יום הטבילהאנונימית בהו"ל

שלום לכולן

כותבת מאנונימי בגלל קושי עם חשיפה בזה, זה נושא שמאד כואב לי

התפיסה של בעלי היא שחייבים להיות באותו יום של המקווה יחד

גם כשרבים

הוא אומר שזאת ההלכה

ניסיתי להסביר לו שזה שאני טובלת לא מחייב שנהיה יחד כשהלב לא מפוייס

והוא אומר לי משפטים כמו - 'זאת המצאה של הדור האחרון, לא יודע מאיפה הבאת את זה' או 

'אין מצב שהמדריכת כלות שלך היתה אומרת לך דבר כזה' או הרב וכו'

זה גורם לי להרגיש לא בסדר.

וכמה שאני מנסה להסביר לו, זה מבחינתו המצאה שלי.

זה מעמיד אותי במצב שאני בלחץ ביום הטבילה כי כאילו יש שדר של ''חייבת''

זה לא שהוא ישכנע, בסופו של דבר אם אני לא רוצה זה לא יקרה, אבל הוא עושה לי מצפון באמירות האלה... ומשדר לי שאני לא בסדר.

אובדת עצות.

זה גורם לי להרגיש שהוא מרוכז בעצמו ובצורך שלו.

אחרי שקראתי כאן וראיתי את ההפרדה בין טבילה לבין להיות יחד כ2 מצוות שונות זה עשה לי ממש טוב, וגרם לי לטבול גם כשאני כועסת, אבל לא מצליחה לגרום לו להבין אותי.

אשמח לעזרה

וואי, חוויה קשהאחת כמוני
אני מציעה לדבר יחד עם סמכות תורנית שמקובלת על שניכם, להסביר את הצד שלך ולשמוע
היי.. יצא קצת ארוך..בתי 123
זה לא ממש שחור ולבן
יש חיוב על הבעל ביחסים בליל המקווה. אין חיוב מפורש על האישה אבל אם הבעל חייב אז מן הסתם האישה צריכה להיות שותפה. וזה בכלל לא לא עניין פשוט לדחות
את המצווה וזה גם לא דרך חיים תורנית (וד"ל) מצד שני להיות יחד כשאת כועסת עליו ולא מעוניינת זה הרבה יותר חמור מאשר לדחות את הלילה.
מסקנה- הבעל מחוייב לפייס את אשתו והאישה מצידה צריכה לעשות השתדלות להתפייס ולקיים את המצווה.
ולכן גם חשוב לטבול גם כשכועסים כי ככה לפעמים יותר קל להתפייס. אבל אם את טובלת ועדיין כועסת ולא מעוניינת הטבילה לא מחייבת אותך.
לגבי מה שאת קוראת בפורום שמפרידים בען המצוות.. אין הפרדה אישה לא הולכת לטבול אלא לבעלה.. אבל פה יש נשים בתקופות שונות בחיים במיוחד אחרי לידה מקלים בעניין יותר.
אני לא מכירהסליל
חיוב כזה בכלל. יש לך מקור?
ובאופן כלליסליל
אני לא מבינה למה קוראים לזה "המצווה".
זה הופך את זה בעיניי למעין חובה, כמו עוד דברים ומכניס לחץ ומתח למקום שאמור להיות נקי משיקולים זרים.
ניסיתי לענות לך - אבל שימי לב שזה "בהפוכה"באר מרים
תודה רבהסליל
מבינה מה כתבת
גם אכילת בשר בחג זו מצווה וגם לשמוח זו מצווהבתי 123
זה תלוי איך מסתכלים על זה.
אני אישית רושמת ככה כי בכל זאת הפורום פתול ואני שומרת על הלשון שלי (הקלדה)
אני רוצה לענות לך אבל לא הבנתי למה התכוונתבתי 123
על החיוב של ההבעל?
עונהבתי 123
על הבעל יש שני חיובים בנושא. מצוות עונה ומצוות פרו ורבו.
יש כמה מצבים בהם הוא מחוייב ליל המקווה הוא אחד מהם. לפני שהוא נוסע וכשהיא רוצה.
נכון שאין חיוב מפורש על האישה אבל מכייוון שהבעל התחייב לזה בכתובה והאישה הסכימה לחיי נישואין בעצם ההסכמה לנישואין כולל להיות שותפה לחיובים של הבעל בנושא.
כשמדברים על רצון האישה לא מדובר רק על חשק אלא רצון הרבה יותר עמוק ורחב ורוחני. בימינו זה קצת נשכח לפעמים...
אז לעניין החיוב על הבעל הוא מחוייב בליל טבילה ויש עליו איסור אם האישה לא רוצה או שהיא בכעס לכן בעצם יש חובה על הבעל לפייס את אישתו.
אם אישה אחרי לידה או במצב אחר שלא מאפשר קיום כדאי להתייעץ עם רב לפני שמוותרים כי חוץ ממה שהזכרתי יש מצוות ויש גם לעשות את ההשתדלות שלא יגיעו לאיסורים.


אני חייבת להתיחס למשפט אחד שכתבתמיקי מאוס
"כשמדברים על רצון האישה לא מדובר רק על חשק אלא רצון הרבה יותר עמוק ורחב ורוחני. בימינו זה קצת נשכח לפעמים..."

אני לא יודעת למה את התכוונת אבל זה אמירה קצת מסוכנת,
לפני שמלבישים דברים עמוקים או רוחניים חייב שיהיה תנאי סף פשוט - שהאישה רוצה ובוחרת בזה כרגע וככה.

נכון, לא חייב שיהיה תמיד חשק בשמיים ונכון שחשק אפשר וצריך לעורר אקטיבית ולפעמים היא יכולה לבחור לקיים גם בלי חשק כי היא רוצה להעניק לזוגיות שלהם
אבל אף אחד מלבדה לא יכול ולא צריך להגדיר עבורה מה הרצון העמוק או הרוחני או הרחב שלה. רק היא
(מקווה שאת לא התכוונת למשהו כזה אבל היה אפשר להבין את זה מדברייך אז מקווה שטעיתי)
וההשתדלות שלא להגיע לאיסור מוטלת על הגבר, לא על האישה. היא כמובן יכולה לעזור לו כשמתאים לה אבל זה לחלוטין לא *אחריות* שלה גם אם היא התחתנה איתו, וזה גם נקודה שיכולה להעיק מאוד על המיניות אם לא ניגשים אליה נכון
אני לא חושבת שיש צורך לתת מבט קיצוניבתי 123
על כל דבר.
לא משנה מה את או מישהי כותבת תמיד בכתיבה אפשר למצוא ולפרש מה שרוצים וחבל מאוד.
ומי שרואה רצון רוחני בצורה מעוותת זו בעיה בפני עצמה.
וזה שהאישה מצילה את הבעל מהחטא רשום במקורות לא המצאתי שום דבר. לא אמרתי בשום אופן שזו אחריות שלה.
היא שותפה מלאה אף שהיא לא מצווה ישירות.
לבוא ולהגיד בפשטות ובאופן גורף שלא חייבים להיות יחד בלילה המקווה זה ממש לא מדוייק ואם לאישה יש קושי עם זה זה עניין שחשוב מאוד להתייעץ לגביו.

הסיבה לחיוב היא מצוות עונהבאר מרים
עונה = חובת הבעל להיענות לרצונה של אשתו.

חכמים יוצאים מנקודת הנחה שברור שבליל הטבילה האשה משתוקקת להיות עם בעלה ולכן הבעל חייב להיענות לרצון הזה.

אם אין רצון מצד האשה ממילא אין כאן מצוות עונה ואין חיוב...
ואם כבר יש חיובבאר מרים
זה החובה לפייס את אשתו לפני תשמיש.

פיוס = לעורר את הרצון שלה.
ואם נמצאים במריבה או כעס - אסור לשמשבאר מרים
זאת אחת מ"תשע מידות"...
נעמי וולפסון מדייקת את העניין הזהלהשתמח
בספר "והיו לבשר אחד". אם אני זוכרת נכון, היא מפרטת שאם נמצאים ביחד בזמן מריבה כאשר יש רצון להתפייס, אז אין בזה בני תשע מידות ולהפך זה דווקא מצווה.
והיא מסבירה שהרבה פעמים להיות ביחד יכול לעזור לגברים לשכוח ממריבה וממילא להתפייס. ולכן לא צריך לחשוש להיות ביחד כאשר יש מריבה אלא אם כן המריבה גורמת לסלידה או שנאה ביניהם.

אין לי את הספר ואני לא בטוחה שאני מדייקת אבל משהו בסגנון.
כרגיל אוהבת את הדיוקים שלך תודה בתוש ♥️מתחדשת11
הקפיץ אותי "זה לא עניין פשוט"מקקה
בעיני זה ממש פשוט
מותר
את לא חייבת שום דבר
זה לא דבר שעושים בלי לרצות
וזהו
חבל שאת מצטטת רק חצי מהמשפט ומוציאה מההקשרבתי 123
מה לעשות אנחנו יהודים ויש הלכה.
כמובן שמי שלא רוצה ללכת לפי ההלכה זה עניין שלה
אבל אני התייחסתי לחלק ההלכתי.
להגיד לא רוצה אז לא צריך זה לא נכון.
אסור בכוח ובודאי שזה חמור מאוד ובהחלט דוחים אם האישה לא רוצה.
כן עושים השתדלות. יש גם רצון מעבר לחשק מיני. רצון של אהבה. רצון לחיבור לחיבור רוחני. רצון לילדים. וגם אם הם רבו יש רצון לשלום בית אמיתי.
על הבעל החובה לפייס את אישתו ולא רק בליל המקווה אלא בכלל. ולאישה יש גם פה את הצד שלה.
וכן האישה שאוהבת את בעלה והתחייבה לקיים איתו חיי משפחה היא שותפה מלאה למצוות עונה ולמצוות פרו ורבו ושותפה להשתדלות למנוע מהגבר איסורים מהתורה.
הכל עניין זוגי והאישה למרות שלא מצווה היא חלק בלתי נפרד מהמצוות
אני ממש ממש חולקת עלייךמקקה
אנחנו יהודים ויש הלכה ברוך השם
ומקיימים אותה בשמחה
ואין שום חובה הלכתית על האישה
כן זה ממש שחור לבן
ולהגיד "זה לא פשוט" בעיני סתם נותן מצפון
אני חולקת על הגישה ההלכתית הזאת לחלוטין
מנסה קצת אחרתמקרמה
נתחיל מהשורה התחתונה.
כתבת שבסופו של דבר אם את לא רוצה- זה לא יקרה.

אז מפה זה בעיקר מקרה קלאסי של פער בין מחשבה גברית ולמחשבה נשית.

אם מיציתם את הדיון העקרוני ואתם עדין חלוקים (למרות שלפי דעתי כל רב שהוא יתיעץ איתו יגיד לו שכלל יסוד הוא שלהיות ביחד זה רק כששני הצדדים מעוניינים בכל וזה לו משנה ום זה לילי טבילה או לא)

והוא עדין מחזיק בדעה שיש לו חיוב להיות איתך באותו הלילה, אז שיעבוד קשה כדי שזה יצליח.
תפרטי לו מה זה כולל.
שהוא צריך לחזר אחריך.
לגרום לך לרצות
לגרום לך לחשק

שכל מילה והגישה על חיוב- לא עובדת.
שלגרום לך למצפון ורגשות שלילים רק ירחיק אותו מהמטרה
ש'הדור האחרון' והמדיכת כלות לא רלוונטים.
זה רק של שניכם
הטיעון שלו הלכתי? אז תפנו לרב שמקובל עליומיקי מאוס
אל תשלחי אותו לשאול אלא תשאלו יחד או תכתבו שאלה כי הניסוח פה קריטי

לא מאמינה שיש רב שיטען שיש חיוב הלכתי לקיום יחסים בליל טבילה אם האישה לא רוצה. להיפך יש איסור לקיים יחסים כשצד אחד לא מעוניין בזה
הוא לאאנונימית בהו"ל
רוצה לשאול רב בעניינים כאלה, כי קשה לו לשתף במשו כזה אישי.
שישאל מה ההלכה. בלי לפרט מה אצלכם בביתמיקי מאוס
או תתקשרו לרב שלא מכירים כמו למשל מכון פועה אז זה לא מפדח.
יודעת מה, יותר פשוט- תפתחו יחד ספר הלכה.
זה לא איזה שאלה ספציפית קיצונית, זה שאלה שדנו בה רבות והתשובה אליה ברורה בכל הדעות שאני מכירה-
אין חיוב
יש עניין גדול ובהחלט רצוי להתאמץ בשביל זה
יש איסור לשמש אם אחד הצדדים לא מעוניין

ובכלל לדעתי הנקודה לא צריכה להיות הלכתית אלא זוגית, פשוט חשבתי שאם זה השפה שהוא מדבר אולי נכון לענות לו בשפה שלו כדי שהדברים יותר יתקבלו בתור "סור מרע" לפחות...

לדעתי נשמע שחסרה ההבנה שלו על מיניות האישה (ואולי גם לך)
הרי ברור שהוא היה רוצה שתרצי, ושתהני
וממהסתם הוא לא מבין כמה התנהלות כזו לוקחת אותך (וכל אישה) 2 צעדים אחורה ומגבירה את הקושי בליל טבילה הבא. אם היה מבין באמת בטוח לא היה מתנהל ככה, הוא לא רוצה ברעתך חלילה...

וזה טבעי,זה לא ידע שנולדים איתו ובטח לא שגבר נולד איתו, וזה גם לא משהו שלומדים בבית ספר;) אז הכל תלוי בהדרכה לפני החתונה שהיא לפעמים ממש גרועה וגם כשלא היא לרוב קצרה ולא הכל נספג

ממליצה לכם ממש ממש ללמוד יותר על מיניות וזוגיות ולמצוא את הכלים והדרך שלכם להתקדם ולהתפתח, אולי קורס מקוון,אולי ספרים או הרצאות או ייעוץ פרונטלי- מה שיתאים לכם

בהצלחה!
ועוד נקודה ממש חשובהמיקי מאוס
כשאתם מקיימים יחסים- את נהנית? מגיעה לסיפוק?

אם לא אז אין ספק שזו הנקודה הראשונה לעבוד עליה... ללמוד את הגוף שלך, את המיניות שלך, את האמצעים שעוזרים לך להנות
ולהקדיש לזה זמן ומאמץ

כל עוד את לא נהנית מיחסים, גם אם זה "בסדר" לך, אין לגוף שלך סיבה לחשוק בזה...
תודה רבה יקרהאנונימית בהו"ל
הוא יתפדח לשאול כללי כי זה דיי מסגיר כבנאדם שואל שאלה כזאת...
וגם להרים טלפון לרבני מכון פועה הוא לא בעניין, ממקרה אחר שהיה לנו. בסוף אני התקשרתי...
הי כותבת גם מרץאנונימי כי לא נעים לי.אנונימית בהו"ל
קודם כל מבינה אותך מאד
להיות ביחד כשממש לא רוצים זה פשוט לא אמור לקרות.

אבל
אנסה לכתוב משו בעדינות, מקווה שיובן

הוא צודק שאין מצב שהמדריכת כלות שלך היתה אומרת את זה.
כי ליל טבילה בעניינו הוא איחוד מחודש בטהרה אחרי תקופת נידה.
וההפאדה הזו- לטבול אבל לא להיות ביחד
היא נכונה במצב של דיעבד כשהאופציה השניה היא לא לטבול מרוב כעס המריבה

ואז באמת עדיף לטבול ולא לקיים יחסים, מאשר לא לטבול.
הכפרדה הזו היא אינה הנחיה לכתחילה..

אוסיף בעדינות שאני חושבת שלאישה יש כח עצום עצום בתוך המערכת יחסים בכלל, ובפרט בנושא הזה.
והשדר שבעל מקבל לפעמים שהאישה כאילו המחליטה וטיפה שולטת בהחלטה של אם יהיה אישות או לא. וכמובן שנכון שסה צריך להיות מתוך רצונה ושמחתה. ברור.
אבל לפעמים יש לי תחושה כנשים שנהיתה אווירה של להשתמש בזה יותר מידי.
אני חושבץ שליל טבילה צריך מאד לנסות להשתמש בתבונה הנשית שלנו להכניס אהבה וחשק ופיוס (כמובן שגם הבעל. אבל כידןע בחייים יש לנו שליטה על עצמנו ולא עליו)
ולעורר אהבה. אמיתית.

אבל אם זה לר מצליח, ועדיין מאד כועסעם, ואין שום פתרון, אז עדיף לטבול ולא להיות ביחד

אבל זה לא יכול להיות ככלל בעיני, ההפרדה בין אישות לליל ובילה. במהות זה זה. ליל טבילה זה חיבור מחודש...
עצם האמירהסליל
הכוללת שלך "כנשים נהייתה אוירה של להשתמש בזה יותר מידי" היא בעייתית בעיניי.

איך דבר כל כך אינטימי ופרטי הפך להיות שייך לתפיסה כוללת?

להגדיר שאישה "משתמשת" בכוח הזה, זה כאילו יש כאן דינמיקה לא שווה. שהבעל רוצה או צריך משהו, והאישה מסרבת לתת לו. כאילו היא לא צד של רצון בסיפור הזה.
גם כשהבעל טוען טיעונים כמו זו מצווה וחובה, זה להשתמש בגורם אחר במקום לפתור את הבעיה עצמה.

זה לא אמור להיות ככה בעיניי
כל הדיון על מצווה לא מצווה, הטלת החובה על אחד הצדדים או משהו כזה - הוא שגוי בעיניי. זה צריך להגיע מרצון. לקרבה. של שניהם.

כל שאר הדברים לא אמורים להיות רלוונטיים בעיניי.
האם כדאי להשתדל להתפייס? בוודאי.
גם בלי קשר לטבילה.
ובלי קשר לתפקיד של גבר או תפקיד של אישה.
אלא כי כדאי להתפייס אחרי מריבה.

ובאופן כללי, אני חושבת שיותר בריא להעביר את החשיבה על כל העניין הזה לא כמצווה, ולא כמשהו שהאישה נותנת לבעלה אלא כביטוי הדדי לקשר.
לא הבנת אותיאנונימית בהו"ל
בדיוק כמוך חושבת שאישות שייכת לשניהם באותה מידה
ואין פה צד מחליט או שולט


אבל לצערי אני שומעת הרבה באווירה ציבורית דיבורים שאשה משתמשת בזה ככח במובן השלילי...
הכוונה משפטים כמו:
אם לא... אז לא נהיה ביחד
וזה בעיני שגוי
ומרחיק
ולא שייך לזוגיות...



וואו התגובה שלך ממש צורמת לי אני מצטערתanonimit48
שדר שהגבר מקבל שהאישה היא המחליטה?

נראה לי שקצת התבלבלת
מדובר במערכת יחסים
מדובר במערכת זוגית
מדובר ביחסי אישות
שני הצדדים אמורים לרצות בזה ולהנות מזה.
אישה שעושה משהו כנגד רצונה היא כאנוסה! והיא לא צריכה לעבוד על עצמה ולהכריח את עצמה בשביל הפיוס!
הפיוס הוא צדדי ליחסים המיניים. ולא צריך להתפייס בכח בשביל להגיע בסוף לזה…
ומה זה להשתמש בזה יותר מדי?
כאילו כל הנשים החליטו ביחד להקשות על הבעלים שלהן ולהחזיק אותם קצר באמצעות יחסי מין… הזוי.
אישה היא מטבעה יותר רגשית… כשחסר משהו ביחסים האישיים, ברגש- רוב הנשים לדעתי לא ירצו בכלל לקיים יחסים!
ליל טבילה לא ליל טבילה,
הציפייה מהגבר צריכה להיות- שאשתי תהיה שמחה בי, ועל ידי זה בעזרת ה׳ יהיה לה גם חשק אליי. לא- וואו היא לא עושה מאמצים להתפייס איתי ובסוף אנחנו לא מקיימים יחסים…
כנל הציפיה מהאישה...אנונימית בהו"ל
בדיוק מה שכתבת על הגבר.
שבעלי יהיה שמח בי.

למה הניסוח הוא כאילו שזו הציפיה מהגבר לדברייך?
למה לא משניהם?
זו מערכת הדדית!!
כמובן בהדדיות אבל עובדה שהוא רוצה והאישה לא …anonimit48
את חושבת שהכוונה - שבעלי יהיה שמח בי זה לספק אותו מינית…?
סליחה אבל ממש לא מסכימה…
אני דיברתי רק מבחינה נפשית זוגית ולא מבחינה מינית.
זה לא "האשה שולטת" או "הגבר שולט"יעל מהדרום
לק"י

זו החלטה זוגית.
האשה היא לא תחת הגבר, ולא הוא קובע לה מה היא תעשה.
בדיוק !anonimit48
לגבי מה שרשמת על מדריכת כלותבתי 123
א. תתפלאי אבל מאוד קל לטעות בהדרכת כלות. לפעמים מדריכות אומרות משהו ולא מדגישות לבחורה שמדובר באיזשהו טיפ או משהו בדיעבד.
אני לא חושבת שנשים משתמשות בזה בכלל אבל אני חושבת וממה שקראתי הרבה פעמים פה בפורום יש לפעמים הרגשה שהמצוה נתפסת כמשהו לא הכי חשוב או לפי חשק האישה. וגם מצד הגברים הם חושבים שזה מובן מאליו ולא מבינים שזו חובתם לדאוג לרצון ולפיוס של האישה
כמו ש @יעל מהדרום אמרה זה עניין זוגי לא קשור רק לחיוב ולא קשור לשליטה זו מתנה שהקב"ה נתן לזוג היהודי פעם בחודש לעשות ריסטארט להתחדש להעלות את הזוגיות והיחסים לרמות יותר פנימיות ועמוקות
אני חושבת שזה ממש לכתחילה כצריךמקקה
לא לכולם קל לעבור מאפס למאס בבת אחת כל פעם
קיום יחסים ואיטימיות זה נושא מורכב לנשים רבטת
והן ממש לא יוצאות דופן
ויש כאלו שלא מסוגלות לעבור מיד מאיסור להיתר מלא. כן, גם אחרי כמה וכמה שנות נישואין...
ממש מפריע הקלות שבה נשים פה מתבטאות, על דיני נפשות.
מצטרפת למחשבה שיש כאן דימניקה זוגית..באר מרים
רוצה לעקור את שאלת מה "צריך" ומי "אחראי" ושל מי "התפקיד"...

חיי אישות שייכים לשני בני הזוג.
במצב תקין שניהם רוצים בהם וכל אחד תורם את המקסימום שהוא יכול.

החיים דינמיים ויש בהם מצבים שונים.
כשיש שיח זוגי טוב מוצאים את הפתרונות.

במצב רגיל היחסים מתקיימים בליל הטבילה, אבל יש זוגות או מצבים שבהם זה פחות מתאים - אז דוחים בתיאום הדדי..
במצב רגיל מגיעים לליל טבילה בשמחה ובאהבה, אבל לפעמים נמצאים בכעס ובמריבה אז פותרים ומתפייסים.
במצב רגיל שני בני הזוג בבית, אבל לפעמים לא...

בכל אופן :
יש כאן כמה דברים שממש חשוב לדעת ולזכור:
חשוב לדעת שיש כאן שני דברים נפרדים. וטובלים גם אם אין יחסים.
חשוב לדעת שהשאיפה והאידאל הוא שאכן יהיו בלילה הזה יחסים.
לשוב לדעת שהמציאות דינמית.
חשוב לדעת שאין יחסים בלי רצון הדדי ופיוס ושני בני הזוג צריכים לעשות מאחת ץ כדי שיהיה רצון ופיוס.
חשוב לדעת שבזוגיות שנינו אחראים על הדינמיקה שבינינו, ומספיק שאחד מאיתנו יעשה צעד וישנה את הדינמיקה כדי שגם השני יושפע ויווצר מהלך של קירוב.
יקרה אם לאישה יש בעיה לעבור מאיסור שלבתי 123
שבועיים ברמה שהיא לא מסוגלת לקיים יחסים (אני מאמינה שלהרבה נשים יש קושי כזה או אחר גם לי). זה דורש בירור והתייעצות עם רב.
אולי הם מגזימים בהרחקות. אולי יש מקום להקל שם.
טהרת המשפחה זה ממש לא כפתוא שלוחצים עליו עכשיו אסור עכשיו מותר זה תהליך.
אולי האישה ובעלה צריכים ללמוד איך לגרום לליל המקווה להרגיש מדורג ולא משהו כפוי. ללמוד לעשות הכנה מתאימה רגשית וגופנית.
אולי זה עננין בדינמיקה הזוגית בכלל ואולי כדאי לשקול יעוץ זוגי
זה לא דורש בירור והתייעצות עם רבמקקה
אין לזה שום קשר להלכה
אולי התייעצות עם פסיכולוגית.
ייעוץ זוגי יכולה להסכים
אין קשר להלכה?בתי 123
ומה עם המקור של הבעיה הוא ריחוק גדול מדי בזמן ההרחקות? או לפעמים קירוב גדול מדי
תודה. זו בדיוק אני. הגדרת ככ יפה!אנונימית בהו"ל
אני לא עושה את זהאנונימית בהו"ל
כשליטה, ממש ממש לא.
פשוט לא בא לי אז לא. הכי פשוט.
סתם מתענינתחנוקה

קורה שאת רוצה ובעלך פחות?

איך תרגישי אז?

 

 

 

 

באופן אישי אני נפגעת,

וזה קרה אולי פעם אחת

 

 

 

 

זה אף פעם לא קורה אצלנו כיאנונימית בהו"ל
הוא תמיד רוצה, ואולי אני גם פחות צריכה את זה בכללי

ואם יקרה, ברור שיתכן שאפגע, אבל לא אטען לו טיעון הלכתי כמו 'גבר צריך לספק את אשתו', וזה מה שמפריע לי שהוא עושה.

אפשר לומר וואלה זה מבאס אותי, הייתי רוצה שזה יהיה הדדי וכו
את מכירה את עצמך מבחינה מינית במצבקופצת
הטבעי שלך?
כלומר לא בהריון / הנקה / אמצעי מניעה הורמונליים?
וגם לא מיד אחרי כל הנ"ל?

היתה לך תקופה כזו בחיי הנישואין?
את רוצה שאמשיך להגיב, או שיש לך מספיקקופצת
חומר לעבד בינתיים?

בכל מקרה שיהיה לכם בהצלחה. את עושה פה בירור חשוב ואני בטוחה שתתירמו ממנו❤
תמשיכי, זה חידוד טובאנונימית בהו"ל
אמשיך בשמחה ואגיד לךקופצת
איזה כיף לך שכל הטוב הזה עוד לפניך!!
אם מישהו היה אומר לי שיש עוד טעם חזק ועוצמתי לחיים פה שעוד לא טעמתי - הייתי מתרגשת ומסתקרנת.

כמו שכתבו לך- התגובה שלך והדינמיקה הזוגית שלכם סביב נושא המיניות ברורה ומובנת מאוד.
ועד שלא תחווי מיניות מהי - היא כנראה תשאר ככה פחות או יותר.

מה הסקופ פה את שואלת?
שאני מדברת עליך ורק עליך. בעלך כרגע לא מעניין אותי בכלל.

מיניות היא הרבה מעבר ליחסים עם בן הזוג.
היא תשוקה אדירה לחיים, היא אנרגיה מבעבעת, היא אהבה שלך את עצמך. חיוניות, חיבור לעצמך, שמחה, בריאות.

תוותרי על כל זה?????

אני הייתי עושה סטופ לכל מירוץ החיים בהקשר של הריונות, לידות, הנקות, מניעה הורמונלית. ויוצאת לחקור את העולם הקסום והנפלא הזה.

כ"כ הרבה טוב עוד מחכה לך❤
תודה איזה מהממתאנונימית בהו"ל
רמבם מפורש "ברצון שניהם ובשמחתם"כתבתנו
אני חושבת על זה הרבה לאחרונה,
שבדור שלנו יש לנו עבודה לעשות. לנו הנשים בלתקשר כל הזמן כל הזמן מה אנחנו מרגישות, מה עושה לנו טוב ויכול לעורר אותנו, מה מרחיק אותנו.
לגברים, להבין את זה, ליישם כמו מה שאנחנו אומרות להם, בדיוק, ולא כמו מה שנשמע שזה בערך אותו דבר.
וזו עבודה קשה ויכולה להיות גם די מייסרת. ושכרה בצידה.
האמת, שאת הרעיון להפריד אישות מליל טבילה שמעתי רקפה לקצת
כאן.

לא יודעת מה איתכן, אני טובלת אך ורק בשביל המגע והקשר המחודש.
בלי זה אין לי שום עניין בטבילה, ולראיה- אין שום עניין לטבול כרווקה.
אם זה היה בשבילי ולא בשביל הביחד שלנו אז היה צריך להיות עניין בטבילה גם כרווקה.

אז אני לא אומרת שצריך להיות ביחד בכל מחיר אבל בעיניי (ובצורה שבהאני מבינה את ההלכה) יש עניין גדול מאוד בלהיות יחד בליל טבילה.
וכאן התפקיד של הבעל כי החיוב עליו, הוא זה שצריך לפייס ולהתאמץ ולהשתדל כדי שזה יקרה. (ולא להגיד שזה צריך לקרות כי חייב)
והאישה צריכה לרכך את הלב ולא להוציא לו את המיץ כדי שיתחנן ויתחנן למגע האינטימי הזה.

ו..יש גם הלכה שאסור להיות ביחד אם כועסים/לא רוצים וכו'.

וחיבוק לך על המצב הזה!
מתפללת בשבילך שתצליחו לדבר על זה ולהגיע להחלטה שמוסכמת על שניכם.
זה לא בדיוק ככהאמאשוני
יש מצבים שהבעל בצבא, שאסור לקיים יחסים בהריון וכו', בעיות מניעה שלא מספיקים לפתור עד מועד הטבילה
וכן יש עניין לטבול בכל זאת,
אומנם לא באותה מחוייבות (נניח פחות קריטי אם דוחים ליום שיותר נוח לטבול בו אם הבעל לא בבית בכלל)
אבל עדיין זה מוכיח שלטבילה כשלעצמה יש עניין בלי קשר ליחסים.

ולכן גם במצב שאין מצב מבחינה נפשית לקיים יחסים, עדיין יש ערך לטבילה בפני עצמה.
מה שהכותבת אומרת זה שהיא לא פנויה נפשית ליחסים וטובלת בכל זאת בשביל הטבילה עצמה,
אבל הטבילה לא מחייבת יחסים. אלא צריך לטפל בבעיה הנפשית בשביל היחסים, ללא קשר לטבילה.

זה שאת כותבת- בלי זה אין לי עניין בטבילה, מניחה שזה כי לא התנסית (ושלא תתנסי) אבל כן יש עניין בטבילה גם אם לא אפשרי יחסים בגלל מגוון סיבות,
זה לא נכון להתייחס לטבילה ויחסים כנושא אחד בהכרח. יש מצבים מורכבים.
ולמה צריך לטבול בכל זאת?פה לקצת
לפי מה שאני יודעת זה כדי שאם פתאום הבעל יחזור מוקדם או יהיה איזה שינוי של הרגע האחרון אז שיהיו מותרים.
אז גם אם הייתי מתנסה (בבעל שלא בבית לדוגמא) וטובלת בכל זאת זה היה בגלל זה.

דיברתי על הרעיון בכללי (של אני טובלת בשביל עצמי בלי קשר למגע) ולא על המצב האישי של הפותחת.
אני טובלת גם כדי להיות אחרי זה...יעל מהדרום
לק"י

להוריד לי את זה מהראש.
לא להנאתי, ולא בשביל תחושת קדושה וכאלה😆
כשאין בעיהאמאשוני
אז טובלים בשביל לאפשר את המגע, זה בא ביחד.
אבל איך יודעים אם טבילה עומדת כחובה בפני עצמה או שכל עניינה הוא רק בשביל להתיר מגע? בוחנים מה קורה כשאין מגע, האם גם אז טובלים או לא? והתשובה היא שכן.
מה שמוכיח שמדובר בשני דברים נפרדים גם אם בשגרה לא רואים את ההפרדה בינהם.

למה חשוב שתהיה מודעות? כי במצב של סוף שבעת נקיים כשמסיבה כזאת או אחרת ברור שלא יהיו יחסים, עדיין טובלים.
ולכן לא משנה אם מישהי כועסת, מרגישה שגופנית המקום לא בשל עדיין ליחסים, מרגישה נפשית שאין על מה לדבר- בכל מקרה למקווה היא הולכת.
אח"כ צריך לראות אם נושא היחסים פתיר או לא.
אבל זה לא תהליך אחד של הכל או כלום.
הטבילה עומדת כמצווה בפני עצמה.
מסכימה איתך לגבי החשיבות ותפקיד הבעלמיקי מאוס
בעיני זה המהות של מצוות עונה
הרי גם עליו לא ציוו לשמש בכל מחיר
אלא גם הבעל וגם האישה ראוי וטבעי שיתאמצו לפנות את עצמם, ולהתאמץ לעורר את החשק בלילה הזה. ובאמת רוב הזמן החשק הוא טבעי וחזק אחרי הפרישה אבל לא תמיד (הורמונים, מריבות,עייפות)
ובאיזשהו מקום ברור שאישה טובלת בין היתר גם כדי לאפשר את המרחב למגע הזה,אבל לא בהכרח כדי לקיים יחסים כאן ועכשיו

אבל - לקחת את זה ולהפוך את זה לכלי זה פסול ומטופש. אם האישה לא רוצה לקיים יחסים הדבר האחרון שצריך זה לשלוף איזה טיעון הלכתי של "צריך" - מתכון בדוק לערעור היחסים ולכיבוי החשק. הפוך מהאידאל של לנסות לעורר אצל אשתו את החשק בחיזור ופיוס והבעת אהבה
כל אחד אחראי על עצמו בנושא הזה
בוודאי שיש מקום לשיח זוגי ולהתכוננות משותפת
אבל לא "לחנך" את השני

ההנחיה הזו נועדה להכווין את הזוג איך להתנהל ועד כמה לכבד את הערב והאקט הזה, לא כדי להרחיק בינהם ולפגוע במנגנונים של זוגיות ומיניות בריאה שבנויים על קיום יחסים ברצון ובאהבה

כמו שנקח אמירות על חשיבות אכילת בשר בסעודת מלווה מלכה, וננסה לשכנע מישהו עם וירוס בטן שגם ככה עדיין עם בחילות מסעודה שניה.ברור שזה מפספס לחלוטין את הנקודה- זה לא מכבד ולא מייקר את הסעודה הזו

מה שברור שסיטואציה כזו בטח אם היא חוזרת על עצמה הוא תמרור לזוג שמשהו קצת חורק, שכדאי לעבוד על הזוגיות עוד קצת גם לא בליל טבילה, ללמוד איך לתקשר ואיך לפתור בעיות ואיך ליצור מיניות זוגית בריאה וטובה כדי להיות פחות במצב כזה (וזה לא קל ויכול לקחת זמן אבל זה עבודה ששווה לעשות גם לפני שמגיע הפיצוץ)
תודה, עזרת לי להגדיר למה הטיעון שלו יוצר לי אנטיאנונימית בהו"ל
רק רוצה להגיד שהיום פחות מורגשהשקט הזה
אבל בעז"ה כשנחיה במציאות מתוקנת של ביהמ"ק ושל טומאה וטהרה אז וודאי שתהיה משמעות לטבילה בלי קשר לבעל, וגם רווקות יטבלו כי לטהרה תהיה משמעות נוספת של עלייה לביהמ"ק, אכילת קדשים וכו'.

זה לא ממש לגוף הדיון אבל כן קפץ לי מהדברים שכתבת


ולגופו של עניין- ברור שבמצב נורמלי אישה טובלת כדי להיות מותרת לבעלה, וגם אשה אחרי שבועיים משתוקקת למגע, לקרבה וכו'.. השאלה פה היא מה קורה כשהמצב קצת פחות 'נורמלי'. כשמגיעיפ לליל טבילה מתוך כעס. כשיש איזשהו ריחוק. כשאחד מהצדדים מסיבה מסויימת לא רוצה כרגע את היחסים. שם נכנסת השאלה של הקשר בין הטבילה לקרבה והאם אפשר לנתק לרגע את הקשר הזה.
גם בזמן בית המקדשחנוקה

רב הפנויות לא טבלו

היו משפחות מעוטות ששמרו טהרה כל הזמן

בדרך כלל החשובות והמכובדות ותושבות ירושליים...

תראי, לא חייתי שם..השקט הזה
אבל אני מניחה שלקראת 3 הרגלים טבלו, קרבן פסח, אם היה צורך בקרבן אישי..
לא באופן קבוע כל חודש כמו טהרה לבעל אבל ברור שהיה צורך לטבול מידי פעם
מגע= אישות?חנוקה

מגע בין בני זוג יכול להיות צורת תקשורת, שפה, הבעת חיבה,

יש אנשים שקשה להם מילולית...

לאו דוקא יחסים.

הרבה פעמים טבלתי בשביל חיבוק, לא בשביל יחסים

(לא שלא קיימנו יחסים, אבל באמת מתוך שבועיים של ריחוק, לפעמים מריבות, עייפות, כאב אחרי ילידה- לא תמיד היחסים היו החלום שלי)

 

מסכימה איתך שלא טובלים כרווקה...

 

ואני באמת בדילמה עכשיו אם לטבול או לא

למרות שיחסים בכלל לא רלוונטי

(עוד צריכה למצוא אמצעי מניעה וכו' ועוד לא טיפלתי בזה ואין לי כח בכללל)

זו בדיוק הנקודה שקשה ליאנונימית בהו"ל
מריחוק ליחסים עבורי זה מעבר קיצוני
יש הבדל מגע, חיבוק, קירבה לבין קיום יחסים.
והציפיה הזאת שממקום של אסור לו לשתות מהכוס שלי ועד ליחסים עושה לי לחץ.
הרי בדכ הטבילה היא בערב, לא בבוקר.. מה שאומר שתוך כמה שעות כבר צריך להגיע ישר לזה, לא מבינה את זה
ממש מבינה אותך..באר מרים
גם אני ממש הרגשתי ככה בתחילת הנישואין ולקח לי זמן ללמוד לעשות את המעבר בלילה אחד.

שוחחתם על זה?
חשבתם מה יכול לעזור?

לא יודעת האם אתם עדיין זוג צעיר או עם ילדים - זה משמעותית שונה..
אבל תחשבו ביחד כיצד לתכנן את ליל הטבילה ככה שהוא יהיה מדורג?
(אם כבר יש ילדים ממש תשקלו להביא באופן קבוע בייביסיטר בלילה הזה כדי להיות פנויים..)

זה מצריך שיתוף פעולה של שניכם. זה לא קורה לבד.

אם נקודת המוצא שלכל אחד מכם יש ציפיות, רצונות, צרכים - אבל במקביל גם קשיים ואתגרים.
ואתם כזוג, כמשימה משותפת של שניכם, רוצים לתת מענה לכמה שיותר מהצרכים, הציפויות והחלומות של שניכם ולהימנע מכמה שיותר מהקשיים של שניכם.
זה לא מצב של "את מולו" אלא של "שניכם ביחד מול האתגר".
ממש חשוב שתדברו על זה.
ולא בליל הטבילה עצמו אלא לפני כן.

אני לא חושבת שנכון שאף אחד מכם יציב אולטימטום או טיעונים הלכתיים לאף אחד אחר. זה לא הנושא.
הנושא הוא "איך אני יכולה לעזור לך כדי שיהיה לך נעים וטוב, ואיך אתה יכול לעזור לי כדי שיהיה לי נעים וטוב"
כמו שאמרו לך - מבחינת התורה שניכם בעצם צודקים.
אכן ליל טבילה הוא זמן שמיועד למצוות עונה, ואכן אין שום הכרח להיות ביחד ביום הזה, וכשאשה לא רוצה זה אפילו איסור.
אבל זה לא ממקום של "אני לא רוצה אז יאללה ביי", אלא ממקום של "אתה מאוד חשוב לי, והקשר איתך מאוד חשוב לי, וגם אני מבינה שליל טבילה אמור להיות לילה של רצון משותף של שנינו - אבל אני זקוקה לעזרה ממך כדי להצליח להגיע למקום הזה. אתה מוכן לעזור לי להגיע למקום של הטוב המשותף של שנינו?"
את שומעת כמה שזה נשמע אחרת?

ואחרי זה תחשבו ביחד מה נכון לכם מבחינה מעשית.

מנסה לתת רעיונות:
לדעתי כדאי למצוא דרך ליצירת קשר גופני מדורשףג ואווירה של חיבור.
הנה כמה כיוונים:
* המפגש הראשון כשאת חוזרת מהמקווה:
* היכן הוא מתקיים? במקום שרק שניכם שם או במרחב משותף? ברכב? (אם הוא מקפיץ אותך ומחכה לך בחוץ), בנוכחות הילדים?
* מה הוא כולל מבחינת מגע? שום מגע ורק דיבור? להחזיק ידיים? חיבוק ונשיקה? (איזה סוג חיבוק ונשיקה?)
* כיצד את פוגשת את המגע הראשון אחרי הטבילה? קודם דיבור ואז מגע? מבטים וחיוכים שמקדימים את המגע? מכתב או מתנה קטנה ממנו? זקוקה למשפט אהבה שמקדיל או מלווה את המגע?
* מה אתם עושים כשאת חוזרת מהמקווה? נשארים בבית או יוצאים? ארוחה? יושבים ביחד בסלון? מה עושים שם? כיצד תיצרו הדרגה של קירבה? (שימי לב שכל פתרון צריך להיות כזה שנעים לשניכם.. גם לבעלך יש מילה בנושא ולא רק לך)
* יציאה למרחב ציבורי עוזרת לכם או מפריעה (יש זוגות שנמנעים לחלוטין ממגע ליד אחרים - ואז זה עשוי להפריע: אמנם מדברים ויש אווירה נחמדה אבל אין שום אפשרות להדרגתיות של מגע, ויש זוגות שזה יכול להיות להם טוב: נמצאים במקום שרק מחזיקים ידיים או חיבוק קליל וזה מאפשר לך להתרגל למגע בלי לחץ להתקדם..)
* מה ייצור עבורך אווירה של קירבה ורצון? מוסיקה? ריחות? אוכל? פעילות מסויימת? משחק זוגי?
* נסו לסדר ביחד אפילו רשימה של סוגי מגע ולדרג אותם לפי ההדרגתיות שמתאימה לך - מ"רק לתת ידיים" ועד מגע מלא.. - מה נחשב אצלך "יותר" ומה "פחות"? ומה בעלך מרגיש לגבי כל סוג מגע והיכולת שלו להיות במצב של הדרגה?
* מה "מוריד לך את הרצון" וכיצד ניתן להימנע מזה?
* איזו עזרה טכנית אתם צריכים כדי להגיע לליל הטבילה עם פניות ומוכנות נפשית? בייביסיטר? לצאת מהעבודה מוקדם? מנוחת צהריים? שהוא יטפל בילדים בזמן שאת מתארגנת? להקפיד לטבול כמה שיוצר מוקדם? להזמין אותם מוכן? (זה ממש חשוב! ליל טבילה לגמרי יכול ליפול על חוסר התארגנות טכנית: עד שוזריל מהעבודה, מטפלים בילדים ומשכיבים אותם, הולכים למקווה וחוזרים (ומנחה וערבית לבעל..), מחפשים מה לאכול ו כיניל משהו, פתאום אחד מכם או שניכם כבר גמור מעייפות ולא במצב גופני ונפשי לקשר... - תכנון מראש יכול מ"מ לעזור לזה..
תודה על ההשקעהאנונימית בהו"ל
אתבונן בזה
ביחס לתגובות על כן הפרדה לא הפרדה בין המצוות - זהירושלמית במקור
מבחינה רעיונית זה לא ממש משנה כי הטבילה היא "שימושית" עבור כל תקופת הטהרה, שנמשכת נניח שבועיים, ובתוך התקופה הזו עבורה מיועדת הטבילה זה לא ממש משנה אם המשך קיום המצווה היה רק יום יומיים לאחר מכן, יש הרבה מצוות כאלו ויכולה לחשוב על דוגמאות אם צריך. כל זה נכון אלא אם כן אתה בנאדם שמחפש איפה להיות הכי בסדר שאפשר ולכסות כל הדעות, אבל לרוב, המחיר של לכסות הכל ולהחמיר זה בפועל להקל בעבירות אחרות של בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. נכון לכל תחום בחיים אבל בטח במצווה שעניינה הזוג, בניגוד למצווה אישית כמו תפילה )ועונה זו באופן אישי ממש ממש לא המצווה בה ארצה להשקיע מבחינת כמות הדעות שאני מכסה ולשאת במחיר).
קיום יחסים הוא גם בשביל האשה אבל גם בשביל הבעלאחתפלוס
וכדאי שאשה שפגועה מבעלה תאמר לו שאני הולכת לטבול אבל צריכה שתפייס אותי לפני קיום יחסים .אני רוצה להרגיש שבא לי להיות איתך ולא שאתה כופה עלי.
אין עניין להשתמש בזה כקלף מיקוח אלא לסבר את האוזן שכשאני כ''כ פגועה ממך ,לא בא לי להיות ביחד ולכן התפקיד שלך לדאוג שאהיה מפויסת.
ויש עניין דווקא ביום המקווה אבל כמובן רק האשה חפצה ושמחה
אז אל תטבלי אם את לא מעוניינתים...

