זה לגמרי הגאוני ונורמלי לא לצליח הכל..

כל אחד והתמחוים בהם קל ל להצליח והתחומים שקשים לה  .

ולעניין הקניות והמקרר מנסה לעזור:

לי כן עוזר להתנהל בהתנהלות שבועית.

לקבל החלטה משותפת של ושל בעלך שעושים קניות פעמיים בשבוע:

קניה שבועית גדולה ועוד קנייר השלמות קטנה.

לפני הקניה הבועית א מתכננת בגדול תפריט שבועי ריאלי:

איפה אתם בשבת ובהתאם לזה מה תאכלו.

האם יש אירוקים שישנו א התיכון ש ארוחות ערב.

אוכלים בבית מבושל באמצע שבוע? כמה אנשים? כמה ימיםבשבוע?

מה מורחים אצלכם בסנדוויצ'ים?

כמה חלב הולך בשבוע?

בהתאם לזה תערכי רשימת קניות מינימליסטית - רק מה שבאמת צריך לשבוע.

באופן אידאלי זה אמור להספיק לשבוע.

בפועל - יש לך עוד קניה קטנה אחרי כ3 ימים: אם את רואה שיש בבית מספיק דברים עד הקניה השבועית הבאה - לא קונים בה כלום! (מנסיון - ירקות יכולים להחזיק במקרר יפה לשבוע שלם).

אם רואים שיש דברים שנגמרו: עושים רשימת השלמות קטנה ככל האפשר של המינימום שצריך עד הקניה הבאה.

לאט לאט תלמדי נכון את הכמויות שצריך.

ותתרגלי שלא קונים אלא אם כן באמת חסר. 

אם יש לכם מכולת ממש קרובה ונגישה אפשר אפילו להחליט שקונים כל יום רק מה שצריך לאותו יום. זה יעזור לך ללמודלהעריך נכון כמויות.

ככה לא תקני כלום בלי לבדוק מה יש. ותתרגלי להתנהל עם מקרר יחסית ריק.

זה יתן לך תחושת שליטה ולאט לאט תוכלי לחזור לקניה שבועית.

תני לעצמך חיבוק וצאי ללמוד שפה חדשה... 

שלכם, ומכמה שאתם מכינים אוכל בבית בפועל.. אתם צריכים לשבת יחד ולחשוב מה באמת צריך ואז לקנות. לא לקנות ממקום רגשי "שלא יחסר", אלא מה שאתם באמת אוכלים. אצלינו בבית למשל אנחנו אוכלים סלט כמה פעמים ביום ואוהבים ירקות, לא יוצא לי בכלל לזרוק ירקות.. לעומת זאת אם אקנה פה משהו שאנחנו לא אוכלים, כמו קורנפלקס בכמויות למשל (רק הבן שלי אוכל קצת) אז זה ישרף בשריפת חמץ של פסח הבא.. זה עניין של מה אתם באמת צורכים. אם את רואה שאתם לא אכלני ירקות, תקני 2 גמבות, 5 מלפפונים, 5 עגבניות, וזהו! לא יותר מזה..

המקרר ענק ונראה תמיד ריק, אנחנו זוג לא אכלנים עם ילדים בני 2.5 ואין לי זמן עם כל העומס להיות אנינת טעם ולקנות מלא סוגי גבינות או פינוקים, גם סלטים אין לי זמן וכח להכין לפעמים, אפילו עגבניה ומלפפונים אני לא מספיקה! אבל מרגיש לי, מה יהיה ריק? ומה עם פלפל? או פטריות? או חסה? (והם נזרקים) 

אז הבסיסי ביצים, גבנ"צ, גבינה לבנה, קוטג', לחם, חלב, מעדנים וקורנפלקס ועוד שטויות ופינוקים יש בכמויות אבל עדיין המקרר גדול לבשל אני לא מבשלת ואז לימונים, בצלים, גזרים, קישואים וכו גם סתם מתבזבזים.תלוי בתקופה ובעומס. ואנחנו גם מלא קונים ומזמינים מבחוץ או אוכלים בחוץ. נדיר שיש לי כוח להכין סלט\חביתה חוץ מבשביל הילדים. 

אבל תמיד מרגיש לי שביחס למקררים אחרים של בשלנים או חובבי בריאות זה לא מספיק.

זה מקרר שבא לענות על הצרכים שלכם, לא תצוגה.. כן חשוב שהילדים וגם אתם תאכלו ירקות ופירות. תקנו, אבל מינימום. ותחשבי על פתרונות לדברים שיהיה לך קל לעשות במינימום התעסקות.. זה גם בל תשחית וגם חבל מבחינת התנהלות כלכלית.. במצטבר זה המון כסף, אוכל שלא נאכל ונזרק ועוד כסף שהולך בפועל על הזמנת אוכל מבחוץ. נראה לי שזה דורש חשיבה מחודשת- א. מה הצרכים שלנו? ב. לאן אנחנו שואפים מבחינת בריאות ותזונה.. ולמצוא את האיזון לאט לאט.. לא לקפוץ מ0 ל100.. העיקר בנחת ולא בלחץ❤

זה שהוא גדול לא אומר שאת חייבת למלא אותו

גם לי יש מקרר גדול. הוא מתמלא בדכ בשבת וגם אז נשאר מקום.

ואני כן יחסית מבשלת ואוכלת ירקות וכו' 

אבל עושה קניות לפי הצורך ולא לפי הגודל של המקרר. 

בעז"ה ככל שהמשפחה תגדל גם המקרר יתמלא

והמקרר ברוב השבוע נראה כאילו ריק יחסית

קניות זה בעיקר מצרכי מזווה -ארז קוסקוס אטריות שמורים וכו

ומקפיא- עופות וכו

במקרר יש בעיקר- חלבי,ביצים, ירקות במגירות וקצת קטשופ או מיונז 

ואם נשאר אוכל מאתמול- אז סיר או קופסא 

וזה לא שאין אוכלל אבל תכלס 

רק בשבת המקרר מלא יותר

ואתם תתנהלו לפי הצרכים שלכם אישית

למה לקנות מה ששלא משתמשים?

חבל על הכסף והמצרכים

בוויכוח עם קולות שמפריעים לך להיצמד למה שמתאים לך באמת.

לא יודעת אם זה ההורים שלך (בעקבות דברים שאמרו בעבר) שכנה ביקורתית או "העצמך האידיאלית"

אבל את צריכה להיפטר מהקולות האלה.

תכתבי על דף את כל הטיעונים (מה, מקרר ריק? מה לא תקני חסה פטריות וכו', צריך לאכול בריא, מקרר מלא זה שפע, אתם כל הזמן אוכלים לא בריא, את אף פעם לא תהיי בשלנית כמו אחותך וכן הלאה) ותשמידי את הדף. לא לשרוק אותו לפח אלא משהו סמלי קצת יותר, אם את זורקת לפח תקרעי לחתיכות קטנות. או ברוח הימים האלה תשרפי..

תראי איך זה נותן לך שלווה. 

קודםכל פרופורציות

זה רק המקרר

בין כל עומס החיים והמשימות -- זה רק המקרר. כשעל כל השאר את משתלטת ביד רמה

אז קודם כל, קצת פחות לחץ

נכון לא נעיםלזרוק אוכל, זה בל תשחית, אבל זה לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות. באמת.

ועכשיו, קצת טיפים:

1. מציעה לך -- לא לדאוג כל הזמן שיחסר. זה קודם כל. אם חסרה עגבניה או מלפפון -- לא נורא. לא צריך שהמקרר תמיד יהיה מלא

2. יש לכם סבב אירוחים בתדירות קבועה? או שזה ספונטני? אם זה קבוע, אז בשבוע שמתארחים בו קונים קצת פחות 

3. אתם אוכלים ירקות ופירות בכלל? 

אצלנו נגיד אוכלים האמת, אבל יש ירקות שלא אוכלים בתדירות יומיומית כמו עגבניה נגיד, שמשמשת אותי יותר בסופש. ומלפפון.

וגמבות למשל, זה עניין של יומיום פה.

אז תנסי לחשוב על זמנים שאתם כן אוכלים ותקני לפי זה.

אצלי למשל גם ירקות ופירות מחזיקים עד שבועיים במקרר, אז אני עושה קנייה גדולה פעם בשבועיים והכי הרבה אם נגמר משלימה בסופר השכונתי, אבל שמתי לב שאם אני כל הזמן דואגת שלא יחסר -- תמיד יוצא שיש יותר ממה שצריך

4. נשמע שאת בסחרור של מטלות ועשייה ואין לך זמןלעצור. 

מציעה לך להתייחס לקנייה השבועית בכובד ראש: לעבור על המגירות במקרר ובארון טרם את מכינה רשימה, זה מונע השלמות ויציאות נוספות שלא חייב,. והכי טוב- לתכנן תפריט שבועי ולפיו לעשות קניות. אני עושה כך וזה טוב לנו

5. הדבר האחרון: אם יש ירקות/ פירות שאיבדו טריות ועדיין לא התקלקלו לא חייב לזרוק.

מפירות עושים שייק 

מירקות עושים אנטיפסטי/ שקשוקה/ מטבוחה למקפיא, מה שנקרא -- אלתורים.

זה עניין של ללמוד את הרגלי הצריכה שלכם, וזה כם משתנה הרבה במהלך החיים עםכמות הילדים וגילם, זמנים שאוכלים בבית/ מתארחים. אז פשוט לזרום

שהבית מסודר, הרצפה נקייה והבגדים מקופלים. אצלי ממש לא.

דווקא אוכל אני כמעט לא זורקת. בעלי הולך לסופר בערך פעמיים בשבוע וקונה מספיק ל3-4 ימים. ככה שהמקרר בדרך כלל לא מאוד מלא וקל לעקוב אחרי הכל.

ועכשיו אחרי שהכל מסודר והירקות טריים, למי יש כוח בכלל להכין סלט??????????

תודה על כל מה שכתבתן. הגיוני שרק לי לוקל זמן עם עצמי עם עט ודף להסתכל למעלה רגע בזום על ההתנהלות ההישרדותית ולתכנן?

ומבשלים. ובקושי קונים בחוץ (אני גם לא גרה בעיר, אז זה יותר קל.. כשאין אפשרות אז גם אין את הפיתוי ומייצרים את הפינוק לבד..) 

אני צריכה את המקום במקרר

וגם את הקופסאות

אבללאיוצא לי לזרוק הרבה.. יותר שאריות בכמויות קטנות

לזרוק מיד ברגע הזה שאני מוציאה מלפפון, ולא בא לי לאכול אותו כי הוא כבר קווץ'- אז ישר לקומפוסטר, במקום להחזיר למקרר ולהתפלל שלמישהו אחר כן יתחשק עליו כשהוא יהיה עוד יותר מגעיל...

ניקיון מסודר ממש אני בקושי עושה. אולי 4-5 פעמיםבשנה.

תקני מאסטר סלייסר, לוקח 2 דק להכין סלט ממש טעים 🙂

או שאפתח שררשור בנפרד?

יש לי כמה קקוצצי ירקות, באמת כמה, אבל לא יוצא לי קצוץ דק כמו של המסעדות חח

העגבניות והמלפפונים מתרסקים, לא נחתכים

יש מכשיר שמכין סלט דק, באמת אבל, כמו של המסעדות?

תסובבי עד שיצא לך

זה כמו סלט ערבי כזה

אבל זה נכון שזה עלול להפוך לרסק, במיוחד אם העגבניות לא קשות

קוצץ ירקות - SLICER CLASSIC – כרמל דיירקט

הקוביות יוצאות מדויקות ויפות. 

אבל

קשה לנקות אותו כי נשארים הרבה שאריות ירקות במכשיר והן מעוכות כאלה, הוא עושה רעש בכל "טריקה" (=לשם חיתוך, ככה זה עובד, את מרימה את המכשיר על הירק ששמת בעיגול וטורקת את המכסה עליו וככה זה נחתך) וכשהעגבניה משפריצה לכל עבר בא לך להעיף הכל לפח, כולל את המכשיר.

(אני לא העפתי לפח אבל העברתי מהר מאוד לחברה)

המאסטר סלייסר לא עושה קוביות, ואני אישית לא נוגעת בסלט שנחתך בו.. מעצבן אותי החיתוך שלו

יש לי מעבד מזון של בראון (מעולה ומומלץ..).

קניתי לו את החלק של ה"צ'יפסר" ואיתור אני חותכת סלט.

החתיכות יוצאות קצת גדולות, אבל בכלל לא מעוכות.

אנחנו משפחה גדולה ובזכותו אני לא מהססת לגבי חיתוך סלט מ12 ירקות בשתי דקות.. 

ואני לא כל כך מתכננת, לפני שבעלי הולך לקניות הוא שואל אותי אם צריך גבינה/ ירקות/ פירות/ לחם עוד משהו. והשאר פשוט קונים כשרואים שעומד להיגמר/ נגמר/ יש מבצע.

בכל נושא

יש לך תפיסת עולם 

שבה

כולם מצליחים לנהל את הכל בשלמות

בעומס מטורף ביעילות מוחלטת. תמיד בהכל

ואז ממילא את מנתחת את עצמך למה יש משהו שלא מצליח לעמוד ברף

ואחרי סקירה על הכל כך הרבה דברים שאת עושה

וכל כך הרבה דברים שאת מצליחה בהצטיינות אפילו

וכל כך הרבה השקעה שלך בבית בעבודה ובילדים

אז בסוף

השאלה היא תמיד-

אז איך אתם עושים את זה??

ותמיד התשובה שעונים פה

היא

שאנחנו לא

לכל אחד יש אאת מה שהוא עושה ומצליח ומשקיע יותר

ועובד לו יותר

ואת המקומות

שבהם הוא לא

חלקיות זה חלק בלתי נפרד מהחיים

ולקבל אותה 

מאפשר מרחב רגוע ומכבד את עצמינו

את כל מה שאנחנו כן

את כל המאמצים והרצונות הטובים שלנו

אחת עובד לה בסדר ונקיון

אחת בבישולים

אחת משקיעה בעיקר בעבודה

אחת אלופה בלהפעיל את הילדים

כולן עושות מהכל

קצת וקצת וקצת ופה ושם הרבה 

וביחד

זה החיים שלנו

עצה שלי

את הזרקור תפני למה שכן עובד לך

את הניתוח המעמיק תשמרי להצלחות

תפרגני לעצמך

ואיפה שא לך להשתפר-

תשאלי עניינית

שאלה מקדמת

בלי התנצלות או הצטדקות או האשמה עצמית שזה עדיין לא עובד לך

במקום לשאול בנימת

מה לארבסדר אצלי? איך כולם מצליחים? תגלו לי?

תשאלי- יש לכן עצות לסדר ונקיון במקרר? שאפשר ליישם גם במציאות חיים עמוסה..

זה יתן לך יותר כח כי את אלופה

וגם עצות להתיעל

ובנימה אישית

אני לא מצליחה גדולה באף אחת מהקטגוריות שהעלית

בית מהפכה

לא נקי

אוכל פשוט

מקרר לא מתוחזק בכלל

משרה חלקית

אבל האמת שאת האמהות שלי נגיד אני לראאוהבת

ואצלי זה לא עבד יחד עם תפקודיות גבוהה בבית

סתם מציינת שתרגישי שלא כולם מקים מקרר כל שבוע

יישר כח על המילים האלה. מסכימה עם כל מילה, אוהבת לקרוא אותך ❤️❤️

אני מהצד השני

מקרר מנקים לפסח

חדרים שוטפים פעמיים בשנה

סלון פעם בשבוע-שבועיים

להמשיך???

ולפי זה לעשות את הקניות

ופעם ב לרטות מה יש ומה אין באופן כללי בלי קשר לתפריט ומה אוכלים 

זה כל כך הפריע לי שפשוט שמתי לב הרבה יותר מה אני קונה ומה נמצא במקרר מה אוכלים ומה םחות, זה מעצבן ולוקח הרבה אנרגיה אבל אחר כך זה כבר היה קליל, את יודעת בקלות מה צריך מה לא 

לסדר אותן בתוך מקרר יפה ומתנגש, בסלסלאות או קופסאות פסטיק. אולי בתוך שקיות (במיוחד אם הן לא שקופות) זה פשוט הולך לאיבוד

המקרר כמעט תמיד נקי ומסודר, בגלל שהוא כמעט תמיד חצי ריק, ככה שרואים את כל תכולתו כשפותחים אותו.

אנחנו קונים מקסימום כמה ימים קדימה, קונים רק לפי הצריכה, לא כמויות גדולות.

באופן כללי אנחנו בשיטה של קניה מעכשיו לעכשיו. קשה לתכנן קניות גדולות, לסדר את כל המצרכים, לשמור על הסדר במשך תקופה. יותר קל לנו ללכת לסופר כל יום או אפילו יותר מפעם אחת לפי הצורך.

אולי תנסי לעשות את זה למשימה משותפת שלך ושל בעלך?

מתישהו במהלך השבוע, פותחים ביחד את המקרר, מוציאים מה שלא צריך, ומארגנים.

כשעושים את זה ביחד זה יותר נותן מוטיבציה - חמש דקות לפני או אחרי ארוחת הערב שלכם - או זמן אחר שתמצאו.

לא לעשות את זה ארוך, ממש כמה דקות.

תאמרי לו שאת צריכה מוטיבציה ואבן בלוז כדי שזה יקרה, אז שיעזור לך בזה. (לפעמים גם אם הבעל לא טוב בהערכה ועשיה של דברים בבית, הוא יכול לעזור בעמידה באבני דרך, וזה מספיק כדי שתהיה מוטיבציה ותשומת לב לעשות).

(אולי לשמור בפלאפון את הרשימה מהשבוע הקודם ולהשוות מה מתוכה השתמשתם, אבל זה כבר למתקדמים)

ואת באמת אלופה! תסתכלי על כל מה שאת כן עושה, אני את הרוב לא... ;)

אנחנו תולים רשימה על המקרר וכל דבר שמתקרב לסיום אנחנו רושמים מיד. לפני קניות בעלי/אני עוברים על המטבח ומוסיפים לפי הצורך דברים שנגמרים אצלנו בתדירות גבוהה, למשל ביצים. 

קניות עושים פעם בשבוע, לא ביום קבוע. לפני הבישולים לשבת לפעמים משלימים קצת, בדר"כ לא צריך.

לגבי המקרר עצמו, בהתחלה גם היו נזרקים לנו דברים. ניסיתי לסדר בדרכים שונות עד שהגענו למה שנח לנו. אוכל שכבר מוכן נמצא במדף אחד, ככה לא נעלמים דברים. המדף שבגובה העיניים מכיל דברים עם תוקף קצר - גבינות, חלב, מעדנים, ממרחים. ירקות במגירה אבל התחלתי לחתוך בכל ארוחת ערב (חיתוך גס, לא סלט) ככה שאני פותחת את המגירה לפחות פעם ביום. מדף נוסף לדברים עם תוקף ארוך - קמח, סוכר, שמרים, קטניות וכו'.

לפני הבישולים לשבת אני עוברת על מדף הדברים המוכנים וזורקת אם יש שם משהו בן יותר מיומיים.

גם אצלי ברגע שקבעתי מדף מוגדר (או מגירה או סלסלה) לכל סוג של דבר זה עוזר לדעת מה יש ומה אין:

הכי חשוב: לרכז את כל מוצרי החלב באותו מקום! ככה יודעים מה יש ומה אין ומסיימים קודם את הישנים ואחר כך את החדשים.

אחרי זה: ירקות.

אצלי כשחוזרים מקניות כחלק שגרתי מפריקת הקניות מוציאיםאת כל הירקות הישנים שנשארו ומנגבים את המגירה אם צריך. אז שמים את הירקות החדשים ומעליהם את הישנים.

ככה משתמשים קודם בישנים ואז בחדשים.

אני מפרידה בצורה ברורה בין ירקות חיים לירקות שלבישול, אבל מקפידה שהירקות לבישול יהיו במקום מוגדר ובולט - ככה אני יודעת מה יש ומתכננת את הבישולים בהתאם.

גם אוכל מוכן - חשוב לרכז במדף מסויים ולתכנן נכון מתי מסיימים אותו ובאיזה סדר כדי שדברים לא יתקלקלו.

דבר נוסף שעוזר - להכין לעצמך רשימה של דרכים לנצל מזונות ישנים וביום לפני הקניות לרוקן באופן יזום את המקרר:

קוטג'ים, גבינות מכל הסוגים - יכולים להיכנס לפשטידה חלבית.

לחם ישן - ללחם ממטוגן או לקרוטונים או לטחון לפירורים.

ירקות ישנים - מרק ירקות, מלפפונים בתחמיץ, מטבוחה, מוקפץ...

אם, למשל, אני יודעת שביום רביעי אני מתכננת לעשות קניה גדולה - אז אני דואגת ביום שני בערב לראות מה נשאר ולתכנן בהתאם את הארוחות ביום שלישי כדי שהשאריות ינוצלו לפני שהאוכל החדש מגיע הביתה.. 

את מגדלת תאומים בני שנתיים וחצי, את עובדת כמורה, הרצפה אצלך נקייה והבגדים מקופלים??? 

את פשוט מלכה, 

נראה לי שאת צריכה להעביר שיעורי 'הנהלת בית' כאן בפורום, אני בטוח ארשם!! 

לעניין המקרר- מזדהה... ואצלי אפילו הרצפה לא נקייה, הולכת לעמוד בפינה... 

נראה לי שכולם מידי פעם זורקים. השאלה הכמויות.

לי עוזר שיש מגנט עם רשימה על המקרר

כל פעם שמבשלת או מכינים משהו ורואה שלקרטת הסוף או נגמר אז רושמת.

ככה זוכרת מה לקנות

עדיף לזרוק כמה עגבניות ולא לשכוח ילד בגן

זה כדור ממש זניח שעדיף שייפול לך ולא ייפלו כדורים אחרים

באמת את נשמעת סופר משתדלת!!!

אל תקחי את זה קשה זה שלב בחיים מאוד מאוד עמוס

גם לעבוד גם לגדל ילדים גם להשקיע בזוגיות וגם את בנאדם

הגיוני שתחפפי את רשימת הקניות ותעדיפי לקנות יותר ומקסימום ייזרק מאשר שתתקעי בלי ירקות לארוחת ערב לילדים. סוג של מקדם בטחון שאת לוקחת וחוסך לך זמן ומאמץ.

בעיניי זה זניח

ואת אלופה שיש אוכל כביסה והילדים מקבלים מה שצריך!!

עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך י"ז באייר תשפ"ג 19:16

באמת נשצע אינטנסיבי

מה עם לבקש בעלך שיקח אחריות רק על החלק הנקודתי של הירקות??

לי יש חלום, לעשות מגנט מחיק על המקרר 

עם שרטוט כזה חלוקה לפי מדפים וכותרת יש מה לאכול בבית הזה

ואז אפשר לכתוב בכל מדף איזה אוכל יש 

לא יודעת אם זה באמת יעבוד, וגם צריך מי שיכתוב או יעדכן מדי פעם (לי יש בת שבטח תאהב) אבל מקווה בהזדמנות לנסות  

עוד טיפים:

אצלנו יש יחסית תפריט קבוע שבהתאם לו קונים דברים יחסית קבועים

ועוד כמה דברים שמחזיקים יחסית הרבה ואז אפשר לקנות למתישהו (נניח שמנת מתוקה, שוקולדים, קופסאות שימורים וכו)

זה ממש עוזר.

חוצמיזה מכינה ביום חמישי בערב רשימת קניות לשבוע הבא (יש לנו הזמנה קבועה באינטרנט במוצש שמגיעה ביום שני)

ואז בשישי כשאני מבשלת שמה לב אם יש משהו שבעצם לכ צריך או כן צריך, ובמוצש קבוע עוברת על הרשימה סופית להוסיף או להוריד דברים.

חוצמיזה אפשר ללמוד משבוע לשבוע מה מקבלים/מה בדרך כלל זורקים

ולהעדיף יותר אוכל וגם ירקות ופירות שיחסית יותר עמידים. אה, ואולי גם לסדר את זה במקרר במקום יותר נגיש שרואים מול כשפותחים

מנצלשת..

מתאים לך לשתף בתפריט שלכם?

אני בדיוק במחשבות על הנושא.. 

קבוע בעיקר בשבתות, ואני מקדימה שאנחנו כרגע בשלב בחיינו שחשוב לנו יותר הנינוחות בימי שישי וההכנות בכיף מאשר אוכל מפוצ'קר

לכן בחרנו מנות יחסית מהירות להכנה ושהכי טעימות לנו, וככה אנחנו אוכלים בשמחה ובטוב לבב שבת אחרי שבת את אותו התפריט (גם לחגים יש כמה מאכלים יחסית קבועים וגיוון נוסף תלוי איזה חג זה..)

אז: חלות קונים (בדר"כ בנחמה כי זה הכי טעים )

עוגה/ות הבת שלי מכינה, דברים יחסית פשוטים ופרווה כמו בראוניז ויש לי עוגת גבינה בחושה מעולה ועוד כמה מתכונים אהובים שמדי פעם מגוונים ביניהם.

בערב: חלה וסלטים בעיקר חיים שלא צריך לבשל (סלט מיוחד של שרי, סלט כרוב טרי, חמוצים, אבוקדו, חסה עם עגבניות, טחינה) 

ואם נחה עלי הרוח ויש במקרר יחסית הרבה ירקות פנויים (אפרופו השרשור...)

אז מבושלים שאנחנו אוהבים זה רק פלפלים קלויים ו/או מטבוחה ב2 דקות במתכון שהמצאתי (שהיא לא באמת מטבוחה אבל טעימה לנו מאד)

דג סלמון בתנור (במקרי חירום אפשר להכין גם ישר על הפלטה)

מרק עוף עם ירקות כמובן

ועוף עם תפו"א ובטטה בתנור 

בוקר:

חלה וסלטים

קוגל ירושלמי

חמין (כרגע, אבל זה יכול להשתנות, עד לפני כמה חודשים זה היה עוף ותפוחי אדמה גם כי זה מה שהכי אהבו

אבל הילדים ביקשו חמין בעקבות נסיון חדפ שהצליח )

סעודה שלישית:

חלה וסלטים

גבינות למיניהן (צהובה קוטג' שמנת וכו)

דג (מכינה כמות כפולה מראש)

קוגל ירושלמי אם יש אורחים אז משקיעה בפשטידת פיצה או פשטידת בצל ופטריות או משהו כזה טעים וקליל

ממש פשוט וקל

ביום חול מעבר לדברים משבת שאני מכינה בכמות גדולה שתספיק לחלק מהארוחות באמצש, ותוספות שזה הרגיל אורז קוסקוס פסטה פתיתים שעועית ירוקה עם עגבניות ובצל

מכינה כעיקריות קציצות טונה, קציצות בשריות, שניצל דג, שניצל רגיל, פלאפל מאבקה, משה בתיבה, לפעמים פסטה עם נקניקיות (פעם בחודש כזה כי לא בריא כל כך נקניקיות) כל פעם משהו אחר מכמה מתכונים ומוצרים שמשתדלת להחזיק תמיד במקפיא וככה יכולה לגוון.

לא כל יום אני מכינה משהו מושקע לצהריים, יש לפעמים אוכל משבת ויש לפעמים שזה משהו מהיר הכנה,

אבל משתדלת מדי פעם  

לא יודעת כמה התפריט שלנו הוא דוגמא ומופת כי הילדים שלי יחסית אוהבים אוכל מאד בנאלי ופשוט

 (וגם אני בדרך כלל וכל עוד אני מבשלת באמצע שבוע )

 וזה אחלה מבחינתי אבל אם הועלתי למישהי בשמחה

איזה כיף שמצאתם משהו קבוע שאוהבים ושפשוט,

נתת לי חומר למחשבה,תודה!

זה לא באמת פשטידה.

לוקחים מלאווח או בצק עלים, מורחים מעליו רוטב עגבניות כלשהו (אפשר קצת מהסוג של מטבוחה שלי, אפשר לערבב קטשופ ורסק, אפשר גם רק אחד מהם)

מפזרים גבנצ, סוגרים בעוד מלאווח/בצק, מושחים בביצה וקצת שומשום או זעתר אי שום או מה שאוהבים, אפשר לשים בפנים גם תוספות, ואופים כמה דקות בתנור

מטבוחה-

בסיר עם תחתית עבה מחממת שמן

שמה בצל קצוץ

מזהיבה קצת

מוסיפה עגבניה קצוצה

מערבבת

מוסיפה מלח אפשר גם פלפל שחור

משאירה על האש תו"כ ערבוב מדי פעם

עד שזה מגיע למרקם ורמת הסמיכות הרצויים

סלט שרי-

חותכים שרי לחתיכות

מטבלים ב: קצת שמן, מלח, פלפל, א. שום או שום גבישי

מוסיפים בזיליקום או בצל ירוק קצוץ

ומערבבים

פשוט וטעים אש

בסלט, אני אישית אוכלת אותן רק כשהן קשות קשות, אבל אם בכל זאת נותרו לי שרי רכות- הן מושלמות לייבש אותן בתנור שעה וחצי בחום נמוך חצויות כשהחלק השטוח למעלה עם מעט מלח גס, ואז להוסיף אותן למלא דברים כמו סלט פסטה או סלט אחר, וכמעט לכל מאכל חלבי. אני ממש אוהבת.. סתם מציעה 

לק"י

ותודה על הרעיון!

אפשר גם שרי וגם רגילות

כמה זמן מייבשים בתנור?

עובד גם עם עגבניות רגילות?

ככה רואים הכל וזה לא תקוע בשקיות, מאחורי דברים. וגם שומרים כל ירק בצורה האופטימלית שלו

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

הזה. חחחח😅🫣

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.

אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)

וזהו, אני לא קוראת בשמות האלו כי אני לא רואה סיבה להיזכר ברוע ובסבל.

כל הזמן רציתי לקרוא שם שאני אוהבת אבל הייתה ילדה שגדלה איתי ולא אהבתי בשם הזה..

בבת הרביעית נכנעתי 😉

זה שם מהמם וטוב ולקח לי קצת זמן להתרגל אבל היום אני בכלל לא חושבת עליה, והבת שלי לא דומה או מזכירה אותה בכלל..

מה שכן אגיד שזו מישהי שאין לי קשר אליה כיום בכלל..

עבדה איתי מישי שלא סבלתי והיא ילדה חצי שנה לפני... היא קראה לבת שלה בשם שממש אהבתי

התלבטתי כפול

גם כי לא סבלתי אותה

וגם כי זה היה נראה שאני מעתיקה

בסוף החלטתי שאם אני אוהבת את השם

הוא מתאים לנו

בעלי אוהב

ואנחנו נאהב את הבת שלנו לנצח...

והיא לא הולכת להשאר בחיים שלי לעולמי עד

ושהיא לא שווה את זה

קראנו לה באותו שם (ואפילו באותו שם שני עש סבתא שלי)

יצאתי לחופשת פלדה

ולא חזרתי

והיום מי זוכר...

אני מאוהבת בהת שלי

השם הולם אותה

ואין שלמה ממני

כשבעלי ואני הכרנו (בשידוך),

היה למשפחה של בעלי שכנה, ילדה קטנה עם השם שלי שהיה מנג'סת להם בלי הפסקה.

זה ממש היה מושג שם במשפחה, כל פעם שמישהו דופק כולם נאנחים "הנה דיאן..."

ואופס, גם לי קוראים דיאן....

ולבעלי בהתחלה היה קצת קשה עם זה אבל בשכל הבין שלא הגיוני לא לגשת לשידוך בגלל כזה דבר.

וכשהתארסנו היו קצת בדיחות על זה במשפחה.

ומאוד מהר עבר לכולם והשם דיאן נהיה המושג שלי ואף אחד לא זכר את השכנה המעצבנת (שאחרי כמה שנים גם עברה דירה...)

היתה לי חברת צוות נוראית, משהו בלתי נסבל שכל מי ששומע ממני סיפורים עליה מתחלחל

והשם הפרטי שלה היה שם שממש ממש אהבתי, והיה ברור לי שלבת הראשונה שלי אקרא בשם הזה

בפועל לא הצלחתי... ילדתי את הבת כשעדיין עבדנו יחד ולא הצלחתי להתנתק ממה שזה מעלה בי.

אגב גם שנים אח"כ לא הצלחתי לתת את זה לבנות אחרות שלי

ומזדהה עם זה שמלאי השמות לבנות קשוח חח

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

הבן שלי וחברים שלו יושבים על זה המון.

אבל הוא אכן מאד ארוך... 3 שעות בכיף

אני דוקא אהבתי אבל באמת נדיר שמסכימה להכנס לזה.

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

אני כן משתדלת לנוח ממש ממש בשבועיים הראשונים אבל אחר כך אין לי אפשרות יותר...

וזאת המציאות שלי

מנסה כן לנוח כל פעם שיש אפשרות ולקחת עזרה כמה שניתן

כל מה שכתבו לה שאסור (טוב, לפחות מה שאני כתבתי) אצלך קריטי פי כמה להקפיד על זה. שישה שבועות לפחות, ועדיף שמונה שבועות.

אולי זה לא חוכמה שאני אומרת את זה, כי רוב הקיסריים שלי היו כשהיו לי ילדים יחסית גדולים בבית, ולכן יכולתי לנוח כמו שצריך, ובכל זאת - ממש כדאי להתאמץ על זה. (באמת בקיסרי הראשון פחות הקפדתי על זה, בעיקר כי הייתי צריכה לנסוע לפגייה. אבל לא טיפלתי כמעט בילדים הגדולים.)

מתי הבנתי שזה באמת אפשרי? אחרי הלידה של השמינית (קיסרי שלישי): כל בני המשפחה היו חולים בקורונה, והיה מסוכן שאני והתינוקת נידבק, אז הסתגרנו בחדר כל הזמן (ואחרי כמה ימים נסענו להורים שלי).

והמשפחה הסתדרה...

נכון, בעלי היה בבית גם ככה אז כי היה צריך להיות מבודד, אבל תאמיני לי שאת לא רוצה לדעת לאיזה רמות של בלגן ולכלוך הבית הגיע בזמן הזה... ומן הסתם גם הילדים עצמם

בעלי הקפיד על אוכל וכביסות, וזהו. לפני שחזרתי הביתה כשכולם כבר החלימו הם התאמצו לסדר ככל יכולתם, וכשחזרתי לתפקוד מלא (שזה היה בדיוק לניקיונות פסח😱) חזרתי פחות או יותר לנהל את הבית כמו שאני רגילה...

סליחה שחפרתי... מקווה שהועלתי.

מזל טוב והתאוששות קלה!

אני כרגע ממש נזהרת.

אחרי לידה אני כבר יודעת מה מותר ומה אסור אבל כאן יש כל מיני דברים חדשים ומסובכים.

לא לקום מהמיטה בלי תמיכה של הידיים? עד מתי?לא להרים שום דבר יותר כבד מהקטנטונת? אבל היא פיצית ממש!

מיותר לי לעמוד זקוף?

ממתי בערך אוכל לישון על הבטן? (אני ישנה טוב רק על הבטן! גם בהריון ישנתי עליה עד תשיעי)

מה עוד אסור שבלידות רגילות מותר?

מותר לעלות מדרגות כרגיל?

אני זוכרת שבמשך שבוע או אפילו שבועיים אחרי הלידה עדיין הייתי צריכה לקום מהמיטה בזהירות... אבל לא כי זה הכלל, אלא פשןט כי זה מה שהייתי מסוגלת.

כנ"ל לישון על הבטן - זה תלוי בהרגשה שלך.

גם לעמוד זקוף - תעשי מה שאת מסוגלת ומתי שאת מסוגלת.

על לעלות מדרגות לא שמעתי. גם לא יצא לי יותר מדי. אני כן יודעת שדווקא חשוב ללכת כדי לעודד את ההחלמה.

אני יודעת שההוראות הן אותן הוראות כמו בלידה רגילה, רק עם יותר הקפדה וגם עם עדיפות ליותר זמן.

ובעיקר להיות קשובה לעצמך ולעקוב אחר כאבים חריגים...

לעמוד זקוף וללכת - מזרז החלמה. אני זוכרת שהייתי אוטומטית כפופה בגלל הכאבים אחרי הניתוח הראשון, אבל לא חושבת שזה טוב לשום דבר. להיפך. בניתוחים שאחרי שמתי לב לזה. גם לעלות מדרגות זה בסדר (היינו אצל ההורים שלי אחרי הלידות ושם יש חדר אורחים בקומת גג, אז יצא שעליתי וירדתי לא מעט. כמובן לשים לב לכוחות בלי קשר).

וגם כל השאר - לשכב על הבטן או לקום רגיל במאמץ של הבטן זה פשוט כאב בלתי אפשרי בהתחלה. אם זה כבר מרגיש לך בסדר - זה כנראה בסדר. (לא זוכרת שנתנו לי שום הנחיות לגבי הדברים האלה.)

לא להתאמץ מדי

לא להרים דברים כבדים

להיות בתשומת לב אם עולה חום, כי אחרי קיסרי יש יותר חשש לזיהומים.

מה שלום מקום הניתוח? לי עזר התרסיס של פוראוור, הוא מעולה ומרגיע..

בהצלחה ממש!!

רק שורף אבל אמרו לי שזה נורמלי

עוזר.

לי התרסיס של פוראוור דווקא שרף נורא ולא היה לי טוב.

אז תיהי קשובה לגוף שלך.

ואני זוכרת שאחרי הקיסרי אמרו לי שטוב ללכת. לא הליכה מהירה או מאומצת אבל כן להתהלך קצת (מתוך קשה לכוחות), זה מונע היווצרות קרישי דם ומזרז החלמה.

אגב, משהו חשוב-

שימי לב, כשאת קמה מהמיטה, לא לקום בהתרוממות קדימה (כך שמשתמשים בשרירי הבטן כדי להתיישב) אלא להתגלגל על הצד ועם עזרת היד (דוחפת את עצמך מהמיטה)- לקום.

בריאות!

אבל לא אומרת את זה מידע רפואי אלא מניסיון אישי... (פשוט לפני כן אי אפשר פיזית לקום אחרת)

אז לא מנסה, אבל תודה על העצות!

גם לא הזיק. זה היה כמו להשפריץ מים... אז כבר עדיף להכין תרסיס מים ולהשפריץ

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

אם זה לא דימום חזק אז זה לא דחוף.

עיצות לקיצור והפסקת דימום-

1. לשתות מיץ מלימון כל בוקר, במקרים קשים לשתות אחד בבוקר אחד בערב. להקפיד רק מהיום השלישי לווסת ולא לפני כן, ועדיף לטובת השיניים לשתות את זה עם קש.

2. לשתות הרבה מים

3. לא לעשות פילאטיס ומאמץ פיזי

4. ביופלונאידים לפי המינון המומלץ המצורף

5. לקחת ברזל וB12

6. לשבת באמבטיה חצי שעה ו/או לשטוף ישירות את האזור בתכיפות במהלך היום

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)

ברוכה השבה!

אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...

אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

והכל היה בסדר

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

והיא של תאומים (בגודל של לול מרובע-+)

כזו-

https://www.amazon.com/dp/B0BGNQSXYV?lv=shuf&language=he&channelId=500&plpRedirect=mhFallback

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

עד כמה שזכור לי (כרגע לא בשימוש כי אין לי קטנטן)