(יש לי בעיה שהכל נכתב בבולד בהמשך ואני לא מצליחה לסדר את זה אבל לא נורא 
)
קודם כל חיבוק גדול על סערת הרגשות וכל התחושות הקשות הללו 
נשמע מדברייך שאת באמת פשוט עייפה. מותשת.
כתבת שבאופן כללי, וקל וחומר ערב פסח,
ועם תינוק קטן, ועם כל מה שעברתם כדי להביא אותו, ההריון, הלידה, הגידול, ההתמודדויות המשפחתיות, וכל יתר ההתמודדויות בשאר המישורים.
אכן את שחוקה יקרה
ועייפה
עייפה עייפה עייפה
וכ"כ כ"כ כמהה למנוחה.
וכ"כ כ"כ כמהה לרוגע.
וכ"כ כ"כ כמהה לגיוון, שיחרור, איוורור, כיף.
כרגע,
גם בגלל כל העומס והעייפות,
וגם בגלל האישיות שלך שאוהבת את הטיולים והיציאות -
את מרגישה שהדבר הזה בדיוק -
החופש, הטיול, המסלול, חו'"ל - כל אלו יתנו לך את המענה שאת כה זקוקה לו.
לכן לא פלא שאת נתלית בכך כ"כ חזק, רואה בזה ממש את פסגת השאיפות כרגע לזמן הקרוב.
וכאשר בעלך לא "מיישר קו" ובעצם ממש לא שם - זה מרגיש כאילו החלום מתנפץ לנו בפנים.
וזה מאוד מאוד קשה
וגם מאוד כואב
ויש הרגשת קוצר רוח כזו בנפש.
מאוד מאוד מובן יקרה הקושי שאת מתארת.
באמת מגיעה לך מנוחה
מגיע לך כיף ושחרור ונחת.
בעיקר הנחת הזו כמה שהיא נצרכית...
תני לעצמך חיבוק כזה ענק,
ולגיטימציה שלמה לכל הרגשות והרצונות הללו שלך
מגיע לך!
בטח שמגיע לך נחת!
ועכשיו צריך לראות איך את מגיעה לאותה הנחת הזו,
בהתחשב בכך שיש גם עוד צד נוסף כאן - בעלך היקר.
הוא לא אוהב לצאת, הוא אוהב בית.
כלומר מבחינתו מנוחה וכיף = בית.
וזה גם בסדר גמור!
אין כאן טועה או צודק
אלא שניכם צודקים!
וגם שניכם שונים
וצריך לראות מה אפשר לעשות כדי שגם את וגם הוא תרגישו שטוב לכם בבחירות שלכם.
כדאי לראות שבעלך *באמת* רצה וניסה לשמח אותך בכך שאתם בבית, כי הוא *באמת* רצה להיות אצל אביו.
לכן מבחינתו הוא באמת מאוד השתדל עבורך.
חשוב לראות זאת קודם כל בעיני עצמך, ואח"כ כשהכל ירגע מעט - לתווך לו עד כמה את רואה את זה גם.
זה בפני עצמו.
רק שיש נדבך *נוסף* - שהוא הרצון השלם שלך - שהיה להיות בכלל בחו"ל.
אך השהייה בבית שלכם היא בעצם מעין נקודת אמצע כזו עבור שניכם.
ועכשיו צריך לראות איך מקבלים גם את המענה לאותו כיף ושיחרור ואיוורור שלך.
האם למשל יש אפשרות שיום אחד בעלך כן ירצה לטייל איתך ושאר הימים בבית?
האם יש אפשרות שתצאי לטייל עם חברות/אחים/משפחה?
האם יש אפשרות שתצאו לחו"ל או טיול אחר בזמן אחר שפחות יקר? או במקום אחר פחות יקר?
האם יש אפשרות שתחסכו כמה חודשים סכום כדי כן לנסוע לאחריהם לחופשה שתמלא אותך בכוחות?
מה עוד יכול לתת לך את ההרגשה הטובה והנחת?
האם לבקש מבעלך פינוק בדוגמת זמן מנוחה לבד / לישון עוד בכיף / ארוחה שיכין או יזמין / מסאז' מפנק / זמן זוגי או כל דבר אחר יכול לעשות לך טוב?
אולי אפשר להגיע למנוחה וכיף בינתיים גם בבית, והוא יצטרף כמובן ויאפשר את הסביבה לכך?
נסי עוד לחשוב מה יכול למלא אותך ולשמח אותך
לראות גם אותך ואת הצורך שלך
וגם אותו ואת הצורך שלו, וכמובן את הרצון שלו שיהיה לך טוב ולבוא לקראתך כמה שהוא כרגע יכול ואיך שהוא יכול.
וכמובן לזכור שערב פסח השטן ממש מרקד ואנחנו צריכים להחזיר לו מלחמה.
לא ניתן לו להיכנס בינינו! השלום והאהבה והמשפחה שלנו יותר חשובים ונשים אותם בראש סדרי העדיפויות שלנו.
וכן, זה זמן לחוץ לחוץ לחוץ
ממש כמו בני ישראל "מקוצר רוח ומעבודה קשה"
ואינסוף דברים לסדר, לנקות, להכשיר, לדאוג, לחשוב, ילדים, בית, הכל מתערבב במין סלט אינסופי של כאוס ותשישות ועייפות אחד גדול.
אז לתת גם *לעצמנו* גם את המנוחה הזו סוף סוף כשיתאפשר.
מחר ב"ה הכל יהיה מאחורי כולנו
להשתדל לנוח, לשמוח, לאגור כוחות,
לבוא עם אנרגיות חדשות ומצבר מלא ומתוך כך ב"ה ליצור סביבה יותר נינוחה ומאפשרת גם לשיח הזוגי ולראיית הצרכים של שנינו.
(כמובן שגם בחג עצמו יש את כל הטריגרים שלו, אבל משתדלים מה שיכולים ובעיקר בעיקר דואגים לעצמנו לדברים החיוניים שממלאים אותנו בכוחות, באנרגיה, בטוב ).
שיהיה חג שמח יקרה! מלא באור וברכה גדולים 
נהנית מאוד לקרוא אותך