עקרת בית בעיניכן היא פחות שווה?
מי שעובדת יותר שווה בעיניכן או יותר מסכנה שהיא סובלת ועובדת המון שעות?
תודה
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
סקרפרצוף כרית
בעיניי לא, בעיני הסביבה כןפה לקצת
בעיניי מי שעושה מה שטוב ונכון לו הוא הכי שווה.
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
מסכימהמיוחדותאינסופית
עבר עריכה על ידי מיוחדותאינסופית בתאריך י"ז באדר תשפ"ג 08:33
כל אחת מה שמתאים לה.ובאמת הסביבה רואה נשים שלא עובדות כמסכנות, לא מגשימות את עצמן, מוותרות על עצמן.
הרבה פעמים ההיפך הוא הנכון. הבחירה לגדל את הילדים, לקבל אותם שחוזרים מהמסגרות וכו' לדעתי היא האידיאלית(בעיני כמובן )
בדיוקאחתפלוס
אניoo
לא מודדת נשים כשוות או לא, אלא מעריכה דברים ספציפים שהן עושות, הדברים שראויים להערכה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
העניין הוא שעקרת בית גם לא נמדדת בתוצאותלפניו ברננה!
כי אם היא עם ילדים אז היא גם גננת.
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
גםoo
תוצאות של ארוחה חמה כל יום ובית נקי ומסודר וילדים מטופלים, לא ממש מרשימות. הם אמנם מגיעות מעבודה סיזיפית, אבל פשוטות יחסית לעשיה, בהשוואה לעשיה של תהליכים ופרויקטים בעבודה חיצונית.
גם בבית אפשר להגיע לרמה של תהליכים ופרויקטיםnorya
אני עובדת עם ילדים, ודי מבואסת מהעובדה שאני לא מספיקה לעשות תהליכים עם הילדים שלי כמו שאני עושה בעבודה.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
נכוןoo
אבל רוב האנשים לא עושים תהליכים מרשימים עם הילדים שלהם.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
בעיני מרשימות הנשיםדור רביעי
שמצליחות לעשות גם בחוץ משהו משמעותי וגם משקיעות בילדים שלהן.
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
אני חושבת שבדיוק זה מה שאמרתילפניו ברננה!
ותהליכים נפשיים שהיא עוברת או מלווה את הילדים שלה - זה לא משהו מדיד שאת יכולה לראות מבחוץ, אלא אם כן את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה
אבלפרצוף כרית
הילדים שלה מרגישים,הם יותר מפותחים רגשית/ שמחים/ יש להם כלים לחיים..וכו'
נכוןלפניו ברננה!
אבל אף אחד לא יודע מה היה אילו האמא לא הייתה בבית ובפניות לילד..
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
לטעמיפרצוף כרית
הן כן מרשימות-ארוחה,בית נקי וכו'
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אני מסכימה איתך בהחלטלפניו ברננה!
שלעשות יום יום שעה שעה אותו הדבר זה בהחלט דבר מרשים במיוחד.
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לא אצל כל עקרות הביתהמקורית
הבית תמיד נקי.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
עקרת בית נמצאת יותר עם הילדים שלהחולת שוקולד
ןלכן העשיה שלה תמיד מרשימה
אותי לא מרשים כמות הזמן עם הילדיםoo
אלא איכות הטיפול והקשר
זה עניין של גישהחולת שוקולד
אני בגישה שהנוכחות שלי (נוכחות מנטאלית, פניות) היא הגי חשובה
זה ענין גם של ניסיוןoo
כילדה לאמא בבית עם קשר ותקשורת גרועים מצידה
צודקת.אחתפלוס
נכון האיכות זה העיקר גם לדעתיפרצוף כרית
כמו שאני דוגלת שאין משמעות לדפי הקשר,את תסקלו אותי חחחח כי לדעתי העיקר זה שיהיה כיף בבית עם האמא ולא לקרוא כל מילה בדף קשר היא העיקר (ממני,אמא ששונאת לקרוא דפי קשר כמו לקרוא חשבונית של חברת החשמל...חחח יש עוד כמוני?)
מענין אבלפרצוף כרית
אבל את לא חושבת שאישה עובדת- הבית שלה נפגע מזה? שהיא עושה מעל הכוחות שלה ומרגישה שהיא לא מספיק נהנית מהחיים אלא רק כחמור עבודה?
לדעתי, אישה שמורגלת בעשייה מעל הכח שלההמקורית
תעשה את זה גם כעקרת בית, והבית שלה ייפגע בכל מקרה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
מעניןפרצוף כרית
תוכלי להסביר יותר ברור? כאילו דברת במילים קצת גבוהות עבורי חחח
מנסההמקורית
אישה שעובדת וזה מעל הכח שלה והיא לא פנויה לילדים ולבית ברמה שהבית נפגע, זה בגלל כמה סיבות לדעתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
תודה רבה על הכתיבה המאוד מאוד מפורטת, הבנתיפרצוף כרית
ועוד דבר קטן-
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
לא. את לא היחידההמקורית
אבל הבעיה היא לא הזוגיות בהכרח, אלא העובדה שאת עושה מעל הכוחות לכתחילה.
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
נכון מה שכתבתפרצוף כרית
לגבי- בצורה סמויה...זה אכן משהו שמפריע לי..
תודה
תודה
לא עניין של שווה או לאהשקט הזה
אבל כן מעריכה אותה כי אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לזה בעצמי
האמתמקקה
אני מתקשה להבין את מי שהיא עקרת בית. איך היא מסוגלת וגם איך היא לא מתכוננת לאפשרות של יום סגריר
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
מתחברתהבוקר יעלה
מבחירה זה מוזר לי
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
צודקת, מצד שניפרצוף כרית
לפעמים אישה שנים עובדת כמו חמור ובא לה קצת הפסקה = להיות עקרת בית לתקןפה
לא לגיטימי?
לא לגיטימי?
להיות עקרת בית זה לא להיות עצמאית ולהסתדר בכוחותפה לקצת
עצמה?
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
בעינייך עצוב, האמת שבעיני לאמקקה
בעיני שמח שאישה יכולה להיות עצמאית לגמרי ולא תלויה בגברים במשפחה
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
זה סקר שגורר דיון והקשבה לדעות אחרותפה לקצת
אבל אם פחות מתאים לך אז נעצור
קיבלתימקקה
לא הצלחתי להתאפקפה לקצת
אני פשוט בדיוק בבירור המקום הזה עם עצמי והתגובות שלך באו לי במקום ועוזרות לי לברר עם עצמי את העניין.
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אולי רק אני חושבת תמיד על האפשרויות הגרועותמקקה
של מה יהיה אם....?
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
אולי יש לי יותר ביטחון לחיות ככה כרגעפה לקצת
כי יש לי תואר ראשון ועוד 2 תעודות מקצוע
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
אבל כשתתחילימקקה
תרוויחי שכר של עובדת מתחילה
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
אז מעכשיו להשתעבד ולדאוג למקרה ש..?פה לקצת
ואז בעז"ה הכל יהיה טוב ועוד עשרים שנה אתחרט שהלכתי לעבוד במקום לגדל את הילדים בנחת?
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
בחיים לא היתי מגדירה את בעלי כמישהו אחרמתנות-קטנות
אני לא תלויה בו (אני כן עובדת חלקית אבל גם אם לא )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
מתחברת למה שכתבתמתחדשת11
אני גם מתחברת למה שכתבתanonimit 123
לא לכולם זה מתאים קצב חיים אינטנסיבי.לי לפחות לא מתאים.אני צריכה עבודה רגועה ולא משתלטת כדי שיהיה לי כוח למשפחה ולמה שהיא דורשת .כשיש לי עומס יותר מידי בחיים לא טוב לי.אני צריכה מרווחי נשימה רגועים
טוב מאודפרצוף כרית
גם אני ככה,וטוב שאת לא מתבישת בכך
אהבתי מה שכתבת בנוגע לכך שמתיש לעבוד..פרצוף כרית
המשכורת שלך יכולה להחזיק בית שלם?norya
גם המשכורת של בעלי, שעובד יותר ממשרה מלאה, לא יכולה להחזיק בית שלם... אנחנו צריכים את המשכורות של שנינו.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
בהחלט בעלך מתקדם בזכותךפרצוף כרית
אני שעבדתי שנים במשרה תובענית ובעלי עזר קצת אבל לא מספיק...אם היה עוזר יותר,יכולתי להצליח יותר
מה זה יום סגריר?oo
אם הבעל מפרנס ועושה את זה בצורה טובה הכוללת התנהלות כספית נכונה מול האישה
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
אסונות קוריםמקקה
תאונת דרכים
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
זה טוב שאת אחראיתפרצוף כרית
אבל אולי אלו חששות מוגזמים? אם חלילה יקרה- זה סיכוי קטן,ולדעתי עדיף לחיות חיים רגועים ולסמוך על כך שבעז''ה הכל יהיה בסדר.. אבל ברור שהגישה שלך סופר אחראית וכל הכבוד לך..
זה לא חששות מוגזמיםמקקה
כולנו נהיים מבוגרים יותר
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צודקתפרצוף כרית
אני פשוט מרוב עבודה לא מנהלת את הכסף בכלל ...
חשוב ממש לדאוג לביטוח חיים ומנוי לקרן יחדכתבתנו
בע"ה לא יהיה צורך אף פעם, ועדיין זה משנה לגמרי את התמונה במצב של מימוש ח"ו.
יש נשים שלא זקוקות לזה כלכלית...מתואמת
בין אם יש להן בעל שעובד בעבודה טובה, ובין אם נגיד קיבלו ירושה גדולה או משהו כזה.
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
היא שאלה שאלה מה דעתינו ועניתימקקה
שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה כמובן
ברור. רק רציתי לחדד את הכיוון שכתבתמתואמת
ולהוסיף מה דעתי בעניין
אוקי, אז מוסיפה משפט פמיניסטי ומתכוננת לעגבניותמקקה
אני בטוחה שיש נשים שלגמרי בחרו להיות עקרת בית, אחלה, מחזקת את ידיהן.
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
לא עגבניותוהרי החדשה
אבל אני מרגישה שבחברה שלנו יש יותר נשים שמעדיפות להיות בבית. ונאלצות לעבוד מאשר ההפך...
מסכימהnorya
או עובדות יותר ממה שהיו רוצות בגלל אילוצים. רואה את זה אצל המון נשים סביבי.
את צודקתלפניו ברננה!
ואני אוסיף שגם אם יש מישהי שבחרה, שתשים לב בהמשך שעדיין מתאימה לה הבחירה שלה.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
את צודקת לגמרימתואמת
אם כי אני לא מכירה מקרוב אישה שהייתה רוצה לצאת לעבוד ולא עושה את זה כי כך מקובל אצלם. נראה לי שמדובר במגזרים מאוד מאוד מסוימים וקטנים. כן פגשתי כל מיני נשים שהיו שמחות להיות יותר בבית (אולי לא *רק* בבית, אבל כן יותר שעות) ולא עושות את זה פשוט כי העול הכלכלי דוחק/הן מעדיפות שהבעל שלהן ילמד תורה והן יפרנסו.
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
זה לא רק אם לצאת לעבוד או לאמקקה
זה גם במה לעבוד
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
נכון.מתואמת
זה לא רק מה שמקובלענבלית
זה אורח חיים
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
זה בדיוק מה שהתכוונתי - אורח החיים המקובל אצלם.מתואמת
אמרת "הרב לא מאשר לה למנוע"מקקה
אמרת הכל. בדיוק לזה התכוונתי
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
רק רוצה להגידאבןישראל
על זה שכתבת שזה מוזר.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
אם ח"ו יקרה ואני אצטרךלפניו ברננה!
אני אצא לעבוד
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
האמת לא חושבת שמישהי שווה או לא בגלל עיסוקמתנות-קטנות
באמת בחיים לא בחרתי חברות בגלל מה הן עובדות או שהן בבית
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
בדיוקאחת פשוטה
נכוןפרצוף כרית
לא התכוונתי שווה בעיני החברה,
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
בעיניי עקרת בית לפעמים שווה יותרלאחדשה
לדעתי, לא לסקול אותי, זה המקום הטבעי של אשה ואמא. המציאות של היום מבטלת נשים כאלה, הרבה פעמים כמסכנות, לא הסתדרו, לא חפתחות את עצמן ואפילו עצלניות.
גם אני חושבתפרצוף כרית
שמשימות הבית כה רבות, איך אפשר בכלל להגיד שעקרת בית זה נקרא לא לעשות כלום?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
נראה לי מילת המפתח זה 'בחירה'מקרמה
נתחיל בזה שכל אישה היא שווה.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אבל להיות עקרת בית לא סותר תחביבים ותחומי עניין...מתואמת
אמא שלי גם הייתה עקרת בית כמעט כל השנים (אף שהיא בעלת מקצוע נחשב), אבל מעבר לגידול הילדים יש לה שלל תחביבים אומנותיים שמעסיקים אותה. (היא בכל מקרה לא יכולה לעבוד במשרה מלאה כי יש לה מחלה כרונית כלשהי שפוגעת קצת בתפקוד, אבל גם ככה היא מוצאת מה לעשות עם הזמן שהתפנה לה...)
נכוןמקרמה
זה לא סותר.
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אני רואה את זה הפוך לגמרי 😄לפניו ברננה!
בעיקר מניסיון אישי שלי..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
טוב, זה כנראה משתנה מאישה לאישהמקרמה
כי בשבילי העבודה שלי זה הרבה השקעה בעצמי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
כיף לך, זכית!!! 😃לפניו ברננה!
נכוןפרצוף כרית
העבודה תורמת לאישה - חברתית ואינטיליגנטית ..
אז זה העניין - שאת אוהבת את העבודה שלך וממצהמתואמת
את עצמך בה.
