הסיבה שפנינו לבירור היתה כי הנשימה שלו יחסית קולנית (אני לא ממש שמתי לב בעצמי, אבל אחרי שהסבו את תשומת ליבי שמתי לב שבאמת תמיד כששקט אפשר לשמוע אותו נושם).
חוץ מזה אני לא חושבת שזה כזה מפריע לו. הוא טיפה נוחר בלילה, לא ממש נחירות אבל כן נשימה יותר כבדה שקצת מפריעה לאחים שרוצים ללכת לישון (לא ברמה מוגזמת, קצת מציק אבל הם נרדמים בסדר).
כששאלתי את הרופא אם זה ישתפר לבד כשהוא יגדל, הוא אמר שיכול להיות שכן ויכול להיות גם שיחמיר, אי אפשר לדעת.
אני מתלבטת האם באמת לפנות לניתוח.
נשמע לי מוזר ללכת לניתוח רק כי הוא נושם בקול. זה לא משהו שמפריע לו בשגרה. וניתוח, גם אם פשוט, זה פרדצורה שלא הולכים אליה בלי סיבה מוצדקת.
הרופא גם לא כזה לחץ כששאלתי אותו מה יהיה אם לא ננתח. הוא אמר שזה לא ניתוח מציל חיים, פשוט התסמינים שבאנו איתם ימשיכו. ואני לא חושבת שזה כזה נורא.
השיקול שלי הגיוני? או שאני מפספסת פה משהו?


