אני הייתי בית עם הצמודים שלי שנתיים וכך בדיוק היה

בגן ובמעון אין את זה, כי זה מקום שמותאם לילדים

לגבי הספרים היינו מלמדים אותם לנשק כי זהקדוש ולשמור עליהם ולא לזרוק

אז אחרמ כמה פעמים שזרקו הם היו יושבים להתפלל איתם, עם כל המדף 😅

ולגבי שאר הבית -- החלטתי מה אני משחררת ומה לא ולוקחת בחשבון שמה שלא הרמתי, אם הסחתי את דעתי -- סביר שיושחת כל עוד אני לא משגיחה ממש ואין להם תעסוקה שכוללת תחלופה של פעילויות. אז החלטתי שכל מה שאסור -- אני נותנת להם בהיתר

ממליצה לך לעשות לו סדר יום שכולל יציאה אחת לפחות. 

בנוסף, עכשיו נהיה חם אפשר להעסעק אותו עם משחקים במים אבל רק בהשגחה כמובן! אני שמתי להם בריכה קטנה במרפסת עם קופסאות מים ויש להם בובות פלסטיק של חיות שהם היו מקלחים או סתם משתכשכים במים או משתמשים בבועות סבון. זה היה מעביר להם זמן

אפשר משחק מגנטים

מטבח

בצק וכלים

חול קינטי אם יש לך אומץ

אבל העיקר בעיניי -- להשתדל להנות מהזמן הזה ולהבין שעכשיו הוא לומד את העולם מכל מה שיש סביבו, וגם גבולות כמה שאפשר עד שיגדל עוד קצת

זו פשוט תקופה אינטנסיבית ממש בהורות שמצריכה באמת הרבהמאיתנו

אבל הוא יכול להנות ממש ממשחק מסויים ופתאום ללכת לזרוק את כל הספרים. לא מרגישה שחסרה לו תעסוקה. והוא יוצא החוצה כל יום, יש לו מסגרת עד שתיים.

אז בעצם אני מבינה ממך שהפיתרון הוא להתאים את הבית, כמו בגילאים הקטנים יותר? להתקין מדפים גבוהים ולרוקן את המדפים שבהשג ידו?

לדעתי כן

זה לא גיל של חינוך (כלומר בוודאי שכן. אבל החינוך הוא בדוגמא אישית, בהווי החיים, בסיפורים... לא בכללים ובעונשים),

זה גיל של ניסוי והכרת העולם. יש לו מסוגלות גדולה יותר והוא מגלה מה הוא מסוגל לעשות,

הוא מתחיל לפתח נפרדות ורצונות ומגלה שאני יכול לרצות אחרת מאמא. וזה נהדר! ב"ה שהוא גדל ומתפתח.

אין טעם לכעוס עליו. מה שחשוב לך, תדאגי שלא יהיה בהישג יד (תעלי למעלה / תנעלי. בפרט דברים מסוכנים). ומה שאת מחליטה לשחרר, תשחררי...

וכמובן שצריך גם השגחה 😅 כי מה לעשות, עדיין יהיו בבית שטויות שלא נצליח לנעול ולהעלות למעלה...

הוא נשמע מתוק מאוד ומפותח, ודווקא את אומרת שהוא יודע לשחק ולהעסיק את עצמו, שזה בהחלט נהדר וחשוב. יש ילדים יותר סקרנים שמנסים ובוחנים מה יקרה אם אעשה כך או כך (אם אשפוך את כל אריזת הקקאו או השמפו... אם אצייר על הקיר או אגזור את המפה🙄) וישנם 'רגועים' יותר, חלק ממשימתנו כהורים היא להתמודד עם ההתפתחות הזו .

בן כמעט שנתיים

זה נראה לי ממש תואם גיל ולא חושבת שיש לזה באמת "פתרון חינוכי"

אני אומרת לו לא אבל בדרך כלל פשוט נותנת לו לסיים ואחר כך מחזירה הגל למקום. בשביל מה לריב?

הוא מטפס על הכיסאות ולוקח דברים מהשיש... אין מה לעשות בגיל הזזה זו השגחה צמודה

מזל שהוא אוהב ספרים והם מעסיקים אותו הרבה

או בדוגמא עם הצלחת, לא הכל אפשר לתת לו לזרוק בבית.

מבאס שזה המצב ננסה להנות מהגיל

זה לרוב הפתרון כשהם מתעקשים לעשות משהו

אני לא אומרת 

יש ימים שהוא לא ישן צהרים ואז אני מרגישה שכבר אין לי מרחב נשימה מרוב לרדוף אחריו

זה באמת לא פשוט

שזה גיל שהעלתי כל מה שחשוב לי ללמעלה.

אין כל כך מה לעשות.

ושחררתי.

במגירות התחתונות שמה דברים שלוקחת בחשבון שיעשה בלאגן.

יש סוגרים כאלה לדלתות שיש כאלה שמשתמשות אם את מעוניינת.

יש לי סוגרים לכל הארונות והמגירות. הבעיה זה הארונות ספרים שלנו שהם מדפים פתוחים עד למטה... לקנות ספריות חדשות שסגורות למטה זה החלום שלנו אבל לא יודעת כמה מהר זה יקרה.

אפשר ליו תאיתט בחוץ עוד שעתיים אחרי הגן, אפילו לאכול ארוחת ערב בחוץ

ואז מקלחת ארוכה, לשחק קצת בבית ולמיטה.

כשיש גדולים זה אחרת, כרגע אין הרבה מה לעשות, הוא יגדל יום אחד..

אני רואה אצלי - שהגדולים היו בגילאים האלו סבלתי גם מאוד מזריקת חפצים ובעיקר ספרים והרגשתי איום כמו שאת מתארת. 

כרגע הבן שנתיים שלי עסוק!!!! 

עסוק כל היום 

ויש 2 סיבות עיקריות לכך : 

א. יש לנו מלאי משחקים ע-נ-ק 

שצברתי במשך 2 העשורים האלו שאני אמא 

והפעוט פשוט עסוק

ולא ידעתי את זה שהגדולים שלי היו קטעים 

נתתי להם לשחק במשחקים לגיל שנתיים גג 3 

והילדים השתעממו   ועברו להפוך את הבית. 

זה זכור לי ממש כאתגר במיוחד בהריונות. 

אבל כעת 

הילד בן השנתיים 

עסוק. 

יש לנו קופסא ענקית של פליימוביל. 

שהוצאנו ממנה לשקיות של שיין את כל החלקים הקטנים והחשובים לגדולים (הביינוניים) 

והוא משחק שעות שעות עם האנשים המכוניות, המסוקים והאוניות. 

אז אם אין לך מומלץ להתחיל לרכוש זה שווה כל שקל לדעתי. 

וזה מעסיק שעות שעות טווח ענק של גילאים

 וגם יש לנו קופסא מאוד גדולה ומגוונת של מכוניות,חיילים, חיות,שזה גם מעסיק אותו שעות 

ב. דבר שני זה להרגיש את הילד ולתפוס אותו ישר לפני שמתחיל את האיבוד הזה, 

ואז את מובילה אותו לדבר הבא. 

אצלי הולך חזק כשצריך להוציא מרץ זה במבה, אופנוע וכזה בבית. גם כדור הולך מעולה. 

ואם לא אז עוברת להכין לו בקבוק 

אני מחזיקה מאוד מהשיטה של לתת בחירה בתוך מה שעכשיו עושים, זה עובד בדכ מגיל שנתיים עד 7 . 

יש לי 2 מיצים בבית אדום - פטל . ירוק - תפוחים. 

עכשיו בקיץ זה מרגיע לשתות . והילדים לא זוכרים לשתות,אז אני לוקחת אותו שואלת איזה מיץ תרצה בבקבוק אדום או ירוק זה מאפס אותו הבחירה, הוא בחר הוא שולט 

למרות שאני מחליטה מה עושים 

ואז יושבים בספה עם הבקבוק לזמן סיפור וגם פה הוא בוחר מתוך מה שאני מרשה,,,, איילת המטיילת או האריה שאהב תות . או ספר על החיות או על מכוניות כזה. 

ואז מרגיש ששולט בסיטואציה. 

דבר נוסף הרבה פעמים גם רעב גורם להתחלת השתוללת אז לתפוס רגע לפני 

ולהכין צלחת עם כיבוד לספה 

בייגלה, פרכית, קרקרים (יש לי לרוב קטנים עגולים שאוהבים את זה מאוד)לפעמים גם פרי הולך. 

אני לא בגישה שכמה שפחות להיות בבית. 

אנחנו שעות בבית. 

וגם לא בגישה של להנגיש את הבית זה לא עובד בבית שיש הרבה גדולים גם . כי יש נגיש הרבה דברים של הגדולים שאסור לו לגעת,  

החכמה זה ניווט והובלה. ואם צריך אז גם חינוך. 

הם לומדים בעקביות שאסור. 

הם יודעים להגיד שלא נוגעים כי זה של הגדולים 

אבל אם מנווטים את המעבר מהאסור לתעסוקה אחרת בצורה חוויתית ומושכת . את מסיטה ומסיחה את הדעת. ומלמדת שאסור.  

בהצלחה  

בן ה2.2 שלי, מחייך אלי חיוך מלא שיניים ואומר "אמא לא מרשה!!" ואז עושה מה שבא לו ומחריב את הבית חחח.. ככה זה, גיל מתוק ומתיש.. 

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!