שלום לכולן
כותבת מאנונימי בגלל קושי עם חשיפה בזה, זה נושא שמאד כואב לי
התפיסה של בעלי היא שחייבים להיות באותו יום של המקווה יחד
גם כשרבים
הוא אומר שזאת ההלכה
ניסיתי להסביר לו שזה שאני טובלת לא מחייב שנהיה יחד כשהלב לא מפוייס
והוא אומר לי משפטים כמו - 'זאת המצאה של הדור האחרון, לא יודע מאיפה הבאת את זה' או
'אין מצב שהמדריכת כלות שלך היתה אומרת לך דבר כזה' או הרב וכו'
זה גורם לי להרגיש לא בסדר.
וכמה שאני מנסה להסביר לו, זה מבחינתו המצאה שלי.
זה מעמיד אותי במצב שאני בלחץ ביום הטבילה כי כאילו יש שדר של ''חייבת''
זה לא שהוא ישכנע, בסופו של דבר אם אני לא רוצה זה לא יקרה, אבל הוא עושה לי מצפון באמירות האלה... ומשדר לי שאני לא בסדר.
אובדת עצות.
זה גורם לי להרגיש שהוא מרוכז בעצמו ובצורך שלו.
אחרי שקראתי כאן וראיתי את ההפרדה בין טבילה לבין להיות יחד כ2 מצוות שונות זה עשה לי ממש טוב, וגרם לי לטבול גם כשאני כועסת, אבל לא מצליחה לגרום לו להבין אותי.
אשמח לעזרה
)
בשורות טובות, בהצלחה