עקרת בית בעיניכן היא פחות שווה?
מי שעובדת יותר שווה בעיניכן או יותר מסכנה שהיא סובלת ועובדת המון שעות?
תודה
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
סקרפרצוף כרית
בעיניי לא, בעיני הסביבה כןפה לקצת
בעיניי מי שעושה מה שטוב ונכון לו הוא הכי שווה.
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
מסכימהמיוחדותאינסופית
עבר עריכה על ידי מיוחדותאינסופית בתאריך י"ז באדר תשפ"ג 08:33
כל אחת מה שמתאים לה.ובאמת הסביבה רואה נשים שלא עובדות כמסכנות, לא מגשימות את עצמן, מוותרות על עצמן.
הרבה פעמים ההיפך הוא הנכון. הבחירה לגדל את הילדים, לקבל אותם שחוזרים מהמסגרות וכו' לדעתי היא האידיאלית(בעיני כמובן )
בדיוקאחתפלוס
אניoo
לא מודדת נשים כשוות או לא, אלא מעריכה דברים ספציפים שהן עושות, הדברים שראויים להערכה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
העניין הוא שעקרת בית גם לא נמדדת בתוצאותלפניו ברננה!
כי אם היא עם ילדים אז היא גם גננת.
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
גםoo
תוצאות של ארוחה חמה כל יום ובית נקי ומסודר וילדים מטופלים, לא ממש מרשימות. הם אמנם מגיעות מעבודה סיזיפית, אבל פשוטות יחסית לעשיה, בהשוואה לעשיה של תהליכים ופרויקטים בעבודה חיצונית.
גם בבית אפשר להגיע לרמה של תהליכים ופרויקטיםnorya
אני עובדת עם ילדים, ודי מבואסת מהעובדה שאני לא מספיקה לעשות תהליכים עם הילדים שלי כמו שאני עושה בעבודה.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
נכוןoo
אבל רוב האנשים לא עושים תהליכים מרשימים עם הילדים שלהם.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
בעיני מרשימות הנשיםדור רביעי
שמצליחות לעשות גם בחוץ משהו משמעותי וגם משקיעות בילדים שלהן.
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
אני חושבת שבדיוק זה מה שאמרתילפניו ברננה!
ותהליכים נפשיים שהיא עוברת או מלווה את הילדים שלה - זה לא משהו מדיד שאת יכולה לראות מבחוץ, אלא אם כן את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה
אבלפרצוף כרית
הילדים שלה מרגישים,הם יותר מפותחים רגשית/ שמחים/ יש להם כלים לחיים..וכו'
נכוןלפניו ברננה!
אבל אף אחד לא יודע מה היה אילו האמא לא הייתה בבית ובפניות לילד..
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
לטעמיפרצוף כרית
הן כן מרשימות-ארוחה,בית נקי וכו'
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אני מסכימה איתך בהחלטלפניו ברננה!
שלעשות יום יום שעה שעה אותו הדבר זה בהחלט דבר מרשים במיוחד.
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לא אצל כל עקרות הביתהמקורית
הבית תמיד נקי.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
עקרת בית נמצאת יותר עם הילדים שלהחולת שוקולד
ןלכן העשיה שלה תמיד מרשימה
אותי לא מרשים כמות הזמן עם הילדיםoo
אלא איכות הטיפול והקשר
זה עניין של גישהחולת שוקולד
אני בגישה שהנוכחות שלי (נוכחות מנטאלית, פניות) היא הגי חשובה
זה ענין גם של ניסיוןoo
כילדה לאמא בבית עם קשר ותקשורת גרועים מצידה
צודקת.אחתפלוס
נכון האיכות זה העיקר גם לדעתיפרצוף כרית
כמו שאני דוגלת שאין משמעות לדפי הקשר,את תסקלו אותי חחחח כי לדעתי העיקר זה שיהיה כיף בבית עם האמא ולא לקרוא כל מילה בדף קשר היא העיקר (ממני,אמא ששונאת לקרוא דפי קשר כמו לקרוא חשבונית של חברת החשמל...חחח יש עוד כמוני?)
מענין אבלפרצוף כרית
אבל את לא חושבת שאישה עובדת- הבית שלה נפגע מזה? שהיא עושה מעל הכוחות שלה ומרגישה שהיא לא מספיק נהנית מהחיים אלא רק כחמור עבודה?
לדעתי, אישה שמורגלת בעשייה מעל הכח שלההמקורית
תעשה את זה גם כעקרת בית, והבית שלה ייפגע בכל מקרה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
מעניןפרצוף כרית
תוכלי להסביר יותר ברור? כאילו דברת במילים קצת גבוהות עבורי חחח
מנסההמקורית
אישה שעובדת וזה מעל הכח שלה והיא לא פנויה לילדים ולבית ברמה שהבית נפגע, זה בגלל כמה סיבות לדעתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
תודה רבה על הכתיבה המאוד מאוד מפורטת, הבנתיפרצוף כרית
ועוד דבר קטן-
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
לא. את לא היחידההמקורית
אבל הבעיה היא לא הזוגיות בהכרח, אלא העובדה שאת עושה מעל הכוחות לכתחילה.
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
נכון מה שכתבתפרצוף כרית
לגבי- בצורה סמויה...זה אכן משהו שמפריע לי..
תודה
תודה
לא עניין של שווה או לאהשקט הזה
אבל כן מעריכה אותה כי אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לזה בעצמי
האמתמקקה
אני מתקשה להבין את מי שהיא עקרת בית. איך היא מסוגלת וגם איך היא לא מתכוננת לאפשרות של יום סגריר
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
מתחברתהבוקר יעלה
מבחירה זה מוזר לי
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
צודקת, מצד שניפרצוף כרית
לפעמים אישה שנים עובדת כמו חמור ובא לה קצת הפסקה = להיות עקרת בית לתקןפה
לא לגיטימי?
לא לגיטימי?
להיות עקרת בית זה לא להיות עצמאית ולהסתדר בכוחותפה לקצת
עצמה?
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
בעינייך עצוב, האמת שבעיני לאמקקה
בעיני שמח שאישה יכולה להיות עצמאית לגמרי ולא תלויה בגברים במשפחה
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
זה סקר שגורר דיון והקשבה לדעות אחרותפה לקצת
אבל אם פחות מתאים לך אז נעצור
קיבלתימקקה
לא הצלחתי להתאפקפה לקצת
אני פשוט בדיוק בבירור המקום הזה עם עצמי והתגובות שלך באו לי במקום ועוזרות לי לברר עם עצמי את העניין.
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אולי רק אני חושבת תמיד על האפשרויות הגרועותמקקה
של מה יהיה אם....?
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
אולי יש לי יותר ביטחון לחיות ככה כרגעפה לקצת
כי יש לי תואר ראשון ועוד 2 תעודות מקצוע
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
אבל כשתתחילימקקה
תרוויחי שכר של עובדת מתחילה
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
אז מעכשיו להשתעבד ולדאוג למקרה ש..?פה לקצת
ואז בעז"ה הכל יהיה טוב ועוד עשרים שנה אתחרט שהלכתי לעבוד במקום לגדל את הילדים בנחת?
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
בחיים לא היתי מגדירה את בעלי כמישהו אחרמתנות-קטנות
אני לא תלויה בו (אני כן עובדת חלקית אבל גם אם לא )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
מתחברת למה שכתבתמתחדשת11
אני גם מתחברת למה שכתבתanonimit 123
לא לכולם זה מתאים קצב חיים אינטנסיבי.לי לפחות לא מתאים.אני צריכה עבודה רגועה ולא משתלטת כדי שיהיה לי כוח למשפחה ולמה שהיא דורשת .כשיש לי עומס יותר מידי בחיים לא טוב לי.אני צריכה מרווחי נשימה רגועים
טוב מאודפרצוף כרית
גם אני ככה,וטוב שאת לא מתבישת בכך
אהבתי מה שכתבת בנוגע לכך שמתיש לעבוד..פרצוף כרית
המשכורת שלך יכולה להחזיק בית שלם?norya
גם המשכורת של בעלי, שעובד יותר ממשרה מלאה, לא יכולה להחזיק בית שלם... אנחנו צריכים את המשכורות של שנינו.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
בהחלט בעלך מתקדם בזכותךפרצוף כרית
אני שעבדתי שנים במשרה תובענית ובעלי עזר קצת אבל לא מספיק...אם היה עוזר יותר,יכולתי להצליח יותר
מה זה יום סגריר?oo
אם הבעל מפרנס ועושה את זה בצורה טובה הכוללת התנהלות כספית נכונה מול האישה
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
אסונות קוריםמקקה
תאונת דרכים
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
זה טוב שאת אחראיתפרצוף כרית
אבל אולי אלו חששות מוגזמים? אם חלילה יקרה- זה סיכוי קטן,ולדעתי עדיף לחיות חיים רגועים ולסמוך על כך שבעז''ה הכל יהיה בסדר.. אבל ברור שהגישה שלך סופר אחראית וכל הכבוד לך..
זה לא חששות מוגזמיםמקקה
כולנו נהיים מבוגרים יותר
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צודקתפרצוף כרית
אני פשוט מרוב עבודה לא מנהלת את הכסף בכלל ...
חשוב ממש לדאוג לביטוח חיים ומנוי לקרן יחדכתבתנו
בע"ה לא יהיה צורך אף פעם, ועדיין זה משנה לגמרי את התמונה במצב של מימוש ח"ו.
יש נשים שלא זקוקות לזה כלכלית...מתואמת
בין אם יש להן בעל שעובד בעבודה טובה, ובין אם נגיד קיבלו ירושה גדולה או משהו כזה.
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
היא שאלה שאלה מה דעתינו ועניתימקקה
שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה כמובן
ברור. רק רציתי לחדד את הכיוון שכתבתמתואמת
ולהוסיף מה דעתי בעניין
אוקי, אז מוסיפה משפט פמיניסטי ומתכוננת לעגבניותמקקה
אני בטוחה שיש נשים שלגמרי בחרו להיות עקרת בית, אחלה, מחזקת את ידיהן.
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
לא עגבניותוהרי החדשה
אבל אני מרגישה שבחברה שלנו יש יותר נשים שמעדיפות להיות בבית. ונאלצות לעבוד מאשר ההפך...
מסכימהnorya
או עובדות יותר ממה שהיו רוצות בגלל אילוצים. רואה את זה אצל המון נשים סביבי.
את צודקתלפניו ברננה!
ואני אוסיף שגם אם יש מישהי שבחרה, שתשים לב בהמשך שעדיין מתאימה לה הבחירה שלה.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
את צודקת לגמרימתואמת
אם כי אני לא מכירה מקרוב אישה שהייתה רוצה לצאת לעבוד ולא עושה את זה כי כך מקובל אצלם. נראה לי שמדובר במגזרים מאוד מאוד מסוימים וקטנים. כן פגשתי כל מיני נשים שהיו שמחות להיות יותר בבית (אולי לא *רק* בבית, אבל כן יותר שעות) ולא עושות את זה פשוט כי העול הכלכלי דוחק/הן מעדיפות שהבעל שלהן ילמד תורה והן יפרנסו.
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
זה לא רק אם לצאת לעבוד או לאמקקה
זה גם במה לעבוד
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
נכון.מתואמת
זה לא רק מה שמקובלענבלית
זה אורח חיים
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
זה בדיוק מה שהתכוונתי - אורח החיים המקובל אצלם.מתואמת
אמרת "הרב לא מאשר לה למנוע"מקקה
אמרת הכל. בדיוק לזה התכוונתי
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
רק רוצה להגידאבןישראל
על זה שכתבת שזה מוזר.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
אם ח"ו יקרה ואני אצטרךלפניו ברננה!
