נשים יקרות!! ממש אשמח לשמוע אתכן.. חתונה בגיל צעירירוק בקבוק
אז ככה אני בסביבות גיל 22, בלימודים גבוהים, תוך כדי משלבת עבודה, ו... לא מרגישה שלהתחתן עכשיו זה מה שבהכרח נכון.
אני אסביר.. כל החיים הייתי במסגרות, וסוף סוף אחרי שירות לאומי אני לגמרי ברשות עצמי! וכן, כנראה שהמסגרות לא עשו לי טוב בנפש וחיכיתי לרגע שאוכל להרגיש עצמאית, והאמת? שעכשיו מרגישה ממש טוב!! טוב לי בלבד הזה, בלהשקיע סוף סוף בעצמי, באשכרה יכולת לעבוד (בתיכון לא הצלחתי לשלב עבודה אז גם לא היה לי כסף משלי..) בלקנות לי אוכל טעים, בלקנות בגדים, ספרים, כל מה שבא לי!! ולהשקיע גם שזה יהיה דברים איכותיים.. למשל אוכל בריא, בגד ממותג שמחזיק זמן.. אני מאוד מבולבלת, כי הגישה של הציבור שסביבי זה שחתונה זה עכשיו! וזה בדיוק הזמן ותכף הרכבת נוסעת ואת תישארי מאחור.. ואת המשל המביש של הבחורה שנמשלת לעגבניה לא טובה אם היא לא התחתנה בזמן.. אבל הלווו, כל החיים חיכיתי ללהיות עצמאית!!! יסודי-תיכון-שירות! בשביל להגיע לשלב הזה שאני לבד! לא לכבול את עצמי (סליחה אם זה צורם למישהי) בקשר שמחייב, וכן, חתונה זה עול, עול משמח, עול טוב, אבל ברור לי שאהיה מחוייבת, ולא יהיה לי מספיק כסף להשקיע בעצמי, ושאצטרך להיות יציבה נפשית ופיזית, לקום כל בוקר, ללכת לעבוד, אין הנחות! כניסה למירוץ עד.... עד סוף החיים!! ואני יודעת שהרבה נשים מאושרות, אבל לי אישית ספציפית מרגיש שהלחץ הזה להתחתן בגיל 22 רק מסבך, ואני תוהה אם הבעיה בדרך שלי, אבל אני מרגישה בלב שבאמת זה הזוי להתחתן כרגע, לגדל ילדים, שיגיעו לאותו מצב שלי ו... יתחתנו!! איפה ההגשמה העצמית? פיתוח האישיות? אני מרגישה שדווקא העצירה שלי עכשיו ללבנות את עצמי בונה בי קומות שיעזרו לי בבית שאבנה בע"ה! ושאם אתחתן עכשיו עם הרגשה ריקנית ושלא פיתחתי את עצמי, ארגיש שאין לי יכולת שלמה לתת לילדים שלי יותר. ואתן שמות לב?? אמא שמתחתנת מוקדם והבת שלה גם, ושזה ממשיך ככה דורות, איך יש חידוש? לכאורה הכל טכני, מגדלים ילדים על פי מה שכולם עושים וזהו.. הכל טכני! ואני רוצה מעבר, אני רוצה לתת לילדים שלי יותר ממה שקיבלתי, ושהם גם יבנו את עצמם ורק אז יתחתנו, שיתנו יותר לילדים שלהם.. מישהי הצליחה להבין אותי? אני יודעת שזה לא גורף מה שכתבתי ושזה קצת מוקצן, אבל זאת החוויה האישית שלי, בהתאם לנתונים שלי יש.. אני לא יודעת אם זה קשור לזה שגם גדלתי בבית ממוצע מבחינה כלכלית, מניחה שזה קשור.. אולי חסכים שאני מנסה למלא? הכל מתחיל ונגמר בכסף? כי נניח לא הייתי בחוגים וכרגע כן יש לי יכולת, בגלל זה אני לא רוצה להתחתן? זאת נקודה מעניינת.. אשמח ממש לשמוע אתכן.. מעריכה כל מי שקראה..
הייבתי 123
ריזה מגזר את? דתי לאומי?
אני חושבת שהרגשות שלך לגמרי נורמליות להקים משפחה תוך כדי לימודים זה אתגר
אנמ חושבת שתלכי עם ההרגשה שלך אבל תדעי לשים לזה גבולות כי אף פעם זה לא הזמן הכי נוח להתחתן ולהביא ילדים במיוחד אם את רוצה קריירה.
אבל רוצה להגיד לך לגבי הלבנות את עצמך... כשמתחתנים צעירים בתהליך בנייה הזוג צומח יחד וכשכל אחד בנפרד מבוסס בחיים הרבה יותר קשה להתחבר ולהכניס מישהו לחיים. גם רגשית מתרגלים ללבד וגם טכנית עבודה קבועה בעיר מסויימת יש פחות גמישות
מאחלת לך שתהיה מוכנה וה' ישלח לך את הזיווג הנכון בזמן הנכון
דתי לאומי, חרדלי..ירוק בקבוק
כתבת דברים חשובים.. תודה גדולה! אמן!
ככה הרגשתי בגיל 20...דובדובה
אחרי שירות.
התחלתי לעבוד. לקנות לעצמי פתאם כל דבר.. לעבוד. ללמוד... נורא נהניתי מזה ..
חייבת לשתף אותך שאני לא פעלתי מרגש ואני לא בטוחה כמה זה נכון לכל אחת ..
התחלתי לצאת עם בעלי בגיל 19.5 תוך כדי שירות... הכרנו קודם. אבל זה איכשהו התחיל ואז שנינו התחזקנו ואמרנו שזה מה שצריך להיות... והיינו מאוד שכליים.
יום אחד אני לא אשכח שכבר כמעט התארסנו .
חזרתי מהעבודה. (עבדתי בחנות)
קניתי לי לאפה עם שווארמה ...הרגשתי מלכת העולם.. אמרתי לעצמי . תגידי מה את צריכה את זה? להתחתן עכשיו?
כל כך כיף לך עם עצמך... אבל הרגשתי בתור ילדה בת 19 פלוס שזה עצת היצר ומצאתי בחור מושלם ואני צריכה להתחתן..
והתחתנו והיה מאוד מאוד קשה בהתחלה לשנינו. אני מאוד מאמינה שזה גם מהמקום שרגשית לא הייתי שלימה עם זה. ואני לא בטוחה שזה היה נכון
מצד שני בנינו את עצמינו יחד ועבדנו מגיל צעיר על זוגיות והורות ושנינו מאוד מאוד רצינו שיהיה טוב לשנינו...אז בדיעבד הייתי מתחתנת שוב בגיל הזה כי אחרת (בעלי אולי היה מוצא מישהי אחרת ולא בטוח הייתי איתו או מוצאת מישהו אחר) מצד שני שילמתי על שנה ראשונה לא פשוטה אבל המחיר היה שווה את זה מבחינתי.
אני לא אומרת לך מה נכון.. מציפה לך לפה ולפה ושתעשי את שיקולייך ....ומסכימה עם קודמותי...
היום לא בא לך. מחר פתאם תשמעי על חברה שהתארסה או תראי בחור חמוד והכל ישתנה...
הכי חשוב שתהי שלימה עם זה. לא בריא להתחתן לא שלם עם בחירה שאנחנו עושים...
בהצלחה יקרה.
הרגשות שלך הכי לגיטמיים והגיוניים. תקשיבי לקול הפנימי שלך כמו שאמרו לך...
תקשיבי, אני בת 23גוגי גוגי
נשואה עם ילד בן חודש. אני לומדת תואר אינטנסיבי וארוך ואני די בהתחלה. כן, קשה לי. אבל אני לא מתחרטת על זה לשניה . אני רואה את חברות שלי שעוד לא התחתנו אני רואה את המתח אני רואה את הציפיה.. אני רואה איך כל חברה שמתחתנת זה מלחיץ יותר וקל וחומר מי שיולדת..
אני רוצה להגיד לך דבר אחד - נסתרות דרכי השם. ואת לא מזמינה את החתן שלך כמו שמזמינים קפה. אנחנו מנסים לתכנן ואז הופס בסוף לא מסתדר.. אני גם חשבתי שביום שאני ארצה להתחיל לצאת החתן יצוץ מאיפושהו, בפועל זה לוקח טיפה יותר זמן.. ואז מתחילות המחשבות הפחות טובות ..
להבדיל כן? אבל זוג קרוב אלי מהמשפחה חיכה 7 שנים לילדים.. כשגדלתי אמא שלי אמרה לי שלמעשה כמה שנים טובות הם מנעו הריון.. בזמן הזה הם בזבזו זמן יקר! כשעוד לא ידעו שעלולה להיות להם בעיית פוריות..
אני לוקחת את זה כמשל לחיים.. יש דברים שאנחנו חושבים שנתכנן בפועל הקבה מסדר את הדברים..
ולגבי הכלכלי.. ברור שקשה לנו.. אבל איך שאני רואה את המציאות לכל זוג בתחילת דרכו ההסתגלות הזאת לא פשוטה, וכסף תמיד חסר.. בעלי אברך ואני סטודנטית ורגילה לרמת חיים גבוהה, קשה לנו אבל אנחנו גדלים ומתגברים ומתעצמים מזה..
עוד משהו..גוגי גוגי
אם את מגלה בתוכך שאת רוצה להתחתן שאת מחפשת כבר את החצי השני, לכי על זה.. כי מה שהלב מרגיש זה הכי חשוב. ובכל מקרה אם לא - בכל מקרה תנסי לחשוב על זה על איך זה לחיות לצד מישהו.. על האם את רואה את עצמך משתוקקת לגבר.. כי אלו הן מחשבות שטובות בכל מקרה לעתיד. אני חושבת שמעל לכל השיקולים השכליים נמצא הלב.
ועוד משהו אחרון..גוגי גוגי
נשמע מהדברים שאת כותבת שאת מרגישה שלהתחתן זה כובל וזה לא כיף במובן הזה.. אני חושבת שצריך לשנות תפיסה לבוא בגישה שנשואים זה כיף!! וזה הדבר הכי שווה בעולם!! הכי משמח הכי מענג! בעזה את כל הבילויים שאת רוצה עכשיו את תעשי גם כשתהיי נשואה. החיים האלה לא אמורים לכבול אותך, וגם אם בעתיד תוותרי על משהו זה בגלל שבחרת בזה והוויתור יהיה שווה לך.. אני מתכוונת לזה אפילו ברמה שאם תחליטי שאת חייבת גבר שירצה כמוך את הבילויים אז זה מה שתחפשי.. את בכלל לא אמורה להרגיש שהחתונה תכבול אותך..
מסכימה כתבת חמוד ומרגשפרצוף כרית
זה כיףחנוקה

אבל זה בוודאי מחויבות

קל וחומר ילדים.

 

אני נישאתי בגיל 22 אחרי שנה של 'חופש' שבהחלט עשתה לי טוב

וכמה שהיום אין ספק כמכלול החיים יותר יפים

הזוגיות והילדים זה אושר וסיפוק מיוחדים

יש געגועים גם לימי הרווקות העליזים..

 

ולפותחת- אני מבינה את התחושה.

באופן אישי לי מה שעזר היה להכיר את בעלי ולהבין שאני רוצה לחיות איתו,

ואז הסכמתי למחויבות הזו

תודה רבה על השיתוף והכנות!!ירוק בקבוק
חיזקת אותי!!
מצטרפת, כתבת מקסים!זיקוקים


קלעת לנקודה. התפיסה שלי באמת מורכבת.ירוק בקבוק
זה ממש עבודה לשנות את זה למקום חיובי, זה קשה לי בטירוף.. צריך פה מלא אמונה.
בטח שאני רוצה.. בלב זה ממש שם.. אבל השכל מונעירוק בקבוק
אני מתלבטת.. את יודעת? כי אני מרגישה שאני כן רוצה ומצד שני מרגישה שזה לא טוב לי כרגע. גם בשכל וגם בלב. אז אני לומדת איכשהו לחיות עם התסכול, הבדידות, והבלאגן, שכעוד אין לי את בעלי, אבל אולי זה בונה? לא יודעת, כנראה.
לא מסכימה. סליחה.שש וארגמן
נשמע לי לא ראוי לכתוב על זוג שמנע הריון שהם ביזבזו זמן יקר.
מה את יודעת על השיקולים שלהם??
נשמע שאת ממש חיכית להתחתן וגם שיהיה לך ילד.
לא לכל אחד זה מתאים באותו קצב.
נכון שאח"כ הן נאלצו להתמודד עם אתגר פוריות. אבל אין שום חוכמה לטעמי ב'לא למנוע כדי שלא לבזבז זמן אם אח"כ יהיה עיכוב".
בדיוק כי ה' מסובב את הכל, כמו שכתבת. אולי אם לא היו מונעים כמה שנים ה' היה מנסה אותם בעוד שנים של אתגר???
מסכימה, שיפוטי מאד בעינישריקה

מה זאת אומרת בזבזו זמן יקר? בזבזו את הזמן של מי?

הם גם מרגישים בזבוז זמן?

 

מסכימה איתךאן אליוט
היה כואב לקרוא
אני מתנצלתגוגי גוגי
מה שכתבתי היה אך ורק מתוך הסיפור הזה ספציפית ומהיכרות קרובה עם הזוג.. אני חס וחלילה לא התכוונתי להעביר ביקורת על שום התנהלות בעניין הזה.. רציתי להביא את זה כמשל לתכנון שבסוף אתה מגלה שאתה מחוץ לתכנונים.. אכן מבינה שיכול לפגוע ומתנצלת
אבל זה לא ממש מחוץ לתכנוניםשש וארגמן
כלומר ברור שה' מתכנן הכל והדברים לא באמת בידינו.

אבל באופן כללי, כמו שכבר כתבו פה בשרשור-
תמיד כשמסתכלים אחורה צריך לזכור שאת ההחלטות של העבר עשינו לפי המצב שלנו בעבר.
אי אפשר לשפוט את עצמנו על העבר לפי המצב של היום.
ככה שמישהי שמנעה הריון בזמן מסויים, עשתה את זה לפי מה שהיה באותו זמן. לא חוכמה להסתכל בדיעבד ולהגיד 'למה עשיתי את זה'. החוכמה היא בזמן ההחלטה, לשים לב שמקבלים החלטה מושכלת ומתוך מחשבה. ובדיעבד- לסמוך על עצמנו שקיבלנו את ההחלטות שהיו מתאימות לזמן ההוא.
זה שהתכנון לא מתממש לא אומר שההחלטה לא היתהשריקה

נכונה לזמנו

 

ולהגיד על זוג שהם בזבזו זמן יקר זה שיפוטי ומעליב.


אולי אתם מסתלכים על זה כ7 שנים של המתנה והם מסתכלים רק על פרק הזמן מאז הפסיקו למנוע?

אולי נגזר עליהם שיהיה ילד 7 שנים אחרי החתונה ובזכות שמנעו היה להם פחות שנים של צער?

 

אנחנו לא יודעים כלום מחשבונות שמיים.

 

אם לזוג לא מתאים ילד בשלב מסוים מסיבה שאכן מוצדקת - הם צריכים למנוע.

אם לבחורה לא מתאים להתחתן (לא מתיחסת להודעה הפותחת, לא קראתי מספיק בעיון כדי להגיב לה) - היא לא יכולה ללכת לפגוש בחורים רק כי אולי זה ייקח זמן עד שתמצא. אולי גם לא ייקח זמן - ואז מה היא תגיד? לא באמת התכוונתי להתחתן עכשיו?

אם לא מתאים עכשיו - אז לא, אנחנו בוחרים את הנכון ביותר בהתאם לנקודת זמן נוכחית, וזה לא בזבוז זמן, לא של שנות רווקות ולא של שנות פוריות

(כל עוד לא מדובר בהמתנה קיצונית כמו להחליט לחכות עד גיל 40. וגם אז - אם אדם עשה את הבחירות שלו, הוא יתמודד איתן ועם השלכותיהן)

לגמרימקום בעולםאחרונה
צודקת.. באמת נסתרות דרכי ה' ואנחנו לא מנהלים אתירוק בקבוק
העולם..
ממש שמחה בשבילך שאת שלמה עם זה ועל ההשקעה הגדולה! תודה רבה!!
חיבוק על התחושהפרצוף כרית
ומובן מאוד שאת רוצה להגשים את עצמך וליהנות מהלבד....הסברת היטב את התחושה

אבל...למרות הכל , לדעתי כן כדאי לך לנסות להפגש במקביל אם מציעים לך מישהו מתאים....
כי-
א. לא בטוח שתמצאי אותו מהר לצערי,
אז ככה גם תוכלי ליהנות מהחיים בינתים, לפעמים לוקח שנתיים עד שמוצאים את החתן..
לא בטוח שאם תתחילי להפגש-את עוד רגע נשואה...
ב.
אז חבל על כל דקה,
שחלילה לא תצטערי בגיל 30,
שמעתי על מישהי שהתארסה בסביבות גיל 30 עם מישהו בן כ-40! בגילאים המבוגרים נדמה לי כבר גם יותר קשה למצוא מישהו...אז כדאי לך לתפוס את הרכבת כשאת צעירה
ג. גם כשתתחתני תוכלי לקחת חוגים, לפחות דיגיטלים זה ודאי בעידן של האינטרנט היום,אז לא צריכה להיות בלחץ, להפך - כשאישה עסוקה וממלאת את החיים שלה בדברים שלא קשורים לזוגיות- זה מיטיב עם הזוגיות! (באיזון כמובן)
ג. להתחתן זה גם עול לדברייך,אבל גם כיף, זה משמח, אז חבל להפסיד!
ד. אם חלילה יש בעיות פוריות,שוב חבל להתעכב..
ה.אפשר לבחור באופציית ביניים, נגיד לקחת חצי שנה של לימודים/ חוגים/חופש- ואז להתחיל לשמוע הצעות..

אבל כמובן אם לא מתאים לך תתעלמי,אם מרגיש לך לא טוב וממש לא מתאים לך, תקשיבי ללב שלך,את יודעת הכי טוב מה טוב לך כרגע, אינני מכירה אותך
תודה ממש על החיבוק. כתבת ממש חשוב! תודה רבה!!ירוק בקבוק
היי ירוק בקבוק !anonimit48
מצד אחד אני מאוד מבינה אותך. ואני גם רוצה להרגיע אותך שזה מאוד מאוד דינמי… יכול להיות שעוד חודש פתאום תחליטי שאת משתוקקת לזה. זה עניין של בשלות וכנראה שזה עוד לא ״בוער״ בך וזה לגיטימי. את בת 22 ומדברייך רק עכשיו מרגישה את העולם, וזה מסקרן אותך, עושה לך כיף וטוב. וזה מעולה וזה חשוב שאת נהנית מהזמן שלך עם עצמך ולומדת את עצמך, מה שכנראה עד כה לא היה.

אספר קצת על עצמי…
אני הכרתי והתחתנתי עם בעלי בשיא התואר הראשון שלי. אחרי זה בהתמחות הייתי בהריון. יש לי לא מעט חברות שעדיין לא נשואות כי חיכו לאחר התואר/לא היו כ”כ על זנ בהתחלה (בעיניי לפחות). בעלי עדיין לומד לתואר וגם עובד במקביל.
ברור שכל השילובים האלה זה ממש לא פשוט. אבל אין דרך פשוטה יותר להסביר את זה- ביחד, כזוג, כיף וטוב יותר לעשות הכל. גם אם יש תקופות לא פשוטות, בד״כ הן מתרכזות סביב התחלת החיים ואחרי שכל אחד מוצא את מקומו תעסוקתית ואז הזוג בונה את עצמו יחד וכו׳ קל יותר- וזה עדיין לא גורע מהטוב שלפני כן.
בעזרת ה׳ את תמצאי מישהי שבראש שלך, שגם אוהבת את ההנאות, את הדברים הקטנים, יפרגן לך וישקיע בך בבגדים ספרים וכו׳.
וההנאות, כשיש מישהו שאפשר לחלוק איתו הכל - ברמת החוויה וגם ברמת השיח והתחושה - זה יותר טוב מאשר לחוות את זה לבד. תסמכי עליי.
אבל שוב, לדעתי את צריכה להגיע למקום הזה, וזה לא אומר שייקח לך שנים להגיע אליו.

אני מאוד מסכימה עם מה ש@בתי 123
כתבה. תלכי עם ההרגשה אבל תשימי לך גבול כדי שגם לא ת פספסי
היי🥰 וואי משחרר כ"כ שאת מבינה אותי!ירוק בקבוק
התגובה שלך מרחיבה לי את המבט. תודה רבה!!
אני מבינה שהרבה יותר שמח ומתוק כזוג, גם שקשה, אז ביחד.
ובשביל להגיע למקום הזה שרוצים להתחתן, צריך לעשות עבודה, לא ארוכה.
יכול להיות שהדעה שלי תהיה קצת שונה פה ממה שקראתי בבוקר אור
אבל אם את לא רוצה משפחה ענקית בעיניי 22 זה גיל מממשש מוקדם
וממש לא הייתי רצה להתחתן רק בשביל החשש שאולי יהיו בעיות אח''כ
(אומרת בתור מישהי שכבר בגיל 20 היתה נשואה כן? הז לא שיש לי משהו נגד חתונה בגיל מוקדם)
מאוד יכול להיות שעוד שנה שנתיים תמצי והחשק כבר יתעורר
ואם לא אז תבדקי למה ואם יש דברים נוספים שחוסמים אותך מלרצות להתחתן, ומה יכול כן לעזור לך
את מרגיעה אותי!! מפחיד לחשוב כמה ילדים אני רוצה..ירוק בקבוק
אני ממש מנסה להבין מה חוסם אותי ואיך לפתור את זה, צודקת ממש, תודה רבה!!
אפשר לשאול דוגרי?אנונימיות
את רוצה להתחתן וחושבת שזה לא הזמן או שאת בכלל לא מרגישה את הרצון לזוגיות כרגע?
קןדם כל זוגיות וחתונה לא בהכרח=ילדים.
הם יכולים לבוא מאוחר יותר.
דבר שני אני בטוחה שהתפיסה שלך מושפעת מחוויות הילדות שלך והאמת טיפה צרם לי לקרוא את הניתוח שלך על חתונה וילודה מוקדמת כי- מה את חושבת עלי?! זה ממש לא ככה🙈
אני אישית ילדתי 2 במהלך התואר ועדיין גמרתי אותו בהצטיינות בשנה פחות דרך תוכנית מצויינות אני ממש לא מוותרת על ההתפתחות המקצועית שלי (כן אולי עושה מסלול קצת שונה אבל בסוף אני מתקדמת ובשאיפה להתקדם עוד) ואני גם אמא במשרה מלאה, לבנות שלי לא חסר כלום. לא פיזית ולא נפשית. כל מי שמכיר אותי יעיד שהן ילדות מטופחות והן מקבלות המוןןן יחס אהבה בשקעה ועוד...
כן, יש כאלה שלא מתאים להם ולא יכולים וכן זה קשה ודורש ולא פשוט ויש ויתורים
אבל זה ממש לא מכונה של חתונה ילדים וחוזר חלילה.
זה מגיע מבחירה ולא מחליף התפתחות אישית ומקצועית...
שאלה טובה, זה מורכב.ירוק בקבוק
בעיקרון אני כן מרגישה רצון לזה, אבל קשה לי להאמין בזה בעקבות הרבה חוויות שעברתי. בנוסף, הרצון שלי לדעתי ילדותי, להתחתן, כי.. בשכל אני אומרת לעצמי, זה אחריות ענקית!! אין לך כוח לזה עכשיו!! בקושי את עצמך את מחזיקה..
הלכתית זה בסדר לא ישר להביא ילדים?
ואם בעלי יהיה ממש דוס? זה לא יצור מחלוקות? מה קודם? האישה/התורה. מפחיד..
וואו!! את נשמעת מדהימה שהצלחת לשלב!! כל הכבוד!! והסוף שלך, שזה לא מונע התפתחות אישית ומקצועית, אני צריכה לשמוע את זה, תודה רבה!!!
התחלתי לצאת די מאוחרמקרמה
סביב גיל 24.
עד אז לא הרגשתי שאני רוצה להתחתן.
זה לא דיבר אלי.
כן ידעתי שאני נמשכת לגברים
כן היה את הריגוש
כן לפעמים רציתי מישהו
אבל לא היה לי נראה נכון לצאת עם מישהו בידיעה שאני לא רוצה חתונה עכשיו וסתם להוליך אותו שולל

והסביבה לחצה
ורק ההורים שלי היו רגועים.

ואז התחלתי לצאת
ויצאתי
ויצאתי
ויצאתי
והתחתנתי אחרי גיל 30 עם בחור מהמם שהוא ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי,
שסביר להניח שאם היינו יוצאים בגיל צעיר יותר אז לא היינו שורדים ביחד.

ונולדו לנו 2 ילדים (ועוד אחד שלא נולד...)

וכן, אני כבר בגיל שאולי לא תהיה לי את המשפחה +4 שקיוויתי
ואולי כן (יאלה תאומים!)

ועדיין לא הייתי משנה שום דבר וחושבת שהייתי צריכה להתחיל לצאת קודם.

קיבלתי אז החלטה מושכלת שתאמה את המצב שלי אז. לא רציתי. לא הייתי מוכנה ותכלס סביר להניח שזה לא היה משנה משהו כי כשהלב לא פתוח לזוגיות אז היא לא תשרוד...

ומאמינה שמה ששלי שלי.

(ואם בעוד שנה/שנתיים עדיין לא יתעורר הרצון אז הייתי הולכת לטיפול אישי לברר למה את לא רוצה ומה חוסם אותך

כתבת מהמםאני10
מסכימה עם כל מילה.
בעיניי חתונה צריכה לבוא מרצון. אין גיל שהוא נכוח וגיל שהוא בזבוז זמן.
כל אדם הוא שונה ואם לאחד מתאים להתחתן בגיל צעיר זה נהדר, אבל לא אומר כלום על אחרים.
את צריכה לבחור מה שנכון לך עכשיו ואם אין לך את הצורך הזה והחסר בזוגיות ועושה לך טוב הלבד אז חכי.
אני התחתנתי בגיל ממוצע יחסית, לא צעיר ולא מבוגר, וקודם כל אני חושבת שממש לא הייתי בשלה מוקדם יותר והרבה תקופות הרגשתי כמוך, שאני צריכה ואוהבת את העצמאות. וזה היה נהדר בזמנו. וכשחסרה לי הזוגיות ידעתי שזה הזמן הנכון לקשר רציני.
וכן, היום אני אומרת וואי אולי יהיו לנו פחות ילדים משנרצה בגלל הגיל, וגם אין ספק שאתה פחות נמרץ בגיל 30 מאשר בגיל 20 כהורה צעיר.
אבל יש לזה יתרונות אחרים כמו בשלות, מתינות, וגם קצת יותר רגיעה כלכלית בדרך כלל.
ואני מסתכלת על חברות שהתחתנו ממש צעירות ולפעמים טיפה מקנאת בהן שהן כבר אחרי הקימות בלילה והילדים גדולים וסיימו ללדת, ואני יחסית בתחילת הדרך.
אבל לא הייתי מתחלפת, מהסיבה הפשוטה שלא הייתי שם בגיל הצעיר יותר. ואם הייתי מתחתנת ומתחילה ללדת כנראה שזה באמת היה חונק אותי נפשית.
בקיצור חכי לרצון
כתבת חשוב.. תודה רבה על השיתוף!!ירוק בקבוק
תודה ממש ממש על התגובה שלך.ירוק בקבוק
זה בסדר שאת רואה את הבנייה העצמית שלךמתואמת
בתוך חיי עצמאות,
אבל בנייה עצמית בהחלט יכולה לבוא בתוך זוגיות ואפילו בתוך הורות. ארחיק ואומר שדווקא ההתרועעות הצפופה עם אנשים שתלויים בך - בונה אותך יותר מכול.
נכון שכיף להיות עצמאית ולקנות לעצמך מה שאת רוצה וללכת לאן שאת רוצה ולהיות בשלל חוגים - אבל לא בטוח שכל זה ממש בונה את האישיות.
כשנמצאים בזוגיות, ולומדים להתחשב זה בזה ולומדים למצוא את ההנאות המשותפות ומקבלים יחס מיוחד ובלעדי מאדם אחד ומיוחד - זה בונה את האישיות בצורה שאין שווה לה.
ובהורות, כשיש מישהו שתלוי רק בך ואת מטפלת בו כל היממה והוא מחייך אלייך חיוכים שרק אמא מקבלת - זה בינה באישיות עוד קומה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.

אז אני לא אומרת שאת צריכה *עכשיו* להתחתן. נשמע שאת באמת לא בשלה לזה עדיין. ובכל זאת - תנסי להחזיק במקום אחורי במוח את העובדה שחיי נישואין והורות בונים את האישיות בצורה המיטבית ביותר שיש, ושכדאי להגיע לזה בשלב זה או אחר.
מצטרפת לאלה שאומרות שתקבעי לעצמך דד-ליין - עד אליו את ממשיכה ליהנות בכל הכוח, אבל כשאת מגיעה אליו תנסי לבחון שוב את דרכך, ולראות אם אלה באמת החיים שאת רוצה עכשיו ואם אין בהם מימד של בריחה.
בהצלחה!
תודה רבה על התגובה!!ירוק בקבוק
אני מרגישה שהעצמאות ובניית האישיות כרגע לא משכנעים אותי להחליף אותם בחתונה וילדים, אני מבינה את מה שאת אומרת שזה ממש בונה את האישיות בעל ילדים ומשפחה, אבל לדעתי יש בסיס של בניית אישיות שאני עושה לבד והוא חשוב.
את צודקת שאני צריכה להזכיר לעצמי שיש שלב הבא- של בניית אישיות כאישה לבעלי וכאמא וכו', ושלא אשאר במקום הנוח או הבורח.
מתייחסת למשהו אחד בעיקר..פשיטא
מאוד אהבתי את שנות הרווקות. היה לי כיף ועשיתי המון דברים בשביל עצמי.
אבל מבחינת תחושת עצמאות? אני לא יודעת, החוויה שלי עצמי לפחות, היא שאחרי החתונה העצמאות שלי רק הלכה והתחזקה והרגשתי הרבה יותר חופש לעשות הכל. לא כי מישהו כבל אותי לפני זה,
אלא כי הבניה של הקן הקטן והפרטי שלי הכניסה אותי לעולם מלא בבחירות שיעשו טוב לנו, וממילא טוב לי.
אני מרגישה הרבה יותר משוחררת ועצמאית מאז החתונה,
עם ילדים זה יותר מורכב ומסורבל, אבל לא בלתי אפשרי.


ואל תתחתני עכשיו אם את לא רוצה את זה, כדי לבנות בית בריא וטוב צריך להגיע לזה מתוך מוכנות ורצון אמיתי.
שמחה בשבילך!! תודה רבה על ההבנה!!ירוק בקבוק
אני התחתנתי מוקדםoo
לא מבחירה ממש, הסביבה שלי דחפה לשם.

ישנם חסרונות בנישואין ובהורות בגיל צעיר:
חוסר בשלות, חוסר ניסיון, מצב כלכלי לא יציב, קושי בעמידה באחריות, קושי בהתחייבות, קושי בעמידה ופתרון אתגרים וכו׳
אגב אלו דברים שיכולים להיות בכל גיל, אבל אופיניים לגיל צעיר.

ישנם יתרונות בגיל צעיר:
יכול להיות יותר קל למצוא בן זוג/ להיכנס להריון/ לסחוב הריון

אני היום בת 40, הילדים שלי גדולים חוץ מהקטן (בן 3) הצלחתי במהלך השנים לעשות תהליכים אישיים, זוגיים וגם תהליכים עם הילדים. הגעתי ליציבות כלכלית למרות שאין לי תואר. מצאתי את הזמנים במהלך השנים לצאת לחופשים, לבילויים ולהגשים חלומות למרות הזוגיות וההורות הצעירה. אוטוטו גם הקטן יהיה גדול ואני אוכל לעשות דברים שלא התפנתי אליהם: אולי תואר אולי להעמיק תחביבים ודברים נוספים.

בסופו של דבר למרות שהנישואים וההורות הצעירה לא היו בבחירה נקיה שלי, אני מרוצה מהתוצאה.

בהצלחה לך, החלטות טובות.
את נשמעת מדהימה!! ושבחרת כל רגע מחדשירוק בקבוק
להיות הכי טובה שאת יכולה!! גם שלא בהכרח היית זאת שדחפה לנישואים בגיל צעיר.
תודה רבה על השיתוף!
אני אגיד מה לא יעזור לךמתנות-קטנות
לא יעזור לך לשמוע דעות חיצוניות
ולנסות להשתכנע שכלית שזה מה שנכון לך
ואז פתטם תרצי ותתחתני בשמחה
כי אמרו לך שזה חשוב
כי אמרו לך שכדאי
כי הפחידו אותך 'מה יהיה ואיך תמצאי ואם ..'
וכו

תקשיבי רגע רק לעצמך

אבל
בכנות

יש בך קול שאומר

בא לי חופש
עצמאות
לממש דברים
לגלות
בעצמי

תקשיבי לקול הזה בכבוד
באמת
מגיע לו

ובאמת תתני לעצמך לאפשר לו את זה
בכיף
בלי מצפון
בלי להתלבט כל רגע שמישהו מעיר הערה על הנו מה יהיה איתך

רק
תגדירי לעצמך בראש
שאת לגמרי עכשיו מאפשרת לעצמך מרחב לעצמאות והחופש שאת זקוקה לו
ועוד -חצי שנה- שנה נגיד(תבחרי מה נכון לך)
את רק תעצרי ותשאלי את עצמך
האם עכשיו אני עדיין 'רעבה' רק לעצמאות ולחופש
או שאני מזהה שהתעורר בי גם חיפוש לשותף לדרך, למישהו שילך איתי יחד, למישהו שיקשיב לי בסוף יום, ללהיות משמעותית עבור מישהו?

ותהי כנה
אם כן זז שם משהו
אז לא צריך גם להתחתן למחרת בבוקר
אבל כן להפתח להקשבה גם לקול הזה
לאפשר לו
לא לדחות

פשוט נשמע שכרגע יש בך רצון וחסרון שרוצה השלמה שכרגע מצטיירת כעצמאות וחופש
אל תלחמי בעצמך
אבל גם אל תתקבעי לזה כדרך חיים


ועוד עצה
בלי קשר למתי תתחתני
קחי לעצמך משימה חיוניתתת
לחפש
כל הזמן
תוך כדי החיים
ציורים חיןביים לזוגיות
כאלה שעומשים לך חשק
ומספרים לך כמה הזה טוב וחיובי וממשמעותי וממלא ואמיתי
גם אם את לא רואה את זה בבית נגיד בזוגיות של ההורים
נסי לסגל עיניים משמזהות את ה בנקודות קטנות
מסביבך

נסי לדמיין את עצמך במציאות מושלמת של זוגיות בעוד 5 שנים נגיד
מה זה יהיה עבורך?
איך הזה ירגיש?
מה זה יעניק לך?

בלי לשכנע את עצמך לרצות את זה עכשיו
בלי לחץ
רק לפתוח בנפש מקום
שלא יצייר ציור כובל ומצמצם שמוריד את החשק וסוגר ויוצר פחדים שאולי יעכבו בהמשך כשכבר תמצי את החופש והעצמאות


ולא בקטע םרסומי אבל אם בהמשך תרצי יעוץ מקצועי מוזמנת
ואוו תגובה מהממת!!לפניו ברננה!
אהבתי ממש!להשתמח
ממש אהבתי את מה שכתבת, מאוד מסכימה...בארץ אהבתי
וואו כתבת מהמם ממש . מצטרפת ..אמא לאוצר❤
תודה ממש!! אימאלה את מדוייקת כ"כ!!ירוק בקבוק
אממ אצלי המקרה שונה, כי לא חיפשתי להתחתן צעירה,חצילוש
הכרתי את בעלי קרוב לשנתיים לפני כן והיינו חברים, ולכן התחתנתי צעירה (בת 19) במהלך שנת שירות (סיימתי אותה) כרגע סטודנטית, אמא לבן 2.1 ובהריון מתקדם ב"ה.. אז אני גם בת 22 כמוך, אבל אולי מבחינתך כבר זקנה😅

מצד אחד, אני ממש לא חושבת שצריך להיות איזשהו לחץ, את באמת מאוד צעירה, והחיים לפנייך.. מצד שני, כן יש כאן פרשנות שלך על חיי הנישואין ואיך הם נראים שהיא לא נכונה בעיני. כן. זו מחוייבות, ברור. גם תואר זו מחוייבות, גם בשירות לאומי היית במחוייבות, ואחר כך אם עדיין לא תתחתני, תהיי מחוייבת לעבודה, לבוס, לנקות את הדירה, שכ"ד, מים, חשמל, ארנונה... בסוף, מחוייבות זה לא משהו שעוזב אותנו. תמיד תהיה. משום מה את מתארת את חיי הנישואין כמשהו מאוד כובל ומגביל, אי אפשר לקנות את כל מה שבא לי, אי אפשר לצאת מתי ולאן שבא לי בלי לספור אף אחד, אי אפשר לישון כמה שבא לי וכד'.. במובן השטחי באמת אפשר לראות את זה ככה, אבל בעיני את נשמעת בחורה נבונה שיכולה גם לתפוס את הדברים בצורה יותר גבוהה מזה.. יש המון חופש בלחיות עם מי שבחרת, בלהיות עצמאית, בלעצב יחד את הקן שלכם, לחוות יחד חוויות שלא הכרת, ללמוד על עצמך דברים שלא ידעת (ובמסגרת הנישואין הכי לומדים על עצמינו דברים. במידות, בהרגלים, בשריטות, יתרונות וחסרונות.. את
חשופה בהכל מול בן הזוג, וכנ"ל הוא מולך..). זה הכי פיתוח האישיות ובניית קומה נוספת, הרבה יותר מכשלומדים תואר ויוצאים לבלות בכל הזמן הפנוי.. אני מרגישה הרבה הרבה יותר בוגרת, מפותחת, עם הבנה על עצמי כיום, אחרי 3+ שנים של נישואין, והדרך בע"ה עוד ארוכה ומפותלת.. יש בזה כמובן הרבה קושי, אבל המון המון קסם, וסיפוק. לא משהו שאפשר להעביר בדיוק במילים. הגדילה הזאת יחד עם בן הזוג זו תחושה מדהימה.

ולגבי ילדים, כמה שהם מסבים אושר עצום וממלאים את הלב, זו באמת מחוייבות הרבה הרבה יותר מגבילה (ומשמחת. ומספקת), ובאמת זה לא משהו שאת חייבת לחשוב עליו מעכשיו. אני אישית עשיתי בחירה לא לחכות עם הריון, רציתי.. אבל הרבה חברות שלי שהתחתנו צעירות, לוקחות בכיף שנה, שנתיים, שלוש.. מטיילות בעולם עם הבעל, לומדות, מתפתחות.. נישואין לא = ישר ילדים. יש כאן מרחב תמרון.

כל זה קשור יותר לעניין התפיסתי ופחות הפרקטי, באמת כדאי ללכת לכיוון מוסד הנישואין ממקום יותר רוצה, שלם ומחובר. את לא חייבת, את מאוד צעירה! בהצלחה רבה יקרה, בכל מה שתבחרי..
כל מילה זהבנגמרו לי השמות

@חצילוש איזה איזה יופי את!

כ"כ אוהבת גם לקרוא אותך, את איך שאת כותבת, את הכשרון המדהים שיש לך גם בתוכן וגם בסגנון וכמובן במסרים הכה חשובים, וכמות הידע וחוכמת החיים וחוכמת הלב

וכל זה בגיל 22

וואי וואי כמה טוב ואור שאת נותנת ועוד הולכת לתת לעולם הזה שזה משהו!!!

אוהבת אותך, תודה אהובה, איזה כיף❤💗❤💗חצילוש
מה פתאום את צעירה😅 מסכימה איתך שיש פהירוק בקבוק
פרשנות שלי על הנישואים, זאת הבעיה שלי..
כתבת על מחוייבות. אני חושבת ששירות לאומי ותואר זה בסוף לא אותו דבר כמו חתונה, זה לגמרי אחרת, כי בהם אני לבד וזה הרבה יותר רגוע לי וקל, להיות עם אדם נוסף זה להוסיף לחץ ועומס, ככה בתפיסה שלי כרגע, וברור לי שיש גם יתרונות!! אבל לי אישית מרגיש קשה.
ועוד דבר, כשמתחתנים אי אפשר לשכב במיטה ולא ללכת לעבודה יש אחריות להיות יציבה כמעט כל הזמן, זה ממש קשה!!
אני ממש שמחה לשמוע שטוב לך!! ותודה רבה ששיתפת!! עוזר לי!
מאוד נורמלי שלא מתאים לך להתחתן עכשיומיקי מאוס
ואין שום לחץ!
את עוד צעירה ממש.מכל הבחינות
לא מתחתנים כי צריך, ככה לא בונים בית יציב וטוב.
מתחתנים כשמרגישים את הרצון בזוגיות ובשלות להקמת בית עם כל האחריות שזה אומר

אישית גם התחתנתי רק לקראת סוף התואר, לא יכלתי לדמיין לתחזק בית וילד תו"כ תואר (תובעני)
תודה ממש!!ירוק בקבוק
עוד לא קראתי תגובות, אז אולי אחזור על דבריםהיופי שבשקט
דבר ראשון, אם את מרגישה ככה כרגע אז אל תנסי בכח להתחתן. 22 זה צעיר, לא יקרה כלום אם תחכי שנה שנתיים ותרגישי מוכנה יותר.
דבר שני, נישואין זה לא סוף החיים, החופש וההתפתחות. אף אחד לא ימנע ממך לצאת לחוג גם אחרי החתונה ואפילו כשיש ילדים קטנים. זוגיות לא מוחקת את בני הזוג בתור בודדים, היא מוסיפה נדבך נוסף של שותפות. עדיין אפשר לצאת עם חברים, לקנות את האוכל שאת אוהבת ובגדים שמתאימים לך.
נכון, יש אדם נוסף שצריך לתאם איתו ולהתחשב בו, אבל ממש לא צריך להרגיש כבולים בגלל זה.
אני מצטטת: "ולא יהיה לי מספיק כסף להשקיע בעצמי"
למה? לאן הכסף שיש לך עכשיו ילך? עכשיו את לא משלמת שכר דירה, חשמל, מים, גז וארנונה? את לא קונה אוכל ובגדים? בעלך לעתיד לא משלם כבר עכשיו שכר דירה, חשמל, מים, גז וארנונה? כשתקימו משק בית משותף המשכורות של שניכם יכנסו ואין סיבה שלא תוכלי להשקיע בפיתוח עצמי.
וכשיבואו הילדים? מדובר על עוד שנתיים לפחות. כתבת שאת עושה תואר, כשתגמרי תוכלי לקבל משכורת גבוהה יותר. וגם אם לא, עדיין תוכלי לפתח את עצמך בצורות שעולות פחות כסף. יש כיום שפע של קורסים חינם באינטרנט, אפשר להפגש עם חברות בבית במקום בקניון ועוד.
וגם ככה הילדים לא גומרים את כללללל הכסףלפניו ברננה!
איזה שחשוב לה להשקיע בעצמה מכניסה את הצרכים שלה לתקציב המשפחתי 🙂
עוד 150 שקלים (או יותר, תלוי איזה חוג ואיפה..) בחודש לחוג בשביל הנפש של האמא זה לא מותרות..
מסכימה איתך.. תודה רבה!!ירוק בקבוק
לא מדויקענבלית
א. יכול להיות שהיא גרה אצל ההורים ולכן לא משךמת שכ''ד וארנונה, זה ישתנה כשתתחתן.
ב. הריון הוא דבר מגביל. ילדים הם דבר מגביל. אין מה לעשות. מוזמנת לקרוא פה בכל השרשורים על נשים שרוצות נופש ואין מי שישמור על הילדים
ג. וזה גם עולה הרבה כסף לגדל אותם.
ברור שלנשואה אין אותו חופש של רווקה.
נכון שאין אותה כמות חופשהיופי שבשקט
א. הנחתי שהיא גרה בדירה בגלל כל התיאורים של חופש, אני לעצמי, קניות אוכל לעצמה וכו'. אם זה לא כך, באמת החשש מובן יותר. אבל ההוצאות יעלו כשתצא מבית ההורים, מה שכדאי לעשות בכל מקרה בשלב כלשהו.
ב. נכון שזה מגביל, אבל לדעתי לא כובל. כל דבר שמספיק חשוב אפשר למצוא דרך לעשות, זה לא שהחיים נגמרו. בנוסף, אפשר לחכות עם הריון עד שיתאים נפשית. חתונה לעומת זאת, מאפשרת עדיין חופש יחסי (ברור שלא כמו רווקה). אני מכירה לא מעט זוגות שטיילו בעולם, שנפגשים עם חברים לבד או בזוג לפחות פעמיים בשבוע, שמשתתפים בחוגים, שיעורי תורה וכו'.
ג. התייחסתי לזה... הגדלת הכנסה צפויה וגם לא מדובר על העתיד הקרוב
ממש תודה על הכנות!ירוק בקבוק
וואו.. ממש נתת לי תקווה!! תודה לך!!ירוק בקבוק
אם זה מה שטוב לך עכשיורק לרגע9
אז לגמרי תלכי על זה ותהני מהזמן הזה. את צעירה, את לא צריכה לחפש זוגיות כי זה מה שמצופה. תחפשי זוגיות כשתרצי את זה מבפנים. רק לגבי מה שכתבת על ההתפתחות, זה לא משהו שנעצר אחרי החתונה, כל החיים אנחנו מתפתחים ובונים את עצמנו. נכון, זה קשה יותר עם ילדים, אבל לא בלתי אפשרי.
תודה ממש!ירוק בקבוק
רק לגבי השיקול שמישהי הזכירהירושלמית במקור
שכאילו קשה יותר למצוא בגיל מאןחר יותר - שימי לב שהמציאות היום שונה משמעותית משל אלו שעונות לך פה והן גדולות ממך ב-7-10 שנים.
היום הרבה מאד בנים טובים ממש, אצילי נפש, רגישים וכל מה שהרבה בנות מחפשות - מחכים גם הם לבשלות מסויימת, בדיוק כמוך, מכל מיני סיבות, בין השאר למימוש של שאיפות שפשוט ייראו אחרת בזוג, והגיוני שגם עדיף לך לכוון למישהו כזה...
אישית התחתנתי עם אחד כזה.
בכל מקרה עדיף לך פשןט לשאול את מי שהתחתנה מאוחר
אישית מכירה בנים נפלאים, ממש נפלאים, שהתחתנו הרבה הרבה הרבה אחרי הגיל הבאמת מאד צעיר שלך. וגם בנות נפלאות שהתחתנו הרבה הרבה הרבה אחרי.
כמובן שזה דורש סביבה מתאימהירושלמית במקור
למשל אחד השיקולים ב"סביבה" זה העובדה שלגור עדיין עם ההורים *לרוב* לא יקדם לחתונה אם הבנאדם לקראת סוף שנות העשרים שלו.

אז אם ניצמד לדוגמה הזו ונגלה שלמשל את לא חשבת לגור בדירת שותפות, שאישית היה לי מאד כיף, אז אני ממש מציעה לך בחום לדבר עם בנות דוד או מכרות שכן נמצאות בשלב הזה, בין אם גדולות ממך ובין אם לא, ויכולות לתאר לך. אפילו תבקשי להתארח אצלן לאיזה שבת.

בהצלחה...
אבל לפעמים דירת שותפות זה גם "ביצה" כזאת? לא?ירוק בקבוק
שכזה כיף לגור ביחד.. ואז קשה להשתחרר ולהתחתן..
וגם לי אישית מרגיש שדירת שותפות יכול לקלקל אותי רוחנית, אולי עם בנות באותו סגנון זה שונה מן הסתם, ועדיין, משהו בלגור בבית כן שומר עלי..
מקסים שאת כנה. אם את מרגישה שאת צריכה "שמירה"ירושלמית במקור
מהסוג שהזכרת שיש לך בבית אז לתפיסת עולמי הדתית עוד יותר ברור ששווה לך להמתין... נישואין לא "שומרים" (אולי כן לפעמים מקפיאים מצב דתי, זה בעיני לא "שמירה" וגם לא דבר חיובי), ואם גם בעלך יהיה מהסוג או מהגיל שיצטרך "שמירה" אבל בונה עלייך אז זה פתח לבעיות.
תודה ענקית. משמח וטוב לשמוע! מחזק אותי ומרגיע.ירוק בקבוק
בעיניי את כן מונעתהמקורית

מדברים שעברת בילדות. כולנו כאלה

ועם הזמן תחושת החופש הזו הופכת להיות לרועץ בעיניי, כי מתרגלים לכל מיני העדפות אישיות ומאוד קשה להכניס עוד מישהו לתוך החיים שלנו ולהתחשב בהעדפות שלו ולבוא לקראתו

אבל האמת, שמעבר לזה - חייבת לומר שאני התחתנתי רק אחרי סיום הלימודים ולא מצטערת על כך.. מניחה שאם הייתי צריכה ללמוד  תוך כדי הריון ולידה, לא הייתי עומדת בזה. אז לי זה התאים. לא חייב להיכנס לתוך עם העומס עם הראש בקיר..

 

חוץ מזה, מצב כלכלי הוא נגזרת של המון דברים. אני מכירה הרבה זוגות צעירים שחיים ברמת חיים גבוהה, אולי את פשוט צריכה להתפלל שתמצאי מישהוו בראש שלך. כי מאיך שאת מתארת את זה, נשמע שאת חיה באור וזוגיות ואמהות היא חושך שמכסה הכל. והכל נהיה טכני.. ממש לא! ועם כל הכבוד לכל הרווקות המתפתחות, אני לא מזלזלת בזה לדקה, אבל מעבר לקריירה טובה - פיתוח אישי בעיניי הוא נגזרת כמעט ישירה של נישואין, וגם הורות. שום דבר כמעט לא גורם לך לצאת למסע של למידה על עצמך ויציאה מאזור הנוחות בתדירות כזו, כמו הדברים הללו.

אז בעיניי כל רווקה בכל גיל יכולה להיות מדהימה ובוגרת וראש גדול ועוד הרבה דברים.. אבל מי שלא חווה זוגיות במסגרת נישואין  - לא ממצה את מלוא הפוטנציאל בעיניי. ולא מהתנשאות.. כי יש דברים שהיא לא עברה עדיין.  .   

חולקת עלייך בנקודה מסויימתירושלמית במקור
היכולת להכניס מישהו לחיי במסגרת נישואין זה עניין של אופי ולא של גיל. יש נשואות צעירות סביבי שמקטרות המון ביחס לבן הזוג ואילו אנחנו, שהתחתנו מאוחר, לא רבנו מעולם בכל 4 השנים שלנו יחד. מאז שהפכנו הורים היו כמה חילוקי דעות אבל הם אפילו לא הגיעו לויכוח ממשי. אצלנו (לא אומרת שאצל בכולם) שנות הרווקות יצרו בשנינו עולם עשיר שכיף להכניס אליו את השני/ה, וזה כל מה שאנחנו עושים. זה, יחד עם התייחסות בלתי פוסקת לשני/ה כאל לא מובן מאליו.

(ביחס למשפט שלך:
תחושת החופש הזו הופכת להיות לרועץ בעיניי, כי מתרגלים לכל מיני העדפות אישיות ומאוד קשה להכניס עוד מישהו לתוך החיים שלנו ולהתחשב בהעדפות שלו ולבוא לקראתו)
חיי נישואין בהכרח מכיליםoo
ריבים וחילוקי דעות שמגיעים לויכוחים וריבים משמעותים, כי לכל אחד יש רצונות, תחושות ודעות ומדי פעם הם מתנגשים.

היכולת להכניס מישהו לחיים אינה נמדדת בהמנעות ממריבות, אלא ביכולת לריב נכון, לדון על קונפליקטים ולחיות לצידם.
יפה, והאם לצעירים יש יותר יכולת לכל הנ"לירושלמית במקור
(היכולת "לריב נכון, לדון על קונפליקטים ולחיות לצידם") מאשר היכולת של המבוגרים? אם כבר, נשמע לי הפוך... וזו היתה הנקודה שלי.
זו יכולתoo
שיכולה להתפתח מניסיון, כי היא לא מתבססת רק על יכולות שכליות/ רגשיות, אלא גם על לימוד מטעויות, מה לעשות/ להגיד ומה לא.

זה לא קשור דווקא לגיל, אלא למודעות ורצון ללמוד וליישם.
וזה בדיוק מה שטענתי, שזה לא קשור לגיל ירושלמית במקור
אבל גיל צעיר מדי זה כן פחות בוגר. תלוי..ירוק בקבוק
אבל זה מה שטענתי ירושלמית במקור
(שאין קשר ושאם כבר אז אני רואה קשר הפוך)ירושלמית במקור
בעיני יש יתרונות שונים לנישואין מוקדמים ולמאוחריםמיקי מאוס
מצד אחד כמו שכתבת- מגיעים יותר בשלים מכל מיני בחינות
מצד שני- בגיל צעיר יותר יש יותר יכולת להשתנות ולהתגמש, ככה שקצת מתבגרים ומתעצבים יחד

אבל כמובן שכל זוג הם שונים וזה סתם הכללה. ובטח שזה לא מה שצריך להכווין את ההחלטה להתחתן.

ואתם נשמעים זוג ממש מתוק אשריכם
מסכימה לגמרי (ותודה!)ירושלמית במקור
מה זה לריב נכון? זה לדבר על הצרכים והתחוושותמחפשת המלצה..
אז זה כבר לא נקרא 'לריב'

לריב זה להסות לשכנע
לנסות לשנות
להנכיח את דעתי והצורך שלי וההסתכלות לשלי כעובדה

מובן למה זה מאתגר לא להגיע לריבים בושוקיות

אבל אין בזה שום אישאל
ואפשר גם לחיות חיים שלמים בלי 'לריב'

לא כי אין צרכים ושונים וכי תמיד מסכימים על הכל
אלא כי יודעים לדבר אותם
וגם אז זה לפעמים פוגע או מכאיב .. אבל לא 'רבים1
מדברים. מקשיבים. קצת בוכים.
ובסוף זה גם נאסף
גםoo
אם יודעים לדבר, לפעמים כועסים או כואבים מדי, לפעמים הרצון מדי חשוב ובן הזוג מתקשה להבין אז רוצים להנכיח ולשנות וכדו׳. ככה נראים קונפליקטים, ככה נראת זוגיות.

אז רבים. לריב נכון זה לדעת מה הקווים האדומים גם בשעת כעס, לדעת להניח למריבה אחרי זמן מה, גם אם היא לא נפתרה, לשמור על איזון ביחסי הכוחות ולדעת להתפייס.

אם בזוגיות צריך להזהר לא להגיע למריבה, בעיניי זה פוגע גם בזוגיות וגם באופן אישי בכל אחד מבני הזוג.
בתיאור שלי לא היה משהו שדומה ל"להיזהר לא לריב"ירושלמית במקור
בעיניי לא רבנו מעולם= להזהר לא לריבoo
ומקווה שראית שבהמשך ההודעה תיארתי מה כן היה מעולםירושלמית במקור
לכעוס ולכאוב זה רגש. ריב זה צורת ביטוי שלומתנות-קטנות
הרעיון שנראה לי שמחפשת המלצה אולי התכוונה אליו..ואני מסכימה איתה.

זה שאי אפשר לא להרגיש בזוגיות כעס או אכזבה או כאב..
אבל שזה לא נכון לומר שאם לא מבטאים את זה במריבה או ויכוח
אז משהו חסר בזוגיות או לא תקין

זה אכן הרבה עבודה עצמית
ויש גם נתונים כמו אופי או מנטליות או פערים מאוד גדולים שאז זה ממממממש קשה לבטא רגשות באופן מתוקן תמיד

אבל בכללי
אני כן חושבת שזה נכון לבא עם שאיפה כזאת..לייצר תקשורת שיש בה כנות רגשית. אבל שמובעת באופן מדבר ומשתף ולא צועק ומאשים ומתווכח..

ויש גם הרבה למידה שאפשר ללמוד וזה מרחיב את התודעה ואת הכלים לכך.

לשאוףoo
לתקשורת ללא מריבות זה טוב.

אבל בפועל לא באמת אפשר לנהל זוגיות ללא מריבות, כי גם האנשים המתקשרים והמודעים ביותר, עייפים/ טועים לפעמים.

ולכן אם לא מגיעים לריבים בזוגיות, בהכרח יש פה המנעות ממריבות.
לא נכון .. אני מבינה שאת מדברת מחויה אישיתמתנות-קטנות
או ממה שאת רואה סביבך
ואז אומרת

אם מישהו אומר שהוא נמנע ממריבות
אז בהכרח הוא מבטל רגשות ונזהר באופן מזיק

וזה לא נכון
עובדתית

וזה אגב לא כי האנישים האלה מלאכים

או שהשאיפה אצלהם היא מאוד מרכזית ומשמעותית אז הם מתגייסים אליה ובדר''כ משהו שחשוב לנו אז יש סכוי שיצליח לנו יותר

או
שהנתוני פתיחה שלהם קלים יותר-
אנשים דומים באופי, בשאיפות ..
אף פעם לא זהים
או תמיד מסכימים
אבל יחסית הפערים פחות קוטביים
וממילא אם יש שאיפה ממשמעותית+ תנאים מאפשרים

זה גם יכל לקרות
ו-ורה


רק שזה משהו שרוב האנשים לא יחצינו

אף פעם כמעט לא אגיד לחברה שלי- אנחנו נשואים 10 שנים ולא רבנו.
אפילו שהוא הכאיב לי במשהו או שלא הסכמנו

כי זה מממממש חוסר רגישות לשתף בזה
זה עלול לצבוט ולהפוך את הבטן


אבל מצד שני
מאחר וזה עלה
אני רוצה לחושף אותך ואולי עוד מי שקוראת

שזאת שאיפה מציאותית.
והמשוואה
אם לא רבים אז ....לא אוהבים או לא מתקשרים או בורחים וכו
היא לא נכונה

לפעמים? נכון

תמיד? לא
רוצה להביןoo
אף פעם לא צעקתם/ האשמתם בשיח ביניכם? אף פעם לא לקחתם פסק זמן מלדבר?
אני מתלבטת אם ומה נכון לשתף בפורום ציבורימתנות-קטנות
למעשה
התשובה היא
שמבחינתי
צעקות זה לא שפה למי שמכבדים ואוהבים
כמו שפליקים זה לא שפה לילדים
(ומה שכתבתי שם אגב- שדוקא היה כתגובה מחזקת למה שאת העלית ..היה מתוך מקום
ששפה תודעתית זה שפה בחיים ..בכל נושא.

האם לא ניפול אף פעם?
סביר להניח שניפול
אבל כמה שהמודעות והכלים התודעתיים הם יותר חלק מאיתנו
אז הגבולות גזרה מתרחבים

ואני מדברת רק לגבי הצורת ביטוי.
בוודאות כנות ושיתוף רגשי זה חובה והכרחי לזוגיות

אבל לצעוק על הבן זוג למרות שאנע באמת כועסת או פגועה - זה בחירה

שמממממש קל לבחור בה במצבים מסוימים

אבל אפשר ללמוד ולקבל כלים
לא להגיע קרוב לשם

נגיד אשתף על עצמי
שמול ילדים- אני לומדת את זה תוך כדי תנועה. וכמו ששיתפתי בשרשור על הלתת פליק- כן זה קרה לי כמה פעמים בעבר.זה לצד תגובות שאני היום כבר לא נופלת בהם.( ןיש לי שם המון עבודה יומיומית ..והמון טעויות ..ועדיין הגבולות התרחבו. מכה זה ממש וטו חמור מבחינתי.


לזוגיות הגעתי אחרי הרבה שנות רווקות. אחרי המון למידה מהחיים מהצד מזוגיות שראיתי סביבי. מהמון מחשבה מה חשוב לי לייצר בבית שלי.

הקוים האדומים שלי בזוגיות מלכתחילה
כללו שאין מצב בעולם לצעוק או להרים טון.
או לדבר דיבור פוגעני ומזלזל-
אם יבוא לי- אני אלך לחדר או לאוטו ואצעק . אני אכתוב ואקליט את עצמי
ואוציא מהבטן בדרך אחרת
ואחר כך אני אחזור ונדבר . אבל נדבר. ונקשיב.
ובאמת מסייגת שמה שאמרתי קודם- שבשביל להצליח צריך גם שותף לדבר ובאמת אם היו ביננו פערי ענק אני לא יודעת אם זה היה מצליח ככה

ובסוף כשאני מודעת אני גם פחות פוגעת
כי אני לא מוציאה דברים אוטומטים מהבטן
אז זה סוג של ביצה ותרנגולת


אני ממש מתלבטת אם נכון שכתבתי

ואם כבר יכולה לשתף שרק בשבוע האחרון היו לי מלא טלטלות ורגעים לא קלים עם שוני ביננו בכל מיני

פשוט חושבת שאפשר לייצר גם הרגלים בסיסייים מכל מיני סוגים

ובעיקר
לא להשוות
ולא להלקות את עצמינו
אני לא חושבת שכולם חייבים להחליט שהם לעולם לא ירימו קול
זה אפילו יכל להיות הרסני
אם מישהי עם אישיות מאוד אימפולסיבית שמתחתנת עם אדם מאוד שונה ממנה תחליט דבר כזה. ובלי כלים להבין איך לווסת את הרגשות שלה
היא תרגיש אשמה וזה לא נכון

כל אחד הוא עולם שלם

אני הגבתי כי
את כתבת על אחרים אמירה מוחלטת
וזה
לא מדוייק בעיני

כי כמו שלא נכון לראות זוג שצועקיםםם ולשפוט אותם
כי מה אני מהצד יודעת?
ואם אני היתי במקומה מה אני יודעת על איך הייתי מתמודדת?

אז חושבת שזה נכון לכל כיוון

לדבר על מה אצלינו
מה נכון לי
מה קורה בתוכי

ופחות להכניס אחרים למשוואות מוחלטות
הבנתיoo
את רואה בצעקה משהו בעייתי.

אני אישית לא רואה בזה בעיה אם זה בטון סביר, עם משך זמן קצר ותדירות רחוקה. לא רוצה לחיות חיים נטולי צעקות, זה עוזר לי לשחרר כעסים ואנרגיה שלילית בצורה מיטבית.

את מתארת משהו מענין, שלא נתקלתי בו מעולם, לא נתקלתי באנשים שמתקשרים תמיד ללא צעקות/ האשמות.

עדין גם אם לא רבים, זה לא מדד מספיק לזוגיות טובה, כי היא לא נמדדת רק בצורת התקשורת אלא בעיקר בתוצאה, בשביעות הרצון של בני הזוג מהזוגיות שלהם מהיכולת לחיות ולפתור קונפליקטים בצורה ששניהם מרוצים.
לגמרייהמקורית
זוגיות ללא קונפליקטים יכולה גם להיות קצת משעממת לפעמים
חחחח הלוואי שנשתעמם עד 120
הסברת מאוד יפה וחי ומסכימה איתךמתנות-קטנות
משהו שגם אמרתי

שזה באמת לא מדד בפני עצמו
ולא צריך להיות גם אידאל מרכזי בכל זוגיות או לכל אדם

נכון אני רואה בצעקה משהו בעייתי ולכן זה גבול עבורי.
אבל אני בהחלט מבינה למה לאחרים הגבול יתמקד בדברים אחרים
וזה ממש בסדר


אבל כן חושבת שיש משהו בלנרמל את מה שהצפתי
כי יש הרבה אנשים שזה כן טכל לעבוד להם ולהתאים להם
אבל חינכו אותם
שרבים זה סימן לאוהבים
או אם לא רבים סימן שלא מדברים

שמעתי את זה המון בחיי
גם מיועצים וכו

וחבל בשביל מי שזה יכל מאוד לשנות לו חוויה שלילית בזוגיות..
או ממי שאפילו לא מנסה כי מראש זה מצטייר בעיניו כלא מציאותי או כמעיד על בעיה ואז מרשה לעצמו.. לפעמים גם איפה שמיותר.

(אני חושבת ששפה תודעתית
באמת הופכת לטבעית יותר עם הזמן ואז גם יש פחות דחף להתבטא בסערת רגשות)

אבל כתבת יפה ומאוד מסכימה איתך

זה כמעט ולא מציאותיoo
אם יש אנשים שלא צועקים הם מיעוט (שיש להם גם יכולת וגם רצון לא לצעוק) הסיכוי ששני בני הזוג יהיו כאלו הוא קטן ביותר.
לא יודעת מה קורה אצל אחריםמתנות-קטנות
אני לא חושבת גם שיש דרך לדעת

לחברה כאמור אני בחיים לא אשתף בדברים האלה בזוגיות

בטח אפשר לדעתoo
כי אנשים שצועקים על הילדים/ חברים/ עמיתים בעבודה/ קרובי משפחה, יצעקו גם על בן הזוג שלהם.

רוב מוחלט של האנשים צועק לפעמים על אנשים.
לא יודעת.שוב. רוב ומיעוט זה אשליהמתנות-קטנות
אני לא נתקלתי בהמון צעקות בעבודה
או בין חברות

לא חושבת שמקבץ אנושי אקראי כזה או אחרמעיד על רוב ומיעוט

ומה מועיל בלמדוד את זה
תודה ששיתפת!בארץ אהבתי
את נשמעת ממש מיוחדת...
והיה לי חשוב שכתבת. אני לא במקום הזה, אבל נתת לי חומר למחשבה, ושאיפות חדשות...❤️
ועוד משהו לגבי 'זהירות'מתנות-קטנות
נכון אסור להתנהל בזוגיות רק מתוך זהירות אולי נריב אז בואו נשתוק נתרחק נוותר מראש
זה לא טבעי ולא מייצר זוגיות בריאה רק להזהר
אבל
אם שמים לב
לתת את הכבוד והמקום וההקשבה לכל רגש וצורך שעולה ולדבר ולברר אותו.
אז לא צריך לפחד להשתמש במידת הזהירות כדי לדייק את אופן ההבעה והביטוי של הרגש.
שוב מסכימה ירושלמית במקור
מדוייק.ירוק בקבוק
לא מסכמימה עם זההמקורית
בזוגיות עולים הרבה קונפליקטים זכמה זאת רוצה שהבנאדם הזה יהיה בחייך, לפעמים זה קשה וצריך לעשות וויתורים.
העניין הזה של עולם עשיר קשור לנפרדות לדעתי, שבעיניי זה דבר הכרחי שיהיה בכל זוגיות ומונע תלות, אבל זה לא אופי. זה דבר שניתן לעבוד עליו.
גם היכולת לעשות ויתוריםירושלמית במקור
היא משהו שניתן לעבוד עליו, ויהיו שיגידו שלרווקים יש יותר הזדמנויות לעבודה משמעותית מהסוג הזה מבלי להיכוות יותר מדי.
ולא חסר לפעמים מי שנכווה יותר מדי... (בת דודתי בהליכי גירושין כעת, ולהבנתי זה בין השאר מהסיבה הזו)
דווקא בעיניי לאהמקורית
איזה ויתורים רווקים עושים שדומים במקצת לוויתורים מנטליים נפשיים שעוברים על אישה או גבר במסגרת נישואין?
זה עולם נפשי מנטלי אחר להיות בו. כי נוצרת מציאות חדשה כשנישאים. הברית בין בני זוג יוצרת אותה. במיוחד כשיוצאים מנקודת הנחה שהתחתנו כדי להישאר ( כמובן יש מקרים של גירושין אבל לא על מקרי קצה אני מדברת)
רוב הרווקים אם לא כולם לא נתקלים בקונפליקטים שדומים במהותם למערכת יחסית זוגית. בכלל. יש קונפליקטים, וודאי, אבל זה לא זה..
לרווקים, במיוחד ככל שמתבגריםשריקה

יכולים להיות כל מיני קונפליקטים

 

התמודדות מול ההורים - שרוצים שיגורו אצלם/שלא יגורו

שמתערבים בשידוכים יותר מדי/פחות מדי

שלוחצים על חתונה ונכדים...

 

מול שדכנים

קרובי משפחה

אנשים שונים שלוחצים על חתונה

 

 

התמודדות עם מגוון קשיים שנוגעים ל*העדר* מערכת יחסים

 

זה לא קונפליקטים שדומים למערכת יחסים זוגית, כי היא איננה

זה פשוט אחר

זה לא ענין של יותר או פחות.

 

 

לא אמרתי יותר או פחות. אמרתי שיש, אבל אחריםהמקורית
נישאר חלוקות. אם אתה בנאדם של עשיה אז אין מצבירושלמית במקור
שתעביר כמה שנים בעולם הזה בלי קונפליקטים משמעותיים, בטח בעבודה ובטח אם הגעת כבר לעמדה בכירה ועם אנשים לנהל, ובטח בעולם הדתי שלך ובטח אם אתה הופך דמות משמעותית בקהילה, ובטח אם אתה (בסבירות גבוהה...) מטפל בהורים ובאחים (ואפילו יצא לדייטים ולפעמים במערכות זוגיות ארוכות). להתחיל למדוד בדיןק את זה למול צעירים נראה לי בלתי אפשרי במסגרת הפורום הזה בטח אם אני רוצה להישאר אנונימית אז אפשר מבחינתי להשאיר את זה ככה... ונחמד שענית לי אני קוראת אותך הרבה ולא חושבת שאי פעם היינו באותו דיון אם כי אני יחסית חדשה בפורום
ואני קוראת אותך שוב ונשמע שבאמת רצית דוגמה ספציפיתירושלמית במקור
אז רק אגיד שהויתורים שהזכרת במסגרת נישואין במשפט הראשון שלך לגמרי קורים אצל חלק מהרווקים (אצלי בזמנו למשל) במערכות יחסים ארוכות, ואז זה גם הרבה יותר חזק, כי אתה עושה אותם כאילו אתה בתוך ברית הנישואין אבל אתה בלי הבונוסים והעוגנים והתמיכה החברתית והמשפחתית, שמגיעים עם הברית הזו.
אני לא יודעת אם הצלחת להבין אותיהמקורית

כי אני לא דיברתי על רווקים שנמצאים במערכות יחסים ארוכות האמת

וגם אם בזה נעסוק - נישואין הם לא קשר שלפני חתונה 

ואף קונפליקט מבחינתי לא משתווה לקונפליקט זוגע, בגלל האופי של הקשר והרגישות שלו. 

(גם לא הורים מבחינתי..) ואני לא יודעת על איזה תמיכה את מדברת, אבל מבחינתי מערכת יחסים זוגית של נשואים היא אי בודד. לעומת מערכת יחסים זוגית של קשר ארוך - זה הרבה פעמים אחרת. ודווקא בגלל חוסר המחויבות הכל הרבה פחות מחייב. והרבה זוגות שייתקלו בקונפליקטים זוגיים כרווקים במערכת יחסים יתייחסו אליהם אחרת כנישואין. לפעמים זו עילה לסיום הקשר בגלל שהוא פחות מחייב, בעוד שכשנשואים, במיוחד כשיש ילדים, לא ממהרים לפרק. ופה האתגר בעיניי.

כי עצם הברית תחת החופה יוצרת מציאות חדשה עבור בני הזוג. המחויבות היא אחרת, הרגישות היא אחרת.. 

העולם של קשרים ארוכים לא זר לי ואני עדיין חושבת כך האמת 

ייתכן ונישאר חלוקות וזה בסדר כמובן  

 

גם אני נהנית מהדיון איתך, אגב

 

כן הבנתי בדיוק שלכל זה את מתכוונת כי זה מהירושלמית במקור
כי זה מה שבאמת נהוג לחשוב על קונפליקטין בזוגות לפני חתונה ובהרבה מקרים זה נכון אבל בהרבה מאד מקרים (סיוג: אני לא מדברת על מקרה בו יש ילדים) זה ממש לא. וזה הרבה שאלה לטעמי של איזה אופי וניסיון - שהחיים זימנו או שהוא עמל עליו כמו עבודת המידות - יש לכל אחד.

כן אגיד שבעיני, ככה אני רואה את הדברים בהמון מןבנים, זה לא משנה מאד סוג הקונפלייקט כמו השאלה עם כמה התמסרות, נקרא לזה ככה כרגע, אתה מגיע לקשר. בעיני שריר ההתמסרות, או שריר האהבה, הוא כזה שחייבים בכל מקרה ללמוד להפעיל אותו בשנות העשרים שלך בין אם את בנישואין ובין אם לא (ולא רק מול בן זוג), וככל שהוא מופעל יותר פעמים אז גם קל יותר להפעיל אותו
אני שוב לא מסכימה המקורית

אין לדעתי קשר בין מסירות לבין בעיות תקשורת בזוגיות. גם הזוגות הכי מסורים בעולם נפלו קשה עם בעיות תקשורת שיצרו משקעים של שנים והעיבו על המסירות הרבה איתה נכנסו לקשר

כי זה לא עניין של מסירות

כמעט כל אדם שהתחתן עשה זאת מתוך מסירות לזולתו. יש דברים שמעיבים על המסירות ומקשים עליה. זה לא אומר שהיא נזילה, אלא שהיא נשחקת לעתים ונדחקת הצידה לטובת קשיים כאלה ואחרים שיושבים על הרגישות של הקשר ועל הדינמיקה הזוגית ועל הפרשנות של כל אחד מבני זוג את זולתו ועל עוד המון דברים וקשיים נורמטיביים שעולים עם חתונה

 

ושוב, מה שחווים לפני חתונה לא יהיה מה שחווים אחרי חתונה. גם אצל זוגות לא נשואים שחיים שנים יחד ואפילו גרים יחד.  אף אחד לא יכול לשכנע אותי אחרת. 

אבל זה באמת בסדר לחשוב שונה 

משהו פה לא ברורירושלמית במקור
את המושג התמסרות (ולא מסירות אגב) כתבתי בסך הכל בתור קיצור למה שאת הזכרת ("וויתורים מנטליים נפשיים שעוברים על אישה או גבר במסגרת נישואין")

ולא הבנתי למה את מקשרת בינו לבין בעיות תקשורת זוגית
כי הוא בהחלט קשורהמקורית

גם אם זה התמסרות כמו שאת התכוונת או מסירות כמו שאני התכוונתי, לא רואה הרבה הבדל כי כיוונו לאותו ענין

רוב הבעיות בשלום בית נופלות בדיוק במקום הזה

של בעיות תקשורת שפתחו פערים ומרחק בלתי נסבלים בין בני זוג שהיו מוכנים לכתחילה להתמסר לקשר, להיות מסורים לו, ולעבוד בהרבה מישורים של ויתור ולבוא לקראת)

אולי בקשר בלי ילדים זה קצת שונה, אבל קיים בהחלט כי הטריגרים שונים, ובקשר עם ילדים זה גדל שבעתיים בגלל שאופי הקשר הזוגי קצת משתנה וכמובן החוויות של הזוג בדרך להפוך הורים ותוך כדי (כמו עייפות למשל ) משפיעות מאוד על היכולת שלהם לתקשר בצורה בריאה וכתוצאה מכך - לבצע וויתורים אובייקטיבים שלא נגועים בהתחשבנות או בהרגשה שלוקחים להם

לצערי לא רואה איך זה סותרירושלמית במקור
את הנקודה שלי, שכזכור היתה שאין משמעות כל כך קריטית לגיל צעיר בהקשר הזה לעומת גיל בוגר.
(מקווה שאת לא אומרת בעצם שיש יותר בעיות תקשורת בין אנשים בוגרים לעומת אנשים צעירים? כי אם כבר זה שוב נשמע לי הפוך לגבי הרוב, בלי קשר לנסיון האישי שלי ושל חבריי)
לדעתי וודאי שישהמקורית
כי אנשים בוגרים צוברים יותר רזומה, ובדרכ זה מגיע גם עם ההורות והחיים שמשתנים והאחריות שבאה עם חיי משפחה ומעורבות של במשפחות של 2 הצדדים וכו' . ככה זה בחיים.
ברוך השם, לא הרבה זוגות נשואים נשארים ללא ילדים, ועם הקושי והמורכבות שבשילוב בין חיי משפחה, הורות,עבודה וקריירה, מצב כלכלי, ומשקעים שמצטברים עקב קונפליקטים וניהול לא נכון שלהם בין בני זוג- וודאי שיש הבדל
אחרת לא הייתה פרנסה לככ הרבה יועצים זוגיים ואחוז הגרושים לא היה עומד על יותר מ30 אחוז..
ועוד, לרוב עקב העומס זה מטופל בגילאים יותר מאוחרים אם בכלל..
לא יודעת כמה זמן את נשואה ומה גילך, יכול להיות שזה פקטור בעניין. אין זוגות שלא חווים קשרים האלה בכלל. אולי זכית, ואולי חברים שלך לא משתפים. גם אני לא משתפת וכולם חושבים שהכל זרם תמיד על מיני מנוחות. זה לא אומר שבאמת כךהדברים
את מתארת שוב את אותו מצבירושלמית במקור
למשל, של זוג די דוס, ואולי זה מה שברגע זה הפותחת באמת רוצה, בעוד שהמציאות מורכבת יותר.
ואשמח לתשובה לשאלתי על בעיות התקשורת.
ביחס לחוויות שתיארת הן מוכרות אבל לא אצל כל אחד החוויה מבגרת, לפעמים סתם מוציאה ומעצימה מאנשים תכונות לא טובות, גם אם הם נשואים לכן אני שוב ושוב אומרת שזה תלוי באדם (ובסביבתו) יותר מאשר בגילו. ובלשונך "לא ישכנעו אותי אחרת".
מה הקשר לדוס? 🧐המקורית
האמת שונאת שימוש במילה הזו, אבל זורמת איתך
כל מה שתיארתי לעיל קורה גם אצל זוג לא דתיים. באתי מחברה כזו, שם גדלתי ורוב סביבתי כזו

לא רק לשומרי תורה ומצוות יש עומס בחיים, ועומס סביב ילודה הורות וקריירה וכו.. זה לא עניין מגזרי, זה עניין עולמי אם תרצי שכולם חולקים, אחוז הגירושין הגבוה הוא יותר בתוך המגזר הלא דתי אגב..
וצעירים מול בוגרים- לא התכוונתי שהחוויה מבגרת, אלא שעם השנים שעוברות והחיים המשתנים והמחויבויות הטריגרים לקושי הם שונים. זוג ללא נישואין לא חווה אותם דברים כמו זוג נשוי עם ילד אח שניים או שלוש, לא כלכלית, לא נפשית, לא מנטלית . זה משהו שמבחינתי אין על מה להתווכח עליו אפילו כי זה ממש ברור לי ולכל העולם בערך..

ולא הבנתי מה שאלתך על תקשורת, להבנתי עניתי עליה באריכות בהודעה הקודמת.. שתקשורת בין זוג מושפעת משינויים בחיים
את לא חייבת להסכים איתי אגב, זה ממש בסדר
(כתבתי "*למשל* די דוס"ירושלמית במקור
בגלל שאצלם לרוב אין מערכות יחסים זוגיות ארוכות לפני נישואין הכוללות עומסים דומים לאלו שהזכרת. לרוב, אפילו לא מגע).
ושימי לב שמה שאני חלקתי עליו זה המשפט שלפיו שאחד השיקולים צריך להיות שיהיה לפותחת קשה יותר להכניס לחייה מישהו כשהיא בוגרת יותר מאשר כשהיא צעירה. זה שונה מהטענה שלך על הקשיים המבגרים שיש בנישואין. למעשה לפי ההודעות שלך יוצא שאם היא תתחתן מוקדם אז היא תגיע לאותו גיל (של הנישואין המאוחרים) בצורה בוגרת יותר שמתאימה יותר לנישואין כי היא תהיה יותר למודת ניסיון לאור הקשיים שהיו לה בנישואין. אז כמו שאמרתי בהודעה הראשונה שלי בתת השרשור הזה, הקשיים האלו גורמים לפעמים לכוויות, אפשר לקרוא לזה מחירים, ובעולם אידאלי הייתי רוצה להפחית את המשקעים האלה בנישואין, ושה"תרגולים" האלה יהיו על יבש ולא בנישואין. אז זו בחירה שלה איך להעביר את השנים הבאות ואיך להגיע לגיל מסויים - האם כנשואה למודת ניסיון מהנישואין שיסייע בנישואין, או לנישןאין חדשים עם ניסיון דומה (לא זהה) של עבודת המידות ממקור אחר, לתוך נישואין חדשים.
ואגב, היום למיטב ידיעתיהמקורית
המצב הרבה יותר טוב מלפני עשור או 5 שהים ב"ה כי רבו המנטורים והיועצים הזוגיים וכפר גלובלי וכו'.
אז היום יותר זוגות צעירים מודעים לעניין מאשר לפני כמה שנים, ב"ה.
אבל לרוב הזוגות הצעירים כיום ורוב הזוגות הבוגרים כיום אין כלים לתקשורת זוגית בריאה ונכונה, ללא קשר לסביבה ממנה באו. פשוט כי זוגיות לא דומה לשום דבר אחר שהוא לא זוגיות..
אישית למדתי לתקשר טוב יותר בשנות הרווקותירושלמית במקור
וזו שוב לב הטענה
חשוב ממש מה שכתבת!! תודה ששיתפת!!ירוק בקבוק
תודה ממש ממש. תגובה מדהימה!ירוק בקבוק
רעיון יפהלהשתמח
ששמעתי מרב שהוא אומר לבחורים ש'הגיעו לגיל' ועוד לא רוצים להתחיל לצאת. לקבוע לימוד יומי בנושא- דייטים, זוגיות, קשר זוגי, חתונה. יש הרבה ספרים יפים. וככה את לאט לאט מתחילה להתקדם לקראת היעד של חתונה גם אם את עוד לא מתחילה לצאת. זה מה שאני עשיתי, ואני חושבת שמעבר לרעיונות החשובים שלמדתי לקראת זוגיות, עצם העיסוק הקבוע בנושא מקדם את תנועת הנפש לכיוון הזה.

ועוד נקודה בלי קשר- לגבי הגשמה עצמית, בניית קומות, פיתוח עצמי. זה באמת מאוד שונה אחרי החתונה. והגיוני שיש שלבים שכדאי לבנות לפני החתונה. אבל הבנייה הפנימית הכי רצינית ומשמעותית מהניסיון שלי היא דווקא מול הבעל, מול הילדים או מתוך הבית שבונים.

ממש תודה!! נקודה באמת חכמה של הרב שאמר את זה.ירוק בקבוק
ותודה רבה גם על הנקודה השנייה. מחזק אותי ומלמד!!
הי יקרהתהילה 3>
נשמע שאת יודעת מה את רוצה ומה חשוב לך וזה דבר נפלא.
חלק מהדברים לא בהכרח סותרים נישואין.
להתפתח וחהבנות ממשיכים עד סוף החיים

בכל מקרה נשמע שמה שנכון לך עכשיו זה זמן לעצמך ולעצמאותך, קחי לעצמך בכיף חצי שנה, אחר כך תבחני את הדברים שוב ותראי אם משהו השתנה...


(טרם קראתי תגובות נוספות)
תודה רבה!!ירוק בקבוק
נשמהדפני11
לא קראתי תגוסות אחרות
את מזכירה לי את עצמי מזווית אחרת (פשוט לא הרגשתי שום צורך להתחתן...)
עצה שלי.
את צעירה.
קחי עוד שנה, שנה וחצי, ותפתחי את הקלפים שוב. אני די בטוחה שמשהו שיתנה.
לא לצאת עם חבר'ה רק כי החברה לוחצת. חכי עוד שנה, הרצון יגיע.

אבל קחי ממני משהו.
לדעתי לא צריך לחכות לרצון בוער... מספיק שיתחיל לבצבץ רצון ותתחילי לשמוע הצעות.
יותר כיף לצאת עם בחורים כשאת סבבה עם לצאת איתם אבל עוד לא בשלב הנואש או הבודד. לא טוב בכללי להיות נואשת.
צאי עם הרבה כוחות, מתוך אמונה שכשהוא יבוא זה יהיה הכי מדוייק, אבל אל תחכי לרצון בוער, מספיק להתחיל כשיש רצון סבבה כזה.

בהצלחה ממוש
צודקת ממש.. תודה רבה!!ירוק בקבוק
בלתקחצי שני
תחכי, את לא בשלה עכשיו לחתונה, וזה בסדר.
כדי להתחתן צריך להרגיש רצון עז כי זוגיות דורשת הרבה עבודה פנימית וצריך כוח רצון גדול כדי להצליח.
כל עוד את מרגישה שלהתחתן זה רק עול ומחוייבות
ושגידול ילדים זה טכני, ושההגשמה העצמית שלך (לפי מה שתיארת זה- כסף לעצמך לאוכל (בריא) ולבגדים ממותגים ולבד)
אז זה עוד לא הזמן ועוד לא הבשלות.
והכל בסדר, לחץ חברתי זו ממש סיבה גרועה לחתונה ולזוגיות ולמחוייבות ולאחריות
כ"כ צודקת. תודה רבה!!ירוק בקבוק
אני רוצה להתייחס למשהו ממה שכתבתבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך כ"ט בניסן תשפ"ג 10:07
"אמא שמתחתנת מוקדם והבת שלה גם, ושזה ממשיך ככה דורות, איך יש חידוש? לכאורה הכל טכני, מגדלים ילדים על פי מה שכולם עושים וזהו.. הכל טכני! ואני רוצה מעבר, אני רוצה לתת לילדים שלי יותר ממה שקיבלתי, ושהם גם יבנו את עצמם ורק אז יתחתנו, שיתנו יותר לילדים שלהם.."

איך שאני מבינה אותך, השאלה שאת שואלת פה היא לא על חתונה, היא על התפקיד שלנו בעולם, על המשמעות שלנו בעולם.
זה נשמע שאת מרגישה שאם המטרה היא שאנחנו נגדל ונתחתן ונלד ילדים, ואז הם ממשיכים ועושים את אותו דבר, אז מה המשמעות של המטרה הזו? זה כמו להקים מפעל שבו מייצרים מכונות, שהתפקיד שלהן הוא לייצר מכונות, שהתפקיד שלהן הוא לייצר מכונות, וכן הלאה, בלי שבסוף קורה משהו מכל הדבר הזה. אז מה הטעם?
הבנתי אותך נכון?

ואז את כותבת - 'אני רוצה לתת לילדים שלי יותר ממה שקיבלתי, ושהם גם יבנו את עצמם ורק אז יתחתנו, שיתנו יותר לילדים שלהם'.
רוצה להרחיב קצת? מה בעצם את חושבת שאת יכולה לתת להם יותר אם תדחי את החתונה?

ההסתכלות שלי על העולם, ועל המשמעות שבגידול ילדים, היא מאוד שונה מאיך שהצגת את הדברים. ואני אשמח לפרט ולהרחיב יותר, אם תרצי לשמוע. אבל הייתי רוצה קודם לשמוע אם אני בכלל בכיוון, ומה בעצם את מתכוונת באמירה שלך…
וואו. מדהים. מרגישה שממש הבנת אותי.ירוק בקבוק
כן, זה לגמרי מתחבר אצלי לכל העניין של התפקיד שלי בעולם.
ואני ירחיב על העניין של לתת לילדים שלי יותר ממה שקיבלתי (וב"ה קיבלתי הרבה!), ואגב, זאת שאלה ממש טובה. אני חושבת שאוכל לתת להם:
1. אמא יציבה,
2. שיש לה מקצוע,
3. שהיא שלמה בדרך שלה,
4. שהיא יודעת למה היא שומרת תורה ומצוות,
5. שהיא בחרה בבעלה ממקום מבורר ואמיתי ולא מתוך ויתור.
6. שהיא תדע לבשל, לאפות, לסרוג, לתפור, לנגן, כי עכשיו אני מנסה להשקיע בזה..וללמוד..

אשמח ממש שתפרטי.
תודה רבה!!!
אני שמחה שהבנתי אותך🙂בארץ אהבתי
בעז"ה אשתדל להרחיב על איך שאני רואה את הדברים, בהמשך בלנ"ד...
רק אומרת בינתיים שמההודעה הפותחת היה נשמע שאת רואה ערך דווקא במה שתעשי לבד, בזמן הזה של ה'חופש'. אבל ממה שכתבת לי פה נשמע שבעצם מה שאת רוצה לעשות עכשיו זה דברים שיבנו אותך יותר לקראת השלב הבא בו תתחתני ותלדי ילדים בעז"ה.. שבעצם את מרגישה שיש לך עוד דרך לעשות כדי להגיע לשלב הבא ממקום שלם ומוכן יותר. הבנתי אותך נכון? או שזה רק בגלל הניסוח של השאלה שלי, אבל את מבחינתך יש גם ערך לשלב הזה של ה'לבד' בפני עצמו?
אני רואה ערך בלבד שלי בפני עצמו, זה נוח לי ומרגיע.ירוק בקבוק
ובמקביל, רואה ערך בדברים שיבנו אותי לקראת השלב הבא. נכון, אני מרגישה שכרגע אני עוד לא יציבה. שיש בי המון חוסר כח.
אני אנסה לענות לך מהמקום שליבארץ אהבתי

קודם כל, אני חושבת שיש הרבה עומק בשאלה שלך.
את בעצם אומרת, שלא יכול להיות שכל המטרה שלנו בעולם היא להביא ילדים, כי אז זו מטרה שהיא קצת חסרת תכלית - כמו לייצר מכונות שמייצרות מכונות ואין שום תוצר בסופו של דבר.
ואני מסכימה איתך, המטרה היא לא ללדת ילדים. יש מטרה שהיא יותר גדולה מזה, וחלק מזה הוא גם ההמשכיות, שמתבטאת בלידת הילדים והגידול שלהם. אבל זה רק חלק מהתמונה השלמה.

האמת שלדבר על המטרה שלנו בעולם זה קצת קשה.
כי יש פה עניינים שהם הרבה מעבר להבנה שלנו. אנחנו לא באמת יכולים להבין את המחשבה של הקב"ה, ולכן אני חושבת שתמיד יישארו שאלות 'למה?' שיוותרו בלי מענה, תמיד יהיו שאלות פתוחות שהן כבר מעבר להבנה שלנו.
אבל אני בכל זאת אנסה לתת כיוון, מאיך שאני רואה את הדברים (וכמובן על בסיס דברים שלמדתי וקראתי, הרבה מהרב ראובן ששון, ועוד כל מיני מקורות שאני לא בהכרח יכולה לומר ממי למדתי כל דבר).
ואני מקווה שזה מתחבר לשאלה שלך, ונותן לך איזשהו כיוון.

הקב"ה ברא את האדם, כדי שיהיה שותף איתו בבריאה.
לפני החטא של אדם הראשון, היה תיקון קטן שהאדם היה אמור לעשות ביום השישי לבריאה, ומתוך כך היה אפשר להגיע לשבת, לנצח ולשלמות של הבריאה.
אבל אדם הראשון חטא, ולכן העולם צריך לעבור מסלול של תיקון, שבו אנחנו שותפים. להעלות את העולם למדרגתו האמיתית והשלמה, דווקא מתוך המציאות של עולם החומר.
[לא מרחיבה פה הרבה, אבל כן רוצה להזכיר שהרב ראובן ששון מביא באחד הספרים שלו מקורות לכך שבעצם החטא היה צריך לקרות לכתחילה. ובעצם מטרת העולם היתה בדיוק כמו שקורה עכשיו - שהאדם יעלה את העולם דווקא מתוך המציאות החומרית והירודה שהגענו אליה אחרי החטא. אבל היה צריך להתחיל דווקא מהמציאות השלמה, כדי שנדע לאן אנחנו שואפים, והיה צריך שהאדם יהיה שותף בחטא כדי שזה יהיה תיקון ששייך באמת אליו].

אז בעצם, המטרה שלנו היא להיות חלק מהתיקון של העולם. כל אדם לא עומד בפני עצמו, אלא כולנו ככלל, יחד עם הדורות שלפנינו והדורות שאחרינו, שותפים לתהליך תיקון העולם, ולהמלכת הקב"ה למלך על כל הארץ.
ועמ"י הוא ה'אחראי' העיקרי לתיקון. מתוך התיקון שעמ"י יעשה, יהיה אפשר בסוף להביא את כל העמים גם כן לתיקון. אבל כרגע אנחנו נושאים בעול הזה, ויחד עם זה זוכים לקרבת ה', זוכים להיות השותפים שלו בבריאה.

והעבודה של כל אחד ואחד מאיתנו, היא בשני מישורים -
גם במאקרו - ללכת בדרך שמובילה להוספת טוב בעולם, ללמוד תורה שמוסיפה חיים ואור לעולם ועל הלימוד שלה תלוי קיום העולם, לעבוד במשהו שמועיל לבניית העולם והתיקון שלו, להקים משפחה וללדת את הדור הבא שימשיך את קיום העולם ויוסיף לתיקון העולם, וכו'.
וגם במיקרו - במעשים הקטנים שלנו, בעשיה שלנו בכל רגע ורגע, לבחור לעשות את מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, להתגבר על המידות שלנו, לשמוח בקיום המצוות, וגם להתגבר ולבטל את רצוננו מפני רצון ה' כשקשה לנו לעשות את רצונו, ובכל הזדמנות כזו אנחנו זוכים ממש להמליך את ה' עלינו, דווקא מתוך עולם החומר שמרחיק אותו מרצון ה'.

אז כמו שאני רואה את זה - הקמת המשפחה באמת לא יכולה לבוא כמטרה בפני עצמה. אבל היא בהחלט מהווה חלק חשוב מהמטרה שלנו בעולם. קודם כל כי תיקון העולם מצריך שתהיה המשכיות בעולם. ובאמת כל דור נותן לדור הבא קצת יותר, עולם קצת יותר מתוקן, קצת יותר קרוב לתכלית. וחוץ מזה - מה יותר שותפות בבריאה מאשר ללדת עוד ילדים, וגם לחנך אותם לעבודת ה'? זה ממש חלק מהותי המשותפות שלנו עם הקב"ה.
ובכיוון אחר - חיי המשפחה מביאים הרבה מאוד הזדמנויות לעבודת המידות, בעיני הרבה יותר מאשר מחוץ למשפחה (ככה זה אצלי לפחות, ונראה לי שלא רק אצלי). וזה עוד חלק חשוב בתיקון העולם - עבודת המידות שאנחנו עושים בתוך ההתנהלות המשפחתית, כשכל רגע ורגע כזה של התגברות הוא ממש חלק בתיקון העולם.
באופן אישי, אני מרגישה שעבודת ה' שלי היא הרבה יותר משמעותית אחרי החתונה. גם כי התבגרתי, אבל גם כי חיי המשפחה מזמנים לי הרבה עבודת המידות, והרבה סיפוק ושמחה כשאני רואה איך אני מצליחה באמת להשתנות ולגדול מתוך האתגרים.


אז אם אני חוזרת לדברים שכתבת -
בהודעה הראשונה שלך (בפתיחת השרשור) כתבת שאם רק מתחתנים כדי ללדת ילדים כדי שהם ילדו ילדים וגם הלאה - הכל טכני, ומה הטעם של זה.
אז אני מקווה שמה שכתבתי נתן לך הסתכלות אחרת על הדברים. זה לא טכני, זה ממש המהות של מה שאנחנו עושים בעולם, גם עצם הלידה של הילדים, והחינוך שלהם, וגם העבודה שאנחנו עושים עם עצמנו תוך כדי החיים.

כתבת גם שאת רוצה ליהנות מהשלב שבו את חופשיה בלי עול או מחוייבות. ואני חושבת שעל זה @מתנות-קטנות ענתה לך מהמם. שלא נכון לחנוק את הרצון הזה, ומצד שני כדאי לתת מקום גם לרצון להתחתן לנבוט לו מבפנים.
ואני רק רוצה להוסיף על מה שהיא כתבה - שאם את מרגישה צורך לנצל את תחושת החופש הזו, זה באמת לא נכון לחנוק אותו. אבל להפוך את זה כביכול ל'אידאל' - שזה המימוש שלך וההגשמה העצמית שלך, זו בעיני טעות גדולה. ההגשמה העצמית שלך תהיה כל החיים, במסלול שהקב"ה מייעד לך, יחד עם הבחירות שתעשי בחיים.
את יכולה לקחת עכשיו פסק זמן ולתת לעצמך ליהנות קצת מהחופש. את בטח לא צריכה לדחוק את עצמך להתחתן כרגע.
ואת בהחלט יכולה להמשיך לעבוד את ה' גם בתקופה הזו, אז זה לא פסק זמן מלהיות שותפה בתכלית, כי את עדיין יכולה להמשיך ולהיות שותפה בתיקון העולם בבחירות שתעשי ובמצוות שתקיימי.
אבל זה בטח לא ה'שיא' שאחר כך ייכבל וידעך כשתיכנסי למסגרת של עול המשפחה. להיפך, את תגיעי לשיאים חדשים עם כל שלב שתתקדמי אליו…

בהודעה שבה ענית על השאלה שלי, כתבת שיש דברים שעוד לא מבוררים אצלך מספיק, ולכן את לא מרגישה מוכנה מספיק להתחתן.
את זה אני הרבה יותר מבינה. אני מסכימה שאם את לא מרגישה שאת במקום שמוכן לחתונה, אז בהחלט את יכולה לתת לעצמך עוד זמן, כדי להגיע לשלב הזה ממקום יותר מוכן ומתאים.
אני מצטרפת למה שכתבו פה אחרות, שיש דברים שהם לא הכרחיים ואפשר להתחתן גם בלעדיהם (מקצוע ביד, ידע בבישול, אפיה, תפירה וכו' - כל אלו אפשר לרכוש גם אחרי החתונה וזה ממש בסדר). אבל בהחלט אם את בכל מקרה מרגישה צורך לתת לעצמך עוד כמה זמן, זה רעיון טוב לנצל את הזמן בינתיים ללמוד דברים שאת מרגישה שיעזרו לך להמשך החיים ולתפקיד שיהיה לך אחרי החתונה.
ולגבי הסעיפים האחרים שכתבת - אני מסכימה שיש דברים שאת צריכה קודם לעבוד ולברר עם עצמך.
אבל אני גם מסכימה עם @לפניו ברננה! שהחיים הם דינאמיים ודברים עוד עשויים להשתנות.

מקווה שהדברים שכתבתי נותנים לך עוד כיוון הסתכלות, ושהם עונים מספיק על השאלה ששאלת.
ובהצלחה רבה!
דווקא לגבי סעיף 6המקורית
רוצה לומר, שלא כל האמהות מגיעות לשלב החתונה והאמהות סורגות/ תופרות/ יודעות לבשל/ לנגן/ לאפות- כולל אני, וזה ממש בסדר.
למדתי תוך כדי היומיום לעשות דברים, בעיקר מתוך צורך (לסרוג ולתפור אני עדיין לא עושה ואני נשואה כמכט שבע שנים וזה גם לא נצרך אצלנ למרות שאני יודעת רק שכבכ שכחתי חח ולנגן בכלל לא)
ככה שמבינתי- אין צורך להגיע עם צ'ק ליסט, זה בעיניי ממש לא נצרך. הדבכ החשוב ביותר להגיע איתו לנישואין - זה בחירה, רצון וראש פתוח וידע בסיסי לפחות בהתנהלות כלכלית ובכל מקרה יהיה לך עוד המון המון דברים ללמוד תוך כדי תנועה
עם שאר הסעיפים אני מאוד מסכימה
רוצה גם להוסיף -*סמיילית*

התחתנתי גם בגיל צעיר (21 וחצי) וממש לא ידעתי לבשל ואני עדיין לא יודעת לנגן. דווקא יש משהו בזה שמתפתחים ביחד עם הבעל לגבי מקצוע אני לגמרי מסכימה, קשה יותר ללמוד מקצוע עם ילדים.

שאר הסעיפים אני קצת מתלבטת - אמא יציבה - צריך להיות אמא כדי להיות אמא יציבה, זה לא איזו מיומנות שיש ללמוד לפני (זה משהו שתמיד לומדים), שמירת הדרך, תורה ומצוות - העולם הרוחני כל הזמן מתפתח, בלי קשר לאם נשואים או לא.

יכול להיות שאת פשוט רוצה רגע תחושת חופש וזה לגמרי בסדר ומסכימה עם כל מיני תגובות מעליי.

וסתם משתפת ממה שהיה אצלי - אני ממש לא מרגישה שהנישואין כבלו אותי. למדתי מקצוע טוב ואני עובדת בעבודה שאני אוהבת ומצליחה לשלב עם המשפחה למרות שזו עבודה תובענית. אני מרגישה שבעלי הוא החבר הכי טוב שלי ויש לי את מי לשתף בכל החוויות שזה הדבר הכי כיף בעולם. ואפילו הילדים - ברגע שהם נכנסו לבית הספר ממש הרגשתי כבר שנושאי השיחה עלו רמה ואני יכולה גם לשתף אותם בכל מיני דברים ולא רק לטפל בהם כל היום.

שמחה בשבילך!!ירוק בקבוק
מסכימה ממש!לפניו ברננה!
אין שום הכרח שאמא תדע את כל הדברים האלה, אני התחתנתי בקושי יודעת לבשל. היום אני יודעת, אבל למען האמת למדתי תוך כדי תנועה וגם בעלי יחד איתי. והוא אוהב את זה יותר ממני 🙂
ודברים שהם יותר בגדר תחביבים (לתפור ולנגן..) אם זה חלומות שאת רוצה להגשים זה מקסים!! אבל כמו שכתבתי לך לגבי החוג - להקדיש את הזמן לזה גם בתור בעלת משפחה זה אפשרי אם זה חשוב לך

בנוסף, רוצה להגיד לגבי סעיפים 3,4,5 שמתוקף היותנו אנשים אנחנו דינמיים ומשתנים. מה שמתאים ונכון בתק' אחת בחיים לא מתאים בתקופה אחרת. תמיד יש לאן לעלות ובמה להתקדם ולשאוף הלאה. אם נהיה משוכנעים שקנינו נקודה מסויימת אנחנו עלולים להפסיד אותה מבין הידיים..
התנאים משתנים, ולכן גם אם את בעבודה יציבה את יכולה פתאום אחרי 10 שנים בה להבין שזה כבר לא מתאים לך להגיע הזמן לקום ולשנות משהו, כי זה כבר לא מה שהיה בעבר. גם בלי קשר למשפחה, באופן אישי עם התפתחות הנפש. ובטח עם קשר למשפחה, כי גם אם תרגישי שקנית מקום יציב ובטוח - כל לידה היא טלטלה ושינוי לכל המרקם האישי והמשפחתי.

מנגד, אני חושבת שטוב שאת נותנת את דעתך לדברים זה חשוב שאת בוחנת את הסוגיות האלו מראש ותדעי לבוא מוכנה נפשית ופיזית, לזה שאת מרגישה בטוחה, ולזה שהכל יכול להשתנות...
תודה רבה!!ירוק בקבוק
למה צריך לדעת לסרוג ולנגן?ענבלית
חחח, אני שואלת גם את עצמיחצילוש
בתור אחת שסורגת ומנגנת, לא רואה איך זה תורם לי בחיי זוגיות ואימהות.. חוץ מזה שגם בעלי מנגן ומאוד מוזיקלי וזה נחמד, שסרגתי לו כמה כיפות ולי כובעי צמר כאלה שאם קונים אותם זה ממש יקר.. לא תורם חוץ מזה לפיתוח הזוגיות או האמהות..
וואו!!!! מעריכה כל אחת ממכן ממש!!!❤️❤️ירוק בקבוק
אענה לך בקצרהאנונימית בהו"ל
תחכי! אל תתחני עכשיו.
ככה פשוט.
תקשיבי ללב שלך, אחרת כל החיים, בכל קושי, תסתכלי אחורה ותתבאסי שלא חיכית קצת.
מדברת מניסיון.
ממש תודה...ירוק בקבוק
לא ממש קראתי הכלאביול
אבל את נשמעת מאוד מודעת לעצמך וזה מצויין.
חבל שהחברה שלנו יש כזה לחץ שלילי לחתונה... חתונה צריכה לבוא ממקום בשל ונכון לך.
בהצלחה!
מסכימה.. תודה גדולה!ירוק בקבוק
אם את לא רוצה להתחתן כרגע, זה בסדרים...
לרוב בוער להתחתן כי חסר הקשר הזוגי והרי אסור כלום לפני החתונה.
אבל אם אין לך את הרצון הזה עדין, אין טעם להיכנס לזה בכוח. עדיף עוד שנה שנתיים ברווקות, תשקיעי בעצמך, תסיימי את התואר ואז להתחיל לצאת. מאשר למצוא את עצמך בזוגיות לא נכונה.
רק מציינת שגם אחרי החתונה אפשר למנוע אם זה לא נכון כרגע להביא ילדים.
בטח שיש לי את הרצון הזה... אני פשוט מדחיקה, וזה לאירוק בקבוק
קל..
אפשר למנוע? אולי רק בחברה פתוחה ולא חרדלית?
אפשר גם אפשרים...
הכל תלוי בינך ובין בעלך. כשתהי בקשר תגידי לו מה שאת רוצה וחושבת לגבי העתיד.
אפשר למנוע, אבל זה לא פשוט מבחינה הלכתית.מתואמת
אני דווקא חושבת שעדיף לך לברר את הנקודה הזו מראש, עוד לפני שאת מתחילה לצאת בכלל, עם רב שקרוב להשקפה שלך...
^^^אמא לאוצר❤
גם לדעתי כדאי שתבררי לפני
ואם היא תצא עם מישהו שלא קרוב להשקפה שלה?המקורית

 

 

נכון, זה עלול להיות בעייתימתואמת
אבל כרגע אין לה ברירה אלא לצאת מתוך נקודת הנחה שהיא תצא עם מישהו שדומה לה מבחינת ההשקפה.
(אבל לדעתי הכי בעייתי לנחות על בחור בשלב רציני בקשר ולומר לו שהיא רוצה למנוע אחרי החתונה...)
לא חייב לנחות עליו בשלב רציני בקשרהמקורית

אפשר גם לפני שזה נהיה רציני, אחרי הפגישות הראשונות

ולדעתי זה גם כדאי ככה, כי ייתכן שזה אולי יגרום לה לחשוב אחרת. אי אפשר לדעת[

אבל אני מכירה גם דעות שאומרות לא להימנע מחתונה אפילו אם רוצים למנוע

אז גם על זה כדאי לשאול רב...מתואמת
מתי בדיוק לדבר על דבר כזה כשנמצאים בקשר עם בחור...
דווקא במקרה שלה זה יותר פשוטמקרמה
אם האלטרנטיבה היא לא להתחתן כדי לא להביא ילד.
רוב רובם של הרבנים יגידו שעדיף להתחתן ולמנוע מאשר לא להתחתן
אני לא בקיאה בפסקים בנושא הזה.מתואמת
אין ברירה, אלא לשאול רב...
נראה לי כתבו כבר הכלללאמא ל4 + פצפון
אבל רק דבר אחד קטן, לגבי הלחץ מהסביבה.
בכל סביבה שאנחנו חיים יש לחצים שונים, לפעמים אנחנו זורמים איתם והם מתאימים לנו, לפעמים הם ממש מוקש.
הנה לך הזגמנות לתירגול מה לעשות כשאת מרגישה שהלחץ של הסביבה לא מתאים לך.
לחזק את עצמך בהחלטה שלך, לברר לעצמך את ההחלטה, לפעמים כמה פעמים. כל פעם מחדש, האם זה עדיין מתאים לי?
וגם כמובן למצוא תשובה טובה לענות לכל המצקצקים
צודקת ממש. תודה רבה!!ירוק בקבוק
נתק מאחות בגלל דעות קיצוניות. שיתוף ופריקהמעיין34

יש לי אחות גדולה

שהתרחקה מהדת ככל הנראה מתוך כפייה בילדות

משם היא התרחקה יותר, עזבה את הבית, עובדת עכשיו בתל אביב, ובקיצור כל סביבתה זה שמאל

היא מושפעת מאוד מהסביבה, תמיד.

יגידו לה שיש לה קמטים- תעשה הזרקה

יגידו לה שיש לה שיניים לא ישרות- תעשה גשר למרות שהיא בת 40

ובקיצור לא מעריכה את עצמה וחיה על דעות של אחרים בלי עמוד שדרה.

פה זו רק הקדמה

לאחרונה היא ואני עם המון חילוקי דעות ולאחרונה אפילו יש נתק.

היא אומרת לי שאני בתוך כלוב ומנסה לעשות עלי פסיכולוגיה הפוכה שלא טוב לי כדתיה ושאני רק חושבת שכן.

כל דיון שצץ במשפחה היא מראה בקיצוניות כמה היא נגד הדתיים

לא משנה כמה אני מראה לה שחילונים פועלים אותו דבר רק בדרכים שונות- היא ישר תחפש בכוח שהם לא למרות שהעובדות יעידו אחרת

לדוגמה לאחרונה דיברנו על גיוס חרדים והיא התעקשה שהם צריכים להיות בכלא אם הם לא מתגייסים בדיוק כמו שחילונים. אמרתי לה שגם חילונים מוציאים פטור אבל היא מתעקשת שהם מוציאים דרך ועדה אז זה בסדר ולא כמו חרדים שהם מוציאים פטור בגלל ישיבות.

ובקיצור הדיון נגמר רע

הרגשתי שהיא ממש אנטי ומחפשת את החרדים ושהיא לא אובייקטיבית ולקחתי את זה אישית למרות שאני לא חרדית אלא דתיה.

אוף זהו

נשמע שעדיף בלי דיונים כאלה, ולה עוד יותר עדיףירושלמית במקור

כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...

אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.

אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.

ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.

עונהמעיין34

ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .

ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.

ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו

תשאלי את עצמך מה את מעדיפהמקרמה

להיות צודקת ולהראות לה את האור

או להיות בקשר איתה.

תקבעי את את אופי הקשר שלכם

אפס שיפוטיות

לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך

לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד

אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן

מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה

זה לא כזה פשוטמעיין34

כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע

היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.

היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.

כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה

אפשר להגיד בהכי פשןטהמקורית

אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת

גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..

אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי

ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷

נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם

את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך

אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה

עשיתי שיחה כזו איתה לפני שנה בערךמעיין34

כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.

אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .

בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.

והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי

לגבי החוויה שלה מול ההורים אין לךהמקורית

הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷

יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם

את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם

ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי

וואי לא נעים😒 נשמעת די מסכנה...שיפור

בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.

תמיד עולה דיון ומעולם לא אני העלתי אותומעיין34

הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.

ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.

וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.

בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה

רגע אז יש במשפחה שלכם חרדים, דתיים וחילונייםירושלמית במקור

בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...

אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.

אנחנו דתייםמעיין34

היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה

אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב

אם ככה, זה שיקול של האח כמה דחוף לו נושא נפיץירושלמית במקור

בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.

כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.

באמת נשמע לא כיף להיות עם מישהי ככה😣שיפור

זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים

עצוב לי אבל מחזק אותי שזה כנראה הדבר הנכוןמעיין34

לי יש גם כל מי י במשפחה- לא מדברים על פוליטיקהאני נשארת אני..

ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ

פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות

למה צריך

אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו

צודקתמעיין34

אצלינו גם יש מגוון, ויש כאלה שדווקא רוצים להתווכחשיפור

משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...

מדויק זה בדיוק מה שקורהמעיין34

אני עכשיו נפלתי בזה וזה ממש יכול לתסכלנפש חיה.

ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...

אם היא רוצה קשרפילהאחרונה

אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.

כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.

אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.

🌷שרשור פעילויות חינמיות לחופש הגדול!!!🌷אין לי הסבר

מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.

לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩

על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.

בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)

בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.

אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.

תודה רבה לכולן,

וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉

כמה צעררוצה עוד

עוד חודש, ושוב מסתמן שהתשובה היא שלילית.

לא ברור לי עוד איך אני עדיין אופטימית כל חודש אחרי שאני יותר מ4 שנים בסאגה הזאת.

הילד/ה הכי קטנים הולכים וגדלים. ואני מתקשה לשמוח כבר בימי ההולדת של הקטנים. לראות איך הכל מתרחק ממני.

מרגישה שאני תקועה בחיים, שאני כאילו בשלב נח שהקטנים כבר די גדולים, אבל אני בכלל לא נהנית מהשחרור רק מצטערת ודואגת ורוצה כבר עוד קטנ/ה.

מרגישה שיש לי הרבה תכניות לשנים שאחרי סיום הילודה. דברים שרוצה להתפתח בהם, דברים שחיכיתי לעשות.... אבל העוד ילודה לא שם. ואני לא מסוגלת לחשוב על סגירת הפרק הזה בכלל, מרגישה שעדיין לא זכיתי להקים ממש משפחה.

והשעון הביולוגי מתקתק ומתקתק. כבר חגגתי 40.

חנן אותנו ה', ב"ה, בכמה ילדים, חמודים וטובים.

אבל רציתי כל כך הרבה יותר!

פי כמה. ומה שאני מבקשת עכשיו הוא כחצי ממה שרציתי במקור.. וגם לזה כרגע לא זוכה. אני חשה כאובה כל כך,

על זה שמסלול החיים שה' נתן לנו כלל כל כך הרבה אתגרים ומורכבויות, וקרענו את עצמנו כדי לצלוח את הכל. אבל הקטע של הילדים כבר מעל לכוחותי יותרררר.

זה לא שעם הקודמים היה פשוט, כל ילד והסיפור שסביבו- ב"ה לא משעמם.

וחאלס. חאלס חאלס. מסביבי כולן הרות ויולדות, משפחות גדלות, כולם כבר "עקפו" אותנו או בדרך לשם;

שכנות צעירות, אחים ואחיות......

החופש הזה מציב אותי שוב,

עם החויה הזו שכבר כמעט אין לי על מי לשמור ובמי לטפל (יש לטפל אוהו במתבגרים שמעסיקים מאד.. הכוונה לקטנטנים).

עם התחושה שכולן הרות ויולדות ורק אצלנו משהו נדפק. כולם מתקדמים החיים ורק אנחנו תקועים מאחור .

יחד עם עוד דברים שתקועים אצלנו בזמן האחרון, מרגישה עצב גדול. ותקיעות. מרגישה שעשיתי השתדלויות בכל מיני תחומים ובכל הכיוונים;

התייעצתי עם רופא פוריות וב"ה הבדיקות שלי תקינות.

בעלי כרגע לא בקטע להבדק, כך שגם נסיון טיפולים לא רלוונטי.

עשיתי תהליכים שונים גם בזוגיות כדי שבעלי יזרום ויסכים לעוד ילדים, זה לקח לבד כמה שנים, ועוד תהליכים גם כדי שאני אהיה מספיק מוכנה, עם כל מיני חששות שהיו לי.

התפללתי, אפילו עשיתי כמה סגולות.

וחודש אחרי חודש אני בטוחה שהנה זהו. מקווה, מחשבת כבר תאריכים לחופשת לידה. ושוב מתבדה.

הבדיקות הריון צוחקות לי בפרצוף: שלילי, מה חשבת???

בטא קטן מ5.

כבר לא יודעת מה לעשות עוד. מרגישה באפיסת כוחות מול ה' ומול המציאות. בא לי פשוט לבכות לבכות לבכות ולהיעלם. עד מתייייייי טאטע

די.

וואי אני ממש רוצה לתת לך חיבוקהלוואייי

ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן

זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה

וההשוואה מאתגרת

מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️

אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.

אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.

וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.

גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות

ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.

תודה רבה יקרהרוצה עוד

אנחנו בלי מניעה חצי שנה בערך.... ובעלי אומר אם ה' ישלח עוד ילד כנראה שזה רצונו אבל הוא לא בעניין של לעשות מאמצי יתר.....

תודה גדולה על ההבנה, על נרגישות, על החיבוק... מחזק ממש🥰

וואווו מרגישה את הכאב שלך❤️‍🩹😰🥺שיפור

איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂

מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️

אמן אמן אמן!!! תודה ממש!רוצה עוד

ואו חיבוק גדולמעיין34

קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!

ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.

תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.

תהני, תשמחי, תהני ממה שיש

ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.

אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.

מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞

תודהרוצה עוד

אני נהנית, אבל בחצי קלאץ'..

ברור שנחמד שהילדים עצמאיים, שלא קמים בלילה כבר, שאין טיטולים וסלקלים ועגלות... אבל אני פשוט עוד לא בממקום שזה משמח אותי, הפוך.. מאמינה שבע"ה כשאביים את שלב הילודה ואהיה שם אשמח בע"ה ואוכל באמת ליהנות

אני כל כך מבינה אותךמעיין34

למעשה אני הייתי במקום הזה

התפקחתי מנסיבות לא טובות שהצלחתי להקלט וההריון הסתבך והייתי מאושפזת, וכל הזמן ריחמתי על הגדולים שלא יודעים מה יש לאמא שלהם ורק חיכיתי שאוכל שוב להיות נוכחת, זה פתאום לא היה מובן מאליו שיש לי אותם בכלל.

לצערי ההריון בסוף הסתיים בחודש שישי, אבל הייתי אמא אחרת. ישר יצאתי איתם ופרחתי באמת.

ולימים זכיתי להביא להם אח ב"ה

אבל זו לא היתה המטרה, זה היה בונוס. יצא שהרווחתי פעמיים ב"ה

ולכן אני באמת מציעה לך להנות באמת באמת מהקיים ולא לחשוב על השאיפות העתידיות כי קשה ככה להנות ממה שכבר השגת .

ותחשבי על זה שגם הקיים היה פעם השאיפות העתידיות שלך💞 תהני מזה . ההנאות שלך או שלהם- תעשו ביחד

קודם כל חיבוק גדול♥️המקורית

נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..

את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד

אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול

♥️

תודה רבהרוצה עוד

אני מטופלת וההתמודדות הרגשית היא בסדר.. אבל עדיין החוסר כואב וקשה. וטיפול רגשי לא יוכל לקחת זאת... רק לוסת, לעדן, להפגיש עם העומק ששם...

מזדהה מאוד, לא יודעת מה לומר חוץ מלברך אותך בע"האור עולה בבוקר

גם אצלי שכנות אומרות איזה כיף לך שאין קטנים וטיטולים ולא יודעות כמה אני מצטערת בלב .. חושבות שזו בחירה שלי .מרגישה שיש לי אנרגיות לעוד כפול ממה שיש לי אבל זה לא קורה וזה כואב .

מחזקת אותך ❤️

חיבוק ענקהדריםאחרונה

יכולה להגיד לך שכרגע אני מונעת הריון נטו בגלל בעל שלא מוכן נפשית כרגע לעוד ילדים ואניממש עצובהמזה

למרות שיש לי קטנים בבית כמו שאמרת אני רוצה משפחה ברוכה ומרגישה שזו השליחות שלי , ברמה שהיו ליהשבוע סחרחורות קצת וישר רצתי לבדיקות דם אמרתי הלוואי הריון למרותהמניעה וכמובן שלילי וקשה לי. וזה עוד כשאני מונעת ועם קטנים בבית אז קל וחומר שאת שככ רוצהלשוב ולאחוז את הדבר הכי טהור בעולם, מאחלת לך שתזכי בקרוב מאד !!!!

גופיה בלי תיקתקים במידה של תינוקותהשם שלי

הבן הגדול שלי לובש גופיה מתחת לציית, גופיה לבנה פשוטה.

הקטן יתחיל ללכת עם ציצית בתחילת השנה, כשיתחיל את הגן.

אני רוצה לקנות גם לו גופיות, אבל הן מתחילות ממידה 2, והוא במידה 12-18.

ממה שראיתי, גופיות במידות קטנות הן עם תיקתקים למטה, ולא מתאימות.

מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו גופיות בלי תיקתקים במידה 12-18?

חשבתי שאפשר אולי גם גופיה שלא מיועדת ללבישה מתחת לחולצה, אלא במקום חולצה.

או אם יש למישהי רעיון אחר מתאים.

אני פחות רוצה להלביש לו ציצית בלי משהו מתחת.

אולי לגזור את הלמטה עם התיקתקים?שמש בשמיים

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אולי זה מה שאני אעשההשם שלי

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

תודההשם שלי

זה ממש יקר.

איזה ציצית את שמה לו לכזה גודל? אולי יש להם גופיהמאוהבת בילדי

את הציצית אני מתכננת להקטיןהשם שלי

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

תודההשם שלי

זה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?

זה לא יהיה חם מידי?

לי לא מפריע אבל לכל אחד נח משהו אחראין לי הסבראחרונה

תנסי לחפש באתר, בטוח יש להם גם עם כותנה

למה לא גופיה ציצית?אשת בעלי

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

אצלנו גם רק גופיציצית..ציפור27

מוסיפה עוד יתרוןרק טוב!

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

נכון. גם אצלינו הם מתחילים בגיל גדול יותריעל מהדרום

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

מצד שני124816

ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.

לא הבנתי מה הבעיה לשים ציצית מעל גופיה עם תקתקיםמחי

בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב

זה עניין הלכתי גופיה? חשבתי שזה נוח להרבהמנגואית

כן. יש עניין לא ללבוש ציצית ישר על הגוףיעל מהדרום

לק"י

לא יודעת אם לכל הדיעות.

כנראה שלא, אחרת גופיות ציצית היו אסורות.

זה לא נח תיקתקים לילד גמולהשם שלי

וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.

בא לי להניח תסכול(מצב כלכלי, זוגיות ועגלה לתינוק)אני נשארת אני..

המצב הכלכלי שלנו לא משהו

לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..

ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.

מה הבעיה

ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך

וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר

כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..

ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה

וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב

אבל זה מייגע

נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.

כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!

אני בהריון חדש

נו אין לי כח

מה עכשיו

לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק

אבל לאחרי הלידה אין לי

ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה

אני לא זורמת עם כל סוג

וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל

אין הרבה כאלה

ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש

זה סיוטטט

גרים בחור

אוף

ומה הקטע הזוגי

שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות

הוא לא יבין תמיד מה הצורך

הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים

ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים

ומותר לומר

כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך

גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר

גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..

בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת

אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי

וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש

אבל בא לי לשמוח..

ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..

ואם כבר..תמליצו לי על

עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..

אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים

אה ושתתקפל בקלות חובה

ותתפללו שאמצא מציאה טובה

יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי

חיבוק גדול!באתי מפעם

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

יש לך תכנון כלכלי לעתיד?אמאשוני

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אנחנו לא זוג צעיר בכלל..עם כמה וכמה ילדיםאני נשארת אני..

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

אולי יש לי עגלה וטיולון של ספורטליין למסירההרמה

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

נשמע לא פשוטיעל מהדרום

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

מסכימה, גם אני עשיתי כך, מבחירה לגמרימתואמת

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).


@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!


(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

יש טיולונים מגיל לידהממשיכה לחלום

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

תודה רבה אבל אצלי ישנים על הבטןאני נשארת אני..

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

אפשר להוסיף לטיולון מעין מגן רגלייםמתואמת

ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)

תודה רבה אבל פחות מתחברת לרעיון🫣אני נשארת אני..

מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית

אז מקווה שתמצאי עגלת אמבטיב טובה במסירה❤️מתואמת

תודה רבה ❤️אני נשארת אני..אחרונה

לא רלוונטי לי ..הם ישנים על הבטן בעגלה במשך היוםאני נשארת אני..

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

אפשר גם בטיולון (ולחגור רק את הרגליים)יעל מהדרום

אין מצב הם מתעוררים מכל פיפסאני נשארת אני..

קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️

המלצה על סוג עגלהרק טוב!

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

הלוואי אמצא אותה יד שניה..לא קיימת..אני נשארת אני..

אני מתחברת לקטע הזוגיניגון של הלב

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

נכון הוא באמת לא מודעאני נשארת אני..

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

אני קודם כל חיבוקשמעונה

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

לא ספורטליין...אני נשארת אני..

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

שוב אני ותהיות על מעבר דירהחמדמדה

מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)

ואני ככ חוששת…

קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית

מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי

אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול

איך אסתדר עם לנקות אותו?

ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?

ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')

אני מאוד נקייה

ואם יש דברים שלא יירדו?

ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?

ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…

וואי נראה לי די מהר לא תצליחי להביןפרח חדש

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אם זה ירגיע אותךהמקורית

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

אופ אני מקווהחמדמדה

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

אגב אני קוראת אותך וזה מזכיר לי שנכנסתי לבית שליפרח חדש

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

כן מאמינה שזה יעבור ליחמדמדה

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

ידיות של ארונות אפשר להחליףרק טוב!

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

נכון! אנחנו החלפנו וזה עולם אחרטארקו

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אני מרגישה ככה עד עכשיו😅המקורית

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

יווו לא טוב😂😂😂חמדמדה

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

ואו ממש מבינהAvigailh1

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

פרה פרהלומדת כעת

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

אני מרגישה שמה שעושה דירה לשלי זו השקעהממשיכה לחלום

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

וואי תודה לכולן חיממתן את ליבי (וצריכה המלצה לחומרחמדמדה

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

אני הייתי מחליפה את הצינוראוזן הפיל

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

כן הזמנתי מטמו, אבל עד שיגיע חחחחמדמדה

לדעתי תקני בארץ בנתייםטארקו

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

צינור חדש לדוש עולה פחות מ50רק טוב!

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

חומר מסיר אבניתרק לרגע9

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אנטי קאםק לא הזיז לוחמדמדה

מוזר...רק לרגע9

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

רק צזכרי בהריון חומרים חזקים לא מומלציםאני אאה

כן אני בשלב שאחרי🐒חמדמדה

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

איזה אנטיקאלק השתמשת?טארקו

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

של המקלחותחמדמדה

אז אולי תחפשי את של האסלותטארקו

למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅

ננסה גם וגםחמדמדהאחרונה

חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣

ממליצה לא להשתמש הרבה ב00המקורית

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

כן זה לשלב שיירד כל השחור מהקרמיקה רקחמדמדה

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

רגע את מדברת על להוריד את השחור? את צריכהטארקו

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

זה לא רובהחמדמדה

זה הקרמיקה ממש

כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור

אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00

לא חשבתי על מסיר עובש…

צינור עדיף להחליף. עולה כמה שקלים בכל סטוק/טמבורטארקו

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

בן 11 חודשים ואוכלפה לקצת

היה על הנקה מלאה

הפסיק לינוק מעצמו ככל שהתבסס על המוצקים

עכשיו יונק רק בלילה (קצת לפני השינה כדי להירדם, ועוד פעם באמצע הלילה)

איך זה הולך עם הארוחות בגיל הזה?

אוכל ארוחה כל 3 שעות?

אני לא יודעת מה לתת לו כל פעם

בבוקר ב6 וחצי-7 אוכל ביסקויט ושותה מים

ב8 וחצי אוכל א.בוקר לחם עם גבינה/חומוס/שמנת/טונה וביצה.

ואז בסביבות 12 שוב ארוחה?

ב4 וחצי בערך אוכל א.מבושלת (בשרי בדכ)

וב7 א.ערב דייסת קוואקר עם פרי

מה אוכלים בין הבוקר לערב?

ועכשיו כשכותבת את זה, זה לא הרבה ההפסקה באוכל בלילה?

אשמח לשמוע את דעתכן ואם יש מה לשנות/להוסיף

אני רגילה לתינוקות עם תמ"ל שצריך לגמול אןתם בגיל שנה פלוס אז לא רגילה לדאוג ככה לאוכל.....

וואי עוקבת.שיח סוד

הייתי מעבירה לו את המבושלת ל12המקורית

וב4 שוב פעם משו

אצלי היה דומהמישהי מאיפשהו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

זו לא צריכה להיות ארוחה כל שלוש שעותהשקט הזה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

נשמע לי לוח ארוחות מעולהיראת גאולה

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

תודה לכן על התגובות!פה לקצת

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

אגס חתוך? אפרסק?יראת גאולה

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

מפחדת להביא לו ככה, הוא לא קטן?פה לקצת

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אפשר לתת לו פרוסה בידיראת גאולה

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

כל ילד מחדש אני מתפעלת איך אני מפחדת מהשלב הזהפה לקצת

כאילו זה ילד ראשון 😅

אנסה לתת לו ביד ונראה איך יילך

אז תחתכי לחתיכות קטנות, או בנגיסוןיראת גאולהאחרונה

תראי איך הוא מתמודד.

אגס ממש נמס בפה, גם מנגו הוא רך, או אפרסק. אפשר לחתוך לחתיכות צרות וארוכות.

הבן שלי בן שנה ואוכל ממש הכל, לא טוחנת כלוםהשקט הזה

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

רצועות של ירקותיעל מהדרום

הוא לא אוכלפה לקצת

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

חשבתי שאת מחפשת בעיקר בשביל נשנושיעל מהדרום

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

מספיק להביא לו נשנוש כארוחה?פה לקצת

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

אהה. נראה לי שפחותיעל מהדרום

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

אהה עכשיו אני מבינהפה לקצת

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

רצועות של ירקות אפויים זאת ארוחה מעולהשיפור

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

לא חשבתי על זה, תודה! נשמע מעולהפה לקצת

פריכיות אורז יותר בריא מביסקוויטשמש בשמיים

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

נראה לי שבטרם אומרים מגיל שנתייםאורוש3

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

אכן. הבת שלי בת 9 חודשים כמעט נחנקההמקורית

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

תחלקי את זה לארוחות עיקריות וארוחות בנייםמקרמה

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

מקפיצה לישמעונה

אני מכירה שאצל תינוקות מנת פירות היא ממש ארוחהיעל מהדרום

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אני רואה שכמה כתבו פה להקדים את הצהרייםפה לקצת

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

תשאירי לו מנה מיום קודםיעל מהדרום

רעיון מעולה!שיפור

מוסיפה כמה דברים ממש חשובים לדעתיצמאה

הוא בלי מטרנה?

  1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

  1. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

  2. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

  1. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

  2. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

תודה!פה לקצת

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

אשמח להמלצה על מתקן לייבוש כביסהשואלת12

מחפשת משהו שיחזיק מעמד לכמה שנים.. יש דבר כזה?

לנו מתקן רגיל ממתכתהשם שלי

מחזיק מעמד כמה שנים.

וואי יפה. בשימוש כל יום?שואלת12

כיום לאהשם שלי

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

מתקן מתכת מאושר עדמאוהבת בילדי

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

יש!ממשיכה לחלום

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

לא ממתכת לדעתי. יש לי פלסטיק מאושר עדהמקורית

מעולה.

יש לנו פלסטיק. מחזיק מעמד שניםמנגואית

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

גם קניתם מאושר עד?שואלת12

לא. קנינו בחנות באזור חרדימנגואית

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

זה סתם חיפשתי תמונה דומהמנגואיתאחרונה

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

אולי יעניין אותך