ראיתי מישהו שכתב שהם הולכים פעם בחודש לטיפול זוגי בשביל זמן איכות למרות שהכל טוב אצלם. אשכרה? מוזר לי...

יש הרבה דרכים אחרות לזמן איכות זוגי, בלי לערב זרים בכך ואפילו בלי לשלם כסף...

היתרון היחיד שאני רואה ברעיון הזה - שהוא קבוע במערכת במסמרות, ואי אפשר להבריז ממנו. כי כשאנו קובעים שפעם בחודש נעשה בילוי זוגי - הוא יכול בסופו של דבר להידחות בגלל אילוצים, אבל כשקובעים עם מישהו חיצוני פחות נעים לבטל...

אבל אפשר פשוט לקבוע זמן קבוע באיזו סדנה זוגית כזו, או משהו כזה...

מעניין באמת לשמוע מכאלה זוגות מה עושים שם, מה זה נותן להם ובאמת. 

הלוואי עלינו, בקושי מוצאים זמן לטיפול אמתי ונצרך. 

הייתי מוותרת על הרעיון של טיפול זוגי, הלוואי ויכלתי

אצלם ברמה שזה מוזר ללכת מדי פעם לפגישה זוגית, לדעתי אצל רוב הזוגות דבר כזה לא יזיק,

לא צריך להגיע למצב קצה כדי לשפר דברים.

אולי יש כאלה שנוח להם לעשות דברים לבד כמו משחקי שיח וכד' אבל לא מוזר לי בכלל שיש כאלו שיעדיפו ללכת לטיפול זוגי כדי לחזק מה שדורש חיזוק.

אנחנו אנשים חובבי פרטיות, ולכן לא נרצה בלי סיבה לפתוח את חיינו מול אדם זר. אם נעשה את זה - נרגיש חשופים וזה יעשה לנו רע.

יש הרבה דרכים לתחזק ולחזק זוגיות. לדעתי לטיפול זוגי מגיעים כשלא מצליחים לדבר ולדון על הזוגיות בצורה רגועה וטובה. לא יודעת לומר באחוזים, אבל נשמע לי שרוב הזוגות לא נמצאים במקום הזה שהם צריכים מישהו שיגשר ביניהם בשיח...

שעדיף לבוא לא רק כשיש בעיות, אלא כדי לקבל כלים נוספים בשלבים שונים של החיים.

מצד שני ברור שהם רוצים עוד קליינטים אז לא יודעת כמה זה אמין.

בכל מקרה, השאלה מרגישה לי חטטנית מדי לדעת למה החברה הולכת וכו'.

טיפול זוגי, בדיוק כפי שאני אומר שכל טקסט צריך לעבור עריכת לשון (אלא שבמקרה שלי אני גם צודקת ).

אני חושבת שזה דבר שכל זוג צריך להחליט עם עצמו ולראות מה מתאים לו. ובוודאי שאין עניין לדבר על זה עם חברות/חברים...

הרבה מטפלים זוגיים שיסכימו לטיפול של פעם בחודש

וכן מכחרה מטפלים שיגידו שלא כל אחד צריך טיפול

מצטערת

לטיפול יש מחיר (מלבד המחיר הכספי הגבוה)

ומי שהולך לטיפול הולך כי הוא זקוק,כי זה מיטיב איתו ולא בשביל זמן איכות

מעניין מאוד מי המטפל שמקבל אותם פעם בחודש לזמן איכות ומה ההכשרה שלו... 

אבל באמת זה היה נשמע לי קצת תמוה...

ועכשיו זה תחזוקה, יש מטפלים שיעשו את זה, יכול להיות שהחברה לא סיפרה את כל הפרטים ומבחינתה זה זמן איכות ששומר על הקשר

לפעמים יש קשיחם אובייקטיביים ששפיעים על הזוגיות וצריך עזרה כדי להתמודד איתם

כי לבד לא תמיד אפשרי לגיע לפתרון או שיהיו לזה מחירים גבוהים

כלומר זה יכול גם לאפשר שיח כשיש קושי,

אבל גם לעזור לזהות תהליכים וצרכים בזוגיות, דינמיקות בעייתיות,

כללים וכלים שיכולים לעזור.

אני באופן אישי לא פריקית של יעוץ זוגי, כי ממה שאני רואה ברוב משמעותי של המקרים

תהליך אישי עוזר יותר (יש גם מקרים אחרים, וכמובן שזה גם לא בהכרח סותר,

אבל עדיין ככה אני רואה את הדברים ממרום גילי המופלג )

ועדיין זה לא נועד רק כדי לדבר כשלא מצליחים.

מעבר לזה, גם זוגות שמצליחים לדבר, יש דברים שהם מתקשים להביא לידי ביטוי ולחשוף או להבין אותם מול עצמם ולתקשר הלאה...

כי דינמיקות בעייתיות אפשר לזהות לבד (בעזרת ספרים, נניח) או באמת באמצעות טיפול אישי.

אבל טוב, אני לא מבינה בזה... כתבתי רק מהרגשה אישית...

שהיה עם מודעות מדהימה ממש ויכולת שיח ברמה גבוהה, ועדיין הרגתי שהם היו צריכים

צד ג' של עין חיצונית,

מעין אין חבוש מוציא אצמו מבית האסורים.

אני לא חושבת שבכל מצב זה דבר נחוץ והצעד שיעזור

אני כן יכולה להבין איך זוג שי לו את הפתיחות לזה והנכונות להקשיב ולחדש ולהתבונן בעין קצת שונה מהרכיל שלניכול להתרם מפעם בחודש שכזו.

גם לגבי טיפול אישי אפשר להגיד הרי מה, אני מכירה את עצמי הכי טוב בעולם. 

וכן זה גם נכון, ועדיין המפגש עם מישהו מבחוץ,

הצורך לבחון דברים בעין חיצונית, לתווך דברים שעברתי, להזכר, לקשר, להגדיר אותם, לענות לשאלות 

פותח זוית חדשה והבנות חדשות ומשמעויות חדשות שלא בהכרח הכרנו.

המסעות שאפשר לעשות בתוך הנפש שלנו עצמנו,

הם מרתקים ועמוקים ולא נגמרים

אפשר לצאת לדייט או לעשות כל דבר אחר בשביל זמן זוגי 

אבל זה בגלל שהם רוצים להעמיק את הקשר ולא כדי לפתור בעיות ומשברים. כמו שציינת שבגדול הכל טוב

וזה בעיני דיי הגיוני ומבורך זה מעשיר את הזוגיות

אני צריכה שקט ושכולם ישנו

וזה טריקי - כי יש לי ילדים גדולים, שבהחלט לפעמים הולכים לישון אחריי...

אז לפעמים אני מצליחה להתגבר על זה ולהשכיב את עצמי לישון ובסוף להירדם, ולפעמים לא.

הבעיה הגדולה היא כשהם לא בבית... לפעמים אני הולכת לישון לפני שהם חוזרים, אבל בדרך כלל לא מצליחה להירדם עד שאני שומעת את הדלת נפתחת... (אבל זה גם כשבעלי חוזר מאוחר)

לא מסוגלת להירדם אם אחד מהילדים עוד לא נרדם לגמרי

גם אם אכניס מערכת תופים לחדר הוא ישן חזק 😅

אני מקסימון מנמנמת או מנקרת אבל כל רחש וקול מעירים אותי..

וגם בעלי ב"ה ישן😅

אני לא שומעת ר הילדים בוכים לרוב, בעלי מעיר אותי או מביא אותם אליי

היום נרדמתי בזמן שהוא היה אמור לישון והוא לא הצליח לישון מרוב רעש ובסוף בא לשמע בכי של מריבה וגילה שנרדמתי על הספה🙈

מתחזקת 🙈

עד שהגדולות לא הולכות לישון אני גם נשארת ערה.

אולי גם מהאחריות שאם אלך לישון הן ילכו לישון בשעות המטקדמות של הבוקר 

תכל'ס לכן יוצא לי מלא פעמים ללכת לישון רק ב-1 וזה באסה.

כי ההיא לומדת למבחן והשניה מבלה במקלחת שעה.

נשמע מאתגר 

ולא רק להירדם

לא אצליח לעשות דום דבר של נחת עד שהם ישנים

אבל מה אפשר לעשות זה מרגיש לי משהו ביולוגי כזה בגוף שלי 

לא יכולה לשחרר....

אלא אם כן אמרתי לו מראש שהתפקיד שלו זה חדאוג לילד איקס ואז הוא כן יהיה קצת יותר ערני לבכי וכו.. בדגש על קצת חחח

גם אצלינו ככה.

אז לא רק את

💞

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד