יחס לעמיתים גברים בעבודהאנונימית בהו"ל

אם לא מתאים לאנונימי אז מנהלות תמחקו.

פשוט התייעצתי עם כמה אנשים בחיים האמיתיים ואני לא רוצה שיקשרו לניק שלי.

 

אז אני באה מהמגזר החרדי, אמנם בית פתוח ובני דודים מכל הסוגים ולא שלא נתקלתי בגברים בחיי אבל עדיין אני מרגישה שפעם ראשונה שיש לי ממשק קרוב עם גברים באופן יחסית אינטנסיבי.

הסביבה שלי היא רק גברית, אני אישה יחידה.

אני נעזרת בהם לפעמים אז אוטומטית נתמכת יותר ומרגישה לפעמים קצת חלשה לידם.

הם שנונים ומצחיקיפ ומריצים דאחקות ואני בכוונה נשארת בחוץ.

 

אבל לפעמים אני לא מצליחה למצוא את עצמי ואת האיזון המדויק.

מתי לצחוק, מתי לענות, עם מי לדבר ועל איזה נושאים.

אני לא פראיירית ויש לי תמיד מה לענות אבל מצד צניעות ותחושה שזה לא מתאים אני כמעט תמיד לא עונה, סתם מגחכת כאילו במכוכה.

וזה מקשה על ההתנהלות ולפעמים יוצר קצר בתקשורת. 

וגם לי לפעמים משעמם או מבאס סתם להיות עם עצמי.

 

מעניין אותי היחס שלכן לעניין. בבקשה בצורה מכבדת ולא שופטת🙏

אני גם עובדת עם גבריםLana423

והחלטתי שכדי לא להשתגע בעבודה אני כן רוצה להיות חלק מכולם

אבל עם תנאים מאודדד ברורים שאם מישהו עובר עליהם אני מעירה לו באותו רגע, מול כולם, בלי להתבייש ובלי להתפשר.

בשניה שאני מרגישה שהשיחה הולכת לכיוון שלא מתאים לי - אני אומרת - תודה, לא מתאים לי לאן שהשיחה הזאת הולכת, להתראות. וקמה והולכת, או לחלופין אם זה ליד המקום שאני יושבת בו אז אומרת - תעבירו את השיחה למקום אחר או תסיימו אותה תודה.

הם לפעמים לא שמים לב ומתקרבים אליי מדיי פיזית - אני ישר אומרת - לא נוח לי, תזוז בבקשה.

 

וואו! אז יש לך אומץאנונימית בהו"ל

אני ככ ההפך מזה. אפילו כשקורה משהו עם הילדים שלי אני ממש צריכה להתגבר על עצמי בשביל להעיר..

אז עלי?! לא רואה את זה קורה

 

אבל אולי אני צריכה לעבוד על הנקודה הזו! תודה!

אני חושבת שאחרת היה לי מאוד קשה בעבודהLana423

גם מקצועית.. כי בסוף לומדים אחד מהשני והתקדמתי המון מללמוד מאחרים - ולכן גם התקדמתי בתפקידים.. 

ואני ממש לא מגיעה לאף מצב שלא נעים לי בו או שלדעתי לא מכבד או לא מכובד.. 

מצד שני - יודעת ששאר האנשים כן.. הם מדברים לפעמים על דברים שאני לא רוצה לשמוע ואני מבינה שאלה החיים שלהם ומותר להם.. פשוט לא רוצה להיות חלק מזה.. אבל יש מספיק שיחות אחרות שאני כן חלק מהן.

ובסוף, הרבה מהאנשים שם הם בדיוק כמוני - מתעניינים איך אני משלבת קריירה ומשפחה - כי גם להם יש ילדים. תוהים מה אני עושה עם הילדה בשבתות, כי עד שהכירו אותי היו בטוחים שזה לא אפשרי שבת עם ילדים בלי רכב.. 

אני מרגישה שאני מאוד מנגישה להם את הדת - ואלו אנשים שהכי רחוקים מזה שיש.. 

יפה! אהבתיאנונימית בהו"ל

תודה על מה שכתבת!!

