בטח תכף יבואו מנוסות יותר

היה לזה טריגר. 

אבל יש תרופות שממש עוזרות וחבל להמשיך לסבול. 

למה שלא תלכי לפסיכיאטר או אפילו לרופא משפחה שיכוון אותך? 

לא בטוח שחייבים תרופות ובאמת מחסור בברזל וחלבונים יכול להוביל לאותה התחושה. 

אבל, יש מכון טרטולוגי שיודע להמליץ על מה מותר ומה אסור,בהריון והנקה. ועדיף בעיני לטפל מאשר להמשיך לסבול ולפגוע בך ובסביבה. 

אז באתי לומר שאפשר לטפל גם בהריון והנקה. בכפוף למה שמתאים לתקופות האלה. 

על הריוניות ומניקות.. זו תרופה יחסית קלה ממשפחת ssri.. אני הייתי עם דיכאון אחרי לידה ולקחתי בהנקה מלאה. וחוץ מזה, לא ישר רצים לתרופות.. קודם כל כדאי להתחיל טיפול נפשי ובמקרה הצורך לראות פסיכיאטר. אבל יש תרופות קלות מאוד שעוזרות ממש! אל תחששי!

קמה מותשת, בלי כוח, חוששת שאני כבר עמוק בתוך הבוץ

אין לי כוח אפילו לצאת מהבית לעשות ספורט

כן נהנית כשיוצאת מהבית בכללי

וחשוב בינתיים לדאוג לעצמך בצורה אחרת

מתייגת לך את @קמה ש. היקרה שיש לה בלוג בנושא דיכאון ותמיד עונה מכל הלב

מקווה שזה בסדר שתייגתי

בס״ד

תודה על המילים ועל התיוג!🤍

ממש ממש משפיע על דיכאון. 

כמובן כדאי לטפל בנוסף באמצעות שיחות אבל לברזל יש השפעה ישירה על המצב. 

בנוסף לברזל? במקביל לוקחת פרנטל זה בטח נמצא שם לא?

לא חובה, אבל אם יש חוסרים אז ממש ממש חובה!

את יכולה לבקש בדיקת דם לראות אם יש חוסר.

אני הבנתי מהרופא שזה בכל מקרה לא יכול להזיק, ופסיכולוג אמר לי שזה מועיל באופן משמעותי. 

בכל מקרה אם חסר לך ברזל אז את זה בטוח תקחי. 

תבדקי גם בי12 וויטמין די, גם משפיעים על מצב הרוח. 

וכמו שאמרו לך בתגובות אחרות - ספורט ממש משמעותי במצבי דיכאון ובמינונים מסוימים מועיל כמו תרופות נוגדות דיכאון(!). לא רק למניעה לפני, גם לטיפול תוך כדי.  

וכל מה שאמרתי לא מהווה יעוץ לוותר על טיפול. זה יכול לעשות טוב בכל מקרה.

תרגישי טוב יקרה❤

אם את בתקופה של דכאון אבל עדיין מתפקדת, ממליצה לך בחום לצאת להליכה או כל פעילות גופנית שאת יכולה. כל יום. העיקר להפעיל את הגוף. תשאלי רב אבל מוזיקה יכולה להיות מותרת במצב שלך אפילו בתקופת העומר. 

תתחילי כל מטלה בכוונה לעשות אותה 5 דקות. לרוב, תצליחי לרצות להמשיך מעצמך. ז חשוב בעיקר למטלות הבית. לדעתי סידור וניקיון תורמים לנפש. כנ''ל אורח חיים בריא ושינה מספקת.

תעשי נישמות עמוקות ותתרכזי בהווה. יש אפילו סרטונים ואפליקציות לזה.

תכתבי כל יום 5 דברים שאת להודות עליהם. תגידי תודה לבורא. מכל ניסיון, יוצאים עם חכמת חיים.

כדאי לעדכן רופא נשים או אפילו רופא משפחה. לשקול אם כדאי טיפול בשיחות או טיפול תרופתי, תלוי בחומרת הסימפטומים. 

 שולחת לך המון כוחות מכל הלב.

בס״ד

קודם כל, קראתי שכתבת שיש לך ברזל נמוך.

מניסיון, זה כשלעצמו דבר שפשוט מ-ש-ב-י-ת!!!

עם ברזל נמוך אי אפשר לתפקד באופן נורמלי כי חוסר הכוחות הגופני גורם לכל פעולה להיראות כהר - וברור שכלולים בזה לסדר, לנקות ולבשל, שדורשים מאמץ פיזי משמעותי. 

אגב גם לבחילות יכול להיות את אותו האפקט (אם היו / יש לך). ובכללי מיחושים וכאבים פיזיים למיניהם (שלא חסרים בהריון...).

מתי מבינים עד כמה הם משביתים אותנו? כשהם נעלמים. כשמצליחים לחזור לרמה תקינה של ברזל (או כשהבחילות פוסקות. או כשעוברים כמה שבועות טובים מהלידה והגוף חוזר לעצמו. וכו׳) פתאום מגלים שאנחנו מסוגלות!! שאנחנו נמרצות!! שאנחנו מתקתקות!! ואז נופל האסימון עד כמה היינו מוגבלות לפני זה...

*

הקטע הוא... שגם דיכאון הוא דבר משבית. ושגם הור גורם לנו לדאות כל דבר כהר. רק שעם הדיכאון המגבלה לא קשורה לגוף - אלא לנפש. ולכן קצת טריקי לזהות אם מה שאני חווה עכשיו הוא בגלל מה שקורה בגוף - או בגלל מה שקורה בנפש.

מה גם שגם כשמקור מה שמשבית אותנו הוא בגוף (ברזל נמוך), זה דבר שבסופו של דבר עלול מאד-מאד להשפיע על הנפש. לדוגמה אצלי תקופת הבחילות היא תקופה מאד לא פשוטה כי היא מונית ממני להיות בעשייה. עוזר קצת להסיח את הדעת עם פלאפון או עם שינה. אבל כעבור כמה ימים וכמה שבועות (וכמה חודשים!) ככה, זה כבר סיוט!!! זה חיים ללא סיפוק, ללא משמעות (לכאורה, כן? ברור שיצירת תינוק זה אחד הדברים הכי גדולים בעולם! אבל בתחושה, כשלא מצליחים לתפקד לאורך זמן, זה עלול להרגיש ככה), ללא חדוות עשייה... זה עלול לפגוע קשות בדימוי העצמי - וזה לגמרי עלול לגרום לדכדוך שהופך לסוג של תמידי בתקופה הזאת. וגם להתפרצויות. כי זאת הדרך (הלא אופטימלית אך הטבעית) של הנפש לזעוק את זעקתה.

וכמובן שכל הדברים הנ״ל עלולים להתפתח לדיכאון של ממש. ואכן, יש דבר כזה ״דיכאון הריון״, בין אם הוא מתפרץ בגלל שינויים הורמונליים אצל האשה ובין אם זה בגלל שהיא עוברת תקופה אתגרית, שמעמיסה על הנפש שלה.

*

לגבי מה אפשר לעשות:

1) קודם כל, יש כל מיני דברים פשוטים שעשויים לשפר מאד את מצב הרוח:

* הליכה או פעילות גופנית אחרת מותאמת להריון כמו שכתבו לפניי (מומלץ סישונים של לפחות 20 דק׳ לפחות 3 פעמים בשבוע). 

* לצאת לבחוץ לפחות פעם ביום.

* לראות אנשים.

* לעסוק בדברים שמשמחים אותנו ו/ או שממלאים אותנו בתחושת משמעות, כמו ש@להשתמח כתבה מצוין, עם מלא דוגמאות טובות. 

2) שנית, לגייס עזרה מהסביבה. בעל, הורים, אחיות, חברות... לבדוק מי ניתן לשתף לגבי התקופה המורכבת שעוברת עלינו, על מנת להקיף את עצמינו באנשים טובים שיוכלו לעזור ברמה הטכנית או הרגשית (בין אם זה לשטוף לנו כלים ובין אם זה להוציא אותנו לבית קפה).

3) לנסות לעבוד על הבנה עצמית וחמלה עצמית. בכנות, בפעם האחרונה שהתמודדתי עם חוסר מסוגלות לתפקד בגלל תחילת הריון, קצת התקשיתי על הנקודה הזאת. אבל אני עדייין מאמינה שזה דבר נכון. אנחנו עסוקות בדבר מטורף! הגוף שלנו עסוק 24/7 ביצירת אדם (!) יש מאין. אנחנו שותפות פעילות בבריאה של הקב״ה בכבודו ובעצמו! יש דבר יותר פלאי מזה? אז אנחנו מתקשות לנקות, לסדר ולבשל כרגע (ועוד כמה דברים). אבל - א. זה זמני. וב. ממה זה לבשל, לנקות ולסדר לעומת לשאת חיים חדשים שמתפתחים ללא הרף בקרבנו?!

ואפשר גם לחפש ולכתוב מדי יום 3 דברים טובים שכן הצלחנו לעשות, למרות הכל. זה גם עשוי לעזור לנו לראות את עצמינו תחת אור חיובי ומטיב.

4. אם הדברים הנ״ל לא עוזרים,

או אם את מרגישה שאת כבר במצוקה משמעותית,

או אם היו לך בעבר התמודדויות נפשיות שלא טופלו ויש לך אינטואיציה שההריון הוא רק טריגר שמעיר אותן,

או אם את רואה שהדברים נוטים לכיוון של החמרה,

ובמיוחד אם מתחילות להגיע מחשבות אובדניות וכו׳,

- אז אני הייתי מחפשת טיפול. לגמרי. גם כדי לשמור על עצמך, על התינוק שעוד יוולד בע״ה, על הזוגיות ועל המשפחה. וגם כי מגיע לך להרגיש טוב. (אני אישית הייתי מתחילה מפסיכולוגים ורק אם יתברר כנחוץ הייתי פונה גם לפסיכיאטר. אבל אני קוראת הרבה בפורום המלצה הפוכה: להתחיל עם תרופות (מצריך, לרוב, פסיכיאטר), כדי קודם כל להתייצב, ורק אז, כשיש קצת יותר כוחות, להתחיל טיפול שיחתי.

איפה למצוא טיפול מתאים? אולי אם תכתבי איזור, תוכלי לקבל המלצות מהבנות פה. אולי ניתן לפנות לארגון ניצ״ה (המומחיות שלו זה דיכאון אחרי לידה אבל אולי ידעו להפנות אותך). או להתחיל מרופא משפחה כפי שכבר כתבו. ובכללי, כשאין לנו מושג איפה לחפש, הכלל הוא להתחיל לצעוד בדרך. לבדוק כיוון אחד. ואיכשהו זה כבר פותח את המשך הדרך...

המון הצלחה נשמה!!! תרגישי טוב!!!🤍🤍🤍

אני גרה במרכז

יש לי פחד מהגדרות ומפחדת שאם אתקשר לניצה מיד זה יתגלגל להגדרה של דיכאון ואמצא את עצמי אצל פסיכיאטר, יש לנו היסטוריה משפחתית של דיכאונות וזה מפחיד אותי עוד יותר

תביני באיזה גלגל אני נמצאת

מחרדות.

וזה עשה לי ממש טוב,הם בכלל לא בקטע של פסיכיאטר וכאלה(במצבים כמו שלך אני מתכוונת)

הן נשים מתוקות עם ניסיון וכדאי לך לדבר איתן,אולי יוכלו לעזור לך.

בקשר לאיך שאת מרגישה-אני הייתי מחכה עוד קצת לראות איך הברזל משפיע

יכול להיות שכשהברזל יעלה יעלמו איתו הרגשת הדכדוך והחרדה.

חיבוק על מה שאת חווה♥️

בס״ד

(תודה על המילים, קודם כל!❤️)

כן, אני יכולה להבין...

אף אחת לא רוצה להיות מתויגת, ואיכשהו כשמדובר בקושי נפשי, החשש מהתיוג גדול הרבה יותר.

הדבר הראשון שעלה לי כשקראתי את התגובה הזאת שלך היה שאפתח שרשור חדש עם סקר:

א. מי כבר הייתה בטיפול בחיים שלה?

ב. מי כבר חוותה דיכאון?

אני מנחשת שהיה יוצא מזה שרשור לא קצר עם הרבה מאד תגובות. ומדובר בנשים נפלאות, נשים שמקימות משפחות, שחיות חיים מלאים, שמאושרות, חלקן עם מסלול חיים או עם אופי מעוררי השראה - וכן, שעברו טיפול ו/או דיכאון בחיים 🙂

חשבתי לפתוח שרשור כזה רק כדי שתוכלי לראות עד כמה זה רווח ועד כמה זה לא אומר כלום על מי שאת או על איזה חיים הולכים להיות לך!  (על סמך מה אני מניחה שהיו מתקבלות הרבה מאד תשובות? 1. מה שנשים מעידות על עצמן גם ככה בפורום לאורך השרשורים. 2. מה שאני שומעת בחיים האמיתיים אצל חברות וקרובות משפחה. 3. הסטטיסטיקה הפשוטה שאומרת שבערך אדם אחד מתוך 5 יתמודד עם דיכאון (וכמובן שלא צריך דיכאון כדי להגיע לטיפול, יש עוד כל מיני סיבות). 4. סקרים שערכתי בעבר בפורום בשביל הבלוג שלי, בהם קיבלתי המון תגובות, על גבי הפורום ובפרטי (הרבה מעבר למה שציפיתי).

אפשר להתייחס לדיכאון / לטיפול / לפנייה לאיש מקצוע כסוף העולם - ואפשר גם לראות את זה כאיזושהי תחנה במסלול החיים, שלא צריך לנבא על האם שאר החיים יהיו טובים או מוצלחים.

ועדיין אני מבינה אותך! נגיד בהקשר אחר, לי היה חשוב שאחרים לא יידעו שילדיי בטיפול רגשי (גם כדי לשמור על הפרטיות שלהם וגם כי זה כן הביך אותי, ״במיוחד״ לאור העבר האישי שלי בנושא). עד שגיליתי שבערך מחצית מהילדים בארץ בטיפולים כאלה ואחרים - ואז משהו ממש נרגע בי והתנרמל לי בהקשר הזה 🙂

(כל הנ״ל כתגובה לפחד שלך מהגדרות ❤️. כמו שכתבתי בתגובה הקודמת שלי, עדיין לא מחייב שאת צריכה להתחיל טיפול עכשיו. רק את יודעת

איפה את בדיוק וכמה מה שאת מרגישה נראה לך מצוקתי או חמור. וכפי שאני ואחרות כתבנו, יש עוד כל מיני דברים שאפשר לנסות לעשות ולבדוק אם זה עוזר לך).

וחיבוק גדול על ההיסטוריה המשפחתית!! 

אני לא יודעת מה הייתה החומרה של הדברים שהיו או עודנם אבל אני מבינה מאד-מאד-מאד את החששות שזה מביא איתם! ואני גם רוצה לחזק אותך שהיום יש מודעות וכלים שלאו דווקא היו בדורות הקודמים! 

וגם שידע זה כוח! אני מבינה מבין המילים שיש לך פחד שזה ח״ו יקרה גם לך. אבל באמת שעצם המודעות היא קלף סופר חשוב ומשמעותי! בע״ה גם אם תזהי שמתחיל משהו, תדעי (כמו שעשית עם פתיחת השרשור הזה) לפעול ולדאוג לעצמך, דווקא כדי לתפוס את זה כמה שמוקדם, ודווקא כדי לא לתת לזה להתפתח ולגדול. וההיסטוריה המשפחתית הזאת גם עשויה לתת לך את הדרייב לבנות לעצמך חיים מאוזנים ובריאים, שזה יכול להיות יתרון מאד גדול!

במילים אחרות - אם קראתי נכון ויש פחד, הוא ממש מובן! (גם לי יש היסטוריה מסוימת במשפחה אז מזדהה). אבל אפשר להמיר את הפחד למקור של מוטיבציה וכוח ❤️, ולחיות חיים טובים מאד בע״ה!

❤️

אם כן, את יכולה לפנות לחוסן.

הם מומחים בלעזור בנושאי חרדות.

נשמע קלאסי לחוסר בB12

היה לי הריון אחד כמו שאת מתארת

וקיבלתי זריקות של B12

וחזרתי לחיות!

תבקשי מהרופא לתת לך הפניה כי זה לא הפניה שנותנים אם את לא מבקשת בדרך כלל 

1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

ויכול לשרוף אז שימי לב

אני לא בטוחה שמתאים לילדים האמת

ואם את קונה אז רק אחד שמהול עם שמן נשא כמו שמן זית. והוא יקר אם זה משנה לך.

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.

ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅

היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.

בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..

איזה כיף נשמע שזה מתקרב.

לידה קלה ובידיים מלאות

נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית

בבריאות ובידיים מלאות

הכל נעלם פשוט

ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת

זה ככ מתסכל

תנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום

זה כבר ממש קרוב

והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן

קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'

לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה

חיבוק ענק

כולם סביבי מדברות כמו דודות

ככה זה

כשיהיו לך צירים לא תתלבטי

אם ככה את נשמעת אין לך כלום

כאילו אני לידה ראשונה…

זה זמן שלא מדברים עם אנשים....

הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה

מסכנים הילדים…

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

אומפרזול

מציל חיים

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

שעשיתם.

שניה תעצרי רק כדי לנשום ולהבין איפה הייתם ואיפה אתם עכשיו

הם כבר לא מרטיבים

ההשכבה קלה יותר

יש יותר סמכות הורית

יש יותר סדר יום מובנה

יש יותר הקשבה

אפילו יש אלבום לופה מדהים (חוץ מתמונה אחת, נו נו נו )

ולו"ז צפוף של עבודה/לימודים

ואת הולכת לישון מוקדם- שזה פשוט מעולה!!!

אני ממש מתפעלת ממך, ממכם

זה שרשור העומס הכי מדהים שהעלית עד כה

כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה התקדמות

אני מצדיעה לך!!!!!!

ושניה נדבר נקודתית על העומס שלך- דבר אחד את חייבת להכניס ללו"ז, זמן אישי לעצמך/זמן זוגי

תורידו שיעור ספורט אחד לבעלך אם זה יפתור את עניין הזמן

אם תתני לעצמך מעט מרווח נשימה, לעשות משהו שעושה לך טוב ונעים

הכל יראה טוב יותר

ויהיה לך כח להמשיך לתת ולבנות ולהתקדם

אלופה!!!!

אין כמוך!!!!

שיהיה הרבה נחת, המשך גידול קל בבריאות, בשמחה, בשלווה ובאהבה

את נשמעת פשוט מדהימה!!! וואו איזה תהליך ואילו הישגים ב''ה.

באמת כל מה שאת עושה נשמע עמוס מאוד, אולי כדאי להוריד מעצמך קצת ציפיות...