אני אצא לעבוד
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
האמת לא חושבת שמישהי שווה או לא בגלל עיסוקמתנות-קטנות
באמת בחיים לא בחרתי חברות בגלל מה הן עובדות או שהן בבית
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
בדיוקאחת פשוטה
נכוןפרצוף כרית
לא התכוונתי שווה בעיני החברה,
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
בעיניי עקרת בית לפעמים שווה יותרלאחדשה
לדעתי, לא לסקול אותי, זה המקום הטבעי של אשה ואמא. המציאות של היום מבטלת נשים כאלה, הרבה פעמים כמסכנות, לא הסתדרו, לא חפתחות את עצמן ואפילו עצלניות.
גם אני חושבתפרצוף כרית
שמשימות הבית כה רבות, איך אפשר בכלל להגיד שעקרת בית זה נקרא לא לעשות כלום?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
נראה לי מילת המפתח זה 'בחירה'מקרמה
נתחיל בזה שכל אישה היא שווה.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אבל להיות עקרת בית לא סותר תחביבים ותחומי עניין...מתואמת
אמא שלי גם הייתה עקרת בית כמעט כל השנים (אף שהיא בעלת מקצוע נחשב), אבל מעבר לגידול הילדים יש לה שלל תחביבים אומנותיים שמעסיקים אותה. (היא בכל מקרה לא יכולה לעבוד במשרה מלאה כי יש לה מחלה כרונית כלשהי שפוגעת קצת בתפקוד, אבל גם ככה היא מוצאת מה לעשות עם הזמן שהתפנה לה...)
נכוןמקרמה
זה לא סותר.
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אני רואה את זה הפוך לגמרי 😄לפניו ברננה!
בעיקר מניסיון אישי שלי..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
טוב, זה כנראה משתנה מאישה לאישהמקרמה
כי בשבילי העבודה שלי זה הרבה השקעה בעצמי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
כיף לך, זכית!!! 😃לפניו ברננה!
נכוןפרצוף כרית
העבודה תורמת לאישה - חברתית ואינטיליגנטית ..
אז זה העניין - שאת אוהבת את העבודה שלך וממצהמתואמת
את עצמך בה.
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
אני גם חושבתפרצוף כרית
שאישה שבבית יותר יכולה לפתח את עצמה, מאשר אישה עובדת
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
מענין מה שכתבת על אמא שלךפרצוף כרית
אמא שלי גם היתה עקרת בית, והיא לא משועממת בכלל (למעשה מאוד עסוקה) גם כשהילדים התחתנו,כנראה ענין של אופי גם
כאחת שעובדת מתוך בחירהפרח חדש
והייתי שנים בבית
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ממש כך. אישה שווה מעצם היותה.אם_שמחה_הללויה
בעיני עקרת בית עובדת הכי קשהוהרי החדשה
ואני מקנאה גם בעקרות בית כי הייתי רוצה להיות כזאת וזה האופי שלי ורק עול הפרנסה לא מאפשר
לא חושבת שזה עניין של שווה יותר או פחותלפניו ברננה!
אני מרחמת על מי שלא שמחה במה שהיא עושה, בין אם זה להיות עקרת בית ובין אם זה לצאת לעבוד..
היא ראויה להערכה בעיניי!שומשומ
והלוואי שהייתה לי את היכולת
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
גם אני חושבת כך במובן מסויםפרצוף כרית
עקרת בית מעוררת קנאה בעיניכבת שבעים
הלוואי ויכולתי
אף אחת לא פחות שווה אבל למי שמרגישה טוב עםחולת שוקולד
עצמה יותר טוב
מרגישה שבסביבה המקצועית שליתיתי2
אבל גם בקהילה הקרובה והרחבה יותר (באווירה הציבורית גם של "המגזר")
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
זה נכוןנפש חיה.
אני אישית רואה ומכירה סיפורים
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
את מחזקתפרצוף כרית
המצוקות של הילדיםoo
מגיעות בעיקר מקשר ותקשרות לא טובה של ההורים איתם.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
ברורתיתי2
אני מדברת על המגמה החברתית, התרבותית,
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
שכחת מיליון חוגיםמקקה
כל יום בערך חוג אחר גם בזמן הקצר שיש אחרי הצהרים
אני מתפלצת פה לפעמים
אני מתפלצת פה לפעמים
לא חייבים לשלוח, בוחרים לשלוח .....נפש חיה.
אני מאמינה במה שאת אומרתממשיכה לחלום
והייתי הכי רוצה ליישם את זה
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אני גם עובדתתיתי2
ואני לא נגד עבודה, בכלל לא, עבודה היא טובה, היא מעניקה סיפוק, היא מאווררת, היא יכולה להחזיר אותנו הביתה עם כוחות, או לאתגר אותנו.
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
מסכימה שמבחינה חברתיתממשיכה לחלום
יש הכוונה מסוימת וזה מרחיק מהקשבה פנימית,
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
אהבתי שכתבת לנוחפרצוף כרית
אני חושבת שלנוח ולהרפות בחיים זה דבר מאוד חשו,,ובדור המירוץ כשאין את זה - מאוד קשה לחיות ככה,לנשום קצת, להיות בנאדם נורמלי ורגוע ..
מסכימה ממש עם הפיסקה האחרונהמקקה
וגם בחרתי בעבודה שמאפשרת לי משרת אם וגמישות רבה למרות שאני מרוויחה בערך חצי ממה שהייתי יכולה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
איפה מוצאים משרת אם? נשמע חלומיפרצוף כרית
במגזר הציבורימקקה
אני במגזר הציבורימדברה כעדן.
וזה במקום לעבוד 9 שעות ברוטו, זה לעבוד 8....
