אני לא זוכרת בדיוק את המילים של האבחנה שלה אבל הא אמרה לעשות פיזיו רצפת האגן והמליצה על מאמני נרתיק, והעדפתי לחכות ללידה,( קשה לי עם כל החדירות האלה והחוסר פרטיות הזאת בפיזיו וכו)

איזה תהליך עשית?

ולגבי הצד הנפשי אשמח שתסבירי לי לא הבנתי 

ניסיתי בעבר עם עזרקאין, זה עזר לאותו רגע אבל כשהוא פג חזרו הכאבים.

ומה צריך לבדוק שוב בנוגע ליציאות?

אז כדאי מאוד להתחיל פזיותרפיה.

יש נשות מקצוע מקסימות ורגישות שעושות הכל בעדינות. את גם מכוסה בסדין והיא לא תמיד צריכה להסתכל לאזור.

אם תרצי לכתוב אזור וקופת חולים נשים ימליצו לך.

מניסיון, פיזיו יכול להיות ההבדל בין לחיות עם כאבים ללחיות בלי.

אל תוותרי על זה, למרות שאני הכי מבינה אותך בעולם.

זה באמת המקום הכי אישי ופרטי אבל זה שווה כדי להגיע לחיים בלי כאב 

ומאמני נרתיק זה את עושה עם עצמך אז אין פה חשיפה.

קשה לי עם זהה, אני מאוד קנאית לפרטיות שלי וצריכה כוחות נפש ללכת לפיזוי,

אני מהשרשור המתוסכל על בדיקות של אחרי לידה וחשיפה בכלל שאישה צריכה לעבור, קשה לי עם זה

זה באמת ממש לא פשוט

תהליך של טיפול פזיותרפיה רצפת אגן אינטנסיבי עם מאמני נרתיק. הכנסת המאמנים יחד עם הפיזיו.

אני לא מקשטת לך את זה, זה היה לי מאוד קשה. אבל זה עבד, לפחות מהצד הטכני.

מה שהתכוונתי לגבי הצד הנפשי הוא שלא טיפלתי בקושי הנפשי שהקשיים הפיזיים יצרו. גם את מתארת קושי גדול עם החשיפה ועם הטיפול ועם מיניות. אני ממליצה לצד טיפול פיזי אצל פיזיו לדאוג גם לטיפול נפשי. לצערי לא עשיתי זאת ועד היום זה משפיע.

לגבי עזרקאין. הכאבים הם לא רק בזמן יחסי אישות? כי אם כן אז עזרקאין עוזר. אם לא אז פחות באמת.

לגבי היציאות נשמע לי שצריך לחזור לרופאה

חשוב לי להוסיף כי קושי עם מיניות הוא קושי מאוד בודד. את לא תדברי עליו עם חברה בעבודה או בספסל בגינה, והלואי הלואי שהייתה קבוצת תמיכה. בזמנו כתבתי לאחד האירגונים על כך, בניין שלם או משהו דומה, אבל לא יצא מזה כלום

בהצלחה יקירתי, ליבי איתך

ובינתיים לא לקיים יחסים מלאים בשום אופן. עדיף להפסיד בקרב ולנצח במלחמה. תקבלו הדרכה הלכתית מתאימה.

מסכימה מאוד

אבל באמת לא קל ליישם במערכת זוגית וצריך להתאמץ למצוא את הדרך ההלכתית והזוגית לצלוח את התקופה הזו

גם אותם צריך לבדוק???

איך אדע?

אז חייב פיזיו??

ברוב המקרים גם אם יש תפרים הדוקים האיזור ימתח לאט לאט.

לפעמים כאב גורם לפחד והפחד מהכאב יותר גדול וזה מעגל קסמים.. אולי יועצת שמתמחה בתחום הזוגי בעניין הזה תעזור לך יותר מפזיו

בגדול לי היא המליצה על אובסטין אחרי לידה - אמרה לך משהו על זה?

מאוד נפוץ שיש יובש, והיא נותנת הסבר איך להשתמש (אפשר לבקש גם עכשיו לדעתי מהמזכירה)

מרשם אפשר גם מרופא משפחה, וזה עוזר..

וגם פיז' רצפת אגן כדאי!

לא חובת שהבעיה זה יובש, כי אני משמנת\מרטיבה את המקום לפני

אני שומרת את הקישור לקרוא, זה ממש מעניין אותי תודה

כשהייתי בהתחלה אצל רופאת נשים היא גם אמרה לי "כי את לא נהנית" ולי זה לא היה נכון,

נהננו מאוד, ועדיין בחדירה זה כאב,

יותר מזה, היינו בטיפול זוגי ששם דגש על החלק המיני וזה השתפר פלאים, (שחרור שליטה...)

ברמת העיקרון אנחנו לא מקיימים יחסים אם אני לא חלק, אבל לוקח לי הרבה זמן, ובעלי הרבה יותר חם ורוצה ממני, ולי לא שייך כל פעם ש\זה יהיה ארוך אין לי כח אין לי סבלנות ואין לי חשק הרבה כמוהו,

אז אנחנו עושים את זה זריז אחד לשניה בלי הרבה הקדמות, מצד אחד  נוח לי כי זה נגמר זריז מצד שני מעיק כי זה כמו מטלה שצריך לסיים,

ובעלי יודע שאני לא אוהבת, כואב לי עליו הו א כל כך טוב אליי

יצא פריקה, אבל אני מאמינה שיש לזה חלק,

אני אבדוק את הספר של מיכל פרינס אני מעדיפה ספרים.

ובינת הופמן איפה אנ יכולה לשוע אותה?

אז סליחה על מה שכתבתי ולא היה קשור אליך..ב"ה.

את בינת הופמן אני מכירה מהפייסבוק

הספר של מיכל פרינס מדבר בעיקר על חשק מיני והמערכת הנשית והזוגית, אני קניתי ממנה בטח אפשר להשיג באתר של מרכז יה"ל שבכללי מומלץ מאוד לדבר איתם אולי יהיה להם עצה או המלצה

שווה להתאמץ למצוא יועצת מינית שיהיה לך נעים איתה, אבל ללכת ישר למישהי באמת מקצועית כדי לצמצם את החשיפה שכל כך לא נעימה לך ובצדק. אני הכי מבינה אותך בעולם

בהצלחה!!

אבל בשבילו זה מעצבן

ובכל מקרה אני כבר במקום אחר...

כשאנחנו התייעצנו עם מכון פועה לגבי יחסי אישות, אי אז לפני כשמונה תשע שנים, קיבלנו מענה שעשה רק נזק לצערי.

אני דווקא ממליצה יותר על מרכז יהל

זה קו ייעוץ נשי שהתחיל את פעילותו רק לפני כשנתיים.

מצטערת על הניסיון הלא מוצלח שעברתם.

ושמחה לשמוע שאת כבר במקום אחר, ב"ה.

בכל מקרה, ממליצה למי שמרגישה צורך, להיעזר בקו היעוץ הנשי (לנשים בלבד).

https://puah.org.il/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%94/%D7%A7%D7%95-%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%94/

כל הנשים שנותנות מענה בקו הזה, הן נשות טיפול במקצוען (עובדות סוציאליות, פסיכותרפיסטיות, יועצות זוגיות, ופסיכולוגיות) שבנוסף לכך עברו הכשרה ייעודית של מכון פוע"ה (של ייעוץ בקדושה - על אישות, או של פסיכותרפיה בפוריות).

בקי מאוד בתחום הזה גם מהצד הטכני וגם מהצד המעשי. הצליח לעזור להמון זוגות עם זה. כמובן במקביל כדאי גל לקבוע תור לרופאה.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?