מוסחות יתר יכולה להיות על רקע הרבה דברים

הוא קטנטן!!!

ותיאורייך על השליטה של הילדון בחומר הנלמד די מוכיחים על כך שזה לא הפרעת קשב. 

בהחלט הייתי בודקת חוסרים בדם, מנסה לשים לב אולי אוכל הרבה מתוק בבוקר/בגן- דבר שממש עלול לגרום להיפראקטיביות גם למי שאין לו.....

אולי סתם הסביבה בה הוא יושב לא נעימה לו

הבגד מפריע לו

המזגן וכד'

יש כ"כ הרבה גורמים סביבתיים שעלולים לגרום לזה שלהגיד ישר נראה לי יש לו הפרעת קשב או היפראקטיביות (סתם ד"א היום לא משתמשים במונח הזה לידיעת הגננת) זה הגזמה בעיני.

(מגיבה בתור מורה מנוסה עם תואר בחינוך מיוחד וכמובן אמא)

למרות שכאן לדעתי לא המקרה @כמהה ליותר חייב להיות שההתנהגות היא ביותר ממקום אחד.

ייתכן שזה קשור למשהו בסביב של הגן.

האם סבא וסבתא גם רואים משהו?

חברים?

אם זה רק בגן זה בעיה שלו עם הגננת משהו שמוציא אותו מהריכוז אולי חבד שמציק

ו- לבדוק דברים פיזיים כמו תולעים וכד'.

ומסכימה לגמרי עם המשפט:

יש כ"כ הרבה גורמים סביבתיים שעלולים לגרום לזה שלהגיד ישר נראה לי יש לו הפרעת קשב או היפראקטיביות (סתם ד"א היום לא משתמשים במונח הזה לידיעת הגננת) זה הגזמה בעיני.

(מגיבה בתור מורה מנוסה עם תואר בחינוך מיוחד וכמובן אמא)

הציפייה מהילדים לתפוס צורה של כסא כל פעם שהגננת עוצרת הכל ורוצה לעשות ריכוז, או להתיישב בדיוק עם מה שיהיה לה נוח, ועל סמך זה אומרים שילד צריך אבחון.. בעיניי מאוד מוגזם

לא חשבתי שכל כך הרבה יגיבו לי.

אז דיברתי על זה עם בעלי, והוא דווקא כן אומר שהוא שם לב שהוא ילד יותר שובב מהרגיל.

אבל אני לא יודעת אם דווקא בכיוון של הפרעת קשב.

ותכלס, חשבתי על זה שבבית, הוא לא צריך להתרכז בכלום, אז אני לא חושבת שיש לי דרך אמיתית לשים לב לזה...

דיברתי גם עם עוד שני גננות שנימצאות בגן, שניהם אמרו שהוא מאוד מאוד פעיל, ושיש לו פתיל יותר קצר מהרגיל, ושהוא תמיד בתזוזה - נגיד כשכולם יושבים לעשות יצירה - אז הוא לא יושב, אלא עומד, ומידי פעם זז, הולך ליראות משהו וחוזר להמשיך.

הוא גם פחות מסוגל לשבת ולהקשיב, הם אמרו שרוב הילדים נגיד יכולים לשבת 40 דקות ברציפות, אז הוא כבר אחרי 25 דקות פשוט קם.

ויש עוד משהו שהגננת אמרה, שאני לא הבנתי מה זה קשור לקשב וריכוז - שכשהיא מספרת איזשהו סיפור, אז הוא הרבה פעמים קוטע אותה עם הערות שמו "גם לי קרא ככה..." או כל מיני תגובות על מה שהיא מספרת.

כולם ציינו שהוא ילד מאוד מאוד חכם, ולכן, למרות זה שהוא לא תמיד מקשיב, הוא מהילדים שהכי שולטים בחומר ויודעים.

וכולם גם אמרו שלא מדובר על משהוא קיצוני או חריג מאוד, אלא פשוט יחסית לכולם, הוא קצת יותר עם קפיצים וקושי ריכוז.

האמת שאני ממש בהתלבטות אם ללכת לאבחן או לא.

אני חוששת שאולי כל מי שניגש לכזה איבחון - מקבל הבחנה של בעיית קשב וריכוז (גם אם באמת סתם מדובר בשובבות). במיוחד בכזה גיל, שאין מיבחנים או משהו שיכולים להוכיח את זה...

אז חשבתי בינתים לעשות כמו מה ש@אמהלה כתבה, קבעתי תור לבדיקת דם. ואני אנסה להוריד סוכרים (שזה לצערי משהו שממש לא הקפדתי עליו).

ובינתים אני אבדוק אם אפשר לגשת להיפתחות הילד, ולעשות איבחון, גם בלי משוב מהגננת, כדי שאם באמת יש לו הפרעה - נוכל אולי להתחיל לטפל, אבל בלי שהגגנות ידביקו לו תגיות.

שוב, תודה רבה על התגובות ❤❤❤

שגם בגיל כזה אפשר לטפל. כמובן לא בכדורים.

היה כתוב שעושים נגיד פגישות טיפוליות, ונותנים לו כל מיני כלים כדי שיצליח יותר להתרכז ולא להיות מוסח. והיה כתוב שככל שמתחילים מוקדם יותר - אז יש תוצאות יותר טובות.

הלכתם כדי לקבל איבחון - ואמרו לכם שאין כלום??

אם כך, זה ממש מרגיע אותי. כי זה מוכיח שהם לא סתם מחפשים לאבחן בזה כל ילד שובב, בגלל חוסר בכלים לאיבחון בגיל כזה קטן.

אז אם כן, מה יש לי להפסיד מללכת?

לפני גיל 5 ויש כאלו שגיל 6.

בדיקת נוירולוג היא אפשרית, אבל גם ככה התורים ממש ארוכים.

בהצלחה! נשמע ילד מתוק ממש!

לא נתתי להורים אבחנה. גם אם הייתי בטוחה בזה 100%

להגיד להורים נראה לי לילד שלכם יש הפרעת קשב/היפראקטיביות בלי להיות מאבחנת ובלי לעבור תהליך של בירור ושלילת מפריעים אחרים זו טעות גדולה.

אפשר להסביר להורים מה רואים בגן, להדריך את ההורים לשים לב אם רואים את התופעות האלו בעוד זמנים/מקומות, לא לתת תווית.

וגם הגננת צריכה לעבור בירור עם עצמה האם היא דורשת מהילד מעבר ליכולותיו בגיל הזה, האם היא מספיק מכילה/נותנת מקום וזמן לפרוק מרץ,

הכי פשוט לאיש חינוך זה לזרוק על ההורים אבחנה ולתת להם להתמודד עם זה.

עכשיו אני שמה לב שהגבתי לך בגלל מה שכתבת אבל זה בעצם מיועד יותר לפותחת

@כמהה ליותר

אם באמת חובה להביא גם שאלון שממולא על ידי הגננת? או שאפשר רק עם ההורים?
אני ממש מעוניינת בשלב ראשון לעשות איבחון בלי שכולם בגן ידעו ויהיו מעורבים.

ואת בטוחה שבאמת גם בגיל כזה כבר מתאימים תוכנית טיפולית?

למה בדיוק זה אמור לעזור?

כלאמר - לילד שלי ברוך ה אין שום בעיה, לא חברתית (להיפך, כל הגננות מדגישות כמה כל הילדים אוהבים אותו, וכמה הוא דואג ועוזר לכולם) ושום בעיה לימודית (שוב פעם - להיפך - הוא מהילדים שהכי מבינים וזוכרים מה שלומדים).
כבר כמה פעמים הגננות אמרו לי שרואים עליו כמה שהוא מהגדולים בכיתה - לפי הכישורים החברתיים, ההתפתחות והכחמה שלו. הייתי צריכה כל פעם לתקן אותם, שהוא דווקא מה-3 ילדים הכי קטנים בגן. (מתוך 25 ילדים. אבל אין פערים גדולים, כי יש להם רק טווח של חצי שנה של גילאים בגן) הם כל פעם בקושי האמינו לי שהוא מהקטנים.

אז במה השינוי אמור להתבטא?

האמת שחשבתי על אחת הגננות שממנה אני יכולה לבקש את הטופס (היא גננת מחליפה, פעמיים בשבוע), ואני יודעת שהיא לא תצמיד לו שום תגית, כי היא אמרה לי בפירוש שהיא במקומי לא היתה הולכת לאבחן אותו (היא אפילו התעצבנה ולא הבינה למה הגננת השניה אמרה לי ללכת לאבחן), אלא מחכה עוד קצת ליראות אם זה לא סתם ילד שובב ושמח מאוד וזה יתאזן לבד עם הגיל.

ולגבי עזרה - אולי הוא לא באמת צריך עזרה. אבל אם הגננת סימנה אותו כבר כילד שקשה לו להתרכז, ושקשה לה איתו - אז זה בטח בסוף לרעת הילד.

אז גם אם בעיני זה הגיוני שכבר אחרי 25 דקות הוא מתחיל להשתעמם (במיוחד אם הוא חכם וכבר הבין מה שהגננת מסבירה כבר בפעם העשירית), אז עדיין, זה שהגגנת מתעצבנת עליו שהוא קם, זה בטוח משהו שקשה וגורם לו תיסכול. ואם יש משהו שיוכל לעזור לו לשבת יותר, ולימנוע את התקלים האלו כל פעם מול הגננת - אז ברור שאני רוצה לפחות לנסות...

האמת שדיברתי היום עם התפתחות הילד, ואמרו לי שכדאי לבוא וליבדוק. ושהרבה פעמים יוצא להם גם לאמר שאין לילד שום בעיה.

היא אמרה שבכל מיקרה לא מדובר על איבחון סופי כי לא מאבחנים בגיל כזה, אבל יוכלו להמליץ להיות במעקב כל חצי שנה, וככה מראש לעלות על בעיות אם קיימות ולנסות לטפל עוד לפני שהילד נופל לתדמים ה"ילד הרע" שקשה לו להקשיב וכו.

והיא אמרה שגם אין שום טיפול בגיל הזה, אלא רק אפשרות לעזור אם יש קשיים נילווים, נניח במוטוריקה עדינה, או טיפולים רגשיים.

האמת שממש הלחצת אותי. זה ממשלחלוטין גורם לי לחשוב על זה שוב...

במיוחד שאני כימעט בטוחה שהגננת טועה, ושהוא פשוט ילד עם המון אנרגיות. (אולי אני נגועה)

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.