הרב זכריה בן שלמה.

זה ממש חריג ולא מובן למה האמת

הרי שבוע לפני פרישה (כל עוד יש מחזור סדיר) בטוח אפשר להיות יחד לכל הדעות ללא אמצעי

מניעה בכלל כי זה וודאי אחרי הביוץ 

אפשר גם לפני כמובן, עד עשרה ימים אפילו

את עכשיו עם מניעה או בלי?

ברור לי שלא.

לא יודעת לא התעכבתי על הסמנטיקה

בס״ד

חיבוק לפותחת! נשמע כמו מצב מאד לא קל. בהצלחה רבה!!

לא הבנתי, גלולות והתקן עושים לך דימומים?

אם לא משנה לך הפסיקה, אני די בטוחה שאת זה קל יותר להתיר מאשר דימומים וכתמים

דימומים זה כבר יותר מסובך להתיר, וגם זה מין הסתם יש רבנים עם כתפים רחבות יותר שיש להם אפשרות לבחון ולהקל לפעמים..

לגבי הפחד מדיאפרגמה אפשר לעשות אצל מישהי מומחית לנשים עם רגישות מיוחדת..

(ושתדעי השרבה נשים חוששות מזה, זה חשש מאוד הגיוני ונפוץ, תרגישי חופשי עם זה..)

יש כאלה, נראלי @קמה ש. המליצה בעבר על מישהי..

ואת יכולה גם לשמוע מ @oo ומ  @המקורית על התאמה עצמאיץ.

ולמעשה - דיאפרגמה לא מתאימה לכל אחת, וכשלא יודעים מתי הביוץ צריך להקפיד על כל ההגנות כל הזמן

שווה לחשוב על הכיוון

אבל לא בטוח שזה הפתרון היותר יעיל

אם יש כתמים, במקרה שרואים כתם על הדיאפרגמה, עלול להיות לזה דין של מראה (כמו עד בדיקה).

לא בטוח שזה מומלץ למי שיש לה כתמים ודימומים לא סדירים...

בס״ד

כשמוציאים, לשים מיד מים וסבון (אפילו עם עיניים עצומות), וזה פותר את הבעיה.

אבל הבעיה עם כתמים ללא מניעה שהם לא מצוואר הרחם -- זה שהם אוסרים.

אז הפתרון צריך להיות אחר לדעתי, כי לא המניעה היא הבעיה שגורמת לכצמים להבנתי, אלא ההנקה

ויש לה כתמים גם בלי

ומנסיון שלי אגב, מניעה לא מחלישה את הרחם. אין דבר כזה.

היא פשוט משפיעה על האיזון ההורמונלי ועל עובי הרירית. לשםכך יש מינונים שונים ולא לכל אחת יתאים כל דבר

ואגב, דיאםרגמה לא מחלישה כלום ואין לה שום השפעה. בכלל בכלל. 

סליחה על חוסר הדיוק.

שוב, אני למדתי שכן, זכותך לחשוב שלא... הגבתי רק על מנת לדייק, לא בשביל הפותחת.

לפותחת כתבתי על דברים אחרים שמנסיון וידיעה עוזרים ב"ה

עם הורמונים ומידע -- אין מושג כזה מחליש את הרחם 🤷

זה אולי עלול לגרום לחוסר איזון הורמונלי ולהשפיע על עובי הרירית. בגלולות הנקה זה ממש נפוץ כי זה לא אותו דבר כמו במשלובות

ובמשולבות מינונים נמוכים עלולים שלא להחזיק את הרירית ואז היא מתפרקת ויש כתמים

אבל זה המינוחים המנכוים להשתמש בהם

ואני לא מתקטננת על סמנטיגה סתם 😅

אני לא חובבת הורמונים בכלל. אבל יש נשים שנתרמות מהם מאוד. וזו אופציה טובה. אז שלא תקראנה פה נשים את דברייך ותבנה דברים לא מדויקים

אז צריך לקחת את זה בחשבון בתור חיסרון.

יש נשים שמכירות את עצמן שזה יותר קשה להן להתאפק מלהסתכל...

אז במאזן היתרונות חסרונות, הייתי מוסיפה את זה לחסרונות, למרות שיש פתרון.

ועדיין משום מה בחרו להגיד את זה דוקא ורק על דיאפרגמה

במכלול השלם זה חסרון מזערי למדי 

ויש לו פתרון ( כמו שכתבו להניח בכיור ולפתוח ברז בלי להסתכל למשל..ועוד) 

יש ביניהם כמה הבדלים משמעותיים (תדירות ההוצאה, הגודל, והאם צריך לשטוף או להעיף לפח).

מי שיש לה כתמים, צריכה לזכור את זה גם בזמן ההוצאה של הטבעת.

התיאור של הפותחת הוא לא סתם כתמים שקורים פעם ב, היא מדברת על לא להצליח להיטהר, על שלושה שבועות של אסורים. זה נשמע כתמים משמעותיים ונוכחים,

אז אם מישהי כזו בוחרת בדיאפרגמה, היא צריכה לקחת בחשבון את ההשלכה הזו (או שתצליח או למצוא פתרונות איך לא להסתכל, או שעלולה להסתבך מדי פעם).

וזה מתסכל ברמות!

וברור שלצערי בעלי פרק בצורות אחרות... אופ.

למה אף אחד לא מבין. 

יש פה מישהי שבאמת מצאה אמצעי בו הם מותרים שבועיים שבועיים בלי בעיות? לא נראלי קיים דבר כזה

כל מה שניסיתי או שבכלל אין אופציה להגיע לטבילה, או שזה יצא 3 שבועות אסור ויום 1 מותר, שלושה חודשים רצוף!

את בודקת את המינימום ב7 נקיים?

לוקחת גם תוספים.

זה עוזר לי במצב ההרגיל - מחזור ללא ההתערבויות.

אבל עדיין לא עזר לי במניעות

בס״ד

מה עם דיאפרגמה?

אולי-אולי-אולי יתאים לך לפרט מה כן ניסית ולמה זה לא עבד? אולי ככה נצליח לדייק יותר את האופציות שאולי יתאימו לך?

יש רבנים קשובים

שמבינים מורכבויות גדולות

ושיכולים לעזור (או לפחות לתת לך את התחושה שהם מבינים אתכם ושהם עשו הכל כדי לעזור לכם). מחזקת אותך להמשיך לחפש עד שתגיעו לכתובת כזאת בע״ה ❤️

בהצלחה אשה יקרה!!!

תודה על המילים!

 זה פשוט להכנס לדיונים קשים בשבילי.

אבל ניסינו טבעת, התקנים, כדורים..

הורמונלי בכלל אין מצב אני חוזרת לנסות שוב!

דיפאגרמה אני מפחדת, לא ניסיתי, אבל גם אף רב לא התיר לי

בס״ד

את מפחדת - שהמניעה לא תהיה יעילה מספיק? או מההתאמה? (אל תרגישי חייבת לענות! פשוט רק עכשיו התפניתי להגיב לך בשקט, אבל גם קראתי באחת התגובות שלך למטה שפחות בא לך להתרחק מהשאלה המקורית של השרשור ❤️)

ממש עצוב לי שאף רב התיר לך!

ממה שידוע לי הרבה רבנים מתירים לכתחילה.

ועוד הרבה רבנים אחרים לא מתירים בתור אפשרות ראשונה אבל כן מתירים אם מתברר שאמצעים אחרים לא רלוונטיים.

מקווה ממש שתמצאו בקרוב כתובת שתתאים לצרכים המורכבים והמאד אמיתיים שלכם! (לא מכירה באופן אישי את הרב זכריה בן שלמה שהוזכר בשרשור כבר כמה פעמים אבל גם אני שמעתי עליו הרבה טוב).

ומקווה שבזכות ליווי רגיש, מבין וחכם, תוכלו להגיע לרוגע סביב כל הנושא הזה!

בהצלחה רבה!!!❤️

נשמע באמת סיטואציה מאוד לא נעימה ולא בריאה. עצוב לי לקרוא אותך

כשיש כל כך הרבה דרכים לפתור בעיות של כתמים לפי ההלכה

פני לייעוץ הלכתי מבית מדרשו של הרב מלמד. יש לו פסיקה מאוד מקלה בנושא של כתמים בזמן התקן.

או לרב זכריה בן שלמה שהוא גם מאוד מקל בכל תחום הטהרה

גם אם בכללי זה לא הפסיקה שלכם במצבים חריגים כאלה ראוי להקל בכל המקומות שאפשר בתוך תחומי ההלכה כמובן כדי לא לעבור על איסורים ולבטל מצוות עשה של מצוות עונה בגלל החמרות

אחרת בסוף יוצא שכרכם בהפסדכם.....

בהצלחה!!

דיאפרגמה 

ללא השפעה הורמונלית בכלל 

ובאמת נשמע שכדאי במצב כזה למצוא רב שיתיר דיאפגרמה. יש הרבה רבנים כאלו, גם רבנים שלא נחשבים למאוד פתוחים ומקלים. נשמע יותר קל מלהתיר את כל הדימומים

אנחנו עכשיו רגיל, כשיש מחזור 4+7 בלי בעיה, ובין לבין מותרים 3 שבועות בערך. פשוט בלי מניעה כי עם מניעה נהיה אסורים תמיד... אז לפחות מינימום מגע במקום בכלל לא. עד ששנמצא מישהו שיעזור לנו לצאת מהמצב.

אם יש ביוץ ומחזור והם לא סדירים עדיין אפשר לזהות ביוץ באמצעות הפרשות וחום השחר. וכשאת יודעת בוודאות שהביוץ עבר אז אתם יכולים להיות יחד עד הדימום.

גם עכשיו... פשוט זה בגדר כתמים. בשיטה הזו זה יאסור

בלי הכוונה הלכתית וליווי אם יש לך כתמים גם בלי מניעה הורמונלית/ התקן.

התינוק/ת לא הכי פיציים..

ממני ויכתבו

מכירה מלא מקרים של כתמים בהנקה שהביאו לסוף ההנקה ולאמא ולתינוק שלום! גם לזה צריך אומץ!!

הנקה לא יכולה לבוא על חשבון זוגיות שלום בית.

עדיף לתינוק הוים שיהיו ביחד ובית יציב על פני היתרונות שבחלב אם (ויש לו הרבה יתרונות...)

אני גם ממש בעד! צריך שיהיה וחיית בהם! 

בס״ד

(או/ו להתחיל להשתמש בדיאפרגמה אם רלוונטי) ולא לוותר על ההנקה... אני כותבת לא ממקום שאומר שחלב אם זה דבר קדוש, ממש ממש לא. אלא ממקום שמוצא כל-כך הרבה טוב בהנקה (בראש ובראשונה בשבילי!!) שחבל לי שהיא תרגיש שאין לה אופציה אחרת - לפני שהיא באמת תמצה את כל הבירור ההלכתי-המניעתי. 

זה חשוב בעיניי כי אם ההנקה טובה *לה* מאד, אז גם לזה יש השפעה על שלום בית, בית יציב וכו׳. 

כל זה כמובן אם גם הפותחת מחוברת להנקה ונתרמת ממנה, ותרגיש צער גדול אם היא תפסיק להניק בגלל המצב. 

נכון שיש היום אופציות ולא חייב להניק, אבל יש גם אופציות ולא חייב להיות אסורים ככ הרבה

ז"א יש מחיר שסביר לשלם, ברור, אבל כאן זה נשמע מעבר למחיר כזה..

נטו מחפשת המלצות לרבנים רגישים שיודעים ללוות מצבים מורכבים!

קשה לי לספר על זה פשוט שוב ושוב ושוב וזה גם לא יעזור כי אני מכירה את כל מה שקיים.

רק צריכה רב.

כי לא מכירה בארץ.... אבל חיבוק גדול!

ואם את רוצה אני יכולה לשלוח לך בפרטי טלפון של רב ממקסיקו שהיה פה קודם הרב הראשי... ממש בקיא מאד וגדולי הרבנים בארץ מכירים אותו

חיבוק שוב!

תמיד חוויתי מהם רגישות גדולה

יכולה לפנות אליי בפרטי אני אביא לך מספר

וגם הרב דב ליאור מאוד רגיש ובטוחה שייתן לך מענה 

שאם את חווה קשיים רציניים בהטהרות בכמה סוגים של אמצעי מניעה 

כדאי מאוד לבקש הפניה לקולפוסקופיה.

יש דברים שיכולים לגרום לכתמים ודימומים ובבדיקה ראילה לא רואם כמו דלקת או פוליפ בצואר הרחם

הם מתמחים בדיוק בזה: (בין היתר. המטרה שלהם לעזור לנשים שקשה להן להיטהר מבחינת פיזית / רפואית),

בהתאמת אמצעי מניעה שיאפשרו טהרה.

התרשמתי שיש להם ידע מטורף,

בגלל שהם בקשר עם מומחים בכל העולם, יש להם מידע גם לגבי אמצעי מניעה שלא קיימים בארץ, ואם צריך הם עוזרים להשיג. ראשי המכון הם רבנים ומסייעים גם בהכוונה הלכתית כמובן.

https://tahareinu.com/hotline/

למניעת כתמים.

דברים שחברות ואני ניסינו ועזרו.

אבל תכלס',

יותר חשוב שלנשים לא יהיו כתמים מאשר שלי לא יהיה פדיחות אז-

1) יש מוצר של רבקה אליסון, שנקרא 'טיהורית'. יש לי חברה שספרה לי את הימים שהייתה מותרת מהלידה ועד שהתינוק שלה היה בן תשעה חודשים. מאז שלוקחת נהיו לה הפלגות ממש ארוכות.

2) יש אישה בשם שרה כהן שמוכרת קורסים שמלמדים איך לקצר מחזור ולמנוע כתמים (וגם איך למנוע מחזור בהנקה, אבל זה רק אם מתחילים מהתחלת ההנקה בשיטה שלה) היא חרדיה והקורסים שלה נמכרים במייל 20230517202756.pdf

3) טיפול בתרפיית ממדים- עוזר מאוד (עוזר גם למצב בו הכתמים הם ביטוי של משהו רגשי)

בהצלחה!

אשמח לדש אם מישהי זיהתה אותי

‏‪ 052-399-2216‬‏

תפני בבקשה בבקשה לרב זכריה בן שלמה ותיהי איתו בקשר רציף. 

זה שמים וארץ מפסיקות אחרות. ועדיין בגדר הלכה. 

מאמינה שלא התכוונת לזה, אבל יכול להתפרש מהניסוח כאילו הוא על הקשקש בין הלכה לבין לא הלכה

אז ממש ממש לא.

הוא רב תלמיד חכם עצום עם ידע רב מתמצא מאוד בנושא,

הכח שלו להתיר בא מתוך גדולתו בתורה והמסירות אין קץ להפוך כל אבן על מנת למצוא היתר.

אבל כן יש לו היתרים מרחיקי לכת. 

דווקא בגלל שיש לו ידע עצום וכתפיים רחבות, הוא יודע להתיר דברים מסובכים 

הוא יודע להתיר דברים מסובכים, זה לא אומר שההיתר מרחיק לכת.

זה אומר שהוא יודע לפרק את הסיטואציה ולהגיע לדקדוקי דקדוקים,

אבל כשהכל מפורק מספיק, הרבה רבנים היו פוסקים כמוהו.

אצלי למשל היה פעם ששאלתי שני רבנים מקומיים על שאלה של היום השביעי ושניהם אמרו שהבדיקה לא טובה. (אחד רק ראה בלי לקבל שום רקע, אז שאלנו שוב, בפעם השניה עם רקע של שיחה של עשר דקות) 

וכשהתקשרתי לרב בן שלמה, רק שיחת הרקע לקחה שלושת רבעי שעה, ובסה"כ באותו יום התעסקתי בזה קרוב לחמש שעות, בסוף נמצא הפצע שאפשר לתלות בו את הכתם למרות שלא ראו אותו.

אז זה לא הפסיקה שהלכה רחוק, אלא התחקיר המלא שאגב עזר לי להכיר דברים שלא ידעתי על הגוף שלי שבדיעבד למדתי לציין בכל שאלת רב את המידע הזה שמשפיע על הפסיקה וזה רק בזכות שהרב לא ויתר ועשה הכל כדי למצוא את הראייה שתספק את ההיתר.

זה חשוב הדיוק כי יש כאלה שלא מכירים, רק שומעים שיש רב שמתיר הרבה מקרים שאחרים אוסרים, אז מצטייר כאילו שהוא כמעט ממציא הלכות ולכן נמנעים מלקבל את הפסיקה שלו וזה ממש ממש לא הסיפור.

אבל הפסיקות שלו הם כן מקילות.. 

לא רק בגלל שהוא שומע את הסיפור המלא, הוא פוסק כך גם לרבים.. 

בעייני יותר נכון להשתמש בהתרים בשעת דחק ולא ביום יום אם אפשר בלעדיהם. 

התקשרתי אליו כמה פעמים וממש בתוך 5 דק' התיר לי דברים שרבנים אחרים טובים וגדולים לא התירו משיחה ארוכה יותר.. 

מה הסיבה שרבנים שמתקשים להתיר במצבים מסויימים לא פונים אליו? 

נשמע שדרך הפסיקה שלו אפשר לפתור הרבה בעיות

אז למה הוא לא הכתובת באופן אוטומטי? 

אני שואלת לא כדי להתריס חלילה

אבל קרה לי בשנה האחרונה כמה פעמים שקיבלתי פסיקה שהיה לי מאוד קשה איתה

וזה דחה טבילה וכו וכו 

ובעלי ניסה וחזר לרב לדאול אולי בכל זאת יש פתח להתיר ולא היה

אז כשאני שןמעת על רב כזה 

זה קצת כואב לי למה הרבנים לא פונים אליו

כאילו נשמע שיש לו ידע מעבר, לא בהלכה

אלא בפזיולוגיה של הגוף ולפי זה ההלכה בהתאם

וגם ברפואה וגם בחדשנות טכנולוגית.

אבל אני מאמינה שהרב שאני מייעצת איתו גם יש לו ידע בהלכה, לא פחות ממנו

אבל אולי חסר לו ידע בפזיולוגיה ורפואה

לדוגמא, אם ההלכה אומרת שדם מהרחם טמא. (אני כותבת משהו כללי, אני יודעת שיש גם כזה דבר דם מכה מתוך הרחם)  אז צריך לדעת להבחין בין דם לדם. אז יכול להיות שכאן העניין

הרי אם ההלכה ככה אומרת, אם הרב בן שלמה יהיה משוכנע שזה דם מהרחם אז גם הוא יאסור

אבל אישית, כשהתייעצתי איתו, היה לי ממש קשה לקבל את ההיתר שלו (למרות שהתקשרתי בתחושה נואשת).

לפי מה שהוא הסביר לי (או לפי מה שאני הבנתי), ההיתר שהוא נתן לנו היה מבוסס על גישה ש'עדיף להקל בהלכות נידה ולהחמיר בשלום בית', אבל כמו כמה שהוא ניסה למצוא משהו לתלות בו את ההקלה, ככה הוא סירב לבדוק לעומק האם באמת יש קושי בשלום בית, או מה הרמה שלו- ודי הניח אוטומטית דברים שאני אישית סירבתי לקבל.

לאיודעת, לי אישית ממש היה קשה עם הפסיקה שלו.

את כותבת שהתקשרת בצורה נואשת,

 כלומר היה לך קשה מאוד לקבל לא.

ואז את אומרת שהוא לא ברר לעומק האם יש קושי בשלום בית.

לאיזה קושי ציפית?

הגישה שעדיף להקל בשלום בית ולא בהלכות נידה היא לאו דווקא על קושי ספציפי בשלום בית.

היא יוצאת מתוך תפיסת עולם שזוג שיש לו זוגיות בריאה -רוצה להיות ביחד.

זה שלום הבית. וצריך להרבות בו.

לא חייב לחפש את הקושי 

אז רק אומר בגדול, שיש כמה מובנים של 'שלום בית'.

הרב התעקש על הקשר מאוד מסוים, שלא היה רלוונטי אלינו בכלל. בעצם הרגשתי שכל הפסיקה מתבססת על הנחה שאם אנחנו אסורים כבר הרבה זמן, בטוח שקורים דברים מסוימים, אבל זה פשוט לא היה נכון לגבינו (למרות שכן היו קשיים, אבל מסוג אחר).

אז אני אישית לא הצלחתי לקבל את הפסיקה שלו, ויצאתי בתחושה מאוד חמוצה מהשיחה.

חשוב שאנשים יכירו את כל הצדדים.. 

מכון פועה לא מסתמך על ההתרים שלו,(אומרת לך כמי ששאלה באופן אישי את הרב בורנשטיין עליו פעמיים) 

אני לא אומרת שמכון פוע"ה הם הגוף הבלתי מעורער בנושא טהרה, ואני גם לא אומרת שבסוף הקשבתי להם. 

אני כן אומרת שכדאי להכיר את כל הצדדים. 

לעניות דעתי הדלה והיא דעתי בלבד, הרב בן שלמה מעולה לדברים חריגים ולשעות הדחק, הוא ממש יכול להציל בתים.. באמת. 

כהוראה לרבים?? מממ לא יודעת מה לאמר לך.. יש לו קולות באמת גדולות. 

 אני נוהגת ברגיל לפי הלכות רגילות ולא כל שאלה בטהרה הולכת לפיו, אבל במצבי דוחק כשממש ממש מפריעים לי דברים או כשיש נושאים לא פתורים הרבה זמן,וכו' אני כן מסתמכת על פסיקותיו

 זה לא אומר שהוא לא רב גדול ובקיא שאפשר לסמוך על פסיקותיו..

אמרתי שצריך להכיר את כל הצצדים. ואמרתי שמכון פוע"ה הוא לא הגוף הבלתי מעורער בנושא טהרה. 

מתי וכמה להסתמך על דעת יחיד

מה המקום של ספק

ורמת החשיבות שהם נותנים להטהר כמה שיותר מהר.

וגם- אפילו לרבנים גדולים לא תמיד יש את היקף הידע שיש לרבנים שעוסקים בעיקר רק בתחום הזה שנים על גבי שנים ומעמיקים ברפואה ובכל הפרטים

כך שגם כשהם משוכנעים שיש עניין במקרה הזה לקולות מפליגות הם לא בהכרח ידעו למצוא את הפרצות

(יש כנראה עוד עם ידע רחב, אבל הגישה ההלכתית שלהם שונה כאמור)

ועוד נקודה שמיוחדת אצלו שהוא פוסק להקל לכל מי שפונה אליו. לא רק מקרי קצה מאוד בעיתיים. במקרי קצה כאלה ההיתרים אפילו יותר מתרחבים

תבדקי אתם את זה

למה הם לא פונים אליו? כנראה שיש סיבה.

וכנראה יש סיבה למה רק ברשתות חברתיות ממליצים עליו.

מוחה על דברייך

יש דרך להגיד הכל. ויש רבנים ורבנים גדולים שפונים ומפנים אל הרב. אז להגיד "הרבנים" כאילו כולם זאת השמצה לא נכונה. 

וגם מה שכתבת אח''כ לא נכון ולא רק ברשתות החברתיות ממליצים עליו אלא גם בעולם עצמו.

כשאנחנו התקשרנו אליו פעם ראשונה, הוא שאל איך הגענו אליו, אז בעלי אומר לו "מערוץ 7. כולן שם ממליצות עליך..."   

קבעת פה אקסיומה שרבנים לא מפנים אליו

כתבו לך שרבנים כן מפנים אליו

כנראה שזה לא הרבנים שלך, אבל פה בדיוק נכנס המקום שאנחנו לא נותנים ציונים לרבנים.

גם אני בעברי עם התמודדיות עם המצווה ב"ה.

ב"ה גם הלכתי ובררתי על זה המון ולמדתי את זה המון (אוכל לפרט באישי)

גם אני בעבר ראיתי המון המלצות פהבפורום ובפייסבוק על רב מסוים. לא פניתי אליו ישירות, אלא קודם קצת בררתי וראיתי שמה שכותבים בפורום 'שהרבה רבנים מפנים אליו וכו'' 

זה לא מציאות שהיא בהכרח נכונה. 

אז למה בעצם שאלתי את מי שכתבה, איזו רבנים?

כי יכול להיות שהיא כתבה את זה, על סמך מה שהיא ראתה בפורום כמו שגם אני ראיתי בעברי את האמירות האלה בפורום. 

זאת אומרת שלא בטוח בכלל שהיא יודעת איזה רבנים מפנים אליו.

למה אני לא כתבתי לאיזה רבנים פניתי? כי עדיין לא יצאו עם הדברים האלה בפומבי, כי יש לרבנים עוד עניינים לפני שהם יוצאים לפרסם דברים.

לכן כן כתבתי פה שכדאי לברר, לפני שפונים.

ועוד מילה

אני חושבת שההרגשה שלנו בתור אישה היא חשובה מאוד. זאת אומרת אם אישה פונה לרב מסוים ומשהו מרגיש לה לא נכון, תמיד זה בסדר לבדוק ולברר. ההרגשות שלנו הם לא סתם 

לק"י

לא מדברת על המקרה הספציפי, שכאמור אין לי שום קשר אליו.

סליחה אם לפני כתבתי בצורה פחות נעימה... אני פחות יודעת להתנסח יפה בכתב לפעמים במציאות זה בטוח היה נשמע אחרת 

אני עדיין חושבת שנכון יותר לכתוב למישהי "תבדקי מה הפסיקה שלכם לגבי הגישה שלו" ולא בצורה שיכולה להתפרש כזלזול..

אבל הבנתי יותר מה את מתכוונת ובגדול מסכימה, מקווה שכמו שבעניינים רפואיים לא סומכים על התשובות בפורום בלבד, ככה גם בעניינים הלכתיים.

שאם לא מפרטים מי הרבנים שמפנים, זה פחות אמין ופשוט כי זה יכול להיות סרן שמועתי... אז זה יוצר תחושה מוטעת וחבל... 

ולא סרן שמועתי.

זה רב עצום עם כתפיים רחבות. גם אם יש מחלוקת של כמה רבנים על גישות או פסיקות, יש גם הסכמה והערכה והפנייה של מספיק רבנים אחרים מהיכרות אישית ואמיתית ולא רק ברשת

שאותנו הרב זכריה פשוט הציל ולא פעם אחת. מה שאני חייבת לו זה עולם שלם

הסבלנות שלו, הליווי שלו, המענה המקיף, הכתפיים הרחבות, הרגישות והדאגה זה משהו שאי אפשר להסביר במילים והאדם והרב הזה כל כך מוערך בעיניי ומציל בתים ומציל נפשות פשוטו כמשמעו. אם הייתי מפרטת הכל זה לא היה נגמר ואני יכולה לבכות מהתרגשות רק מלחשוב על כמה עזר לנו.

אז עשה לך רב זה תמיד נכון, ומי שעושה אותו הרב שלהם בעיניי לא רק זכה אלא זכה בפיס ובעולם הזה ובעולם הבא.

מחלוקות על גישה או פסיקה היו ויהיו בין רבנים, 70 פנים לתורה, אבל חד משמעית הרב המדהים הזה בתוך ההלכה ואפילו לא צריך לומר מרוב שזה ברור מאליו וכתפיו הרחבות והתלמיד החכם שהוא שרירים וקיימים.

רבנים לגמרי במיינסטרים של המגזר, גם כאלו שפוסקים לפי הרב אליהו או שיטות אחרות לא מקלות, והפנו אליו במקרים שבהם היה צורך גדול להתיר. זה לא נכון לומר שזה לא קיים.

מעבר לזה, לנו גם במקרים פחות קיצוניים הרב הפנה לרבנים אחרים שיוכלו להקל לנו בדברים מסויימים שהוא מחמיר בהם, זה לחלוטין ידוע שיש מנעד של פסיקות בנושא הזה שנובע ממסורות ושיטות פסיקה שונות ואין שחור ולבן.

מה שכן אם לי היה צורך ללכת לדעה מקילה יןתר הייתי שואלת את הרב שלנו על זה קודם.

שהרב לאו (הרב הראשי, לפני שהיה רב ראשי אמנם) הפנה אליו בזמנו את חמותי. 

וחמותי מעידה שרק בזכותו היא המשיכה לקיים את המצווה הזו

זה ממש שונה כששואלים שאלה נקודתית לעומת כשמספרים את כל ההיסטוריה.

קשה לי להאמין שיש רב שישמע שלא הייתם ביחד 8 חודשים וישאיר אתכם בלי פתרון..

ניסיתם את הרב אודי רט? ניסיתם להיפגש פגישה במכון? זה כ"כ אחרת אם יש את כל התמונה! 

אם הפותחת ניסתה גלולות הנקה והיה לה דימומי הסתגלות והפסיקה ואז קיבלה וסת

ואז ניסתה התקן שעושה כתמים ונתנה לו צ'אנס (הרי לא מתקינים ומורידים אחרי שבוע) 

וממילא יש לה כתמים גם בלי מניעה, זה הגיוני

כשהיא גם אומרת שטבלה בין לבין (לא בטוחה שזה 8 חודשים שלמים כי היא אמרה שהם אסורים הרבה ושהם בלי מניעה ולכן לא מקיימים יחסים, מהחשש מהריון) 

יש מקרים שמצריכים בירורים רפואיים או החלטות 

אבל לא בההרח שזוג אסור תקופות ארוכות וחייב להתיר.  תלוי למי פונים ומה הבעיה

לפי מה שאני הבנתי הכתמים נובעים מהמניעה (הורמונלית/ התקן )שזה נפוץ ובגלל ההנקה היא לא יודעת מתי יש ביוץ וכן נמנעים על אף שטובלת.

יש רבנים שיתירו לה כתמים מהתקו אבל השאלה אם היא רוצה לחזור לזה.

אם לא --היתר לדיאפרגמה עם קוטל זרע (יש שמתירים) או להפסיק הנקה להתאזן הורמונלית ולחשב מסלול מחדש.

אישה שחוששת מהריון ולא רוצה להפסיק להניק, שלא יכולה להשתמש באמצעים הורמונליים

אבל גם לא מקיימת יחסים מהחשש להריון נוסף, אלו הפתרונות.

הוא אדם מדהים ורגיש ברמות (במקצוע הוא גם מטפל זוגי, אז מבחינת חשיבות שלום הבית בעיניו, אין ספק) ורב ואיש הלכה שבקיא בתחום עוד יותר, מכל הבחינות, פיזיולוגית, טכנולוגית והלכתית (אחד המומחים של מכון פוע"ה). אנונימית, אם תרצי תפני אלי ואשלח לך מס' שלו..

לק"י

בין אם מסכימים איתם ובין שלא.

יש דרך להביע אי הסכמה גם בצורה מכבדת.

שמאוד מאדירים אותו ברשתות החברתיות 

אבל בפועל הרבה רבנים יוצאים נגדו פשוט לא בריש גלי 

למחוק את התגובות שמראות את הצד השני

כי אם נשים יראו שיש גם רבנים שיוצאים נגדו בסוף יחליטו לברר אם לפנות אליו לפני שפונים אליו 

בצורה מכבדת שתדע שיש רבנים שחולקים עליו ושלפני שהיא פונה אליו תברר אם היא יכולה לקבל את הפסיקה שלו

לא מענין אותה איזה רב ומהי דרך פסיקתו

לק"י

יש פה עוד מסתייגות, אבל בצורה מכבדת.

לא את ולא אני יכולות לקבוע לגביו.

(ואין לי קשר אליו, ומעולם לא פסקתי לפיו).

שזה רב שהרבה רבנים אומרים שפסיקותיו בעיתיות 

אין פה משהו לא מכבד 

ושנשים לפני שפונות לרב מהמלצות ברשתות החברתיות כדאי שיבררו לפני 

לק"י

אבל נראה לי שעדיף לנו לדסקס באישי.

אפשר לציין שיש רבנים שלא סומכים על דעתו, למשל, זה בסדר

אבל בפורום שלנו אנחנו מכבדות כל רב מכל הקשת הרבנית ולא נאפשר תגובות שמזלזלות בכבוד חכמים.

בלי זמן איסור ארוך, ועם רגישות לכל מיני אמצעי מניעה שונים, הרב נתן הצעות מרליקות לכת הרבה יותר מדיאםרגמה.

זה כן דרש ממני לפרט מאוד את כל המכלול, וגם להמתין על הקו כשהרב התקשר לכל מיני מומחים שונים כדי לברר איתם פרטים נוספים.

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

אצלנו בכל מקרה כמעט אין ממתקים אז זה יותר קל, אבל מאמינה שילדה יכולה להתרגל ולשמוח בזה

כשאני אומרת ממתקים אני מתכוונת לשלוק בייגלה בסקוויט, זה המקסימום שיש אצלינו אני לא מכניסה ממתקים הביתה.

הכי קשה זה בשבת אצל המשפחה, אבל גם אצלינו בבית, עם עוגיות שאנ מכינה וכו 

אני מבינה על מה את מדברת, יש ילדים להוטים למתוק.

לדעתי יש שתי אפשרויות, אפשרות אחת להוציא את הממתקים מסל האופציות. פשוט אין בבית / יש רק בשבת / רק בימי הולדת.

אפשרות שניה, אם מבחינתך זה כן לגיטימי לקבל קצת מתוק, להחליט על עיתוי וכמות קבועה, ולהינעל רק על זה. עדיף לא אחרי האוכל. למשל, בשעה 4 מקבלים 2 עוגיות, או כשחוזרים מהגן מקבלים איגלו, או אחרי אמבטיה מקבלים קובית שוקולד או בבוקר אוכלים עוגה... מה שמקובל עליך. עדיף לא אחרי האוכל כדי שתאכל טוב ולא תמהר להכריז שסיימה בשביל הממתק.

שתי האפשרויות האלו מונעות דיונים בנושא, כי זה משפט קצר ברור, עם זמנים ומשמעות שהיא מסוגלת להבין.

לגבי הדיבור, האמת אני שמתי לב שכמה שפחות מתייחסים זה עובר להם וזהו. דווקא אם מתייחסים ועושים עניין, גם אם בחומרה, זה נראה להם מגניב לבדוק שוב את הסיטואציה. כמה שיותר להגיב ביובש, אפשר כמובן לומר 'זו מילה לא נעימה, אנחנו לא רוצים ללכלך את הפה שלנו במילים לא יפות' אבל זהו. לכי תדעי, אולי היא נורא מסתקרנת איך מרגיש פה מלוכלך אז היא צריכה לנסות את זה כדי לבדוק? כמה שפחות עושים מזה עסק, זה יפסיק מעצמו.

אם תכעסי ותעשי סיפור ממילה לא נקיה- היא תמשיך ותנסה כי ככה זכתה ליחס שלך

אם תביאי לה יחס מינימלי להתנהגות שלילית , ובמקביל את תרימי ותעצימי כשהיא מדברת יפה ובנועם או בכללי כל התנהגות טובה- הטוב ימשיך

קל לדבר וקשה ליישם, עבורי לפחות. אני צורחת כשהם מגזימים 🙈

הצחקת אותי 

אני בדיוק קוראת אותך וחושבת לעצמי על כמות הפעמים שאני משננת שילד מחפש תשומת לב גם אם היא שלילית

אבל ברגע האמת??? המוח ריק פירהההה

הממתקים אני ממש מבינה אותך, יש לי גם בן כזה. רמה חריגה של התמכרות למתוק.. למדתי שצריך להחליט על מספר הפעמים המדויק והקבוע בשבוע שהוא מקבל, וכל פעם שמבקש להגיד לו אתה מקבל מתוק בx, y, z. כשיהיה x, בשמחה. ככל שנכנסים לדיונים זה מחרפן אותו יותר

אני משתדלת לא לענות שבבית שלו ככה(אולי גם עליו כועסים? מאיפה לי לדעת? אולי הוא סתם חרטטן.. )

בדכ עונה משהו כמו "אני לא אמא שלו אני אמא רק שלך ויש לי אחריות רק עלייך ועל הבית שלנו. מה שאחרים עושים- שההורים שלהם יחליטו מה להגיד" במילים כאלה ואחרות.

ארתי לה "אוי ואבוי לו אני כועסת עליו1ף

ופתאום שאני כותבת את זה אני מבינה שזה ממש לא קשור ולא מאיים

איזה מאתגר זה חינוך ילדים כמה שתלמדי בסוף תצא טעות

יודעת שהרבה מהסביבה שלנו שונה מאיתנו ושהילדים שלי נמשכים לחלק מהדברים שהם רואים בחוץ ולא מתאימים לנו.

אני לא רוצה לתת להם תחושה שיש גבולות אוניברסליים וזה סבבה לפעול מחוץ להם או שאין לי מושג אם יש מישהו שמתנהג אחרת מאיתנו וזו אפשרות רחוקה. ההיפך, אני יודעת שיש אחרים שמתנהגים אחרת, אולי זה קורה הרבה גם, וזה שהם עושים כך וכך לא הופך את זה לטוב. אנחנו אחרים ומתנהגים אחרת.

כמובן לגבי הדבר הספציפי אין לי מושג אם בבית שלהם זה בסדר, אבל לא ממש אכפת לי, אני משתמשת בזה כדי להעביר מסר 

אז זה המסר שחשוב לי להעביר לילדים שלי- את הילד הזה ההורים שלו יחנכו, בבית שלנו עושים ככה נקודה. מה קורה בבתים אחרים- לא אכפת לי.

לבן שלי הייתה דלקת אוזניים והוא בכלל לא התלונן על כאב, רק היה חום, וכשבאנו לרופאה אחרי 5 ימים (כי היו שישי שבת באמצע אז באנו ביום ראשון) היא ממש נזפה בנו כי זה כבר היה חמור והיה צריך אנטיביוטיקה.

אז לא תמיד הם מראים כאב

אצלנו חופשי מכניסים גם בין לבין, ואני יודעת שבהרבה מרפאות זה ככה

ככה זה אנשים מגיעים לרופא ילדים בלחץ לפעמים... זה לא שאת תמיד יודעת יום מראש. ממש מוזר ומבאס שהתעצבנו עלייך

לגמרי יכול להיות חיידק כלשהו

הרופא לא יגיד לך שאת סתם דאגנית אחרי 5 ימי חום

אצלנו אחרי 3 ימים מבצעים ספירת דם ושתן

אז הייתי מחכה לרופא שאני סומכת עליו.

היה לי אותו סיפור, עם חום מתמשך שלא נגמר, מרוב לחץ הלכתי לרופאה הראשונה שהיה לה תור.

היא נתנה אנטיביוטיקה  - סתם שיהיה, כי היא דאגה שהחום מתמשך.

האנטיביוטיקה גמרה על הילדה, בחילות ושלשולים, ממש מסכנה.

הלכתי למחרת לרופא הותיק והמוכר, אמר להפסיק ושזה ויראלי.

וכן, קרה לי אחכ כמה פעמים שהילדים תפסו את הוירוס הזה, וזה באמת ארוווווווווך

אבל מאז אני לא מוותרת על רופא שאני סומכת עליו (זה רק סיפור אחד מתוך רשימה ארוכה)

יש לנו תור לרופא הבוקר.

נראה מה יגיד.

@אוזן הפיל כן, היא ערנית, שותה ואוכלת. עם אקמול נראית 100% בסדר.

בגלל זה אני לא כל כך דואגת.

אבל נלך לרופא בכל זאת.

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

לגבי היחס של הילדים למשפחה הגדולה שלהם-

כותבת מהחוויה שלי:

בסוף, כל אחד צריך להרגיש שיש לו מקום.

כל אחד צריך להרגיש שרואים אותו.

ואצל כל אחד הצורך הזה בא לידי ביטוי בצורה אחרת.

אני באמת מאמינה שכשילד מקבל את המקום הזה לפי הצורך שלו,

זה יהיה רפואה ללב שלו.

וצריך חכמת הלב לעניין.

לדוג'-

נניח משפחה שהבנות רגילות להיות בשותף בבגדים, להחליף ולקחת אחת מהשניה,

ויש בת אחת שזה לא מתאים לה.

היחס יכול להיות: צריך לחנך אותה לחלוק, היא צריכה לעבוד על המידות (ואז להכריח/ לעשות מצפון/ לשכנע וכו')

והיחס יכול להיות: צריך לכבד את הצורך שלה ברכוש אישי משלה, בנפרדות (ואז לתת לה את המקום הזה ולאפשר לה בגדים רק שלה).

מאמינה שכאשר ילד מקבל את המקום,

שהוא מרגיש שרואים אותו (גם את הטוב והמיוחד שבו וגם את הצרכים שלו)

הוא לא יהיה בעמדה מתריסה מול המציאות.

זו אמת שנכונה לכל ילד בכל גיל ובכל משפחה.

במשפחה גדולה, יש התכנות קצת יותר גדולה שהמקום האישי יכול לפעמים להתפספס (בגלל גודל, בגלל אחים אחרים שדורשים יותר תשומת לב)

ויכול להיות שילד יוציא תסכול בצורת קיטורים על המשפחה כשבעצם זו דרך שלו לומר שהוא מחפש שיראו אותו בתוך המרחב המשפחתי.

וכשהצורך הזה יתמלא, גם בתוך משפחה קטנטנה וגם בתוך משפחה ענקית-יהיה לו טוב.

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

שאם את תהיי בביטחון מול הנושא הזה זה לא כ"כ יפעיל אותך,

את אשכרה הבאת הרבה חיים לעולם, מעל הממוצע,

עברת הריונות, לידות, את מגדלת אותם מוסרת את גופך ונפשך עליהם, תעופי על עצמך! זה סימן לגדלות, לא סימן לקטנות!

אם את בינך לבין עצמך תהיי עם מצפון שמסכנים שאיםמלי מספיק זמן לכל אחד , אוי מסכנים שהבגדים שלהם תמיד משומשים מאח אחר, אוי מסכנים ש... ווטאבר, אז המשפטים האלו מערערים אותך.

פעם ילדה מתבגרת אמרה לאבא שלה- למה להביא כ"כ הרבה ילדים? מה הקטע? ובא שלה אמר לה - תסתכלי פה על כולם, היה אפשר לוותר על מישהו? וזהו, השתתקה. 

בחיים לא שאלתי אותם דבר כזה, כי הם גם ככה אומרים ביוזמתם שכמה מהאחים שלהם צריכים לעבור דירה

(לפעמים הם שואלים אותי בקול רם למה הייתי חייבת לאמץ את אחד האחים)

משתפת מהמקום שלי כבכורה למשפחה בה מספר דו ספרתי של ילדים-

באמת עזרתי בבית הרבה. מאוד מאוד. ברמה בעיני שהיא לא פרופורציונלית לבת בבית.

ואיכשהו, באיזה קטע מוזר, ההורים שלי לא כ''כ הודו על עזרה בבית.

פעם, ברגע של גילוי לב, אמא שלי שיתפה אותי, שאם היא אומרת לנו תודה היא מודה שעזרתי והיא כאילו לא רוצה להיות בעמדה של מוקירת תודה אלא בעמדה שככה זה צריך להיות וזו החובה שלנו לעזור.  (לא יודעת אם הצלחתי להסביר- היא לא רצתה בגדול להרגיש מצפון כלפי העזרה שלנו ואמירת תודה, מבחינתה, נותנת פתח לתחושה שעשינו לה טובה). וזה מוזר כי גם מי שעושה את תפקידו המוצהר-בעיני צריך להודות לו.

עם השנים עלתה בי תחושה קשה של ניצול בהקשרים מסוימים (תוסיפו אופי מרצה, קושי בשימת גבולות.. היו לי אחים שהצליחו להציב גבול. אני לא.

היו גם מניפולציות רגשיות למיניהן- כמו אחרי שטענתי על עומס למול אחיות אחרות אז ה'עונש' שקיבלתי זה שלא הרשו לי לעזור בבית. בכעס. בהטחה. זה היה לא נעים וכמובן שבתגובה התחננתי לעזור..)

לא אפרט פה דוגמאות מחשש לאאוטינג אבל באמת-

המינון לא היה נכון.

ובעיקר היחס לא היה נכון- ילד (בעיני) צריך להיות *שותף* בבית. ילד לא צריך להחזיק אחריות של ניהול הבית.

עוד דברים קשורים- הרבה אמירות של אמא שלי שבשביל גידול הילדים היא פספסה הזדמנויות בקריירה (והיא עובדת הרבה מאוד בחוץ. והגיינה להישגים ותפקידים.. היא ממש לא עקרת בית). אמירות של ייסורי מצפון כמו שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על ההורות שלה. אבל, היי! את בחרת ללדת וללדת!!

(צריכה להיות הכרת הטוב של ילד להורה אבל לא מצפון ולא תחושות שבגללו פספסו)

האמת שבתורה נערה היה נחמד ה'שבט' שהיינו. אחרי שנישאנו נהיה קשה- כמעט לא היתה שבת שאפשר היה להגיע להורים ולהרגיש בית. תמיד זה היה עם עוד אחים והרגיש 'סניף' ענק.

כשבקשנו להגיע לבד (כלומר להיות בשבת עם עוד שישה אחים רווקים, כן? זה לא לבד לבד) ההורים לא הסכימו כי חשוב להם הגיבוש המשפחתי. ולכן שנגיע עם עוד זוגות. (ומה עם הרצון שלנו? מה עם להרגיש "ילד"?)

זה ב''ה השתנה.

בגדול הרבה פעמים שהאינדבדואל במשפחה הלך לאיבוד.

כמובן היו גם מלא רגעים יפים וכיף וגיבוש ותחושת עוצמה של משפחה גדולה. וכל מיני מצבים שהשקיעו בי כשהייתי צריכה..

אבל מה שפירטתי פה (ואמאלה מרגישה חשופה) זה כדי לתת איזושהי תמונה של מציאות שעלולה לגרום לתסכול ומרמור של הילדים.

גם אצלי בבית- הילדים עוזרים. ברור. גם אני חושבת שילד הוא חלק מהמערך המשפחתי ולכן שותף בזכויות ובחובות.

אבל הגישה שלי לזה שונה.

אני אומרת הרבה תודה. הרבה משבחת. גם גוערת כמובן כשצריך..(;

משתדלת לזכור שזה שהם הילדים ואנחנו המבוגרים זה משליך גם על הדרישה מאיתנו ועל האחריות שלנו (ולא רק על הזכות שלנו לקבוע ולהחליט).

בעיקר בעיקר משמעותי לי לזכור שהבחירה להוליד אותם היתה שלי בלבד (ושל בעלי)

ואם כמות מסוימת של ילדים או מציאות מסוימת (אצלי אין הרבה ילדים אבל אלו שיש צפופים מאוד) יוצרת איזשהו עומס או קושי או מחיר- זה שלי..

עוד משהו בעניין- ההורים שלי היו הרבה עושים לעצמם דברים. שזה נהדר זוגית. אבל כילדים הרבה הרגשנו בתחום ה''חובה'' בלי ההנאה.

היתה נפרדות לחלוטין. וזה יצר תסכול.

(תחשבי, לדוגמא- הם היו יוצאים מלא לנופש. המוו. ואני, גם לא בנופש וגם *תמיד מחוייבת*  לעשות בייביסיטר על כולם ועוד לחטוף על הראש שאני לא עושה את זה בלב שלם.)

אנחנו בבית שבנינו משתדלים שהילדים יקבלו מאיתנו הרגשה שגם הם בחלקים של ההנאה.

אתן דוגמא-

יום נישואין של ההורים שלי היה יום שהיינו צריכים להרים להם.

יום נישואין שלנו- הוא "יום הולדת של המשפחה". המסר לילדים הוא: בזכות שהתחתנו- יש לנו אתכם! זה לא סותר שהילדים גם מכינים לנו הפתעה (לרוב בעלי נותן להם סכום כסף שיקנו מתנה ומחנכים אותם גם לנתינה) אבל זה בא אצלם בשמחה ואהבה *ותחושת חיבור*. כי האירוע הזה שייך גם להם..

אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לכתוב ועוד מיליון דוגמאות

(גילוי נאות הייתי בטיפול על הנושא הזה, ב'ה עזר אבל כמובן שמצריך עבודה תמידית)

השורה התחתונה שאני באה לכתוב-

ילדים יכולים להיות מתוסכלים גם במשפחה של שני ילדים.

[ובאמת חלק מהדוגמאות שנתתי יכלו להתרחש גם במשפחה קטנה.

אבל אין ספק שהגודל של המשפחה שלי הוסיף משמעותית לעומס.

(למשל- אם היו אחרי 2 אחים והיה מצופה ממני להיות בייביסיטר שלהם, זה היה מסתיים אחרי תקופה יחסית קצרה, כשגדלו.

אבל לי היו שנים שנים שנים של מחוייבות לבייביסיטר על עוד ועוד אחים שנולדו)]

ואולי באמת הם נתלים בטענה של "משפחה גדולה" סתם כמשהו להיאחז בו (כמו שכתבת בכל מיני דוגמאות שאפשר לתת כותרות שונות לאותו מקרה)

ורוב התגובות פה היו לא להתייחס ולדעת שילדים לפעמים באנטי וכו..

ויכול להיות שזה סתם ושזה פינוק או עין קשה על המציאות

אבל

בשביל הסיכוי שזה לא סתם

חשפתי כאן מעט מהחוויה שלי (אני מעל 40. תראי כמה שנים זה מלווה אותי. וככל שאני יותר שנים אמא יש דברים שיותר כואבים לי ביחס לילדה שהייתי)

כדי לומר- שווה לעשות בדק בית.

לראות אם המינון של העזרה שלהם בבית הוא תקין,

לראות את החוויה הילדית מהעיניים שלהם,

ובעיקר לראות מה השדר הסמוי שהם מקבלים (ביחס לתפקיד שלהם, ביחס לאחריות שלהם, ביחס לשמחה *שלכם* במשפחה הגדולה למול אולי שדר של "עול",

האם הם מרגישים שהבחירה שלכם במשפחה גדולה היא זכות גם עבורם או בעיקר עול עומס *עליהם*)

את נשמעת אמא קשובה ורגישה

חיבוק וברכת השם עליך!

נתת לי הרבה נקודות לחשוב עליהן, על המינון הנכון בין בקשת עזרה לבין אי ניצול.

(האמת שאת העניין של לא לומר תודה אני מכירה מחמותי - מהכיוון ההפוך. היא לא אוהבת שאנחנו מודים לה על מה שהיא עושה בשבילנו, כי מבחינתה היא "מחויבת" לעשות זאת בשבילנו. אנחנו לעומת זאת מחנכים לומר תודה גם כי זה חשוב לנפש. וכמובן, גם אנחנו משתדלים להודות לילדים שלנו על מה שהם עושים...)

כתבת ממש יפה

אני רק חייבת להגיד שהמון ממה שתיארת אני גם חוויתי

לא הכל, אבל הרבה מאוד

ולא באתי ממשפחה מרובת ילדים

משפחה ממוצעת לגמרי

זה תלוי המון בגישה ובאופי של ההורים

חיבוק גדול

והתחברתי מאוד לגישה שלך, במיוחד על היום נישואין שהוא יומולדת של המשפחה...

לא יודעת אם זה מעודד אבל נשמע שהילדים שלך הרוויחו אמא מיוחדת מהחוויה הקשוחה הזו

נקודה כל כך חשובה.

אני גם ממשפחה ממוצעת לגמרי,6 אחים, ובכל זאת חוויתי לפעמים תחושה כזו.

גם היה אמירה של אמא שלי שהיא לא צריכה לומר לנו תודה ובכלל היא לא צריכה לבקש כי אנחנו שותפים.

רבתי איתה על זה שנים.

בעיני משפחה זה לא קיבוץ.

יש הורים שמנהלים. ילדים עוזרים.

וגם בין בני זוג שכן יש שיתוף מלא אנחנו ממש מקפידים לומר תודה.

והילדים לומדים. גם על דברים שמובנים מאליהם.

חשוב ממש הנקודה שהעלת פה,

וחיבוק על התחושות ❣️

ובעקבות מה שכתבת אני בהחלט אעשה עם עצמי בדק-בית.
כי אני בגישה שהילדים שותפים ולא מחליפים אותנו
אני לפעמים מתביישת לבקש מהגדולות עזרה, כדי לא להכביד עליהן.
באמת צריך למצוא את הגבול של במה לעזור ובמה לא.
וזה ממש נשמע ששנים היית בייביסיטר, כי כל שנה- שנתיים נולד עוד אח, ועוד ועוד...
וואו כנערה היה לך זמן לחברות? לעצמך? לתחביבים? (כן את מתארת שהשקיעו בך...)
תודה על מה שכתבת.
וממש אהבתי את הרעיון ליום - נישואין.

לא הייתי חלילה שפחת הבית(;

היו תחביבים, חברות (באתי והזמנתי), הייתי פעילה מאוד בתנועת נוער, היו כמה שנים גם של חוגים..

ההורים שלי השקיעו בנו

ונתנו לנו הרבה.

ויש לי הכרת הטוב והערכה על הרבה דברים.

הבית שלנו היה גם מלא בצחוק וביצירתיות, בדמיון ובפיתוח כשרונות,

כן קבלנו הערכה ומילים טובות על מידות ועל הצלחות.. היה לנו המון הווי משפחתי והרבה השקעה בכל מיני תחומים.
 

אני חושבת שהבעיה בכל מה שתיארתי נוגעת בתחומים הבאים:

- מינון (רמת העזרה של הילדים בבית)

- מי אחראי (על הבית..)

- הכרת תודה

- היכולת של הילד לסרב (ועדיין להחשב ילד טוב)

- והוגנות- כשזה תחום מאוד דק ומאוד עדין וצריך להיות כנים ועם אצבע על הדופק.

לדוג'-: הבן מגיע לשבת הביתה. ההורים רוצים לפנק אותו אחרי שהיה בפנימייה של הישיבה שבועיים ולכן כשהוא מגיע הוא לא עוזר כלום. אחותו שבכל השבועיים נמצאת בתורנויות הקבועות  רק מחכה שהוא יגיע ויעשה סופסוף את אחד ממטלות יום שישי, נניח שירותים ומקלחת. ואז מגלה שהוא על תקן אורח נח והיא ממשיכה לעבוד.

או למשל דוג' אחרת באותו הקשר- אחד הילדים שהוא על תקן המרדן, עושה בית ספר להורים והם מחליטים להמנע מעימותים איתו ולאוורר את העזרה שלו בבית.

בעקבות כך התפקיד שלו נופל על אח אחר.

באמת תוהה האם זה פייר. האם ההשפעה של החלטת ההורים צריכה לגבות מחיר מהילדים.

וגם מה הגבול?

אם אמא רוצה ששולחן שבת יפואר בכלים יפים ולא להשתמש בחד'פ גם לא בתבניות וההשלכה של זה-אלו ערימות בלתי נגמרות של כלים שהילדים שוטפים..

לגיטימי? לא לגיטימי?

יש לפעמים פתרונות פשוטים כמו מדיח(;

אבל השאלה במקומה עומדת-עד איפה ועד כמה נכון לקבל את ההחלטות שלנו כהורים, שהשלכותיהן נוגעות באופן ישיר בילדים..

אני חושבת שזה קורה לפעמים באופן טבעי (יצא לי לתפוס את עצמי פונה שוב ושוב לעזרה לילד שנענה בשמחה במקום לזה שעושה פרצופים ומוציא ת'נשמה עד שזז. אבל כשתפסתי את עצמי עושה את זה-השתדלתי לתקן)

מה שאני באה לומר זה

שיש עלינו כהורים הרבה אחריות עדינה ורגישה

וגם מקום לטעות כי אנחנו בני אדם

אבל כל עוד אנחנו כנים והוגנים ומשתדלים להיות ללכת עם האמת ועם הטוב ולתקן-

אז בע'ה נפעל טוב

נגיד ניקיון. אני לא יכולה להשתלט על זה לבד. ולגרום להם לעזור עם תורנויות ובדיקות כללים נוקשים כמו אמא שלך אני לא יודעת , בשבילי זו תהיה עוד משימה מעצבנת. בקיצור יוצא שהבית הרבה פעמים מלוכלך. ואז ילדים באים בטענות למה מלוכלך או למה מבולגן. ואם אני אומרת להם שהם יכולים גם לנקות אז מקבלת תשובה שזה הבית שלי , אני אחראית עליו, אני צריכה לארגן אותם לנקות.

זה לא עובד ככה. אם הם לא יקחו אחריות , אני לא ארדוף אחריהם .

גם כלכלי . בחורף נכנסתי כמה פעמים בבוקר לחדר של מתבגרת כשהיא כבר יצאה לבית ספר. גיליתי מחמם דלוק . חשבתי שהיא שוכחת. התברר שלא. לא שוכחת. היא משאירה בכוונה. עכשיו , הייתה בר מצווה שזה הוצאות , כן? אבל לא מפריע להם לדרוש טלפון חדש או עוד משהו בסגנון. זה לא ברור שבגיל גדול צריך קצת לפתוח עיניים ולהתחשב ולא להתנהג כמו ילד בן שנתיים שרוצה בימבה עכשיו?

רעש. תמיד טענה , מה את רוצה, אנחנו הרבה , מותר לנו לשמוח, הייתם צריכים לבנות ארמון שיהיה מספיק מקום ולא יפריע.

וכמובן -אתם חינכתם אותנו ככה, אתם הורים אז תתמודדו , זה הבית שלכם.

זה יפה תיאורטית . בפועל אם אחריות רק עלי על הכל , זה לא עובד. וגם אם היה ילד אחד , לא היה עובד. היה אפילו יותר גרוע. כי במשפחה קטנה הורים כן יכולים טכנית לטפל בכל דבר בעצמם , לצ'פר על כל הזזת אצבע ולהיות על כל קושי. 

את האמת כאב לי נורא לקרוא שהם היו יוצאים לנופש ומשאירים לך עבודה, ועוד באים בטענות...

אצלנו היינו יוצאים כל המשפחה יחד, ושההורים יצאו לחול זה היה לבד.

אבל אז לא הייתי בייביסיטר אלא הלכנו לסבתות. זו ממש אחריות עצומה בעולם שאין בו פלאפונים והיה מאוד יקר להתקשר לחול.

מעניין אותי לשמוע אם פעם הצפת את מה שהרגשתי מולם.

את יותר מרגישה שמה שעברת בנה אותך או שמה שעברת גרם לך חסך? ואולי גם וגם..?

היינו גם נוסעים לטייל ולנפוש כמשפחה

והיו לנו הרבה חוויות משפחתיות.

אבל כשהם נסעו לבד ומגיל מסויים אני שמרתי זה היה סיוט.

התחתנתי מאוחר אז שמרתי באמת המון שנים.

אפילו אחרי החתונה..

חושבת שאחד מהדברים שהכי קשה לי זה שלא כ''כ חוויתי הדדיות (בכל מיני מצבי עזרה שביקשתי ולא נענתי. אפשר כמובן לומר שהם נתנו לי את החיים שלי ואני צריכה להיות אסירת תודה על כל ותמיד בעלת חוב כלפיהם..

ועם זאת, בהקשר של העזרה הייתי בטוחה שיום יבוא ואקבל בחזרה בתחומים מסוימים והתבדתי.)

מאמינה שהעניין קשור גם למבנה נפשי ויכולת רגשית.

באזני שמעתי את אחותי אומרת לאבא שלי אחרי שארחה את הרווקים כשההורים נפשו-שהיא תשמח לשמוע ממנו ומאמא שלי תודה..

אני לא הייתי מעזה, כשניסיתי פעם לגעת בנושא- זה היה נפיץ. היא, עושה את זה בקלילות ובחצי צחוק וזה עובר..

לגבי ההצפה של העניין-היו פעמים שזה היה מתפוצץ בינינו. אף פעם לא הצלחנו לפתוח את זה רגוע ומרפא.

עם השנים הבנתי שאמא שלי ישר לוקחת את זה למקום של האשמה ולא מסוגלת להתמודד מול זה.

בכלל להבין שגם לה יש את הפצעים שלה שכנראה גרמו לה לפעול כפי שפעלה, לראות אותה כאדם ולא כאמא זה היה חתיכת לימוד.

עם השנים גם למדתי לא לצפות ולא להתאכזב.

ואז הקשר שלנו יחסית על מי מנוחות.

כשמוצף לי מדי (הרבה פעמים שהצרכים שלי נדחים מפני צרכים זהים של אחים שלי. כבר זיהינו איזשהו דפוס שכבכורה איכשהו אני נתפסת כלא צריכה תמיכה)

אז טיפה מתרחקת עד שיותר רגוע לי..

מה שעברתי קודם כל הוציא אותי לחיים בלבוסטע חבל על הזמן

בכל תחומי תפעול הבית

כמעט כולנו בלע'הר יודעים לבשל, לנקות, לגהץ, לתקן, לצבוע.. גם הבנים וגם הבנות.

שזה גם לזכות ההורים שלנו.

המצחיק הוא שבעלי מגיע גם ממשפחה ברוכה. אבל שם הילדים לא נקפו אצבע.

כשהתחתנו הוא לא ידע לעשות כלום ושוב מצאתי את עצמי עם העול עלי..

עם השנים וההריונות המצב תוקן והרבה מאוד עליו.

היום יש בי איזשהו מקום תגובתי של אין לי כח לעזור ולא בא לי להושיט יד כאילו שבעתי מזה בחיים שלי.

מאמינה ומקווה שאחרי שאקבל את זה אותן לזה מקום- זה יתאזן בע'ה.

מה שעברתי בנה בי הרבה את ההורות שלי

וגם יצר בי פצע גדול שאני מתמודדת איתו בכל מיני הקשרים.

הגדול שלי עוזר המון. אני גם מודה לו ומשבחת אותו בלי סוף, אבל עדיין- העזרה לא פרופורציונלית בעליל.

אמנם זה זמני, רק בהריונות, אבל זו תקופה לא קצרה, והוא באמת עושה הכל והוא רוצה לעזור באהבה ואפילו מציע לעזור בדברים שלא ביקשתי (לקלח ולחתל את הקטן, והוא מעולם לא עשה את זה אבל הוא רואה שאני לא מתפקדת) הוא ממש אבא שלו ואני במיטה סמרטוט

ואי אין לי מה להגיד ולצערי לא מסוגלת פיזית לשנות משהו, אבל כאב לי😔

מראה על הרגישות והלב הטוב שלו.

מציעה לצ'פר אותו ולפרגן לו בחזרה.

לקנות לו משהו מפנק. לתת לו דמי כיס שיקנה לעצמו משהו במכולת בדרך הביתה. לכתוב לו פתק כמה משמעותית העזרה שלו. 

ואני חושבת שברגע שהיחס שלך כלפיו וכלפי העשיה שלו הוא *לא לקבל את זה כמובן מאליו* רק זה עצמו- יכול מאוד לשנות את הרושם שזה יעשה לו בנפש.

כמו שאמרת- מלא להודות.

להעריך אותו בפניו.

להרים לו.

לא ציינת מה הגיל שלו אבל חושבת שגם בגיל צעיר אפשר להיות מולו באיזושהי שקיפות ולשתף שזה זמני ולא מובן מאליו.

וגם לצ'פר אותו על זה.

אפשר ביום כיף עם אחד ההורים (גם יציאה אישית לגלידה יכולה לתת את תשומת הלב הזו), נסיעה מיוחדת לסבא וסבתא,

איזושהי יציאה לאנשהו,

מתנה קטנה..

מה שנראה ומתאים לכם..

בגדול-

לתת לו תחושת חשיבות

יחד עם הערכה

ויחד עם פרגון מעשי.

חיבוק ובהצלחה

זה המצב שיש לך כרגע ויש לך ילד מדהים שעוזר לך,

פשוט תתני לו תחושה שאת מעריכה את זה מאד.

בסוף לא באמת משנה אם ילד גדל במשפחה ברוכה, או קטנה, או עזר או לא.

משנה אם העריכו את מה שהוא כן עשה ושיקפו לו את זה.

בטוחה שיכול להיות ילד שעזר ממש מינימום ויצא עם אותה תחושה של 'שמים עלי פס'.

זה לא באמת קשור לכמות העזרה.

אם תשקפי לו את ההערכה שלך בצורות שלך, יציאה או צ'יפור או מלא מילות תודה הוא רק יגדל מיזה ויעריך אותך.

חיבוק ❤️ הרגשתי את הכאב שלך מהמילים. וזה בסדר שילד עוזר. לא צריך לכאוב על זה. ❤️

ממש כואב לקרוא.

רק בא לי להגיד לך שזה ממש לא חייב להיות ככה ( אמנם נראה שאת יודעת בעצמך אבל בכל זאת...)

אני גדלתי כבכורה במשפחה ברוכה ( לא דו ספרתי אבל כן גדולה)

הייתי עוזרת אבל ממש לא ברמה ובצורה שאת מתארת. בכלל בכלל לא.

אמא שלי לגמרי ניהלה את הבית ואנחנו ברוב טובנו עזרנו לפעמים. ובלי כל התחושות מסביב שאת מתארת.

וממש השארה לקרוא אותך ואיך את עושה את השינויים בחיים שלך.

ותמיד רצינו עוד.

כולנו.

אנחנו כל המשפחה בתחושה שכמה שיותר ילדים יותר טוב, ומאוהבים במשפחה שלנו.

מקור הכוח של כולנו ב"ה.

ותמיד הרגשנו כך.

אני כותבת את זה למקרה שמישהי תקרא את השרשור ותחשוב שתמיד ילדים למשפחות ברוכות לא נהנים מזה...

אז שתדעו שזה יכול להיות ההפך.

שאני עם מלא מחשבות על זה כבר שנים

כל הזמן בבדיקה

כבר לא מאמינה באידאל נכון יותר

אלא בעיקר בהקשבה פנימית

ואמון בהשגחה פרטית

בעלי גדל במשפחה עם הרבה ילדים והוא וכל האחים שלו ממש בטוב עם זה ומשפחה מהממת. והם עזרו בבית. אבל בפרופורציה..לא במקום לחיות..והעובדה שכולם לאורך כל הנשים מאוד קשורים לבית ולמשפחה ואוהבים אחד את השני ומאודדד מעריכים את ההורים והחינוך שלהם

וזה ממ שנותן לי בטחון לא לקשר בדווקא את המורכבויות ישש עם הילדים דווקא למספר ילדים

אלא להתמקד בעיקר באיכות ,בעבודה הפנימית מולם, ביכולת להעניק מרחב בטוח ואוהב ולהשתדל ולהתפלל...

ולא לשדר את הספק

זה הכי גרוע

י שרגעים שהוא צף

כי אני לא גדלתי ככה בכללל

אבל מה יצא לי מזה נכון לא היה עלי אף עול ותפקיד בבית כילדה

פינקו אותי

אבל יצאתי עם תחושת חוסר מסוגלות מול החיים

ובלי חוסן נפשי

ובעיקר בלי שייכות לבית ולמשפחה ממש לבד בעולם

אז וואלה זה לא יותר עדיף לי

ובאמת מאמינה שכל אחד יש לו את הסיםור המושגח לשו

והילדים שלי הנמשות שלהם רצו דוקא את הסיפור 'לנו

משתדלת לאהוב ללמוד לגדול במרחב ההז של האמהות

מתפללת שה' יתן לנו את הכח ואמן שנהיה ראויים לאמון שנותן בנו כהורים

וגם נכון להיות בהקשבה לכוחות

במתינות

בסבלנות

גם בעלי ממשפחה של מלא ילדים סופר משוחרר ומחובר מאד למשפחה ולאחים.

מה שחשוב בסוף זה לשמור על האווירה, והיא לא מושפעת דווקא ממספר ילדים.

וכמובן לוודא שאין חורים ברשתות בחלונות

להרגעה- קרח, פניסטיל, גם להדביק חתיכת סלוטייפ קצת עוזר

אלתוש

די עוזר אפ זוכרים למרוח

אל תקני את האחד בתרסיס, הוא נכנס לנשימה זה נורא..

יש גם את הדוחי יתושים ששמים בשקעים עם נוזל כזה, ויש את הקוטל חרקים (עושה אור סגול שהרחקים נמשכים אליו ואז מתחשמלים ממנו)

אחרי- אלוורה, פניסטיל ג'ל

מעדיפה דברים טבעיים ,

לא אלתוש וכאלו

ויש לערוגות ספריי שמיועד לזה (יש בו ציטרונלה ועוד כמה שמנים)

בדיוק קניתי, מקווה שיהיה מוצלח

לק"י

הייתי בטקס של בעלי עם הילדים, והיה שעמום.

החלק המרגש היה בסוף, כשהם התחלקו לכיתות, וכל אחד קיבל את התעודה שלו.

למדתי לקח להבא, להגיע בסוף.

אז לא היה אפשר להתפצל ככה

מעצבן אותי

למרות שאין לי על מי

אבל אופ

ובאלי להקיא

הסתיים??

בכל מקרה רק רוצה לומר כל הכבוד שאת מוציאה פה כדי להגיע פחות טעונה לבעלך .... מקווה שעזר 

אבל לשמחתי גם בעלי כבר גווע😂

ואחי החמוד הסכים לשמור על הילדה ושנאכל בנחת לפני שחוזרים

אז עכשיו אני אכולה ושבעה ובדרך הביתה

ברוך ה'

תודה לכן!❤️❤️

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...