להתפלל במנין באופן קבוע.

שזה יהיה מנין שלא מטיס את התפילה.

לא להאריך בתפילה.

לא לברוח מבית הכנסת לפני סיום התפילה.

ומי שמאריך בתפילה, אני לא בטוח וזה צריך עיון, אבל חוששני שמעיקר הדין ראוי להם שיספרו מיד בצאת הכוכבים, או שלכל הפחות ישימו לעצמם תזכורת לשעה שבה יוכלו לספור.

אני חושב שזו אחת הסיבות המצויות לאנשים המתפללים במנין להפסיד את הספירה, ולכאורה זה אומר שאין להם דין "שומר" בזה שהם מתפללים במנין, ולכן לכאורה רצוי שיספרו כמה שיותר מוקדם בתחילת הלילה. (אני כמובן לא פוסק הלכה, גם כי אינני פוסק, וגם לא עיינתי בזה מספיק.)

מי שעושה את ארבעת הדברים שכתבתי לעיל (וחוץ מענין הארכה בתפילה, כל השאר לכאורה ראוי לעשות גם כל שאר השנה), אני לא רואה סיבה שלא יסיים את הספירה כראוי.

אני לא לומד משהו מיוחד. לספור עד חמישים זה די פשוט האמת...

(האמת שיש כל מיני דברים שהגיעו מהמקובלים, ולא כל כך ברור לי איך הם תפסו כל כך בציבור)

עובדה.

בדיוק השבת בין קבלת שבת לערבית, הרב שדרש בבית הכנסת סיפר על שאלה שהגיע אליו - אדם שהאריך בתפילה ושמע את החזן מזכיר, אבל החזן התבלבל במספר והיה שם קצת בלאגן, מה שהסיח את דעתו מהתפילה והוא שמע את המספר שאמרו. אחר כך הוא שכח לספור בעצמו, והוא התלבט אם הוא יצא מדין שומע כעונה...

וגם בדידי הווה עובדא. ופוק חזי כמה דוסים שמתפללים קבוע במנין יש שלא משלימים את הספירה. לדעתי הסיבה הסבירה היחידה זה שהם מאריכים בתפילה.

בילדותי חשבתי שרק נשים שוכחות, כי הן לא הולכות לבית הכנסת. לא הבנתי איך גבר שוכח לספור אם הוא אמור לספור עם הציבור...

ואמרתי שאפשר גם תזכורת - אבל שיהיה משהו שהוא ישים לב.

עיקר מה שבאתי לומר, זה שאע"פ שהמנהג לסמוך על המנין, ושכל עוד יש לך תפילה במנין אין התייחסות מיוחדת לשומר לספירת העומר - עבור מי שמאריך בתפילה זה לא רלוונטי.

אבל זה כנראה מספיק שכיח. בפשטות הגזירה של שומר היא גם על דברים שאין כמעט סיכוי שתשכח.

למשל תפילת ערבית - מי שמתפלל כל יום לא אמור לשכוח להתפלל ערבית. ובכל זאת צריך שומר.

אולי לך זה סבבה ואתה אף פעם לא שוכח. אבל התורה ניתנה לכולם, גם לאלה ששוכחים.

משום עוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואני מדגיש - משום עוסק במצוה, כלומר זה לא שבגלל שהוא מתפלל הוא לא צריך שומר, כי אין קשר בין הדברים. המצוה לספור והמצוה להתפלל/לקרוא את שמע הן שתי מצוות שונות לחלוטין. אין ביניהן שום קשר מהותי (מלבד שאת שתיהן צריך לעשות בלילה, ושאת שתיהן נהגו לעשות בציבור).

לכן לכל היותר, הסברא שאני יכול לקבל היא שכיון שהוא עכשיו מתפלל ועסוק במצוה אחת, הוא פטור מלהטריד את עצמו בינתיים בשאלת השומר למצווה השניה. 

אבל מי שלא מתפלל בצה"כ, מתחייב בשומר לפני שהחל את התפילה, ולכן אין לו את הפטור הזה.

(ואמנם המנהג לסמוך על הציבור כשומר, אבל זה כמו שאמרתי - טוב רק למי שמתעתד לספור עם הציבור)

הרב חרל"פ ראה בדבריו לפחות חלק מההנחות יסוד בדבריו של הרמב"ם. לא נראה לי שכדאי לקחת לו את זה.

הוא כותב שאי אפשר להבין את שדברי הרמב"ם רק כפשוטם ושיש עומק בין השורות ובין המילים בתוך דברי הרמב"ם.

ולכן דין של רמב"מיסט ככל מישהו אחר.

אפשר לדון להתווכח בסברות ואפשר לחשוב לכאן או לכאן. הרב חרל"פ חשב מה שחשב כמו אחרים שחשבו דברים אחרים.

T.me/typomer וככה אני לא שוכח.

פירוש רש"ר הירש על מסכת אבות, מעלה נקודות במשניות שלא דמתי לב אליהם 

ע״פ פסיקת הרב משה אלחרר ס״ט

מסורת בשם הבה"ג ולא מופיע בספרו.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד