עקרת בית בעיניכן היא פחות שווה?
מי שעובדת יותר שווה בעיניכן או יותר מסכנה שהיא סובלת ועובדת המון שעות?
תודה
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
סקרפרצוף כרית
בעיניי לא, בעיני הסביבה כןפה לקצת
בעיניי מי שעושה מה שטוב ונכון לו הוא הכי שווה.
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
יש כאלה שיהיו עקרות בית ויפרחו ויש כאלה שבלי עבודה אין להן אוויר וזה מה שנותן להן כח וחיות.
אין נכון ולא נכון, אינדיבידואלי לגמרי
מסכימהמיוחדותאינסופית
עבר עריכה על ידי מיוחדותאינסופית בתאריך י"ז באדר תשפ"ג 08:33
כל אחת מה שמתאים לה.ובאמת הסביבה רואה נשים שלא עובדות כמסכנות, לא מגשימות את עצמן, מוותרות על עצמן.
הרבה פעמים ההיפך הוא הנכון. הבחירה לגדל את הילדים, לקבל אותם שחוזרים מהמסגרות וכו' לדעתי היא האידיאלית(בעיני כמובן )
בדיוקאחתפלוס
אניoo
לא מודדת נשים כשוות או לא, אלא מעריכה דברים ספציפים שהן עושות, הדברים שראויים להערכה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
כל אישה שעובדת, היא גם עקרת בית, כי מישהו צריך לעשות את הדברים בבית. גם אם היא עושה אותם באופן חלקי, זו עדין עשיה.
לכן אני מעריכה את המאמץ שאישה עובדת עושה. לפעמים נשים מתאמצות יותר מדי וזה בא על חשבונן. כשאישה יודעת לעשות איזון נכון, אני מעריכה עוד יותר.
עקרת בית עושה יותר בבית, אבל פעולות הבית הם סיזיפיות. לרוב, ככל שעושים יותר פעולות סיזיפיות ביום, עושים אותם פחות טוב. בעיניי להגיע לעשיה משמעותית ואיכותית כעקרת בית, זה יוצא דופן.
לכן באופן טבעי אני מסתכלת בפחות הערכה על עקרות בית. אבל אם אפגוש עקרת בית שהעשיה שלה תהיה מרשימה בעיניי, אני אעריך את העשיה שלה.
בעבודה בחוץ יש יותר אופציות לנשים להגיע לעשיה משמעותית. יש נשים שעושות תהליכים ומביאות תוצאות מאד מרשימות.
לכן מובנת לי ההסתכלות החברתית על אישה עובדת כמוערכת יותר, אם כי זו הסתכלות כללית ולא תמיד נכונה.
העניין הוא שעקרת בית גם לא נמדדת בתוצאותלפניו ברננה!
כי אם היא עם ילדים אז היא גם גננת.
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
ואף אחד מבחוץ לא רואה אם כל יום מחכה לילדים ארוחה חמה ומזינה או לא..
כלומר, אצל עקרת בית התהליכים פנימיים. אצל אישה עובדת התוצרים הם חיצוניים ומדידים, הרבה פעמים. כל אדם עובד אפילו בעבודה שלא דורשת תואר, מקבל פידבק מהסביבה על העבודה שלו. אנשים מרוצים או לא, מהשירותיות שלהם, מהמסירות,מהאופן שבו הם ממלאים את התפקיד. כמובן גם אצל עצמאיים יש עניין של שיווק ושל הצגת תוצרים ו"שם" שהולך לפני בעל העסק. אצל עקרת בית, הבוס שצריך להיות מרוצה הוא היא עצמה.. (וכמובן גם בעלה והילדים.. אבל הכל נשאר במסגרת המשפחתית) גם אם את נכנסת לבית של עקרת בית והוא מבולגן לחלוטין זה לא אומר כלום על מי שהיא ומה שהיא. יש קצת קצ׳ במה שאמרת, כי לראות עקרת בית שהעשייה שלה מרשימה, זה רק אם את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה ויודעת מה קורה איתה כל יום כל היום...
סתם לדוגמה (אני לא נכנסת להגדרה של עקרת בית, אלא של עצמאית, אבל יום שישי אני ביום חופשי) בעלי יחזור מהחברותא שלו ויראה שהבית נראה בדיוק כמו שהוא נראה לפני שעה. הוא לא יודע כמה סיפורים סיפרתי לתינוקת שלנו בזמן הזה (וגם כמה תגובות בפורום כתבתי 😬)
גםoo
תוצאות של ארוחה חמה כל יום ובית נקי ומסודר וילדים מטופלים, לא ממש מרשימות. הם אמנם מגיעות מעבודה סיזיפית, אבל פשוטות יחסית לעשיה, בהשוואה לעשיה של תהליכים ופרויקטים בעבודה חיצונית.
גם בבית אפשר להגיע לרמה של תהליכים ופרויקטיםnorya
אני עובדת עם ילדים, ודי מבואסת מהעובדה שאני לא מספיקה לעשות תהליכים עם הילדים שלי כמו שאני עושה בעבודה.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
לא הייתי מוותרת על ההכשרה שלי אבל בהחלט הייתי רוצה שיהיה לי יותר זמן ופניות להשקיע בילדים שלי את מה שלמדתי.
נכוןoo
אבל רוב האנשים לא עושים תהליכים מרשימים עם הילדים שלהם.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
אם אישה נשארת בבית ועושה עם הילדים שלה תהליכים שלא היתה מצליחה לעשות אלו היתה יוצאת לעבוד, זה בהחלט מרשים.
בעיני מרשימות הנשיםדור רביעי
שמצליחות לעשות גם בחוץ משהו משמעותי וגם משקיעות בילדים שלהן.
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
יש מעט כאלו.
עקרת בית אם הבית מאושר והבעל לא סחוט אז אדרבא
אני חושבת שבדיוק זה מה שאמרתילפניו ברננה!
ותהליכים נפשיים שהיא עוברת או מלווה את הילדים שלה - זה לא משהו מדיד שאת יכולה לראות מבחוץ, אלא אם כן את בקשר מאוד מאוד קרוב איתה
אבלפרצוף כרית
הילדים שלה מרגישים,הם יותר מפותחים רגשית/ שמחים/ יש להם כלים לחיים..וכו'
נכוןלפניו ברננה!
אבל אף אחד לא יודע מה היה אילו האמא לא הייתה בבית ובפניות לילד..
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
ואלו דברים שנורא קשה למדוד, במיוחד במבט חיצוני
לטעמיפרצוף כרית
הן כן מרשימות-ארוחה,בית נקי וכו'
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אבל מבינה מה שאת אומרת....
וגם אנשים מסתכלים ומודדים מוצלחות ע''פ זה,לרוב...
אני מסכימה איתך בהחלטלפניו ברננה!
שלעשות יום יום שעה שעה אותו הדבר זה בהחלט דבר מרשים במיוחד.
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לפעמים יותר מדברים אחרים 🙂
אני חושבת שמה שהיא התכוונה שלמרות שזה עבודה סיזיפית של יום יום שעה שעה - זה כאילו ברור מאליו. אז זה לא נוצץ ולא מיוחד.
ככה אני קראתי אותה...
לא אצל כל עקרות הביתהמקורית
הבית תמיד נקי.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
אצלי כמעט תמיד היה אוכל טוב ומבושל וטרי, אבל הניקיון - פחות. הרגיש לי קצת עבודת פרך לנקות כשעוד רגע זה ייהרס.
זה היה מרדף שלא נגמר
בית שיש בו ילדים כל הזמן מאוד קשה לתחזק ברמה גבוהה. לי היה כך בכל אופן.
זה לא משאיר זמן לכלום.
עקרת בית נמצאת יותר עם הילדים שלהחולת שוקולד
ןלכן העשיה שלה תמיד מרשימה
אותי לא מרשים כמות הזמן עם הילדיםoo
אלא איכות הטיפול והקשר
זה עניין של גישהחולת שוקולד
אני בגישה שהנוכחות שלי (נוכחות מנטאלית, פניות) היא הגי חשובה
זה ענין גם של ניסיוןoo
כילדה לאמא בבית עם קשר ותקשורת גרועים מצידה
צודקת.אחתפלוס
נכון האיכות זה העיקר גם לדעתיפרצוף כרית
כמו שאני דוגלת שאין משמעות לדפי הקשר,את תסקלו אותי חחחח כי לדעתי העיקר זה שיהיה כיף בבית עם האמא ולא לקרוא כל מילה בדף קשר היא העיקר (ממני,אמא ששונאת לקרוא דפי קשר כמו לקרוא חשבונית של חברת החשמל...חחח יש עוד כמוני?)
מענין אבלפרצוף כרית
אבל את לא חושבת שאישה עובדת- הבית שלה נפגע מזה? שהיא עושה מעל הכוחות שלה ומרגישה שהיא לא מספיק נהנית מהחיים אלא רק כחמור עבודה?
לדעתי, אישה שמורגלת בעשייה מעל הכח שלההמקורית
תעשה את זה גם כעקרת בית, והבית שלה ייפגע בכל מקרה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
יש נשים שיציאה מהבית לעבוד זה מעל הכח
ויש נשים שהישארות בבית היא מעל הכח
זה מאוד אינדיבידואלי.
ויש את הבין לבין - אישה שיוצאת לעבוד ולא מוצאת איזונים בין בית לעבודה, ועדיין הבית מפסיד.
זה הכל תלוי בכמה האישה מודעת לעצמה
מעניןפרצוף כרית
תוכלי להסביר יותר ברור? כאילו דברת במילים קצת גבוהות עבורי חחח
מנסההמקורית
אישה שעובדת וזה מעל הכח שלה והיא לא פנויה לילדים ולבית ברמה שהבית נפגע, זה בגלל כמה סיבות לדעתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
1. שינה לא מספקת.זה גורם לעצבנות ממש.
2. שעות עבודה מרובות בעבודה שלא מתאימה לכוחות שלה
3. עשייה בבית מעבר לכח - המחשבה שהיא צריכה כל יום להעסיק את הילדים ולצאת איתם לכל מקום כדי להיחשב אמא טובה, או השקעה יתירה בנקיון וסדר וכביסות ובישולים מושקעים
4. היא לא עוצרת לנוח ולאכול כשהיא צריכה, או לא נעזרת מספיק בבעל, מנקה, חדפ, אוכל קנוי קל להכנה או כל מיני מכשירים שונים שמקלים על החיים
אישה שנשארת בבית וזה מעל הכח היא אישה שלא מתאים לה ואין לה סבלנות כל היןם להיות עם ילדים. שלא מוצאת את המימוש העצמי שלה באמהות בלבד, ועושה את זה מתןך מחשבה ש'זה מה שנכון', מתוך ריצוי, או מתוך הפחד ממה יגידו.
אישה כזו היא עצבנית לא פחות ופוגעת בבית שלה כי היא מתנגדת לנטיה הטבעית שלה לצאת מהבית ולנהל חיים נפרדים מחיי המשפחה.
לכך התכוונתי
תודה רבה על הכתיבה המאוד מאוד מפורטת, הבנתיפרצוף כרית
ועוד דבר קטן-
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
אצלי זה גם תמיד מסתבך ומתקשר לזוגיות-
אם בעלי לא רואה שאני עושה מעל הכוחות ולא מוכן לעזור, זה פוגע בי עקרונית שהוא לא אכפתי מספיק כלפיי ---אפילו אם טכנית אני לא באמת זקוקה לעזרתו....אני היצורה היחידה שמקשרת את זה לזוגיות? 🤣🤣
לא. את לא היחידההמקורית
אבל הבעיה היא לא הזוגיות בהכרח, אלא העובדה שאת עושה מעל הכוחות לכתחילה.
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
ואז מתלוננת שקשה לך(?)
אם את מתלוננת על זה, אז ברור למה הוא לא מצליח לעודד. מבחינתו את הבאת את עצמך למצב הזה, ויכלת להימנע ממנו.
ובכלל, לדעתי במצב כזה, החוסר באהדה ובאמפטיה בזוגיות היא משהו מתמשך. והעשייה מעל הכוחות היא לעתים בצורה סמויה רצון לעורר את בן הזוג לראות אותנו. כשזה לא הולך, זה לגמרי מחליש. ויוצאים קרחים מ2 הכיוונים - גם נגמר הכח, וגם לא השגנו מה שרצינו אלא להפך
נכון מה שכתבתפרצוף כרית
לגבי- בצורה סמויה...זה אכן משהו שמפריע לי..
תודה
תודה
לא עניין של שווה או לאהשקט הזה
אבל כן מעריכה אותה כי אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לזה בעצמי
האמתמקקה
אני מתקשה להבין את מי שהיא עקרת בית. איך היא מסוגלת וגם איך היא לא מתכוננת לאפשרות של יום סגריר
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
קשה לי להבין נשים שאין להן רצון להיות עצמאיות ולהסתדר בכוחות עצמן
זה לא שהיא פחות שווה בעיני אבל כן אני מרגישה שזה מוזר בדור הנוכחי
מתחברתהבוקר יעלה
מבחירה זה מוזר לי
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
בפרט כשאין תינוקות בבית לטפל בהם
כמובן להוציא מן הכלל מקרים חריגים..
בדור שלנו זה מוזר
צודקת, מצד שניפרצוף כרית
לפעמים אישה שנים עובדת כמו חמור ובא לה קצת הפסקה = להיות עקרת בית לתקןפה
לא לגיטימי?
לא לגיטימי?
להיות עקרת בית זה לא להיות עצמאית ולהסתדר בכוחותפה לקצת
עצמה?
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
לא הבנתי
ועצוב שהיום זה מוזר לבחור לגדל את הילדים שלך בעצמך....
בעינייך עצוב, האמת שבעיני לאמקקה
בעיני שמח שאישה יכולה להיות עצמאית לגמרי ולא תלויה בגברים במשפחה
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
אני מגדלת את הילדים שלי לגמרי בעצמי
אין לי עזרה מאף אחד
זה שהם במעון ובצהרון לא אומר שאני פחות מגדלת אותם
זה בסדר שיש הסתכלות שונה. שימו לב שזה סקר על דעות שונות
זה סקר שגורר דיון והקשבה לדעות אחרותפה לקצת
אבל אם פחות מתאים לך אז נעצור
קיבלתימקקה
לא הצלחתי להתאפקפה לקצת
אני פשוט בדיוק בבירור המקום הזה עם עצמי והתגובות שלך באו לי במקום ועוזרות לי לברר עם עצמי את העניין.
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אני מגדלת את הילדים שלי כרגע ולא עובדת בחוץ.
2 איתי ו1 במעון.
האמת, אף פעם לא הרגשתי לא עצמאית או תלויה בבעלי.
יש לנו חשבון משותף, מעולם לא היה לי צורך לדווח על הוצאות או לבקש רשות.
אולי בעלי הוא זה שתלוי בי כי בזכותי הוא מצליח לצאת לעבוד בנחת בלי לקחת חופשות בשביל ילד חולה ובזכותי מרוצים ממנו בעבודה שכמעט ולא לוקח חופש ובזכותי גם מוכנים להעלות לו את המשכורת כי הוא עובד טוב?
בעיניי, את הגדול שלי אני לא מגדלת לגמרי בעצמי.
רוב שעות הערות שלו ביום הוא מבלה בחברת נשים זרות שהן לא אני, את רוב החוויות הן צוברות איתו ולא אני.
אני מגדלת בעצמי את שני הקטנים, את הגדול לא.
אני בדיוק בחישוב מסלול מחדש לגבי שנה הבאה...
אשמח לשמוע את דעתך אם מתאים לך
אולי רק אני חושבת תמיד על האפשרויות הגרועותמקקה
של מה יהיה אם....?
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
בעיני, להיות תלויה בפרנסה במישהו אחר זה חיסרון. כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה
אם זה זמני זה משהו אחר כמובן. לפעמים הבית צריך את זה או את או הזוגיות. או שנה שנתיים עד שהילדים יגדלו
אבל כפתרון קבוע בעיני זה לקחת סיכון משמעותי להמשך
ואני רק, שלושה ילדים בגיל מעון. וואו. מורידה את הכובע
אולי יש לי יותר ביטחון לחיות ככה כרגעפה לקצת
כי יש לי תואר ראשון ועוד 2 תעודות מקצוע
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
ככה שאם יום אחד אצטרך לצאת לעבודה מחוסר ברירה יש לי משהו ביד...
אבל אולי לא כי מעולם לא חשבתי על מה יקרה אם יקרה אסון וזה לא היה חלק בבחירה שלי.
אף אחד לא יכול להתחייב לזה כפתרון קבוע.
כשהחלטתי להישאר בבית אחרי החתונה זה לא היה מתוך החלטה שככה אהיה גם עוד עשר שנים, זה היה מתוך מחשבה של 'היום זה מתאים לנו מבחינות מסויימות ואולי עוד חודש כבר לא'.
אז היום כלכלית אנחנו בסדר עם זה שאני לא עובדת, אבל אולי עוד חודש כבר יהיה צורך בהכנסה נוספת ואז נחשב מסלול מחדש...
בעיניי זה כמו לעבוד בעבודה מסויימת, זה לא אומר שזאת תהיה העבודה שלי עד 120 אלא שזאת הבחירה לעכשיו ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש ולבחור אחרת.