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
אני גם חושבתפרצוף כרית
שאישה שבבית יותר יכולה לפתח את עצמה, מאשר אישה עובדת
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
מענין מה שכתבת על אמא שלךפרצוף כרית
אמא שלי גם היתה עקרת בית, והיא לא משועממת בכלל (למעשה מאוד עסוקה) גם כשהילדים התחתנו,כנראה ענין של אופי גם
כאחת שעובדת מתוך בחירהפרח חדש
והייתי שנים בבית
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ממש כך. אישה שווה מעצם היותה.אם_שמחה_הללויה
בעיני עקרת בית עובדת הכי קשהוהרי החדשה
ואני מקנאה גם בעקרות בית כי הייתי רוצה להיות כזאת וזה האופי שלי ורק עול הפרנסה לא מאפשר
לא חושבת שזה עניין של שווה יותר או פחותלפניו ברננה!
אני מרחמת על מי שלא שמחה במה שהיא עושה, בין אם זה להיות עקרת בית ובין אם זה לצאת לעבוד..
היא ראויה להערכה בעיניי!שומשומ
והלוואי שהייתה לי את היכולת
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
גם אני חושבת כך במובן מסויםפרצוף כרית
עקרת בית מעוררת קנאה בעיניכבת שבעים
הלוואי ויכולתי
אף אחת לא פחות שווה אבל למי שמרגישה טוב עםחולת שוקולד
עצמה יותר טוב
מרגישה שבסביבה המקצועית שליתיתי2
אבל גם בקהילה הקרובה והרחבה יותר (באווירה הציבורית גם של "המגזר")
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
זה נכוןנפש חיה.
אני אישית רואה ומכירה סיפורים
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
את מחזקתפרצוף כרית
המצוקות של הילדיםoo
מגיעות בעיקר מקשר ותקשרות לא טובה של ההורים איתם.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
ברורתיתי2
אני מדברת על המגמה החברתית, התרבותית,
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
שכחת מיליון חוגיםמקקה
כל יום בערך חוג אחר גם בזמן הקצר שיש אחרי הצהרים
אני מתפלצת פה לפעמים
אני מתפלצת פה לפעמים
לא חייבים לשלוח, בוחרים לשלוח .....נפש חיה.
אני מאמינה במה שאת אומרתממשיכה לחלום
והייתי הכי רוצה ליישם את זה
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אני גם עובדתתיתי2
ואני לא נגד עבודה, בכלל לא, עבודה היא טובה, היא מעניקה סיפוק, היא מאווררת, היא יכולה להחזיר אותנו הביתה עם כוחות, או לאתגר אותנו.
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
מסכימה שמבחינה חברתיתממשיכה לחלום
יש הכוונה מסוימת וזה מרחיק מהקשבה פנימית,
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
אהבתי שכתבת לנוחפרצוף כרית
אני חושבת שלנוח ולהרפות בחיים זה דבר מאוד חשו,,ובדור המירוץ כשאין את זה - מאוד קשה לחיות ככה,לנשום קצת, להיות בנאדם נורמלי ורגוע ..
מסכימה ממש עם הפיסקה האחרונהמקקה
וגם בחרתי בעבודה שמאפשרת לי משרת אם וגמישות רבה למרות שאני מרוויחה בערך חצי ממה שהייתי יכולה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
איפה מוצאים משרת אם? נשמע חלומיפרצוף כרית
במגזר הציבורימקקה
אני במגזר הציבורימדברה כעדן.
וזה במקום לעבוד 9 שעות ברוטו, זה לעבוד 8....
האמת שאני לא בטוחה שהמשוואה הזו נכונה...מתואמת
של אישה עובדת=טיפולים רגשיים לילדים.
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
הוצא מהקשרו לחלוטין...תיתי2
כנראה לא כתבתי את כוונתי באופן ברור. אמחק.
לפי מה שהבנתי אותהפרצוף כרית
היא לא התכוונה שכך בהכרח חלילה, ולא לתתת נקיפות מצפון לעובדות חלילה,
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אבל זה לא שחור לבןאחינועמית
או קשר מדהים וויתור על קריירה או קריירה מפוארת וטיפולים רגשיים
ברור שלא.תיתי2
לא יודעת למה הכוונה שלי לא עברה טוב בתגובה, ולא הצלחתי לשנות. כתבתי בהמשך.
אני מסכימה איתך ממש, בעיקר עם הפסקה האחרונה.אמא טובה---דיה!
אהבתי ממשפרצוף כרית
עבדתי שנים,ואני מרגישה שזה המון מעל כוחות האישה לתמרן בין-עבודה,ילדים,עבודות בית....זה פשוט הופך אותה לחמור ולעבד...קשה מאוד!
אני בהחלט מעריכה הרבה יותר עקרות בית!אמא טובה---דיה!
כאלה שנשארות עם הילדים מתוך הבנה שזה הכי טוב להן ולהם.
כמובן כאלה שעושות את זה מתוך חוזק ותחושת שליחות, ולא מתוך חולשה, מסכנות וכניעה.
וזה שהן מסוגלות להאמין בזה אף שהסביבה מזלזלת בהן - גורם להערכה שלי לגדול.
אני לא מסוגלת לזה, ולכן הילדים שלי במסגרות עד אחת ובלי ימי שישי, אבל אני בהחלט חושבת שזה לא האידיאל. אני לא מבואסת מזה, כי כל אחד ומה שהוא מסוגל, אבל נשים שמסוגלות להיות עקרות בית - מוערכות בעיניי מאוד!
@פה לקצת אני ממש מעריכה אותך!!
להיות עקרת בית זה יותר קשההמקורית
מלהיות אישה עובדת. לדעתי.
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
לי יש ניסיון הפוך ממש!!אמא טובה---דיה!
אימא שלי כל השנים הייתה עקרת בית, וזה היה מדהים!!
היא באמת הרגישה כל הזמן שזו השליחות שלה בחיים, ושזה הדבר הכי קסום ומדהים שהיא יכולה לעשות.
היא ויתרה בשביל זה על המון דברים, ותמיד זה היה מתוך תחושה מדהימה שהיא עושה את הדבר הכי נכון.
וזה הקרין גם עלינו.
והיא אימא מדהימהההההה!!!!! הייתה איתנו באינסוף סבלנות, יציתיות ונחת.
בבית של ההורים שלי אין לא סמארטפון ולא מחשב, וממש היינו כל הזמן ביחד.
וכשהילדים גדלו היא הלכה ללמוד, והתחילה לעבוד קצת. עדיין היא כמעט כל הזמן בבית (גם יש לי אח בן חמש, שגם הוא היה בבית עד גיל שלוש וחצי.)
בקיצור, זה יכול להיות הדבר הכי מדהים שיש!
לא הכללתי את כולןהמקורית
ייתכן בהחלט שזה מה שקיבלת מהבית אבל זה לא סותר את מה שכתבתי. זו זווית נוספת שלמחוויה אחרת.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
מהתגובה שלך היה נשמע שזו החוויה של כולן,אמא טובה---דיה!
ושזה מה שקורה לכל אחת שנשארת בבית.
זה סוג של הכללה.
אני מכירה הרבה נשים שנשארו בבית עם הילדים, וא. זה ממש לא סותר מימוש עצמי.
ב. מאושרות עם זה מאוד.
לא יודעת איך הסקת את זההמקורית
הרי רשמתי שזו התרשמות אישית שלי מהעניין ומשיח שניהלתי עם עוד נשים.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
גם אני לא ראיתי בדבריך הכללה,כתבת מעולהפרצוף כרית
❤️המקורית
וואי נשמע כואבפרצוף כרית
2 המשפטים שכתבת-
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אני אומרת שכל אחת צריכה לעשותהמקורית
מה שהיא רוצה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
יווו קרעתתתתת אותי עם המשפטטפרצוף כרית
'לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מענין כל היום לנקות? '
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
גם כשעבדתי במשרה מלאההמקורית
הרשיתי לעצמי מדי פעם לקחת יום חופש כדי להשתלט על הבית.
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
שמעי זה גם תלויפרצוף כרית
בילדים
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
למדתי על בשריהמקורית
שהזמן הכי טוב 'לתקתק' הוא ביחד איתם
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
איזה חמודים!!! כמו גמדים קטנים! וגם את- טובהפרצוף כרית
בלייצר שיתוף פעולה! אשריך!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
וואו אני לגמרי לא מסכימהמתחדשת11
זה ממש ממש לא מחייב. למען האמת נשמע לי שתחושות שתיארת נובעות מעמדה נפשית שזקוקה לבירור או חיזוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
העמדה הנפשית של אישההמקורית
שעוסקת כל היום בכביסות וטיטולים והחלפות
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
אני חושבת לגמרי הפוך ממךמתחדשת11
זה לגמרי אמונות ומחשבות שלך כפי שכתבת. זה בהחלט לא מחייב. ייתכן שזה נובע גם מהחויה האישית שלך אבל זה ממש ממש לא ככה תמיד, וגם לא כזה חד: אמא בבית היא בהכרח ככה ואמא בעבודה היא בהכרח ככה.
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
נושא הבית לא טעון אצלי כמו שאת מתארתהמקורית
זה פרשנות שלך.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
כתבתי לגמרי מהמקום שלי, ממש לא הצגתי את זה כאמתמתחדשת11
מוחלטת. אני חושבת שאת מאוד טעונה סביב זה אבל אם תקראי שוב תראי שכתבתי מפורשות שאני לא בעד להשתמש במונחים כאלה או אחרים כלפי אף צד
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
בדיוק כמו שאני עשיתי ורשמתי במפורש. חוויה שליהמקורית
ושל נשים שקרובות לי ותו לא. וגם לי לא נעים הדרך בה את מפרשת אותי.
לא יודעת מאיפה הבאת את זה שזה טעון לי, אבל זה שלך. ומה שלא נכון חשוב לי לתקן, זה הכל.
הדיון מוצה כנל גם מבחינתי
אמרתי סך הכל שאני לא מסכימהמתחדשת11
ואת ישר התקפת אותי שאני מציגה את זה כאמת המוחלטת.
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
ממש לא אמרתי שאת מזלזלת במשכורתהמקורית
של נשים עובדות.
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
תודה שכתבת ♥️מתחדשת11
המקורית
מקווה שהצלחתי לפייס אותך עם ההסבר.
תמידדדדד!!מתחדשת11
♥️♥️♥️
ולגבי עניין העבודההמקורית
חייבת להגיד שגמני מכירה נשים שעשו הסבה או למדו מקצוע בשנות ה50 שלהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
ההתנגדות היא בגללoo
שאת מערערת על האידיאל הדתי- חרדי שהכי טבעי וטוב לאישה להיות בבית ולגדל את ילדיה. אידיאל שבעיניי שגוי.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
ייתכןהמקורית
אני לא באה מהמגזר הדתי חרדי, ייתכן שבגלל זה
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
אני נגיד הרטב עקרת בית אבל התחזוקת בית זה בכללמתנות-קטנות
לא העניין שלי..ולא המילוי שלי
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
זה ממש אחלה שאת ככה המקורית
לי זה לא עבד.
לא מצאתי את המילוי הזה בדברים אחרים שלא כוללים סדר יום מוקפד ויציאה לעבודה, משהו שמחייב אותי ברמה יומיומית.
וגם לא הצלחתי להיות זו שיושבת בבית ומחכה לילדים עם סירים ובית מצוחצח
זה ממש לא הסתדר.
עודף זמן הוא לא משהו שמשרת אותי אישית
כל עוד זה טוב לך ואת מרוצה מזה - אחלה, אני בעד. עופי על זה!
כתבתי את זה לא כי ברור שאת עסוקה כל היום בעבודות הבית אלא בגלל שזה מה ש'מתבקש' וקורה לרוב. אני לא עמדתי בזה..
כולנו יודעות שלהיות עקרת בית זה טוב ו'הלוואי עליי', אז הבאתי כיוון אחר של הדברים
הכל טוב במה שרשמתמתנות-קטנות
גם מבינה ממש את המורכבות..ניהול זמן זה מאתגר..בלי קשר לנושא אגב..
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
אני מסכימה עם זההמקורית
אמרתי שלי באופן אישי לא התאימו כל הקונסלטציות של עקרת בית
לא עם ילדים
ולא בלי ילדים
בלי לנקות ועם לנקות
זה פשוט לא בשבילי
ואגב, רוב עקרות הבית כיום כן 'נדרשות' או לכל הפחות מצופה מהן לנקות ולתחזק את הבית ולבשל. זה שאצלך זה לא כך, זה נחשב יחסית חריג בעיניי, ואולי זה בגלל שאת כן עובדת במשהו.
מי שלא עובדת בכלל בשום עבודה מחוץ לבית, לרוב לא תתחמק מהעניין הזה
אני לא מתחמקת. אני בוחרת שלא זה ינהל את חיימתנות-קטנות
אגב
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני לא כל כך מבינה מה את באה להגיד פההמקורית
מסכימה עם כל מילהמתמטיקס
מעולם לא הייתי עקרת בית. אבל 3 חלד הספיקו לי.
מסכימה איתך .הדרים
מענין מאדפרצוף כרית
אבל מצד שני עקרת בית יכולה יותר להשקיע, יש לה יותר זמן
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
זה תלויהמקורית
אם לספר לך על עצמי
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
וואופרצוף כרית
זה מלחיץ
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
ייתכןהמקורית
לא תדעי עד שלא תנסי.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
מזדהה מאודאחת פשוטה
עם כל מה שכתבת..
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
המקורית
באמת שההסתגלות לא פשוטה. אבל כל עוד זה עושה לך טוב - תיאחזי בזה. עם הזמן זה יהיה יותר ויותר זורם
לא הייתי מגדירה את זה במונחים כאלהמתחדשת11
שווה
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכימה עם כל מילהאחתפלוס
מהממת 🥰לפניו ברננה!
את מחזקתפרצוף כרית
אני גדלתי לאם עקרת בית, והיתה תחושת שלווה לחזור לבית שהאמא נמצאת, ויש ארוחת צהרים-גם אם זה משהו פשוט שמחממים, גם אם היא נחה,עצם השהייה שלה בבית נותנת תחושת בטחון ושלווה לילדים
שמחה לשמוע שחיזקתי 😍♥️מתחדשת11
הכי שווה מי שעושה מה שנכון לה ומאושרת בזהלהשתמח
כמובן תוך לקיחה בחשבון של כלל השיקולים המשפחתיים והכלכליים
נכון ממש!!!פרצוף כרית
אין בזה שחור או לבןאביול
בעיניי צריך למצוא את האיזון המתאים. לא להשתעבד לעבודה אבל גם לא להיות רק בבית... זה מה שנכון לי... כל אחת ומה שנכון לה
נכון מאוד!פרצוף כרית
לדעתי הכי שווה עקרת בית!!אחתפלוס
אני מכירה הרבה נשים שהיו שמחות להשאר בבית ןלחוות את כל חוויות הגידול של ילדיהם אבל אין ברירה ,צריך פרנסה.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
את מחזקת,תודה על זה..פרצוף כרית
כולן שוות, כל אחת עושה מה שמתאים למשפחה שלה שיח סוד
כתבת יפה!פרצוף כרית
לא ולאריבוזום
טוב, אני די בבית... לא חושבת שאני פחות שווה. כרגע לי זה מתאים. שומעת מחברות שעובדות במשרה מלאה ונשמע שהיה להן אידיאלי משרה חלקית. גם לי זה נשמע אידיאלי עבורי בהמשך (כרגע אני עם תינוקת).
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
בעיקרוןמדברה כעדן.
לא מתחברת לשאלה עצמה בגלל שכל אחת צריכה לקבל החלטה לפי מה שטוב לה בלי להתייחס לצורה שאנשים אחרים מסתכלים על זה. למרות שאדם הוא יצור חברתי ומשנה לו מה הסביבה חושבת....
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
נכון ממשפרצוף כרית
האמת לא מעריכה אנשים לפי מה הם עושים אלאאוהבת את השבת
איך הם מתנהגים
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
יפה כתבת! ממש נכון כל מילה!פרצוף כרית
❤️😘 איזה כיף שחזרת אלינו!!!!!אוהבת את השבת
ממש מתרגשת לראות כל הודעה שלך❤️❤️❤️
וואי תודה על הלבבות מרגשת!פרצוף כרית
ותתפללו עלי שאכנס כבר להריוןןןן
אני בייאוששששש
אני בייאוששששש
לסיכוםפרצוף כרית
מסקנה אישית שלי מהדיון בשרשור,
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
אני עובדת במשרה כמעט מלאהoo
8 שעות ולא מרגישה שזה קשה לי. יש לי הרבה זמן לנשום, לתחביבים ולעצמי. אני מנהלת את הזמן שלי בצורה טובה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
מה זה לנהל את הזמן , זה תלוי גם בילדיםפרצוף כרית
לא קרה לך שבגלל הילדים כל התוכניות שלך התבטלו?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אנימדברה כעדן.
אבל זה לא שאין זמן לנשום... פשוט לא רואים מספיק את הילדים
אני משרה מלאה...מחכה עד מאוד
וחולמת על חצי משרה.
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
אני עובדת במשרה מלאהמקקה
ויש שנים שמלאה פלוס
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
מנסה לענותעוד מעט פסח
לפעמים אני רואה נשים שקמלות במצב שלהן.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
צודקת חידדת מהמם! הכי חשוב האנרגיה של האישה! אהבתיפרצוף כרית
בלי לקרוא את התגובות,עלמא22
אני יכולה להגיד לך שהשאלה שלך נוגעת בנקודה רגישה אצלי.
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
חיבוק ❤️המקורית
באמת לא נעים להרגיש כך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
תודה ❤️עלמא22
הלוואי שיום אחד הציפיות מאיתנו ישתנו, וקצת יורידו לחץ, אבל אני די בספק אם זה יקרה
וואי איזה מבאס,ובא לי לחזק אותך ולהגידפרצוף כרית
שאת שווה תמיד!!!!
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
תודה על זהעלמא22אחרונה
אני לגמרי מסכימה איתך, אבל לצערי, זה לא מה שהרוב חושב, לפחות בסביבה שלי. תמיד קיבלתי מבטים והרמת גבה על זה שאני לא עובדת. זה גם הבית שבעלי גדל בו, וההורים שלו (בעיקר אמא שלו) לחצו עליו שיתחיל לעבוד (כשהשתחרר מהצבא) בכל דברף, העיקר שיעבוד. אז לא פלא שגם הוא כזה
לא קראתי את כל התגובותבאורות
אצלי בעיקר מה ש"מטריד" אותי בנושא, זה שבסוף התקופה האינטנסיבית של גידול הילדים היא נניח-15 שנה?(תלוי כמות ילדים כמובן). ואז בעז"ה יש עוד שפע של שנים, ומה עושים בכל השנים האלו? תחביבים וכו עולים כסף, ואם רק אחד מבני הזוג עובד לרוב לא יהיה מספיק כסף גם לכלכלה של הבית וגם לאפשר לבת הזוג לקחת קורסים/לפתח תחביבים וכו'.
אז מה עושים כל הזמן?
אז מה עושים כל הזמן?
עובדים?פה לקצת
בשביל תעסוקה ולאו דווקא בשביל הכנסה
לצערי אני מכירהעוד מעט פסח
כמה נשים שבגלל שהן היו המון בבית, קשה להן להיכנס שוב לשוק העבודה.
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
ואני מכירה כמה נשיםפה לקצת
שאחרי שנים בבית עם הילדים הן יצאו לעבוד בעבודות קלילות לכמה שעות
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
גם הדוגמאות שהבאתעוד מעט פסח
הן עבודה בשכר נמוך, במיוחד אם אין ניסיון.
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
לכן אמרתי שיוצאים לעבוד בשביל תעסוקהפה לקצת
ולא בשביל הכסף
אני למשל יצאתי לעבוד כתעסוקה בעיקרהמקורית
אבל לא הייתי הולכת על עבודות 'לואו קוסט'
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
להתנדב זאת גם אופציה לא רעהפה לקצת
היא שאלה מה עושים בכל השנים שנשארים בלי תעסוקה כי הילדים גדלו אבל גם אין כסף להוציא
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
להתנדב באמת נשמע לי יותר קלעוד מעט פסח
יש משהו נפשי שמאוד קשה לעבוד בשכר נמוך בשלב מתקדם בחיים (אולי יש נשים שזה לא מפריע להן. לי אישית זה היה מפריע, ומכירה לא מעט נשים שזה מהווה בשבילו מחסום משמעותי).