ותשלחי אותו לדבר עם הרב שלו

קודם כל זה צריך להיות "ברצון שניהם" 

באמת מוזר לי כל מיני אנשים שמביאים רעיונות הזויים וחושבים שהם תמיד צודקים, בעיניי זה צורך בשליטה על אחרים

אבל למה לא לטבול? חבל .לא?אחתפלוס
ואם היום בערב/מחר בבוקר הם מתפייסים אז יאללה נחכה לערב כדי לטבול?
אפשר לטבול בלי קשר.
אני חושבת שזה לא סותר.קופצת
אם הוא תופס שחייבים להיות יחד בליל טבילה - סבבה, שידאג לזה. במצב תקין גם האישה משתוקקת לזה.

על מנת ליצור מצב מצב שאשה מעוניינת בקיום יחסים - נדרשת כאן עבודה של הבעל. וזוהי עבודה נטו שלו.
וגםשירה לב
שהיד של האישה לא תהיה קלה מדי על ההדק של 'לא'.
יותר מדי בקלות אומרים כאן שאם האישה לא רוצה אז לא. לדעתי גם האישה צריכה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להיות ביחד בליל טבילה. וגם האיש. אבל כן, גם האישה.
לא מספיק מדגישים את זה וחבל.
אם רוצים קשר קרוב ומשמח צריך להתאמץ.
את צודקת במשפט האחרוןמקקה
אבל זה לא קשור להלכה אלא לזוגיות
מסכימה.... לגמריזברה ירוקה
אבל למה האחריות היא נטו על הבעל?זברה ירוקה
זהצורם לי כי כאילו הבעל ברור רוצה
והאישה אולי רוצה ואולי לא

ואם האישה לא רוצה,תפקיד הבעל לפייס.

בגדול יחסי אישות בליל טבילה הם השתוקקות עמוקה של בני הזוג.
חוץ מיוצאי דופן...

כנראה שלמריבה שגרמה לכעס שניהם היו שותפים
אז גם בפיוס שניהם יכולים להיות שותפים...

אני לא מתכוונת לפיוס שלפני חיי אישות ממש. שמשמח אותה וכו.
אלא לפיוס ממריבה.




וגם, בהרבה תגובות יש פה מנגינה שחיי אישות זה משו שהבעל רוצה, והאישה לא כל כך, ואז כאילו תמיד הוא ירצה יותר ממנה. זה לא תמיד המצב...
חיי אישות אמורים להיות הדדים לחלוטין
פשוט כי זו הדוגמא של הפותחת...מיקי מאוס
ובינינן,זו מציאות יחסית נפוצה
אבל את צודקת.אם היתה תמונה אחרת התגובות כנראה היו אחרות ולפעמים זה באמת הפוך
אני הגבתי לקופצת.. שכתבה שהאחריות נטו על הבעלזברה ירוקה
לא כתבתי מובן כנראה. מתנצלת.קופצת
האחריות ליצור אישה שמחה ורגועה, מלאה, מסופקת ותשוקתית - *בעיני* היא של הבעל. והוא היחיד בעולם שיכול לגרום לאישתו אושר ברמה כזאת.

אני יודעת שיש נשים שחושבות אחרת. או נשים שהמציאות הזוגית שלהן לא כ"כ תקינה והן מחפשות ומתמלאות מאפיקים אחרים.

אני מדברת על אידאל.
במצב האידאלי הבעל הוא זה שמפייס, משמח וגורם לאשה להרגיש נאהבת.

ואשה שמרגישה כך - אין שום סיבה בעולם שלא תרצה יחסים. (להוציא בעיות הורמונליות 😑)

האחריות, הרצון, התשוקה לקיום יחסים - ודאי שהדדית!
וכמו שכתבת, הרבה פעמים חוסר הסימטריה הוא דווקא לצד ההפוך..

מה שכתבתי לפותחת הוא שהמצב הרגשי אותו היא מתארת היא נורה אדומה לבעל. נורה אדומה לזוגיות, בטח ובטח לקיום יחסים.
ומצד שניבאר מרים
אישה צריכה לקחת את האחריות על העולם הנפשי שלה..
התלותיות והפלת הסיפוק והאושר שלי על ידי מישהו אחר - אפילו הבעל זה מקור להמון תסכול.

אחרי שאני מסופקת וטוב לי עם עצמי, יש מקום לאפשר לבעל לשמח ולהוסיף טוב ומילוי מקומות עמוקים בי.
נכון! דיוק חשוב מאוד! תודה.קופצת
להוציא בעיות הורמונליותלהשתמח
זה להוציא חצי היריון, כל זמן הנקה, חלק מסוגי המניעה ולקראת מחזור בכל חודש... זה די הרבה.
האמת שאישה שחיי השגרה שלה מורכביםקופצת
מכל הרשימה שכתבת, נמצאת לדעתי בבעיה.

ואם דברו פה על לקיחת אחריות מצד האישה - זוהי דוגמא נהדרת.
מניעה שמוחקת חשק - מבחינתי היא לא אופציה.
הנקה שמוחקת חשק - מסתיימת תוך כמה חודשים בודדים.

ואני בכלל לא מתייחסת פה לבעל. קודם כל לאישה עצמה. מה זה חיים בלי מיניות? בלי תשוקה? בלי סיפוק???
כמובן שנכנסת כאן גם אחריות שעליה דובר פה בשרשור. מעצם היותך נשואה.


לגבי הריון - בעיני זוהי החלטה מושכלת ומשותפת של שני בני הזוג. גם הגבר וגם האישה יודעים לקראת מה הם הולכים ומה המחירים.
לא כ"כ מייחסת משקל לקושי של הגבר בהריון. לדעתי צורך האישה קודם.


ושוב, חוזרים לכלל הבסיס שתקף תמיד:
כשיש זוגיות אוהבת ותקשורת בריאה כל צד מגיע לקראת השני.
אין מצב שהגבר יכפה את עצמו.
ורבים הסיכויים שאשה תעשה מאמצים מרצונה החופשי גם כשיש לה פחות חשק.
סליחה שאני אהיה חריפהחנוקה

אבל אני בטוחה שאני לא לבד

 

הלוואי!!! שכולנו היינו עם חשק כל חיינו

ובפשטות עוררת את קנאתי עם תאורי החשק שלך

ואיזה חיים כייפיים ומאושרים ומספקים יש לך, כנראה!

 

אבל לא כולם חיות ככה!

 

ו.. חוץ מחשק אני רוצה ילדים= הריון, להרבה מוריד את החשק או מוחק

ילדים= הנקה- לא ב100% אבל רב הנשים מניקות. זה בריא לאמא זה טבעי לרובינו זה טוב לתינוק זה תקופת טהרה ארוכה

 

ועייפות, למשל, הורגת חשק. ורב הנשים שהן אמהות לילדים וגם עובדות או אפילו רק 1 מ2 הדברים הללו עייפות.

 

הלוואי! הלוואי שהיינו כולנו מסופקות

וואלה זה לא עובד לכל אחת, בכלל לא תמיד. בכלל לא כל יום.

 

לי למשל היה חשק בדר"כ ב7 נקיים, שזה טבעי ביותר, אבל עד הטבילה או יום אחכ זה היה עובר, שזה גם טבעי ביותר

-----------

זה גם חלק מהחיים.

 

כמובן לא סותר שנעשה השתדלות שיהיה חשק ושבעלי היה תמיד אכפתי לזה וכו' אבל

 

להגיד 'מה הם חיינו ללא חשק, מיניות, סיפוק'...................יש מצב שלהרבה מסביבך אין 'חיים' אם ככה

 

החיים מורכבים מהרבה בחירותהמקורית
שיש להן מחיר
וכל אחת שוקלת את המחירים של הבחירות שלה.אבל צריך לדעת שזה לא גזירת גורל, זה לרוב תעדוף
בעיניי, הרצון להיות עם הבעל מרצון ובחשק גבוה נמצא הרבה מעל הרבה דברים שכתבת פה.
זה לא שאין חלילה לאחרות חיים, אבל זה הנאה מרובד מסויים ועוצמתי מאוד בחיים בעצימות נמוכה יותר, לרוב, מבחירה. לא משנה שיש לה הרבה יתרונות.

וכתבתי על זה פעם בהרחבה יותר, את מזכירה לי עכשיו, שבאמת חלק מהעניין של הילודה והחשק שיורד הוא בעיניי זמן להתפנות לחיזוק הקשר הנפשי יותר בין בעל לאשתו, זה בסדר ממש שאין חשק כל הזמן, אפילו בריא בעיניי, אף אישה לא יכולה לדלג על תקופות כאלה בחיים, כולנו רוצות ב"ה הריונות וכו' ויש תקופה של מחזוריות מסוימת שהגוף עובד על פיה, הגןף עובד בצורה די דומה אצל כולן מסיבה מסוימת מסתמא, אבל בעיניי צריך לדאוג גם לחשק באופן אקטיבי לפעמים. יש דברים בלתי נמנעים, אבל לדעתי את רוב הניתן לשינוי כדאי לשנות, כל אחת במסגרת הבחירות שלה.
ולא בגלל הבעל. בגלל האישה עצמה. זה באמת משהו אחר לחוות.

שצריך לדאוג לחשק באופן אקטיבילהשתמח
זאת סוג של הנקודה שרציתי לומר .
שקשה לי האמירה - אין שום סיבה שהאשה לא תרצה. יש הרבה סיבות שהאשה לא תרצה. וצריך לדאוג לחשק באופן אקטיבי.
אני לא עם חשק כל החיים.קופצת
וגם בעלי לא.

לא יודעת איך קיבלת רושם כזה😅

נכון. יש לי ב"ה חיים מספקים ומאושרים.

בכלל לא מחייב שמה שאני קוראת לו "חיים" הוא גם מה שאת מגדירה כחיים.
אנרגיה החיים שלי בהחלט כוללת בתוכה מין. ולכן אני עושה את השיקולים שלי (הנקה, סוג מניעה). סבבה לגמרי אם מישהי חושבת ונוהגת אחרת, העיקר שהיא מאושרת.

כנל לגבי עייפות ועומס עבודה. את בוחרת איך ייראו החיים שלך. אני בוחרת להשאיר אותם עם קצת נשימה למרחבים, טיולים וזמן לעצמי.

וכן. מבטיחה לך שגם לי יש תקופות עמוסות ועייפות, גם ללא מיניות. השאלה היא כנראה בתדירות.

מי שטוב לה איך שהיא חיה - מעולה.
מי שרוצה לשנות - מוזמנת.

מי מונע ממני או ממך לשפר ולדייק את איכות חיינו?


וברור שזכותך / זכותכם לבחור למשל בהרבה הריונות, עבודות טובעניות וכו. והכי לגיטימי בעולם. אני מאמינה שאתם מודעים גם למחירים ומסכימים איתם.
גם אני משלמת מחירים על הבחירות שלי.
באמת תמיד אפשר לבחור לא להיותאנונימית בהו"ל
בעבודה תובענית?
לבחור להניק על פני מיניות בלי תחושה של גזירת גורל? כשאת ממש רוצה את שתיהם.
אני מאמינה בגישה של לקחת אחריות על איכות החיים שלנו, לא להתקרבן וכו.
אבל הגישה שלך מעט קשוחה עבורי, לפעמים אין לי שליטה על כמה לעבוד כי אני חייבת כסף, לפעמים קשה לי להחליט בין שני דברים ולהרגיש שתיעדפתי נכון. אנחנו אנושיים.
אני חושבת שתמיד אפשר לבחור. כן.קופצת
לגבי עבודה - זה לוקח זמן. אבל אפשר להחליט שמתחילים תהליך. (שינוי. למידת מקצוע מכניס וכו).

ואפשר לבחור להניק/ לא להניק, בלי הרגשה של גזירת גורל. זה לחלוטין בידיים, יותר נכון בראש, שלך.

אבל יכול להיות שהגישה שלי באמת לא מתאימה לך.
אני לא בנ"א שמתעסק עם אשמה, מצפון וחרטה.
מקבלת החלטות וסומכת על עצמי שקיבלתי את ההחלטה הכי נכונה בהתאם לידע ולמצב בו הייתי נתונה.
תמיד פתוחה וזמינה לבחון את ההחלטה שלי שוב.

כתבו לך פה גישות מהממות ורכות יותר. בהצלחה❤
תודהאנונימית בהו"ל
מהמם לך
וואלה מקנאה.

זו לא אני

ואני זקוקה לרכות יותר.

תודה על ההבנה
מבינה את מה שאת אומרתלהשתמח
ומסכימה בעיקר עם כלל הבסיס.
כל הפרטים הם הרבה יותר מורכבים בשבילנו ממה שאת מתארת ונראה לי שלכל זוג יש מסלול אחר לעבור עם הנושא הזה.
לא נראה, ,בטוח!קופצת
כל זוג והמסלול שלו.

שיתפתי פה מתובנותי על המסלול שלנו.
( כל מה שכתבתי בכלל לא היה מובן לי בשנים הראשונות..)

מי שלא רלוונטי לה - לדפדף מהר.
ומה עםאנונימית בהו"ל
לאישה חשובה הנקה כרגע יותר מהמיניות שלה? לפחות לתקופה מסויימת בחיים. אני מרגישה שזו שפיטה, זה הרי מאד אישי
להפסיק הנקה תוך כמה חודשים בודדים לא מתאים לכל אחת, אבל אז היא צריכה להרגיש אשמה אם לא מפסיקה? שלא חשןבה לה מספיק הזוגיות?
יקרה, איפה ראית אשמה?קופצת
לא מכירה מילה כזאת..😅

תקראי שוב מה שכתבתי: אני מפסיקה הנקה יחסית מוקדם כי *אני* רוצה שיהיה לי חשק עבור *עצמי*.
איפה נכנסת כאן זוגיות?


לגבי זוגיות והנקה - לדעתי זו שאלה זוגית לשבת ולחשוב יחד מה חשוב לנו יותר כרגע.
2 האפשרויות תקינות לחלוטין.


וטיפ לחיים😅: אל תרגישי אשמה אף פעם. אף פעם.
את חושבת שיש גבראנונימית בהו"ל
בעולם שיהיה מוכן לוותר על מיניות כי הנקה חשובה לו (לגברים חשובה הנקה?) או בגלל שההנקה חשובה לאשתו? בעיניי לא.
לא יודעת אם יש גבר שיוותר כי ההנקה חשובה לו.קופצת
יודעת שיש גבר שיהיה מוכן לספוג מיניות חצי כוח כי ההנקה חשובה לאשתו.

דיברת פעם עם בעלך על הנושא לעומק?
מה את רוצה? מה חשוב לך? מה את מרגישה..
מה הוא רוצה? כמה חשוב לו הנקה / חשק שלך. מה הוא מרגיש במרחב המיני שלכם...


בעיני, ורק בעיני(!). הנקה למול מיניות היא שאלה זוגית לחלוטין.
כןאנונימית בהו"ל
אמרתי לו שחשוב לי מאד הנקה, אני מאד אוהבת להניק, זה מחבר אותי לילד.
והוא לא קיבל את זה.

ולא נותר לי אלא להאמין לך שיש כאלה שיהיו מוכנים לספוג (ממקום שלם בלי לרצות, או לחוש גזירת גורל) מיניות חצי כח עבור רצון האישה להניק.

ותודה שהיית רכה איתי והדגשת שזה בעינייך
חחח נשמה את❤קופצת
הגיוני לחלוטין שיש ביניכם פער. הכי שכיח בעולם.

מה שאנחנו עושים כשיש פער זה מדברים עליו וחופרים אותו. ולעומק.

שמעת פעם ממנו הוא מרגיש כשהוא רוצה ואת לא? איזה תחושה עולה בו? אולי הוא מרגיש דחוי.. אולי לא מספיק נאהב...

הוא שמע פעם ממך מה את מרגישה כשהוא רוצה ואין לך שום כוח? כמה זה מתסכל אותך... אולי מרגישה אשמה...

ממה שאני ראיתי בחיים - דיבור עמוק עם הקשבה פעילה של שני בני הזוג - יכול מאוד לרכך פערים ולהוריד פגיעות.

שוחחנואנונימית בהו"ל
על זה לא מעט. יכול להיות שלא מספיק לעומק. פתחת לי כיוון למחשבה.

בכל מקרה גם כשהוא אמר שהוא מרגיש דחוי ושוחחנו על זה זה לא עזר.
בסוף יש עבודה עצמית של בנאדם על התדירות שבה הוא מרגיש דחיה (לא רק איתי), על הביטחון העצמי שלו. בסוף זה שלו.
לא מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
ההודעה שלך מאד הציפה אותי
אני חושבת שזה לא המצב בשטח
כן, הרבה נשים לא ככ מעוניינות ביחסי אישות, יותר במגע, בחיבוק, בחום.. גם בתקופות טובות ובלי קשר לעייפות, הורמונים וכו
וכן, אם מישו מהם לא רוצה סטטיסטית יותר סיכוי שזה יהיה האישה, זאת המציאות
כנראה שפחות תראי פוסטים של גברים 'אשתי הולכת היום לטבול ואני לא בחשק להיות איתה כי רבנו'. פחות. אצלם זה פחות מתקשר רגשית.
וטכנית, אני יודעת שזה נשמע קצת מוריד מהם, אבל טכנית הם זקוקים לסיפוק המיני והם יתאמצו עבורו.
חייבת להגיד שזה ממש לא ככה בהכרח לדעתיהמקורית

יש גם הרבה גברים שלא מעוניינים בהכרח ביחסים. לא יודעת כמה זה באחוזים, כי אף אחד לא מודד, אבל זה בהחלט קיים.

גם אם הם זקוקים כביכול פיזית לאישות, הם לא מנוהלים על ידה בהכרח.

לא הבנתי את המשפט האחרוןאנונימית בהו"ל
הם זקוקים לזה פיזית אבל לא מנוהלים על ידה? למה את מתכוונת?
שפיזית ייתכן שגבר זקוק לפורקן מיני יותר תדיר מאישההמקורית

אבל זה לא מנהל אותו. הכוונה- גבר שפגוע מאשתו, לא בהכרח רוצה לשכב איתה. 

יותר הגיוני לי שלא ירצה. אבל לפעמים הוא צריך להצדיק את היותו 'גבר' ולעמוד בציפיות

וגם לא בריב - הוא לא בהכרח יעשה הכל כדי להגיע לפורקן. או לכל הפחות לא יכוון לכך לכתחילה כל הזמן

 

 

בעקרון נשים יותר זקוקות לסיפוק מיניחנוקה

זה הקללה שלנו...

שתמיד רוצות עוד...

 

אבל- כן, רק עם מישהו שטוב לנו מולו רגשית, לא יכולות בשעת כעס וכו'.

וכן, המצב שאת מתארת רווח ויש לו הרבה סיבות

חלק מזה שאנחנו לא מספיק מחוברות לעצמינו ויודעות איך להנות מאישות

ושחינכו אותנו שכביכול זה בשבילו ולסיפוק שלו וכו'

אני הרבה חושבת על הסיבות לזהאנונימית בהו"ל
אם זה פיזיולוגי או כורח של עומס, תרבות, חינוך וכו
כנראה מורכבחנוקה

אבל בהחלט ייתכן שאשה מסוימת שתעשה ברור עם עצמה תוכל להגיע לסיבות שלה ולהתגבר עליהן

אני מאוד מסכימה..באר מרים
אם אישה לא מכירה את הגוף שלה ואת היכולת שלה להגיע דרכו לעונג
ויותר מזה - אם אישה לא נחשפת לעומק של החיבוק המלא בין איש לאישה שבא מהחיבור של גוף+נפש+איש+אישה כשכל המרכיבים האלה באים לידי ביטוי מלא - הגיוני שזה יהיה פחות חסר לה.

לפותחת:
את נהנית מאישות? מרגישה את העומק של החיבור שהיא יוצרת? רואה בה עונג? מוצאת ב"ה מקול של חיבור גוף ונפש?

אם לא - הגיוני שזה לא יראה לך משהו ששווה להתאמץ עליו....
אני רוצה להגיד לך רק משהו אחדמקקה
יש עוד כמוך
את לא חריגה
זאת התמודדות לא פשוטה אבל ממש לא רק שלך!
פשוט זה משהו שלא מדברים עליו ולכן גם הרבה יותר קשה להגיע לפתרון
תודה רבה רבה! אין לך מושג כמה זה מרפאאנונימית בהו"ל
אז בכלל לא מפליא שאלה התחושות שלך...באר מרים
עד שלא תגלי את הצורך באישות *בשבילך* זה ישאר משהו שאת עושה *בשבילו* ויציף מורכבויות...
מגיבה בדיליי כי זה הציף אותי, תודה לכולן על הדיוןאנונימית בהו"ל
הפורה והמכבד.

היו כמה נקודות שנגעו בי, אנסה להעלות כאן תימצות של המחשבות בעקבות הדיון.

על עניין המגע שעובר מאפס למאה תוך כמה שעות, ועבורי זה יותר מדי, גם אם אני לא הרוב, זו אני.. גם בליל החתונה זה לא התאים לי

על זה שזה צריך להיות השתוקקות זוגית, נכון, בפועל בעיניי יש יותר נשים שפחות זקוקות לזה מגברים, לפחות בתדירות, וכן גם בליל הטבילה, יכולה להיות השתוקקות למגע, אך האם אם אני לא משותקקת ליחסים דווקא משו פגום אצלי?

על זה שהטיעון של "המצווה", "אישה כשרה" וכד גורמים לי לתחושת אנטי כי אני מרגישה חייבת. אני הכי רוצה להיות אישה כשרה, אך קשה לי אם להיות כשרה זה להציל אותו מעבירה במשו שהוא ככ לא טכני.

שאני לא עושה את זה משליטה, הכי לא, עבורי לשחק בנתון הזה זה להחפיץ את עצמי (עבורי, לא מדברת על אחרות), פשוט הלב והגוף שלי לא שם, ולעשות דברים בלי הקשבה בעיניי מוביל לניתוק מעצמי לטווח הארוך.

ואחרי כל זה, ומה שאתן מתארות, אולי באמת משו לא תקין אצלנו וצריכים ייעוץ.

הירהורים...
מנסה להגיב לך פההמקורית

את מתארת תחושה מאוד נפוצה של המון נשים, שככל הנראה השדר הזה של 'חייבת', 'עושה רצון בעלה', 'מספקת אותן', (אני מוסיפה גם - "שלא יתפוצץ אם לא תקיימו יחסים")

פוגמת לנו בזרימה של יחסי אישות מתוך רגש.

הרי אנחנו לא מכונות, אנחנו לב. אנחנו מרגישות. חוות. עוברות דברים, ויש לנו רצונות.

בכנות, יש פעמים שאי אפשר לשים הכל בצד ולהתמסר. 

 

ולדעתי, זה עניין של תקשורת זוגית יותר מעניין אישי שלך מול המצווה.

יש זוגות שבאמת לא בהכרח מקיימים יחסים בליל טבילה. והכל בסדר. זה ברצון שניהם. הם צריכים את ההתקרבות הזו בהדרגה, מעדיפים את החיבוק קודם. הכל טוב

השאלה היא אצלך מאיפה זה נובע. ואיך אתם מתקשרים את זה ביניכם

אני מניחה שאם נחזור לנקודת ההתחלה, ובעלך סבור שיש לקיים יחסים בכל מצב, אז התחושה שלך מאוד הגיונית כי היא מציבה אותך במקום של 'חייבת'. 

אבלל.. קודם כל, את ממש לא חייבת להסכים

ודבר שני, אם מה שמפריע לך זה העניין הפסיכולוגי, מציע לך לפרשן את זה אחרת:

בעלך לא רוצה להכריח אותך. הוא משתמש בלשון ההלכה כדי להגיד לך שהוא ממש מחכה לך, כי הוא רוצה את הקרבה שלך באמת.

ייתכן ויש ביניכם פער בעניין האישות. מבחינת חשק, תדירות, המשמעות של האקט והחשיבות שלו.

ייתכן והוא סובר שחוסר החשק שלך לא מוצדק.  זה ממש יכול להיות הגיוני אם זה קורה הרבה.

 

 

תודה יקרהאנונימית בהו"ל
הייתי רוצה להסתכל על זה אחרת
והפרשנות שהצעת נכונה.
אך כנראה שבזמנים כאלה של ריחוק כשהוא עושה לי מצפון הלכתי על יחסים - אני לא מרגישה שהוא רוצה בקרבתי, אלא בסיפוקו המיני. לכן לא מצליחה לתת לזה פרשנות של קרבה שפשוט לא מתוקשרת נכון.
אני מרגישה שהוא רואה את עצמו, לא אותי.
אני גם לא בטוחה שההלכה היא מה שמניעה אותו כאן באמת, זה רק טיעון מנצח.
זה מה שנקראהמקורית

'כל האמצעים כשרים'

 

הוא מנסה בכל דרך שתביני אותו, וכמו בהרבה דברים בחיים - בהתחלה זה בדרכי שלום אחרי זה - בתחבולות תעשה לך מלחמה .

 

 

 

ממליצה לך לקרוא את הספר "פשוט לרצות"השקט הזה
של מיכל פרינס.
אני חושבת שהיא נוגעת שם בין היתר בנקודה של המעבר הזה בין מגע למגע.. האפשרות לעצור בנקודה מסויימת..

זה ממש עושה עוול לנסות לתמצת את זה אז ממליצה לקרוא פשוט
מצטרפת להמלצהמיקי מאוס
וגם לתכנים של אפרת צור
יש גם תכנים יותר בסגנון חרדי -למשל גן נעול של ליאורה בוקסנבוים

שוב תודה לכולן! ❤️❤️❤️אנונימית בהו"לאחרונה
שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקהאחרונה

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבתאחרונה

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

ברור שלא כולן יסבלו מזהעם ישראל חי🇮🇱

אבל חשוב להכיר

ושיתפתי מה אני עברתי כדי שאם מישהי מרגישה משהו דומה, שתדע .

חג שמח

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
זה שבב שמפריש פרוגסטרון,וזה הורמונליעל הנסאחרונה
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גנים
דיאפרגמה. הורמונים זה באמת נוראאוהבת את השבת

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך