להתפלל במנין באופן קבוע.
שזה יהיה מנין שלא מטיס את התפילה.
לא להאריך בתפילה.
לא לברוח מבית הכנסת לפני סיום התפילה.
ומי שמאריך בתפילה, אני לא בטוח וזה צריך עיון, אבל חוששני שמעיקר הדין ראוי להם שיספרו מיד בצאת הכוכבים, או שלכל הפחות ישימו לעצמם תזכורת לשעה שבה יוכלו לספור.
אני חושב שזו אחת הסיבות המצויות לאנשים המתפללים במנין להפסיד את הספירה, ולכאורה זה אומר שאין להם דין "שומר" בזה שהם מתפללים במנין, ולכן לכאורה רצוי שיספרו כמה שיותר מוקדם בתחילת הלילה. (אני כמובן לא פוסק הלכה, גם כי אינני פוסק, וגם לא עיינתי בזה מספיק.)
מי שעושה את ארבעת הדברים שכתבתי לעיל (וחוץ מענין הארכה בתפילה, כל השאר לכאורה ראוי לעשות גם כל שאר השנה), אני לא רואה סיבה שלא יסיים את הספירה כראוי.
אני לא לומד משהו מיוחד. לספור עד חמישים זה די פשוט האמת...
(האמת שיש כל מיני דברים שהגיעו מהמקובלים, ולא כל כך ברור לי איך הם תפסו כל כך בציבור)
עובדה.
בדיוק השבת בין קבלת שבת לערבית, הרב שדרש בבית הכנסת סיפר על שאלה שהגיע אליו - אדם שהאריך בתפילה ושמע את החזן מזכיר, אבל החזן התבלבל במספר והיה שם קצת בלאגן, מה שהסיח את דעתו מהתפילה והוא שמע את המספר שאמרו. אחר כך הוא שכח לספור בעצמו, והוא התלבט אם הוא יצא מדין שומע כעונה...
וגם בדידי הווה עובדא. ופוק חזי כמה דוסים שמתפללים קבוע במנין יש שלא משלימים את הספירה. לדעתי הסיבה הסבירה היחידה זה שהם מאריכים בתפילה.
בילדותי חשבתי שרק נשים שוכחות, כי הן לא הולכות לבית הכנסת. לא הבנתי איך גבר שוכח לספור אם הוא אמור לספור עם הציבור...
ואמרתי שאפשר גם תזכורת - אבל שיהיה משהו שהוא ישים לב.
עיקר מה שבאתי לומר, זה שאע"פ שהמנהג לסמוך על המנין, ושכל עוד יש לך תפילה במנין אין התייחסות מיוחדת לשומר לספירת העומר - עבור מי שמאריך בתפילה זה לא רלוונטי.
אבל זה כנראה מספיק שכיח. בפשטות הגזירה של שומר היא גם על דברים שאין כמעט סיכוי שתשכח.
למשל תפילת ערבית - מי שמתפלל כל יום לא אמור לשכוח להתפלל ערבית. ובכל זאת צריך שומר.
אולי לך זה סבבה ואתה אף פעם לא שוכח. אבל התורה ניתנה לכולם, גם לאלה ששוכחים.
משום עוסק במצוה פטור מן המצוה.
ואני מדגיש - משום עוסק במצוה, כלומר זה לא שבגלל שהוא מתפלל הוא לא צריך שומר, כי אין קשר בין הדברים. המצוה לספור והמצוה להתפלל/לקרוא את שמע הן שתי מצוות שונות לחלוטין. אין ביניהן שום קשר מהותי (מלבד שאת שתיהן צריך לעשות בלילה, ושאת שתיהן נהגו לעשות בציבור).
לכן לכל היותר, הסברא שאני יכול לקבל היא שכיון שהוא עכשיו מתפלל ועסוק במצוה אחת, הוא פטור מלהטריד את עצמו בינתיים בשאלת השומר למצווה השניה.
אבל מי שלא מתפלל בצה"כ, מתחייב בשומר לפני שהחל את התפילה, ולכן אין לו את הפטור הזה.
(ואמנם המנהג לסמוך על הציבור כשומר, אבל זה כמו שאמרתי - טוב רק למי שמתעתד לספור עם הציבור)
הרב חרל"פ ראה בדבריו לפחות חלק מההנחות יסוד בדבריו של הרמב"ם. לא נראה לי שכדאי לקחת לו את זה.
הוא כותב שאי אפשר להבין את שדברי הרמב"ם רק כפשוטם ושיש עומק בין השורות ובין המילים בתוך דברי הרמב"ם.
ולכן דין של רמב"מיסט ככל מישהו אחר.
אפשר לדון להתווכח בסברות ואפשר לחשוב לכאן או לכאן. הרב חרל"פ חשב מה שחשב כמו אחרים שחשבו דברים אחרים.
T.me/typomer וככה אני לא שוכח.
פירוש רש"ר הירש על מסכת אבות, מעלה נקודות במשניות שלא דמתי לב אליהם
ארץ השוקולדע״פ פסיקת הרב משה אלחרר ס״ט
מסורת בשם הבה"ג ולא מופיע בספרו.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב
שבשליטה עצמית יש מרכיבים:
רצון
טריגרים
מודעות
יישום
התמדה
בגלישה יש
רצון-
כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)
מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)
טריגרים-
מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)
כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)
מודעות
יישום
התמדה
דומים בכל נושא של שליטה עצמית
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