אוי מבאס,מצד שני הוא עובד בזכותךפרצוף כרית
כי את מתפעלת את הבית והילדים פרפקט,הטא סומך עליך,בלעדיך לא יכל להרוויח שקל ! 😎😎
כשתהיי מבוגרתפרצוף כרית
ובלי עול של קטנים,מסתבר שתמיד תוכלי לקחת משרה חלקית פשוטה כגון מוכרת וכדו' וגם כשתגיעי הביתה יהיה לך זמן לעצמך-לא תצטרכי להתעסק כ'כ הרבה עם הילדים-איפה הם? להכין להם אול,בגדים,מריבות שלהם וכו',זה כאילו נשמע לי הזוי כי אלה חיי- כל הזמן לדאוג / לטפל לילדים אבל עד בזה משהו טוב-שיש לך יותר זמן ביום לעצמך..
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
אני הייתי בבית 3 שנים פלוסאם_שמחה_הללויה
עכשיו חזרתי למשרה חלקית.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
כתבת יפה,תודה על זהפרצוף כרית
ובנוגע לערך העצמי...אם_שמחה_הללויה
בסוף זה לא משהו שאפשר "לעשות" אותו, זה נטו המעשים שלך, כשאת עושה דברים לשם שמיים, לא בשביל לקבל אישורים, אז גם אם תהיי בבית ותעשי טת התפקיד שלך מכל הלב או גם אם תהיי בחוץ, הלב שלך תמיד יהיה מלא. מאחלת לכל אחת ואחת.
נכון ביותר! כתבת יפה...תודהפרצוף כרית
מסכימה!אבןישראל
כתבת יפה
אני רק - תודה על השרשור הזה ❤️חושבת4321
דיון מעניין וחשוב, החכמתי
❤️❤️❤️ בבקשהפרצוף כרית
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
נשמע גרועoo
גם ההתנהלות שלה וגם שלו
אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום
והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה
מסכימהעם ישראל חי🇮🇱
וואי זה נוראהמקורית
האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??
זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם
ובאסה שבעלך לא מצדד בך
חיבוק♥️
דווקא בעלי גם היה בהלםאנונימית בהו"ל
פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא
למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!
תני לזה רגע לשקוע אצלוהמקורית
אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה
אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם
והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד
וואו זה ממש ממש לא תקיןרוני 1234
אם זה חד פעמי האמת שלא הייתי עושה כלום כרגע, נשמע שהיא פשוט יצאה משליטה. כן הייתי לוקחת פסק זמן ולא מגיעה לשם בזמן הקרוב כדי שכולם ירגעו ואחר כך הייתי פוקחת שבע עיניים כדי לוודא שזה לא קורה שוב.
גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.
מזעזעקנמון
בעיני חייב להציב גבול לסבתא.
שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!
(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..
כמובן התכוונתי "חמור מאוד" ולא חמודקנמון
בכנות אני לא חושבת ששיחה כזאתאמאשוני
תועיל למשהו.
המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,
מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.
הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,
כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,
אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.
אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:
אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.
על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.
במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.
אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.
לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.
רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.
ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.
לצערי כתבתי מניסיון..קנמון
סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.
שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.
ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..
מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..
רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.
כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.
מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.
אני לא יודעת מה ניסיתםאמאשוני
ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,
אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.
יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.
קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.
אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)
אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.
ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.
כן, כן.. את הדברים שציינת. לא עבד במקרה הזה-קנמון
קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..
יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.
אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).
סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו.
אוקי יכול להיותאמאשוניאחרונה
מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.
יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.
ברור שהמעשה לא לענייןאמאשוני
אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.
קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.
אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.
אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.
מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.
אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)
אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.
יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.
וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.
אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..
אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.
תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.
בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.
ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.
מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.
בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.
לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.
וחיבוק על התחושה הקשה!!
ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️
תודה כולן על התגובותאנונימית בהו"ל
אני לוקחת מכל אחת
וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה
מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר
אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר
גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם
בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה
אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו
ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע
התגובה שלך נורמליתאמאשוני
וגם התגובה שלו.
אתם בהלם.
זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️
ברור ברור שזה קו אדום!!
שלא ישתמע אחרת מהדברים.
מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!
תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.
ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.
תכתבי לך הכל כולל הכל.
תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)
לא לערב משפחה!!
את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!
הכל תקין וטבעי ובריא.
ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.
לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.
תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.
לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.
וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.
הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:
אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.
בלי אובר דרמה.
משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.
כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗
חיבוקקנמון
בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות
(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)
ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'
ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)
בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם
זה בהחלט מזעזעכורסא ירוקה
רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.
אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.
לדוגמא סבתא שליטרמפולינה
ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...
אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...
אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...
אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!
כל הכבוד לך שהצלחת לשתוקפה לקצת
אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.
וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.
וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה
אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.
ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....
כל הכבוד לך שהצלחת לשתוקפה לקצת
אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.
וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.
וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה
אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.
ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....
פחות מזדעזעתזווית אחרת
קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.
בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...
1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.
2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או סגרה?
3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.
4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...
5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..
6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...
חייבת להגיד מהצד של זו שמקבלתהמקורית
עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא
זה לא אמור להראות כך עדיין
נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.
למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים
אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום
אותו הדבר!!!!!!אנונימית בהו"ל
הייתי מעמידה את הגברת הזו במקוםשירה_11
החמיות האלה מתבלבלות לפעמים
חיה בסרט
אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה
התבלבלה לגמרי
איזו תגובה הזויהזווית אחרת
וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...
אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.
מסכימה חוץ מהשורה הראשונהעם ישראל חי🇮🇱
לטעמי לא במקום ומיותר
אפשר להאיר בענווה
עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים
והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל
אני דווקא לא חושבת כמוךשירה_11
אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)
אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.
זו לא הילדה שלה!
וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש
ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה
התייחסתי רק לחמות.
וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.
אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה
תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר.
כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים
אבל מי ביקש ממנה לנער את הילדה שליאנונימית בהו"ל
לתפוס אותה בחוזקה בשתי ידיים ולגרור אותה לחדר ולנעול???
מי אמר לך?אנונימית בהו"ל
אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף
וזו לא פעם ראשונה!
אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות
אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות
כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש
אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?
כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו
לא כתבת את זה בהתחלה.רקלתשוהנ
תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.
את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.
זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו
התגובות שליזווית אחרת
התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.
הייתי מגיבה לאמא שלי ואפילו כועסתאנונימית בהו"ל
אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים
האמת כשאני קוראת אותך, את צודקת.ממתקית
יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...
לא שייך הענישה, ואותי תפס משפט אחד שכתבתממתקית
שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.
לא.היא לאאנונימית בהו"ל
אמאל'ה טראומהשושנושי
פעלת ממש נכון.
הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.
מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
❤️קמה ש.
