אחד המוכרים הוא עם המילה ונתנו כמדומני מהפסוק
והדרשה על הנתינה שחוזרת לנותן היא ידועה.
היום שמתי לב לפלינדרום יותר מעניין וקצת יותר מורכב
וַיַּעַשׂ גַּם־הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ: (בראשית פרק כז פסוק לא)
עוד פלינדרומים מוכרים ?
בכמעט פלינדרום הכוונה לפלינדרום למעט אות אחת. הנה דוגמא:
וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלוֹם יָבוֹא יְרוּשָׁלִָם: (שמואל ב פרק טו פסוק לז)
זה מה שכתוב בקישור למי שלא נפתח לו:
בתנ”ך ישנם 208 פלינדרומים שונים, חלקם חוזרים מספר פעמים. הפלינדרומים ממוינים לפי מספר מילים, אחר כך לפי מספר אותיות ואחר כך לפי אלפבית. בסוגריים ליד כל כותרת מצוין מספר הפלינדרומים בקטגוריה.
גג, דד, הה, חח, סס, צץ, רר, שש, תת.
אבא, אגא, אלא, אנא, אסא, אעא, אצא, אשא ,אתא, בלב, בנב, בעב, ברב, גוג, דוד, הבה, הגה, הדה, הוה, הזה, הטה, היה, הכה, הלה, המה, הנה, הפה, הרה, השה, ובו, ולו, וצו, וקו, חוח, טיט, ידי, יהי, יחי, ימי, יני, יפי, ישי, כדך, כחך, כלך, כנך, כפך, כשך, לאל, לגל, לדל, לחל, ליל, לכל, לצל, לקל, לתל, מדם, מהם, מום, מים, מכם, מעם, משם, מתם, נגן, נון, נין, נתן, סוס, ציץ, שוש, שיש, שלש, שמש, שרש, תבת, תחת, תלת, תמת, תשת.
הגגה, הששה, לבבל.
אלעלא, אנחנא, היהיה, היחיה, הלילה, המימה, הנבנה, השלשה, והכהו, והנהו, וידיו, ויהיו, ויחיו, ויעיו, ומעמו, ונבנו, ונחנו, ונסנו, ונתנו, ינחני, ישישי, כתנתך, לגלגל, להקהל, מהמהם, מימים, משלשם, תמימת.
תופפות.
לאיתיאל (משלי ל’, א’), ניחוחין (עזרא, ו’, י’) – אלו המילים הפלינדרומיות הארוכות ביותר בתנ”ך.
אל לא, די יד, לא אל, לך כל, ים מי, מי ים.
אלה לא, אלי לא, אלך לא, בו טוב, בך רכב, בלא לב, בר ורב, דעת עד, הזה זה, הן הנה, השה שה, ולא לו, יבא בי, ידה די, ידו די, ידע די, ילד לי, כי איך, כי פיך, כל מלך, לא שאל, לך אכל, לך בכל, לך וכל, לך ככל, לחם חל, לך לכל, לך מכל, לכם כל, לכן כל, מאד אם, מגן גם, מה להם, מי הים, על סלע, על צלע, שם רמש, שש ושש, תאר את.
היה היה, המלך למה, לכם מכל, מעל לעם, תשא אשת.
אבי ויבא, אלהיה לא, אלמים לא, דוד ודוד, הגה נהגה, היה יהיה, הנה והנה, וגם נמגו, ויבא לאביו, ויחא אחיו, ישי וישי, לו מתמול, מים למים, נתן ונתן, עבר ארבע, פרשו שרף.
אביו ויבא.
לאיתיאל לאיתיאל – זהו הפלינדרום הארוך ביותר בתנ”ך לפי מספר אותיות, והוא מורכב מחזרה על שתי מילים פלינדרומיות. הפסוק המלא: “דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל” (משלי ל’, א’).
אל דוד לא, אל ישי לא, אנא שא נא.
אליך כי לא (שמואל א ח’ ז’) – זהו הפלינדרום הארוך ביותר בתנ”ך לפי מספר מילים ואח”כ מספר אותיות.
***
נעזרתי בתוכנה שמוצאת פלינדרומים בטקסט* ועבודה שעשה בנושא רחמים יעקובוב, וכן בתוכנת דיקטה.
בן מערבאאחרונהאבל הפלינדרום שלי עם 9 אותיות חסר! כנראה האלגוריתם שלהם פספס אותו…
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונהשאלה ממש בסיסית.
לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.
טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?
גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש
הם רוצים לקיים מצווה
בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים
מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.
אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.
זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.
ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?
למה צריך את זה? בוא דבר.
וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא
.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:
כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב
את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה
קראתי השתכנעתי
הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה
…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.
למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע
אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..
… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות
שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.
