ושיתוף מחייך האישיים, לזה בדיוק נועד האנונימי.. לא לסקר על מלכה פיוטרקובסקי או על רופא באפליקציה של כללית- שאלה דברים שכל אחת יכולה לרשום מהמשתמש האישי.. אני מקווה שאנחנו לא מפחידות מישהי שלא להשתמש באנונימי כשהיא צריכה חלילה, בטח להשתמש, לזה הוא נועד! העניין הוא שכשמגיבים איתו בכל מיני שרשורים תגובות לא קשורות, או שפותחים ממנו שרשורים שחוטאים למטרתו, זה גורם להרגשה לא נעימה.. הוא לא נועד כדי להסתתר מאחוריו ולכתוב כל מיני תגובות, דעות או סקרים שמישהי לא רוצה לפתוח מהניק שלה (לפעמים תגובות תוקפניות עם הרבה סימני שאלה או קריאה, שאני בטוחה שמתנסחים פחות ברגישות דווקא כי נמצאים מאחורי האנונימי וזה לא "מכתים" את הניק המקורי).. בקיצור יקרה, מקווה שהסברתי.. אנחנו לא רוצות בכלל להיות רודניות מפחידות או משטרת המחשבות, אלא שגבולות האנונימי יהיו ברורים כדי שיהיה נחמד פה לכולן, ושנשים יפתחו בו שרשורים לצורך אמיתי, כמו שאת פתחת עכשיו..❤

שבקשה לא להיות בתפקיד חינוכי מסוים

ואמרו לה רק בתנאי שהיא לא נעדרת בגלל הילדים בכלל!!

נשמע הגיוני? לא.

בכל אופן, הייתי אומרת שיכול להיות שיצוץ  עניין אצל בעלי בעבודה שבגללה אאלץ להיות יותר בבית או  "בעיה" משפחתית אחרת ויכול להיות שהשיבוץ יהיה בעייתי 

ממש לא עניין של אף אחד או אחת. בטח לא מנהלות או מנהלים. זה לא קשור דתי חילוני זה עניינים אישיים שלנו.

אם את ממש חוששת ואולי בצדק כי מדובר בילדים אז תעדכני בדרך עוקפת

אני כן רוצה שעות, אבל לא רוצה לתקוע אותם...

בגלל הילדים??

???

יותר מדי משקיעה בילדים וקריירה זה יותר חשוב?!

מה ?!?

אין לי מילים

עד כאן לגבי דברי הסגנית שפשוט הקפיצו אותי...

לגבי התייעצות / עדכון וכו' - לדעתי אין שום עניין. זה פרטי שלך ושל בעלך וכל מעסיק יודע שיש אפשרות להריון ויש אפשרות כלשהיא לשמירה. את השיקול שלך מבחינת הוגנות תעשי מול עצמך / בעלך / להתייעץ עם רב אם את חושבת שצריך. את יכולה לבקש שעות לפי מה שאת חושבת שיהיה נכון בלי להסביר למה. 

בכל מקרה אני לא רוצה הרבה שעות...

עוד לפני שהתחלתי לעבוד אצלם (כי אמרתי לה שאני עובדת רק בבקרים, ומאחת ורבע עם הילדים...) והיא לא ר=אמרה כי זה תוקע להם את המערכת או משהו (אני המורה היחידה מבין ה125 מורים שביקשה דבר כזה, והם סידרו את זה ממש בקלות).

רק כדי "לחנך אותי" אידיאולוגית...

איזה סדר עדיפויות עקום

דבר ראשון ברור שאל תגידי כלום מראש כי את לא יודעת מה יהיה ומתי 

אם את מרגישה שאת לא רוצה לעבוד כי זה לא מסתדר עם תכנון הריון זה משהו אחד אבל לא משתלם להם זה לא שיקול...

עידוד ילודה זה אנטרס של המדינה וגם אמהות עובדות זה אנטרס של המדינה אף אחד לא עושה לך טובה ואת לא צריכה להרגיש נחותה או אשמה.

הילדים שיש לי בגילי...

אוף, אני מידי חוששת מהתגובת שלהם

סובלת מהפרמזיז ולא היית מונעת והיית צריכה לצאת לחופשת לידה.. גם היית מרגישה רע?

מנסיון של מה שאני מכירה ושומעת גם פה בפורום מנהלים לא תמיד מקבלים בטוב שמודיעים להם דברים

כאלו מראש למה להדאיג אותם כשתגיעו לגשר תעברו אותו  

לפי החוק אסור להפלות אישה בגלל סיבות כאלו אז אם את מספרת להם כדי שיקחו בחשבון והם

פועלים לפי זה זה יכול להעמיד אותם במקום של עבירה על החוק  

להבין מה את רוצה, מה נכון לך, לבעלך ולמשפחתך ולהיות הכי שלמה עם זה.

