מניח שהרבה יאמרו לי ומן הסתם גם אמרו לי כדבריך. אבל משהו בי יותר נינוח כשאני חושב שזו תהיה משהי גם טירונית.. ואולי אפילו שכזאת שלא כזה סגורה אם היא כבר מוכנה..

וגם אם כן,
אז כמובן שאם זה לא רק לשם קפיצה למים
ויש היתכנות מינמלית שיתקדם


אולי אני אפרט יותר למה לא בריא,
זה מרגיש לי לא קפיצה למים,
זה מרגיש כמו להכניס רגל
אבל עדיין להחזיק חזק בגדר ולא להרפות ממנו.
או יותר מדוייק לשפוך סביבך מים ולהרגיש שקפצת

האומץ של הלקפוץ למים לא נעשה פה
כי אתה לא פותר את שורש הפחד, הספק והחשש שלך
וברגע האמת לא תסכים לעצמך להתקדם לשום מקום.
אתה רק מוצא לחשש הזה פתרון חיצוני וזמני 

זה צעד גדול.

זה מעמיד אותנו במקום שרובינו לא היינו בחיים.

זה מביך.

אני חושבת שכולנו חוששים לעשות טעויות, חוששים לעשות לעצמינו פדיחות, חוששים לפגוע באחר. אבל בלי לקחת את הסיכון, לא יהיה לך סיכוי.

אז מה אני חושבת שנכון לעשות?

אם אתה רוצה לעשות 'דייט דמה' - תעשה את זה עם אמא\סבתא\אחות\חבר.

אם אתה מוכן לדבר האמיתי (ועדיין אני לא סגורה על מה הנקודה שבה אדם הופך מלא מוכן למוכן, לפעמים צריך לקפוץ למים) - זה ברגע שיש הצעה רלוונטית, כשאתה מדבר איתה בטלפון, להגיד לה שזו פעם ראשונה שלך, שאתה מתרגש, שאתה נבוך, שאתה מפחד לטעות, שתשמח להדרכה, לתיאום ציפיות וכן הלאה - להראות את האנושיות בך, את הפגיעות שלך. זו תקשורת, זה הבסיס שממנו אפשר להתקדם. תראה איך היא תגיב לפתיחות ולכנות הזאת שלך, ולך תדע, אולי היא תגיב משהו דומה - גם לי זו פעם ראשונה, גם אני מתרגשת ונבוכה וכו'. או אולי היא תגיד משהו אחר לחלוטין - נכון, זו לא פעם ראשונה שלי, אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי, זה היה לי מאוד קשה ומביך, אולי נחשוב על דרך לעשות את זה קליל יותר?

השד לא נורא.

תזכור, שבצד השני עומדת מישהי שהיא די דומה לך, היא לא נושכת, ואם היא הסכימה להיפגש איתך, היא חושבת שיש כאן פוטנציאל.

אם אתה לא חושב שיש פוטנציאל, לא נראה לי נכון להיפגש בכלל.

יש כאלה שטוענים שצריכים להסתכל על דייט ראשון לא בקטע של 'היום אני אפגוש את אשתי לעתיד', אלא בקטע של 'היום אני הולך לפגוש מישהי שמעניינת ומסקרנת אותי'. לא לבוא עם חופה דימיונית בראש, אלא עם פתיחות ומוכנות להכיר.

אני חושבת שאתה מערבב בין שני דברים:

1. החשש מהפעם הראשונה;

2. הספק אם אתה מוכן לצאת.

לגבי 1, אם לא היית חושש - היה סיבה לדאגה בעיניי.

לגבי 2, אני גם חושבת שהספק פה הוא נכון וטבעי. אני לא חושבת שיש נקודה בזמן שעד אליה אתה לא בשל, וממנה והלאה אתה בשל - אלא שמדובר בתהליך, ויש בו גם תנועתיות. להקים בית זה דבר מאור גדול, ואני לא חושבת שאנחנו מסוגלים להכיל בכלל את כל מה שזה דורש. אבל אנחנו גם לא צריכים להכיל את זה. לא מתחילים לצאת כי הגעת לגיל מסוים, או כי החברים שלך כבר יוצאים. יוצאים כשאתה מרגיש שאתה מוכן לשלב של חיים זוגיים - על הצדדים החיוביים והשליליים שבהם. זכור, אנחנו לא מתחילים לצאת כשאנחנו מושלמים. לכולנו יש עוד הרבה עבודה לעשות כאן. לכולנו יש מגרעות שאנחנו מתמודדים איתם, ואנחנו נמשיך להתמודד איתם גם כשאנחנו נשואים. בנושא הזה הייתי מציעה לך לשוחח עם דמות שאתה מכבד ומעריך את דעתו, לספר לו  על הספקות שלך, ולשמוע את דעתו - על סמך ההיכרות המשותפת שלכם.

סרטון שאולי יעורר מחשבות בנושא לפותח (אפשר להדליק כתוביות בעברית):

@צע

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.