי בשבילי העבודה שלי זה הרבה השקעה בעצמי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
כיף לך, זכית!!! 😃לפניו ברננה!
נכוןפרצוף כרית
העבודה תורמת לאישה - חברתית ואינטיליגנטית ..
אז זה העניין - שאת אוהבת את העבודה שלך וממצהמתואמת
את עצמך בה.
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
אני גם חושבתפרצוף כרית
שאישה שבבית יותר יכולה לפתח את עצמה, מאשר אישה עובדת
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
מענין מה שכתבת על אמא שלךפרצוף כרית
אמא שלי גם היתה עקרת בית, והיא לא משועממת בכלל (למעשה מאוד עסוקה) גם כשהילדים התחתנו,כנראה ענין של אופי גם
כאחת שעובדת מתוך בחירהפרח חדש
והייתי שנים בבית
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ממש כך. אישה שווה מעצם היותה.אם_שמחה_הללויה
בעיני עקרת בית עובדת הכי קשהוהרי החדשה
ואני מקנאה גם בעקרות בית כי הייתי רוצה להיות כזאת וזה האופי שלי ורק עול הפרנסה לא מאפשר
לא חושבת שזה עניין של שווה יותר או פחותלפניו ברננה!
אני מרחמת על מי שלא שמחה במה שהיא עושה, בין אם זה להיות עקרת בית ובין אם זה לצאת לעבוד..
היא ראויה להערכה בעיניי!שומשומ
והלוואי שהייתה לי את היכולת
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
גם אני חושבת כך במובן מסויםפרצוף כרית
עקרת בית מעוררת קנאה בעיניכבת שבעים
הלוואי ויכולתי
אף אחת לא פחות שווה אבל למי שמרגישה טוב עםחולת שוקולד
עצמה יותר טוב
מרגישה שבסביבה המקצועית שליתיתי2
אבל גם בקהילה הקרובה והרחבה יותר (באווירה הציבורית גם של "המגזר")
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
זה נכוןנפש חיה.
אני אישית רואה ומכירה סיפורים
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
את מחזקתפרצוף כרית
המצוקות של הילדיםoo
מגיעות בעיקר מקשר ותקשרות לא טובה של ההורים איתם.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
ברורתיתי2
אני מדברת על המגמה החברתית, התרבותית,
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
שכחת מיליון חוגיםמקקה
כל יום בערך חוג אחר גם בזמן הקצר שיש אחרי הצהרים
אני מתפלצת פה לפעמים
אני מתפלצת פה לפעמים
לא חייבים לשלוח, בוחרים לשלוח .....נפש חיה.
אני מאמינה במה שאת אומרתממשיכה לחלום
והייתי הכי רוצה ליישם את זה
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אני גם עובדתתיתי2
ואני לא נגד עבודה, בכלל לא, עבודה היא טובה, היא מעניקה סיפוק, היא מאווררת, היא יכולה להחזיר אותנו הביתה עם כוחות, או לאתגר אותנו.
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
מסכימה שמבחינה חברתיתממשיכה לחלום
יש הכוונה מסוימת וזה מרחיק מהקשבה פנימית,
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
אהבתי שכתבת לנוחפרצוף כרית
אני חושבת שלנוח ולהרפות בחיים זה דבר מאוד חשו,,ובדור המירוץ כשאין את זה - מאוד קשה לחיות ככה,לנשום קצת, להיות בנאדם נורמלי ורגוע ..
מסכימה ממש עם הפיסקה האחרונהמקקה
וגם בחרתי בעבודה שמאפשרת לי משרת אם וגמישות רבה למרות שאני מרוויחה בערך חצי ממה שהייתי יכולה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
איפה מוצאים משרת אם? נשמע חלומיפרצוף כרית
במגזר הציבורימקקה
אני במגזר הציבורימדברה כעדן.
וזה במקום לעבוד 9 שעות ברוטו, זה לעבוד 8....
האמת שאני לא בטוחה שהמשוואה הזו נכונה...מתואמת
של אישה עובדת=טיפולים רגשיים לילדים.
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
הוצא מהקשרו לחלוטין...תיתי2
כנראה לא כתבתי את כוונתי באופן ברור. אמחק.