אני חושבת שאת לגמרי צודקתריבוזום

בריחוק המכוון שאת יוצרת. וזה באמת יכול להיות קשה! במיוחד אם הסביבה לגמרי גברית. אבל זה נכון. לדבר על ענייני עבודה, הכי קורקטי.

אבל אם הסביבה לגמרי לגמרי גברית זה נשמע לי ממש קשה... אפילו סיבה לחפש מקום אחר. חברה בעבודה זה די חיוני בעיניי. נניח עובדת מגיעה אחרי לילה ללא שינה כי ילד היה חולה - היא לא רוצה לשתף ו"לבכות" לגבר כי זה שיתוף פרט, שלא קשור לעבודה, אבל קשה לה בלי האפשרות להתמסכן קצת ולהצדיק בפני מישהי את העייפות שלה... באסה

בול! איזה כיף שאת מבינה אותי!אנונימית בהו"ל

יש עוד בנות בסביבה, פשוט לא עובדות בתפקידים שמקבילין אלי וגם רוב השבוע אני עובדת מהבית.

אז אני הכי מרגישה את זה בישיבות שהן רק עם גברים ובשיחות של אחד על אחד כשנעזרים/ מתייעצים אחד עם השני.

 

נגיד אפילו לקחת יום חופש ולא להגיד את הסיבה כי מרגיש לי פחוצ מתאים לשתף גבר בזה (לא צריך להיות משהו מידי אישי) הופך את היום חופש להרבה יותר רשמי...

 

ותודה על החיזוקים! זה לגמרי עוזר

אני עובדת עם נשים ועם גבר אחדמחכה עד מאוד

לא מביטה בעיניים יותר משנייה או שתיים

לא נחמדה-

עניינית.

אני קצת בוסית שלו אז כן מפרגנת מידי פעם.

 

וואו. עד כדי כך?אנונימית בהו"ל

כנראה זה גם תלוי בסוג העבודה

גם אני עובדת בסביבה מאוד גברית, חובה לדעתיכי לעולם חסדו

לשים גבולות. לדעת איפה הגבול שלך ולשמור עליו.

אנשים נוטים מאוד לכבד את זה.

אז אפשר לשאולאנונימית בהו"ל

מהם הגבולות שלך? מנסה להבין כמה רחוק ללכת

אניoo

לאורך כל השנים עובדת עם גברים ואין לי כללים מיוחדים איתם, שומרת נגיעה וזהו.

לא ממש מבינה את כל העיסוק בזה סביב נושא הדתי והצניעות, מעולם לא הרגשתי שזה פוגע במשהו כשאני מדברת איתם או צוחקת איתם. כל גבר נורמטיבי יודע לכבד נשים ובפרט דתיות, לשאול מה מתאים ומה לא.

אני עובדת שנים עם גברים וחושבת הפוך מכולןאמאשוני

תמיד יחס מכבד, לרוב ענייני, אבל בהחלט יש זמנים של סמול טוק, יוצאים לצהריים יחד לפעמים.

לא יוצאת איתם לדרינק נייט וכזה, אבל במסגרת העבודה כן יוצרת קשרים חברתיים במטרה שיהיה נעים לעבוד יחד.

מעולם לא נתקלתי בשיחה שעברה את הגבול.

אנשים מכבדים. רואים דתייה, אמא לילדים הם מעצמם לא יריצו בדיחות גסות.

אבל כן שיחות חולין מתוך נימוס ואנושיות.

 

מסייגת שאני לרוב עובדת מול ההנהלה הבכירה של החברה אז ברור שהיחס ענייני, אבל חשוב לי מבחינת התפקיד להיות מעורבת בכל מה שקורה בשאר המחלקות ולהיות מחוברת לשטח, אבל בלי קשר לא רואה בעיה לשאול איך היה החג, אצל מי הייתם, לאיזה לקוח טסת, האם הילדים הלכו למדורות וסתם שאלות שלא באמת מפתחות איזה שיח עמוק.

חוץ מזה כשצריך- אני כן יכולה לפתח שיחה עמוקה יותר אבל זה אני אעשה רק אם יש צורך קונקרטי בכל מקרה, אני לא אבזבז לי ולעוד מישהו חצי שעה בחיים אם זה סתם.

אז יכול להיות שההבדל הואאנונימית בהו"ל

בזה שאני לפעמים נעזרת או בעמדה "החלשה" יותר כי אני כזו באופי שלי.

אם הייתי מגיעה החזקה והיודעת יכול להיות שזה היה אחרת והייתי מרגישה משהו אחר בסמול טוק או בארוחת צהריים.

 

תודה על מה שכתבת! 

אופי אפשר לפתחאמאשוני

ואם זה עניין של הגדרת תפקיד שאת ג'וניור והם בעלי ניסיון רב יותר משלך,

אז זה בסדר להיעזר. לא צריך להתחנף או לצחקק כדי לזכות באהדה שלהם- אפשר גם להעריך ולהוקיר את העזרה בצורה בוגרת וראויה ולא שטחית.

אני חושבת שמי שבוחרת להסתגר בד' אמותיה, אז כן מפספסת הזדמנויות שאנשים יכולים לפתח את המיומנויות שלה, אבל זה הכל בחירה בחיים.

בסוף לא כל החיים נשארים ג'וניור.

 

אם לא מדובר בתפקיד התחלתי- אז אפשר כבר עכשיו לתרגל עמידה נחושה, עקבית, שמצד אחד משרה אווירה נעימה ואפילו קלילה ונעימה ומצד שני לא יורדת למקומות נמוכים.

סתם דוגמה שלחתי לבעלי איזה מם בהקשר למבצע בעזה שפורסם שהחוסר תגובה (בהתחלה) של הגיהאד זה כמו אשה ששותקת ושותקת או משהו כזה,

אז הוא שלח בקבוצה של המחלקה שלהם אז חלק ענו בסמיילי צוחק.

אז גם אם הוא היה מספר את הבדיחה פנים מול פנים וזה הצחיק מישהי אפשר לענות חח חמוד ולהתקדם הלאה.

יש בצרות בהייטק למשל מלא בדיחות מצחיקות אז כן זה עוזר להקליל את האווירה אבל לא יורד למקומות לא נעימים, ואם מישהו כן מספר בדיחה לא מתאימה אפשר להגיב בנעימות "פחות התחברתי" או ככשואלים אותי אם ראיתי את הפרק החדש של משחקי הכס אז אני עונה שזה בהחלט בטו דו ליסט אבל אולי כדאי שאראה קודם את הפרק הראשון. (משום מה זה תמד מפתיע אותם מחדש שאני לא עוקבת אדוקה) לא צריך לפחד לייבש, אפשר לענות בכנות וביטחון אבל גם לא לקטול אבל כן להיזהר ממוקשים.

בסוף זה עניין של טאקט והרגשה אישית.

 

אגב הדילמה שאת מציגה ממש נפוצה גם בקשר נשים חילוניות בהייטק שעובדות עם סביבה גברית מובהקת. יכול להיות שיותר יעזור לך לנרמל את המצב שלך עם אשה חילונית יחידה בצוות פיתוח גדול, מאשר פה עם נשים דתיות אבל בתפקידים שונים עם וותק שונה ותרבות ארגונית שונה. יש כמה קבוצות בפייסבוק עם תמיכה חזקה בסיטואציות כאלו.

 

למשל מישהי מתארת שהיא אומרת משהו על פגישה קרבה ואחד הבחורים עונה נראה לי התבלבלת, אחרי דקה מגיע גבר ואומר משהו על אותה פגישה אז מיד הבחור השני עונה לו וואלה נכון, שכחתי מזה. כאילו מול אשה אין מצב שהוא טועה, מן הסן שהיא הטועה אבל מול גבר ייתכן והוא טועה.

 

וגם לא דומה מי שעובדת בירושלים או בפריפריה למי שעובדת בתל אביב ובמרכז.

בקיצור יש מלא ניואנסים שאולי קשה להבין משרשור בפורום אבל מה שאני רוצה להגיד זה שאפשר להיות דתיה ולשמור על אווירה מתאימה בסביבה גברית חילונית גם בלי להסתגר.

