תחושות מאוד קשות
באמת באומץ כדי לדאוג לעצמו ולנסות להקל על עצמו ע''י אנשים שהוא תלוי בהם, מרגיש אחרי זה תחושות של בושה קשה! למה אי אפשר רק לקבל תמיכה וחיזוק ואהבה וניסיון אין-קץ לעזור לו ולו במעט?!
אבל במקום לעזור לו מי שבעל הכוח רק מברר בדרך אגב דרך אנשים אחרים שלא מדובר במחשבות אובדניות אקטיביות ומרגיע את המצפון שלו בזה ומשאיר את המצג הקשוח שלו.
אני יודעת ומרגישה שדיכאון יכול ברגע להתהפך ולחוות קיצוניות עד כדי הגרוע מכל חס וחלילה! אז למה? למה לא לעזור גם למי שעוד לא מתאבד?
כנראה שלא שיתפת את האדם הנכון.. את נמצאת בטיפול רגשי?
באמת קשה.
לא מספיק שאת מתמודדת עם הדכאון, צריך להתמודד גם עם תגובות לא מתאימות של הסביבה.
מתסכל!
יש ל @קמה ש. פוסט על זה בבלוג שלה,
ממליצה לך לקרוא.
בכלל בלוג שעוסק בדיכאון ומאוד מאוד מומלץ, הרבה נקודות חשובות,מחזקות ומעניינות, והכל מגוון ובצורה שכיף לקרוא!
וכמו ש @חצילוש כתבה באמת כנראה שיתפת את האגם הלא נכון, שזה לא נורא, פשוט צריך עוד לחפש את השליח הנכון עבורך!
לפעמים אנחנו חושבים שמישהו הוא השליח הנכון בשבילנו אבל מסתבר שלא, ושהקב'ה מייעד לנו שליחים אחרים, ושצריך לחפש עוד ואז נמצא אותם!
ובינתיים, ממליצה לך ממש להתקשר לאחד מקווי הסיוע, את יכולה להתקשר מחסוי (עושים * ו- 43 לפני המספר שמחייגים) ואז אף אחד לא יודע מי את, את אנונימית לגמרי, (בכל מקרה הם נראלי שומרים שם ממש על חיסיון , אבל בשביל ההרגשה שלך..)
ממש חשוב רגע לפרוק ולשתף ולהוציא הכל אם הם לא יעלו פתרונות פרקטיים. ממש ממש ממליצה לך!!
חושב ככ רגע לאוורר את זה ולהוציא החוצה בלי פילטרים
ובינתיים אפשר גם רגע לפנות לקב"ה- לספר על הקושי ולהתפלל לעזרה ב...
בהצלחה גדולה יקרה ❤️🙏🌹
שוב על הכבוד על השיתוף וההוצאה החוצה!!
בין שיתוף שהכוונה שלו הוא פריקה ובקשה לתמיכה לבין מחשבות אובדניות.
נשמע שאכפת להם ממך ומפחדים עליך ולא רוצים לקחת אחריות כבדה כזו
את לוקחת טיפול תרופתי? אני ממש ממליצה לך ללכת למישהו מקצועי שיעזור לך גם לתווך את הרגשות שלך לסביבה בצורה שלא תגרום לחשדות כאלו
ולהתייעץ!
חשוב ככ!
בס״ד
זה אחד הקשים בחיים...!
שעד שסוף סוף מוצאים את האומץ לשתף, מקבלים חוסר אמפתיה ומגלים שעוד עושים דברים מאחורי הגב שלנו...
אני ממש, ממש מצטערת שהיית צריכה לחוות דבר כזה...💔
ומעודדת אותך, כמו ש@אוהבת את השבת כתבה יפה כל-כך, להמשיך לחפש כתובת מתאימה עבורך. גם אני מאמינה מאד-מאד שיש בעולם הגדול שלנו שליחים טובים שיוכלו להיות כאן בשבילך ולעזור לך לעבור את הניסיון הגדול הזה.
ומקווה מאד גם, שבלי קשר לתמיכה הזאת שאת מחפשת בקרב לאנשים שסביבך - בנוסף לזה - תצליחי למצוא את הכוחות לחפש טיפול טוב בשבילך, כדי שתוכלי להחלים כמה שיותר מהר. כדי שיהיה לך טוב בחיים ❤️
שולחת המון, המון, המון תמיכה וכוחות!!!!
@אוהבת את השבת יקרה, תודה על התיוג ועל ההפניה שלך לבלוג!
אין לנו איך לעזור למי שבדיכאון ולרוב גם מה שנגיד לא יתקבל טוב...
לדעתי הכי טוב זה למשל להגיד משפטי תודה כל יום. זה מה שלי עזר בתקופה שהיתה לי קצת דיכאון.
אבל דיכאון ברמה הקלינית צריך להיות מטופל ע"י מי שמבין בזה. אין ברירה ואת חייבת לפנות לעזרה מקצועית...
וכשתצאי מזה בע"ה צריך ללמוד לשים לב לסימנים הקטנים כדי שלא ליפול לזה שוב.
זה מאוד קשה, מאוד קשה לפנות לעזרה למי שנמצא שם.
צריך הרבה כוח אבל אחרי שתצאי מזה תגלי עולם עם הרבה יופי וטוב. תאמיני בעצמך שאת יכולה
בס״ד
וטוב שכתבת את זה כי זה עשוי קצת להקל על התחושה הלא פשוטה של הפותחת ❤️
ומסכימה גם מאד שלאנשי מקצוע יש יכולת וכלים שלרוב אין לסביבה הקרובה. ושחשוב מאד-מאד להיעזר על ידם.
ואם יורשה לי 🙂, אז אני דווקא מאמינה שאפשר לעזור למי שבדיכאון. הכוונה שהסביבה יכולה לעזור, ומאד! אני מאמינה שזה לא קורה מספיק משלל סיבות, כולל חוסר הבנה וחוסר מודעות מסוימים עדיין, על אף שהמודעות הכללית סביב הנושאים האלה כן עלתה מאד בשנים האחרונות.
לא תמיד יודעים איך לעזור, מה להגיד, מה להציע וכו׳. ושם יכול להיות חוסר האונים הגדול שהזכרת, שגורם לאנשים פשוט לא לנסות כלום ולפעמים אפילו לברוח, להתרחק ולהתנתק. אבל מי שרוצה בהחלט יכול לקרוא או להתייעץ על הדברים, הוא יכול לשאול בעדינות את המתמודד/ת מה אפשר לעשות כדי לנסות לעזור, הוא יכול לנסות לגשש ולשלוח מדי פעם הודעה שמביעה שהוא חושב עליו/ה ושהוא/היא לא לבד וככה להשאיר פתח לעזרה... וכמובן להתפלל.
אני מאמינה שככל שהעולם יבין יותר שהיא יכול לעשות הבדל בעולם של מי שמתמודד/ת עם דיכאון, כך גם נזכה לראות אנשים נופלים פחות עמוק וקמים יותר מהר. כי תהיה להם תמיכה. כי הם ירגישו שהעולם לא נבהל מהם ולא משאיר אותם בבדידות האיומה שלהם - אלא שיש להם רשת ביטחון ואנשים טובים סביב שכאן בשבילם.
זה איך שאני רואה את הדברים... 🙂 היה לי חשוב לכתוב גם עבור כל מי שמכירה משהי שמתמודדת ותוהה האם ומה לעשות. כי לעניות דעתי כן אפשר להיות מקור לתמיכה ולכוח עבורה ❤️
(כל הנ״ל לא במקום תמיכה מקצועית. אלא בנוסף לה).
צריך גם שהאנשים ידעו אך לעזור.
לפעמים אני מרגישה שחבל שלא כולם עם נפש של אישה
שידעו קצת רגישות
שידעו שיש יכולת למילים עדינות ונעימות לפעול
שיבינו רמזים עבים
כשיש מישהו שגרם למצב שהיה הטריגר לדיכאון ושהוא יכול להוריד קצת מהאגו ולהקל קצת בעניינים הטכניים שוא יצר ושהוא מתעקש עליהם ~זה משהו אחר.
לא מאשימה אותו בדיכאון שלי אלא בטריגר ובנוקשות המגעילה חרף ידיעתו את המצב המורכב .
אבל גם אם את לא מאשימה אותו בדיוק אבל בערך,
זה טעות להתעסק עם זה..
לגמרי.
חבל על הכוחות נפש שלך...
את כותבת פה שקשה לך, ממש.
אז עזבי לגמרי את ההתעסקות במי קשור ומי משפיע על זה ותתעסקי רק בלעזור לעצמך.
סיבוב הליכה
זמן שקט עם עצמך
לישון שנת צהריים
לאכול
ללכת לקניות
ללכת לבריכה
להתקשר למוקד באנונימיות קצת לפרוק
כל דבר שיתן לך קצת חמצן
תהיי חכמה
אל תהיי צודקת..
גם להיכנס למלחמות עכשיו זה לא מה שישרת אותך,
להיפך את צריכה להיות באנרגיה ש לגייס את מי שת יכולה לעזרה בשבילך,ממקום של אקטיביות ועשייה וחיוביות,
מי שלא רוצה לעזור- נקסט, להמשיך הלאה,
מי שלא עושה לך טוב- להפחית מפגשים ודיבורים איתו, ממש לא כי הוא רע וממש לא כי את שונאת אותו וכו' וכו'- לא להיכנס בכלל למקום כזה!
אלא כי בשבילך, בשביל עצמך זה לא טוב השיחות האלה, הדיבורים האלה, אז את עכשיו מתרכזת רק במה שטוב לך ולכן את נמנעת ממה שלא טוב לך..
בהצלחה גדולה יקרה ❤️❤️
אבל תודה, לוקחת את זה שלא להיות צודק אלא חכמה.
קודם התכוונתי שזה אדם שקצת גרם לזה . ואצלו האפשרות לעזור לי ולתקן את זה. הוא מודע למצב ובכל זאת עושה חיים קשים
ואז מנסה לרחרח אבל בלי לחזור בו
לק"י
לא נראה לי שאם מי שבגללו את חושבת שפרץ לך הדיכאון יעשה משהו לטובה, הדיכאון ייעלם.
הדיכאון פרץ כנראה בגלל טריגר מסויים, ואולי אם לא הטריגר הזה, היה טריגר אחר.
תטפלי בעצמך בלי קשר אליו.
החיים יכולים להיות הרבה יותר יפים עם טיפול מתאים (ואני מכירה מקרים מקרוב).
ועוד עיצה- אל תהיי לבד (פיזית).
יש לך אפשרות להיות עם עוד אנשים?
אם יש לך מחשבות קשות תשתפי מישהו שאכפת לו ממך. תשמרי על עצמך.
עצה מהלב: אל תתלי את האושר שלך באף אחד. אף אחד.
לא בעל, לא ילדים, לא הורים, לא קולגות בעבודה.
האושר שלנו לא נמצא בכף היד של אף אחד אחר, ואם הפקדת אותו אצל מאן דהוא -- תמהרי לקחת אותו אלייך בחזרה
חיבוק ענק ❤️
לק"י
דבר שני, אל תשארי עם המחשבות הקשות לבד.
תפני לעזרה מקצועית: עמותת ער"ן, עמותת ניצה אולי. מישהו מהחיים האמיתיים שיוכל לתמוך ולתת מענה מיידי.
תתחילי בעזרה ראשונה למצב הזה. אחר כך ממש ממליצה לטפל בדיכאון, יש איך לעזור ולהתייצב.
אבל קודם תשמרי על עצמך.
השיתוף בפורום הוא טוב ומקל, אבל לא מחליף עזרה אמיתית.
נשמח לשמוע ממך!
ואם תרצי לפתוח ניק נוסף ולפנות באישי/ מהניק שלך. אולי יהיה אפשר לעזור גם.
(ובמקביל תזהרי מפניות באישי. למרות שאת בניק האנונימי).
איך את היום?
הצלחת לקבל קצת תמיכה בעולם האמיתי?
פתאום זה מרגיש כאילו כן אכפת למישהו ממני
בעז"ה ימשיך להשתפר!
וברור לי שגם לקרובים אלייך בעולם האמיתי אכפת ממך, רק לא תמיד אנשים מבינים את הסיטואציה נכון או יודעים מה לעשות.
נשמח לשמוע מה איתך
תזכירי לי, את בטיפול?
קבלי חיבוק חזק ממני!!!!! תמשיכי לכתוב פה ולעדכן ❤❤
הלוואי שהשבוע הזה יהיה יותר טוב!
אני ממשיכה לחשוב עלייך ומחכה לתגובות שלך באופן שוטף!!!
קוראת את התגובות שלך גם הערב, אני איתך במחשבה ובלב ❤❤ תדעי שכל מה שאת מעדכנת פה אני קוראת וממשיכה לעקוב❤
חוץ מזה שאני בדיכאון
כן, כשיש נטיה לדיכאון, הרבה פעמים הוא נמצא ברקע, צריך ללמוד לחיות איתו, לחבק אותו, ליפול ולקום, לרכוש כלים להתיידד איתו ולא לתת לו להרוס את כל שגרת החיים. זו התמודדות לכל החיים, חד משמעית. *אבל* המרה השחורה והבלתי נגמרת שאת נמצאת בה עכשיו, היא לא גזירת גורל! יש מה לעשות! לחפש טיפול רגשי ולבדוק האם במקרה שלך צריך טיפול תרופתי כרגע (אל תבהלי מצמד המילים 'טיפול תרופתי' בדרך כלל מדובר בכדורים קלים מסוג ssri שמאוד מאוד עוזרים לעמוד על הרגליים, להצליח לנשום קצת אוויר ולהצליח להתקדם בטיפול בשיחות. רוב מי שלוקח, ממש זה לא לכל החיים) בשילוב עם הטיפול הרגשי. אולי תכתבי איזור ויהיו כאן בנות שיודעות על פסיכולוגית/פסיכותרפיסטית/מטפלת רגשית מומלצת?
יקירה, אלה ממש דיני נפשות. כמו שאדם שחולה ל"ע במחלה פיזית, אין ספק שאסור לו להחסיר מהטיפול שנתנו לו הרופאים. דיכאון זו ממש מחלה. שקופה. אבל נוכחת וממלאת כ"כ, ולעיתים גם כרונית במידה כזו או אחרת. אל תזלזלי בך. מגיע לך מענה ראוי. מגיע לנפש שלך מזור לכאביה, את לא ילדותית או מפונקת. זה כאב אמיתי. זה חולי אמיתי. חיבוק גדול אהובה! אני כ"כ מכירה את ההרגשה הזאת. הכל נראה בלתי אפשרי. הכל גשום וסוער ומעונן, האוויר הולך ואוזל, ואין אפילו כוח להושיט יד ולתפוס ביד או בידיים שמושטות לעזרה. אבל מאמי, אני אומרת לך שיש לך כוחות. אני יודעת שיש לך כוחות! את גדולה מזה, את גדולה מהחיים וחזקה מהחושך הסמיך והנורא הזה, תאזרי את טיפת הכוח שנשארה אי שם בקרקעית הנפש, ותראי איך את עושה הכל כדי לקבל עזרה באופן מיידי. חיבוק גדול ממני. תעדכני מה איתך בבקשה❤
לחכמות האחרות פה. אבל קבלי חיבוק חזק!!❤
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה
ומרגישה מעולה ממש ממש!
מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה
אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..
עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.
הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..
שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.
המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.
ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:
לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.
את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.
שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.
אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.
אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?
אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.
עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.
הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
וגם אולי לטיפול אישי רק לי (לא יודעת אם אפשרי בעמית כי בעלי זכאי ולא אני(
תודה!
על נגמרו לי השמות , יעל זקש
לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...
זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית
בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....
מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה 
מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.
לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני 
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
אני כל כך אוהת להיות בהריון....
תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.
הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.
ואני כל כך יפה וסקסית...
לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.
תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.
אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!
אני לא מחכה ללדת
אני מחכה להיות אחרי
חחחח
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.
ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!
הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅
כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח
היא ילדה יומיים לפני
נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם
הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב
בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.
אבל עוד חזון למועד
היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃
כמה שאלות.
כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?
מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!
בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...
זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה
לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי
ולגבי 2
זה עובר לבד
אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.
לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,
אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי
כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣
לגבי פ2?
נסי לכבס בלי
ואולי חומר כביסה עדין
לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור
רק גל תינוקות?
משתדלת לא לשים יותר מדי
ובלי מרכך בכלל
היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.
בהמשך ל1
יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?
לא יודעת בדיוק מה זה אומר..
יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?
אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו
צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק
גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש
תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.
חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,
אלא אם זה התמלאות בחלב.
לק"י
או שזה כואב מידי?
(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).
ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!
שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה
או כל הזמן?
אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות
מתרגשתתת איתך!!
