אני לא חושבת שזה הגיוני שבן אדם שחי במדינת ישראל ומחובר למדינה לא יעקוב ולא ירצה זכיה באירוויזיון.
מצד שני, אני גם לא חושבת שלפי ההלכה מה שקורה שם מאושר הלכתית.
אז מה אני אמורה להרגיש כלפי זה?
אני לא חושבת שזה הגיוני שבן אדם שחי במדינת ישראל ומחובר למדינה לא יעקוב ולא ירצה זכיה באירוויזיון.
מצד שני, אני גם לא חושבת שלפי ההלכה מה שקורה שם מאושר הלכתית.
אז מה אני אמורה להרגיש כלפי זה?
אפילו אין לי מושג מה באמת קורה שם ועל מה התחרות.
ואני חיה בארץ ישראל.
אולי להתפלל עלהם שישובו בתשובה שלמה ושיהיה מורגש שהם יהודים?
כי מהמעט שראיתי בימים האחרונים, מה שהולך שם מחריד ממש.
יש לנו הרבה מה לתרום לעולם, בתחומים שמעידים על הישגים אמתיים - מתורה ומוסר (בכל העולם חיכו להחלטת הרבנות בנושא השתלת איברים וקביעת רגע המוות), דרך שלל הישגים מדעיים שקידמו את העולם ואת יכולת החיים בו, מטפטפות ועד USB ורימון אלירז שנושאו מוגן מפגיעה בטעות.
מה יש לנו להתלהב, ממישהו/י/הן/ם (כבר לא בטוח) שיודע לשיר יפה?
מי זה כל העולם ואיך הוא חיכה?
למה שנרצה זכייה במופע שכולו פריצות, חילול שבת למשתתפים היהודים מישראל וכו'? מי שישמע.. כאילו מדובר בפרס נובל..
שמעתי את השם של זה. אין לי מושג מה זה...
זאת תחרות שירים בין מדינות שונות באירופה. ישראל נכללת באירופה מבחינה בין לאומית כי השכנים שלנו לא רוצים לשחק איתנו. שזה חבל, כי תחרות שירים בין מדינות אסיה תהיה הרבה יותר בעלת משמעות ערכית מאשר תחרות ה-מי- יכול- לעשות- חיקוי-הכי- טוב- של- חשפנית- במועדון-ולהדביק- עליו- את- דגל- המדינה שאירופה הנאורה עושה במציאות.
אני מרגישה גאווה כשאני רואה ישראלי זוכה בפרס נובל, כשקבוצת חוקרים ישראלית מפתח תרופה לסרטן, כשישראל מצליחה לקלוט עולים חדשים. ועוד הרבה דוגמאות אחרות.
תחרות שירה היא לא דבר משמעותי. במיוחד שבמצב כיום היא הפכה לתחרות חיקוי תרבות הפופ האמריקאית. (מה שאירוני הוא שאמריקה לא משתתפת בה)
במצב תאורטי שבו כל מדינה מציגה את התרבות והערכים שלה אולי היה על מה לדבר, אבל מה בדיוק הקשר בין בחורות שמפזזות בלבוש מינימלי ושרות שיר פופ קליט וחסר משמעות, לבין משהו ערכי שמייצג אותנו?
אין שום הבדל בינן לבין הבחורות המפזזות של תורכיה, יוון, שוויץ, או של כל מדינה אחרת שמציגה את אותו הזבל- למה שאני אתגאה בהן?
"הכניסו לשיר 'שלנו' שלוש מילים בעברית!!!" -וואו, תיזהרו עם כל יידשקאט הזה. הקהל הבינלאומי לא יכיל כזאת הצגה ברורה של זהות יהודית אוטנטית.<צ>
זאת בדיוק הבעיה. התחרות הזאת היא ההפך מאוטנטיות, מזהות ייחודית שאפשר להתגאות בה, ככה שזאת ממש לא גאווה לזכות.
כמובן שאפשר להגדיר את התחרות הזאת בצורה פשוטה (ונכונה!) כשום דבר חוץ מפריצות וחילול שבת, אבל זה מה שמפריע לי בעומק.
זאת מוזיקה גרועה ומטומטמת עם חוסר צניעות.
למה אני צריך לרדת לרמה הזאת בכלל
העניין פה הוא מלחמת התרבות.
יש תרבות ישראלית של עם ישראל, שהמטרה שלה היא להוסיף את אור ה' בעולם, ויש תרבויות זרות
שגם להם יש מטרה מן הסתם אבל הן לא שלנו וצריך להתרחק מהן מאוד כדי להצליח לקיים את התפקיד שלנו.
זה יכול להתבטא בתחרות כמו הארוויזיון ויכול להתבטא בעניינים אחרים.
יש פה עניין שצריך בירור,
בעצם למה חשוב לך שננצח? האם את מרגישה שזה מייצג אותך ומוסיף כבוד לעם ולמדינה?
בדיוק מאותה סיבה לא התגאתי כשתל אביב הוכתרה לבירת הגייז העולמית
ומה לא הגיוני? אירוע לא משמועתי לשום דבר.
גם ככה הנוצרים מאירופה מאמינים בתנ"ך אז שלפחות יהיה משהו ערכי.
עד שנהפכנו לעם הספר
נשמע שלמבוגרים כן
או שנשארתם אותו הדבר?
ומה המשמעות למה שעברתם? או שלא עברתם..
ובכל זאת..
המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..
לא זכיתי שקרה..
ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.
כבר כמעט חודשיים שאני מחפש עבודה.
נראלי שיש מין תום כזה שבע"ה נמצא בקלות עבודה, ולכן זה בסדר לקבל דמי אבטלה נמוכים שנגזרים ממשרת סטודנט..
ואז מגיע הרגע הזה, שאתה מבין שאולי ח"ו זה יכול לקחת הרבה יותר זמן .. ויפה שעה אחת קודם גם לחשוב על הכנסה זמנית וגם על לוז או משהו כזה ..
אני מניח שלרבים מילואים זאת אופציה אבל אין לי כח ורצון לפרט למה, אבל ישמצב גדול שאני מנוע מלעשות מילואים..
(לא עשיתי במלחמה..)
האם יש רעיונות אחרים למקומות עבודה זמניים?
במהלך התואר לא קמתי בזמן אז קל וחומר עכשיו שאני ללא מסגרת.. ואני מניח שאולי עבודה תוכל לגרום לי לבריאות ויציבות .. וכמובן גם להכנסה..
רעיונות אחרים לסדר ויציבות עשיה לימוד והתקדמות בתקופה מאתגרת זו מלבד עבודה זמנית/או על הצד שאתקשה למצוא עבודה זמנית זה גם מבורך..
בתפילה לפרנסה בשפע ולמציאת מקום עבודה מתאים ומספק לכולם.. ואולי אפילו השבוע אעדכן שדברים יסתדרו והתקבלתי😃
תודה רבה..
מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?
בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק
1.AI
2. אקסל
ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.
אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..
וגם יודע שיש קורסים חינמיים..
איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?
ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה?
כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו בהתאם.
לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה?
AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.
יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.
אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'
גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.
לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.
לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר
זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.
לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.
לשמור על קשר עם אנשים אחרים
לטפח את הבית והסביבה.
למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא
לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.
בהצלחה ושיעבור מתישהו 
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.
זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.
אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.
הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.
וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?
צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.
יחד עם שאר פרוייקטי הווטסאפ של ערוץ 7, הנה עוד אחד: אייטמים מעניינים שאני (או הצוות) דגים מהפורום.
מוזמנים להצטרף. קבוצה שקטה של 2 אייטמים ביום בממוצע
.
אשמח לשמוע מנסיונכם כשילדה בת שנתיים ותשע עברה למיטת מעבר (כי למדה לצאת מהמיטת תינוק), מה הכי עזר לכן שתשאר במיטה שלה במהלך הלילה ולא תבוא אליכם חמש פעמים?
רוצים להתחיל איתה מהלך אבל מנסים להבין מה יגרום לה להישאר במיטה שלה ולא לבוא אלינו כי היא יכולה וזה מפתה לצאת ולהיות עצמאית.
מבחינת שפה היא מבינה אבל לא הכי מדברת עדיין.
הריון ולידה
פה זה פחות רלוונטי
מה שיעזור זה להחזיר כל פעם
כל פעם
אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון
עם הזמן זה עובר.
ואתם כהורים.
אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה
כיף להיות במיטה עם אבא ואמא! לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק
והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון
לילד. אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר 
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים
הרצון להשתנות תמיד מתבדה