אויייישש

כתמים על צבעוני לא אוסרים.

וכשיש כתמים - זה לא שאסור להיות ביחד (מבחינה הלכתית... מהלינק בנוחות שלך זה נתום לשיקולכם)

כל עוד זה כתמים ולא ווסת אז עם ליווי הלכתי נכון לא נאסרים. גם מי שמחמירים בד"כ ביחסים עם כתמים כנראה שבמקרה הזה עדיף למצוא דרך כן לאפשר 

לא פשוט

בטוחה גם שהמפגש ביניכם יהיה לא פשוט עם כל ההתרגשות והציפיה.... ובמיוחד שנוסף עוד בלת"מ כזה. אז רק אל תיבהלי. זה קלאסי מריבות ומתח אחרי פרידה ארוכה. תבואי מוכנה

כל מי שסובלת מכתמי גלולות, הנחיה ממש חשובה:

1. רק תחתונים שחורים!!!!

2. לא להסתכל בתחתונים/ טשיו/אסלה אחרי ניגוב!!! 

טהורה?

אל תסתכלי!!!

בזרם דם את,תדעי.

וככה הרבה פחות בעיית כתמים

בהצלחה!!!

אם את צריכה תבדקי הלכתית מה לעשות עכשיו, למשל מה שנביעה כתבה.

יכול להיותש לא יתפתח למחזור. הלוואי...

לא בטוח שאוסר בכלל

זה לא אוסר ברמה האת ב''ה בלי עין רעה

אבל לא היינו ביחד כבר המון זמן ואם לא נוכל עכשיו אז יקח עוד שבועיים מלאים ומי יודע מה יהיה עד אז . 

המתח הזה אוף

למה ה' חייב לעשות לי ככה למה?????? רק הוא יודע כמה קשה לי לחיות

יש איזשהי הנחה כזו שכשיש כתמים צריך לפרוש.

זה לא נכון!

זה תלוי בך ובהרגשה שלך.

אם אתם עדין רוצים להיות ביחד וזה לא מפריע לכם- אז תהיו ביחד.

רק תקפידו על סדין צבעוני

ושבעלך לא יסתכל על עצמו וילך לשתוף את עצמו

עדיף לא לקיים יחסי אישות עם כתמים אפשר להקל במקרה של חיילים וכו עדיף לדבר עם רב

לק"י

יש כאלה שאומרים לחכות 24 שעות מאז שיש כתמים, ויש כאלה שלא.

לכן היא צריכה לברר מה הפסיקה הכללית שלהם, ומה באופן אישי במצב הנתון.

ואם זה לא סיטואציה רגילה אלא הזדמנות של פעם בחודש בוודאי שיש מה לבחון מחדש את ההמלצה הזו 

ותמיד כדאי להתיעץ אבל בסוף ההלכה היא שמותר. רק חייבים לוודא שלא רואים דם באופן שאוסר ולא בצמוד לקיום היחסים (מגבת כהה בחושך וכו)

אולי יש דעות שאומרות שעדיף שלא.

אבל זה לא הופך את זה לאסור.

זה בדיוק הדקויות שהופכות מקרים כאלו לבעייתיים.

כי אם האסור משתרש אז זה כבר מרגיש שלא להימנע זה קולות והרבה זוגות יעדיפו בכלל שלא לשאול או לבדוק

ואת אמרת שזה לא מדויק.

וזה ען. זה לא אסור.

(זה לא תמיד כדאי, ועלולים להיאסר

אבל זה לא אסור)

זה אולי סמניקה.

אבל סמניקה שהיא חשובה

שכתבת- יש איזשהי הנחה כזו שכשיש כתמים צריך לפרוש.

זה לא נכון!

זה לא שזה לא נכון ותלוי רק בך. כן יש רבנים שמנחים כך כי עדיף ככה (לא אוסרים, אומרים שרצוי)

ההנחיה לפרוש היא משום החשש שמא יאסרו.

ולא כי אסור / רצוי להחמיר ולא להיות ביחד.

ולכן זה תלוי בהם

זה באמת החשש שהשריש את המחשבה הזו שזו אסור לכתחילה.

כן, זה מגביר את הסיכון להיאסר אחרי יחסים.

זה נורא תלוי בכמות הכתמים

אבל בעיקרון

אם את שוטפת את עצמך לפני.

משתמשים במגבות כהות

ונכנסים אחרי מיד למקלחת בלי חהסתכל על כלום

ולובשים אחרי תחתון שחור

ולא מסתכלים על בכלל!

לא על עצמיכם

לא על המגהות

לא על המים

אז הסיכויים להיאסר יורדים משמעותית 

(ובמקרה שלכם שהוא במילא חוזר מוצש אולי זה שווה את הסיכון)

אוף,מצב ביש

את בשלב שבו תמיד יש לך כתמים? 

עצוב לי שלא קיבלת הנחיות איך להיות ביחד מבלי לחשוש יותר מדי.

עצוב לי האמירה הנחרצת שזה יאסור במיידי בהרבה מקרים שהתישבה על החרדות שלך.

עצוב שקיבלת תחושה שזה סיכון כל כך גדול שלא שווה את זה.

תראי עם עצמך אם את יכולה לעשות עבודה עצמית של איך להפחית את החרדות ולהיות ביחד מתוך אהבה ושלווה

כי נשמע שאת ממש זקוקה לביחד הזה

האם את מכירה את הההנחיות איל לנהוג כשיש כתמים כדי שלא להגיע למצב שנאסרים?

ואם תהיו ביחד

ונגיד תאסרו בטעות

אז מה עדיף להיות בהגדרה מותרים אבל כמו אסורים?

במילא הוא יוצא שוב לשבועיים אז מה עדיף שבת בבית מלאת חרדות להאסר

או פשוט להתרכז בעיקר שהוא חזר הביתה 

לאסוף מלא חיבוקים

להיות יחד 

עם זהירות 

אבל בלי חרדה

ואם יעבור בשלום

מצוין

ואם לא חלילה- אז לפחות תרוויחואת מה שכן אפשר

והעיקר להנות מזה שהוא בהית שלידך שאפשר קצת לשחרר אחריות

זה ממש מאתגר הכתמים עכשיו

אבל בבבקקששהה תעשי לנפדך

ואל תקשיבי ליצר הרע שאומר לך

שככה כלום לא שווה

או שכדאי להמנע מהכל כדי לא להאסר

חבל

רק רוצה להסביר, שחרדה זה לא משהו רציונאלי.

זה תופס אותך מבפנים בבטן ולא מרפה.

זו מצוקה אמיתית שקשה מאוד לשחרר אותה לבד.

דווקא אישור חיצוני *ללא הסתייגות* היה יכול לעזור, הרבה פעמים מה שקשה זה הצורך באישור. לדעת שאני בסדר, שמה שאני עושה זה בסדר. אבל כל הסתייגות אפילו קטנה, מכניסה ללופ אינסופי של מחשבות וחששות.

במקרה כזה מה שצריך לשמוע זה - "זה בסדר גמור".

זהו.

בלי הסתייגויות, בלי אבל, בלי לא כדאי.

כי זה רק מעמיק את המצב הנפשי

זה לא יצר הרע

זה מצב נפשי אמיתי שקשה לצאת ממנו לבד 

שאנשים עושיך מתוך חרדה -- זה לא מזין אותה?

שואלת מסקרנות

וחיבוק לך, תודה ששיתפת ❤️

לא לאשר את ההתנהגות החרדתית, אלא להיפך.

אני לא יודעת אם אצליח להסביר.

אתן דוגמה מעולם קצת אחר.

אם אני חוששת ששכחתי לסגור את הדלת של הבית, ו*חייבת* לבדוק שוב אם סגרתי. הדבר המומלץ לעשות הוא לא לחזור לבדוק, זאת אומרת, לא להיענות לחרדה כי זה אכן מזין אותה. 

אבל אם אני חוששת שלא התכוננתי מספיק למקווה, וזה גורם לי לחפוף את השיער שלוש - ארבע פעמים לפני, לגזור את הציפורניים משש עמוק, לצחצח שיניים פעמיים - שלוש ועוד. מה שאני צריכה לשמוע זה "את עושה את ההשתדלות שלך, וזה מספיק. מה שאת עושה זה טוב. פעם אחת ודי". ולא "זה בסדר לעשות פעם אחת אם את בטוחה שניקית את כל הסבון". כי זה לא עוזר, האחריות רק מגדילה את החרדה. פעם אחת שלי כנראה יסודית יותר משל רוב הנשים, וזה לא ממקום מתנשא, אלא כי הפחד כל כך גדול, שאני ממש ממש מקפידה. אז אני לא צריכה שיגידו לי להחמיר, אלא יעזרו לי לשחרר את המועקה הזו. אמיר מסוייגות, היא דווקא זו שמאפשרת להתנהגות החרדתית להמשיך. אני לא אומרת שההנחיות החותכות צריכות להיאמר לכל אחת. אבל אם מישהי סובלת מחרדה או ocd (שזה סוג של הפרעת חרדה, אגב). צריך לפעמים לא להסתייג, דווקא כדי לא לתת מקום לחרדה הזו. 

אני דברתי במטרה לחזק אותה להבחין בין עיקר לטפל בבסיטאציה הנוכחית

היא כל כך חיכתה לו שיחזור

ועד ש

ויש להם אפשרות להיות בינתיים מותרים וגם להיות יחד

ולבחור לשים את כל המשקל רק בחרדה מעוד שבועיים לטבול

ובכלל זה להפסיד את הזמן היקר שלהם יחד עכשיו

חבל כל כך

לא נגעתי בכלל בחרדה מהטהרה

כי זה לא הנושא

זה רק הסחת דעת בעיני מלהיות נוכחת בכאן ועכשיו

הכתמים גדולים ומלחיצים

עניתי על סמך תחילת השרשור

אבל התשובה העורפלת הכללית שקבלת לא נשמעה מספיקה

מנסיוני אפשר לקבל הדרכה מפורטת

וגם מרגיעה מאוד ומכווינה בדיוק לזהות אם כן או לא ואיך וכו

או שלא מספיק פרטתם או שבמקרה הרב היה עסוק ולא פנוי מספיק

בדיוק העניין.

ברור שזה חבל

ברור שזה מבאס

אבל זה לא רציונאלי

כתבת "בלי חרדה", כתבת "לא להקשיב ליצר הרע"

זה לגמרי להתייחס לחרדה כמשהו שניתח לשחרר. כך זה היה נשמע לפחות

ורק רציתי להגיד, שזה לא כל כך פשוט.

לא תמיד זה "לבחור לשים את המשקל"

לפעמים הנפש בוחרת לבד

זה לא "רק הסחת דעת מלהיות בכאן ועכשיו"

כי זו בדיוק ההתמודדות עם חרדה. משהו שנראה עצום וגדול ומאיים, שלא נותן לשחרר. זה מעיק, זה לא נעים. החרדה לפעמעם גורמת לתחושות פיזיות ממש. בחילה וסחרחורת, תחושה גדולה של חוסר אונים.

היא תיארה שהיא בחרדה, ואת כתבת לה לא להקשיב ליצר הרע.

ואני רק רציתי להגיד, שזה לא תמיד כל כך פשוט.

ייתכן שזה לא מה שפותחת השרשור מרגישה, אני רק רציתי להאיר לגבי עניין החרדות. 

הדוגמה של הטהרה נכתבה בתגובה למקורית שביקשה הסבר באופן כללי, לא בהקשר הספציפי הזה. ובאופן כללי התגובה לא נכתבה כדי להגיד מה נכון בהכרח לעשות עכשיו, אלא כדי להסביר את עניין החרדות. שלא תמיד עוזר שכותבים לשחרר. כי זה לא כל כך קל

את משליכה משהו שאת מרגישה ומתמודדת איתו

יל סיטואציה

לא כל שימוש במיךה 'חרדה' פרושו חרדה קלינית מאובחנת..כזאת שמשתלטת לחלוטין ואין בה בחירה וכו כמו שתארת

ואני כן מכירה -ואת צודקת ששם צריך הכוונה טיפולית מתאימה

וממילה אחת שהיא כתבה לא את ולא אני יכולות לתת אבחנה

אני כותבת כי ברוב המצבים בחיים יש לנן בחירה גם בעולם הרגשי שלנו

ומי שלא-אז מוזמנת לפרט מפורשות שזה מצבה כשמשתפת בשאלה

ואז יענו לה בהתאמה יותר

אני לא מתנגדת למה שאת כותבת

אני פשוט לא חושבת שזה המענה שנצרך פה בסיטואציה לפחות לא על פי מילה אחת 

שאני משליכה. 

אבל זה לא ממילה אחת, גם בשרשור הקודם וגם עכשיו זה נשמע מעבר לזה.

לא רוצה להתחיל לנתח כאן כל הודעה והודעה. ייתכן ואני טועה

ומה מצבך הנפשי כרגע

ותשאלי האם במצב הזה כן מותר להיות יחד

בבעל שיוצא למילואים ולא יהיה שבועיים נכנסים עניינים הלכתיים נוספים.. 

הרב צריך לדעת את הפרט הזה כשהוא פוסק לכם.

יש דרכים להמנע מלהאסר גם בקיום יחסים כשיש כתמים 

בקיצור מתחננת בשביל השלום בית שלכם והשפיות הנפשית שלך שתתייעצי בפירוט עם הרב ואפילו תפני לרב אחר אם את חושבת שהרב שלכם לא יתיר

הוא אמר שמותר ולא כדאי בכלל

אמרתי על הצבא,לא התייחס לזה

כי מה זה אומר שמותר אם לא כדאי בכלל.

הייתי שואלת שוב רב אחר ומספרת איזה פסק קיבלתם מהרב ושזה מבלבל ולא ברור איך לנהוג בפועל

ממליצה מאודדד להתקשר לרב אודי רט. אנושי ועם כתפיים רחבות מאוד. הבנתי שגם הרב בורנשטיין נותן המון הקלות לחיילים, הלוואי שתספיקי לדבר עם אחד מהם.

כך שהיה קשה אם בכלל להיות יחד בלי להאסר בשיא הקלות

עם גלולחת הנקה יש סיכוי שזה יקרש והכתמים יקטנו. תשתי הרבה ותקחי רבע כפית קינמון 4 פעמים ביום.

לערבב עם מים או ביוגורט או אפילו לקחת ככה בכפית ולשתות מים אחרי.

אצלי זה עושה פלאים במיוחד עם הגלולות שזה לא מחזור רגיל 

לא בטוחה שהרב רוצה שהמספר שלו יפורסם ככה ברבים.

אפשר גם להתקשר למכון פוע"ה ולבקש שהוא יחזור אלייך.

02-651-5050 (זה מספר שבטוח מותר לפרסם פה...)

לק"י

אם המספר שלו לא מפורסם, אז בעייתי לפרסם פה.

לכן אני מוחקת.

פותחת יקרה- תפנה לתוהה לעצמי אפילו בניק אחר והיא תיתן לך את המספר.

בשורות טובות!

אם בע''ה יפסקו הכתמים, הייתן מבקשות יציאה לליל טבילה גם אם בפועל לא היה מקווה אלא רק הרבה זמן בלי ביחד? משהו כמו שלושה שבועות+

לא קראתי תגובות אבל מבינה בתחום

קודם כל, חשוב לדעת ששווה לשאול על כל שטות, רבנים ממש מבינים את העניין של הצבא ותתפלאי לשמוע את התשובות.

לגבי מניעה, צריך לחשוב טוב טוב ולהתייעץ עם רב איזה מניעה מתאימה בצבא, לא אומרת מה טוב לך אבל צריך להקדיש יותר מחשבה מזוג רגיל ולהיות אם היד על הדופק, לא אומר שמה שהתאים פעם מתאים היום, יש נטייה להתקע על משהו שלא תמיד עושה לנן טוב, במיוחד במאפיינים של בעל בצבא- שווה לשקול מחדש.

לא הבנתי את השאלה לגבי הליל טבילה, את תלכי למקווה או לא? אם יעבור משהו כמו חודש נראה לי לגטימי לבקש ליל טבילה. האמת שיש מקרים שיש לילות טבילה שיותר צפופים מפעם בחודש (אם היה דימום וכו') וחיילים מבקשים. חוץ מזה, אני בעד לנסות, מקסימום יגידו לא (אפילו תגידי לבעלך כהנחיה לבקש ולא תדעי אם הוא ביקש או לא, כדי לא לצפות ולהתאכזב, ואז אם כן, זה ישמח אותך)

ממש חשוב להתייעץ עם הרבנים הנכונים, לא יעזור להפעם, אבל תדעי לפעם הבאה, מכון פועה לא הכתובת, יש רבנים שמתמחים בצבא, אם תרצי תכתבי לי באישי ואפנה אותך

תדעי לך שאני חושבת עלייך ומתפללת שישתחרר מהמילואים בקרוב!

אני כבר מרגישה שאני לא שורדת את זה יותר 

קשה לי בצורה שאין לתאר

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת

אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון

יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

זו שונות נוירולוגית

לפחות על פי ההגדרה

הלכתי לבדוק את ההגדרה

זו אכן לא לקות אלא הפרעה

אבל באותו רעיון

אוטיזם זו הפרעה ומחוננות זו לא הפרעה אלא יכולת

אוטיזם: ממה זה נגרם, איך מזהים, איך מאבחנים? | שירותי בריאות כללית

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.

יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.

לק"י

שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.

אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.

רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.

ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).

וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

אני גם חושבת שכל המתואר לא קשור בהכרח למחוננות

בעבר מחונן עם אוטיזם נקרא תסמונת אספרגר

אוטיזם הוא ספקטרום .יש אנשים וילדים בתפקוד נמוך מאוד או גבוה .

או ממש מעל הנורמה .

כמו תסמונת אספרגר.

המאפיין הוא קושי בהבנת מצבים חברתיים.

קושי בהבנת סטואיציות חברתיות רגשיות .

אצל מחוננים להבדיל יש פער בין היכולות הקוגניטיבית הגבוהות.ליכולת החברתית והרגשית.

פעמים רבות הן מוקפצים כיתה,זה מוסיף על הקושי והפעם.

המחוננות יכולה לגרום לפער בין הילד המחונן לשאר הילדים (מבחינת יכולות, תחומי עניין, קנאה אפילו של שאר הילדים כלפיו)

וגם פער בין הילד והדברים שהוא קולט, להבנה שלו את הסיטואציה.. למשל קליטה של משפטים של המבוגרים והבנה של ההקשר אבל חוסר הבנה מול מי אפשר להשתמש במשפט כזה.

ואז זה יכול לייצר איזשהו פער שנראה כקושי תקשורתי חברתי אבל כשהשנים יעברו והפער יצטמצם זה יראה אחרת. 

גם אני לא הכרתי את הקשר בין מחוננים לצורך מוגבר בשקט, רגישות לרעשים וקושי במעברים. אבל גם הדברים האלה יש אנשים נוירוטיפיקליים שסובלים מהם, אז יכול להיות אנשים שהם גם עם רגישות חושית מוגברת וגם מחוננים ולא על הספקטרום.

(שאני זיהיתי בה את עצמי, אגב)

אבל לכאורה זה לא קשור למחוננות, אלא משהו בפני עצמו... (אני למשל לא מחוננת🤭)

נורמטיביים

שמתפתחים בצורה תקינה מכל הבחינות?

זה כדי לא להגיד התפתחות תקינה (כי אז יגידו, מה אוטיסטים הם לא תקינים)

או נורמלים (כי אז אפשר להגיד, רגע אוטיסטים לא נורמלים).

רוצים להתייחס למגוון הנוירולוגי

סוג של פוליטיקה קורקט.

אפשר להתחבר לזה או לחשוב שזה מוגזם

וטיפיקל- אופייני, טיפוסי.

אנשים עם התפתחות נוירולוגית טיפוסית=רגילה,

מול אנשים שהם 'מגוונים נוירולוגית' - על הרצף, adhd וכדו'.

נראה לי שעיקר השימוש הוא באמת מול אוטיסטים, אבל אולי פשוט נראה לי כך כי אני מתעניינת באוטיזם( הבן שלי על הספקטרום)

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבחרי משהו שיתאים לך

אפשר ללכת לטיפול עמוק, אפשר לקבל כלים לחרדות.

אני באופן אישי ממליצה לא להסתפק בעזרה סימפטומטית, כלומר להמנע נניח מהתקפי חרדה או מחרדות (cbt למשל בכיוון כזה) ויותר מאמינה בלהגיע לשורש העניין. להקשיב לחרדה, להבין על מה היא יושבת.

בעצם, חרדה, היא פחד שלא הקשיבו לו ודופק חזק יותר...

ופחד צריך הקשבה, הוא תמרור אזהרה פנימי

שמכוון אותך להזהר מתהומות ומקומות שעלולים להזיק. אפשר ללמוד לעבוד איתו בצורה נכונה ועמוקה, בלי להתעלם ולהדחיק, ובלי להתבוסס...

בסוף בעומק כל דבר שמפעיל אותנו רגשית, ובטח דבר שמציף ככה, יושב על מקומות עמוקים שכנראה הגיע זמן רפואתם.

ממש ממליצה לא לחפש "לכבות" את זה, אלא למצוא מענה שיאפשר לך מענה עמוק יותר למה שהנפש מנסה להעלות.

אני אישית מלמדת ומדריכה בכלים להתמודדות עם פחדים, וכמובן יש עוד בעולם

חוזרת וממליצה לבחור גישה של הקשבה ומעבר בפחד ולא של נסיונות כיבוי שלו. בעולם ובכלים הטיפוליים וגם הפסיכיאטריים אפשר למצוא לכאן ולכאן.

בהצלחה יקרה.

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.

ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.

לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.

תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.

מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.

חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!

היה לנו עם כמה ילדים. הם מחפשים את הביטחון ולכן נרגעים מיד כשמוציאים לחיבוק. אם ההבנה שלה מספיק מפותחת אפשר לשאול אם משהו הפחיד אותה. אצלנו היה פעם אחת תמונה על הקיר ובפעם אחרת רעש של דלת שגרמה לה לחשוב שהלכנו ועוד פעמים שלא ידעו להסביר.

בד"כ הם לא יודעים להגיד עדיין מה מפריע להם. אבל מבחינתי, אם חיבוק מרגיע אותם מידית ולא מצאתי שום דבר פיזי אז כנראה שהצורך הוא ריגשי

אצלנו הקטנה בת שנה ותשע גם כמה לילות היתה לא רגועה

האמת שלא ראיתי תולעים ממש על אף שבדקתי כמה פעמים אבל ביקשתי מהרופאה ורמוקס והופס באותו לילה ישנה לילה שלם רצוף.

ממש פלאים.