@הפי

אז מחילה אם חוזר על דברים...

"לא תרתח ולא תחטא". כשאנחנו כועסים, אנחנו לא אנחנו. אנחנו מאבדים את עצמינו. גם אם בסופו של דבר יכול להיות ש"ילך טוב" והכל יעבור בשלום, זו פשיעה להיכנס למצב כזה שיכול להיות שנעשה דברים לא טובים. יש בידינו את המושכות, ואסור לנו להביא את עצמינו למצב שנאבד שליטה בעצמינו. וגם לא מובטח לנו שנוכל לשלוט במצב לגמרי. עצה פרקטית שיוצאת מזה, לחשוב על זה, ולחשוב על כל האמרות האלו של "כל הכועס כאילו עובד ע"ז", שעבודה זרה זה בדיוק זה, "איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע" (שבת ק"ה עמ' ב'), האדם מאבד את עצמו כשהוא כועס.

מה שכתבתי זה פתרון זמני/כללי. אבל ביותר פרוטרוט הרבה פעמים הכעס נובע מזה שהאדם חומד דברים. האדם חשב שזה "מגיע לו" ו"שלו" ושפתאום מישהו אחר לקח את זה, או שפתאום הוא מנוע מלהשיג את מה שהוא רצה, הוא כועס. אם אדם יבין שהכל קצוב משמים בדיוק לפי מה שהוא צריך ומה שטוב לו, ואין כל נימה נוגעת בחבירתה, אז הוא יהיה שמח. לעומת עשיו שאמר: "יש לי רב...", יש לי הרבה, ולכן תמיד התאווה להשיג עוד ועוד, יעקב אמר: "יש לי כל". יש לי הכל, את כל מה שאני צריך, ה' דואג לתת לי בדיוק את מה שטוב לי, ולכן אני שמח בחלקי ולא כל הזמן מתאווה להשיג עוד ועוד ולא מסופק ממה שיש לי. ברגע שהאדם יבין שהכל בידי שמים והכל מנוהל ע"י ה', והאדם לא יקופח, וכל דבר שמגולגל בעולם זה ע"י ה' וזה לטובתו, הוא לא ירגז ולא יכעס כשהדברים לא מתנהלים לפי מה שהוא ציפה וחשב לנכון ולטוב. (אגב, חובות הלבבות בשער הבטחון אני חושב מדבר על היחס בין הבטחון בה' לבין ההשתדלות, איך אפשר לשלב את שני הדברים בלי סתירה.....).

מקוה שעזרתי

נ.ב. זו התגובה היחידה (כמעט) שלא הגבת לה....😥

1. אכן, הייתי מודע שזה לא מעלים לגמרי את הכעס.

2. אכן זה קשה לשלב בין הדברים, אבל אני חושב שזה לא סותר. הציפייה היא מה' שימלא חסרוני, והיא לא אמורה לסתור את העובדה שהוא לקח, שינה את התוכניות. נגיד לדוגמא אדם התפטר מהעבודה. זה מעצבן קצת. אבל הכעס לא אמור להיות על הבוס, אלא הציפייה היא מה', שייתן לי עבודה. ולהתפלל אליו שיסדר עבודה. כשה"בעיה" היא מהבוס, אז הרבה יותר קל לכעוס עליו שהוא לא בסדר וכו'...אבל אם הקב"ה הוא זה שגרם שהבוס יפטר, פתאום המבט על זה הוא אחר, כי ה' רוצה בטובתינו והכל לטובה. נראה לי זה המבט שצריך להיות. ואני מסכים שקשה לשלב אותו עם ציפייה....

אכן....

בשמחה, שמח לשמוע שעזרתי....

באופן כללי מה זה כעס?
בדרך כלל כעס זה ציפיות של מהעולם, מהיקום ומהחבר'ה. אנחנו באים בציפיות, בטוחים שהכל יקרה בדיוק כמו שאנחנו רוצים ומצפים ואז...זה לא קורה.
מה שקורה אז זה שכל הציפיות שלנו מתנפצות לנו בפרצוף, אנחנו נבהלים ומתמלאים בכעס כי אנחנו מאמינים שהוא יעזור לנו לקדם את הציפיות שאנחנו בטוחים שהן נכונות וטובות.
אז בקיצור:
כעס זה לרצות להופיע רצון שמתנגש על המציאות ומתנפץ.
אז מה עושים, יש כמה דרכים לעבוד עם כעס:
א. בעוד שפרויד טוען שפורקן ליצרים זה דבר בריא אנחנו כיהודים טוענים שזה לא אז צריך להתאמץ לא לתת לכעס לפרוץ בצורה חיצונית. אפשר לכעוס בתוך הלב אבל צריך לדבר בצורה רגועה.
אם רואים שמתחילים לאבד שליטה צריך לעצור את השיחה, לעצום עיניים, לספור עד עשר, לצאת לטיול קטן עד שנרגעים ולחזור בכוחות מחודשים.

ב. צריך ללמוד לנתח את הכעס, ללמוד מה גורם לנו לכעוס וללמוד להבא להתרחק ממנו. צריך להבין שמטרת השני היא לא להכעיס אותי אלא הוא בטוח שהציפיות והרצונות שלו טובים כמו שאני בטוח בשלי ולכן הוא לא אדם רע אלא שנינו בעלי מטרות טובות.
ג. והדבר הבסיסי יותר זה להבין שהכעס לא באמת עוזר, אם נכעס גם אם ננצח בוויכוח אנחנו נפסיד, אבל גם לא ננצח בוויכוח בדרך כלל, הצד השני יכעס גם הוא או שהוא פשוט לא יגיב ולא יסכים בלב. כעס זה דבר מובן אבל לא דבר נכון
ד. יש עוד אבל אומרים שאנשים לא קוראים הודעות ארוכות אז אני אעצור כאן

אם את מרגישה תקופה שהכעס יותר נוכח בחיים שלך, אפשר להתבונן ברגש הזה. 

לאן את שואפת להגיע? עבודת המידות היא מתמשכת זה לא בום וזהו.

(אבל זה עבודה משתלמת מאוד מאוד אולי הכי משתלמת בחיים )

בס"ד

כעס הוא תגובה לרגש כלשהו שעלה בנו, למשהו שקרה, הוא לא רגש ראשוני. זיהוי הרגשות והסיטואציות שמובילות אותנו לכעס יכול לעזור לעצור אותו לפני. החכמה היא לעצור שנייה לפני שמגיעים לכעס, לנשום עמוק ולראות אם יש אולי דרך אחרת להתמודד עם הרגש שעולה בנו.

עם כל זאת כל עוד זה בטווח הנורמלי אז לקבל גם את זה שאנחנו בני אנוש ומדי פעם אנחנו כועסים. בזוגיות ובכללי בחיים צריך לדעת להכיל גם את זה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.