האמת שאני לא בטוחה שהמשוואה הזו נכונה...מתואמת
של אישה עובדת=טיפולים רגשיים לילדים.
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
הוצא מהקשרו לחלוטין...תיתי2
כנראה לא כתבתי את כוונתי באופן ברור. אמחק.
לפי מה שהבנתי אותהפרצוף כרית
היא לא התכוונה שכך בהכרח חלילה, ולא לתתת נקיפות מצפון לעובדות חלילה,
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אבל זה לא שחור לבןאחינועמית
או קשר מדהים וויתור על קריירה או קריירה מפוארת וטיפולים רגשיים
ברור שלא.תיתי2
לא יודעת למה הכוונה שלי לא עברה טוב בתגובה, ולא הצלחתי לשנות. כתבתי בהמשך.
אני מסכימה איתך ממש, בעיקר עם הפסקה האחרונה.אמא טובה---דיה!
אהבתי ממשפרצוף כרית
עבדתי שנים,ואני מרגישה שזה המון מעל כוחות האישה לתמרן בין-עבודה,ילדים,עבודות בית....זה פשוט הופך אותה לחמור ולעבד...קשה מאוד!
אני בהחלט מעריכה הרבה יותר עקרות בית!אמא טובה---דיה!
כאלה שנשארות עם הילדים מתוך הבנה שזה הכי טוב להן ולהם.
כמובן כאלה שעושות את זה מתוך חוזק ותחושת שליחות, ולא מתוך חולשה, מסכנות וכניעה.
וזה שהן מסוגלות להאמין בזה אף שהסביבה מזלזלת בהן - גורם להערכה שלי לגדול.
אני לא מסוגלת לזה, ולכן הילדים שלי במסגרות עד אחת ובלי ימי שישי, אבל אני בהחלט חושבת שזה לא האידיאל. אני לא מבואסת מזה, כי כל אחד ומה שהוא מסוגל, אבל נשים שמסוגלות להיות עקרות בית - מוערכות בעיניי מאוד!
@פה לקצת אני ממש מעריכה אותך!!
להיות עקרת בית זה יותר קשההמקורית
מלהיות אישה עובדת. לדעתי.
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
לי יש ניסיון הפוך ממש!!אמא טובה---דיה!
אימא שלי כל השנים הייתה עקרת בית, וזה היה מדהים!!
היא באמת הרגישה כל הזמן שזו השליחות שלה בחיים, ושזה הדבר הכי קסום ומדהים שהיא יכולה לעשות.
היא ויתרה בשביל זה על המון דברים, ותמיד זה היה מתוך תחושה מדהימה שהיא עושה את הדבר הכי נכון.
וזה הקרין גם עלינו.
והיא אימא מדהימהההההה!!!!! הייתה איתנו באינסוף סבלנות, יציתיות ונחת.
בבית של ההורים שלי אין לא סמארטפון ולא מחשב, וממש היינו כל הזמן ביחד.
וכשהילדים גדלו היא הלכה ללמוד, והתחילה לעבוד קצת. עדיין היא כמעט כל הזמן בבית (גם יש לי אח בן חמש, שגם הוא היה בבית עד גיל שלוש וחצי.)
בקיצור, זה יכול להיות הדבר הכי מדהים שיש!
לא הכללתי את כולןהמקורית
ייתכן בהחלט שזה מה שקיבלת מהבית אבל זה לא סותר את מה שכתבתי. זו זווית נוספת שלמחוויה אחרת.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
מהתגובה שלך היה נשמע שזו החוויה של כולן,אמא טובה---דיה!
ושזה מה שקורה לכל אחת שנשארת בבית.
זה סוג של הכללה.
אני מכירה הרבה נשים שנשארו בבית עם הילדים, וא. זה ממש לא סותר מימוש עצמי.
ב. מאושרות עם זה מאוד.
לא יודעת איך הסקת את זההמקורית
הרי רשמתי שזו התרשמות אישית שלי מהעניין ומשיח שניהלתי עם עוד נשים.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
גם אני לא ראיתי בדבריך הכללה,כתבת מעולהפרצוף כרית
❤️המקורית
וואי נשמע כואבפרצוף כרית
2 המשפטים שכתבת-
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אני אומרת שכל אחת צריכה לעשותהמקורית
מה שהיא רוצה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
יווו קרעתתתתת אותי עם המשפטטפרצוף כרית
'לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מענין כל היום לנקות? '
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
גם כשעבדתי במשרה מלאההמקורית
הרשיתי לעצמי מדי פעם לקחת יום חופש כדי להשתלט על הבית.
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
שמעי זה גם תלויפרצוף כרית
בילדים
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
למדתי על בשריהמקורית
שהזמן הכי טוב 'לתקתק' הוא ביחד איתם
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
איזה חמודים!!! כמו גמדים קטנים! וגם את- טובהפרצוף כרית
בלייצר שיתוף פעולה! אשריך!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
וואו אני לגמרי לא מסכימהמתחדשת11
זה ממש ממש לא מחייב. למען האמת נשמע לי שתחושות שתיארת נובעות מעמדה נפשית שזקוקה לבירור או חיזוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
העמדה הנפשית של אישההמקורית
שעוסקת כל היום בכביסות וטיטולים והחלפות
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
אני חושבת לגמרי הפוך ממךמתחדשת11
זה לגמרי אמונות ומחשבות שלך כפי שכתבת. זה בהחלט לא מחייב. ייתכן שזה נובע גם מהחויה האישית שלך אבל זה ממש ממש לא ככה תמיד, וגם לא כזה חד: אמא בבית היא בהכרח ככה ואמא בעבודה היא בהכרח ככה.
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
נושא הבית לא טעון אצלי כמו שאת מתארתהמקורית
זה פרשנות שלך.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
כתבתי לגמרי מהמקום שלי, ממש לא הצגתי את זה כאמתמתחדשת11
מוחלטת. אני חושבת שאת מאוד טעונה סביב זה אבל אם תקראי שוב תראי שכתבתי מפורשות שאני לא בעד להשתמש במונחים כאלה או אחרים כלפי אף צד
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
בדיוק כמו שאני עשיתי ורשמתי במפורש. חוויה שליהמקורית
ושל נשים שקרובות לי ותו לא. וגם לי לא נעים הדרך בה את מפרשת אותי.
לא יודעת מאיפה הבאת את זה שזה טעון לי, אבל זה שלך. ומה שלא נכון חשוב לי לתקן, זה הכל.
הדיון מוצה כנל גם מבחינתי
אמרתי סך הכל שאני לא מסכימהמתחדשת11
ואת ישר התקפת אותי שאני מציגה את זה כאמת המוחלטת.
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
ממש לא אמרתי שאת מזלזלת במשכורתהמקורית
של נשים עובדות.
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
תודה שכתבת ♥️מתחדשת11
המקורית
מקווה שהצלחתי לפייס אותך עם ההסבר.
תמידדדדד!!מתחדשת11
♥️♥️♥️
ולגבי עניין העבודההמקורית
חייבת להגיד שגמני מכירה נשים שעשו הסבה או למדו מקצוע בשנות ה50 שלהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
ההתנגדות היא בגללoo
שאת מערערת על האידיאל הדתי- חרדי שהכי טבעי וטוב לאישה להיות בבית ולגדל את ילדיה. אידיאל שבעיניי שגוי.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
ייתכןהמקורית
אני לא באה מהמגזר הדתי חרדי, ייתכן שבגלל זה
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
אני נגיד הרטב עקרת בית אבל התחזוקת בית זה בכללמתנות-קטנות
לא העניין שלי..ולא המילוי שלי
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
זה ממש אחלה שאת ככה המקורית
לי זה לא עבד.
לא מצאתי את המילוי הזה בדברים אחרים שלא כוללים סדר יום מוקפד ויציאה לעבודה, משהו שמחייב אותי ברמה יומיומית.
וגם לא הצלחתי להיות זו שיושבת בבית ומחכה לילדים עם סירים ובית מצוחצח
זה ממש לא הסתדר.
עודף זמן הוא לא משהו שמשרת אותי אישית
כל עוד זה טוב לך ואת מרוצה מזה - אחלה, אני בעד. עופי על זה!
כתבתי את זה לא כי ברור שאת עסוקה כל היום בעבודות הבית אלא בגלל שזה מה ש'מתבקש' וקורה לרוב. אני לא עמדתי בזה..
כולנו יודעות שלהיות עקרת בית זה טוב ו'הלוואי עליי', אז הבאתי כיוון אחר של הדברים
הכל טוב במה שרשמתמתנות-קטנות
גם מבינה ממש את המורכבות..ניהול זמן זה מאתגר..בלי קשר לנושא אגב..
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
אני מסכימה עם זההמקורית
אמרתי שלי באופן אישי לא התאימו כל הקונסלטציות של עקרת בית
לא עם ילדים
ולא בלי ילדים
בלי לנקות ועם לנקות
זה פשוט לא בשבילי
ואגב, רוב עקרות הבית כיום כן 'נדרשות' או לכל הפחות מצופה מהן לנקות ולתחזק את הבית ולבשל. זה שאצלך זה לא כך, זה נחשב יחסית חריג בעיניי, ואולי זה בגלל שאת כן עובדת במשהו.
מי שלא עובדת בכלל בשום עבודה מחוץ לבית, לרוב לא תתחמק מהעניין הזה
אני לא מתחמקת. אני בוחרת שלא זה ינהל את חיימתנות-קטנות
אגב
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני לא כל כך מבינה מה את באה להגיד פההמקורית
מסכימה עם כל מילהמתמטיקס
מעולם לא הייתי עקרת בית. אבל 3 חלד הספיקו לי.
מסכימה איתך .הדרים
מענין מאדפרצוף כרית
אבל מצד שני עקרת בית יכולה יותר להשקיע, יש לה יותר זמן
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
זה תלויהמקורית
אם לספר לך על עצמי
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
וואופרצוף כרית
זה מלחיץ
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
ייתכןהמקורית
לא תדעי עד שלא תנסי.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
מזדהה מאודאחת פשוטה
עם כל מה שכתבת..
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
המקורית
באמת שההסתגלות לא פשוטה. אבל כל עוד זה עושה לך טוב - תיאחזי בזה. עם הזמן זה יהיה יותר ויותר זורם
לא הייתי מגדירה את זה במונחים כאלהמתחדשת11
שווה
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכימה עם כל מילהאחתפלוס
מהממת 🥰לפניו ברננה!
את מחזקתפרצוף כרית
אני גדלתי לאם עקרת בית, והיתה תחושת שלווה לחזור לבית שהאמא נמצאת, ויש ארוחת צהרים-גם אם זה משהו פשוט שמחממים, גם אם היא נחה,עצם השהייה שלה בבית נותנת תחושת בטחון ושלווה לילדים
שמחה לשמוע שחיזקתי 😍♥️מתחדשת11
הכי שווה מי שעושה מה שנכון לה ומאושרת בזהלהשתמח
כמובן תוך לקיחה בחשבון של כלל השיקולים המשפחתיים והכלכליים
נכון ממש!!!פרצוף כרית
אין בזה שחור או לבןאביול
בעיניי צריך למצוא את האיזון המתאים. לא להשתעבד לעבודה אבל גם לא להיות רק בבית... זה מה שנכון לי... כל אחת ומה שנכון לה
נכון מאוד!פרצוף כרית
לדעתי הכי שווה עקרת בית!!אחתפלוס
אני מכירה הרבה נשים שהיו שמחות להשאר בבית ןלחוות את כל חוויות הגידול של ילדיהם אבל אין ברירה ,צריך פרנסה.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
את מחזקת,תודה על זה..פרצוף כרית
כולן שוות, כל אחת עושה מה שמתאים למשפחה שלה שיח סוד
כתבת יפה!פרצוף כרית
לא ולאריבוזום
טוב, אני די בבית... לא חושבת שאני פחות שווה. כרגע לי זה מתאים. שומעת מחברות שעובדות במשרה מלאה ונשמע שהיה להן אידיאלי משרה חלקית. גם לי זה נשמע אידיאלי עבורי בהמשך (כרגע אני עם תינוקת).
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
בעיקרוןמדברה כעדן.
לא מתחברת לשאלה עצמה בגלל שכל אחת צריכה לקבל החלטה לפי מה שטוב לה בלי להתייחס לצורה שאנשים אחרים מסתכלים על זה. למרות שאדם הוא יצור חברתי ומשנה לו מה הסביבה חושבת....
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
נכון ממשפרצוף כרית
האמת לא מעריכה אנשים לפי מה הם עושים אלאאוהבת את השבת
איך הם מתנהגים
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
יפה כתבת! ממש נכון כל מילה!פרצוף כרית
❤️😘 איזה כיף שחזרת אלינו!!!!!אוהבת את השבת
ממש מתרגשת לראות כל הודעה שלך❤️❤️❤️
וואי תודה על הלבבות מרגשת!פרצוף כרית
ותתפללו עלי שאכנס כבר להריוןןןן
אני בייאוששששש
אני בייאוששששש
לסיכוםפרצוף כרית
מסקנה אישית שלי מהדיון בשרשור,
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
אני עובדת במשרה כמעט מלאהoo
8 שעות ולא מרגישה שזה קשה לי. יש לי הרבה זמן לנשום, לתחביבים ולעצמי. אני מנהלת את הזמן שלי בצורה טובה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
מה זה לנהל את הזמן , זה תלוי גם בילדיםפרצוף כרית
לא קרה לך שבגלל הילדים כל התוכניות שלך התבטלו?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אנימדברה כעדן.
אבל זה לא שאין זמן לנשום... פשוט לא רואים מספיק את הילדים
אני משרה מלאה...מחכה עד מאוד
וחולמת על חצי משרה.
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
אני עובדת במשרה מלאהמקקה
ויש שנים שמלאה פלוס
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
מנסה לענותעוד מעט פסח
לפעמים אני רואה נשים שקמלות במצב שלהן.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
צודקת חידדת מהמם! הכי חשוב האנרגיה של האישה! אהבתיפרצוף כרית
בלי לקרוא את התגובות,עלמא22
אני יכולה להגיד לך שהשאלה שלך נוגעת בנקודה רגישה אצלי.
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
חיבוק ❤️המקורית
באמת לא נעים להרגיש כך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
תודה ❤️עלמא22
הלוואי שיום אחד הציפיות מאיתנו ישתנו, וקצת יורידו לחץ, אבל אני די בספק אם זה יקרה
וואי איזה מבאס,ובא לי לחזק אותך ולהגידפרצוף כרית
שאת שווה תמיד!!!!
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
תודה על זהעלמא22אחרונה
אני לגמרי מסכימה איתך, אבל לצערי, זה לא מה שהרוב חושב, לפחות בסביבה שלי. תמיד קיבלתי מבטים והרמת גבה על זה שאני לא עובדת. זה גם הבית שבעלי גדל בו, וההורים שלו (בעיקר אמא שלו) לחצו עליו שיתחיל לעבוד (כשהשתחרר מהצבא) בכל דברף, העיקר שיעבוד. אז לא פלא שגם הוא כזה
לא קראתי את כל התגובותבאורות
אצלי בעיקר מה ש"מטריד" אותי בנושא, זה שבסוף התקופה האינטנסיבית של גידול הילדים היא נניח-15 שנה?(תלוי כמות ילדים כמובן). ואז בעז"ה יש עוד שפע של שנים, ומה עושים בכל השנים האלו? תחביבים וכו עולים כסף, ואם רק אחד מבני הזוג עובד לרוב לא יהיה מספיק כסף גם לכלכלה של הבית וגם לאפשר לבת הזוג לקחת קורסים/לפתח תחביבים וכו'.
אז מה עושים כל הזמן?
אז מה עושים כל הזמן?
עובדים?פה לקצת
בשביל תעסוקה ולאו דווקא בשביל הכנסה
לצערי אני מכירהעוד מעט פסח
כמה נשים שבגלל שהן היו המון בבית, קשה להן להיכנס שוב לשוק העבודה.
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
ואני מכירה כמה נשיםפה לקצת
שאחרי שנים בבית עם הילדים הן יצאו לעבוד בעבודות קלילות לכמה שעות
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
גם הדוגמאות שהבאתעוד מעט פסח
הן עבודה בשכר נמוך, במיוחד אם אין ניסיון.
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
לכן אמרתי שיוצאים לעבוד בשביל תעסוקהפה לקצת
ולא בשביל הכסף
אני למשל יצאתי לעבוד כתעסוקה בעיקרהמקורית
אבל לא הייתי הולכת על עבודות 'לואו קוסט'
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
להתנדב זאת גם אופציה לא רעהפה לקצת
היא שאלה מה עושים בכל השנים שנשארים בלי תעסוקה כי הילדים גדלו אבל גם אין כסף להוציא
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
להתנדב באמת נשמע לי יותר קלעוד מעט פסח
יש משהו נפשי שמאוד קשה לעבוד בשכר נמוך בשלב מתקדם בחיים (אולי יש נשים שזה לא מפריע להן. לי אישית זה היה מפריע, ומכירה לא מעט נשים שזה מהווה בשבילו מחסום משמעותי).
אוי מבאס,מצד שני הוא עובד בזכותךפרצוף כרית
כי את מתפעלת את הבית והילדים פרפקט,הטא סומך עליך,בלעדיך לא יכל להרוויח שקל ! 😎😎
כשתהיי מבוגרתפרצוף כרית
ובלי עול של קטנים,מסתבר שתמיד תוכלי לקחת משרה חלקית פשוטה כגון מוכרת וכדו' וגם כשתגיעי הביתה יהיה לך זמן לעצמך-לא תצטרכי להתעסק כ'כ הרבה עם הילדים-איפה הם? להכין להם אול,בגדים,מריבות שלהם וכו',זה כאילו נשמע לי הזוי כי אלה חיי- כל הזמן לדאוג / לטפל לילדים אבל עד בזה משהו טוב-שיש לך יותר זמן ביום לעצמך..
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
אני הייתי בבית 3 שנים פלוסאם_שמחה_הללויה
עכשיו חזרתי למשרה חלקית.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
כתבת יפה,תודה על זהפרצוף כרית
ובנוגע לערך העצמי...אם_שמחה_הללויה
בסוף זה לא משהו שאפשר "לעשות" אותו, זה נטו המעשים שלך, כשאת עושה דברים לשם שמיים, לא בשביל לקבל אישורים, אז גם אם תהיי בבית ותעשי טת התפקיד שלך מכל הלב או גם אם תהיי בחוץ, הלב שלך תמיד יהיה מלא. מאחלת לכל אחת ואחת.
נכון ביותר! כתבת יפה...תודהפרצוף כרית
מסכימה!אבןישראל
כתבת יפה
אני רק - תודה על השרשור הזה ❤️חושבת4321
דיון מעניין וחשוב, החכמתי
❤️❤️❤️ בבקשהפרצוף כרית
אירוע ברית במשפחה ממש קטנהאנונימית בהו"ל
יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים
מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה
ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.
לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.
לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.
כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...
אשמח לכל דעה או רעיון
קלאסי למסעדה. וזה גם הכי כיףירושלמית במקור
ובחדר פרטי שם תוכלו לקשט קיר כרצונכםירושלמית במקור
מה עם לסגור מקום בבית קפה או מסעדה?ואני שר
מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...
וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...
אנחנו עשינו במסעדה לכמות של 20 איששושנושי
יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)
צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.
אפשר לשאול איזו מסעדה?אנונימית בהו"ל
לא מוצאת מקום באיזור...
ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?
רודריגז בהר חוצבים ירושליםשושנושי
אנחנו עשינו אירוע צהריים
כזה משעה 14 עד 16-17 בערך
יותר זול לעשות בצהריים מבערב
כמה עולה דבר כזה? סתם מעניין אותיתודה לה''
ברית שהיתה לנו בגודל כזה בערך הזמנו מהולי ביייגל כמה מגשי אירוח עלה 2000 בערך לדעתי
יצא לנו באזור ה 4שושנושיאחרונה
לא זוכרת כמה בדיוק
עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..
הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.
היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת
אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,
בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)
ילדת כבר או שאת במחשבות מראש?איכה
אם עוד לא ילדת, אפשר להזמין עיצובי בלונים וכל מיני דברים כאלו משיין ואליאקספרס.
ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.
זה זול ומרשים.
ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.
למשל -איכה
סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
איך אני אוהבת את הדברים האלו 😍איכה
1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד
אני רוצה לפרוקשושנושי
סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,
שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב
אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה
מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.
דם צילום הכל תקין.
חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה
אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות
רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.
בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).
לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.
וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)
בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)
אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.
אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.
5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.
היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום?
לא.
אז לא כואבת לי הבטן.
אין לי כח לאתגרים.
מיציתי.
וואייי חיבוק💙ואז את תראי
איזה ילד רגיש ומהמם.
יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?
יוצא לכם לראות אותם הרבה?
שאלתי אותו אם רוצה שלא יגיעושושנושי
אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.
ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.
הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))
מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.
הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו
וזה קורה רק עם סבא וסבתא האלו? איזה חמודיPandi99
מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת, ככה שכן - רק איתם.שושנושי
הייתי כן מעוררת אותו לשיח מותאם לגיל בנושאPandi99
האם יש משהו בסבתא הזו שמאיים או מפחיד?
הסבתא הזו שהיא חמותי ברור שבעיניי היא בלתי חחחשושנושי
לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים
לא מצליחה לחשוב על משהו
היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו
היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס
מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.
איזה חמודיאורוש3
צריך לאט ללמד אותו שיח רגשי. הוא עוד קטן,אבל מלא דוגמא אישית. אני ממש מתרגשת לחזור היום לעבודה אחרי חופש, זה קצת מפחיד אותי כי התרגלתי לחופש. אני קצת עצובה היום כי..., היום ממש שמחתי בעבודה כי... לחשוף לחשוף לחשוף. לדעת שהוא ''מועד'' להתרגשויות משינויים ולדבר את זה. אני רואה שאתה קצת לא מרגיש טוב, אתה יודע שלפעמים כואבת לי הבטן כשאני מתרגשת? זה בסדר, בא נכין תה חם. זה לא שזה קסם. זה תהליך. היו לנו כמה חתונות קרובות בטווח של כמה שנים קרובות. אחד הילדים שלי היה פשוט מעלה חום. לפני החתונה האחרונה דברנו מלא על כמה זה מרגש ומה הולך להיות, המחזנו בבית את החופה. וואלה היה שמח והרגיש מעולה...
יש בבית מלא שיח רגשישושנושי
יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.
הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו
אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.
וואו, איזה ילד רגיש!מתואמת
זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.
מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂
קראתי על זה קצת - בדיוק מה שקורה אצלנושושנושי
וואו, גדול עליי.
מרגישה מוצפת מכל כיוון.
רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע
רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות
ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק
בגיל 4 קצת פחות.
אני רוצה להיות בת יענה.
אויש, חיבוקמתואמת
רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...
אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...
(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)
בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️
גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...
אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!
מהההשירה_11אחרונה
וואוו
לא ציפיתי
יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?
מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר
ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור
חיבוק ענק בטח את בשוק
הערות על המשקלאין לי הסבר
"וואי, איך את כל כך שמנה?"
"ממש רואים שהיית בהריון"
"את נהיית הר''
.
.
.
הערות צובטות, נכון?
לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.
אז למה כשזה לצד השני זה מותר?
למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.
.
.
.
זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.
לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.
זה נושא רגיש.
גם אצל מישהי ששוקלת מעט.
.
.
.
אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.
אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?
אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?
.
.
.
משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.
אז שתדעו- לפעמים זה לא.
לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.
אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.
.
.
.
והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.
והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.
כי מבחינתי
זו לא
מחמאה.
חג שמח🌟
אבל זה בדיוק העינייןדרקונית ירוקה
אם ניקח את הדוגמא שלך של בהיר = יפה, זה כמו שיהיה מישהו לבקן. הרבה אנשים יגידו לו משפטים, אולי עם כוונה טובה, אבל בו זה יפגע. למשל "כדאי שתשתזף קצת. אתה לא נשרף ככה?", "נראה שאף פעם לא יצאת לשמש" ועוד.
בדיקת NIPT- כן או לא?בידיים פתוחות
מתלבטת אם לעשות..
אשמח לשמוע את דעתכן על הבדיקה הזו
שיקולים בעד- לא מעוניינת לעשות מי שפיר/ סיסי שליה אבל בכל זאת רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר
שיקולים נגד- יקר, לא אבחנתי, אני פחות אוהבת לבדוק אקסטרה כשאין צורך ספציפי, כי גם זה מכניס אותי ללחץ..
בעיני תוסיפי שיקול של גיל + הסטוריית הפלות אם ישירושלמית במקור
למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.
אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.
אז זה משתנה בין נשים...
תודה🙏בידיים פתוחות
רוגע עם ניפט זה אינדיבידואליכורסא ירוקה
הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.
זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.
בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך
תודה!בידיים פתוחות
כותבת נקודה למחשבהאנונימית בהו"ל
לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".
שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.
גם אם כל הבדיקות תקינות.
אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).
בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).
אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).
ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).
לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.
רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.
ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).
אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...
תודה על התגובה 🙏בידיים פתוחותאחרונה
לגבי הפיסקה האחרונה, זה לגמרי אחת הסיבות שאני פחות רוצה לעשות..
איפה ממליצות לקנות מתנות לילדים דרך ביימי אול?תודה לה''
מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...
יודעת שיש את צומת ספרים...
אשמח לעוד רעיונות..
סטימצקי אם מקבליםכורסא ירוקה
ושילב נראה לי גם מקבלים.
לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.
גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.
אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס..
אגב לסטימצקי וצומת יש גם משחקיםכורסא ירוקה
מהמון סוגים - בובןת, משחקי קופסה הרכבה וכו
רעיון מעוללההתודה לה''
תודה רבה!! רוצה לקנות להם דמי חנוכה..תודה לה''
אולי yolo,ביגודחילזון 123
אגב את יכולה אולי להתקשר אליהם ולבקש להמיר את זה לשובר שלהם מסוג אחר
מה התכוונת שובר אחר? ותודה!תודה לה''
פחות יש שם חנויות צעצועיםהשם שלי
חוץ מטויסאראס.
יש יותר חנויות של בגדי ילדים.
אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.
את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.
או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.
יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.
משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף.
ממש תודה על הפירוט!תודה לה''
ואני צריכה לקנות סידורים ולהבדיל תחבושות רב פעמיותתודה לה''אחרונה
חח סליחה על החוסר קשר...
יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?
סליחה שאני חופרת 🤭
למה לא לחשוף ילדים למסכים?אנונימית בהו"ל
אשמח ממש לתובנות..
למאמרים, להכל.
אני שמעתי שזה גורם לקשב וריכוזכבתחילה
אלימות, שיעמום מדברים אחרים/מיצוי מהר של דברים אחרים.
ממש לא בריא למוחDoughnut
זה גירוי חזק מדי למוח וגורם לנזקים מגוונים. יש הרבה מידע ברשת אם מעניין אותך.
ציפייה לא ריאלית למענה שיתן לך כאן רשימות וקישוריםאלישבע999
לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.
זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.
בגדול - מאוד תלוי גיל.
0-2, 2-5, 6 ומעלה.
כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.
בנוסף, לכל הגילאים:
1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.
2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.
3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.
4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.
אני רק אגיד שאני ממש רואהואילו פינו
שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..
הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים..
בול!שושנושי
גם אצלי ככה
אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.
מצרפת קישורoo
של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא
לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם
אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת
אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות
מצרפת מצגת שהכנתי באיזה קורסתודה לה''
ואפשר גם להקשיב לפודקאסט של לוקחים אחריות בספוטיפיתודה לה''
זה הנושא שהם עוסקים בו- מסכים
אני לא רוצה שיהיה לי טריגר לעימותים מולםדיאן ד.
רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם
בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך
אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.
לא רואה שום יתרון למסך לילד
זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)
אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.
אני רוצה להגידתקומהאחרונה
באופן כללי
שכן, מסכים זה ממכר.
ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.
אבל,
העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.
ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים
וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.
ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.
אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.
נגיד איך כן?
אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת
הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.
הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.
אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.
מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.
בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.
הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל
עם משקפים מהיסודי
מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר
רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?
תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר
עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני
ילדתי שניים בינתיים ב"ה
הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה
איזה סוג עשית?השם גדולל
אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלבאחרונה
שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.
בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4