ילדים ומשחקי מחשבאנונימית בהו"ל
יש לנו בן מתוק בן שש.
המדיניות בבית שלנו כרגע היא שמותר עשרים דקות ביום לשחק במשחקי מחשב.
הבעיה היא שנראה שזה נהיה מוקד ההתעניינות שלו, ואם משהו שם לא מסתדר יהיו בכיות וצעקות שאנחנו לא נתקלים בהן בשום סיטואציה אחרת.
למשל, הבוקר, הערתי אותו עשר דקות מאוחר יותר ממה שהוא ביקש (מבעלי, הבקשה לא עברה אליי. אבל בכל מקרה זה היה עלול לקרות גם אם כן), וכל הבוקר היה מלווה בבכי וצעקות. כי הוא לא יכול להספיק לשחק לפני בית הספר. אני יודעת שהיום יום יוצא דופן, אבל דבר דומה היה יכול לקרות גם ביום רגיל באמצע השגרה.
יש לי כמה רעיונות ומחשבות אבל אשמח מאוד לשמוע את המחשבות שלכם בעניין, כי תמיד יש כאן תובנות חכמות ומועילות.
בלי ועם קשר אשמח גם לשמוע על רעיונות לעיסוקים מושכים אבל פחות ממכרים ויותר בונים לילד בגיל הזה, מאוד חכם וסקרן אבל עדיין לא קורא שוטף. דברים שלא דורשים ליווי צמוד של הורה לכל אורך הפעילות.
אני חושבת שכדאי לתת בזמן יותר רגועיעל מהדרום
לק"י
בבוקר- לא.
(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.
אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).
יש כללים בביתבתאל1
ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.
מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...
אז ממליצה פשוט לומר את זה ככללבתאל1
לא בתור התנצלות או משהו...
מצטרפת, כדאי לקבוע בדיוק מתי מותר מחשבקופצת רגע
ולהגדיר שבבוקר אסור.
תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי.
לגו,אצלי מעסיק אותו לבדמנגואית
ספרים עם ציורים
כמו של מדע
לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד
משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?
אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה
אני שמה לב ,שאחרי מסךשמעונה
הם נהיים הרבה יותר עצבניים ,חסרי סבלנות ומתווכחים. גם בערך בגיל הזה. המסך ממש מושך אותם וגם כשהבהרנו מתי צריך לסגור והזכרנו, לא תמיד הם מקבלים את זה בקלות... עוד לא מצאתי ממש פתרון.. אנחנו מנסים כרגע לשקף להם שזה מה שעושה המסך ושלא יהיה מסך אם לא יקשיבו אחרי המסך....
תשקלותקומה
אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.
אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת
ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל
בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.
אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.
יכול להיות שהוא לא בשל לכלל הזהאמאשוני
אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.
רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.
אין מסך, הטלפון אצלך.
הפרקים עוברים ברצף.
אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.
או פשוט לשבת ולהקשיב.
תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.
תקני את הערכות לגיל 5+
בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.
אפשר גם פאזלים.
חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.
עוד משהותקומה
מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.
יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.
אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.
לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי
אצלנו בנוסף לתיחום הזמן, יש גם טווח שעות רלוונטיטארקו
מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)
שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)
ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)
כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר
הוא בן 7.5
איך עושים את הבקרת הורים הזאתמקקה
אשמח להסבר
אצלנו גם בתקופה האחרונה משחקי המחשב הגיעו לרמהמתואמת
מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו
הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.
בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:
1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.
2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.
רעיונות לתעסוקות אחרות:
משחקי דמיון (פליימוביל וכו')
ערכות מדע ויצירה
יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים
פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)
אולי גידול בעל חיים
ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...
לגבי עיסוקים נוספים:טארקו
-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)
-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...
-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.
-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.
-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם
-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו
אצלנוooאחרונה
אין הגבלת זמן על מסך
גם לבן ה6
אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר
ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך
בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי
בעיניי זה מאד הגיוני
חופש ארוך נטול מטרה
עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי
אצלנו התעסוקות שלו הן:
ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים
בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני חושבתרקאני
שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)
זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי
הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות
אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו
גם מי שרזה באופן מוגזם
לא משנה אם זה יפה או לא
זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא
ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין
אבל העניין הבריאותי כן קייםבארץ אהבתי
ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.
אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).
אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.
אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.
אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).
דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.
בהחלט כשרזיתי תוך תקופה קצרה ההוריםבוקר אור
שלי היו מודאגים מזה, בתור נערה
אני הפותחת מהשרשור ההוא…רוני 1234
1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".
2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".
3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.
בתור אחת שהייתה רזה מאוד וכמה שניםהמקורית
כבר לא, ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף
יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד
אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות
השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב.
ההבדלSeven
שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??
לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא
אפשר למצוא קשר בין מחלות שונות להשמנה.נעומית
סוכרת, לחץ דם, התקפי לב וכו'. אפשר לחפש בגוגל.
השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.
גם השמנה וגם רזון מדאיגיםגפן36
אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.
אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.
גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.
הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.
אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא.
ע"פ מדדים בסיסיים רפואייםoo
יש משקל שנחשב תקין
והמראה שמלווה אותו הוא רזה
מעבר לעניין הבריאותי
רזון תקין הוא גם עניין של נוחות
להיות קל משקל
ויש את העניין החברתי ונראות עצמית
שאליו את מכוונת
מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול
הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת
וכמה שהסביבה תהיה מכילה
היא תתקל באישו סביב זה
זה בדיוק הענייןמותקקק
אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)
למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב
אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה
ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)
אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו
אני דווקא לא מסכימהבתאל1
שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.
אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.
עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.
ברירת המחדלooאחרונה
נגזרת מהעניין הבריאותי ומהעניין שלהיות שמן זה קשה פיזית ולא נוח
וגם בלי קשר לעניין חברתי
מראה חטוב יפה יותר ממראה לא חטוב
זה צורה טבעית של הגוף
הבגדים יושבים על גוף כזה הרבה יותר טוב
אי אפשר להתעלם מכל הצדדים האחרים ולהתרכז רק בעניין טעם/ חברתי
זה לטמון את הראש בחול
למה את חושבת שאף אחת לא מוטרדת מהבת שלה הרזה?ממתקית
את מכירה מישהימותקקק
שרוצה שהבת הרזה- רגילה שלה תשמין כי זה יותר יפה? עיזבי בת שלה או לא בת שלה, את מכירה מישהי שרוצה להשמין כי זה יפה?
תראיאפרסקה
גם רזון קיצוני זה לא יפה, לפחות בעיניי. לא מדובר פה על להשמין ברמה של השמנת יתר, אלא להשמין מרזון קיצוני לנורמה
האמת אני כן קצתבתאל1
מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.
אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...
יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.
כי נערה שהיא רזה בצורה 'רגילה'ניק חדש2
הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.
כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.
אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.
בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.
אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.
אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!
ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.
אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.
בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.
הנקהניגון של הלב
טיפים להנקה של קטנטן שכל הזמן מפסיק באמצע? לפעמים מתנתק, לפעמים נשאר מחובר אבל מפסיק לינוק ולפעמים ממש מתנתק ולא מוכן לחזור ואחרי כמה דקות מראה שוב סימני רעב. מה אפשר לעשות כדי להרגיל אותו לינוק ברצף?
ובקשה לעידוד- מתישהו זה נגמר והם מתחילים לינוק נורמלי נכון? כי כרגע הוא יכול לינוק חמש דקות ושעה, ומרווחים בין הנקות של בין חצי שעה ליותר משלוש שעות
בן כמה הוא? בדקתם לשון קשורה?מתואמת
כמה ימיםניגון של הלב
לא בדקנו רשמית, אבל גם האחיות במחלקה וגם יועצת הנקה שהלכתי אליה הסתכלו וראו שאין.
אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר
אם המשקל שלו נמוך - אז הגיוני שקשה לו לינוקמתואמת
זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)
תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.
מקווה שתעברו את זה מהר...
ומזל טוב!
אצלישירה_11
זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו
השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק
וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות
הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל
אולי יש לו גרפס?יעל מהדרום
לפעמיםניגון של הלב
לרוב אבל לא, ואני כן עוצרת באמצע ומחכה שיעשה, והוא עדיין יכול לעצור גם דקה אחר כך
תינוקות קטנים באמת עלולים להתעייף מהר יותריעל מהדרום
לק"י
את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.
בסוף הוא כן יונק מספיקניגון של הלב
רק שלוקח לו המון זמן
אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי
עדיין זה יכול להיות קשור לזה שהוא קטן ומתעייף מהריעל מהדרום
לק"י
ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.
פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.
ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.
מזל טוב!כתבתנו
מזל טוב יקרה, הנקת קטנטנים לוקחת יותר זמן, הםאמהלה
נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.
מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו
וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.
וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון
מנסיון עם פגות, זה אפשרי
הרבה נחת
שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה
הנקתי בעבר קטנטנהמתיכון ועד מעון
נולדה 2460, זה היה קשוח ולקחת המון המון זמן כל הנקה, העליה הייתה איטית מאוד, הייתי צריכה להעיר אותה כי היא לא קמה בעצמה
לצערי בדיוק באותו סרטסטודנטית אלופה
ילדת??עכבר בלוטוס
מזל טוב!!
תבדקו שפה קשורהגפן36
לא לשון, שפה.
אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.
מה זה?ניגון של הלב
ואיך מזהים? באמת יש לו בעיה לפתוח את הפה כמו שצריך
נראה לי שיש מישהו באיכילוב שמתעסק בזהגפן36
זה היה לפני 5 שנים, בטח יש שינויים ודברים חדשים.
אצלנו זה היה בשפה העליונהגפן36אחרונה
בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.
אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..
זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום.
תודה רבה לכל העונותניגון של הלב
התייעצנו עם אשת מקצוע, שאמרה שהוא עייף ולכן לא מצליח לינוק ברצף
ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד
בעקבות ניסיון לא מוצלח עם בונג'סטהתותית11
אשמח לכל רעיון יצירתי אחר איך להתמודד עם הבחילות
שפשוט לא פוסקות אף רגע ביום 😔
אשמח לכל כיוון
מה הנסיון הלא מוצלח?גפן36
לוקח לבונג'סטה כשבועיים להגיע להשפעה מלאה לפי מה שאני זוכרת
גרם לי לעייפות קשהתותית11
הרגשתי סמרטוט רצפה לאורך כל היום 🤦♀️
תנסי רק b6 (ויטמין)המקורית
עם פראמין/ לבקש זופרן
תודה !תותית11
יש משהו שמכיל בי 6 וג'ינג'ר שנקרא נוזיקסיעל מהדרום
עם מרשם?תותית11
סליחה שמבאסתהבוקר יעלה
אבל אצלי זה עשה אפילו יותר בחילות.
אוי תודה על המידעתותית11
אנסה 🙈🙏
האמת שפעם ניסיתי כדורי גינגר אחריםיעל מהדרום
לק"י
והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.
זה הסתגלותשירה_11אחרונה
תמשיכי
אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית
בסוף זה מתאפס
ממש תודה לכולן!תותית11
היתה כאן איפשהו המלצה על הנ"ך היומי בפודקאסטקופצת רגע
מישהי יודעת למה הכוונה?
עכשיו חיפשתי ומצאתי משהו שנראה לי שהוא הקראה של הפרקים, של הרב מוטי פרנקו, זה זה או שממש שיעורים?
את זוכרת איזה שרשור זה היה?יעל מהדרום
לא 😭קופצת רגע
אבל עכשיו ממשיכה לשמוע, וזה כן שיעורים קצרים ולא רק הקראה. אז אולי באמת על זה היתה ההמלצה
אני זוכרת שראיתי את ההמלצהיעל מהדרום
לק"י
אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦♀️
רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.
אולי @בארץ אהבתי כתבה?
זה שיעורים קצריםלפניו ברננה!
הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.
ממליצה
לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅
ונראה לי שבאמת זה מה שהומלץ אז..לפניו ברננה!
אני בקבוצה של הרב פרנקו, אנסה לשלוח אץ הקישור לקבומתיכון ועד מעוןאחרונה
הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא
מתוכנן לסיים לשבועות
זה הקישור
גיליתי הריון ושתיתי בפסח יין. לחוצה מאדדדאנונימית בהו"ל
אני בערך בשבוע 4 וחצי..
בליל הסדר שתיתי חצי כוס יין. ובבוקר שאחכ עוד קצת יין בכוס בגובה של בערך סנטימטר וחצי. ושבוע לפני זה לגימה בבירה לבנה.
אני בלחץ ממש!!!
לקרוא באתרים של משרד הבריאות הלחיץ אותי מאד מאד.
אשמח להרגעה..אמאלה.
ממש ממש אין לך מה לדאוג ו- מזל טוב!!תהילה 4
החשש ביין הוא מכמויות גדולות ובגלל שלא נמצאה הגדרה מדוייקת אומרים להימנע.
אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה.
בדרך כלל בשבתותהשם שלי
אני שותה בקידוש חצי כוס יין.
גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.
לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.
את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.
בשעה טובה על ההריון!שירה והודיה
יין לקידוש לא מכיל הרבה אלכוהול ולא מזיק בכמות כזאת. בטח אם זה לא הרגל קבוע. הכל טוב.
תודה רבה ממש לכל מי שהגיבהאנונימית בהו"ל
אוף זה לא עוזב אותי.
הבעיה העיקרית באלכוהול שהוא עובר שיליהגפן36
בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.
בטח בכמות כזו.
זה מה שאני יודעת לפחות..
בשעה טובה!!!רקאניאחרונה
רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור