נטו שנאה.

אבל נראה לי שהפחד הוא שקצב הגדילה של האוכלוסיה הדתית והחרדית הוא גבוה מאוד, וזה יותר ויותר יהיה ניכר גם דמוגרפית וגם ככוח פוליטי, והשמאל החילוני מאוד מפחד להיות מופלה לרעה ושישללו ממנו זכויות. בגדול אני כן מבינה מאיזה מקום הפחד הזה מגיע, למרות שלעיתים הוא נראה מוגזם ולא הגיוני..

לפחות לא רק.

יותר תחושה של ניצול.

של אוכלוסיה שלטענתם לא נותנת יד למדינה, אחוזי תעסוקה נמוכים, אחוזי ילודה גבוהים שמביאים לניצול גבוה של משאבים.

לא מתגייסים כשאחרים שולחים את הילדים שלהם להגן בגופם ובנפשם על המדינה.

לוקחים עוד ועוד תקציבים.

ועוד מנסים בכח להפוך את המדינה למדינת הלכה.

בהחלט סיבות טובות לכעס.

לא מסכימה עם הכל.

אבל לדעתי זה לא אנטי דת, מסורת ויהדות.

יותר אנטי ממה שנהיה היום דת ויהדות ואנטי ממי שלקח בעלות על היהדות.

מצב מבאס האמת. 

שמעתי את הרב לאו אומר שאנחנו יודעים מצויין למות ביחד, השואה, כל האסונות, אבל עוד לא התחלנו ללמוד איך לחיות יחד ):

מדברת עליה.. ברור שהפחד הדמוגרפי בא גם ממקום של פחד מניצול, אבל בעיני יותר פחד מהכוח הפוליטי ומאפלייה של המיעוט השמאלני-חילוני בעתיד..

לא שאני מצדיק אותם.

אבל כשאדם מרגיש מאוים הוא אוטומטית יפתח סלידה. ומכאן מגיע כל האנטי נגדנו. 

הראשונה. הפחד והפוביה מהדת, שטפו להם את המוח שדתיים בם ככה וככה, ופעם הם היו נחמדי  היום הם חשוכים. הם לא מכירים 

השניה,הצורך הקיומי להילחם בעבור משהו, החיפוש אחר משמעות והחלום להיות גיבורים שנלחמים בחושך. מלחמות מול מצרים וסוריה זמנן עבר, המלחמה במנדט ובביצות גם עבר. אז עכשיו הם מוצאים פורקן גדול במלחמה מול החושך הדתי ..

מדובר על גרעין קטן אך נוקשה של אנשים שסולדים מכל דבר שקשור ליהדות לצערנו ואוחזים בנקודות כוח.

בעז"ה גם את הקליפה הזאת נזכה לברר. אין צורך להצטדק...

כאלה מהצד שלהם, גם אלה שהם מאוד שמאל.

איזה שילוב מוזר בין חרדים לייטים ושמאלנים, כשברור מה גובר אצלם.

כאלה.

דיברת פעם עם אנשים שבאופן מעשי חייהם נפגעים מהכפייה הדתית שיש במדינה?

אני לא מדבר על אנשים שמפריע להם כשיש הופעה נפרדת של זמר חרדי בעפולה בזמן שהם בכלל גרים בתל אביב, או אנשים שמזדעזים מזה שיש תפילה עם מחיצה בכיכר דיזנגוף.

אני מתכוון לאנשים שבאמת באמת נפגעים מהכפייה הדתית.

את יודעת מה? 

להתעלם מהכאב של הצד השני, להכחיש אותו וכו' - לפעמים זה מכאיב לא פחות מהפגיעה המקורית.

לא מכירה מקרוב. האמת כל מה שאני שומעת זה מהתקשורת והעיתונות...

מסכימה איתך שצריך לשמוע גם את הצד השני.

אין לי פתרון מוחלט, הבעיה באמת קיימת. אבל צריך להכיר בקושי.

שנים אסרו הכנסת כל אוכל לבתי החולים, גם אם הוא לא חמץ. בפעל, גם לחולים עצמם מאוד לא פשוט להסתדר רק עם האוכל של בית החולים (בפסח!) ולמלווים, שהרבה פעמים נמצאים שם ימים ולילות ואינם זכאים לאוכל מבי"ח - זה בלתי אפשרי.

עמדתי פעם, בשעת לילה מאוחרת בכניסה לבי"ח, כשמאבטחת רוסיה, מנסה להסביר בעברית רצוצה, לערביה שהביאה איזה אוכל, שליהודים יש איזה חג ולכן אי אפשר...

(אגב, בגלל פסח, גם הקפיטריות לא עבדו...)

קובי נחשוני כתב על זה בבשבע לפני כמה זמן. יתכן שאם היו מסכימים למצוא פתרון ביניים - למשל שכל האוכל יוגש בח"פ, העסק היה הרבה יותר פשוט..

כלומר החשש מהכנסת חמץ לבית חולים לא נובע מחשש שמא יווצרו בעיות כשרות (ואז באמת אפשר לחשוב על פתרונות רבים), אלא חשש מעצם זה שאדם שומר כשרות יהיה במבנה אחד עם לחמניה, בגלל "פגיעה ברגשות הדתיים".

הבעיה עם הטיעון הזה היא שהצד השני למד להשתמש בו יפה מאוד: פוגע ברגשות שלהם לראות מחיצה באמצע התפילה בכיכר העיר, פוגע ברגשות שלהם לראות פרסומות של כללית לאוכלוסייה החרדית בלי תמונות נשים.

לכן הכי טוב שכל צד יתעסק במה ש*באמת* יפגע בו בצורה קיצונית (למשל אם אדם כלשהו לא יוכל לאכול דבר בבית החולים בגלל בעיות כשרות אז זאת בעיה אמיתית), ומי שהרגשות שלו נפגעים מהתנהגות של אנשים אחרים - שיישאר בבית.

רק כמי שעמד שם (וגם היה רעב,ע"כ אווטינג) אני מאוד מבין את הבעייתיות משני הצדדים

ואינם יכולים לעשות זאת בגלל שמדינת ישראל מכירה רק בנישואין שאושרו ובוצעו אנשי דת?

(מלבד מי שהתחתן במדינה זרה).

לא מכירה באופן אישי, אבל האמת שלענ''ד עם האנשים שאתה מזכיר כן יש אפשרות מסוימת לדבר, והם לא בהכרח אותם האנשים שמפגינים נגד זה.

ורק אומרת מנגד, שגם בצד השני יש חוסר הבנה (וחוסר רצון להבין) את אותם אנשים שנפגעים מכפיה חילונית שקיימת היום.

זה נשמע מתנער, אבל זאת לא המטרה.. העלית כאן נקודה חשובה, שאין ספק שהרבה מהמורכבות של התקופה נוגעת לה

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.