אבל זה בוודאי מחויבות

קל וחומר ילדים.

אני נישאתי בגיל 22 אחרי שנה של 'חופש' שבהחלט עשתה לי טוב

וכמה שהיום אין ספק כמכלול החיים יותר יפים

הזוגיות והילדים זה אושר וסיפוק מיוחדים

יש געגועים גם לימי הרווקות העליזים..

ולפותחת- אני מבינה את התחושה.

באופן אישי לי מה שעזר היה להכיר את בעלי ולהבין שאני רוצה לחיות איתו,

ואז הסכמתי למחויבות הזו

מה זאת אומרת בזבזו זמן יקר? בזבזו את הזמן של מי?

הם גם מרגישים בזבוז זמן?

נכונה לזמנו

ולהגיד על זוג שהם בזבזו זמן יקר זה שיפוטי ומעליב.

אולי אתם מסתלכים על זה כ7 שנים של המתנה והם מסתכלים רק על פרק הזמן מאז הפסיקו למנוע?

אולי נגזר עליהם שיהיה ילד 7 שנים אחרי החתונה ובזכות שמנעו היה להם פחות שנים של צער?

אנחנו לא יודעים כלום מחשבונות שמיים.

אם לזוג לא מתאים ילד בשלב מסוים מסיבה שאכן מוצדקת - הם צריכים למנוע.

אם לבחורה לא מתאים להתחתן (לא מתיחסת להודעה הפותחת, לא קראתי מספיק בעיון כדי להגיב לה) - היא לא יכולה ללכת לפגוש בחורים רק כי אולי זה ייקח זמן עד שתמצא. אולי גם לא ייקח זמן - ואז מה היא תגיד? לא באמת התכוונתי להתחתן עכשיו?

אם לא מתאים עכשיו - אז לא, אנחנו בוחרים את הנכון ביותר בהתאם לנקודת זמן נוכחית, וזה לא בזבוז זמן, לא של שנות רווקות ולא של שנות פוריות

(כל עוד לא מדובר בהמתנה קיצונית כמו להחליט לחכות עד גיל 40. וגם אז - אם אדם עשה את הבחירות שלו, הוא יתמודד איתן ועם השלכותיהן)

@חצילוש איזה איזה יופי את!

כ"כ אוהבת גם לקרוא אותך, את איך שאת כותבת, את הכשרון המדהים שיש לך גם בתוכן וגם בסגנון וכמובן במסרים הכה חשובים, וכמות הידע וחוכמת החיים וחוכמת הלב

וכל זה בגיל 22

וואי וואי כמה טוב ואור שאת נותנת ועוד הולכת לתת לעולם הזה שזה משהו!!! ❤

מדברים שעברת בילדות. כולנו כאלה

ועם הזמן תחושת החופש הזו הופכת להיות לרועץ בעיניי, כי מתרגלים לכל מיני העדפות אישיות ומאוד קשה להכניס עוד מישהו לתוך החיים שלנו ולהתחשב בהעדפות שלו ולבוא לקראתו

אבל האמת, שמעבר לזה - חייבת לומר שאני התחתנתי רק אחרי סיום הלימודים ולא מצטערת על כך.. מניחה שאם הייתי צריכה ללמוד  תוך כדי הריון ולידה, לא הייתי עומדת בזה. אז לי זה התאים. לא חייב להיכנס לתוך עם העומס עם הראש בקיר..

חוץ מזה, מצב כלכלי הוא נגזרת של המון דברים. אני מכירה הרבה זוגות צעירים שחיים ברמת חיים גבוהה, אולי את פשוט צריכה להתפלל שתמצאי מישהוו בראש שלך. כי מאיך שאת מתארת את זה, נשמע שאת חיה באור וזוגיות ואמהות היא חושך שמכסה הכל. והכל נהיה טכני.. ממש לא! ועם כל הכבוד לכל הרווקות המתפתחות, אני לא מזלזלת בזה לדקה, אבל מעבר לקריירה טובה - פיתוח אישי בעיניי הוא נגזרת כמעט ישירה של נישואין, וגם הורות. שום דבר כמעט לא גורם לך לצאת למסע של למידה על עצמך ויציאה מאזור הנוחות בתדירות כזו, כמו הדברים הללו.

אז בעיניי כל רווקה בכל גיל יכולה להיות מדהימה ובוגרת וראש גדול ועוד הרבה דברים.. אבל מי שלא חווה זוגיות במסגרת נישואין  - לא ממצה את מלוא הפוטנציאל בעיניי. ולא מהתנשאות.. כי יש דברים שהיא לא עברה עדיין.  .   

יכולים להיות כל מיני קונפליקטים

התמודדות מול ההורים - שרוצים שיגורו אצלם/שלא יגורו

שמתערבים בשידוכים יותר מדי/פחות מדי

שלוחצים על חתונה ונכדים...

מול שדכנים

קרובי משפחה

אנשים שונים שלוחצים על חתונה

התמודדות עם מגוון קשיים שנוגעים ל*העדר* מערכת יחסים

זה לא קונפליקטים שדומים למערכת יחסים זוגית, כי היא איננה

זה פשוט אחר

זה לא ענין של יותר או פחות.

כי אני לא דיברתי על רווקים שנמצאים במערכות יחסים ארוכות האמת

וגם אם בזה נעסוק - נישואין הם לא קשר שלפני חתונה 

ואף קונפליקט מבחינתי לא משתווה לקונפליקט זוגע, בגלל האופי של הקשר והרגישות שלו. 

(גם לא הורים מבחינתי..) ואני לא יודעת על איזה תמיכה את מדברת, אבל מבחינתי מערכת יחסים זוגית של נשואים היא אי בודד. לעומת מערכת יחסים זוגית של קשר ארוך - זה הרבה פעמים אחרת. ודווקא בגלל חוסר המחויבות הכל הרבה פחות מחייב. והרבה זוגות שייתקלו בקונפליקטים זוגיים כרווקים במערכת יחסים יתייחסו אליהם אחרת כנישואין. לפעמים זו עילה לסיום הקשר בגלל שהוא פחות מחייב, בעוד שכשנשואים, במיוחד כשיש ילדים, לא ממהרים לפרק. ופה האתגר בעיניי.

כי עצם הברית תחת החופה יוצרת מציאות חדשה עבור בני הזוג. המחויבות היא אחרת, הרגישות היא אחרת.. 

העולם של קשרים ארוכים לא זר לי ואני עדיין חושבת כך האמת 

ייתכן ונישאר חלוקות וזה בסדר כמובן  

גם אני נהנית מהדיון איתך, אגב

אין לדעתי קשר בין מסירות לבין בעיות תקשורת בזוגיות. גם הזוגות הכי מסורים בעולם נפלו קשה עם בעיות תקשורת שיצרו משקעים של שנים והעיבו על המסירות הרבה איתה נכנסו לקשר

כי זה לא עניין של מסירות

כמעט כל אדם שהתחתן עשה זאת מתוך מסירות לזולתו. יש דברים שמעיבים על המסירות ומקשים עליה. זה לא אומר שהיא נזילה, אלא שהיא נשחקת לעתים ונדחקת הצידה לטובת קשיים כאלה ואחרים שיושבים על הרגישות של הקשר ועל הדינמיקה הזוגית ועל הפרשנות של כל אחד מבני זוג את זולתו ועל עוד המון דברים וקשיים נורמטיביים שעולים עם חתונה

ושוב, מה שחווים לפני חתונה לא יהיה מה שחווים אחרי חתונה. גם אצל זוגות לא נשואים שחיים שנים יחד ואפילו גרים יחד.  אף אחד לא יכול לשכנע אותי אחרת. 

אבל זה באמת בסדר לחשוב שונה 

גם אם זה התמסרות כמו שאת התכוונת או מסירות כמו שאני התכוונתי, לא רואה הרבה הבדל כי כיוונו לאותו ענין

רוב הבעיות בשלום בית נופלות בדיוק במקום הזה

של בעיות תקשורת שפתחו פערים ומרחק בלתי נסבלים בין בני זוג שהיו מוכנים לכתחילה להתמסר לקשר, להיות מסורים לו, ולעבוד בהרבה מישורים של ויתור ולבוא לקראת)

אולי בקשר בלי ילדים זה קצת שונה, אבל קיים בהחלט כי הטריגרים שונים, ובקשר עם ילדים זה גדל שבעתיים בגלל שאופי הקשר הזוגי קצת משתנה וכמובן החוויות של הזוג בדרך להפוך הורים ותוך כדי (כמו עייפות למשל ) משפיעות מאוד על היכולת שלהם לתקשר בצורה בריאה וכתוצאה מכך - לבצע וויתורים אובייקטיבים שלא נגועים בהתחשבנות או בהרגשה שלוקחים להם

התחתנתי גם בגיל צעיר (21 וחצי) וממש לא ידעתי לבשל ואני עדיין לא יודעת לנגן. דווקא יש משהו בזה שמתפתחים ביחד עם הבעל לגבי מקצוע אני לגמרי מסכימה, קשה יותר ללמוד מקצוע עם ילדים.

שאר הסעיפים אני קצת מתלבטת - אמא יציבה - צריך להיות אמא כדי להיות אמא יציבה, זה לא איזו מיומנות שיש ללמוד לפני (זה משהו שתמיד לומדים), שמירת הדרך, תורה ומצוות - העולם הרוחני כל הזמן מתפתח, בלי קשר לאם נשואים או לא.

יכול להיות שאת פשוט רוצה רגע תחושת חופש וזה לגמרי בסדר ומסכימה עם כל מיני תגובות מעליי.

וסתם משתפת ממה שהיה אצלי - אני ממש לא מרגישה שהנישואין כבלו אותי. למדתי מקצוע טוב ואני עובדת בעבודה שאני אוהבת ומצליחה לשלב עם המשפחה למרות שזו עבודה תובענית. אני מרגישה שבעלי הוא החבר הכי טוב שלי ויש לי את מי לשתף בכל החוויות שזה הדבר הכי כיף בעולם. ואפילו הילדים - ברגע שהם נכנסו לבית הספר ממש הרגשתי כבר שנושאי השיחה עלו רמה ואני יכולה גם לשתף אותם בכל מיני דברים ולא רק לטפל בהם כל היום.

אפשר גם לפני שזה נהיה רציני, אחרי הפגישות הראשונות

ולדעתי זה גם כדאי ככה, כי ייתכן שזה אולי יגרום לה לחשוב אחרת. אי אפשר לדעת[

אבל אני מכירה גם דעות שאומרות לא להימנע מחתונה אפילו אם רוצים למנוע

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

משלוח חינם זה בפחות מזה.

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

אין סיכוי שיוותרו לי?

להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי

ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס

הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים

אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו

יש לי הזמנה גדולה משם

לק"י

רציתי להזמין בסכום גבוה יחסית. אבל אולי זה יהיה בסדר.

איך אני יודעת מי המוכר?

וניסיתי עם כרטיס אשראי שאני משתמשת בו בשגרה.