אם יש קשיים נקודתיים בדרך אפשר לפתח מיומנות איך להתגבר עליהם.

 

ברור שיותר קל וטבעי להסתדר עם מי שהכי דומה לך- שזה מן הסתם נשים דתיות, אבל אפשר להסתדר גם עם אנשים ששונים מאיתנו, אחרי שהסטיגמות קצת מיטשטשות מגלים שבעצם גם גברים חילונים מאוד דומים לנו. גם הם מתמודדים עם חופשים ארוכים מדי של הילדים, עם יוקר המחיה, עם בעיות משפחתולוגיות סבוכות או בדילמות כאלו ואחרות שבסה"כ מאוד אנושיות.

עובדת במקום מעורבבאר מרים

גברים נשים, חרדים דתיים חילונים.

 

לא עובדת מקרוב עם אף גבר.

כן יש יחסים ענייניים.

 

נוצרים גם קצת קשרים מעבר לעבודה - אבל לא במסגרת של אחד על אחד אלא במסגרת קבוצתית - יוצא לדבר על משפחה, ילדים וכאלה.. אבל כמה אנשים יחד ולרוב יש איתי עוד נשים בשיחות האלה ומיעוט גברים.

באירועים חברתיים מטעם העבודה משתדלת להיות יותר במחיצת הנשים.

 

לא יוצא לי לנהל שיחות אחד על אחד עם גברים בעניינים שמעבר לעבודה.

גם בענייני עבודה - אם צריכה לשבת עם מישהו אחד על אחד מקפידה שהשיחה תתנהל במרחב ציבורי של חלל העבודה ובצורה מאוד לא אישית.

אז אני עובדת בסוג עבודהאנונימית בהו"ל

שיש די הרבה אחד על אחד..

 

תודה שכתבת, תמיד אוהבת לקרוא אותך!

אני עובדת בסביבה מעורבתהמקורית

אבל לא כמוך, יחידה בצוות.

תמיד עבדתי בסביבה כזו

אני רואה שמכבדים אותי בגלל הנראות, מרגישים גם בשיח

שומרת על אדיבות ולא נמנעת לגמרי מלשוחח כי באמת זה יכול להתפרש כאנטיפתיות, אני לא עובדת במדרשייה לבנות, אבל לא יוצרת קשרים אישיים חלילה

ולא הולכת למסיבות או פעילויות מעורבות כי זו סביבה חילונית ואני מעדיפה להימנע 

אני לא חושבת שאומרים עלי שאני אנטיפתיתאנונימית בהו"ל

כי אני פשוט לא כזו באופי

(יצא לי לשמוע על נשים שביקשו מהגברים בחדר לקרוא להם גב' כהן, כלומר לא להשתמש בשם הפרטי שלהן...)

 

ואגב, איך את אומרת להם שאת לא מגיעה לאירוע? זה עולה כל פעם או שהבהרת פעם אחת וזהו?

הבהרתי פעם אחת וזהו.המקורית
אני שומרת נגיעה וייחוד(!!)כבתחילה

כל השאר בסבבה עם כולם בלי הבדל..

רגשית אני יותר אתחבר לבנות, ואתעניין בשלומם מה שלא אתעניין בשלום גבר וזהו..

מדברים עם כולם, מכבדים את כולם..

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

רק חייבת להגיד לתגובות כאן שאומרות שלא נתקלו ביחס לא מכבד, או שמכבדים בגלל נראות.

 

זה לא בהכרח קשור, אנשים שיודעים לכבד אחרים, יכבדו אנשים אחרים בלי קשר לדת. 

ואנשים שלא יודעים לכבד, לא יכבדו גם אם הם דתיים.

 

מה שאני מנסה להעביר, זה שלא תמיד זה קשור להתנהלות שלנו. כמובן שחשוב להגדיר לעצמנו גבולות.

אבל יצא לי להתקל באנשים (דתיים לגמרי) שלא כיבדו, ממש בלי קשר לאיך שאני התנהלתי.

אז לצד החשיבות שכל אחת תגדיר לעצמה כללים שמתאימים *לה*, זה לא תמיד מה שישפיע על איך הסביבה תתייחס. ואם החלטתם למשל שבשביל יחסי עבודה אתן כן מנהלות סמול טוק למשל, אם מישהו מתנהג בצורה לא מכובדת או חוצה גבול, זה לא בגלל שאתן איפשרתן את זה. אלא כי הוא אדם שלא יודע לכבד.

 

קצת הסתבכתי, אבל חשוב לי להדגיש את הנקודה הזו, כי יש מנעד רחב של התנהגות לגיטימית במקומות עבודה, אבל זה שאת מאפשרת לעצמך משהו לגיטימי, לא אומר שאת אשמה אם מאיזושהי סיבה את נתקלת במישהו שלא מכבד.

וגם אם תציבי את הגבולות הכי ברורים, עדיין יכול להיות מישהו שיתנהג בצורה לא מכבדת

זה נכון ובכל זאת..באר מרים

יש הבדל בין סמול טוק ברמה של דקת שיחה בפינת קפה לבין סמול טוק של צחוקים ומחמאות..

ואת זאת שמגדירה מה את מאפשרת ומה לא.

 

אני תמיד מקפידה לומר בוקר טוב לולם, אבלי מוודאי שזה לא יתפרש כאישי, עם נשים בצוות (גם חיווניות לגמרי) כן יוצא לי לשוחח על ענייני בית ומשפחה, ויצא גם שיחות אשיות ממש, עם גברים לא. מקסימום שיחה אגבית מהסוג של איפה הייתם בחג באופן סתמי וכללי.. 

 

ולפעמיםאנונימית בהו"ל

קשה לשים את הגבול, במיוחד אם אלו לא שני עובדים במעמד שווה. אלא את זו שבדרגה נמוכה יותר.

 

אז לצד החשיבות של גבולות, אני רוצה לנקות את עניין האשמה

צודקת..באר מרים

ומצד שני תמיד צריך לשים את הגבולות כמה שלבים אחורה.. בדיוק כדי להמנע ממצבים כאלה..

אני כתבתי על זה האמת ולא הבנתי למה אתהמקורית

מפרשת את זה כאשמה. 

זו חוויה סובייקטיבית שלי

אני דתייה עם נראות חרדית לעומת נשים אחרות שלא נראות כמוני ולא משדרות ריחוק כמוני, והיחס הוא אכן שונה

לא באתי להאשים אף אחת, סתם שיתוף בעלמא.

חס וחלילהאנונימית בהו"ל

לא האשמה שלך.

 

פשוט יש מנעד עבור התנהגות מקובלת בעבודה. הטווח הוא בערך בין מה שאת תיארת לבין מה שאמאשוני תיארה. ובטווח הזה אני חושבת שלגיטימי לבחור מה שמתאים.

ויחד עם זאת, צריך לדעת שלפעמים נפגשים באנשים שלא מכבדים. נקודה. בלי קשר לגבולות שאנחנו שמות. ואז חשוב שגם אם בחרנו "לאפשר" יותר בעבודה, זה לא אשמתנו שיש אנשים שלא יודעים לכבד. 

ובמקומות שבהם כולם אותו דבר, זה אפילו יותר קשה להבחין. והתנהגות לא מתאימה יכולה להיות גם בחברה הדתית לצערנו

לא צריך לשים גבולותoo

לאנשים שלא מכבדים, אפשר לומר להם חד וחלק ׳זה לא מתאים לי׳ גם לבוסים, גם לאנשים בכירים. זה לא ענין של אשמה אלא לא לפחד להגיב, בנימוס ואסרטיביות.

את מאד אמיצה. אני תמיד רואה את זה מההודעות שלךפרח לשימוח🌷

אני אישית שמה גבולות כי אני לא ככ מסוגלת להגיד לא חד משמעית. ולכן שמה גבולות יותר רחוק

 הנראות שלי עוזרת מאד. ואני כן עם דיסטנס

( עכשיו עובדת בסביבה של בנות. אבל בעבר ככה עשיתי במקום עבודה חילוני לחלוטין. כיבדו אותי מאוד על זה)

עובדת עם גברים, גם באחד על אחדתיתי2

אני נחמדה אבל עניינית

מדברת אך ורק על העבודה.