אבל כשתתחילימקקה
תרוויחי שכר של עובדת מתחילה
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
וזה יכול להיות הבדל גדול ומשמעותי
אז מעכשיו להשתעבד ולדאוג למקרה ש..?פה לקצת
ואז בעז"ה הכל יהיה טוב ועוד עשרים שנה אתחרט שהלכתי לעבוד במקום לגדל את הילדים בנחת?
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
ואם כל כך אחשוש שמשהו יקרה לי ואתן לזה מקום אז גם אחשוש להביא ילדים לעולם כי מה אם אמות? מי ידאג להם?
משתדלת לחשוב טוב ולעשות את מה שמרגיש לי שנכון לנו ברגע זה ובזמן הקרוב ולא עוד 20 שנה.
מודה שלפעמים יש לי מחשבות שאי אפשר ככה לחסוך לדירה ולחתונות של הילדים אבל אין מה לעשות, לכל החלטה יש מחיר ואנחנו כרגע בוחרים את המחיר של לא לחסוך על פני זה שמישהו אחר יגדל לי את התינוקת בת ה3 חודשים...
בחיים לא היתי מגדירה את בעלי כמישהו אחרמתנות-קטנות
אני לא תלויה בו (אני כן עובדת חלקית אבל גם אם לא )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
אנחנו ביחד
שותפים
זה כמו שגבר יגיד- אני לא מוכן להיות תלוי במיהי אחרת שתגדל את העובר ותלד אותו
ואם אני המבשלת- אז האוכל בבית הוא לא 'שלי' ובעלי יכל לקחת לעצמו בכיף כמה שירצה מהסיר
ככה גם בכסף
אנחנו אחד. שותפים
בהכל
הלדאוג לעתיד למה יקרה אם- בכנות נראה לי יותר יושב על תפיסות עולם שכנראה ספגת מהבית או מהחיים( זה בסדר לכל אחת יש בנושאים שונים)
זה נגיד מחשבה הכי לא מדברת אלי בעולם
מה אני אשעבד את כל חיי עבור מה יקרה אם יום אחד...?
וגם צריך להבין- יש מי שמוצאת את המימוש והמלאות שלה בעבודה
ואז באמת ,בלי קשר לכסף, טבעי שיהיה לה משיכה וחשק וסיפוק מהעבודה
גם אם זה דורש
לי נגיד- הצורך בעבודה הוא מינימלי
מה הכוונה?
א. במינון מסוים- חלקי ולא כזה שמשתלט על הכל.
ב. באופן מסוים- בתחום שאני מחוברת עליו
ג. כדי באמת להוסיף הכנסה נוספת שמאפשרת לנו להתקיים
יותר מזה- זה כבר לא בשבילי..זה לוותר על החיים מבחינתי
כשהיו שנים שעבדתי הרבה מחוץ לבית- וואי זה היה פשוט לא טוב לי
גם כשאהבתי את העבודה
היא תמיד יותר החסירה מארשר נתנה
כי היתי במרדף ומרוץ כל הזמן סביב הלצאת בבוקר מוקדם, ולהכין צהרים מראש, ולחזור לילדים ולהיות אמא רגועה -כמעט לא עבד לי כי היתי מותשת ועייפה אחרי יום ארוך...ולא היה לי פינה לעצמי לשקט שאני זקוקה לו
וזה לא מחירים שטוב לי לשלם
לי נגיד הדבר הכייי חשוב לי זה להרגיש שבאמהות אני האמא שאני רוצה להיות( לא כל רגע..כן?🙂)
ועבור זה אני זקוקה לקצב חיים רגוע יותר
יש גם לזה מחירים בדמות מצב כלכלי לא בשמיים
אבל זה מבחירה
וגם לא מצאתי מקום עבודה (לא כעצמאית) שבאמת מתאים לי )
מתחברת למה שכתבתמתחדשת11
אני גם מתחברת למה שכתבתanonimit 123
לא לכולם זה מתאים קצב חיים אינטנסיבי.לי לפחות לא מתאים.אני צריכה עבודה רגועה ולא משתלטת כדי שיהיה לי כוח למשפחה ולמה שהיא דורשת .כשיש לי עומס יותר מידי בחיים לא טוב לי.אני צריכה מרווחי נשימה רגועים
טוב מאודפרצוף כרית
גם אני ככה,וטוב שאת לא מתבישת בכך
אהבתי מה שכתבת בנוגע לכך שמתיש לעבוד..פרצוף כרית
המשכורת שלך יכולה להחזיק בית שלם?norya
גם המשכורת של בעלי, שעובד יותר ממשרה מלאה, לא יכולה להחזיק בית שלם... אנחנו צריכים את המשכורות של שנינו.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
לכן לדעתי זאת לא בדיוק סיבה לצאת לעבוד.. אולי זאת כן סיבה לדאוג לכך שיהיה תואר ומקצוע ביד.
בהחלט בעלך מתקדם בזכותךפרצוף כרית
אני שעבדתי שנים במשרה תובענית ובעלי עזר קצת אבל לא מספיק...אם היה עוזר יותר,יכולתי להצליח יותר
מה זה יום סגריר?oo
אם הבעל מפרנס ועושה את זה בצורה טובה הכוללת התנהלות כספית נכונה מול האישה
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
ולאישה טוב להיות בבית ויש להם יחסים טובים, אז מתי יגיע היום הסגריר?
אני לדוגמא די לא עצמאית בניהול הלוגיסטי הבית. בעלי עושה את זה מצוין. טוב לי ממש עם חוסר העצמאות הזה.
אסונות קוריםמקקה
תאונת דרכים
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
התקף לב
פיגוע
מחלה קשה לא עלינו
לא חסר לצערינו
גם אני פחות מתעסקת בענייני חשבוןנות אבל אם יהיה צורך יש לי יכולת מלאה לעשות את זה
לעומת זאת אישה בלי מקצוע, או אפילו עם מקצוע שלא עבדה, להתחיל לעבוד בגיל ארבעים ולפרנס משפחה זה קשה עד בלתי אפשרי
רוב המשכורות בנויות על וותק וניסיון
זה טוב שאת אחראיתפרצוף כרית
אבל אולי אלו חששות מוגזמים? אם חלילה יקרה- זה סיכוי קטן,ולדעתי עדיף לחיות חיים רגועים ולסמוך על כך שבעז''ה הכל יהיה בסדר.. אבל ברור שהגישה שלך סופר אחראית וכל הכבוד לך..
זה לא חששות מוגזמיםמקקה
כולנו נהיים מבוגרים יותר
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צריכים פנסיה וחסכונות לימים קשים יותר
גם לצעירים קורים דברים
זה לא חייב להיות מוות
מספיק שהנה יש לי כאבים כרוניים ברגל וכבר הרבה יותר קשה לי לעבוד. סתם דוגמה
בעיני זה ממש לא חששות אלא ראיה מפוקחת
צודקתפרצוף כרית
אני פשוט מרוב עבודה לא מנהלת את הכסף בכלל ...
חשוב ממש לדאוג לביטוח חיים ומנוי לקרן יחדכתבתנו
בע"ה לא יהיה צורך אף פעם, ועדיין זה משנה לגמרי את התמונה במצב של מימוש ח"ו.
יש נשים שלא זקוקות לזה כלכלית...מתואמת
בין אם יש להן בעל שעובד בעבודה טובה, ובין אם נגיד קיבלו ירושה גדולה או משהו כזה.
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
ויש באמת נשים שנהנות להיות בביתן-מבצרן, לטפח אותו בלי לחץ, לצאת להסתובב כשבא להן, לפתח תחביבים, להיות בנחת... וזה עוד בלי לדבר על גידול ילדים, שהוא משרה דורשת בפני עצמה.
את לא מבינה את הנשים האלה, וזה בסדר, כי את שונה. רק צריך להבין שבני אדם שונים זה מזה, ולכל אחד מתאימה דרך חיים אחרת...
היא שאלה שאלה מה דעתינו ועניתימקקה
שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה כמובן
ברור. רק רציתי לחדד את הכיוון שכתבתמתואמת
ולהוסיף מה דעתי בעניין
אוקי, אז מוסיפה משפט פמיניסטי ומתכוננת לעגבניותמקקה
אני בטוחה שיש נשים שלגמרי בחרו להיות עקרת בית, אחלה, מחזקת את ידיהן.
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
אני גם בטוחה שיש נשים שלא בחרו בזה... ועילהן ליבי
יש תתי מגזרים בתוך החברה הדתית והחרדית שבהן לצערי עדיין נשים לא לגמרי בוחרות בעצמן.
עכשיו תגידי, ברור שיש גם נשים שלא בחרו לצאת לעבוד אלא עושות את זה מכורח המציאות. זה נכון כמובן, אך לפחות הן יוכלו יותר לדאוג לעצמן אם יהיה צורך
קדימה, עגבניות. חזרתי לחור 😁
לא עגבניותוהרי החדשה
אבל אני מרגישה שבחברה שלנו יש יותר נשים שמעדיפות להיות בבית. ונאלצות לעבוד מאשר ההפך...
מסכימהnorya
או עובדות יותר ממה שהיו רוצות בגלל אילוצים. רואה את זה אצל המון נשים סביבי.
את צודקתלפניו ברננה!
ואני אוסיף שגם אם יש מישהי שבחרה, שתשים לב בהמשך שעדיין מתאימה לה הבחירה שלה.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
בכל זאת אני רואה שוני מהותי בין אישה שלא בחרה להיות עקרת בית והיא בכל זאת בבית, לבין אישה שלא בחרה לעבוד ומכורח המציאות עובדת.
כי הלחץ החברתי בדור שלנו הוא בכיוון מאוד מסויים. מי שעקרת בית היא חריגה. התרבות שלנו דוחפת נשים החוצה מהבית, ואני מכירה יותר נשים שהיו רוצות להיות בבית ומוכרחות לעבוד מאשר נשים שבבית עם הילדים ורוצות לצאת לעבוד.
כמובן שזה רק מתוך התבוננות על הסביבה הקרובה שלי - כמות הנשים שבבית ביחס לכמות הנשים שיוצאות לעבוד, והתחושות שאני שומעת מחברות.
מאוד הגיוני שאם אני מסתובבת בחברה אחרת אני חווה את המציאות אחרת.
את צודקת לגמרימתואמת
אם כי אני לא מכירה מקרוב אישה שהייתה רוצה לצאת לעבוד ולא עושה את זה כי כך מקובל אצלם. נראה לי שמדובר במגזרים מאוד מאוד מסוימים וקטנים. כן פגשתי כל מיני נשים שהיו שמחות להיות יותר בבית (אולי לא *רק* בבית, אבל כן יותר שעות) ולא עושות את זה פשוט כי העול הכלכלי דוחק/הן מעדיפות שהבעל שלהן ילמד תורה והן יפרנסו.
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
ולגבי ה"לדאוג לעצמן אם יהיה צורך" - אני לא חושבת שנכון לחיות בתודעה כזו... ואני כן אחת כזו שתמיד מדמיינת את הגרוע מכול (ויודעת שלא אסתדר מכל הבחינות אם חלילה אשאר לבד) - אבל יודעת שזה לא בריא, ומעדיפה לחיות מתוך אמונה ומתוך הסתכלות על הצורך הנוכחי ולא לפי דמיונות הזוועה שלי...
זה לא רק אם לצאת לעבוד או לאמקקה
זה גם במה לעבוד
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
האם בעבודה שבה עובדים קשה ומרוויחים מעט
או בעבודה שבה היא ממצה את יכולותיה
נכון.מתואמת
זה לא רק מה שמקובלענבלית
זה אורח חיים
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
אני מכירה אישה עם 7 ילדים,
פשוט לא משתלם לה לצאת.
תמיד יש כמה קטנים במקביל
המסגרות יעלו המון גם דרך התמת
היא לא סומכת על כל מקום, פוחדת על הילדים.
הרב לא מאשר לה למנוע יותר משנה
והיא מרגישה חנוקה בבית
זה בדיוק מה שהתכוונתי - אורח החיים המקובל אצלם.מתואמת
אמרת "הרב לא מאשר לה למנוע"מקקה
אמרת הכל. בדיוק לזה התכוונתי
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
בעצם היא לא שולטת בחיים שלה ולזה אני לא קוראת בחירה. זה אומר שאחרים בוחרים בשבילה ושולטים בכורח המציאות
עכשיו תגידו שהיא זאת שבוחרת להקשיב לרב
כמובן, אבל כולנו מבינים שזה לא כל כך פשוט
ולמיטב ידיעתי אישה עם מקצוע מכניס, גם אם יש שניים ואפילו שלושה ילדים במעון תמת זה יוצא בודאי משתלם כלכלית
אבל אם אין לה מקצוע.... אז הנה זה דבר גורר דבר
רק רוצה להגידאבןישראל
על זה שכתבת שזה מוזר.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
האמת שלי יותר מוזר שאישה עובדת בחוץ.
ואני גם בתקופות שעובדת בחוץ .
מוזר לי שאישה עובדת בחוץ, "מצליחה" כביכול
והילדים שלה לא אכלו ארוחת צהריים מסודרת הרבה זמן(מהחופש).
הבאתי את הדוגמא הקיצונית כדי להראות שיש ויש.
בשני הצדדים.
מה ש@המקורית
כתבה מסכימה לגמרי.
כן מעריכה את מי שיוצאת לעבוד וכן מעריכה את מי שנשארת בבית בתנאי שכל אחת מהן בחרה בזה ושמחה בזה.
אם ח"ו יקרה ואני אצטרךלפניו ברננה!
אני אצא לעבוד
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
גם אם זה לא ישר יהיה עם כל התוספות בגלל וותק...
אבל בשביל זה ללכת לעבוד גם בתקופה שלא מתאים לי ואנחנו מסתדרים כלכלית נשמע לי חבל..
האמת לא חושבת שמישהי שווה או לא בגלל עיסוקמתנות-קטנות
באמת בחיים לא בחרתי חברות בגלל מה הן עובדות או שהן בבית
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
יש בי המון הערכה לכל בחירה
כל אחת מה שנכון לה
איך אפשר בכלל לחשוב שמישהי לא שווה בגלל זה...??
בגלל שהיא עקרת בית ומשקיעה בבית,בילדים במשפחתיות, בשמן רגוע לעצמה כדי שתהיה אמא רגועה יותר?
זה בחירה מדהימה ומעוררת השראה בעיני!!!
או
בגלל היא עובדת במשרה מלאה? ומצליחה לתזז בין מלא תפקידים ומשימות ולעמוד בלו''ז עמוס מבוקר ועד ערב ומשתדלת לתת מעצמה הכי טוב בכל הקשר?!
וואו! איזו גיבורה!
אני באמת אומרת בכנות שזה בכלל לא מחשבה שעולה לי בראש
כל משרה הכי נחשבת
לא נוצצת בעיני
גם לחיות בהתמסרות מוחלטת לבית ולילדים זה לא רק חלום ורוד
כי לכל דבר יש גם מחירים...
וכל אחת בוחרת מה נשכון לה
ואילו מחירים היא מוכנה ללשם עבור זה
אין פה שווה יותר או פחות
בדיוקאחת פשוטה
נכוןפרצוף כרית
לא התכוונתי שווה בעיני החברה,
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
ברור שלא נכון למדוד ולהשוות בין אנשים בכללי,צודקת לגמרי!
התכוונתי למשהו אחר-
יותר -שווה - מההיבט של - מה יותר טוב ושווה עבורי,
כלומר במה היתי בוחרת לכתחילה אילו הינו מליונרים ויכולתי להתקבל לכל משרה שארצה ..
בעיניי עקרת בית לפעמים שווה יותרלאחדשה
לדעתי, לא לסקול אותי, זה המקום הטבעי של אשה ואמא. המציאות של היום מבטלת נשים כאלה, הרבה פעמים כמסכנות, לא הסתדרו, לא חפתחות את עצמן ואפילו עצלניות.
גם אני חושבתפרצוף כרית
שמשימות הבית כה רבות, איך אפשר בכלל להגיד שעקרת בית זה נקרא לא לעשות כלום?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
לשטוף כלים,כביסות,לבשל- זה המון עבודה!!!!
איך אפשר להספיק הכל אחרי שחוזרים כל כך מאוחר הביתה?
נראה לי מילת המפתח זה 'בחירה'מקרמה
נתחיל בזה שכל אישה היא שווה.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אישה יכולה להיות שווה. ומסכנה, זה לא סותר.
כל אישה שעושה משהו שלא מבחירה, הין אם היא עקרת בית שמרגישה שרותה לצאת לפתח קריירה ונשארת בבית שלא מבחירה, או בין אם היא יוצאת לעבוד נגד רצונה למאות שהיתה מעדיפה להישאר בבית - כנראה תהיה פחות מאושרת ולפעמים אפילו 'מסכנה'
לפעמים יש אילוצים שגורמים לנו לבחור בחירה מושכלת שבסיטואציה אחרת הייתי בוחרת הפוך- ועדין כל עוד זה נעשה מבחירה- אין פה מסכנות.
באופן אישי אני כן מתחברת לאיזון.
הבוס שלי יודע שאני קודם כל אמא,
זה נאמר הפירוש עוד בראיון עבודה.
אני יוצאת לחופשות לידה ארוכות (7חודדים, ושנה(
ועובדת משרה חלקית וחשוב לי להיות אמא שנוכחת בבית.
אבל כן אני וגן בעלי יודעים שאני לא רק אמא או אישה של..
אני אני,
ויש לי מקצוע שאני טובה בו
ויש לי תחביבים
ויש לי חיים שלמים שלא כוללים את הבית, את הילדים ואת בעלי.
גדלתי לאמא עקרת בית- והיא ניסתה טובה בזה מאוד
ואני חושבת שזה הדבר הכי מדהים והכי יציב שהיא עשתה עבורי ואני אסירת תודה.
אבל לצערי היום שכולנו נשואים אנחנו רואים את המחיר של זה.
מעבר לזה שהיא פחות עצמאית
היא התרגלה שאנחנו מרכז החיים שלה
והיום שכל אחד מאיתנו נשוי ופחות זמין היא לפעמים בודדה.
ואם בעצם היו שנים שהיא היתה שם בשבילנו
אז עכשיו זה הזמן שלנו להיות בשבילה. גם כשלפעמים זה לא תמיד נח.
אבל להיות עקרת בית לא סותר תחביבים ותחומי עניין...מתואמת
אמא שלי גם הייתה עקרת בית כמעט כל השנים (אף שהיא בעלת מקצוע נחשב), אבל מעבר לגידול הילדים יש לה שלל תחביבים אומנותיים שמעסיקים אותה. (היא בכל מקרה לא יכולה לעבוד במשרה מלאה כי יש לה מחלה כרונית כלשהי שפוגעת קצת בתפקוד, אבל גם ככה היא מוצאת מה לעשות עם הזמן שהתפנה לה...)
נכוןמקרמה
זה לא סותר.
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אבל במבחן המציאות הרבה נשים שמקדישות את עצמם לבית שוכחות לפעמים להקדיש את הזמן ואת המשאבים לפיתוח של עצמן מעבר להיותם עקרות בית.
אפשר גם וגם.
אבל צריך להיות במודעות
אני רואה את זה הפוך לגמרי 😄לפניו ברננה!
בעיקר מניסיון אישי שלי..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
כשעבדתי בתור מורה לא היה לי זמן להשקיע בעצמי..
בכל יום אחרי העבודה הייתי עם הילדים ואחר כך מכינה שיעורים, בודקת משימות ומדברת עם הורים וכו'.. עד מאוחר. ובין לבין היו לי השתלמויות עם ידע מקצועי, שרובם היו מעמסה ולא כל כך תורמות לפיתוח אישי, רק מקצועי.
ואז הורדתי הילוך, הארכתי חופשת לידה ופתאום פגשתי את עצמי.. והחלטתי לפתוח משפחתון בבית שלי, שיש בזה מאפיינים שדומים לעקרת בית, ואני לומדת בערבים, ומתפתחת, יוצאת לחוגים...
את צודקת בהחלט שהמודעות חשובה, אבל גם הפניוּת הפיזית והנפשית חשובות לא פחות...
אבל באופן כללי אני רואה שאין אפשרות לקטלג שאישה שעובדת מודעת לעצמה ומשקיעה הפיתוח האישי שלה, ואישה שבבית לא... כי יש לי חברות שעובדות ומשקיעות בעצמן ויש שלא.. והאמת שאין לי הרבה חברות שבבית, אבל השלוש שיש לי - מאוד מודעות, ומשקיעות בעצמן. בקיצור זה עניין אישיותי.
ואולי גם עניין של דור..
היום המודעות לנושאים האלו גדלה משמעותית..
טוב, זה כנראה משתנה מאישה לאישהמקרמה
כי בשבילי העבודה שלי זה הרבה השקעה בעצמי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
אני אוהבת את מה שאני עושה.
ואוהבת את האנשים שסביבי.
כיף לך, זכית!!! 😃לפניו ברננה!
נכוןפרצוף כרית
העבודה תורמת לאישה - חברתית ואינטיליגנטית ..
אז זה העניין - שאת אוהבת את העבודה שלך וממצהמתואמת
את עצמך בה.
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
מי שעובדת רק מכורח (או כמעט רק מכורח) בדרך כלל תרגיש שחוקה וממש לא במקום של פיתוח תחביבים וכדומה... (אני כמעט עמדתי בזה... אם הייתי עוסקת בהוראה, שזה מה שלמדתי בתואר הראשון, אני יודעת שפשוט הייתי נובלת...)
אני גם חושבתפרצוף כרית
שאישה שבבית יותר יכולה לפתח את עצמה, מאשר אישה עובדת
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
בפרט היום בדור האינטרנט שאפשר ללמוד כמעט הכל..
מענין מה שכתבת על אמא שלךפרצוף כרית
אמא שלי גם היתה עקרת בית, והיא לא משועממת בכלל (למעשה מאוד עסוקה) גם כשהילדים התחתנו,כנראה ענין של אופי גם
כאחת שעובדת מתוך בחירהפרח חדש
והייתי שנים בבית
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ובכל מיני עבודות לסירוגין
אף אחד מהדברים האלו לא נותנות ערך לאישה
אישה היא שווה, מעצם היותה
וכשאשה עושה את מה שהיא צריכה
בין אם זה לא לעבוד ולהיות בבית עם הילדים (גם אם הם הולכים למסגרות בבוקר)
ובין אם זה לפתח עיסוק ולעבוד ולהביא פרנסה הביתה
אז זה עצמו נותן לה ערך.
מה שכן,
אני יכולה להגיד שבעיני ומנסיוני האישי יש משהו יותר קל בלצאת לעבוד כל יום מאשר להיות בבית.
להיות בבית עקרת בית זאת עבודה לא קלה בכלל
לראות כל היום את הבלאגן והכביסות מול העיניים
לנקות ולראות שזה ישר מתלכלך..
ממש כך. אישה שווה מעצם היותה.אם_שמחה_הללויה
בעיני עקרת בית עובדת הכי קשהוהרי החדשה
ואני מקנאה גם בעקרות בית כי הייתי רוצה להיות כזאת וזה האופי שלי ורק עול הפרנסה לא מאפשר
לא חושבת שזה עניין של שווה יותר או פחותלפניו ברננה!
אני מרחמת על מי שלא שמחה במה שהיא עושה, בין אם זה להיות עקרת בית ובין אם זה לצאת לעבוד..
היא ראויה להערכה בעיניי!שומשומ
והלוואי שהייתה לי את היכולת
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
הכלכלית
והנפשית
להיות עקרת בית
גם אני חושבת כך במובן מסויםפרצוף כרית
עקרת בית מעוררת קנאה בעיניכבת שבעים
הלוואי ויכולתי
אף אחת לא פחות שווה אבל למי שמרגישה טוב עםחולת שוקולד
עצמה יותר טוב
מרגישה שבסביבה המקצועית שליתיתי2
אבל גם בקהילה הקרובה והרחבה יותר (באווירה הציבורית גם של "המגזר")
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
בסוף, מצפים ממנו להיות גם סופר וומן וגם קרייריסטיות מוצלחות
וזה קונפליקט פנימי שמלווה אותי מתחילת האמהות ועד עכשיו. אמנם עוצמתו פחתה מאוד ואני יותר מצליחה להיות נאמנה לעצמי ולדברים החשובים באמת.
אבל מבינה מאוד מאיפה השאלה שלך מגיעה, ומרגישה שזה אחד הניסיונות הגדולים של הדור.
להצליח להיות אמיתיות עם עצמנו, עם כוחותינו, עם הצרכים של ילדנו, ולבחור במשפחה על פני הצלחה בתעסוקה או הכנסה כלכלית.
אשתף בהרהורים שיש לי.
פעם אמרה לי חברה טובה וחכמה מאוד (ומוכשרת מאוד, שבחרה להיות בבית) שאם אני בוחרת להמשיך לעבוד משרה מלאה, שאקח בחשבון הוצאות על טיפולים רגשיים וחברתיים לילדים. זו עסקת חבילה.
מאז אני הולכת עם זה.
בהרגשה שלי וגם קצת בניסיון, היא כל כך צודקת.
עכשיו זו בחירה! לגיטימי מאוד לדעתי לבחור לעבוד, כי זה צורך אישי/משפחתי, ולהעניק לילדים תמיכה רגשית בדרכים נוספות.
ואפשר לבחור לצמצם משרה ולהיות יותר נוכחת ופנויה רגשית. יכול להיות שעדיין יהיה צורך בטיפול רגשי לילדים... אני כאמא מרגישה שגם כשיש צורך, א נ י יותר נוכחת ושותפה, וזה לא רק פלסתר. אלא תהליך משותף שלי עם הילד. ועבודת מידות של עצמי היא תמיד מביאה ברכה, גם אם לא ניכר לעין.
טוב, יש עוד הרבה מאוד מחשבות, אבל נגמר לי הזמן...
מחכה ליום שבו תקום תנועת עקרות בית, שתחזיר גאווה ליושנה, תחזיר הערכה ציבורית כלפי אמהות, תחזיר הערכה זוגית.
תעס לומר את האמת - האלימות והבריונות והמצוקות הנפשיות שאנחנו שומעים עליהם - זה מתחיל מלחץ כלכלי וחברתי לעבוד ולא להיות נוכחים עם הילדים. ולא לעשות עבודה הורית. כי ההורים מסכנים, אין להם כלים והם בתוך סיר לחץ חברתי (שאצלנו הדתיים/חרדים פחות מרגישים. אבל אני מכירה את העולם החילוני ומאוד קשה לצאת מהמעגל הזה).
והחברה כל הזמן מחפשת פלסתרים של פתרונות בתוך מערכת החינוך, ובסנקציות, וב"העלאות מודעות" ובמקביל ממשיכה לדחוף הורים להתנתק מילדיהם.
זה נכוןנפש חיה.
אני אישית רואה ומכירה סיפורים
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
על קרייריסטים שלא רואים את הילדים
שנמצאים בטיפולים רגשיים.....
וסובלים משלל בעיות שצריך כסף כדי לטפל בהן
אז יש כסף------הוא יוצא על טיפולים -------- וחוץ מזה הילדים לא גדלים אצל ההורים אלא במשפחתונים/צהרונים/סבאסבתא עד זמן השינה שנוסעים הבייתה---------וחוזר חלילה.
או סתם
עובדים שכל השבוע כמעט הילדים גדלים אצל הסבתא חוזרים לישון בבית.
באופן אישי
כרגע בבית מחוסר ברירה (וכן, בעלי מתקדם בזכותי)
בעזרת ה אני כן ארצה לעבוד
במשרה שמאפשרת לי לגדל ולטפל בילדים שלי
והכל נתון לשינויים ולחישוב מחדש
ככה שזה לא חד משמעי בכלל.
את מחזקתפרצוף כרית
המצוקות של הילדיםoo
מגיעות בעיקר מקשר ותקשרות לא טובה של ההורים איתם.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
נכון שאם הורה לא נמצא כמעט בבית זה משפיע על הקשר, אבל הורים עובדים נמצאים עם הילדים לאחר שחוזרים מהמסגרות, השהות בבית אינה קשורה רק לעבודה, אלא לבחירה לא להיות בבית ולהתעסק בדברים נוספים בחוץ.
הורה יכול להיות הרבה בבית ולהיות בקשר גרוע עם הילדים ואז נגרם לילדים הרבה נזק.
ברורתיתי2
אני מדברת על המגמה החברתית, התרבותית,
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
הערך העליון הוא לעבוד במשרה מלאה
להרוויח הרבה
להיות סופר וומן, גם קריירה וגם אמהות (כשבפועל הקריירה מקום ראשון בציפיות החברתיות, בהערכה החברתית, וגם בפועל... העבודה דורשת אחרת את מפוטרת).
ואין הערכה ולא דרבון חברתי להישאר בבית, לגדל ילדים, להיות נוכחת, לעבור תהליכים, ל נ ו ח.
מדברת על הציבור הכללי, כן חושבת שזה נוגע גם לציבור הדתי והחרדי אולי באופן קצת יותר מאוזן.
שכחת מיליון חוגיםמקקה
כל יום בערך חוג אחר גם בזמן הקצר שיש אחרי הצהרים
אני מתפלצת פה לפעמים
אני מתפלצת פה לפעמים
לא חייבים לשלוח, בוחרים לשלוח .....נפש חיה.
אני מאמינה במה שאת אומרתממשיכה לחלום
והייתי הכי רוצה ליישם את זה
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אבל זה לא עומד במבחן המציאות
כי יוקר המחיה הוא מטורף
ואם אני לא אעבוד, או אעבוד קצת בעלי ישלם את המחיר
ומי אמר שזה בסדר?
הוא אמור לקרוע את עצמו כדי שאני אחווה אימהות מושלמת ואוכל לנוח?
זה לא רק שינוי חברתי אלא שינוי כלכלי שצריך להיעשות..
אני גם עובדתתיתי2
ואני לא נגד עבודה, בכלל לא, עבודה היא טובה, היא מעניקה סיפוק, היא מאווררת, היא יכולה להחזיר אותנו הביתה עם כוחות, או לאתגר אותנו.
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
אני גם עובדת.
ומי שיש לה כוחות להיות אמא וגם לעשות קריירה גדולה, שתבורך.
ומי שיש לה כוחות להיות עקרת בית בלבד, שתבורך.
הבעיה מבחינתי היא הציפיות החברתיות והתרבותיות שמרחיקות אותי קודם כל מהקשבה לצרכים שלי ושל המשפחה שלי.
וגורמת לנשים להרגיש פחות טובות אם הן בבית, או לא מתקדמות מספיק וכו'.
הזדהיתי עם הקונפליקט הפנימי, בין הבית לעבודה, ועם סימני השאלה הפנימיים והחיצוניים לגבי הערכה של כל בחירה.
אני גם מזדהה עם מה שכתבת לגבי העבודה של הבעל והפרנסה...
מסכימה שמבחינה חברתיתממשיכה לחלום
יש הכוונה מסוימת וזה מרחיק מהקשבה פנימית,
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
זה אתגר בכל תחום בחיים
להיות קשובים פנימה ולעשות מה שנכון עבורי ועבור המשפחה שלי ולא מה שנכון חברתית...
לא פשוט בשום תחום
אהבתי שכתבת לנוחפרצוף כרית
אני חושבת שלנוח ולהרפות בחיים זה דבר מאוד חשו,,ובדור המירוץ כשאין את זה - מאוד קשה לחיות ככה,לנשום קצת, להיות בנאדם נורמלי ורגוע ..
מסכימה ממש עם הפיסקה האחרונהמקקה
וגם בחרתי בעבודה שמאפשרת לי משרת אם וגמישות רבה למרות שאני מרוויחה בערך חצי ממה שהייתי יכולה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
ככה שבחופשים ובצהרים לא צריך למצוא פתרונות משונים
וכרגע אני בוחרת לא להמשיך ללמוד לתארים נוספים עד שיגדלו הילדים
ועדיין לא הייתי מוותרת על פוטניצאל ההשתכרות שלי בשום צורה
איפה מוצאים משרת אם? נשמע חלומיפרצוף כרית
במגזר הציבורימקקה
אני במגזר הציבורימדברה כעדן.
וזה במקום לעבוד 9 שעות ברוטו, זה לעבוד 8....
האמת שאני לא בטוחה שהמשוואה הזו נכונה...מתואמת
של אישה עובדת=טיפולים רגשיים לילדים.
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
זה יכול להיות גם הפוך, לשני הכיוונים.
ולא תמיד צורך בטיפולים רגשיים תלוי במה שההורים עושים.
שאף אמא לא תסתובב עם רגשות אשמה מעבר למה שכבר יש...
הוצא מהקשרו לחלוטין...תיתי2
כנראה לא כתבתי את כוונתי באופן ברור. אמחק.
לפי מה שהבנתי אותהפרצוף כרית
היא לא התכוונה שכך בהכרח חלילה, ולא לתתת נקיפות מצפון לעובדות חלילה,
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אלא להבין שיש מחיר למירוץ,במקרים מסוימים,לקחת בחשבון ולהיות עם יד על הדופק האם עבודה של שעות רבות גורמת לילדים לפחות יחס וכדו'
אבל זה לא שחור לבןאחינועמית
או קשר מדהים וויתור על קריירה או קריירה מפוארת וטיפולים רגשיים
ברור שלא.תיתי2
לא יודעת למה הכוונה שלי לא עברה טוב בתגובה, ולא הצלחתי לשנות. כתבתי בהמשך.
אני מסכימה איתך ממש, בעיקר עם הפסקה האחרונה.אמא טובה---דיה!
אהבתי ממשפרצוף כרית
עבדתי שנים,ואני מרגישה שזה המון מעל כוחות האישה לתמרן בין-עבודה,ילדים,עבודות בית....זה פשוט הופך אותה לחמור ולעבד...קשה מאוד!
אני בהחלט מעריכה הרבה יותר עקרות בית!אמא טובה---דיה!
כאלה שנשארות עם הילדים מתוך הבנה שזה הכי טוב להן ולהם.
כמובן כאלה שעושות את זה מתוך חוזק ותחושת שליחות, ולא מתוך חולשה, מסכנות וכניעה.
וזה שהן מסוגלות להאמין בזה אף שהסביבה מזלזלת בהן - גורם להערכה שלי לגדול.
אני לא מסוגלת לזה, ולכן הילדים שלי במסגרות עד אחת ובלי ימי שישי, אבל אני בהחלט חושבת שזה לא האידיאל. אני לא מבואסת מזה, כי כל אחד ומה שהוא מסוגל, אבל נשים שמסוגלות להיות עקרות בית - מוערכות בעיניי מאוד!
@פה לקצת אני ממש מעריכה אותך!!
להיות עקרת בית זה יותר קשההמקורית
מלהיות אישה עובדת. לדעתי.
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
אם את שואלת אותי, אחרי ניסיון שלי ומניסיון אישי כבת לאמא שעזבה עבודה וכחברה לאמהות שעזבו עבודה או שהן בעצמן בנות לנשים שלא עבדו, עדיף שלא.
כי בהתחלה כשיש תינוק, זה נח ומועדף על פני מסגרת.
אבל בהמשך, זה הופך להיות מעגל קסמים של הזנחה אישית וחוסר מימוש עצמי, אובדן ערך עצמי בעיני האישה ובעיני בעלה, חוסר לגיטימציה לקום ליום שבו לא בא לך על הילדים על הראש כל היום ולא בא לך לבשל או לנקות או לכבס כי את כל היןם בבית ואת לא עובדת אז מה כבר עשית, תלותיות בבעל שעובד (בזמן שיש לו לתת לך לנוח, בניידות וכו') ירידה ביכולות הכלכליות של הבית, רגשות אשמה על כל רצון כזה או אחר למימוש עצמי שמא נאבד את מה שבנינו ב10 אצבעות ובעיקר - הרבה פחות פניות לילדים, שזו היתה המטרה לכתחילה.זה דופק אותם לא פחות מלהיות ילדים לאמא עובדת
והסוף כשהילדים גדלים נשארת ריקנות ותחושת החמצה ובדידות ותלות רגשית בהם. וכעס על זה שחייבים לך כי נתת את כל החיים שלך למענם.
וזה לא משנה שבהתחלה זה בחירה. נשאבים לזה. כי מגיע עוד ילד ונו, נישאר גם איתו. ואז עוברות השנים..
בקיצור, בעיניי - פחות אידאלי לטווח רחוק. וגם לקרוב.
אבל כל אחת ומה שהיא בוחרת
לי יש ניסיון הפוך ממש!!אמא טובה---דיה!
אימא שלי כל השנים הייתה עקרת בית, וזה היה מדהים!!
היא באמת הרגישה כל הזמן שזו השליחות שלה בחיים, ושזה הדבר הכי קסום ומדהים שהיא יכולה לעשות.
היא ויתרה בשביל זה על המון דברים, ותמיד זה היה מתוך תחושה מדהימה שהיא עושה את הדבר הכי נכון.
וזה הקרין גם עלינו.
והיא אימא מדהימהההההה!!!!! הייתה איתנו באינסוף סבלנות, יציתיות ונחת.
בבית של ההורים שלי אין לא סמארטפון ולא מחשב, וממש היינו כל הזמן ביחד.
וכשהילדים גדלו היא הלכה ללמוד, והתחילה לעבוד קצת. עדיין היא כמעט כל הזמן בבית (גם יש לי אח בן חמש, שגם הוא היה בבית עד גיל שלוש וחצי.)
בקיצור, זה יכול להיות הדבר הכי מדהים שיש!
לא הכללתי את כולןהמקורית
ייתכן בהחלט שזה מה שקיבלת מהבית אבל זה לא סותר את מה שכתבתי. זו זווית נוספת שלמחוויה אחרת.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
אני דיברתי עם נשים שהיו בבית מתוך תחושת שליחות עצומה, ובבגרותן התחרטו על זה כי הרגישו שנשארו מאחור ואיבדו את עצמן. וגם עם נשים צעירות, חברות, שזה לא קשור לעמדה נפשית לכתחילה כמו לזה שהן איבדו אותה בדרך מכורח הנסיבות. כבר אין למה להתלבש בבוקר, אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל כי הוא 'עובד יותר קשה'. זה מאוד שכיח ויוצר מרמור גדול. אפילו פה קוראים על זה.
לא כל אחת יודעת מתי לעצור. ומה שמתאים בגיל צעיר לא מתאים בגיל יותר מבוגר.
מהתגובה שלך היה נשמע שזו החוויה של כולן,אמא טובה---דיה!
ושזה מה שקורה לכל אחת שנשארת בבית.
זה סוג של הכללה.
אני מכירה הרבה נשים שנשארו בבית עם הילדים, וא. זה ממש לא סותר מימוש עצמי.
ב. מאושרות עם זה מאוד.
לא יודעת איך הסקת את זההמקורית
הרי רשמתי שזו התרשמות אישית שלי מהעניין ומשיח שניהלתי עם עוד נשים.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
שום הכללה לא הייתה פה
מי שרואה את עצמה מממשת את עצמה רק כאמא - אחלה. מעולה לה.
אני לא מצאתי את עצמי שם באופן בלעדי למרות שנתרמתי מזה מאוד ואני בטוחה שגם ילדיי.ועם זאת, יש בזה גם הרבה דברים פחות טובים שקורים כמו מה שציינתי שלדעתי מייתרים את הצורך להישאר בבית באופן בלעדי.
וגם הרבה נשים אחרות ששוחחתי אותן.
זה הכל.
גם אני לא ראיתי בדבריך הכללה,כתבת מעולהפרצוף כרית
❤️המקורית
וואי נשמע כואבפרצוף כרית
2 המשפטים שכתבת-
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אין למה להתלבש בבקר
אין לגיטימציה לשבת בחוסר מעש ולבקש עזרה מהבעל
אולי הנוסחא הכי טובה היא-לשלב
דהיינו-
לעבוד,אבל מדי פעם לקחת הפסקות - נניח שנה או כמה חודשים להיות בבית לאגור כוחות-
מה את אומרת על הרעיון?
אני אומרת שכל אחת צריכה לעשותהמקורית
מה שהיא רוצה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
מה שנכון לה.
לפעמים זה עניין של ניסוי וטעייה.
אני יכולה לומר לך שהרבה חברות שלי היו אומרות לי: וואי איזה כיף לך, את לא בלחץ לכלום, יש לך מלא זמן לנקות, וזמן עם הילדים כמה שבא לך.. לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מעניין כל היום לנקות?
וגם, להיות כל היום כל יום עם ילדים זה קשה. רק מגיע החופש הגדול הן רוצות לברוח לאי בודד, אז מה כלכך בא לכן?
וגם להיות עקרת בית כשהילדים במסגרת זה לא וואו בעיני, כי אין הרבה נשים בסביבתי שהיו כאלה והיה לי משעמם להיות לבד.
אז יש נשים שזה טוב להן. לי טוב לעבוד במשרה לא מלאה, לקחת חופש מדי פעם כשאני מרגישה שזה יותר מדי, ולזרום.
אני הרבה יותר טובה ככה.
יווו קרעתתתתת אותי עם המשפטטפרצוף כרית
'לא הבנתי מה הן רוצות ממני כי את מי מענין כל היום לנקות? '
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
ממש שפכת
אז תודה על זה....
ואני יכולה להגיד לך בתור מישהי שעבדה שנים, כן מענין אותי לנקות,כי כשאני היתי בבקר בעבודה היתי חולמת על לנקות,אבל בבית כשהילדים סןף סוף נרדמו - לא נשאק לי כח לזה , והתוצאה- חיים בבית לא מספיק נקי,קשה לארח, ואיכות חיים נמוכה...
אז כן,זה דבר גדול שיש זמן לנקות ..
נכון שעצם הנקיון סיזיפי ומתיש,מבינה אותך וגם מבינה אותן-מסבירה לך מה לדעתי הן התכוונו כשאמרו לך את הנ''ל..
גם כשעבדתי במשרה מלאההמקורית
הרשיתי לעצמי מדי פעם לקחת יום חופש כדי להשתלט על הבית.
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
היום, חלק מימי השישי שלי ומוצש מוקדש לכך והבית שלי יותר נקי ממה שהיה כשהייתי בבית.
ותמיד אירחתי. וגם התארחתי אצל חברות שעובדות..
אז מניחה שזה אינדיבידואלי
חברה אמרה לי משהו דומה, אז עניתי לה שברגע שהיא תסיים לנקות הכל ותעמוד במטרה, היא תבין שלא שווה בשביל זה לוותר על היציאה מהבית לעבוד לגמרי, ושעדיף לקחת אפילו שבוע חופש כדי להשתלט על הכל, ולחזור לעבוד והכל בסדר.
זה האמת מה שאני חושבת.
אבל מכל מקום, שמחה בשבילך שאת הולכת אחרי הלב ומקווה שתיתרמי מזה כאמא וכאישה וכרעייה וכתוצאה מכך, גם הבית.❤️
שמעי זה גם תלויפרצוף כרית
בילדים
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
אצלי שובבים לא נרדמים בכלל כמעט ,וכשנרדמים אני כבר עייפה....
כשהם באזור אני לא ממש יכולה לתקתק...
למדתי על בשריהמקורית
שהזמן הכי טוב 'לתקתק' הוא ביחד איתם
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
הם גם עוזרים וגם נהנים להיות שותפים
חוץ משטיפה, שקשה להם לשבת הרבה זמן עד שהרצפה תתייבש, אצלי הם שותפים בהכל
לדוגמה: מפנים מדיח
מורידים מצעים מהמיטות
מכניסים ומוציאים כביסה מהמכונה או מהמתלה
מפזרים כביסות לחדרים
מקלפים ירקות
מנגבים משטחים
מפנים מגירות ומנקים אותם
מורידים איתי זבל למטה
איזה חמודים!!! כמו גמדים קטנים! וגם את- טובהפרצוף כרית
בלייצר שיתוף פעולה! אשריך!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
אצלי זה לא ממש עובד...הם נהנים אבל מאבדים סבלנות מהר..חמודים גם!
וואו אני לגמרי לא מסכימהמתחדשת11
זה ממש ממש לא מחייב. למען האמת נשמע לי שתחושות שתיארת נובעות מעמדה נפשית שזקוקה לבירור או חיזוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
ואין לזה קשר לבחירה במה לעסוק
העמדה הנפשית של אישההמקורית
שעוסקת כל היום בכביסות וטיטולים והחלפות
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
וניקיון וסדר
ובישולים
וקניות
ונתינה למען יצורים קטנים, חמודים ככל שיהיו, אך מאוד כפויי טובה
ורוב היום לבושה בבגדים של בית, לא מאורגנת
היא לכתחילה שונה משל אישה עובדת
וגם, לרוב, מצבה הכלכלי לא שפיר כדי לאפשר לעצמה התאווררות כשהיא צריכה או עזרה.
למול אישה עובדת שקמה ויש לה סדר יום וחברה ומייצרת ומרוויחה כסף (אל תזלזלי בזה. אישה שמרוויחה 'נחשבת יותר' בעיני הרבה בעלים, למול אישה שלא, ולעתים זה אף גורם להם לתחושת עליונות עליה מתוך העובדה שהוא האחראי הבלעדי לעניין הפרנסה. תגידי שזה אישיו זוגי, בסדר. אבל זה רווח לצערנו בגלל הלחץ הכלכלי ושאר הגורמים שציינצי כמו ירידה בערך העצמי והרבה שולפים את זה בארסיות) ואנשי שיח ברמת האינטלגינציה השכלית שלה -
לא נצרך בירור מיוחד מלבד להסתכל על המציאות. זה פשוט משהו אחר.
אני הייתי בבית עם רכב צמוד
ועם תקציב לא מוגבל
רוב הזמן מאופרת ומתוקתקת
יוצאת כל יום כמעט, אפילו יותר מפעם אחת, ואני נחשבת חריגה בקרב עקרות הבית מבחינת התנאים שהיו לי, והרגשתי בשלב מסוים שזהו. גם אחרי שהילדים הלכו לגן ויצאתי לעבוד מבחירה נטו, בשביל עצמי.
כמה אפשר לנקות? כמה אפשר לסדר? לבשל? לכבס? לטפל סביב השעון? כל הזמן להיות סביב הבית.. והגם שנתתי לעצמי הרבה בתקופה הזו, זה לא הספיק. כי גם אם יש לך כסף, כמה קניות כבר תעשי? זה נמאס בשלב מסוים.
כי בסוף היום, את רוב הזמן לבד. מוקפת בילדים שלך אמנם, אבל מנטלית את לבד, כי זה כמעט כל מה שיש לך. שיח עם ילדים. וברגע שהם הולכים לישון, או יוצאים לגן - זהו. כי כמה כבר עקרות בית כמוך יש שהן חברות? אפס.
ואז נוצרת התלותיות בבעל. והאישה מחכה לו על הדקה שיבוא כדי לשחרר אותה להתאוורר. ואם הוא לא בא בזמן - שוד ושבר
והולכים לישון עם הלשון בחוץ בחוץ וקמים לעוד יום שנראה בדיוק אותו דבר.
לי זה לא התאים. ולעוד הרבה סביבי, שהיו רחוקות ממני מבחינת ההתנהלות.
ולנשים שאיתן דיברתי וזה התאים להן מתוך מציאות שזה מה שהיה מקובל, זה הרגיש כמו פסםוס בסוף. כי הילדים גדלו, והן נשארו עם ההרגל של להיות בבית, בזמן שהילדים כבר לא צריכים השגחה צמודה ואמא שתכין צהריים. הן פיתחו קשיים חברתיים, חוסר עצמאות, חוסר בטחון עצמי, חוסר אמונה בעצמן וביכולת שלהן להתאים את עצמן לעולם שהתקדם, גם מבחינת השכלה זה כבר לא אותו דבר מבחינתן ללמוד בגיל מאוחר ולהתחיל מאפס, גם הסיכוי להתקבל כבעלת מקצוע מלפני עשור לעבודה חדשה אפילו בתפקיד ראשוני, הוא אפסי. ובסוף הפסידו מזה לתחושתן. כי ילדים יכולים לגדול יופי גם עם אמא עובדת. כל עוד יש לה פניות נפשית רגשית אליהם.
בדיוק כמו שהם יכולים לגדול יופי לאישה לא עובדת. אבל לדעתי האישית הסיכונים בלהיות עקרת בית במציאות של ימינו לא שווים את התועלת.
אני חושבת לגמרי הפוך ממךמתחדשת11
זה לגמרי אמונות ומחשבות שלך כפי שכתבת. זה בהחלט לא מחייב. ייתכן שזה נובע גם מהחויה האישית שלך אבל זה ממש ממש לא ככה תמיד, וגם לא כזה חד: אמא בבית היא בהכרח ככה ואמא בעבודה היא בהכרח ככה.
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
אני חיה בסביבה בה הרבה אמהות הן עקרות בית מבחירה והן נשים עצמאיות, יצירתיות ושמחות.
לגבי מקצוע בעתיד הרחוק זה פשוט לא נכון.
מכירה אמהות שגידלו שרשרת והחליטו להיות לא פחות ולא יותר אחיות ורופאות.
אני מבינה שנושא הבית טעון אצלך אבל זה ממש לא כזה שחור וקודר כפי שתיארת. די כואב לקרוא מה שכתבת
בהצלחה בכל אשר תבחרי ♥️
נושא הבית לא טעון אצלי כמו שאת מתארתהמקורית
זה פרשנות שלך.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
שיתפתי חוויה שלי ושל עוד נשים.
זה לא טעון, זה פשוט מה שהיה, שזה לא הספיק לי לתחושת המימוש העצמי שלי. כמו עוד נשים שאני מכירה.. וזה עוד צד בלהיות עקרת בית. שעם כל האושר והסיפוק, וכמה שמציירים את זה כשיא המימוש של אישה, וואלה - לפעמים זה לא טוב בתמונה הכוללת. וזה לגמרי בסדר.
אני מרגישה מאה אחוז עם זה שהקשבתי לעצמי.
התרופה של אחת היא רעל לאחרת. ככה זה בחיים🤷 זה לא אומר שלהיות עקרת בית זה רע בהכרח, זה אומר שזו דעתי ושל עוד נשים.
זה לא סותר מה שאת חווית או חווה ולכן אני לא מבינה את הצורך שלך בלהציג צד אחר כאמת וטוב מוחלט. זה לא טוב מוחלט לכולן וראוי שהקול הזה יישמע וזהו.
שכל אחת תעשה מה שבא לה ומה שטוב לה.
כתבתי לגמרי מהמקום שלי, ממש לא הצגתי את זה כאמתמתחדשת11
מוחלטת. אני חושבת שאת מאוד טעונה סביב זה אבל אם תקראי שוב תראי שכתבתי מפורשות שאני לא בעד להשתמש במונחים כאלה או אחרים כלפי אף צד
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
ומה מתאים *לי* באופן אישי
וגם לא נעימה לי הנימה בה את מתנסחת אז מבחינתי הדיון מוצה
בהצלחה.
בדיוק כמו שאני עשיתי ורשמתי במפורש. חוויה שליהמקורית
ושל נשים שקרובות לי ותו לא. וגם לי לא נעים הדרך בה את מפרשת אותי.
לא יודעת מאיפה הבאת את זה שזה טעון לי, אבל זה שלך. ומה שלא נכון חשוב לי לתקן, זה הכל.
הדיון מוצה כנל גם מבחינתי
אמרתי סך הכל שאני לא מסכימהמתחדשת11
ואת ישר התקפת אותי שאני מציגה את זה כאמת המוחלטת.
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
וכתבת שאני מזלזת במשכורת של נשים עובדות (מה?!) ועוד ועוד. ולא רק אני קיבלתי רושם של הכללה, שמחה לשמוע שזה לא הכיון.
לאור זה, איך להגדיר את האופן שבו התנסחת אם לא טעון?
