וכמה תוספות /הערות .

1. יש חלק מחכיכים/ חניכות . שלא אוהבים שיחות אישיות. למשל אם יש מדריכה חדשה והיא מגיעה לשבט שלה ורוצה להכיר את החניכות שלה ואיך היא תעשה את זה? דרך שיחה אישית!

אבל- ופה הבעיה שיש חניכות שצריכות להכיר קודם את המדריכה ולתת בה אמון כדי לדבר איתה

אני מסכימה איתך שדברים בסיסים של כמה ילדים אתם? ואיפה אחים שלך לומדים ? זה בסדר

אני מדברת על פן יותר עמוק. 

2. על חשיבות תנועת הנוער וכו'.

צריך לדבר על זה . אני אישית עד סמנריון הדרכ  לא הבנתי לצערי . באמת למה חשוב כ"כ לשים חולצת תנועה ולמה חשוב להגיע לאירועים תנועתיים חוצמזה שזה כיף...

אני חושבת שזה חשוב לדבר על זה רק בגילאים קצת יותר מאוחרים כמו כיתות ז,ח,ט, לא לחכות עד סמנריון הדרכה.

חוצמזה שזה גורם להרבה יותר מוטבציה להשקיע בסניף, תנועה...

כמו ש'מור' כתבה יש הרבה חניכות ששונאות שיחות אישיות!!!

בהתחלה שאלתי את כל החניכות שלי כמה אחים הם ושאלות משפחולוגיה כגון במה ההורים עובדים וכו' אבל גם על שאלות מעין אלה לא כל החניכות אוהבות לענות... אתם יודעים לא לכולם יש אבא, אמא ואחים.... צריך להיות מאוד זהירים!!!!!!!!!!

ולדבר עם חניכות על מצב החסה בשטחים וכיו"ב נראה לי שרוב המדריכים עושים זאת.

אידיאלי התנועה וחשיבותה ממש לא מענינים חניכה בשבט ניצנים ובמיוחד לא בשיחה אישית בנושא. אם מדריכה שלי היתה עושה לי שיחה אישית על חשיבותה של התנועה הייתי מעיפה אותה לכל הרוחות. בשביל זה יש פעולות, ממש לא מעניין אותי שמדריכה שלי תדבר איתי על חשיבותה של התנועה ולדעתי חניכות שלי למדו זאת הכי טוב מזה שהן ראו שאני אוהבת את התנועה  לובשת חולצתנועה ועושה בתנועה והן מבינות שהאידיאלים שאני מחדירה הם בעצם האידיאלים של התנועה.

או במילים אחרות- "אמור מעט ועשה הרבה"

הבהרה-אני בעד שיחות אישיות מאוד, אבל עם תשומת לב רבה שאכן החניכות\ים רוצים\ות בזה!!!!!

הדרכה- ממש סכנת נפשות!!!!!!! 

את בטוחה שכל מדריך ומדריכה יושבים עם כל חניך ומדברים (יותר מפעם אחת) יותר מעשרים דקות "על דא ועל הא"? באמת בטוחה בזה?

ברור שצריכים להיזהר, לכן בד"כ אני לא שואל על העבודה של ההורים. אפשר גם לשאול מישהו שמכיר את המשפחה (בד"כ רוב החניכים בסניף מוכרים על ידי איזה הוא מדריך) על בעיות כאלה ולהימנע מלגעת בנקודות רגישות. והשיחה לא צריכה להיות העברת כרטיס! זה לא שאני יודע את כל המידע על החניך ונו טוב סיימתי איתו.

אין חניך שלא רוצה דיבור אישי. אין אדם שלא רוצה יחס אישי. פשוט אין! האדם הוא יצור חברותי ואי אפשר להתנגד לעובדה זו. ואם לא רוצים יחס אישי איתך... ולא אמרתי שצריך על פעולת הכניסה. אבל אם אדם אחרי חצי שנה של הדרכה לא הצליח לדבר עם כל חניך לבד זמן מה...
איני אומר שבשיחה צריכים לצעוק על המידות וכו' אבל חובה לדבר, גם אם זה על המשחק של מכבי ביום חמישי, גם אם זה על הארי פוטר וגם אם זה על משהו אחר. שיהיה קשר אישי. אם אני אדבר עם חניכים שלי רק בפעולות, זה כמעט ולא ישפיע עליהם, הפעולות זה הדבר שהכי פחות משפיע בסניף. 

ברור שבגיל צעיר של חניך לא אדבר איתו על כל דבר. לכן שאלתי מאיזה גיל כן.

אכן הדרכה זה סכנת נפשות. אבל אם נבוא בגישה שזה סכנת נפשות ולא נעשה דבר; כבר אמרה הגמרא בסיפור של קמצא ובר קמצא "ענוותנותו של זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו" ובסוטה "מי שלא הגיע להוראה ומורה עליו הכתוב אומר כי רבים חללים הפילה. ומי שהגיע להוראה ואינו מורה עליו הכתוב אומר ועצומים כל הרוגיה"

נ.ב. אין סיבה שהנושא הזה אשר מדבר על לב ליבה של ההדרכה לא יהיה מוצף בהודעות, גם אם הוא שרשור ברמה מאוד גבוה.

ניסתי להגיד בזה שצריך מלא מלא הקשבה, ואם כל הנכונות והרצון הטוב לחשוב הרבה לפני כל דבר שעושים ולעשות זאת במליון אחוזי זהירות.

יש הבדל בין בנים לבנות.

בנים, מטבעם-לא יאהבו את השיחות האישיות. לכן צריך להגיע אליהם הביתה, לעשות אצלם פעולות-וככה להתחבר אליהם, להכיר אותם יותר. לשאול אותם יותר על עבודות, מבחנים-אם הם צריכים עזרה... ואז זה בא טבעי. אם החניך רוצה קשר, ורוצה שיחה אישית-אז הוא יתחיל לדבר. ואז המדריך צריך כבר להבין את רצונו, ולקחת אותו לאיזה משחק כדורגל בשניים... ותוך כדי לדבר.

בשום פנים ואופן לא "סתם" לשבת ולדבר. זה לא אפשרי! בנים הם היפראקטיבים...

לגבי הבנות- אותו כנ"ל. לא לנסות לפתוח אותם... לבוא, לראות, לשמוע, לעזור... והם בד"כ מתחילות להפתח מהר. אז צריך ללכת למקום שקט, ולדבר... עד הלילה.

זה בא עם הזמן בהתחלה סתם מדברים על כל מיני דברים אח"כ לאט לאט אתה מתחיל לסחוף את החניך לשיחה אישית...

אבל פה המדריך צריך להיות רגיש לראות אם החניך  באמת רוצה את זה .

לא תמיד החניך מסוגל לדבר על עצמו זה קשה!

החניך צריך להכיר קודם טוב את המדריך. לעשות לו מבחנים קטנים אם הוא באמת הוא מסוגל לספר לו דברים על עצמו, מסוגל לשמור על סוד.

ואז שהוא רואה שהוא מסוגל אז הוא שובר את החומות ההגנה שלו ואז הוא מדבר.

לשאלתך . באיזה גיל אפשר לדבר . אני אישית חושבת שבכל גיל השאלה  עלמה, איך, מתי. כל זה

ברור שכל אחד רוצה שידברו איתו! זה מראה על אכפתיות, רצון להקשיב, שבאמת משהו מתעניין בך.

לכן המדריך צריך להיות רגיש כדי לראות מתי החניך רוצה שידברו איתו....

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...