היות ואני בתחום שיש בו פתיחות נפשית ורגשית,

גם למדתי בדרך הקשה (כתבתי על זה מזמן ולא בא לי לחזור לחוויה הזא... סיטואציה שבה הצד השני תפס את היחסים אחרת לגמרי ממני, והוא היה נשוי, והסביבה האירה את עיני כי כל כך לא שמתי לב (אני הייתי רווקה!), ומאז למדתי לקחת את האחריות על החלק שלי בסיטואציה).

וגם למדתי איך לעבוד היטב יחד, כולל חשיבה משותפץ רגשית, ועדיין לשמור על קונקרטיות.

זה פנימי בהחלטה פנימית, בהרגשה פנימית שאני עניינית ולא גולשת/לא מחפשת מהקשר משהו מלבד עבודה.

 

ולהגיד שאנחנו נשים נשואות, לא יודעת.

גם לאישה נשואה יש צרכים רגשיים, גם כשאתה אישה נדואה לצד השני יש צרכים רגשיים

והם לא תמיד מודעים.

תודה לכל מי שהגיבה!אנונימית בהו"לאחרונה

פתחתן לי את הראש ועזרתן לי מאוד!! מעריכה ממש כל הודעה!

אין לי איפה לפרוקאנוונימית1

חזרנו משבת אצל חמותי.


אני מרגישה שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.

אין לי יכולת לשתף אף אחד באמת.

חברות- לא שייך בכלל.

אמא שלי- לא באמת נעים.

את בעלי המתוק- למרות שהוא כל כך מבין, מסכים ומכיל, יש גבול כמה אני יכולה לשתף. אלה ההורים שלו.


אבל שנים על גבי שנים של מטענים, פערי מנטליות קיצוניים. אני יודעת בשכל שהן אנשים טובים אבל אני פשוט סובלת להיות איתם. מכל מיני סיבות.


כשנגמרת שבת אצלם אני מרגישה שהחמצן נגמר איתה.

פשוט יושבת בשירותים שלי עכשיו ובוכה כי אין לי איפה לפרוקקקקק

לי יש חברה אחתמתיכון ועד מעון

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

לחברה אני לא מרגישה בנוח מחשש שיום אחדאנוונימית1

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...


אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

תפרקי קודם כל לתוך עצמךמדברה כעדן.

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...


ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

אפילו פה יש לי טיפה היסוס.אנוונימית1

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.


 

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.


 

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....


 

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.


 

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

אוי, ממש קשה ריבוזום
אין לי מה לומר, רק שברור שקשה לך ושאת צריכה לפרוק אחרי ביקור שם. רק מה שפירית זה מספיק בשביל התגובה שלך, יחד עם עוד מורכבות ופערים מנטליים בכלל... תבכי ותשחררי לגמרי. למה את מרגישה לא בסדר? את ממש מובנת וזה באמת קשה, זה לא אומר שמשהו בך לא טוב!  
תודה על החיבוק♥️ אני חושבתאנוונימית1

שהקושי נובע מכל מיני דברים.


 

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי


 

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

 

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

גלויה

וואוו...

חיבוק לך.

אולי פסיכולוגית?נעמי28
בכנות, זה עוד יותר יבאס אותי להוציאאנוונימית1
ג'ובות בגללה...

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.


ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו


אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

נשמע טעון ומציף. מה עם לפרוק לצ'אט? אני עושה את זהאביגיל ##

הרבה

מתלבטת אם זה נחשב לשון הרע 🤔🤪אביגיל ##
חחחחחחחחחאנוונימית1
אוף זה כואב 🫂אוזן הפיל

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.


אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.


ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

וואו איזו מהממת את. כתבת כל כך אמפתיאנוונימית1

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

באהבה❤️אוזן הפילאחרונה
מה אתן אוכלות השבוע?(הריון,מתבגרת.מחכה עד מאוד

נראה לי המצות עושות לי ממש רע...

אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.

עצירות...

צרות של עשירים.


ואין לי מה לאכול

הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל

לפי הבדיקה דם.


תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.

ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.

כולל סחרחורת...


מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..

בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...

ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי

כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית

ולמה אין לי כח לילדים שלי..

והיא רוצה רק שתיי ילדים.

כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.

כדבריה

זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.

היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...

כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.

לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה

וואי איזה קשוחהמקורית

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)


לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

וואו. הלם מהדיבור של הילדהבאתי מפעם

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

חיבוקכורסא ירוקה

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.


תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

תרגישי טובמקלדתי פתח

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

לגבי המתבגרתמתיכון ועד מעון

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

מתואמת

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.


ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

זה פתאום נוחת עליימחכה עד מאוד

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...


ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

הכוונה-נופלת עליימחכה עד מאוד
כבר לא יודעת למה לצפות 
היא מתבגרת. הקצוות זה נורמאלייעל...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

הי, קודם כל חיבוקאוזן הפילאחרונה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

אשמח להתייעצות מאמהות מנוסות-ילד חלשלוש וחסר תאבוןshiran30005

בן 3 עם אסתמה ברקע אם כי בחודשים האחרונים "יחסית" היה רגוע. כרגע לא לוקח כלום . עם עיכוב התפתחותי ומטופל.

לאחרונה -בחצי שנה האחרונה ואולי יותר הוא ירד במשקל - אולי לא ירד אבל אין עליה בכלל במשקל, נראה רזה מאוד שהיה בתור קטן היה שמנמן, אין התקדמות ככ בהתפתחות כאילו תקוע כזה, חולה המון -חום, קוצר נשימה, הקאות, שילשולים, אוזניים וכו' , נופל הרבה (תמיד היה ככה) וגם אין תיאבון בקיצור חלשלוש כזה. עשינו לאחרונה בדיקות דם עם ויטמינים שיצאו תקינות.

הןא שוב עם חום כמה ימים והתחילו גם הקאות היום אז מחר נלך לרופאה- לגיטימי לבקש בירור נוסף? לא יודעת מה אני רוצה ממכם אבל אמא שלי שמטפלת במעון בילדים אמרה לי שיש משהו מעבר ולדרוש בירור. השאלה מה לבקש? נשקול אותו מחר שוב ואם נראה ששוב אין עליה בכלל מה לעשות הלאה? איזה ברור עושים עוד? כבר לא יכולה לראות אותו ככה אני ממש בוכה כבר, כל פעם יש משהו אחר

אשמח לעצתכן  

אני חושבת שאם אחרי הבדיקותבאתי מפעם

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

זה מה שאני שואלת- איזה עוד בדיקותshiran30005

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

ויטמין B6, B12 ו Dאפונה
לגבי בדיקותהשם שלי

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.


איך הוא אוכל?


יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

אוף מסכניאורוש3

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

אין לו שקד שלישי, עשינו כפתורים לפני כחודשshiran30005
הרופאים מתייחסים שמבקשים עוד בדיקות? מעדיפה להגיע מוכנה אליה מחר
תגידי לה מה שאמרת פה...אורוש3
לבדוק צליאקרק טוב!

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

הוא לא אוכל כמעט כלום - עד לפני כמה חודשיםshiran30005

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

אולי מרצפן?נפש חיה.
או כדורי תמרים
במקרה כזה, ממליצה על אנשור, מניסיוןממשיכה לחלוםאחרונה
ראיתי ילדים שזה ממש עזר להם
בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
לגלי עודפים יש אותם סנדלים ביותר זולכורסא ירוקה
גם נעליים. אמנם פחות מבחר מהחנות הרגילה אבל דגמים מצויינים. אתם מירושלים אם אני זוכרת נכון? נראה לי שהעודפים שלהם בתלפיות. וזה ברוב הנעליים 1 במאה, 2 ב150
יש לנו חנות של גלי שקרובה אלינו לביתמתואמת
אז בדרך כלל אנחנו מעדיפים לחסוך בזמן במקום בכסף🤭
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

היום הבת שלי הלכה פרק זמן ארוך עם הנעליים!מתואמתאחרונה

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

התקפי חרדה והריוןהרמה

כל החודש וחצי האחרונים היו מלווים בהתקפי חרדה ונטילת כדורי הרגעה ללא מרשם. המון עצבים ודאגה ..פעימות לב וחרדה בעיקר בלילות . ואז גיליתי לפני שבוע כמעט שאני בהריון בבדיקה בייתי. מאז אני בדאגה שאולי עשיתי נזק אולי משהו לא בסדר… אין לי בכלל תסמיני הריון שזה חריג לי..

ממש אשמח לתובנות או כל תגובה 🙏

מזל טוב!גלויה

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.


שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

❤️❤️❤️הרמה
בשמחה!גלויה

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

מרגיע לשמוע תודההרמה
אם תסכימי לכתוב מה את לוקחת אני אשמח לשמוע. 
בכיף, בפרטיגלויהאחרונה
לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

אולי אפשר לבקר בחוותפרח חדש
תסעו לדרום-לכיש-שומרון-בקעה-בית שאןפה משתמש/ת
שם לרוב שקט יחסית

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

אנחנו לא מטיילים השנה…רוני 1234

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט


חבל לקחת סיכונים מיותרים

לא כל טיול=סיכוןפרח חדשאחרונה
אפשר לטייל בקרבת מקומות מוגנים
כאב בשד באחד הצדדים, שבוע 31.אני=)

צריך לבדוק?

כאב שמזכיר לי כמו של התחלה של גודש, אבל בלי הרגשה של משהו... וואי זה כואב!! לא זוכרת כאב כזה בהריונות קודמים, בהנקות כן.

מקפיצה לי🙏🙏אני=)
עכשיו עם חזיה תומכת ואדוקה זה קצת פחות כואב, אבל עדיין כשנוגעת מרגישה 
בכל מקרה כדאי לבדוקכורסא ירוקה
הייתי מתחילה מהתייעצות טלפונית
תודה. טלפונית עם מי?אני=)
רופאת נשיםכורסא ירוקהאחרונה
אם היא לא זמינה אז רופאת משפחה
מרגישים שעשינו טעות חמורהאנונימית בהו"ל

מרוב עומס מטורף בחיים,סגרנו את הבית ומתארחים אצל ההורים

של בעלי

אנחנו בדירה,לא טוב לנו בשום צורה.

רק הקטע של הבישולים שירד ממני מקל אבל מכל הצדדים

קשוח לנו ממש ממש ממש

אנחנו עם קטנטנים ותינוק קטן ולא נחים לשנייה

רק עסוקים בללכת ולחזור כל החג כי הדירה רחוקה ממש

אחרי שחמותי אמרה שהדירה קרובה

צריכים לעלות ולרדת מיליון מדרגות

רק רוצים הביתההההההה

והקש ששבר את גב הגמל שמוצאי שבת מנסים לקלח את כולם ואין מים חמים

גם אחרי שהדלקנו דוד 😭 זה נשמע שטותי אבל זה כל כך עצבן אותנו

בעלי הדירה בחול ולא עונים לנו ואפילו אני שלא יכולה בלי מקלחת חמה

במוצש לא התקלחתי וזה שובר אותי מאוד!!! כי הייתה שבת קשוחה !!!!

בכיתי כל הבוקר רק מהתסכול שבקושי נחיםם,כאבי רגליים מהליכות בלתי פוסקות

ואין לא יכולים אפילו לחזור הביתה כי מכרנו את הבית ותקועים כאן עד אחרי החג

תלויים בחמותי באוכל בהכללללל שוב הולכים חוזרים כמו פורפורות אוףףףףףף

וזה משפיע על המצב רוח שלנו קשות ואז כמובן על הילדים

לא יודעת כבר מה לעשות

נשמע כמו סיוט!כורסא ירוקה

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

קודם כל חיבוק!!גלויה

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....


ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?


ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אנחנו גם עושים את זהיראת גאולהאחרונה

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

אולי יעניין אותך