את לא דופקת אותם ואת לחלוטין לא צריכה לעדכן את הנהלת שאת מתכננת להפסיק מניעה. זה לחלוטין אישי ולא קשור

גם לא הכל תלוי בידנו בכלל.. אנשים חווים שינויים, דברים קורים באופן פתאומי ולכן אין טעם לדבר על תכנונים רחוקים. בעבודה שלי למשל בדיוק בעלה של אחת העובדות כרגע חולה מאוד והיא נעדרת כבר תקופה ארוכה ולא ברור מתי היא תחזור...את גם לא יודעת באמת מתי בדיוק תיכנסי להריון, מאחלת לך כמובן שבעזרת השם זה יקרה בקלות ובמהירות אבל לדעתי ממש לא רלוונטי לעדכן אותם.

מה שחשוב זה שתהיי הכי שלמה עם ההחלטה שלך ושתשקפי את זה בהתנהלות מול ההנהלה 

מצד שני, כשמעסיק לוקח אישה בשנות הילודה, הוא צריך לקחת את זה בחשבון.

אבל בדיוק לכן אסור לפטר אישה בהריון .

זו זכות המלאה. ולא מתאים לסגנית- אז זו כבר בעיה שלה.

את לא צריכה להגיד שום כלום

את לא יודעת גמככה אם ישר תיקלטי. כאילו הלוואי, כן? אבל לא הכל בידינו

לא הייתי מכניסה אף אחד לתוך השיקולים האלה, בטח לא אנישם מהעבודה. בטח לא אנשים שומרי תורה ומצוות

שמבינים משמעות של משפחה גדולה למי שחפץ בה

בקיצור תעשי מה שבא לך וזהו. יותר או פחות ילדים לא נותנים לגיטימציה להריון או לא

שאם מעסיקים אישה בשלב הפוריות

יש מחיר.

אני כן מתחשבת במה שאוכל ובמה שלא פוגע בי ובבית שלי ובזוגיות כמובן.

אבל-

לא ברמה כזאת

אני לא משתפת על ההחלטה שלנו להביא עוד חיים לעולם

זה שלי ושל בעלי

וכן, יש מחיר שישלמו.

מבינה ממש את החששות שלך ואת ממש מתוקה שיש לך רצון לא לדפוק את המערכת

אבל בעיני זה ממש לא לדפוק. 

הייתי אולי רומזת.. לא יודעת.

אבל ממש לשתף מתי אתם מפסיקים מניעה וכו

פחות בעיני.

אבל אני לא מורה, ולא יודעת איך העסק הזה עובד..

לא הצלחתי להבין אם כבר נכנסת להריון או לא?

כי אם לא, איך את יודעת מתי בדיוק תיכנסי להריון?

ה'מנהל את העניינים. וכמו שאת לא יכולה לדעת מראש, גם הם לא אמורים לדעת מראש...

בהצלחה רבה

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה כ 11 שנים. יש לי ילדים בני 11-12 ועכשיו תינוק כך ששם לא ילדתי 

אני בתפקיד סופר מאתגר, אחראי וגדול, סוג של מנהלת משרד אבל כל האגפים בחברה תלויים בי. אנחנו צוות קטנציק אני, עוד בחורה ומנהל זהו. כך שאם משהו לא מגיע זה תוקע הכל לכול החברה. התלבטתי הרבה אם לשתף את המנהל שלי שאני מתכוונת לנסות להרות. אני כן הייתי בהריון אבל עברתי הפלות ובחרתי לא לשתף כי הוא לא מבין אותי כ"כ אז אני סופר סגורה בנושא הזה. החלטתי לא לשתף ושהעבודה עם כל הכבוד תחכה בצד אבל יש לי את החיים האישיים שלי. באמת נכנסתי להריון ולשמירה מרגע גילוי ההריון. אפילו לא שיתפתי את המנהל הישיר שלי על ההריון רק בחודש שלישי כי פחדתי מהתגובה שלו. שמתי בצד והתעסקתי בעצבי, בהריון ובעובר. לא רואה צורך לשתף בחיים האיישים שלי בכלל. זה שלי. נקודה. אמורה לסיים את החל"ד בסוף החודש וכן גם פה, שמתי את הרגש בצד ועדכנתי שלוקחת חל"ת לכמה חודשים נוספים, הם לא מעניינים אותי. רק הקטנציק שלי וזהו. 

מה שכן אני בחברה גדולה שלא יכולים לפטר אותי אז אולי זה שונה. 

חברה אמרה לי גם אולי תשתפי שאת מתכננת עוד הריון ואני אמרתי לה מפתאום. זה שליי. שליי ואף אחד לא יכנס לי לחיים האישים של להביא עוד אחד או לא, ממש לא.

בהצלחה והכי חשוב, בקלות ובידיים מלאות!! 

תעשי מה שנח לך ומרגיש לך בנח.

למדתי כלל,לא משנה כמה תנסיצלהיות נחמדה לבוסים, רובם יישארו בוסים ולא יעריכו את המאמץ מצידך,

והפוך זה יכול לבוא לרעתך...

יש תפקידים שמצריכים תקופת חפיפה ארוכה, אם זה היה תפקיד כזה היה ראוי לומר מיד עם הכניסה להריון כדי שיהיה זמן לחפיפה, אבל מורה מחליפה יכולה להסתפק במס׳ ימים של חפיפה, ככה שאין שום טעם להודיע למראש.

מהם אני הכי נזהרת. 

חילוני מהפחד שהוא ידרוך איפה שרגיש לא מתערב. 

0 התערבות. 

דתי לייט תמיד יותר יותר טוב ממך ועקרוני לו להסביר לך איפה את טועה. 

ולעניין- 

את ממש לא אמורה להסביר למישהו מתי והאם את מתכננת להיכנס להריון ואילו השלכות יש לזה כל הבריאות שלך. 

הממונים שלך מתפקידם למצוא פיתרון לשיבוצים ושעות, משלמים להם עבור זה. 

אף אחד גם לא אמור לדעת האם ומאיזו סיבה היית בשמירה בהריון הקודם. 

יכול להיות שיש דתיים לייט כאלה, וזה לא נעים. אבת לחשוב שכולם כאלה זה לא נכון

עמם היה לי ניסיון לא טוב. 

(אגב, הפותחת עצמה ביקרה דתיים לייט ולא ראיתי שאת או אחרת הערתן לה)

וזה באמת לא הה נעים. לא ראיתי שאמרה ע כולם 

בשיחת פטפטת מזדמנת לספר שהריונות הקודמים היה לך היפרמיסעס עד כדי שמירה וכמה זה זה סיוט וכו וכו 

ושאת לוקחת בחשבון שזה יחזור על עצמו בהריון הבא (ואיזה באסה וכו וכו)

ובשיחה אחרת לשתף שתרצו בעתיד עוד ילדים

ושעוד לא סגרת את הבסטה אבל מי יודע מה יקרה.

ושהם יסיקו את המסקנות.

מצד אחד לא שיתפת בתוכניות להפסיק למנוע

אבל הם גם יבינו שהכל יכול להיות

לעבוד רק בשנה שאני לא אלד? כי אני אוהבת חלד ארוכה.. ואם אצטרך לנוח ואם אצטרך לצאת לשמירה וכו...

גם אותי זה מעסיק והעסיק בעבר, אז מעניין גם אותי הדיון..

יש לי חברה שבבית הספר שלה המורות מתכננות היריון לקיץ כי המנהל לא מסתיר את חוסר שביעות הרצון שלו מחופשות לידה...

אולי עדיף לה לא לדעת מה דעת המנהל ולתת לחיים לזרום ולסמוך על הקב"ה שההריון יגיע בזמן המתאים ושהצוות שם ישרוד בשלום את הבשורה המשמחת.

אני גם עם היפר.. לא שידעתי שיהיה לי לפני ההריון כי הוא היה הראשון.. אבל בדוק היו מפטרים אותי אם היו יודעים שאעדר ככה.. 

אני אישית בהריון הנוכחי אמרתי לבוסית שלי ברגע שגיליתי על ההריון ואמרתי לה שסביר להניח שיתחיל בעוד שבועיים שלוש מה שנתן לה קצת זמן למצוא מישהי שתחליף אותי  

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים

כל אחד מהדברים האלה שונה.

לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה

מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.

נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

מה את יודעת לעשות?

מה את אוהבת?

מה החלום שלך?

אולי הגיע הזמן לצאת לעצמאות?

זורקת פה שאלות, תנסי לראות מה רלוונטי עבורך

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

וסעודה בבית עם מניין. בעלי בישל, היה מקסים ממש ומרגש ואוירה מיוחדת.

(בלי משפחה בכלל אבל, מניחה שאצלכם זה לא המצב)

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע.