בסיעתא דישמיא!מלמעלה אלוקים
עוד משהוא "קטן וטוב" לפני פסח-

הראשונים מלמדים אותנו שאין דבר כזה מילים נרדפות בתנ"ך- לכל מילה משמעות בפני עצמה!
לפי זה יש הבדל בין "הגדה" "סיפור" "אמירה" "דיבור" וכו'...
אאל"ט ר' צדוק הכהן מלובלין- מלמד אותנו שבכל מקום שרוצים לחפש את המשמעות של המילה תחפש במקום הראשון שהיא מופיעה בתנ"ך.
במקרה שלנו המילה להגיד- בשורש שלה מופיעה בפעם הראשונה בפרשית אדם הראשון (בראשית, ג', י'א)-
"ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר צויתך לבלתי אכל-ממנו אכלת"
אם נביט קצת מעבר על הפסוק וננסה להבין יותר מה זה אומר המילה הזאת לפי ההקשר פה-
הקב"ה שואל את אדם הראשון- "מי חידש לך את הדבר הזה? אתה לא ידעת את זה קודם! מי גילה לך על העץ?"
לפי זה אנחנו בעצם מבינים עכשיו שהמילה "להגיד" "הגדה" וכו' פירושה להגיד משהו חדש- משהו שלא היה קודם- כשאני "מגיד" משהו למישהו- אז אני מחדש לו משהוא שהוא לא ידע קודם.
(עוד דוגמא לפסוק- "השמים מספרים כבוד אל. ומעשה ידיו מגיד הרקיע" - יש פרוש אבל לא לעכשיו...)

לפי זה אנחנו לומדים משהו חשוב מאוד לגבי ההגדה שלנו- לא סתם קוראים לה הגדה! מטרת ההגדה היא שנתחדש! כל שנה מחדש! שננקה את עצמנו מכל כיוון (יש מקור לנקיונות המטורפים של פסח ) שנמצא את מי שאנחנו הכי באמת בלי החמץ- רק קמח ומים! חוזרים למקוריות!
לא רק אנחנו... כל העולם מתחדש ברגעים אלו- בכל חודש ניסן- האביב כל הבריאה חוזרת לעצמה למקוריות שלה- המעגל מתחיל מחדש! הכל פורח רענן וירוק! אין דבר שלא חוזר למקוריות שלו. (חג הקציר/האביב/החירות)
לכן גם התורה מצווה אותנו- "בחודש האביב" והאביב דווקא! כי זה הזמן! לכל חג יש את הזמן שלו...
לפי זה אנחנו גם יכולים להבין מהיא החירות האמתית מה זה "חופש" למה זה "חג החירות"- כי כאן, ודווקא כאן אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בצורה הכי טובה להיות הכי חופשיים באמת! כשאנחנו רק אנחנו בעצמנו- בלי תוספות למיניהם בלי עוד כל מיני חומרים בלחם- לפני שאנחנו מספקים להגדיל את עצמנו ולהתחשב בחברה ובכל השאר- קודם כל אנחנו!-הנשמה שלנו- "נשמה שנתת בי טהורה היא!" ותאמינו לי אי אפשר להיות יותר חופשי מאשר לגלות את עצמך באמת לראות מה הם הדברים שמפריעים לך להתקדם הלאה במעלה הנסיעה- לנקות את כל המניעות (אפילו אם אלה החברים שלך או הישיבה שלך- תמצא את המקום שלך! - "קנה לך חבר" "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ") לא לפחד אתם רק תשמחו- תרגישו אמיתיים וחופשיים!
אחד הדברים המיוחדים בשלושת הרגלים ואין בשאר החגים- אתה יכול לקחת את הכח מהם לכל השנה- זה לא כמו חנוכה ופורים שזה משהו זמני- אלו חגים של חירות (פסח) ואז תורה (שבועות)  ואז שמחה (סוכות) ומהם אנחנו צריכים לקחת כוחות שיש באותו החג ל-כ-ל השנה! בניגוד לשאר החגים שזה חד פעמי ולא נשאר- החגים האלה נשארים איתנו לכל שאר השנה כולה!
ועכשיו כשהכל מתחדש והכל ברמה של חסד ולא דין (אסור להתענות בכל ניסן) אנחנו צריכים לנקות את עצמנו ולהשאיר רק את מי שאנחנו הכי באמת ללא מניעות הכי חופשיים שבעולם! (חברה לחפש מה מפריע לכם! כל דבר יכול להיות כיסוי! באמת תחפשו!)

זהו... נסחפתי קצת... נראה אם אני יזכה ואנשים יקראו (ויפנימו!) את זה עד הסוף...

זה שילוב של חצי מהשיעורים בערך ששמעתי בזמן האחרון (חוץ מ- "מה משמעות ההסבה- זה רק מכביד!" וכו'...)
מקווה שתמצתי מספיק טוב והבנתם...
אוהב, מעריך ומצפה לגאולה הקרובה מ-א-ו-ד- שיר-חיים תעסה.

בס"דאוסקר
משמעות ההסבה-בזמנם כך אכלו השרים והמלכים ולכן תיקנו חז"ל לאכול
כך בליל הסדר.דרך חירות.
היום המנהג השתנה אבל תקנת חז"ל נשארה.
 
בברכה.
בסיעתא דישמיא!מלמעלה אלוקים
הכרחת אותי אז נכתוב את סיבת ההסבה שטיפה יותר לעומק
מה שאמרת זה ברור וזה נכון- בערך...
אני תסלחי לי אבל לא מאמין ולא חושב גם שזה נכון שאנחנו צריכים לסבול כי בעבר המלכים הסבו על צד שמאל בשכיבה... לי זה לא נוח וגם לא לאף אחד אחר... ואני ממש לא מרגיש יותר מדי כמו בן חורין...
לכל תקנה יש את הסיבה החיצונית ויש עוד כמה סיבות-

אני יעלה כמה שאלות תביני למה הכוונה-
  1. למה איטר (בן אדם שהיד החזקה שלו היא יד שמאל) גם חייב להסב על יד שמאל? (אחרי מחלוקת קטנה זאת ההלכה!) זה משתק לו את היד הוא לא יכול לאכול עם יד ימין ה-ו-א למשל ממש לא מרגיש בן חורין!
  2. ולמה אני צריך לסבול בגלל פעם? לי זה לא נוח! יש דרכים אחרות להרגיש בן חורין!
  3. גם פעם לא שכבו כך יותר מ-רבע שעה גג... היד נרדמת, הגב נתפס וכו'...
אנחנו צריכים להבין שיש עוד סיבה, זה אפילו יענה פה על עוד כמה שאלות...
אחת מהסיבות חוץ מזה שאנחנו צריכים להרגיש בן חורין (בטח יש עוד סיבות בעולמות עליונים יותר שאנחנו לא מבינים בהם) זה-
אנחנו צריכים לשתק את יד שמאל! לשתק באמת בשביל שנוכל להיות רק עם יד ימין! שמאל מסמל את הדבר הרע את הדבר הבעייתי והפחות טוב ("אורך ימין בימינה, בשמאלה עושר וכבוד") וע"מ לחזור למי שאנחנו באמת- לצאת ממצרים, להגיע לחירות נפשית אמיתית אנחנו צריכים ללמוד לשתק את יד שמאל את כל הצד הרע והחיצוני אלינו- את כל מי שלא אנחנו ולהשאיר רק את יד ימין!
זאתי גם אחת מהסיבות שבגללם אנחנו קושרים קודם את נעל שמאל ואח"כ את נעל ימין- קודם כל לרסן את החלק השמאלי ורק אח"כ את הימני- וכן אח"כ להתיר קודם את הצד הימני ורק אח"כ את השמאלי! 

[יש עוד כמה בחינות לשמאל בקבלה- גם של דברים "טובים" לדוגמא- ב"קרא זה אל זה ואמר" וב-"עושה שלום במרומיו" אנחנו קודם כל קדים לצד שמאל ורק אח"כ לצד ימין ואז לאמצע- זה תמיד העסיק אותי ולא הבנתי למה ואפילו החלפתי צדדים! (לא ידעתי את ההלכה) והשנה בישיבה שאלתי את הרב והוא הסביר שיש גם לשמאל עוד חשיבות- שמאל זה לכאורה בדימוי- הימין של השכינה... אז קודם כל אתה קד לימין של הקבה ואומר "עושה שלום במרומיו" ואז קד לצד ימין ואומר "הוא יעשה שלום עלינו" ואז קד לאמצע ואומר "הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" מובן למה- "שמאל של הקב"ה" ואז ימין שלנו ואז על הכל... זה היה בונוס קטן... ]

אחרי שקצת קצת הבנו למה אנחנו מסיבים על צד שמאל נגיד גם את ההלכה כדי שיהיה לנו יותר טוב וקל- (אני עדיין זוכר את הרב מסביר לנו את זה- מצחיק )
ישבן באמצע הכיסא וגוף מוטה לצד שמאל... זאת ההלכה וככה זה נוח וכיף ומשתקים את צד שמאל!

זהו שנזכה!
שנזכה לצאת כל אחד מאיתנו לחירות אמיתית לא להיות משועבדים לא לחברה לא ליצריות ולא לעצלנות!
באמת רק לחזור לעצמנו למי שאנחנו הכי באמת! לעשות ניקיון רציני בתוכנו!
אוהב ומעריך, שיר חיים.

וואו ממש תודה! על שני'הם!יורבית
את הראשון אפילו אמרתי בליל-הסדר
והשני- באמת ממש תהיתי בעניין הזה! כי מישהו שאל- "למה בכלל מסבים?" "בגלל שככה המלכים הרומאיים היו עושים."
וזה היה לי ממש מוזר שרק בגלל זה, אז תודה שהבאת לנו את העומק של הדברים.
 
מועדים לשמחה!!
בעזרת ה'!מלמעלה אלוקיםאחרונה
ב"ה! בשמחה!
וזאתי כל המטרה שלנו בחג לשאול שאלות ללמוד לשאול שאלות הגמרא התורה מתייחסת לבן שאינו יודע לשאול בצורה הכי גרועה! עלינו לשאול אם יש שאלות ומשהו לא מובן ולא נוח! חייבים לשאול ויכול להיות שלא תקבל תשובה! העיקר זה השאלה! אתה מבין שאין דבר כזה "סתם"... לא יכול שאנחנו עושים משהו סתם! זאת לא היהדות!
זה הכח המיוחד שיש לנו! השאלות- הדיבור! זה מה שמפריד אותנו מהחיות! זה הכח הכי עליון של האדם וזה עוול שלא מתיחסים בצורה הכי טובה לילדים וגורמים להם לשאול ומגרים אותם להמשיך לשאול, מה שקורה היום זה שהילד מקבל אווירה שמי ששואל הוא שואל בגלל שהוא לא מבין וזה אומר שהוא טיפש- ובגלל זה לא שואלים והוא מנסה להבין לבד מתוך מה שאומרים! וזה עוול אדיר אנחנו צריכים להרגיל לשאלות ולעודד לשאלות גם אנחנו "בנים"
 כולנו בנים להורים שלנו- הציווי הוא גם עלינו לחדש ולשאול ולהוסיף!

הרב קוק זצ"ל מבאר את זה-
בארץ ישראל חיים את את ה"כלל" מיד ופחות שמים לב לפרטים וכשיצאנו לגלות הפרטים הלכו והתרבו וכל ההלכות המשיכו והסתעפו להם עד לפרטי הפרטים והורידו ממש את ה"כללים" למציאות של הדברים הכי חומריים וקטנים שיש, ועכשיו כשאנחנו חוזרים לארצנו הקדושה "אווירא דארץ ישראל מחכים" אנחנו מתחילים לשאול שאלות ולא לעשות כמו תוכים את כל מה שבד"כ עושים- רוצים להבין את המעבר! כל האנשים שעזבו את הדת מהחלוצים של פעם עד לימינו עזבו בגלל שהם לא קבלו תשובות לשאלות וכל פעם שהם רצו לצאת מהמסגרת עכבו אותם ולא הבינו שהגיע זמן הגאולה! והפרטים מתחברים עם הכללים ביחד! אין רק פרטים, ולמה- כך! הכל הוא מעבר עם עומק ופה בא"י אפשר להבין ולגלות את זה!
זה גם ההבדל בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי (הבבלי נכתב בבל והירושלמי בירושליים- א"י)
הבבלי מלא הלכות ופרטי פרטים ולוקח זמן עד שמגיעים למסקנה הסופית לעומת הירושלמי שהכלל מראש ברור לא וההלכות מתוך כך נובעות לו והכל שמה קצר הרבה יותר ומתומצת (מאוד קשה להבין תלמוד ירושלמי!)
ולכן גם הם קראו להם "בבלאי טיפשאי" והבבלים התייחסו אותו דבר לחכמי א"י רבי זירא עלה לארץ מבבל וישב להשכיח את התלמוד שלו של בבל 10 שנים! ואז התחיל ללמוד את הכל מההתחלה בא"י כי הוא לא יכל להכיל את האור הגדול הזה סתם ככה! (בעז"ה אני יביא יותר מאוחר איפה זה מופיע בגמרא - פרח מזכרוני)
הנצי"ב מוולוז'ין מסביר את זה מאוד יפה דרך משל- 
בן אדם נכנס לחדר- הכל חשוך- לא רואה כלום והוא לא יודע כלום והוא מתחיל למשש ולמשש מרגיש רגל ועוד רגל- 4 רגליים חושב אולי זה מיטה? ואז הוא רואה שלמעלה זה נוקשה, אז אולי זה שולחן? ואז הוא רואה שיש משענת ואז הוא מבין שזה כסא.
לעומת זה בן אדם שנכנס לאותו חדר והאור דלוק הכל ברור לא והוא רואה ששם יש שולחן ושם כסאות וש מדף עם ספרים אבל מה החסרון הוא לא יודע ומכיר את החדר כמו השני שמכיר אותו על פרטיו הקטנים ביותר ועל הגבשושיות הקטנות ביותר!

הרב קוק מבאר שאחרי כל ריבוי הפרטים הגיע הגאולה ואנחנו מתחילים לשאול שאלות ועולים לא"י ומתחילים לקבל תשובות ומחברים את הפרט עם הכלל ומקבלים ומגיעים לאורות הכי גבוהים והכי מדהימים שיכולים לדמיין- ואז בסוף כל התהליך הזה כולם יהיו כמובן דתיים ואף אחד כמובן לא יעזוב את הדת כשיראו את כל היופי הזה ואז כמובן יבוא המשיח ויבנה המקדש וכו'...
(עוד על ההבדלים שבין תורת א"י לחו"ל באגרת צ"ו או צ"ז לא בטוח...)

זהו קצת ארוך אבל חשוב!
שנזכה לחבר את הפרטים עם הכלים בקרוב ולשאול שאלות על כל דבר ולא להניח לשום דבר להיות "סתם ככה" ולהקטין את התורה לכזאת רמה...
אוהב ומעריך באמת מכל הלב!  שיר חיים.
שמח לעזור תמיד!
ייש כח! יפה ממששושנהא
אז מה אתם אומרים, הולך כזכי, או אין הולך קזחי?קעלעברימבאר
על הדיבור ועל השתיקהנקדימון

אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.

למחקר או למעשה?טיפות של אור

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

למחקרנקדימון
שיביא לידי מעשה

תודה

AI לפניךHakuna.Matata

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

הפסקה על קדושת הדומייה של הרב זצ"לפינג פונג
תודה. איפה זה נמצא?נקדימון
אורות הקדש חלק ב עמוד צזפינג פונג
לא מתחייב שהמקור שנתתי נכון, זה מתוך ציון מקור במאמר מסויים שלמיטב הבנתי מתייחס לפסקה הנ"ל
רבי יצחק הוטנר על כךקעלעברימבאר

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

בספר פחד יצחקקעלעברימבאר

(חנוכה מאמר ח; אגרות וכתבים מכתב צו)טיפות של אור

יישר כוח🙂קעלעברימבאר

יש ברשת היכן שהוא?נקדימון

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אוצר החכמה?טיפות של אור

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

רחל אימנוילדה של אבא

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

איכה רבתי פתיחתא כדילדה של אבאאחרונה

מה הסיפור של חצי מנשה?…סיעתא דשמייא1
… הם לא ביקשו להתחשב בעבר הירדן ולא הבטיחו שיהיו חלוצים. האם בגלל שמנשה היה בכור בן בכור הוא קבל עוד נחלה בעבר הירדן? האם הם גם כן יצאו חלוצים לפני המחנה?
זה בגלל שיאיר בן מנשה , הבשן היתה אחוזה שהיה שליטקעלעברימבאר
שלה כשיב במצרים והיה הנכד של יוסף שליט מצרים ששלט גם על כנען
שמעתי בשבת כמה תשובות שמצאו חן בעינייטיפות של אור

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

 

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)


 

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

....אילת השחר
היה לי בזיכרון פירוש שקראתי לפני שנים,שהיה בזה עניין של מידה כנגד מידה של עניין מסויים, והלכתי לחפש כדי להביא בדיוק ומצאתי עוד פירוש לצידו (מעבר לאלו שהוזכרו כבר):

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש


"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16


פירוש נוסף-


בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה


[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

אני זוכרת שאומרים שמשה השאיר אותם שםמתואמת

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

נחלת בנות צלופחד היא בעבר המערביהסטורי
כמו כל משפחת חפר: עמק חפר, תרצה (מצפון מזרח לשכם, בירת ממלכת ישראל עד שזמרי שרף אותה) היא עיר של בת צלופחד.
נכון. תודה על התזכורת!מתואמתאחרונה
מלאכות המשכןילדה של אבא

לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.

לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?

זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?

לחם הפניםנקדימון
זה לא לצורך בניית המשכןילדה של אבא
הכנת הפשתן והצבעיםעזריאל ברגר
איך הכינו את הצבעים עם 'לש' 'מרקד' 'זורה" ?ילדה של אבא
מחלוקת בבלי/ירושלמיהסטורי

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

עניתי להםילדה של אבא
לפי הירושלמי אז כל המלאכות מלמדות גם את מלאכות המשכן בפועל?
זו שאלה נכונה מאודטיפות של אור

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

 

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

תודה על הפירוטילדה של אבא
אמסור לת"ח ששאל אותי..
יש הוספה מהמכילתאחוזר תמיד לאשתי

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

מעניין!טיפות של אוראחרונה
אפשר מראה מקום מדוייק? 
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.
מקפיצה.אשר ברא
אמר רבי נתן: המשיח שלי כבר הגיעחוזר תמיד לאשתי

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

לא יודע אם תבינו אותי אבלחוזר תמיד לאשתי

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

אני מתכוון יותר מכל החגים ואירועי השנהחוזר תמיד לאשתי

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

תסביר, נשמח לשמועאשר בראאחרונה
מה המקור?אשר ברא
המלך אחאב נהרג על המרכבהכְּקֶדֶם
זה מסר ליהוא שיציית לחוקי התנועהקעלעברימבאר
כְּקֶדֶםאחרונה
שילוח הקןצע

שאלה ממש בסיסית.

לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.

טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?

בדרך כלל לא..פתית שלג

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

כנראה שלאטיפות של אוראחרונה

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

 

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחפשת פירוש לתורה 'איה' של רבה"קאשר ברא
מעדיפה בקובץ שניתן להוריד 
....צאצא

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

לא מכיר את ליקוטי מוהרן. איזו תורה זו? תודה.צע
ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה י"באשר בראאחרונה

אולי יעניין אותך