אויייישש

כתמים על צבעוני לא אוסרים.

וכשיש כתמים - זה לא שאסור להיות ביחד (מבחינה הלכתית... מהלינק בנוחות שלך זה נתום לשיקולכם)

כל עוד זה כתמים ולא ווסת אז עם ליווי הלכתי נכון לא נאסרים. גם מי שמחמירים בד"כ ביחסים עם כתמים כנראה שבמקרה הזה עדיף למצוא דרך כן לאפשר 

לא פשוט

בטוחה גם שהמפגש ביניכם יהיה לא פשוט עם כל ההתרגשות והציפיה.... ובמיוחד שנוסף עוד בלת"מ כזה. אז רק אל תיבהלי. זה קלאסי מריבות ומתח אחרי פרידה ארוכה. תבואי מוכנה

כל מי שסובלת מכתמי גלולות, הנחיה ממש חשובה:

1. רק תחתונים שחורים!!!!

2. לא להסתכל בתחתונים/ טשיו/אסלה אחרי ניגוב!!! 

טהורה?

אל תסתכלי!!!

בזרם דם את,תדעי.

וככה הרבה פחות בעיית כתמים

בהצלחה!!!

אם את צריכה תבדקי הלכתית מה לעשות עכשיו, למשל מה שנביעה כתבה.

יכול להיותש לא יתפתח למחזור. הלוואי...

לא בטוח שאוסר בכלל

זה לא אוסר ברמה האת ב''ה בלי עין רעה

אבל לא היינו ביחד כבר המון זמן ואם לא נוכל עכשיו אז יקח עוד שבועיים מלאים ומי יודע מה יהיה עד אז . 

המתח הזה אוף

למה ה' חייב לעשות לי ככה למה?????? רק הוא יודע כמה קשה לי לחיות

יש איזשהי הנחה כזו שכשיש כתמים צריך לפרוש.

זה לא נכון!

זה תלוי בך ובהרגשה שלך.

אם אתם עדין רוצים להיות ביחד וזה לא מפריע לכם- אז תהיו ביחד.

רק תקפידו על סדין צבעוני

ושבעלך לא יסתכל על עצמו וילך לשתוף את עצמו

עדיף לא לקיים יחסי אישות עם כתמים אפשר להקל במקרה של חיילים וכו עדיף לדבר עם רב

לק"י

יש כאלה שאומרים לחכות 24 שעות מאז שיש כתמים, ויש כאלה שלא.

לכן היא צריכה לברר מה הפסיקה הכללית שלהם, ומה באופן אישי במצב הנתון.

ואם זה לא סיטואציה רגילה אלא הזדמנות של פעם בחודש בוודאי שיש מה לבחון מחדש את ההמלצה הזו 

ותמיד כדאי להתיעץ אבל בסוף ההלכה היא שמותר. רק חייבים לוודא שלא רואים דם באופן שאוסר ולא בצמוד לקיום היחסים (מגבת כהה בחושך וכו)

אולי יש דעות שאומרות שעדיף שלא.

אבל זה לא הופך את זה לאסור.

זה בדיוק הדקויות שהופכות מקרים כאלו לבעייתיים.

כי אם האסור משתרש אז זה כבר מרגיש שלא להימנע זה קולות והרבה זוגות יעדיפו בכלל שלא לשאול או לבדוק

ואת אמרת שזה לא מדויק.

וזה ען. זה לא אסור.

(זה לא תמיד כדאי, ועלולים להיאסר

אבל זה לא אסור)

זה אולי סמניקה.

אבל סמניקה שהיא חשובה

שכתבת- יש איזשהי הנחה כזו שכשיש כתמים צריך לפרוש.

זה לא נכון!

זה לא שזה לא נכון ותלוי רק בך. כן יש רבנים שמנחים כך כי עדיף ככה (לא אוסרים, אומרים שרצוי)

ההנחיה לפרוש היא משום החשש שמא יאסרו.

ולא כי אסור / רצוי להחמיר ולא להיות ביחד.

ולכן זה תלוי בהם

זה באמת החשש שהשריש את המחשבה הזו שזו אסור לכתחילה.

כן, זה מגביר את הסיכון להיאסר אחרי יחסים.

זה נורא תלוי בכמות הכתמים

אבל בעיקרון

אם את שוטפת את עצמך לפני.

משתמשים במגבות כהות

ונכנסים אחרי מיד למקלחת בלי חהסתכל על כלום

ולובשים אחרי תחתון שחור

ולא מסתכלים על בכלל!

לא על עצמיכם

לא על המגהות

לא על המים

אז הסיכויים להיאסר יורדים משמעותית 

(ובמקרה שלכם שהוא במילא חוזר מוצש אולי זה שווה את הסיכון)

אוף,מצב ביש

את בשלב שבו תמיד יש לך כתמים? 

עצוב לי שלא קיבלת הנחיות איך להיות ביחד מבלי לחשוש יותר מדי.

עצוב לי האמירה הנחרצת שזה יאסור במיידי בהרבה מקרים שהתישבה על החרדות שלך.

עצוב שקיבלת תחושה שזה סיכון כל כך גדול שלא שווה את זה.

תראי עם עצמך אם את יכולה לעשות עבודה עצמית של איך להפחית את החרדות ולהיות ביחד מתוך אהבה ושלווה

כי נשמע שאת ממש זקוקה לביחד הזה

האם את מכירה את הההנחיות איל לנהוג כשיש כתמים כדי שלא להגיע למצב שנאסרים?

ואם תהיו ביחד

ונגיד תאסרו בטעות

אז מה עדיף להיות בהגדרה מותרים אבל כמו אסורים?

במילא הוא יוצא שוב לשבועיים אז מה עדיף שבת בבית מלאת חרדות להאסר

או פשוט להתרכז בעיקר שהוא חזר הביתה 

לאסוף מלא חיבוקים

להיות יחד 

עם זהירות 

אבל בלי חרדה

ואם יעבור בשלום

מצוין

ואם לא חלילה- אז לפחות תרוויחואת מה שכן אפשר

והעיקר להנות מזה שהוא בהית שלידך שאפשר קצת לשחרר אחריות

זה ממש מאתגר הכתמים עכשיו

אבל בבבקקששהה תעשי לנפדך

ואל תקשיבי ליצר הרע שאומר לך

שככה כלום לא שווה

או שכדאי להמנע מהכל כדי לא להאסר

חבל

רק רוצה להסביר, שחרדה זה לא משהו רציונאלי.

זה תופס אותך מבפנים בבטן ולא מרפה.

זו מצוקה אמיתית שקשה מאוד לשחרר אותה לבד.

דווקא אישור חיצוני *ללא הסתייגות* היה יכול לעזור, הרבה פעמים מה שקשה זה הצורך באישור. לדעת שאני בסדר, שמה שאני עושה זה בסדר. אבל כל הסתייגות אפילו קטנה, מכניסה ללופ אינסופי של מחשבות וחששות.

במקרה כזה מה שצריך לשמוע זה - "זה בסדר גמור".

זהו.

בלי הסתייגויות, בלי אבל, בלי לא כדאי.

כי זה רק מעמיק את המצב הנפשי

זה לא יצר הרע

זה מצב נפשי אמיתי שקשה לצאת ממנו לבד 

שאנשים עושיך מתוך חרדה -- זה לא מזין אותה?

שואלת מסקרנות

וחיבוק לך, תודה ששיתפת ❤️

לא לאשר את ההתנהגות החרדתית, אלא להיפך.

אני לא יודעת אם אצליח להסביר.

אתן דוגמה מעולם קצת אחר.

אם אני חוששת ששכחתי לסגור את הדלת של הבית, ו*חייבת* לבדוק שוב אם סגרתי. הדבר המומלץ לעשות הוא לא לחזור לבדוק, זאת אומרת, לא להיענות לחרדה כי זה אכן מזין אותה. 

אבל אם אני חוששת שלא התכוננתי מספיק למקווה, וזה גורם לי לחפוף את השיער שלוש - ארבע פעמים לפני, לגזור את הציפורניים משש עמוק, לצחצח שיניים פעמיים - שלוש ועוד. מה שאני צריכה לשמוע זה "את עושה את ההשתדלות שלך, וזה מספיק. מה שאת עושה זה טוב. פעם אחת ודי". ולא "זה בסדר לעשות פעם אחת אם את בטוחה שניקית את כל הסבון". כי זה לא עוזר, האחריות רק מגדילה את החרדה. פעם אחת שלי כנראה יסודית יותר משל רוב הנשים, וזה לא ממקום מתנשא, אלא כי הפחד כל כך גדול, שאני ממש ממש מקפידה. אז אני לא צריכה שיגידו לי להחמיר, אלא יעזרו לי לשחרר את המועקה הזו. אמיר מסוייגות, היא דווקא זו שמאפשרת להתנהגות החרדתית להמשיך. אני לא אומרת שההנחיות החותכות צריכות להיאמר לכל אחת. אבל אם מישהי סובלת מחרדה או ocd (שזה סוג של הפרעת חרדה, אגב). צריך לפעמים לא להסתייג, דווקא כדי לא לתת מקום לחרדה הזו. 

אני דברתי במטרה לחזק אותה להבחין בין עיקר לטפל בבסיטאציה הנוכחית

היא כל כך חיכתה לו שיחזור

ועד ש

ויש להם אפשרות להיות בינתיים מותרים וגם להיות יחד

ולבחור לשים את כל המשקל רק בחרדה מעוד שבועיים לטבול

ובכלל זה להפסיד את הזמן היקר שלהם יחד עכשיו

חבל כל כך

לא נגעתי בכלל בחרדה מהטהרה

כי זה לא הנושא

זה רק הסחת דעת בעיני מלהיות נוכחת בכאן ועכשיו

הכתמים גדולים ומלחיצים

עניתי על סמך תחילת השרשור

אבל התשובה העורפלת הכללית שקבלת לא נשמעה מספיקה

מנסיוני אפשר לקבל הדרכה מפורטת

וגם מרגיעה מאוד ומכווינה בדיוק לזהות אם כן או לא ואיך וכו

או שלא מספיק פרטתם או שבמקרה הרב היה עסוק ולא פנוי מספיק

בדיוק העניין.

ברור שזה חבל

ברור שזה מבאס

אבל זה לא רציונאלי

כתבת "בלי חרדה", כתבת "לא להקשיב ליצר הרע"

זה לגמרי להתייחס לחרדה כמשהו שניתח לשחרר. כך זה היה נשמע לפחות

ורק רציתי להגיד, שזה לא כל כך פשוט.

לא תמיד זה "לבחור לשים את המשקל"

לפעמים הנפש בוחרת לבד

זה לא "רק הסחת דעת מלהיות בכאן ועכשיו"

כי זו בדיוק ההתמודדות עם חרדה. משהו שנראה עצום וגדול ומאיים, שלא נותן לשחרר. זה מעיק, זה לא נעים. החרדה לפעמעם גורמת לתחושות פיזיות ממש. בחילה וסחרחורת, תחושה גדולה של חוסר אונים.

היא תיארה שהיא בחרדה, ואת כתבת לה לא להקשיב ליצר הרע.

ואני רק רציתי להגיד, שזה לא תמיד כל כך פשוט.

ייתכן שזה לא מה שפותחת השרשור מרגישה, אני רק רציתי להאיר לגבי עניין החרדות. 

הדוגמה של הטהרה נכתבה בתגובה למקורית שביקשה הסבר באופן כללי, לא בהקשר הספציפי הזה. ובאופן כללי התגובה לא נכתבה כדי להגיד מה נכון בהכרח לעשות עכשיו, אלא כדי להסביר את עניין החרדות. שלא תמיד עוזר שכותבים לשחרר. כי זה לא כל כך קל

את משליכה משהו שאת מרגישה ומתמודדת איתו

יל סיטואציה

לא כל שימוש במיךה 'חרדה' פרושו חרדה קלינית מאובחנת..כזאת שמשתלטת לחלוטין ואין בה בחירה וכו כמו שתארת

ואני כן מכירה -ואת צודקת ששם צריך הכוונה טיפולית מתאימה

וממילה אחת שהיא כתבה לא את ולא אני יכולות לתת אבחנה

אני כותבת כי ברוב המצבים בחיים יש לנן בחירה גם בעולם הרגשי שלנו

ומי שלא-אז מוזמנת לפרט מפורשות שזה מצבה כשמשתפת בשאלה

ואז יענו לה בהתאמה יותר

אני לא מתנגדת למה שאת כותבת

אני פשוט לא חושבת שזה המענה שנצרך פה בסיטואציה לפחות לא על פי מילה אחת 

שאני משליכה. 

אבל זה לא ממילה אחת, גם בשרשור הקודם וגם עכשיו זה נשמע מעבר לזה.

לא רוצה להתחיל לנתח כאן כל הודעה והודעה. ייתכן ואני טועה

ומה מצבך הנפשי כרגע

ותשאלי האם במצב הזה כן מותר להיות יחד

בבעל שיוצא למילואים ולא יהיה שבועיים נכנסים עניינים הלכתיים נוספים.. 

הרב צריך לדעת את הפרט הזה כשהוא פוסק לכם.

יש דרכים להמנע מלהאסר גם בקיום יחסים כשיש כתמים 

בקיצור מתחננת בשביל השלום בית שלכם והשפיות הנפשית שלך שתתייעצי בפירוט עם הרב ואפילו תפני לרב אחר אם את חושבת שהרב שלכם לא יתיר

הוא אמר שמותר ולא כדאי בכלל

אמרתי על הצבא,לא התייחס לזה

כי מה זה אומר שמותר אם לא כדאי בכלל.

הייתי שואלת שוב רב אחר ומספרת איזה פסק קיבלתם מהרב ושזה מבלבל ולא ברור איך לנהוג בפועל

ממליצה מאודדד להתקשר לרב אודי רט. אנושי ועם כתפיים רחבות מאוד. הבנתי שגם הרב בורנשטיין נותן המון הקלות לחיילים, הלוואי שתספיקי לדבר עם אחד מהם.

כך שהיה קשה אם בכלל להיות יחד בלי להאסר בשיא הקלות

עם גלולחת הנקה יש סיכוי שזה יקרש והכתמים יקטנו. תשתי הרבה ותקחי רבע כפית קינמון 4 פעמים ביום.

לערבב עם מים או ביוגורט או אפילו לקחת ככה בכפית ולשתות מים אחרי.

אצלי זה עושה פלאים במיוחד עם הגלולות שזה לא מחזור רגיל 

לא בטוחה שהרב רוצה שהמספר שלו יפורסם ככה ברבים.

אפשר גם להתקשר למכון פוע"ה ולבקש שהוא יחזור אלייך.

02-651-5050 (זה מספר שבטוח מותר לפרסם פה...)

לק"י

אם המספר שלו לא מפורסם, אז בעייתי לפרסם פה.

לכן אני מוחקת.

פותחת יקרה- תפנה לתוהה לעצמי אפילו בניק אחר והיא תיתן לך את המספר.

בשורות טובות!

אם בע''ה יפסקו הכתמים, הייתן מבקשות יציאה לליל טבילה גם אם בפועל לא היה מקווה אלא רק הרבה זמן בלי ביחד? משהו כמו שלושה שבועות+

לא קראתי תגובות אבל מבינה בתחום

קודם כל, חשוב לדעת ששווה לשאול על כל שטות, רבנים ממש מבינים את העניין של הצבא ותתפלאי לשמוע את התשובות.

לגבי מניעה, צריך לחשוב טוב טוב ולהתייעץ עם רב איזה מניעה מתאימה בצבא, לא אומרת מה טוב לך אבל צריך להקדיש יותר מחשבה מזוג רגיל ולהיות אם היד על הדופק, לא אומר שמה שהתאים פעם מתאים היום, יש נטייה להתקע על משהו שלא תמיד עושה לנן טוב, במיוחד במאפיינים של בעל בצבא- שווה לשקול מחדש.

לא הבנתי את השאלה לגבי הליל טבילה, את תלכי למקווה או לא? אם יעבור משהו כמו חודש נראה לי לגטימי לבקש ליל טבילה. האמת שיש מקרים שיש לילות טבילה שיותר צפופים מפעם בחודש (אם היה דימום וכו') וחיילים מבקשים. חוץ מזה, אני בעד לנסות, מקסימום יגידו לא (אפילו תגידי לבעלך כהנחיה לבקש ולא תדעי אם הוא ביקש או לא, כדי לא לצפות ולהתאכזב, ואז אם כן, זה ישמח אותך)

ממש חשוב להתייעץ עם הרבנים הנכונים, לא יעזור להפעם, אבל תדעי לפעם הבאה, מכון פועה לא הכתובת, יש רבנים שמתמחים בצבא, אם תרצי תכתבי לי באישי ואפנה אותך

תדעי לך שאני חושבת עלייך ומתפללת שישתחרר מהמילואים בקרוב!

אני כבר מרגישה שאני לא שורדת את זה יותר 

קשה לי בצורה שאין לתאר

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

אבל הספסל האחורי די רחוק ומנותק.. לא בטוחה שזה יהיה לו נחמד בכלל

מאד נח שהגדול יושב ליד התינוק ויכול לשעשע אותו בזמן הנסיעה.

ויכול לתת לו בקבוק או משחקים כשצריך

יותר חסכוני ויותר נוח לנהוג בו.

אם אתם נמצאים הרבה באזורים שיש מצוקת חניה, יותר קשה לחנות עם רכב גדול.

מסכימה עם מי שענתה שזה עניין של נוחות מול השקעה כלכלית. יותר נוח רכב גדול ומרווח, יותר נוח לא למכור ולקנות שוב רכב בעוד כמה שנים, יותר נוח שאפשר לצרף עוד מישהו לנסיעה מדי פעם, אבל זה עולה הרבה יותר. הביטוח יקר יותר, וזולל דלק הרבה יותר. אם למשל יש לכם הרבה נסיעות לעבודה, בעצם יוצא לשלם דלק יקר של רכב גדול על רכב ריק...

מה שכן, כשיש כבר ב"ה 3 ילדים, חשוב לקנות רכב מספיק מרווח, שייכנסו 3 כסאות בטיחות / בוסטרים לפי הצורך, וגם תא מטען מרווח.

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

לא התנסיתי באיך להסביר כי מראש הבכור גדל לזה והשאר מכירים את הסיטואציה, אבל אני חושבת שגירושים כ"כ נפוצים שהילדים שלך כבר נתקלו בזה פעם בטח.

אז להסביר מה זה לא בטוח שצריך, אם את מדברת לעניין איך להסביר ספציפית על הנישואים של הדודים אני יודעת שאצלנו הסבירו בפשטות שבני הזוג לא הסתדרו והחליטו להיפרד.

כשמשהו לא מסתדר, זה טוב שאפשר להיפרד ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אני חושבת שכן כדאי להסביר שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו לא חושבים שניפרד וכולנו שמחים לגור יחד תחת אותה קורת גג.

אני חושבת שהאחיינים שלי קיבלו את זה בשיוויון נפש- ממה שדווח לי לפחות.

אני עברתי גירושין, בלי ילדים... ועדיין זה היה ממש לא קל. ואני יודעת מהניסיון של האחים שלי - זה באמת לא קל להיות "אח של...", אז ממש חיבוק גדול.

(ב"ה אני התחתנתי)

מכירה... הסברתי במילים פשוטות. לא רוצה לעשות אאוטינג אבל בגדול לומר אמת. שלא הסתדר להם יחד והם החליטו שבנפרד יהיה לשניהם יותר טוב. כן חשוב לזרוע ביטחון לומר שזה לא סתם מריבות ולפעמים רבים וזה לא אומר שרוצים להיפרד. ולהדגיש שאצלכם זה ממש לא בכיוון. כי זה כן מערער לילדים את העולם וגם בהקשר של הזוגיות שלכם. עובר אחרי תקופה.

בקשר לגיסה זה מאוד תלוי באופי הגירושין. בגדול זה מתנתק... וזה לא קל. אבל גם לזה מתרגלים.

באופן כללי זה מאוד סוער לתקופה אבל בסוף זה לא הקן האישי שלכם ב''ה... וזה מתאזן.

בקשר להורים, את יכולה להקשיב ולהכיל אבל הם אנשים בוגרים ובסוף יסתדרו ויתמודדו עם עצמם ועם המציאות.

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

עכשיו הבנתי את כוונתך

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

ממליצים בהתחלה ללכת יחפים, ורק בהמשך לקנות נעליים.

עם הבן שלי, כשהתייעצתי עם פיזיותרפיסטית, היא אמרה שאפשר לקנות ולא לחכות עוד.

ואם הוא יכול לדרוך על דברים מסוכנים, זאת גם סיבה לקנות.

גם אחרי שקונים נעליים, אפשר לתת לו להמשיך ללכת יחף בבית או במקומות בטוחים.

אבל קחי בחשבון שיש ילדים שלא מסכימים לוותר על הנעליים.

אפשר גם לקנות נעלי טרום הליכה, שמדינות על הרגל, אבל הן רכות.

שמיותר וגם ככה לא יוצאים לגינות עכשיו

לא יודעת מה אנמ חושבת על זה

וגם אם לא תיקני עכשיו, אז תקני עוד מעט.

אם הוא לא עולה מידות בקצב, אז זה לא כל כך משנה.

והוא הולך איתן רק בחוץ, אצל המטפלת ובבית יחף

זה נותן יותר יציבות לגוף, ומחזק את עמוד השידרה.

תנסי לדחות כמה שיותר את קניית הנעליים.

וכשאת קונה נעליים- חבל לשם הרבה כסף על נעלי צעד ראשון, הם מאד יקרים. מה שחשוב זה שהסולייה תהייה רכה

לזארה יש ליין של נעלי תינוקות שנקרא bare foot - רגל יחפה. הסוליה גמישה מאד. זה מאד חשוב. (אם הוא מידה 19 יש לי זוג כזה למסירה).

קודם כל היא מאד יקרה, יש עוד הרבה דולות גם זולות יותר

עדיין זו השקעה של אלפים, ולכן חשוב ממש שתמצאי מישהי שאת מתחברת אליה.

שבעיניי, הבסיס זה מישהי עם אמונה וחיזוק רוחני.. לידה זה ליד ה'.

תכתבי כאן מאיזה אזור את ואולי ימליצו לך על דולות טובות.

לי יש המלצה בצפון, היתה איתי ב3 לידות מדהימה ממש..

רב הדולןת תפוסות בשלב הזה, זה עוד חודש

ממליצה על פרוייקט עטופה.

יש פרוייקטים דומים בכל מיני בתי חולים.

לא מכירה.

זה לא סביב החמש אלף

זה סביב העשר שתים עשרה

אז זה ממש מאוד לא אותו סכום…

כם הייתי ממליצה לחפש קצת דולה טובה, לתת לזה נגיד שבוע או כל טווך זמן מוגזר

ואם לא - אז לסגור עם זו שדיברת

והמחיר הזה נשמע מאוד גבוה.

יש דולות מצוינות שלוקחות מחיר יותר סביר. סביר ה- 3,000-4,000.

יש מיילדת מדהימה שעושה עיבוד לידה והכנה ללידה.

קוראים לה יעל גריינר.

אולי כדאי לך ללכת אליה למפגש שניים לפני הלידה.

נראה לי שהיא מאוד בקטע של לתת כוחות ליולדת ללדת.

(מסייגת שאני לא מכירה אישית ולא הייתי אצלה, רק עוקבת אחרי התכנים שלה וככה התרשמתי)

קודם כל זה ממש לא מחיר של מיילדת פרטית, מיילדת פרטית עולה לרוב כמעט או לפחות פי 2 מזה..

דבר שני זה אמנם מאוחר ורוב הדולות לא פנויות אבל בטוח יש כאלו שכן

ממליצה למצוא מישהי שתתחברי אליה ותרגישי שמדויקת לך, זה ממש משמעותי בליווי 🩷

והמחיר שלה יקר אם כי לא מופרך אבל יש לך סיכוי טוב למצוא ב3500-4000

בהצלחה גדולה!!