אני חושבת שזוגיות טובה זה נכס

ולא כדי לערב בו דברים שעלולים להעכיר את האווירה ולהשפיע על איכות הקשר.

חוץ מזה

מגיע לך כל הכבוד! על הכל!

עם בעלך היה יוצא עכשיו למילואים/ עבודה בחול

או חלילה בלתמים אחרים וכו'?

כמובן רק בשמחות בע"ה.

העניין הוא שרק כשהחיים מזמנים לנו עומס שהוא לא יומיומי אלא משהו קיצוני שהופך את החיים-

אז מבינים בדיעבד כמה הרבה היה לנו בחיים.

מה שנראה ביומיום כהכרח הופך למותרות בזמני משבר.

לא שצריך לחיות בתועדת משבר, אבל כן צריך להיות בתודעת דירוג עדיפויות ושליטה על הקצב.

אנחנו לא בוחרים עם מה להתמודד. אנחנו בוחרים איך להתמודד.

והכי חשוב לוודא שקצב החיים מותאם ליכולות ושאת לא מצפה ליותר מהמסוגלות.

לגבי הלימודים של הילדים, אפשר במוצ"ש לשבת איתם מרוכז להיות עם יד על הדופק, אבל בלי לחץ.

קריאה אפשר בשבת.

זה יוריד ממך את המרדף האינסופי במהלך השבוע.

אם את חוששת שפעם בשבוע לא מספיק, אפשר להוסיף עוד יום סטטוס כשאין חוגים וכולם מרוכזים בבית.

עם הבנות שלי למשל ביום שאני עובדת מהבית היה מוגדר ליום איפוס. בלי חברים. יותר בישולים, מטלות לימודיות ובדיקת ראשים וכל הדברים האלו שצריך לעשות יישור קו.

ואז בימים אחרים אפשר לשחרר ולהיות יותר בזרימה בלי המועקה שאולי זה לא בסדר להיות על הדברים.

ואכן להעלות בכור לא' זה ציון דרך מטורף, אז אצלך זה עם שניים במקביל בבת אחת מאמא לילדי גן, לאמא לילדי יסודי זה שינוי עצום!

את כותבת שאת מרגישה דמות משמעותית יותר בבית וזה משפיע על הילדים.

גם בהקשר של עומס. כשאת תהיי באיזון, כל הבית יהיה באיזון.

אם את מגיעה כל סופש למצב גופני קשה,הגוף והנפש שלך זועקים לעצור.

יכול להיות שזו תקופת הסתגלות וזה יעבור,

אבל הכי חשוב שתהיי בקשב עם עצמך, ושתחזירי את הבחירה על המשימות בחיים לידיים שלך.

תזכרי כשאת בטוב- לכל המשפחה יהיה טוב.

תרגישי טוב!

2 רבדים בהתמודדות עם עומס

טכני

ורגשי

הדרך שלי להתמודד עם העניין הטכני

זה תיעדוף מתמיד

להבין בכל זמן נתון מהי המשימה הכי חשובה לעכשיו/ לשעות/ לימים הקרובים

ברובד הרגשי יש הרבה דרכים

מדיטציה/ לצאת לטבע/ עוגנים של הרגלים טובים/ לקחת הפסקות יזומות/ לדבר עם אנשים שעושים טוב ועוד

זכור לי שלבטרם יש רשימת מתקינים מומלצים חלקם עצמאיים (את קונה כסאות ובאה אליהם) וחלקם בחנויות ואז את יכולה לבחור את החנות הרלוונטית ורק לוודא דהמתקין נמצא שם

יש להם מתקין , לא יודעצ אם כל הזמן יש מתקין, שראה את הרכב והמליץ על כסאות בתקציב והתקין ביחד עם כיסא שכבר היה לנו ,הוא התקין מחדש גם אותו

אחכ פחדתי לנתק את הכסאות ונמנעתי מזה חודשים חחח

ואז גם מתקינים את הכיסא במקום