אני מכבדת את דעותייך ולכתוב לך שכתבת בצורה תוקפנית היה נראה לי לא מתאים, אבל זה בדיוק התחושה שהועברה לי
ממש לא אמרתי שאת מזלזלת במשכורתהמקורית
של נשים עובדות.
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
נראה לי שלא הובנתי טוב יקירה וטוב שכתבת.
מנסה להסביר:
הצגתי צד אחר, שלי ושל חברותיי ועוד נשים, שלא נתרמו משהייה ארוכה בבית כעקרות בית, והוספתי מה שראיתי כמו ירידה בערך העצמי, שינוי בדינמיקה הזוגית, קושי לחזור לשוק העבודה ועוד.. )לא הכל חוויתי על בשרי כמו שכתבתי ל@oo. אצלי היה תהליך הפוך של פיתוח ערך עצמי בזמן הזה, ומתוך כך גם ההבנה שהשהייה בבית לא טובה לי למרות שזה נראה כמו מימוש הפוטנציאל האימהי האולטימבטיבי להרבה אנשים מבחוץ, אותי זה מכבה)
הענין של הכסף, הוא חלק מהשינוי בדינמיקה הזוגית שדיברתי עליו. לא שאת מזלזלת בזה, אלא שברעיון - ממה שיצא לי לשמוע מחברותייי ומעוד נשים - נשים שנפלטות משוק העבודה ומפסיקות לייצר כסף, זה לעתים גורם לבעל להעריך אותן פחות ונותן לו תחושת עליונות על האישה, בגלל שהוא המפרנס הבלעדי והכל עליו והוא נלחץ, ובגלל שהאישה חווה ירידה בערך העצמי עם הזמן לעתים וכבר לא עומדת על הצרכים שלה ומרגישה לא בנוח לבזבז על עצמה כי היא לא עובדת ואז נוצר מעגל לא טוב בבית בגלל זה. וגם, חוסר הלגיטימציה לשבת בחוסר מעש כי האישה כל היום בבית אז לפחות שיהיה נקי. זה מאוד רווח ואת זה גמני חוויתי
זו הכוונה.
לתחושתי, כשחלקת עליי, זה היה נראה כאילו לתחושה שלי ושל עוד נשים, שלא טוב להן להיות בבית, אין מקום רק כי חווית את זה אחרת. ולכן ציינתי יותר מפעם אחת שמה שכתבתי לא סותר את התחושה שלך ואת מה שחווית בבית כילדה או מה שאת חווה היום כאמא ונותנת לילדייך, פשוט לא כולן חוות את אותן הדברים, ומה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.
נראה לי שנוצר ערבוב בין מה שכתבתי בכלליות על נשים אחרות לבין מה שכתבתי על עצמי ולכן כתבת שזה נושא טעון. אבל למעשה, במאמר מוסגר - השהייה בבית, לטוב ולמוטב, הייתה התקופה הכי טובה והכי גרועה בחיים שלי גם יחד. גם כי יצא לי לחוות קושי ובדידות, וגם כי מתוך הקושי הזה הכרתי את עצמי ובניתי את עצמי הרבה יותר טוב. ומתוך כך אני יודעת להגיד שזה פשוט לא בשבילי.
אני מקווה שהבנת אותי יותר טוב עכשיו. מתנצלת אם כתבתי בצורה לא מובנת ❤️
תודה שכתבת ♥️מתחדשת11
המקורית
מקווה שהצלחתי לפייס אותך עם ההסבר.
תמידדדדד!!מתחדשת11
♥️♥️♥️
ולגבי עניין העבודההמקורית
חייבת להגיד שגמני מכירה נשים שעשו הסבה או למדו מקצוע בשנות ה50 שלהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
אבל יש גם כאלה שלא. אלה שאני מכירה לפחות, לא עשו זאת.
אני בסדר גמור עם זה כי יש לי השכלה ואני עובדת ומאוד שמחה בבחירות שלי, גם בזו של להישאר בבית וגם בזו של לצאת.
משום מה מרגיש לי כאילו להגיד את הצדדים הפחות יפים של להיות עקרת בית נתקלת פה בהתנגדות נחרצת. לא יודעת איפה זה נוגע, אבל אין לי בעיה להסתכל על דברים בצורה מפוכחת ולהודות באמת. היא לא האמת המוחלטת בוודאי, אבל היא בהחלט אמת של המון נשים ולא צריך להתבייש בה. להרבה נשים לא מתאים להיות רק אמא והן לא מוצאות את האמהות והדאגה לבית בצורה ככ טוטאלית כפסגת השאיפות היחידה בחייהן
ההתנגדות היא בגללoo
שאת מערערת על האידיאל הדתי- חרדי שהכי טבעי וטוב לאישה להיות בבית ולגדל את ילדיה. אידיאל שבעיניי שגוי.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
מה שכתבת על ההרגשה שלך כאשה שנשארה בבית, היא הרגשה קלאסית ויש הרבה נשים שמרגישות ככה.
כמובן שיש נשים שמרגישות אחרת, כל אחד מה שמתאים לה.
ייתכןהמקורית
אני לא באה מהמגזר הדתי חרדי, ייתכן שבגלל זה
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
העניין המגזרי תופס מקום גם לדעתי
וכמובן שיותר מפעם אחת כתבתי שזה לא אמת מוחלטת אלא עוד הסתכלות על החוויה של להיות עקרת בית.
ובמאמר מוסגר חייבת להגיד, שלא מצאתי את עצמי שם, אבל את הערך העצמי שלי גיליתי ופיתחתי דווקא בתוך הבית. בגלל שהיתה לי אפשרות לעצור את המירוץ האינטנסיבי אחרי פרנסה ולהסתכל על עצמי באמת. אז אני לא הידרדרתי דווקא, אלא גדלתי מזה ועברתי תהליך הפוך (כי לא היה לי ערך עצמי ממילא לכתחילה), שעזר לי להבין באמת מה טוב לי ומה אני צריכה, בין היתר - לא להישאר עקרת בית רק כי זה נחשק בעיניי אחרות, אבל החוויות של נשים אחרות היו מובנות לי לגמרי וזה באמת לגמרי הגיוני בעיניי שזה משו שיכול לקרות.
אני נגיד הרטב עקרת בית אבל התחזוקת בית זה בכללמתנות-קטנות
לא העניין שלי..ולא המילוי שלי
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
עושה מה שצריך
לא מעבר
ולפעמים פחות אם כבר
ממ ש לא ממלאת את הבקרים שלי בעבושות בית כל הזמן
אלא במה משמעותי לי..
ואני כל הזמן מנסה לשדרג את ההגדרות ךמה מדויק לי ומספק אותי..זה משתנה
זה ממש אחלה שאת ככה המקורית
לי זה לא עבד.
לא מצאתי את המילוי הזה בדברים אחרים שלא כוללים סדר יום מוקפד ויציאה לעבודה, משהו שמחייב אותי ברמה יומיומית.
וגם לא הצלחתי להיות זו שיושבת בבית ומחכה לילדים עם סירים ובית מצוחצח
זה ממש לא הסתדר.
עודף זמן הוא לא משהו שמשרת אותי אישית
כל עוד זה טוב לך ואת מרוצה מזה - אחלה, אני בעד. עופי על זה!
כתבתי את זה לא כי ברור שאת עסוקה כל היום בעבודות הבית אלא בגלל שזה מה ש'מתבקש' וקורה לרוב. אני לא עמדתי בזה..
כולנו יודעות שלהיות עקרת בית זה טוב ו'הלוואי עליי', אז הבאתי כיוון אחר של הדברים
הכל טוב במה שרשמתמתנות-קטנות
גם מבינה ממש את המורכבות..ניהול זמן זה מאתגר..בלי קשר לנושא אגב..
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
(אגב אני גם עובדת חלקית אז לא באמת אולי הדוגמא)
אבל כתבתי כי זה לא שלעקרת בית יש נוסחא אחת
-מישהי שכל היום מנקה ומסדרת
כל אחת לוקחת את זה למי שהיא
כמו שאישה עובדת כל אחת ממקום אחר ובאופן אחר
אני מסכימה עם זההמקורית
אמרתי שלי באופן אישי לא התאימו כל הקונסלטציות של עקרת בית
לא עם ילדים
ולא בלי ילדים
בלי לנקות ועם לנקות
זה פשוט לא בשבילי
ואגב, רוב עקרות הבית כיום כן 'נדרשות' או לכל הפחות מצופה מהן לנקות ולתחזק את הבית ולבשל. זה שאצלך זה לא כך, זה נחשב יחסית חריג בעיניי, ואולי זה בגלל שאת כן עובדת במשהו.
מי שלא עובדת בכלל בשום עבודה מחוץ לבית, לרוב לא תתחמק מהעניין הזה
אני לא מתחמקת. אני בוחרת שלא זה ינהל את חיימתנות-קטנות
אגב
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני כן מקדישה לזה זמן! זה גם לא שיש לי ברירה חח הילדים צריכים ארוחת צהרים כל יום..וכלים לאכול וכביסות ללבוש
בערב מסדרת את הסלון הם לפעמים יותר ולפעמים פחות מסדרים את החדר
אבל אני לא מגדירה את זה כתפקיד חיי
אלא צורך..שמוציאים לו מקום
אבל לא נותנים לו להשתלט על הכל
אני לא כל כך מבינה מה את באה להגיד פההמקורית
מסכימה עם כל מילהמתמטיקס
מעולם לא הייתי עקרת בית. אבל 3 חלד הספיקו לי.
מסכימה איתך .הדרים
מענין מאדפרצוף כרית
אבל מצד שני עקרת בית יכולה יותר להשקיע, יש לה יותר זמן
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
אישה שעובדת המון שעות- כמה זמן כבר נשאר לה כשהיא חוזרת?
לפחות היום בעידן האינטרנט גם כעקרת בית אפשר ללמוד הרבה,ואגב-למה הזנחה-היא יכולה לצאת לקורסים או לימודי בקר,לא?
זה תלויהמקורית
אם לספר לך על עצמי
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
אז למדתי בתקופה הזו כמה דברים, אבל בגלל שהייתי עם הילדים בבית, היה לי מאוד קשה לשבת לתרגל וללמוד בבית כמו שצריך.
ואגב, גם כשהייתי בבית בלי ילדים - גם אם הייתי לומדת עוד, מה זה כבר נותן מעבר לעניין הלמידה?
אני אוהבת ללמוד, אבל מה עושים עם זה אחרכך כשממילא יושבים בבית?
אגב, גם קורסים עולים כסף, ולא כל אחת יכולה להרשות לעצמה.
לא יודעת, אולי זה אינדיבידואלי, אבל אני הרבה יותר יעילה היום כאישה עובדת מאשר כשהייתי בבית.
ניהול הזמן שלי יותר מוקפד כי יש לי זמן מוגבל לעשות דברים. כשהייתי בבית, הייתי מורחת זמן, כי מה כבר דחוף?
וואופרצוף כרית
זה מלחיץ
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
היו לי חששות כאלו ואני מקווה שאצלי לא יקרה...
אני פשוט עבדתי שנים שנים וכרגע לוקחת הפסקה מעבודה וחוששת לא להיות במצב כזה..
אולי הפסקה זמנית זה פחות ככה? לא יודעת..
ייתכןהמקורית
לא תדעי עד שלא תנסי.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
תהיי עם יד על הדופק ותבדקי עם עצמך מה טוב לך.
מזדהה מאודאחת פשוטה
עם כל מה שכתבת..
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
גם אני לא עבדתי וממש בחודשים האחרונים התחלתי לעבוד במשרה חלקית.. נטו בשבילי.
וקשוח לי ממש פתאום הכניסה לעבודה, ועם זאת לא מתחרטת לרגע שעשיתי את הצעד הזה כי בבית נבלתי.
אני ממש חושבת שזה תלוי אופי וכל אחת צריכה להכיר את עצמה, יש אימהות מסורות שנהננות ומסופקות מלהיות עם הילדים בבית ויש כאלו שלא
המקורית
באמת שההסתגלות לא פשוטה. אבל כל עוד זה עושה לך טוב - תיאחזי בזה. עם הזמן זה יהיה יותר ויותר זורם
לא הייתי מגדירה את זה במונחים כאלהמתחדשת11
שווה
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכנה
או סובלת
הייתי גם וגם.
אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי לי יותר מתאימה המציאות של עקרות הבית, ואם אני עובדת אז במינון נמוך.
אני שמחה על הזכות שיש לי לגדל את הילדים ולא שמישהי אחרת תגדל אותם
שמחה על הזמינות והנוכחות שלי (אלו דברים שאני לא קיבלתי הייתי מגיעה לרוב לבית ריק.. וכמובן א. צהריים לא היתה, הקורנפלקס והמעובד הפכו לחברים הכי טובים שלי ועוד ועוד השלכות עתידיות של קשר אמא בת)
אני שמחה, כי בעיניי, זה נותן לילדים יותר בטחון וחוזק.
לעבוד אני יכולה בע"ה תמיד.
לגדל את הילדים שמהר מאוד גדלים ובשלב מסוים פורחים מהקן- זו תקופת אל חזור
אני מרגישה שאומנם להיות עקרת בית זה יותר דורש כי
א. אין לי הפסקות יזומות כמו בעבודה
ב. אין לי חופשים
ג. אין לי עבודה מוגדרת אני תמיד גם וגם וגם
אבל בראיה למרחוק זה בונה קשר יותר בריא עם הילדים. בדור בו החברים הפכו לדמויות המרכזיות והבחוץ נחשב יותר נוצץ מהבפנים.
כשאמא בבית יש לה כח לשנות אחרת.
לא תמיד זה מצליח, קוסמים אנחנו לא, אבל הכיון בהחלט שם
וכן צריך עבודה פנימית. לא תמיד קל לפעמים אין כח ומרגישים תסכול וזה בסדר לתת מקום לתחושות האלה
אני תמיד מנסה לקום, גם כעקרת בית, ולהתלבש. בדיוק כמו שהייתי עושה אם הייתי יוצאת לעבוד. זה משנה לחלוטין את האוירה ביומיום והיחס כלפי עצמי
ולהרבות בתודה. אפילו כותבת הכל במחברת
זה מחזק ברגעי קושי ומכניס לפרופרציה
והלוואי שאצליח להיות כמה שיותר נוכחת ושמחה במקומי
יהיה אשר יהיה..
מסכימה עם כל מילהאחתפלוס
מהממת 🥰לפניו ברננה!
את מחזקתפרצוף כרית
אני גדלתי לאם עקרת בית, והיתה תחושת שלווה לחזור לבית שהאמא נמצאת, ויש ארוחת צהרים-גם אם זה משהו פשוט שמחממים, גם אם היא נחה,עצם השהייה שלה בבית נותנת תחושת בטחון ושלווה לילדים
שמחה לשמוע שחיזקתי 😍♥️מתחדשת11
הכי שווה מי שעושה מה שנכון לה ומאושרת בזהלהשתמח
כמובן תוך לקיחה בחשבון של כלל השיקולים המשפחתיים והכלכליים
נכון ממש!!!פרצוף כרית
אין בזה שחור או לבןאביול
בעיניי צריך למצוא את האיזון המתאים. לא להשתעבד לעבודה אבל גם לא להיות רק בבית... זה מה שנכון לי... כל אחת ומה שנכון לה
נכון מאוד!פרצוף כרית
לדעתי הכי שווה עקרת בית!!אחתפלוס
אני מכירה הרבה נשים שהיו שמחות להשאר בבית ןלחוות את כל חוויות הגידול של ילדיהם אבל אין ברירה ,צריך פרנסה.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
עקרת בית שמוצאת חברות בזמנה הפנוי ומרגישה סיפוק בעבודות הבית זה הכי שווה.
השאלה איך היא מרגישה
אם היא מרגישה כבויה ולא שווה ולא ממצה את עצמה שתצא לעבוד.ברור.
הכי שווה זה אמא שמחה ורגועה.
החלום שלי להיות עקרת בית ולכן אני עובדת בבית כמטפלת
-הכי קרוב לעקרת בית מבחינתי.ב''ה.
ולא דואגת ליום סגריר @מקקה.
כי כמו שיכול להיות התרחשויות מפחידות יכולים להתרחש דברים טובים.
את מחזקת,תודה על זה..פרצוף כרית
כולן שוות, כל אחת עושה מה שמתאים למשפחה שלה שיח סוד
כתבת יפה!פרצוף כרית
לא ולאריבוזום
טוב, אני די בבית... לא חושבת שאני פחות שווה. כרגע לי זה מתאים. שומעת מחברות שעובדות במשרה מלאה ונשמע שהיה להן אידיאלי משרה חלקית. גם לי זה נשמע אידיאלי עבורי בהמשך (כרגע אני עם תינוקת).
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
כמובן, אני לא אומרת שזה מייצג את כולן, רק מה שאני שומעת ממעט החברות שלי. (אגב, חברות משכילות עם עבודות מצוינות ורווחיות.)
בעיקרוןמדברה כעדן.
לא מתחברת לשאלה עצמה בגלל שכל אחת צריכה לקבל החלטה לפי מה שטוב לה בלי להתייחס לצורה שאנשים אחרים מסתכלים על זה. למרות שאדם הוא יצור חברתי ומשנה לו מה הסביבה חושבת....
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
אז אענה כך-
לדעתי אם מישהי מרגישה שזה מספק וממלא אותה כל יוך מחדש, להיות עם ילדיה ולעשות את עבודות הבית הדורשות - זה מעולה ממש ואשריה!
האם זה אידיאל ושאיפה בעיניי? לא בטוחה... תמיד מתבלטת על זה...
ואני למשל במשרה מלאה תובענית מבחינת שעות ואני מרחמת על עצמי ממש ואולי זה גם מה שאני מדמיינת את חברותיי מרגישות כלפיי...?
אבל אולי בגלל שאני לא מסופקת מהעבודה שלי ואת זה הן לא בטוח יודעות (רק עכשיו בחלד התחלתי לבטא כלפי חות מלבש בעלי שידע כל הזמן שאני לא כזה רוצה לחזור)
אז הן חושבות שאיזה כיף ליש אני מממשת את הכשרון שלי...?
קיצור... חבל להתעסק במה אחרים חושבים. אנרגיות מבוזבזות ולא מקדמות שומדבר...
נכון ממשפרצוף כרית
האמת לא מעריכה אנשים לפי מה הם עושים אלאאוהבת את השבת
איך הם מתנהגים
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
מה זה אומר בכלל העיסוק?..
יש רופאות מגעילות
יש קופאיות מדהימות
יש מנהלות שהגיעו לזה רק בגלל מרפקים
יש מורות שעושות דברים מדהימים
יש אמהות 'היו רוצות להיות בבית ולא יכולות
יש אמהות שבבית אבל מתוסכלות
האמת ממש לא עושה לי את זה לדעת מה הם עושים אלא איך הם כלפיי/כלפי הסביבה...
אבל כן וואלה י שלי הערכה לנשים שבבית אבל זה לא מה שיסמן לי את האישה לטוב או לרע ולהיפך-, לגבי קריירה...
יפה כתבת! ממש נכון כל מילה!פרצוף כרית
❤️😘 איזה כיף שחזרת אלינו!!!!!אוהבת את השבת
ממש מתרגשת לראות כל הודעה שלך❤️❤️❤️
וואי תודה על הלבבות מרגשת!פרצוף כרית
ותתפללו עלי שאכנס כבר להריוןןןן
אני בייאוששששש
אני בייאוששששש
לסיכוםפרצוף כרית
מסקנה אישית שלי מהדיון בשרשור,
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
בכל דבר בחיים יש קושי-
בין אם בבית, כעקרת בית, (בדידות,סיזיפיות עבודות בית)
בין אם בעבודה,(אינטנסיבי מדי, קושי עם אנשים לא נחמדים בעבודה, אין מספיק זמן לילדים ולעבודות בית)
ולכן-
צריך להתחזק בחיים בכללי לשמוח בטוב הקיים וב'יש'
ולנסות לשפר את מצבך איךה שאפשר מבחינה מעשית ( דוג'-עקרת בית שמשעמם לה-ליזום מפגשי חברה או חוגים, עובדת - לנסות להיעזר או לקחת יותר חופשים)
* היה חסר לי קצת תגובות של נשים שעובדות במשרה מלאה, לאף אחת זה לא מעל הכוחות? אתן לא מרגישות שזו קריעה ואין לכן זמן 'לנשום'?
אני עובדת במשרה כמעט מלאהoo
8 שעות ולא מרגישה שזה קשה לי. יש לי הרבה זמן לנשום, לתחביבים ולעצמי. אני מנהלת את הזמן שלי בצורה טובה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
רוב האנשים מסביבי מרגישים שאין להם זמן, ממהרים מפעולה לפעולה ולא משנה מה העיסוק שלהם. זו דרך חיים שהרבה אנשים חיים בה.
אני לא במרוץ הזה, פרשתי ממנו מזמן, אני מנהלת קצב חיים איטי ומותאם עבורי, למרות שאני עובדת כל השנים, רוב הזמן עבדתי במשרה מלאה.
אז נראה לי שזה יותר קשור ליכולת לנהל את הזמן ופחות לעבודה במשרה מלאה.
מה זה לנהל את הזמן , זה תלוי גם בילדיםפרצוף כרית
לא קרה לך שבגלל הילדים כל התוכניות שלך התבטלו?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אשריך,את נשמעת מושלמת.....
בני כמה הילדים שלך? אולי הם יותר ממושמעים?
אנימדברה כעדן.
אבל זה לא שאין זמן לנשום... פשוט לא רואים מספיק את הילדים
אני משרה מלאה...מחכה עד מאוד
וחולמת על חצי משרה.
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
כן זה קשה.
למי שיש הרבה קטנים כמו שלי יש זה גומר את הכוחות...
וכן
אין לי מספיק כח לילדים...
אני חושבת שמי שנשארת בבית עם תינוק בן חצי שנה עד שנה לפחות(ויכולה!)
כל הכבוד לה!
אני ממש אוהבת להיות בבית!!
לא לעולם ועד
אלא עם תינוק ..וללמוד ולהנות...
כרגע התינוקת שלי בת שנה ואני חולמת על החלד הבא שלי שעוד לא נראה באופק....
אני עובדת במשרה מלאהמקקה
ויש שנים שמלאה פלוס
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
זה מעייף אבל אפשרי. אני כל שנה שוקלת להוריד שעות ובסוף בוחרת שלא.
מנסה לענותעוד מעט פסח
לפעמים אני רואה נשים שקמלות במצב שלהן.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
זה יכול להיות עקרות בית, ויכול להיות נשים עובדות, זה לא ממש משנה, מה שמשנה זה האנרגיה שהן משדרות.
ואני מרחמת על נשים שנמצאות במצב שלא טוב להן בו- או בגלל חוסר ברירה, ואפילו יותר כשזה חוסר מודעות.
דוגמא למישהי שממש קשה לי איתה-
אישה שבמשך שנים גידלה את הילדים בבית. ועכשיו הקטן שלה כבר בכיתה א', והיא עדיין בבית ובגלל זה לא כ''כ משחררת את הילדים הגדולים, כאילו היא צריכה להרגיש שעוד זקוקים לה. ותמיד כשאנחנו מדברות אני מרגישה שהיא על סף דיכאון. אז כן, בעיני היא ממש מסכנה.
וגם מהצד השני, אישה שעובדת במשמרות מסביב לשעון והילדים שלה תמיד מסתובבים לבד, ולפעמים אנחנו מדברות והיא בקושי זוכרת באיזה כיתה כל ילד- גם עליה אני מרחמת רק מהכיוון השני.
צודקת חידדת מהמם! הכי חשוב האנרגיה של האישה! אהבתיפרצוף כרית
בלי לקרוא את התגובות,עלמא22
אני יכולה להגיד לך שהשאלה שלך נוגעת בנקודה רגישה אצלי.
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
בהרגשה שלי, אישה שלא עובדת נחשבת לפחות טובה בעיני החברה.
השאלה הראשונה שתמיד שואלים כשפוגשים אנשים חדשים זה במה אתם עובדים. ותמיד ששאלו אותי את זה הייתה הרמת גבה כששמעו שאני לא עובדת, ואז תמיד היה מגיע הרגע שאני צריכה להצטדק - פיטורי קורונה, הריון ולידה, מעבר דירה. ועדיין הייתי מרגישה שאנשים פחות מחשיבים אותי כי אני בבית ולא עובדת.
הבאסה היא, שגם בעלי פחות מחשיב מישהי שלא עובדת. אז היה לנו ריב גדול בנושא. היום אני עובדת במשרה מלאה, וממש קשה לי, כי אני חושבת שזה נובע מאיזו מערכת ציפיות מאוד גבוהה שיש היום מנשים, ואין כ"כ לגיטימציה לאישה להישאר בבית ולא לעבוד, וזה לא שמנה מה היא עושה
חיבוק ❤️המקורית
באמת לא נעים להרגיש כך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
אני ממש מרגישה את הכאב שלך.
תודה ❤️עלמא22
הלוואי שיום אחד הציפיות מאיתנו ישתנו, וקצת יורידו לחץ, אבל אני די בספק אם זה יקרה
וואי איזה מבאס,ובא לי לחזק אותך ולהגידפרצוף כרית
שאת שווה תמיד!!!!
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
גם אני בתקופה שחיפשתי עבודה ונאלצתי להתפשר זמנית על עבודה עם תנאים פחות טובים, הערך שלי בעיני עצמי ירד ( דווקא בעלי היה סבבה עם זה,או לפחות כלפי חוץ לא אמר כלום)
ודווקא עכשיו אחרי ששנים עבדתי במשרה טובה ב''ה - אני קמה ואומרת - (זה כיף אמנם לעבוד בעבודה נחשבת אבל -) -- העבודה זה ממש לא המדד!
תסתכלי על נשים אחרות ,לא את , ( משום מה כשאת אוביקטיבית יותר קל לשפוט)- את מי את הכי מעריכה באמת? מי שעובגת בעבודה שווה או מי שהכי נחמדה ושמחה?
אני אישית מעריכה יותר את הנשים ששמחות וחזקות בפנימיות שלהן הרבה יותר מעבודה במשרה כזו או אחרת
כי לפעמים זה ממש לא תלוי בך מציאת עבודה,זה ענין של מזל / סיעתא דשמיא..
את מוצלחת גם בלי עבודה כזו או אחרת! את בנאדם ראוי בתור בנאדם בלי קשר להישגיך!
ומביך שאנשים מודדים כך אנשים, לפי עבודה, מבינה את הרגשתך...זה לא נעים,אבל תדעי שזו טעות בתפיסה שלהםםםם ואת בסדר גמור בין אם עובדת או לא!
וזה שבעלך מעריך פחות מי שלא עובדת - הוא פשוט צריך לשנות את ההסתכלות והתפיסה,אל תהיי מושפעת ממנו,הוא ממש לא צודק וזה מבאס שהוא מסתכל על זה ככה.... כנראה תפיסות קדומות שירש מהמשפחה וכו',זה סתם משהו חיצוני שמסתכל על הישגים במקום להסתכל עלחך כבנאדם...אבל אני בטוחה שהוא אוהב אותך וגם אם יש לו תפיסה לא מדויקת בענין העבודה,זכותכם לחדוב אחרת בנושא הזה ספציפית..לעניות דעתי..
מכירה כמה עקרות בית מאושרות שאני מאןד מעריכה אותן, בגלל האופי הטוב שלהן ..
חיבוק ענק לך
תודה על זהעלמא22אחרונה
אני לגמרי מסכימה איתך, אבל לצערי, זה לא מה שהרוב חושב, לפחות בסביבה שלי. תמיד קיבלתי מבטים והרמת גבה על זה שאני לא עובדת. זה גם הבית שבעלי גדל בו, וההורים שלו (בעיקר אמא שלו) לחצו עליו שיתחיל לעבוד (כשהשתחרר מהצבא) בכל דברף, העיקר שיעבוד. אז לא פלא שגם הוא כזה
לא קראתי את כל התגובותבאורות
אצלי בעיקר מה ש"מטריד" אותי בנושא, זה שבסוף התקופה האינטנסיבית של גידול הילדים היא נניח-15 שנה?(תלוי כמות ילדים כמובן). ואז בעז"ה יש עוד שפע של שנים, ומה עושים בכל השנים האלו? תחביבים וכו עולים כסף, ואם רק אחד מבני הזוג עובד לרוב לא יהיה מספיק כסף גם לכלכלה של הבית וגם לאפשר לבת הזוג לקחת קורסים/לפתח תחביבים וכו'.
אז מה עושים כל הזמן?
אז מה עושים כל הזמן?
עובדים?פה לקצת
בשביל תעסוקה ולאו דווקא בשביל הכנסה
לצערי אני מכירהעוד מעט פסח
כמה נשים שבגלל שהן היו המון בבית, קשה להן להיכנס שוב לשוק העבודה.
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
הרבה פעמים הן יכולות לעבוד רק במשרות בשכר נמוך, ובגלל הגיל והשלב בחיים הן מעדיפות לוותר.
מכירה כמה שהתחילו לעבוד במעון, ולא שרדו אפילו שנה אחת...
אני לא יודעת אם זה שיקול מראש במחשבה האם לצאת לעבוד או לא, אבל זה כן משהו לתת עליו את הדעת (ובעיני אפילו עבודה במשרה חלקית מאוד פותרת את הבעיה הזו. וזה פתרון אידיאלי, שהלוואי והיה יותר נגיש ליותר נשים).
ואני מכירה כמה נשיםפה לקצת
שאחרי שנים בבית עם הילדים הן יצאו לעבוד בעבודות קלילות לכמה שעות
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
לדוגמא, סייעת לילד בבית ספר/גן
בדכ זה עד 24 ש"ש ולרוב פחות מזה
או עבודה עם קשישים בשעות הבוקר
אני לדוגמא הייתי שמחה מאוד אם זה היה משהו מעשי כבר בשלב הזה בחיים שלי, לעבוד מ8 עד 12-1, 5 ימים בשבוע
גם הדוגמאות שהבאתעוד מעט פסח
הן עבודה בשכר נמוך, במיוחד אם אין ניסיון.
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
מי שבעלה מרוויח ממש הרבה, ולכן יכלה להרשות לעצמה להיות בבית, לפעמים זה כמו 'כלוב זהב', שלא נראה הגיוני לצאת לעבוד בשכר מינימום כשבעלך מרוויח פי חמש או עשר לאותה שעת עבודה (מדברת לצערי מניסיון אישי).
גם לי היה קשה להעלות אחוזי משרה, גם כשממש רציתי, כשידעתי שבגלל זה בעלי יעבוד קצת פחות, ובחישוב כלכלי קר זה לא השתלם.
בסוף, אין מה לעשות, לקבל משכורת בהחלט נותן תחושה של ערך עצמי. ובמיוחד אם זו משכורת יפה ומכובדת. לעבוד בשכר מאוד נמוך לפעמים עושה את האפקט ההפוך (מה שנקרא 'שכר מעליב').
לכן אמרתי שיוצאים לעבוד בשביל תעסוקהפה לקצת
ולא בשביל הכסף
אני למשל יצאתי לעבוד כתעסוקה בעיקרהמקורית
אבל לא הייתי הולכת על עבודות 'לואו קוסט'
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
אני לא מרוויחה מיליונים, כן? בכלל לא.
אבל אם הייתי צריכה לבחור בין עבודה בשכר נמוך לבין לא לעבוד, אולי הייתי הולכת להתנדב. זה בהחלט היה עבורי שיקול
אבל זה אולי גם בגלל שהעבודות האלה שציינת לא מתאימות לי
להתנדב זאת גם אופציה לא רעהפה לקצת
היא שאלה מה עושים בכל השנים שנשארים בלי תעסוקה כי הילדים גדלו אבל גם אין כסף להוציא
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
אז מוצאים עבודה קלילה או מתנדבים
להתנדב באמת נשמע לי יותר קלעוד מעט פסח
יש משהו נפשי שמאוד קשה לעבוד בשכר נמוך בשלב מתקדם בחיים (אולי יש נשים שזה לא מפריע להן. לי אישית זה היה מפריע, ומכירה לא מעט נשים שזה מהווה בשבילו מחסום משמעותי).
אוי מבאס,מצד שני הוא עובד בזכותךפרצוף כרית
כי את מתפעלת את הבית והילדים פרפקט,הטא סומך עליך,בלעדיך לא יכל להרוויח שקל ! 😎😎
כשתהיי מבוגרתפרצוף כרית
ובלי עול של קטנים,מסתבר שתמיד תוכלי לקחת משרה חלקית פשוטה כגון מוכרת וכדו' וגם כשתגיעי הביתה יהיה לך זמן לעצמך-לא תצטרכי להתעסק כ'כ הרבה עם הילדים-איפה הם? להכין להם אול,בגדים,מריבות שלהם וכו',זה כאילו נשמע לי הזוי כי אלה חיי- כל הזמן לדאוג / לטפל לילדים אבל עד בזה משהו טוב-שיש לך יותר זמן ביום לעצמך..
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
חוץ מזה,היום באינטרנט אפשר ללמוד הרבה דברים בחינם כגון ביוטיוב
וגם אפשר להתחבר למשהו קהילתי חינמי,כגון שיעורי תורה, בית כנסת, הרצאות על יהדות וכו'
אני הייתי בבית 3 שנים פלוסאם_שמחה_הללויה
עכשיו חזרתי למשרה חלקית.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
התגובות שקיבלתי כשלא עבדתח היו מגוונות:" איזה אמיצה את!"/ או התפעלות "אבל למה את לא עובדת ולא שולחת למסגרות?"/ "זה טוב לנפש לעבוד/"אני כל החיים שלי עבדתי (חמותי) /"אני גם הייתי עם ילדים שלי בגילאים רכים ולא הצטערתי על זה(נשים מבוגרות)
בדיוק חברה שלי שאלה אותי: "נו, עכשיו כשחזרת לעבוד, את יכולה להשוות ולהגיד מה יותר טוב בשבילך?
אז אמרתי לה שיש לזה יתרונות.
יתרון ראשון שירד ממני לחץ מהסביבה (כל עוד בעלי תמך בזה שאהיה בבית, הייתי נשארת בבית, אבל גם הוא לחץ כי הלחיצו אותו, אז חזרתי אפילו לפני הזמן המתוכנן)
וכן, זה יוצר זמן התאווררות,
ויש לי עבודה ברוך השם עם שליחות (בבית חולים)
ואני מקבלת פידבקים וכו'....
אבל:
אני כן מרגישה יותר עמוסה,
שפעת שהייתה עוברת אצלי תמיד בקלות הסתבכה לאיזה שבועיים,
יש לי פחות כח לארח ולתת תשומת לב למשפחה המורחבת..
אני אוהבת את הבית ולא מתביישת להגיד את זה.
אוהבת את הזרימה של הזמן,
שאין לי שום בוס על הראש (חוץ מבעלי וילדודס),
שכל יום אני אחראית הבלעדית על הלו"ז שלי,
שאם אני חולה או אחד הילדים או קיבלתי וסת, יש לזה מקום,
אני אוהבת לטפח את היחסים שלי עם בעלי וילדים,
(הקשרים בעבודה תמיד ישארו פורמליים ואני לא מחפשת שם קשרים בכלל, נטו באה לעבוד וללכת).
אוהבת להקדיש זמן לסדר בבית, במיוחד עכשיו לפני פסח, חסרה לי ההתארגנות שהייתה לי בשנים קודמות.
כתבת יפה,תודה על זהפרצוף כרית
ובנוגע לערך העצמי...אם_שמחה_הללויה
בסוף זה לא משהו שאפשר "לעשות" אותו, זה נטו המעשים שלך, כשאת עושה דברים לשם שמיים, לא בשביל לקבל אישורים, אז גם אם תהיי בבית ותעשי טת התפקיד שלך מכל הלב או גם אם תהיי בחוץ, הלב שלך תמיד יהיה מלא. מאחלת לכל אחת ואחת.
נכון ביותר! כתבת יפה...תודהפרצוף כרית
מסכימה!אבןישראל
כתבת יפה
אני רק - תודה על השרשור הזה ❤️חושבת4321
דיון מעניין וחשוב, החכמתי
❤️❤️❤️ בבקשהפרצוף כרית
נתק מאחות בגלל דעות קיצוניות. שיתוף ופריקהמעיין34
יש לי אחות גדולה
שהתרחקה מהדת ככל הנראה מתוך כפייה בילדות
משם היא התרחקה יותר, עזבה את הבית, עובדת עכשיו בתל אביב, ובקיצור כל סביבתה זה שמאל
היא מושפעת מאוד מהסביבה, תמיד.
יגידו לה שיש לה קמטים- תעשה הזרקה
יגידו לה שיש לה שיניים לא ישרות- תעשה גשר למרות שהיא בת 40
ובקיצור לא מעריכה את עצמה וחיה על דעות של אחרים בלי עמוד שדרה.
פה זו רק הקדמה
לאחרונה היא ואני עם המון חילוקי דעות ולאחרונה אפילו יש נתק.
היא אומרת לי שאני בתוך כלוב ומנסה לעשות עלי פסיכולוגיה הפוכה שלא טוב לי כדתיה ושאני רק חושבת שכן.
כל דיון שצץ במשפחה היא מראה בקיצוניות כמה היא נגד הדתיים
לא משנה כמה אני מראה לה שחילונים פועלים אותו דבר רק בדרכים שונות- היא ישר תחפש בכוח שהם לא למרות שהעובדות יעידו אחרת
לדוגמה לאחרונה דיברנו על גיוס חרדים והיא התעקשה שהם צריכים להיות בכלא אם הם לא מתגייסים בדיוק כמו שחילונים. אמרתי לה שגם חילונים מוציאים פטור אבל היא מתעקשת שהם מוציאים דרך ועדה אז זה בסדר ולא כמו חרדים שהם מוציאים פטור בגלל ישיבות.
ובקיצור הדיון נגמר רע
הרגשתי שהיא ממש אנטי ומחפשת את החרדים ושהיא לא אובייקטיבית ולקחתי את זה אישית למרות שאני לא חרדית אלא דתיה.
אוף זהו
נשמע שעדיף בלי דיונים כאלה, ולה עוד יותר עדיףירושלמית במקור
כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...
אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.
אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.
ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.
עונהמעיין34
ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .
ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.
ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו
תשאלי את עצמך מה את מעדיפהמקרמה
להיות צודקת ולהראות לה את האור
או להיות בקשר איתה.
תקבעי את את אופי הקשר שלכם
אפס שיפוטיות
לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך
לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד
אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן
מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה
זה לא כזה פשוטמעיין34
כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע
היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.
היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.
כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה
אפשר להגיד בהכי פשןטהמקורית
אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת
גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..
אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי
ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷
נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם
את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך
אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה
עשיתי שיחה כזו איתה לפני שנה בערךמעיין34
כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.
אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .
בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.
והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי
לגבי החוויה שלה מול ההורים אין לךהמקורית
הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷
יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם
את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם
ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי
וואי לא נעים😒 נשמעת די מסכנה...שיפור
בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.
תמיד עולה דיון ומעולם לא אני העלתי אותומעיין34
הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.
ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.
וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.
בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה
רגע אז יש במשפחה שלכם חרדים, דתיים וחילונייםירושלמית במקור
בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...
אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.
אנחנו דתייםמעיין34
היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה
אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב
אם ככה, זה שיקול של האח כמה דחוף לו נושא נפיץירושלמית במקור
בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.
כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.
באמת נשמע לא כיף להיות עם מישהי ככה😣שיפור
זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים
עצוב לי אבל מחזק אותי שזה כנראה הדבר הנכוןמעיין34
ממליצה לך ללמוד תקשורת מקרבתאמאשוני
אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.
אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.
בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.
אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.
למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.
בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.
בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..
עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.
לי יש גם כל מי י במשפחה- לא מדברים על פוליטיקהאני נשארת אני..
ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ
פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות
למה צריך
אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו
צודקתמעיין34
אצלינו גם יש מגוון, ויש כאלה שדווקא רוצים להתווכחשיפור
משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...
מדויק זה בדיוק מה שקורהמעיין34
אני עכשיו נפלתי בזה וזה ממש יכול לתסכלנפש חיה.
ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...
צודקת אבל מה אעשהמעיין34
מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש
רחוק- מתוקנפש חיה.
אנחנו נפגשות פעם באף פעםמעיין34
אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל
מה זה אומר קבוצות של המשפחה?אמאשוני
אני פעם אחת יצאתי מהקבוצה המשפחתית בגלל זהמתואמת
אבל חזרתי אחר כך, כי בסופו של דבר אני רוצה להיות בקשר עם המשפחה שלי...
ב"ה הוויכוחים בקבוצה התמתנו ואף נעלמו.
לך אני מציעה פשוט להתעלם כשבקבוצה מגיעים לוויכוחים... לא להגיב בכלל. ואם יש מישהו אחר שנוהג להלהיט את הרוחות מולה - אולי לנסות לדבר איתו באופן אישי ולבקש ממנו לא לעורר ויכוחים ולא להגיב לטריגרים שהחא מעלה...
אם היא רוצה קשרפילה
אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.
כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.
אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.
ואי תודה לה' שזה הסתדרמעיין34
וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..
וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.
הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.
באמת ב"ה שהסתדר
הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו
האמת שהפתרון זה פשוט לא להעלות נושאים נפיציםאורוש3
זה פשוט חסר טעם...
היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.
גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.
שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.
אני מכירה גם באופן אישי את המקום הזהמתואמת
(אפילו מכמה כיוונים)
הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.
אני חושבת שזה קשר חשוב ומשמעותיממשיכה לחלוםאחרונה
מכדי לוותר עליו.
והפיתרון די פשוט
לא להיכנס לפינות האלה
להכיד לה אחותי, אני אוהבת אותך, בואי לא נדבר על זה, זה סתם מרחיק...
מה מלבישים עכשיו לתינוק בן חודש?שאלות חדשות.
לא קצר, נכון?
הוא עדיין עם 2 שכבות ארוך ודק
מרגיש ליי שחם לו קצת
וכשיוצאיםהחוצה בכלל הוא מזיע..
צריכה לקנות לו בגדים חדשים ומסתבכת מה כדאי
לדעתי לא 2 שכבות... אני ילדתי בקיץ וממש זוכרת שהרוליני(:
שהרופאת ילדים עברה לפני השחרור בחדרים וביקשה לא להלביש להם יותר משכבה אחת ארוך כי חם מאד!! אם נמצאים במזגן אפשר עוד או שמיכה... זה בעיני. סביבות גיל חודש הם גם מתחילים לווסת את עצמם.
אבל אם רוב היום אנחנו במזגן, הגיוני לשים 2 שכבות?שאלות חדשות.
אני משוטטת בכל האתרים לחפש ארוך ודק
משימה מורכבת..
תלוי כמה המזגן קרטארקו
בגדול הכלל הוא רמה אחת יותר ממך
אז אם בקיץ יש מצבים שאני אשמח להיות ערומה אם זה היה לגיטימי
אז קצר זה רמה אחת מעל...
נקסט.מוריה
יש להם אוברולים חמודים עם רוכסן.
אוברול בלי גופיה מרגיש לי לא נעים, אני טועה?שאלות חדשות.
אני הייתי מלבישההשם שלי
בגד גוף המןכנסיים/ רגליות.
לדעתי זה בסדר.מוריה
בשל נקסט ספציפית יש בד מתחת לרוכסן.
ואם את באיזור באר שבע, יש שם שילב עודפים, ויש שם בגדים מתוקים במחירים יחסית נמוכים.
אם הוא מבד נעים מה הבעיה?טארקו
בטוח לא שתי שכבותטארקו
הבן שלי נולד בתחילת יולי ויש לי תמונות שלו מגיל חודש עם קצר.
צריך לזכור שהגוף גם לא יודע לווסת חום עדיין, לא רק קור.
אני חושבת שהייתי מלבישההשם שלי
שכבה אחת ארוכה.
ושמירה לפי צורך.
זה תלוי גם איפה גרים.
תלוי.מוריה
אם יש מזגן וקר, שכבה ארוכה.
אם בחוץ, וחם קצר. ולדאוג שלא יהיה עליו שמש.
וזה גם תלוי ילד.
יש כאלה שחם להם יותר.
אוקישאלות חדשות.
תודה לכולם
נוריד שכבה
ונתארגן על עוד בגדים..
אני גם עם תינוק בן חודשבת.
ושמה שתי שכבות קבוע
עדיין כשיש מזגן זה לא מספיק לו.. והוא מתחיל לרעוד
אבל התינוק שלי עדין מאד "עוברי"
אולי זה קשור..
אני מלבישהרקאני
ארוך דק
הוא כבר בן חודשיים
קצר בהחלטממשיכה לחלום
מגיל חודש אפשר
וכדאי כי הם סובלים
ובמזגנים להוסיף שכבה או שמיכהממשיכה לחלוםאחרונה
🌷שרשור פעילויות חינמיות לחופש הגדול!!!🌷אין לי הסבר
מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.
לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩
על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.
בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)
בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.
אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.
תודה רבה לכולן,
וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉
מוסיפהעוד מעט פסח
מעיין חדש בישוב עינב- עיינות יאיר.
רק בריכה רדודה, גדולה ונעימה מאוד (יש שולחן פיקניק מוצל, המים עצמם בשמש)
כמה צעררוצה עוד
עוד חודש, ושוב מסתמן שהתשובה היא שלילית.
לא ברור לי עוד איך אני עדיין אופטימית כל חודש אחרי שאני יותר מ4 שנים בסאגה הזאת.
הילד/ה הכי קטנים הולכים וגדלים. ואני מתקשה לשמוח כבר בימי ההולדת של הקטנים. לראות איך הכל מתרחק ממני.
מרגישה שאני תקועה בחיים, שאני כאילו בשלב נח שהקטנים כבר די גדולים, אבל אני בכלל לא נהנית מהשחרור רק מצטערת ודואגת ורוצה כבר עוד קטנ/ה.
מרגישה שיש לי הרבה תכניות לשנים שאחרי סיום הילודה. דברים שרוצה להתפתח בהם, דברים שחיכיתי לעשות.... אבל העוד ילודה לא שם. ואני לא מסוגלת לחשוב על סגירת הפרק הזה בכלל, מרגישה שעדיין לא זכיתי להקים ממש משפחה.
והשעון הביולוגי מתקתק ומתקתק. כבר חגגתי 40.
חנן אותנו ה', ב"ה, בכמה ילדים, חמודים וטובים.
אבל רציתי כל כך הרבה יותר!
פי כמה. ומה שאני מבקשת עכשיו הוא כחצי ממה שרציתי במקור.. וגם לזה כרגע לא זוכה. אני חשה כאובה כל כך,
על זה שמסלול החיים שה' נתן לנו כלל כל כך הרבה אתגרים ומורכבויות, וקרענו את עצמנו כדי לצלוח את הכל. אבל הקטע של הילדים כבר מעל לכוחותי יותרררר.
זה לא שעם הקודמים היה פשוט, כל ילד והסיפור שסביבו- ב"ה לא משעמם.
וחאלס. חאלס חאלס. מסביבי כולן הרות ויולדות, משפחות גדלות, כולם כבר "עקפו" אותנו או בדרך לשם;
שכנות צעירות, אחים ואחיות......
החופש הזה מציב אותי שוב,
עם החויה הזו שכבר כמעט אין לי על מי לשמור ובמי לטפל (יש לטפל אוהו במתבגרים שמעסיקים מאד.. הכוונה לקטנטנים).
עם התחושה שכולן הרות ויולדות ורק אצלנו משהו נדפק. כולם מתקדמים החיים ורק אנחנו תקועים מאחור .
יחד עם עוד דברים שתקועים אצלנו בזמן האחרון, מרגישה עצב גדול. ותקיעות. מרגישה שעשיתי השתדלויות בכל מיני תחומים ובכל הכיוונים;
התייעצתי עם רופא פוריות וב"ה הבדיקות שלי תקינות.
בעלי כרגע לא בקטע להבדק, כך שגם נסיון טיפולים לא רלוונטי.
עשיתי תהליכים שונים גם בזוגיות כדי שבעלי יזרום ויסכים לעוד ילדים, זה לקח לבד כמה שנים, ועוד תהליכים גם כדי שאני אהיה מספיק מוכנה, עם כל מיני חששות שהיו לי.
התפללתי, אפילו עשיתי כמה סגולות.
וחודש אחרי חודש אני בטוחה שהנה זהו. מקווה, מחשבת כבר תאריכים לחופשת לידה. ושוב מתבדה.
הבדיקות הריון צוחקות לי בפרצוף: שלילי, מה חשבת???
בטא קטן מ5.
כבר לא יודעת מה לעשות עוד. מרגישה באפיסת כוחות מול ה' ומול המציאות. בא לי פשוט לבכות לבכות לבכות ולהיעלם. עד מתייייייי טאטע
די.
וואי אני ממש רוצה לתת לך חיבוקהלוואייי
ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן
זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה
וההשוואה מאתגרת
מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️
אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.
אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.
וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.
גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות
ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.
תודה רבה יקרהרוצה עוד
אנחנו בלי מניעה חצי שנה בערך.... ובעלי אומר אם ה' ישלח עוד ילד כנראה שזה רצונו אבל הוא לא בעניין של לעשות מאמצי יתר.....
תודה גדולה על ההבנה, על נרגישות, על החיבוק... מחזק ממש🥰
תודה!רוצה עוד
וואווו מרגישה את הכאב שלך❤️🩹😰🥺שיפור
איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂
מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️
אמן אמן אמן!!! תודה ממש!רוצה עוד
ואו חיבוק גדולמעיין34
קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!
ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.
תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.
תהני, תשמחי, תהני ממה שיש
ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.
אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.
מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞
תודהרוצה עוד
אני נהנית, אבל בחצי קלאץ'..
ברור שנחמד שהילדים עצמאיים, שלא קמים בלילה כבר, שאין טיטולים וסלקלים ועגלות... אבל אני פשוט עוד לא בממקום שזה משמח אותי, הפוך.. מאמינה שבע"ה כשאביים את שלב הילודה ואהיה שם אשמח בע"ה ואוכל באמת ליהנות
אני כל כך מבינה אותךמעיין34
למעשה אני הייתי במקום הזה
התפקחתי מנסיבות לא טובות שהצלחתי להקלט וההריון הסתבך והייתי מאושפזת, וכל הזמן ריחמתי על הגדולים שלא יודעים מה יש לאמא שלהם ורק חיכיתי שאוכל שוב להיות נוכחת, זה פתאום לא היה מובן מאליו שיש לי אותם בכלל.
לצערי ההריון בסוף הסתיים בחודש שישי, אבל הייתי אמא אחרת. ישר יצאתי איתם ופרחתי באמת.
ולימים זכיתי להביא להם אח ב"ה
אבל זו לא היתה המטרה, זה היה בונוס. יצא שהרווחתי פעמיים ב"ה
ולכן אני באמת מציעה לך להנות באמת באמת מהקיים ולא לחשוב על השאיפות העתידיות כי קשה ככה להנות ממה שכבר השגת .
ותחשבי על זה שגם הקיים היה פעם השאיפות העתידיות שלך💞 תהני מזה . ההנאות שלך או שלהם- תעשו ביחד
קודם כל חיבוק גדול♥️המקורית
נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..
את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד
אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול
♥️
תודה רבהרוצה עוד
אני מטופלת וההתמודדות הרגשית היא בסדר.. אבל עדיין החוסר כואב וקשה. וטיפול רגשי לא יוכל לקחת זאת... רק לוסת, לעדן, להפגיש עם העומק ששם...
מזדהה מאוד, לא יודעת מה לומר חוץ מלברך אותך בע"האור עולה בבוקר
גם אצלי שכנות אומרות איזה כיף לך שאין קטנים וטיטולים ולא יודעות כמה אני מצטערת בלב .. חושבות שזו בחירה שלי .מרגישה שיש לי אנרגיות לעוד כפול ממה שיש לי אבל זה לא קורה וזה כואב .
מחזקת אותך ❤️
חיבוק ענקהדרים
יכולה להגיד לך שכרגע אני מונעת הריון נטו בגלל בעל שלא מוכן נפשית כרגע לעוד ילדים ואניממש עצובהמזה
למרות שיש לי קטנים בבית כמו שאמרת אני רוצה משפחה ברוכה ומרגישה שזו השליחות שלי , ברמה שהיו ליהשבוע סחרחורות קצת וישר רצתי לבדיקות דם אמרתי הלוואי הריון למרותהמניעה וכמובן שלילי וקשה לי. וזה עוד כשאני מונעת ועם קטנים בבית אז קל וחומר שאת שככ רוצהלשוב ולאחוז את הדבר הכי טהור בעולם, מאחלת לך שתזכי בקרוב מאד !!!!
חיבוק גדול ממשאורוש3אחרונה
אני כיום כן בהריון ב''ה אבל אחרי כמה שנים ודרך.
ואני כן חושבת שצריך לחלק קצת את ההתמודדויות.
קודם כל אם זה בוער בך והבעל איתך ואת בת ארבעים ואחרי 4 שנים של נסיונות אז אין מה לחכות בכלל בשום צורה. לעשות בדיקת זרע במיידי. ולהתחיל טיפולים. גם אם הוא לא בקטע, זה כבר פחות הגיל לשלב הזה. אם מחליטים שרוצים אז במצב כזה צריך לפעול, וגם אז זה לא קסם... אולי שידבר עם מכון פועה. אם הבעל לא איתך ברצון בכללי, אז זה מקום אחר שהוא בעיני יותר לטיפול או לטיפול זוגי. בין אם זה לראות איך להתגמש למצב של כן לפעול או למקום של השלמה שלך שזו המציאות שלכם וכמובן יש ניסים, אבל שסביר שזה יהיה מספר הילדים שלכם. סיבות זוגיות זה הרבה פעמים נכנס לשיקולי הילודה...
מעבר לזה- לנטרל לגמרי ולחלוטין את הסביבה. אישית הייתי עם מספר הילדים שלי עכשיו שנים. וממש כיביתי את זה. בעיקר אצלי. כן, רוב החברות הכפילו אותי במספר. אבל לכל אחת הקשיים שלה והאתגרים שלה. ואלה החיים שלי (השנים הארוכות של הפער אצלי גם מחולקות לכמה שנות עבודה אישית והתבחבשות שהם סוג של בחירה, וגם לשנות ניסיונות וטיפולים, יחד זה יצא לא מעט).
אני חושבת שהמקום ה''תקוע'' שאת מרגישה מאוד פוגע בך, ובעיקר נמצא בנפש. ואולי באמת כדאי לפנות על זה גם קצת לטיפול. אני לא אומרת שזה קל. או שזה לא לגיטימי להרגיש ככה. זה מאוד מאוד מובן. אבל כרגע זו המציאות שלך. אז כן, להתחיל בתוכניות שאת מתכננת ל''אחרי''. זה לא בגידה ברצון. כי את ממשיכה להשתדל במקביל. להתקדם להתפתח לצמוח. ובע''ה אם יגיע עוד תינוק. הדברים ישתנו שוב. או ימתינו. זה בסדר גמור. אנשים דינאמיים. למשל לי זה יוצא על זמן מאתגר. ואנחנו נתמודד בהודיה אין סופית. זה לא משנה מה תכננו קודם.
דבר נוסף- אני ממש מבינה שזה לא מדבר אליך כרגע, אבל אפשר קצת לעבוד על זה... אני נהנתי מאוד מהחופש הזה. שאני יכולה לצאת בחופשיות, לא שאני מהמבלות אין סוף. אבל אפילו לערב צוות, בלי מצפון ואתגר גדול, לעבוד בלי להרגיש רע שאני משאירה אפרוח, לצאת עם בעלי מדי פעם, חברות, להשאיר ללילה לחופשה זוגית (אין לי אופציה להשאיר קטנטנים), לטייל בזרימה, להיכנס ברכב קטן, מותר להנות מהיתרונות בלי ייסורי מצפון למרות הציפייה...
וגם, בסוף לכל אחת התיק שלה כמו שכתבתי ואולי זה לא הכי נכון. אבל הייתי בקבוצות פוריות בפייסבוק וקצת מכירה גם מקרוב. ואיכשהו זה כן עזר לי לראות בנות שנלחמות את חייהם לילד ראשון. ולי היו הילדים המהממים שלי, מכניס לפורפורציות...
בהצלחה רבה!! מקווה שלא נפגעת ממשהו. אני מבינה שאת במקום אחר. אבל ממש כתבתי מהלב. אולי זה לא נכון לרגע הזה. אבל אולי בכל זאת משהו ייגע או יפתח איזה פתח בלב.
חיבוק!
בא לי להניח תסכול(מצב כלכלי, זוגיות ועגלה לתינוק)אני נשארת אני..
המצב הכלכלי שלנו לא משהו
לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..
ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.
מה הבעיה
ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך
וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר
כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..
ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה
וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב
אבל זה מייגע
נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.
כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!
אני בהריון חדש
נו אין לי כח
מה עכשיו
לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק
אבל לאחרי הלידה אין לי
ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה
אני לא זורמת עם כל סוג
וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל
אין הרבה כאלה
ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש
זה סיוטטט
גרים בחור
אוף
ומה הקטע הזוגי
שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות
הוא לא יבין תמיד מה הצורך
הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים
ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים
ומותר לומר
כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך
גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר
גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..
בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת
אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי
וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש
אבל בא לי לשמוח..
ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..
ואם כבר..תמליצו לי על
עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..
אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים
אה ושתתקפל בקלות חובה
ותתפללו שאמצא מציאה טובה
יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי
חיבוק גדול!באתי מפעם
ממש מבינה.
זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.
אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.
כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️
יש לך תכנון כלכלי לעתיד?אמאשוני
כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.
אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.
אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)
כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.
אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.
לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.
אנחנו לא זוג צעיר בכלל..עם כמה וכמה ילדיםאני נשארת אני..
אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח
אבל
זה פחות השאלה
כי תכלס
יש את הכאן ועכישו
והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון
אין מצב שאוציא על עגלה
לא בכיוון בכלל
אולי יש לי עגלה וטיולון של ספורטליין למסירההרמה
בעודכחודש
ספורטליין אפורה
מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר
תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב
שגם סליו לדעתי
נשמע לא פשוטיעל מהדרום
לק"י
משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.
אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.
מסכימה, גם אני עשיתי כך, מבחירה לגמרימתואמת
דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).
@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -
שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.
תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."
ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...
בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!
(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)
יש טיולונים מגיל לידהממשיכה לחלום
זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.
תודה רבה אבל אצלי ישנים על הבטןאני נשארת אני..
ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים
אפשר להוסיף לטיולון מעין מגן רגלייםמתואמת
ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)
תודה רבה אבל פחות מתחברת לרעיון🫣אני נשארת אני..
מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית
אז מקווה שתמצאי עגלת אמבטיב טובה במסירה❤️מתואמת
תודה רבה ❤️אני נשארת אני..
לא רלוונטי לי ..הם ישנים על הבטן בעגלה במשך היוםאני נשארת אני..
ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי
אפשר גם בטיולון (ולחגור רק את הרגליים)יעל מהדרום
אין מצב הם מתעוררים מכל פיפסאני נשארת אני..
קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️
המלצה על סוג עגלהרק טוב!
בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.
הלוואי אמצא אותה יד שניה..לא קיימת..אני נשארת אני..
אני מתחברת לקטע הזוגיניגון של הלב
ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש
וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)
נכון הוא באמת לא מודעאני נשארת אני..
הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות
אבל זה לא ממש עוזר
אגב הוא לא אומר מילה
הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי
פשוט
מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..
וואו מזדהה ממשניגון של הלבאחרונה
אני פשוט מסבירה לו למה אני רוצה, ובעיקר אחרי הקניה 😅 אומרת לו כמה זה היה שימושי וטוב שקנינו
אני קודם כל חיבוקשמעונה
ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה
לא ספורטליין...אני נשארת אני..
ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה
גופיה בלי תיקתקים במידה של תינוקותהשם שלי
הבן הגדול שלי לובש גופיה מתחת לציית, גופיה לבנה פשוטה.
הקטן יתחיל ללכת עם ציצית בתחילת השנה, כשיתחיל את הגן.
אני רוצה לקנות גם לו גופיות, אבל הן מתחילות ממידה 2, והוא במידה 12-18.
ממה שראיתי, גופיות במידות קטנות הן עם תיקתקים למטה, ולא מתאימות.
מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו גופיות בלי תיקתקים במידה 12-18?
חשבתי שאפשר אולי גם גופיה שלא מיועדת ללבישה מתחת לחולצה, אלא במקום חולצה.
או אם יש למישהי רעיון אחר מתאים.
אני פחות רוצה להלביש לו ציצית בלי משהו מתחת.
אולי לגזור את הלמטה עם התיקתקים?שמש בשמיים
הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...
אולי זה מה שאני אעשההשם שלי
אם אני לא אמצא פתרון אחר.
מצאתי את זה- אולי יעזור. לא מכירה את האתר.מוריה
תודההשם שלי
זה ממש יקר.
איזה ציצית את שמה לו לכזה גודל? אולי יש להם גופיהמאוהבת בילדי
את הציצית אני מתכננת להקטיןהשם שלי
לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.
יש בשיין אין לי הסבר
תודההשם שלי
זה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?
זה לא יהיה חם מידי?
לי לא מפריע אבל לכל אחד נח משהו אחראין לי הסבר
תנסי לחפש באתר, בטוח יש להם גם עם כותנה
מצאתי משהו מכותנההשם שליאחרונה
הזמנתי, נקווה שיהיה טוב.
תודה רבה
למה לא גופיה ציצית?אשת בעלי
בעיניי
מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)
כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.
המינוס שצריך לכבס כל יום
אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה
אצלנו גם רק גופיציצית..ציפור27
מוסיפה עוד יתרוןרק טוב!
גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...
מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..
נכון. גם אצלינו הם מתחילים בגיל גדול יותריעל מהדרום
לק"י
למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.
אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈
מצד שני124816
ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.
לא הבנתי מה הבעיה לשים ציצית מעל גופיה עם תקתקיםמחי
בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב
זה עניין הלכתי גופיה? חשבתי שזה נוח להרבהמנגואית
כן. יש עניין לא ללבוש ציצית ישר על הגוףיעל מהדרום
לק"י
לא יודעת אם לכל הדיעות.
כנראה שלא, אחרת גופיות ציצית היו אסורות.
זה לא נח תיקתקים לילד גמולהשם שלי
וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.
לנקסט יש 1.5-2 שזה בעצם 18-24מקרמה
ראיתי את זההשם שלי
עבר עריכה על ידי השם שלי בתאריך ט"ז באב תשפ"ו 16:16
אבל מהניסיון שלי המידות של נקסט יחסית גדולות.
אז אני חוששת שזה יהיה לו גדול מידי.
שוב אני ותהיות על מעבר דירהחמדמדה
מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)
ואני ככ חוששת…
קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית
מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי
אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול
איך אסתדר עם לנקות אותו?
ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?
ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')
אני מאוד נקייה
ואם יש דברים שלא יירדו?
ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?
ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…
וואי נראה לי די מהר לא תצליחי להביןפרח חדש
איך הסתדרת אחרת 🤣
אין כמו בית שלך, גדול ומרווח
תסדרי אותו איך שנוח לך.
תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל
עכשיו זה החיים האמיתיים 😉
נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום
כי את עדיין קרובה להורים
אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר
בהצלחה ובשעה טובה
אם זה ירגיע אותךהמקורית
אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות
ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".
ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר
והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..
ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו
יהיה בסדר♥️ לאט לאט
אופ אני מקווהחמדמדה
כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…
ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי
אגב אני קוראת אותך וזה מזכיר לי שנכנסתי לבית שליפרח חדש
היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון
והכל הגעיל אותי כל כך
אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש
והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה
כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא
מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה
עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄
כן מאמינה שזה יעבור ליחמדמדה
פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖
וניקיתי!!!
עם ספוג פלא
עם סבון
עם גל אורנים
פשוט בררררר
ידיות של ארונות אפשר להחליףרק טוב!
אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.
נכון! אנחנו החלפנו וזה עולם אחרטארקו
גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק
אני מרגישה ככה עד עכשיו😅המקורית
אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.
והכי הרבה תביאי שוב מנקה.
יווו לא טוב😂😂😂חמדמדה
צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה
כמוני🤣
ואו ממש מבינהAvigailh1
הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...
ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.
אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה
אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר
אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית
בהצלחה🫶
פרה פרהלומדת כעת
איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.
סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.
הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅
וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.
אני מרגישה שמה שעושה דירה לשלי זו השקעהממשיכה לחלום
בפרטים הקטנים
עציצים
מנורות
ידיות לארונות
שטיח
ווילונות
ואז מרגישים בבית
וואי תודה לכולן חיממתן את ליבי (וצריכה המלצה לחומרחמדמדה
עברנו,
ברוך ה'
ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'
ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו
עדיין התקלחתי עם כפכפים😅
מחר ננקה שם שוב
אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…
וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה
אני הייתי מחליפה את הצינוראוזן הפיל
קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.
זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה
כן הזמנתי מטמו, אבל עד שיגיע חחחחמדמדה
לדעתי תקני בארץ בנתייםטארקו
זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..
אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...
צינור חדש לדוש עולה פחות מ50רק טוב!
מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.
חומר מסיר אבניתרק לרגע9
יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.
רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.
ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.
אנטי קאםק לא הזיז לוחמדמדה
מוזר...רק לרגע9
אז כנראה זו חלודה ולא אבנית
רק צזכרי בהריון חומרים חזקים לא מומלציםאני אאה
כן אני בשלב שאחרי🐒חמדמדה
מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?
אני??
לאאאא
מפתאוםםםם
😳😳😳
😂
מה נעשה צריך שיהיה נקי
איזה אנטיקאלק השתמשת?טארקו
יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח
וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.
של המקלחותחמדמדה
אז אולי תחפשי את של האסלותטארקו
למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅
ננסה גם וגםחמדמדה
חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣
ממליצה לא להשתמש הרבה ב00המקורית
כי זו חומצה מאכלת
בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב
יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש
כן זה לשלב שיירד כל השחור מהקרמיקה רקחמדמדה
אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה
זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר
רגע את מדברת על להוריד את השחור? את צריכהטארקו
חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.
אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.
זה לא רובהחמדמדה
זה הקרמיקה ממש
כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור
אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00
לא חשבתי על מסיר עובש…
צינור עדיף להחליף. עולה כמה שקלים בכל סטוק/טמבורטארקו
למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.
ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!
יש ליעקובי חומרים ממש טוביםמקרמהאחרונה
רק להיזהר... הם חזקים מטוד
לעבוד לפי ההוראות
האם הבקשה שלי לגיטימית?השם גדולל
שני ההורים גרים באותה עיר. בדר"כ ישנים בצד השני, אך עם הזמן נהיה ממש צפוף והם התרגלו שאנחנו באים רק אליהם ומתחלקים בסעודות. הפעם בגלל הגעה עם תינוק נוסף והריון אמרתי לבעלי שאני מעדיפה שנישן בצד שלי ואת שאר הסעודות נעשה שם (מן הסתם שנאכל גם בצד שלי) ובעלי חושש מהתגובה של האמא כי קשה לה כשאנחנו הולכים לסעודות שם או סתם הולכים לבקר, היא לא אומרת את זה אבל רואים שהיא מחמיצה פנים והאווירה נהיית מתוחה.
ניביתי להסביר לו שהשבת הזו כל הצד שלו מגיע ואצלי אף אחד וזה הכי הגיוני כי אני סובלת שם מחוסר שינה בגלל שינה על מזרונים והוא לא מסוגל לעדכן את אמא שלו שנגיע רק לסעודות אז הוא החליט שהוא מוותר על ביקור ומעדיף להישאר בבית בטענה ששינה אצל הצד שלי תיצור אמירה מסויימת מול ההורים שלו...
ואני לא הבנתי מה הבעיה ולמה קשה להם לקבל את זה?
אני חושבת שזה באמת הגיוני שתישנו אצלהמקורית
ההורים שלך אם החלופה היא מזרנים
ושחמתך ובעלך יצטרכו להתמודד ושיהיה להם בהצלחה
למה חייבים לספר?כל היופי
אם אתם שם כל השבת האם הם צריכים לדעת?
נפגשים בבית כנסת או משהו?
הכי הגיוני שתשנו אצל ההורים שלךסטודנטית אלופה
באופן כללי אני לא חושבת שזוג צריך לדפוק חשבון לאף אחד אלא לעשות מה שטוב לו, בטח כשלאף אחד אין מטרה לפגוע.