לפי מה שהבנתי אותהפרצוף כרית
היא לא התכוונה שכך בהכרח חלילה, ולא לתתת נקיפות מצפון לעובדות חלילה,
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אבל זה לא שחור לבןאחינועמית
או קשר מדהים וויתור על קריירה או קריירה מפוארת וטיפולים רגשיים
ברור שלא.תיתי2
לא יודעת למה הכוונה שלי לא עברה טוב בתגובה, ולא הצלחתי לשנות. כתבתי בהמשך.
אני מסכימה איתך ממש, בעיקר עם הפסקה האחרונה.אמא טובה---דיה!
אהבתי ממשפרצוף כרית
עבדתי שנים,ואני מרגישה שזה המון מעל כוחות האישה לתמרן בין-עבודה,ילדים,עבודות בית....זה פשוט הופך אותה לחמור ולעבד...קשה מאוד!
אני בהחלט מעריכה הרבה יותר עקרות בית!אמא טובה---דיה!
כאלה שנשארות עם הילדים מתוך הבנה שזה הכי טוב להן ולהם.
כמובן כאלה שעושות את זה מתוך חוזק ותחושת שליחות, ולא מתוך חולשה, מסכנות וכניעה.
וזה שהן מסוגלות להאמין בזה אף שהסביבה מזלזלת בהן - גורם להערכה שלי לגדול.
אני לא מסוגלת לזה, ולכן הילדים שלי במסגרות עד אחת ובלי ימי שישי, אבל אני בהחלט חושבת שזה לא האידיאל. אני לא מבואסת מזה, כי כל אחד ומה שהוא מסוגל, אבל נשים שמסוגלות להיות עקרות בית - מוערכות בעיניי מאוד!
@פה לקצת אני ממש מעריכה אותך!!
להיות עקרת בית זה יותר קשההמקורית
מלהיות אישה עובדת. לדעתי.
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
לי יש ניסיון הפוך ממש!!אמא טובה---דיה!
אימא שלי כל השנים הייתה עקרת בית, וזה היה מדהים!!
היא באמת הרגישה כל הזמן שזו השליחות שלה בחיים, ושזה הדבר הכי קסום ומדהים שהיא יכולה לעשות.
היא ויתרה בשביל זה על המון דברים, ותמיד זה היה מתוך תחושה מדהימה שהיא עושה את הדבר הכי נכון.
וזה הקרין גם עלינו.
והיא אימא מדהימהההההה!!!!! הייתה איתנו באינסוף סבלנות, יציתיות ונחת.
בבית של ההורים שלי אין לא סמארטפון ולא מחשב, וממש היינו כל הזמן ביחד.
וכשהילדים גדלו היא הלכה ללמוד, והתחילה לעבוד קצת. עדיין היא כמעט כל הזמן בבית (גם יש לי אח בן חמש, שגם הוא היה בבית עד גיל שלוש וחצי.)
בקיצור, זה יכול להיות הדבר הכי מדהים שיש!
לא הכללתי את כולןהמקורית
ייתכן בהחלט שזה מה שקיבלת מהבית אבל זה לא סותר את מה שכתבתי. זו זווית נוספת שלמחוויה אחרת.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
מהתגובה שלך היה נשמע שזו החוויה של כולן,אמא טובה---דיה!
ושזה מה שקורה לכל אחת שנשארת בבית.
זה סוג של הכללה.
אני מכירה הרבה נשים שנשארו בבית עם הילדים, וא. זה ממש לא סותר מימוש עצמי.
ב. מאושרות עם זה מאוד.
לא יודעת איך הסקת את זההמקורית
הרי רשמתי שזו התרשמות אישית שלי מהעניין ומשיח שניהלתי עם עוד נשים.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
גם אני לא ראיתי בדבריך הכללה,כתבת מעולהפרצוף כרית
❤️המקורית
וואי נשמע כואבפרצוף כרית
2 המשפטים שכתבת-
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אני אומרת שכל אחת צריכה לעשותהמקורית
מה שהיא רוצה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
יווו קרעתתתתת אותי עם המשפטטפרצוף כרית
'לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מענין כל היום לנקות? '
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
גם כשעבדתי במשרה מלאההמקורית
הרשיתי לעצמי מדי פעם לקחת יום חופש כדי להשתלט על הבית.
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
שמעי זה גם תלויפרצוף כרית
בילדים
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
למדתי על בשריהמקורית
שהזמן הכי טוב 'לתקתק' הוא ביחד איתם
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
איזה חמודים!!! כמו גמדים קטנים! וגם את- טובהפרצוף כרית
בלייצר שיתוף פעולה! אשריך!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
וואו אני לגמרי לא מסכימהמתחדשת11
זה ממש ממש לא מחייב. למען האמת נשמע לי שתחושות שתיארת נובעות מעמדה נפשית שזקוקה לבירור או חיזוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
העמדה הנפשית של אישההמקורית
שעוסקת כל היום בכביסות וטיטולים והחלפות
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
אני חושבת לגמרי הפוך ממךמתחדשת11
זה לגמרי אמונות ומחשבות שלך כפי שכתבת. זה בהחלט לא מחייב. ייתכן שזה נובע גם מהחויה האישית שלך אבל זה ממש ממש לא ככה תמיד, וגם לא כזה חד: אמא בבית היא בהכרח ככה ואמא בעבודה היא בהכרח ככה.
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
נושא הבית לא טעון אצלי כמו שאת מתארתהמקורית
זה פרשנות שלך.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
כתבתי לגמרי מהמקום שלי, ממש לא הצגתי את זה כאמתמתחדשת11
מוחלטת. אני חושבת שאת מאוד טעונה סביב זה אבל אם תקראי שוב תראי שכתבתי מפורשות שאני לא בעד להשתמש במונחים כאלה או אחרים כלפי אף צד
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
בדיוק כמו שאני עשיתי ורשמתי במפורש. חוויה שליהמקורית
ושל נשים שקרובות לי ותו לא. וגם לי לא נעים הדרך בה את מפרשת אותי.
לא יודעת מאיפה הבאת את זה שזה טעון לי, אבל זה שלך. ומה שלא נכון חשוב לי לתקן, זה הכל.
הדיון מוצה כנל גם מבחינתי
אמרתי סך הכל שאני לא מסכימהמתחדשת11
ואת ישר התקפת אותי שאני מציגה את זה כאמת המוחלטת.
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
ממש לא אמרתי שאת מזלזלת במשכורתהמקורית
של נשים עובדות.
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
תודה שכתבת ♥️מתחדשת11
המקורית
מקווה שהצלחתי לפייס אותך עם ההסבר.
תמידדדדד!!מתחדשת11
♥️♥️♥️
ולגבי עניין העבודההמקורית
חייבת להגיד שגמני מכירה נשים שעשו הסבה או למדו מקצוע בשנות ה50 שלהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
ההתנגדות היא בגללoo
שאת מערערת על האידיאל הדתי- חרדי שהכי טבעי וטוב לאישה להיות בבית ולגדל את ילדיה. אידיאל שבעיניי שגוי.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
ייתכןהמקורית
אני לא באה מהמגזר הדתי חרדי, ייתכן שבגלל זה
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
אני נגיד הרטב עקרת בית אבל התחזוקת בית זה בכללמתנות-קטנות
לא העניין שלי..ולא המילוי שלי
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
זה ממש אחלה שאת ככה המקורית
לי זה לא עבד.
לא מצאתי את המילוי הזה בדברים אחרים שלא כוללים סדר יום מוקפד ויציאה לעבודה, משהו שמחייב אותי ברמה יומיומית.
וגם לא הצלחתי להיות זו שיושבת בבית ומחכה לילדים עם סירים ובית מצוחצח
זה ממש לא הסתדר.
עודף זמן הוא לא משהו שמשרת אותי אישית
כל עוד זה טוב לך ואת מרוצה מזה - אחלה, אני בעד. עופי על זה!
כתבתי את זה לא כי ברור שאת עסוקה כל היום בעבודות הבית אלא בגלל שזה מה ש'מתבקש' וקורה לרוב. אני לא עמדתי בזה..
כולנו יודעות שלהיות עקרת בית זה טוב ו'הלוואי עליי', אז הבאתי כיוון אחר של הדברים
הכל טוב במה שרשמתמתנות-קטנות
גם מבינה ממש את המורכבות..ניהול זמן זה מאתגר..בלי קשר לנושא אגב..
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
אני מסכימה עם זההמקורית
אמרתי שלי באופן אישי לא התאימו כל הקונסלטציות של עקרת בית
לא עם ילדים
ולא בלי ילדים
בלי לנקות ועם לנקות
זה פשוט לא בשבילי
ואגב, רוב עקרות הבית כיום כן 'נדרשות' או לכל הפחות מצופה מהן לנקות ולתחזק את הבית ולבשל. זה שאצלך זה לא כך, זה נחשב יחסית חריג בעיניי, ואולי זה בגלל שאת כן עובדת במשהו.
מי שלא עובדת בכלל בשום עבודה מחוץ לבית, לרוב לא תתחמק מהעניין הזה
אני לא מתחמקת. אני בוחרת שלא זה ינהל את חיימתנות-קטנות
אגב
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני לא כל כך מבינה מה את באה להגיד פההמקורית
מסכימה עם כל מילהמתמטיקס
מעולם לא הייתי עקרת בית. אבל 3 חלד הספיקו לי.
מסכימה איתך .הדרים
מענין מאדפרצוף כרית
אבל מצד שני עקרת בית יכולה יותר להשקיע, יש לה יותר זמן
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
זה תלויהמקורית
אם לספר לך על עצמי
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
וואופרצוף כרית
זה מלחיץ
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
ייתכןהמקורית
לא תדעי עד שלא תנסי.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
מזדהה מאודאחת פשוטה
עם כל מה שכתבת..
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
המקורית
באמת שההסתגלות לא פשוטה. אבל כל עוד זה עושה לך טוב - תיאחזי בזה. עם הזמן זה יהיה יותר ויותר זורם
לא הייתי מגדירה את זה במונחים כאלהמתחדשת11
שווה
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכימה עם כל מילהאחתפלוס
מהממת 🥰לפניו ברננה!
את מחזקתפרצוף כרית
אני גדלתי לאם עקרת בית, והיתה תחושת שלווה לחזור לבית שהאמא נמצאת, ויש ארוחת צהרים-גם אם זה משהו פשוט שמחממים, גם אם היא נחה,עצם השהייה שלה בבית נותנת תחושת בטחון ושלווה לילדים
שמחה לשמוע שחיזקתי 😍♥️מתחדשת11
הכי שווה מי שעושה מה שנכון לה ומאושרת בזהלהשתמח
כמובן תוך לקיחה בחשבון של כלל השיקולים המשפחתיים והכלכליים
נכון ממש!!!פרצוף כרית
אין בזה שחור או לבןאביול
בעיניי צריך למצוא את האיזון המתאים. לא להשתעבד לעבודה אבל גם לא להיות רק בבית... זה מה שנכון לי... כל אחת ומה שנכון לה
נכון מאוד!פרצוף כרית
לדעתי הכי שווה עקרת בית!!אחתפלוס
אני מכירה הרבה נשים שהיו שמחות להשאר בבית ןלחוות את כל חוויות הגידול של ילדיהם אבל אין ברירה ,צריך פרנסה.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
את מחזקת,תודה על זה..פרצוף כרית
כולן שוות, כל אחת עושה מה שמתאים למשפחה שלה שיח סוד
כתבת יפה!פרצוף כרית
לא ולאריבוזום
טוב, אני די בבית... לא חושבת שאני פחות שווה. כרגע לי זה מתאים. שומעת מחברות שעובדות במשרה מלאה ונשמע שהיה להן אידיאלי משרה חלקית. גם לי זה נשמע אידיאלי עבורי בהמשך (כרגע אני עם תינוקת).
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
בעיקרוןמדברה כעדן.
לא מתחברת לשאלה עצמה בגלל שכל אחת צריכה לקבל החלטה לפי מה שטוב לה בלי להתייחס לצורה שאנשים אחרים מסתכלים על זה. למרות שאדם הוא יצור חברתי ומשנה לו מה הסביבה חושבת....
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
נכון ממשפרצוף כרית
האמת לא מעריכה אנשים לפי מה הם עושים אלאאוהבת את השבת
איך הם מתנהגים
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
יפה כתבת! ממש נכון כל מילה!פרצוף כרית
❤️😘 איזה כיף שחזרת אלינו!!!!!אוהבת את השבת
ממש מתרגשת לראות כל הודעה שלך❤️❤️❤️
וואי תודה על הלבבות מרגשת!פרצוף כרית
ותתפללו עלי שאכנס כבר להריוןןןן
אני בייאוששששש
אני בייאוששששש
לסיכוםפרצוף כרית
מסקנה אישית שלי מהדיון בשרשור,
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
אני עובדת במשרה כמעט מלאהoo
8 שעות ולא מרגישה שזה קשה לי. יש לי הרבה זמן לנשום, לתחביבים ולעצמי. אני מנהלת את הזמן שלי בצורה טובה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
מה זה לנהל את הזמן , זה תלוי גם בילדיםפרצוף כרית
לא קרה לך שבגלל הילדים כל התוכניות שלך התבטלו?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אנימדברה כעדן.
אבל זה לא שאין זמן לנשום... פשוט לא רואים מספיק את הילדים
אני משרה מלאה...מחכה עד מאוד
וחולמת על חצי משרה.
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
אני עובדת במשרה מלאהמקקה
ויש שנים שמלאה פלוס
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
מנסה לענותעוד מעט פסח
לפעמים אני רואה נשים שקמלות במצב שלהן.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
צודקת חידדת מהמם! הכי חשוב האנרגיה של האישה! אהבתיפרצוף כרית
בלי לקרוא את התגובות,עלמא22
אני יכולה להגיד לך שהשאלה שלך נוגעת בנקודה רגישה אצלי.
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
חיבוק ❤️המקורית
באמת לא נעים להרגיש כך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
תודה ❤️עלמא22
הלוואי שיום אחד הציפיות מאיתנו ישתנו, וקצת יורידו לחץ, אבל אני די בספק אם זה יקרה
וואי איזה מבאס,ובא לי לחזק אותך ולהגידפרצוף כרית
שאת שווה תמיד!!!!
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
תודה על זהעלמא22אחרונה
אני לגמרי מסכימה איתך, אבל לצערי, זה לא מה שהרוב חושב, לפחות בסביבה שלי. תמיד קיבלתי מבטים והרמת גבה על זה שאני לא עובדת. זה גם הבית שבעלי גדל בו, וההורים שלו (בעיקר אמא שלו) לחצו עליו שיתחיל לעבוד (כשהשתחרר מהצבא) בכל דברף, העיקר שיעבוד. אז לא פלא שגם הוא כזה
לא קראתי את כל התגובותבאורות
אצלי בעיקר מה ש"מטריד" אותי בנושא, זה שבסוף התקופה האינטנסיבית של גידול הילדים היא נניח-15 שנה?(תלוי כמות ילדים כמובן). ואז בעז"ה יש עוד שפע של שנים, ומה עושים בכל השנים האלו? תחביבים וכו עולים כסף, ואם רק אחד מבני הזוג עובד לרוב לא יהיה מספיק כסף גם לכלכלה של הבית וגם לאפשר לבת הזוג לקחת קורסים/לפתח תחביבים וכו'.
אז מה עושים כל הזמן?
אז מה עושים כל הזמן?
עובדים?פה לקצת
בשביל תעסוקה ולאו דווקא בשביל הכנסה
לצערי אני מכירהעוד מעט פסח
כמה נשים שבגלל שהן היו המון בבית, קשה להן להיכנס שוב לשוק העבודה.
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
ואני מכירה כמה נשיםפה לקצת
שאחרי שנים בבית עם הילדים הן יצאו לעבוד בעבודות קלילות לכמה שעות
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
גם הדוגמאות שהבאתעוד מעט פסח
הן עבודה בשכר נמוך, במיוחד אם אין ניסיון.
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
לכן אמרתי שיוצאים לעבוד בשביל תעסוקהפה לקצת
ולא בשביל הכסף
אני למשל יצאתי לעבוד כתעסוקה בעיקרהמקורית
אבל לא הייתי הולכת על עבודות 'לואו קוסט'
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
להתנדב זאת גם אופציה לא רעהפה לקצת
היא שאלה מה עושים בכל השנים שנשארים בלי תעסוקה כי הילדים גדלו אבל גם אין כסף להוציא
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
להתנדב באמת נשמע לי יותר קלעוד מעט פסח
יש משהו נפשי שמאוד קשה לעבוד בשכר נמוך בשלב מתקדם בחיים (אולי יש נשים שזה לא מפריע להן. לי אישית זה היה מפריע, ומכירה לא מעט נשים שזה מהווה בשבילו מחסום משמעותי).
אוי מבאס,מצד שני הוא עובד בזכותךפרצוף כרית
כי את מתפעלת את הבית והילדים פרפקט,הטא סומך עליך,בלעדיך לא יכל להרוויח שקל ! 😎😎
כשתהיי מבוגרתפרצוף כרית
ובלי עול של קטנים,מסתבר שתמיד תוכלי לקחת משרה חלקית פשוטה כגון מוכרת וכדו' וגם כשתגיעי הביתה יהיה לך זמן לעצמך-לא תצטרכי להתעסק כ'כ הרבה עם הילדים-איפה הם? להכין להם אול,בגדים,מריבות שלהם וכו',זה כאילו נשמע לי הזוי כי אלה חיי- כל הזמן לדאוג / לטפל לילדים אבל עד בזה משהו טוב-שיש לך יותר זמן ביום לעצמך..
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
אני הייתי בבית 3 שנים פלוסאם_שמחה_הללויה
עכשיו חזרתי למשרה חלקית.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
כתבת יפה,תודה על זהפרצוף כרית
ובנוגע לערך העצמי...אם_שמחה_הללויה
בסוף זה לא משהו שאפשר "לעשות" אותו, זה נטו המעשים שלך, כשאת עושה דברים לשם שמיים, לא בשביל לקבל אישורים, אז גם אם תהיי בבית ותעשי טת התפקיד שלך מכל הלב או גם אם תהיי בחוץ, הלב שלך תמיד יהיה מלא. מאחלת לכל אחת ואחת.
נכון ביותר! כתבת יפה...תודהפרצוף כרית
מסכימה!אבןישראל
כתבת יפה
אני רק - תודה על השרשור הזה ❤️חושבת4321
דיון מעניין וחשוב, החכמתי
❤️❤️❤️ בבקשהפרצוף כרית
התייעצות דחופהקל"ת
תינוק בן חודש יונק ומעל שבוע לא עשה קקי בטיטול. טיטולים כן רטובים. זה תקין? יש מה לעשות כדי לסייע? מתחיל להדאיג אותי..ניסינו לעשות עיסויים ברגליים ולהתמיד לבטן אך ללא שינוי..
קרה אצלי פעםמישהי מאיפשהו
הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה
אצלי זה קורה הרבהשומשומונית
תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱
כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.
צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)
וואו הרגעת אותיקל"ת
תודה!
כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא
לדעתי טיפה מוקדםציונה.
גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...
אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)
אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..
בעיקרון כמו שענו לךיראת גאולה
אם הוא יונק בלבד - זה תקין,
אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃
משקילה לפני כמה ימיםקל"ת
הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו
אז זה תקין לגמרייראת גאולה
מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.
רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)
הוא נראה סןבל או סבבה?טארקואחרונה
יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..
בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת
אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.
אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11
כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים
המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.
ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי
ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!
למה הכל כל כך לא פייר כאן????
אם זה תוספות זמניותהשם שלי
אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?
תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.
תפני לחריגים
זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11
ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש
מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.
איך 4500?שלומית.
מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)
השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.אחרונה
ומשתנה בין קבוצות גיל
צום גדליהאנונימית בהו"ל
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
אני מכירה שכל עוד יש תינוק מתחצ לגיל שנתיים לא חובאור עולה בבוקר
להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.
יש בזה מלא פסקים ושיטות שונות...מחי
הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור
אני עושה לפי הפסיקה שלנוהשם שליאחרונה
לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.
יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.
אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.
היה לי מוזר לחזור לצום.
בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.
מצב זוגי לא משהואלומית
תמיד היה ככה, אבל גם רגעים טובים
עכשיו החמיר
זכינו במחיר למשתכן
אבא של בעלי רוצה לתת לו כסף להון העצמי, גם ההורים שלי.
הכניס לבעלי לראש שחייב הסכם גירושין
לגיטימי?
הכוונה להסכם ממון אני מניחהאפונה
אני אשאל הפוך
למה לא?
הסכם גירושין דווקאאלומית
לא יודעת, זה מציק לי
את מתכוונת הסכם ממון?ירושלמית במקור
אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.
פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.
אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.
כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.
ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.
בעיניי זה לגיטימיהמקוריתאחרונה
ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה
אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?
מה הוא מציע שיהיה בהסכם?
ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי
ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק
חיבוק♥️
תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל
תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !
אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.
יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה
במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה
אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!
רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית
אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵💫
קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר
הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק
אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן
אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק
ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )
וזה מחרפן אותיייי
ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי
ואני ממש רותחת
על סף דמעות
זה משגע אותי
בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה
אז במקום לנוח
קמתי מוקדם
סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר
הכנתי לעולם ארוחת בוקר
כביסה
בעעע
הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות
אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל
איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭
קשוחנעמי28
יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.
דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.
כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.
לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל
אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר
ב"ה לא מעשן או שותה
אבל אני מחורפנת
הוא קם לשירותים הולך לישון
בא לי לצרח עליו, באמת
ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים
הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28
יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.
יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.
אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.
אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.
זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו
אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️
כנסי לחדר
תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.
תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.
נבדק את זהאנונימית בהו"ל
יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק
אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו
זה לא אומר כלוםנעמי28
מצרפת לך את השאלותנעמי28
שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]
להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]
שליטה וניסיונות הפסקה
הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?
ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?
החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?
חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?
חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]
השפעה על הבריאות ואורח החיים
הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?
חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?
כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?
שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]
רגשות ומצב נפשי
זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?
בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?
אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?
שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?
תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]
מערכות יחסים, חברה ותפקוד
פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?
הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?
התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?
ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?
דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?
משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]
מספיק לענות בחיובנעמי28
על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)
העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.
הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.
התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.
זה לא אומר שכיף לואמאשוני
זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.
כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.
זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.
הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)
זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש
ואין לזה סוף.
רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.
בדיוקאפונה
זה מרגיש כאילו כיף לו
אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.
אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית
הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה
אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג
אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה
חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך
לא פשוט
חיבוק♥️
קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל
אני פשוט לא מסוגלת
זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה
ובכל זאת בחר
וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר
זה לא ניחושים
רק שהמשחק ניצח במקומי
אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית
חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה
שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.
לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור
אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה
מעניין באמתאנונימית בהו"ל
כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת
הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק
אם יש לו זמן בבוקר זה שם
בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות
אני לא מומחית לזההמקורית
אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים
מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית
אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני
ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה
ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים
ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב
ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר
ואז אולי זה יצליח ואולי לא
אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.
ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.
זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)
אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.
צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.
כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.
נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.
תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)
כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.
אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.
לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.
אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.
במקום לבזבז על זה אנרגיות,
תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.
מה שלא, להרפות.
מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.
זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.
קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.
זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.
תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!
את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!
❤️❤️
אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל
אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול
המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'
מרגישה שזה אותו דבר כאן
ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ
יצאתי מהבית עם הילדים
מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת
וזה עצוב לי
ואני גם כועסת
חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי
ואני לא מושלמת
וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל
יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול
אבל אני עצבנית
מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28
ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.
לכו למטפל שמתמחה במכורים!
אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.
קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.
ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)
אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)
תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.
זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.
זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני
לאבחן כדי לדייק את הטיפול.
בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,
בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)
זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.
צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.
ובשביל זה צריך טיפול.
אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.
גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.
תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'
יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.
למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.
יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.
מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.
ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.
אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.
בכל אופן הרבה כוחות 🤗
תשמעי יקירתיבאתי מפעם
נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.
גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.
אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.
שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️
תודהאנונימית בהו"ל
חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח
נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי
הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )
הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית
אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )
אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך
הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )
הציע ששבוע הבא נקנה משהו
אבל אני עדיין פגועה
והבית מסריח ואני השלמתי עם זה
יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה
לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו
הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי
חיבוק ענקאונמר
תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי
לא נגמר העולם היום.
ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.
ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.
ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל
זה נשמע ממש התמכרות
ודבר החשוב בעיני
זה להבין
שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.
יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.
אז בעז''ה ילמד לשלוט.
חג שמח יקרה ♥️
חיבוק ענקאפונה
הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.
אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.
משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.
בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.
את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.
יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.
זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.
מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..
לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.
מניסיון אישינעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ב' בתשרי תשפ"ז 19:38
אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.
למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.
טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.
בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.
כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.
אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.
אז זה משנה מאוד.
חיבוק גם לךאפונהאחרונה
אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.
האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?
התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.
האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.
מחפשת מאד המלצה על פסיכולוגית/עו"ס מוסמכת לטיפולgilli90
עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).
כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...
בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.
מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח
חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים
מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד
עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי
תודה מראש, שנה טובה!!
מכירה מישהי בזום שמקבלת פרונטלי בראש העיןמתיכון ועד מעוןאחרונה
דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.
קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..
התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל
רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.
קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:
תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.
מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.
הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.
מה שקורה בפועל בעבודה:
אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.
כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.
אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.
זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:
אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.
אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.
קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.
אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).
ממש תודה לקוראות ולעונות
האמת שמה שקפץ ליעל הנס
זה הפרעת קשב
אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.
את נהינת מהעבודה?
את מסופקת?
יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?
או שאת נורא נפגעת גם מדברים?
פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.
ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.
דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?
זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל
גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?
אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.
אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש
אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי
אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.
נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.
אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.
ואני לא מצליחה לצאת מזה
בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור
נסי לעבוד מהמשרד...
גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל
קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל
אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור
אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל
אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..
חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.
מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.
כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור
לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית
חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה
במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור
אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית
אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה
יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך
כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס
אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.
אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.
לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.
הפרעת קשבאפונה
זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.
הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..
הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.
זה מתחבר לחוויית החיים שלך?
אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),
אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.
לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.
מיינדפולנס מאד עוזר!
כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.
מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1
ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.
וואו את אני במקרה?רקאני
מזדהה עם כל מילה
עוקבת
מזדהה בטירוףמכחול
עוד כיוון שעולה לישלומית.
זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.
קשה לך בכללי עם החלטות?
ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.
מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית
חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני
אין לי עצות, רק הזדהות
להתחיל מצעדים קטניםכל היופי
אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.
אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.
מה אני מתכוונת?
היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.
נכון?
נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.
כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).
ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.
ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.
את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.
לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.
על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.
משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.
במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.
זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן
ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)
ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.
אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.
אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.
גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.
מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה
רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..
ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה
ועוד שאלהשמעונה
הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?
מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי
ושרשרת אליי בטעות?
התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה
מה שעזר לי -
להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.
למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.
לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.
לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק
מזכירה לי את עצמי של פעםעוד מעט פסח
ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.
אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).
כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.
זו אפליקציה חינמית?אפונה
חלקיתעוד מעט פסח
יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.
בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.
אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.
ממש מענייןשיפור
מזדהה עם חלק. אלופה שאת מטפלת בעצמך!!!שיפוראחרונה
נראה לי כדאי לך לבדוק את הכיוון של קשב ואם נראה שזה כן הכיוון אז נראה לי טיפול קוגפאן ממש מתאים לקושי שלך. בדיוק עובדים שם על אסטרטגיות לניהול עצמי.
משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל
כתבתי כאן לפני חודש
בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה
אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים
בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר
ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין
השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות
ואני נשארת בבית עם הילדים.
אבל
קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!
קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות
וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה
קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה
ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.
אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי
ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים
אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.
אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף
קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום
שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה
האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?
כנראה שלא אכפת להן
כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!
ומצד שני-
השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!
אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה
או שלא?
מה היית עושה?