@הפי

אז מחילה אם חוזר על דברים...

"לא תרתח ולא תחטא". כשאנחנו כועסים, אנחנו לא אנחנו. אנחנו מאבדים את עצמינו. גם אם בסופו של דבר יכול להיות ש"ילך טוב" והכל יעבור בשלום, זו פשיעה להיכנס למצב כזה שיכול להיות שנעשה דברים לא טובים. יש בידינו את המושכות, ואסור לנו להביא את עצמינו למצב שנאבד שליטה בעצמינו. וגם לא מובטח לנו שנוכל לשלוט במצב לגמרי. עצה פרקטית שיוצאת מזה, לחשוב על זה, ולחשוב על כל האמרות האלו של "כל הכועס כאילו עובד ע"ז", שעבודה זרה זה בדיוק זה, "איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע" (שבת ק"ה עמ' ב'), האדם מאבד את עצמו כשהוא כועס.

מה שכתבתי זה פתרון זמני/כללי. אבל ביותר פרוטרוט הרבה פעמים הכעס נובע מזה שהאדם חומד דברים. האדם חשב שזה "מגיע לו" ו"שלו" ושפתאום מישהו אחר לקח את זה, או שפתאום הוא מנוע מלהשיג את מה שהוא רצה, הוא כועס. אם אדם יבין שהכל קצוב משמים בדיוק לפי מה שהוא צריך ומה שטוב לו, ואין כל נימה נוגעת בחבירתה, אז הוא יהיה שמח. לעומת עשיו שאמר: "יש לי רב...", יש לי הרבה, ולכן תמיד התאווה להשיג עוד ועוד, יעקב אמר: "יש לי כל". יש לי הכל, את כל מה שאני צריך, ה' דואג לתת לי בדיוק את מה שטוב לי, ולכן אני שמח בחלקי ולא כל הזמן מתאווה להשיג עוד ועוד ולא מסופק ממה שיש לי. ברגע שהאדם יבין שהכל בידי שמים והכל מנוהל ע"י ה', והאדם לא יקופח, וכל דבר שמגולגל בעולם זה ע"י ה' וזה לטובתו, הוא לא ירגז ולא יכעס כשהדברים לא מתנהלים לפי מה שהוא ציפה וחשב לנכון ולטוב. (אגב, חובות הלבבות בשער הבטחון אני חושב מדבר על היחס בין הבטחון בה' לבין ההשתדלות, איך אפשר לשלב את שני הדברים בלי סתירה.....).

מקוה שעזרתי

נ.ב. זו התגובה היחידה (כמעט) שלא הגבת לה....😥

1. אכן, הייתי מודע שזה לא מעלים לגמרי את הכעס.

2. אכן זה קשה לשלב בין הדברים, אבל אני חושב שזה לא סותר. הציפייה היא מה' שימלא חסרוני, והיא לא אמורה לסתור את העובדה שהוא לקח, שינה את התוכניות. נגיד לדוגמא אדם התפטר מהעבודה. זה מעצבן קצת. אבל הכעס לא אמור להיות על הבוס, אלא הציפייה היא מה', שייתן לי עבודה. ולהתפלל אליו שיסדר עבודה. כשה"בעיה" היא מהבוס, אז הרבה יותר קל לכעוס עליו שהוא לא בסדר וכו'...אבל אם הקב"ה הוא זה שגרם שהבוס יפטר, פתאום המבט על זה הוא אחר, כי ה' רוצה בטובתינו והכל לטובה. נראה לי זה המבט שצריך להיות. ואני מסכים שקשה לשלב אותו עם ציפייה....

אכן....

בשמחה, שמח לשמוע שעזרתי....

באופן כללי מה זה כעס?
בדרך כלל כעס זה ציפיות של מהעולם, מהיקום ומהחבר'ה. אנחנו באים בציפיות, בטוחים שהכל יקרה בדיוק כמו שאנחנו רוצים ומצפים ואז...זה לא קורה.
מה שקורה אז זה שכל הציפיות שלנו מתנפצות לנו בפרצוף, אנחנו נבהלים ומתמלאים בכעס כי אנחנו מאמינים שהוא יעזור לנו לקדם את הציפיות שאנחנו בטוחים שהן נכונות וטובות.
אז בקיצור:
כעס זה לרצות להופיע רצון שמתנגש על המציאות ומתנפץ.
אז מה עושים, יש כמה דרכים לעבוד עם כעס:
א. בעוד שפרויד טוען שפורקן ליצרים זה דבר בריא אנחנו כיהודים טוענים שזה לא אז צריך להתאמץ לא לתת לכעס לפרוץ בצורה חיצונית. אפשר לכעוס בתוך הלב אבל צריך לדבר בצורה רגועה.
אם רואים שמתחילים לאבד שליטה צריך לעצור את השיחה, לעצום עיניים, לספור עד עשר, לצאת לטיול קטן עד שנרגעים ולחזור בכוחות מחודשים.

ב. צריך ללמוד לנתח את הכעס, ללמוד מה גורם לנו לכעוס וללמוד להבא להתרחק ממנו. צריך להבין שמטרת השני היא לא להכעיס אותי אלא הוא בטוח שהציפיות והרצונות שלו טובים כמו שאני בטוח בשלי ולכן הוא לא אדם רע אלא שנינו בעלי מטרות טובות.
ג. והדבר הבסיסי יותר זה להבין שהכעס לא באמת עוזר, אם נכעס גם אם ננצח בוויכוח אנחנו נפסיד, אבל גם לא ננצח בוויכוח בדרך כלל, הצד השני יכעס גם הוא או שהוא פשוט לא יגיב ולא יסכים בלב. כעס זה דבר מובן אבל לא דבר נכון
ד. יש עוד אבל אומרים שאנשים לא קוראים הודעות ארוכות אז אני אעצור כאן

אם את מרגישה תקופה שהכעס יותר נוכח בחיים שלך, אפשר להתבונן ברגש הזה. 

לאן את שואפת להגיע? עבודת המידות היא מתמשכת זה לא בום וזהו.

(אבל זה עבודה משתלמת מאוד מאוד אולי הכי משתלמת בחיים )

בס"ד

כעס הוא תגובה לרגש כלשהו שעלה בנו, למשהו שקרה, הוא לא רגש ראשוני. זיהוי הרגשות והסיטואציות שמובילות אותנו לכעס יכול לעזור לעצור אותו לפני. החכמה היא לעצור שנייה לפני שמגיעים לכעס, לנשום עמוק ולראות אם יש אולי דרך אחרת להתמודד עם הרגש שעולה בנו.

עם כל זאת כל עוד זה בטווח הנורמלי אז לקבל גם את זה שאנחנו בני אנוש ומדי פעם אנחנו כועסים. בזוגיות ובכללי בחיים צריך לדעת להכיל גם את זה.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת