נשמע קשה מאוד.

יש דברים שאת כן מקבלת מבעלך?

את מוותרת על זוגיות באופן מודע ובוחרת לגור בשותפות עם גבר

שהוא גם האבא של הילדים שלך

וזה מלא באמוציות ומשקעים,

 ומה שנראה לנו שהוא לטובת הילדים בסוף יכול מאוד להשפיע לרעה

וגם עלייך, אגב.. 

אתם עושים הסכם לגבי זה מוצהר? או שזה הסכם שלך עם עצמך שבשתיקה?

כי אם כבר את גוזרת על עצמך בדידות זוגית, כדאי שהשותפות בענייני הבית תהיה ברורה

לכל הפחות ושהדברים יהיו על השולחן 

אחרת, את שוב חוזרת למקום של ציפיות בדברים שנראים לך מובנים מאליהם שהוא אמור לעשות

ובמקום להרחיק את הקונפליקט ולהוריד עוצמות הלהבה, את מדליקה אותן מחדש רק תחת שם אחר

אני בכל מקרה בדעה שזה לא עובד, בטח לא לאורך זמן.

כלומר אולי תישארו באותו בית לאורך שנים, אבל אושר אמיתי ושמחת חיים לא יהיו בבית כזה 

אבל העניין הוא שזה עלול לגרור אינסוף משברים שנובעים מתסכול 

ומזה כולכם סובלים, גם הילדים..

זה מוריד את איכות החיים ממש. ממש ממש.

מדברת מנסיון גם כנשואה וגם כילדה להורים שחיי הנישואים שלהם מאוד לא יציבים לצערי

אני מציעה לך לא להחליט עכשיו

אין שום צורך למהר להחליט מעכשיו לכל החיים.. ואין צורך לחרוץ גורל לאף כיוון

קודם כל תתרכזי בך ובמה שיעשה לך טוב 

עם הזמן מגיעה בהירות ותוכלי לקחת החלטות מתוך יישוב הדעת 

מציעה לך בזהירות כי כתבת שלא אבל אני חושבת שיש בזה המון תועלת - על פגישות רק עבורך 

מאחלת לך המון הצלחה, שמחה ובהירות הדרך

לא מצליחה לשלוח מסר אז רז כותבת פה. 

איך אישי יעזור לי. 

בואו נגיד שיש דברים עקרוניים שמוסכמים בכל משפחה נורמטיבית ובעלי חושב ונוהג לגמרי הפוך מהם (המטפלים שלנו בהלם מכך) ט

אז מה טיפול אישי יעזור חזה, הוא נחרץ שלא צריך את הדברים הללו. 

נראה לי שזה יביא לי תסכול נוסף שעוד מטפלת ובמקרה זה המטפלת האישית שלי תגיד שזה חייב להיות בבית. ואז שוב אלחם על זה, אז זהו, אני שותקת. 

אני חושבת שבכל מקרה, ובטח אם תהליך משותף כשל, 

חשוב שתוכלי לדעת איך להתנהל נכון ואיך לקבל החלטות ואיך לתת לעצמך מה שאת זקוקה במסגרת המצב הקיים, 

או לחילופין לקבל החלטה שבה את באמתבוחרת ומבינה מה ההשפעות והמשמעות העמוקה של מה שאת בוחרת עלייך ועל הילדים שלך.

לדוגמא אישה שבוחרת לוותר על חיי זוגיות בריאים שיש בהם הערכה ואהבה ושמחה וקרבה ושותפות, 

מה בעצם החוויה שלך הפנימית.

ואם בחרת במסגרת כזאת, איך להתמודד עם החוסר הגדול והקשיים שעלולים עדיין להיות,

האם יש כאן בחירה אמיתית, או שהיא מונעת מפחד שנכון יותר יהיה להתבונן בו ולראות איך נכון להתנהל איתו 

מה הקווים האדומים והגבולות שלך, איך בעצם בחירה כזאת תאפשר לך מה שלכאורה לא קיבלת בזוגיות? 

אם יש למשל קשיי תקשורת, לחיות יחד בלי מחוייבות מעבר לטכנית לא בהכרח יהיה קל יותר

כנל לגבי אי הסכמות בשותפות בעול הבית, בדרך חינוכית ועוד ועוד.

בשורה התחתונה, אני חושבת שלא נכון להתייחס לזוגיות כאל משהו שהוא נוקשה ובלתי ניתן לשינוי,

זוגיות היא דיהמיקה בין שני אנשים,

והיא יכולה להשתנות גם כשצד אחד בלבד- לצורך העניין את,

עובר תהליך אישי ומשמעותי, ומשנה את ההתנהלות שלו בזוגיות.

(ואת זה אני כותבת מתוך נסיון ב"ה בעבודה עם נשים שהצליחו לעשות תהליך כזה).

ובכל מקרה, לך כאדם שבטח מתמודד עם מצב מאד מורכב, מגיע לקבל כלים

להתבוננות ולהתמודדות עצמית, לתמיכה, ולקבלת החלטות בצורה נכוחה.

גם הבחירה שלך היום לא חייבת להיות לכל החיים. אפשר לבחור שכרגע את רוצה לנסות כיוון אחד, ואם זה לא הולך לא עוברים לנסות משהו אחר.

מאחלת לך בע"ה בחירות והחלטות טובות❤️

לעשות בירור לפני קבלת החלטות

זה עוזר באמת להבין המון דברים על עתמנו ונותן המון כח, אם העשה בצורה נכונה

האג'נדה של המטפלת לגבי זוגיות לא רלוונטית. מה שמשנה זה מה את יכולה לעשחת עם המצב הנתון, איזה כלים תוכלי לרכוש שיקלו את ההתמודדות שלך.

מטפלת אישית או זוגית לא אמורה לומר לך מה *צריך* להיות או להכניס אג'נדה

מטפלת טובה אמורה לעזור לך להתמודד עם המציאות הקיימת לאור הערכים *שלך*

אם הטיפול הזוגי כרגע הוא טוב אז הוא המקום הכי טוב להעלות את השאלה הזו 

או טיפול זוגי אחר

אם לא אז גם ייעוץ אישי יכול מאוד לעזור

ברור שהשאיפה היא לזוגיות מיטיבה אבל אם החלטת שגם בלעדיה הכי נכון בשבילך היא להישאר בזוגיות (ולא משנה למה זו ההחלטה שלך) אז צריך בעצם להגדיר מחדש את גבולות הגזרה ואת ה"חוזה" הזוגי ולמצוא בעצמך מאיפה את שואבת כח להתמודדות הזו

בהצלחה!!!!

שהיא עדיין לא אמרה מה צריך, אני זו שכתבתי זאת, כי חושבת שזה יעלה בפגישות אישיות, הרי אני יפרוש בפניה את הבעיות, נכון? אני יפרוט מהם הדברים שבעלי נחרץ שאין צורך בהם. 

אז בואו, באופן טבעי היא תהיה בהלם ובטוח תגיד שזה לא תקין. תנ

מכירה את זה יותר מכיוון הילדים

(ההורים של בעלי)

שמה זה יותר מורכב כי הם עדין ביחד למרות שכל הילדים נשואים.

היה ועדין יש שם יותר שיתופיות לחיים מאשר נישואים נומטיבים.

לא בטוחה שאם אני אשאל את בעלי מה הוא היה מעדיף הוא היה אומר שייפרדו.

אבל ברוב לכולנו שאחד מבני הזוג משלם מחי"ר כבד על השותפות הזו והשני ישלם מחי"ר כבד במקרה של פרידה (מורכב מאוד)

אני חושבת שבשורה התחתונה כולנו מבינים שזה שלהם ובניהם.

וגם קשה מאוד להתבגר ולגלות שההורה שילם מחיר כבד מידי בשבילי כילד.

זה גם משא כבד על הלב.

ולילדים גם מגיע לראות אהבה בין ההורים ומודל זוגיות בריא.

(לא היה בבית אלימות או ריבים קולניים, אבלי כן יש הרבה תסכום שניכר לעיין)

לא יודעת עם עזרתי

(כתבתי בנקודות ולא רוצה לפרט יותר פה מחשש שיזהו, אם מישהי זיהתה, אשמח לדעת)

לא נהיה לי טוב יותר להחליט על פרידה. 

כואב לי שאני שומעת את הילדים מספרים על החברים שלהם, ילדים להורים גרושים. 

בשלב זה, זה מה שעומד לנגד עיני. 

קשה כ"כ. 

ן 

אבל מעבר למחיר הכבד שברור שאת משלמת,

את חושבת שהבית היום הוא בית בריא?

הבית שמח? לילדים יש שלווה בלב?

עורכת כי הרגיש לי חשוף

אני חושבת שכדי להישאר בשביל הילדים

צריך כוחות על.

לא לכל אחת יש.

כי צריך לדעת להנהיג בית שמח למרות המחי"ר האישי הכבד.

בית בריא בזוגיות חולה

בית שהילדים לא ירגישו גם את המחי"ר

שבעצם הכל הכל יפול עליך

לחיות במסכות (ולמצוא אוזן קשבת אחרת)

זה אפשרי, אבל מתאים רק ליחידי סגולה.

את מסוגלת?

אז ננסה לכתוב נטו מתוך מה שמכירה בלי פרשנות.

אני רואה (ממבט מבחוץ וכל הסייגים הנחוצים)

שיש הבדל גדול בין איך שהילדים מקבלים את הגירושין כשהם קטנים או כשהם מתבגרים.

כמו שאמרת קל אין.

אבל בכל זאת התגובה היא שונה.

מצד שני מבחינת הגרושים עצמם, יותר קל לבנות חיים חדשים ככל שהגרוש יותר צעיר בגיל הפרידה. אז זה עומד בסתירה אחד לשני.

זה ככה מלמעלה, ברור שכל אירוע הרבה יותר מורכב מזה וכל אחד והסיפור שלו.

את מלווה במטפלת/ פסיכולגית בתהליך?

מה רמת הסבל?

את מסוגלת לראות את הטוב מבעד לרע? הכל שלילי?

איך הוא לילדים?

הוא אבא טוב ואת שמחה מהאבהות שלו? אולי תוכחי להתלות בזה כדי למצוא בו נקודות אור בתוך כל החושך... בהצלחה וחיבוק גדול!

אם את מעוניינת יכולה לכתוב לך מנסיון לא אישי אבל כן כללי של מקרים שמכירה❤️

שה' יאיר את עינייך לעשות את הדבר הכי נכון וטוב

יש כאן 2 צדדים, ששניהם משלמים מחירים קשים ושניהם סובלים.

אם זה הילדים, שחווים את הריחוק, שחווים את הרגשות השליליים, את המתח, את חוסר הכבוד הרבה פעמים,

את הסכסוך והקושי ולא פעם גם ממש מריבות וצעקות והאשמות, 

ותלונות של אמא על אבא באוזניהם או הפוך.

צריך לדעת שעבור ילד ההורים הם ממש חלק מהקיום שלו, וכששני החלקים שמהם נוצר

מסוכסכים, שונאים, רבים ונלחמים אחד בשני הוא מרגיש בתוך עצמו חוויה פנימית של מלחמה ושל חוסר קבלה עצמית.

לרוב גם ילדים לוקחים איזשהו צד, כלומר יש הורה שהם יותר מזדהים איתו, 

ואז זה לפעמים גם מרחיק אותם מההורה השני בצורה ממש כואבת.

אחת המשפחות שאני מכירה שחיה ככה, הילדים כבר גדלו והיו אומרים לאמא שלהם להתגרש.

זה היה צעד שהיא לא הייתה מסוגלת לעשות בהתחלה מבחינה פנימית, 

אז הילדים כבר הפכו לצד בעניין

היו כועסים על האבא על איך שהוא מתנהג אליה, ואז מחרימים אותו, ונוטרים לו טינה,

בהמשך ניתקו איתו קשר, למרות שהוא היה סך הכל אדם טוב ורגוע וגם לאמא היו את המורכבויות שלה

אבל הם הפכו למגוננים כלפיה בגלל האופן שבו הם חוו את הזוגיות הלא זוגיות הזו.

כלומר בסופו של דבר הם גם כעסו על האמא שלא היה לה את הכח לקום וללכת, גם כעסו על האבא ואיבדו איתו קשר, גם במקום לחוות

אמא שמסוגלת להעניק להם ולשמור עלחהם הם הפכו להיות הוריים כלפיה כשהם בגרו והבינו שהיא לא מסוגלת לתת לעצמה ובטח לא להם צרכים שהם בסיסיים לנפש.

כמובן שהם חוו דפוסי זוגיות בעיתיים שזה דבר שאיתגר אותם ממש בזוגיות שלהם עצמם, אחד מהם התגרש ממש צעיר, אחד מהם פחד שנים להתחתן, ועם השאר אני לא מכירה את נבכי הזוגיות אבל מניחה שיש לזה השפעה על כולם.

אה, ובסוף בסוף, אחרי שהם התחתנו היא התגרשה. היא כבר הייתה אחרי הרבה שנים שבהם היא מחקה את עצמה ואת צרכיה,

מצולקת רגשית מכל השנים הקשות ומאד מאד מרירה ולמרבה הצער גם לא הצליחה להקים מחדש בית. היא היום מתקרבת לגיל 70 והיא חיה לבד וזה די עצוב.

גם איש ואישה שחיים ככה, משלמים הרבה קורבנות בתוכם. בסוף האינטרקציה על צדדיה המורכבים תשאר; לנהל יחד משק בית, לגדל ילדים, לפרנס את המשפחה, רק בלי החלקים המחברים

של האהבה, של הקרבה, של התמיכה, של חווית הביחד והשמחה שהם הדבק של כל זה שמאפשרים לזה להיות משהו שמח וטוב.

נראה לי שבסופו של דבר האשליה שאפשר להחזיק ככה בית עבור הילדים שיהיה רגיל לכאורה

רק בלי יחסים של חום ואהבה בין ההורים, מפספס את העיקר. 

רוב האנשים לא ממש מודעים לזה, אבל כל דבר שאנחנו עוברים ביום יום, אם זה פרצוף מהבוסית בעבודה או שכנה שמצליחה במשהו שלא הולך לנו שבדיוק נתקלנו בזה, או ילד שרב עם אח שלו או סתם שהסתכלנו במראה והתבאסנו,

משאירים לנו חותם והשפעה בלב.

אין אפשרות לחיות במערכת כזאת אינטנסיבית ומורכבת רגשית בלי להיות מושפעים מזה.

במתחים, בלחצים, בכעסים, בתסכולים, באכזבות.

את כל הדבר הזה, קודם כל את כאמא בוודאי תחווי בתוכך

ויחד עם חוסר טבעי באהבה, בהערכה, בכבוד זה עלול לגבות ממך מחירים רגשיים מאד כבדים.

כמובן שאת המצב הרגשי שלך, גם אם ביניכם לא תשמע צעקה או ויכוח אחד, גם הילדים מרגישים וחווים, ופשוט חבל להיות באשליה שאפשר לחיות ככה ושהכל יהיה בסדר

כשבפנים ובשורש שום דבר לא❤️❤️❤️

אני שולחת לך חיבוק כי זה נשמע שאת באמת במצב ממש מורכב, שנראה שכל האופציות בו לא טובות

לחיות ככה עם איש שכנראה משהו בזוגיות איתו לא הולך טוב ולא מצליחים להעזר בטיפול,

ומצד שני להשאר בזוגיות בשביל הילדים❤️

אני כאן כדי לעודד אותך שיכול להיות טוב.

שהסיטואציה המורכבת הזאת כאן כדי להצמיח אותך 

ובע"ה מעודדת אותך לא לוותר על עצמך, ועל חיים טובים וראויים

עבורך ועבור ילדייך, ושה' ינחה אותך בדרך הנכונה❤️

זה גהינום. אין לי מילה אחרת. להשאר בשביל הילדים אולי את מונעת מהם את השבר המידי להיות ילדי  להורים גרושים. אבל את לא מונעת מהם לגדול בצל מתח. הם חשים שהם צריכי  ללכת על ביצים כדי להפגין שלום בין אבא לאמא. הם שומעים את המריבות שלכם, או לחלופין את השקט המצמרר. הם לא לומדים דגם של וגיות טובה. הם לא לומדים שלכל אחד יש זכות לאהוב ולהיות נאהב,או להתחיל חיים מחדש למרות כישלון. את מונעת מהם אולי כאב על פני השטח אבל החיים שלהם ממש לא בהכרח טובים יותר. 

אם את באמת רוצה לתת להם חיים טובים תנסו עוד פעם טיפול זוגי איכות  עם המלצות. אם את חשה מאוימת בבית מאיזושהי סיבה ואת לא מעניינת בלטפח את הזוגיות עדיף להיפרד. זה לא יהיה פשוט אבלי יוצר שם מרחב בשבילך לנשום את תהי אמא טובה יותר. תהי טובה יותר לעצמך בלי חשש או עימות תמידי. והכי חשוב. אם החלטתם להיפרד תשתפו את הילדים בכל התהליך מראש. מה זה אומר, האם יהיו בתים נפרקים, מתי זה יתנהל. כמה שיותר שיתוף והבנה לרגשות הלא קלים שיעלו להם. שיתוף גם של הרגשות שלכם. לא לכלוך אחד על השני ולא מה אתם מרגישים אחד כלפי השניה. אלא מה אתם מרגישים לגבי פירוק הבית. תהליך נכון שמלווה בייעוץ רגשי לילדים יכול להיות תהליך של גדילה והתפתחות.

מחטף, מריבות על הילדים, או על רכוש, לעשות מאחורי הגב של הילדים יובילו לטראומה ותחושת בגידה ועקירה אצל הילדים.

בהצלחה ה' ינחה דרכם בטוב.

אז מניסיון שלי כבת להורים כאלה זה הרס לי את החיים. אמא שלי לא רצתה לפגוע בנו ו"בשידוכים" שלנו, שבדיעבד זה אמנם הצליח מהפן הזה, אבל מלבד זאת כל מה שיכל להיות גיהנום היה גיהנום. 

באותם זמנים לא ראו עלינו כלום והתנהלנו כלפי חוץ כמשפחה נורמטיבית לחלוטין, אבל כיום במבט מפוקח כל אחד מאחיי יצא עם שריטה כלשהי. 

היום כשכולנו נשואים והם עדיין יחד אני מבינה שאמא שלי היא אישה מוכה שלא מסוגלת לעזוב את הבעל המכה, והיא לא באמת חיכתה שכולנו נתחתן, היא פשוט מפחדת פחד מוות. היא בטוחה שגידלה אותנו ושמרה עלינו מגירושין, אבל האמת היא שהיא מנעה ממנו לראות אישה רגועה, שמחה, בית נורמלי בלי מתחים, כעסים ומריבות. 

לפעמים בשביל הילדים הכי טוב להתגרש.

נשמע הזוי, אבל זו האמת.

כמובן מאוד תלוי סיטואציה וכו', אבל חשוב לי להשמיע גם את הקול הזה. 

ממש תודה לתגובות, אמנם כואבות. 

כן, ממש עצוב לראות שבככ הרבה בתים יש ברקע, הורים גרושים, הורים פרודים ןרטים והורים שמשלמים מחיר כבד וכמובן הילדים. 

האמת, שאני במקום שמנסה לא להתייאש ולנסות עד הסוף כדי לראות מה ניתן לעשות. 

תוך כדי כתיבה נזכרת בקטע מסרט שיצא כעת נראה לי שנקרא משהו כמו חומה בתוך הבית. על זוג שבגיל 70 פשוט חצו את הבית לשניים וכל אחד חי את חייו מעבר לקיר.... 

עושה לי לא טוב לחשוב על זה. 

קראתי את כולכן ועדיין מנקר לי שיהיה קשה בקטע של הילדים עם נפרד. 

ובכלל, משתפת עכשיו, בכלל לא מאמינה שהשרשור הזה קשור אלי. 

לא להאמין כמה דילמות, עומדות מאחורי זה.  כמה אעם

לא משנה 

וגם מבחינה דתית לא רואה בעיה 

לק"י

לא רק רופאת נשים. גם שאר סוגי הרפואה.

(אם יש רופא בבית חולים או במוקד וכו', אני לא מבקשת רופאה במיוחד. אבל כדמות קבועה- אני הולכת לאשה).

(ולמי שתטען שהרבה רופאות לא נחמדות. שלי דוקא ממש נחמדה ואנושית, ואני לא צריכה יותר מאחת😅).

למרות שנתקלתי ברופאי נשים גברים נחמדים יותר מנשים

אמפתים בהרבה יותר

לרופאים.

בטוחה שיש גם רופאות מצוינות.

לצערי הנסיון שלי היה גרוע.

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

הרופא שלי ממש ענייני רגיש ומכבד. ומצד שני נחמד. ומרגישה בנוח לשאול אותו כל שאלה שיש לי.. מה שממש לא הרגיש לי אצל האישה.

בלי שום קשר לדת. (בתור רופאת נשים)

בנושאים לא אינטימיים לא משנה לי

כן יצא לי להתקין התקן אצל רופאה אשה, סתם כי במקרה היה לה תור לתאריך שהייתי צריכה. לא היה אכפת לי ללכת להתקין אצל רופא גבר. 

לא רוצה שגבר זר ייגע בי... גם אם זה מותר הלכתית. (כמו שאעדיף רופאה יהודייה על פני רופאה ערבייה... אם כי על זה קצת פחות אתעקש)

וב"ה מצאתי לא מעט רופאות נחמדות, מקצועיות ונעימות. (להפך, חלק מהרופאים הגברים שנתקלתי בהם לא ענו על ההגדרות האלה...)

אתעקש על יהודי/ה אבל לא על אישה

זאת אומרת הפסיקה ההלכתית שאני מכירה אומרת ללכת למי שטוב לי. מספיק שהדלת לא נעולה או כמובן מלווה שזה תמיד יותר נעים

ברור שאני מעדיפה רופאה באידאל

הסיכון שהמפגש עם רופא יזלוג לאיזורים מיניים הוא גבוה בהרבה (על כל הקשת. לא דווקא פגיעה או הטרדה מפורשים)

מצד שני - בפועל - במפגש עם שתי רופאות חוויתי ממש פגיעה באינטימיות שלי, חוויה של כאב ושל זלזול. וזה נפוץ בהרבה מאשר חוויות לא אתיות של זליגה למיניות

ולכן בסופו של דבר אני הולכת לרופא שאיתו התחושה שלי היא מוגנת ובטוחה (ברור שבהתחלה באתי רק עם בעלי . ורק אחרי שיש לי בטחון ותחושה של מוגנות גם מצד הפיזי של המרפאה אז אני מוכנה גם ללכת לבד כשצריך)

אני מניחה שהבעיה היא שכולן רוצות רופאות ולכן ממש קשה להשיג תור לרופאה נורמלית בלי המתנה ארוכה מדי

וזה מבאס

ועדיין מבחינה אישית הולכת רק לאישה

(פגשתי בחיי אופאים גברים - בעיקר בחדר לידה וכולם היו מצוינים, נחמדים ורגישים

ועדין- מעדיפה רופאה אבל לא מתפשרת על מקצועיות ואנושיות, יש לי 2 רופאות מעולות שאני מזגזגת בניהן לפי זמינות תורים)

לא שאין רופאות טובות

אבל הייתי אצל אחת והיה לי מזעזע

והוא מאוד אנושי ומכבד ומומחה ממש

וקרוב לי לבית

אז אני הולכת אליו

בדרך כלל עם בעלי

ומבחינה דתית- אין בעיה עם רופא...עד כמה שידוע לי.
אם יש רופא מומחה בעניין מסויים ומומלץ, כן אלך אליו.

ממש לא קשור למצוות ודת. זה תחושה אישי לפנית.

אלא אם כן זה לא כולל בדיקה גופנית, ואז תלוי מי הרופא/ה. 

דווקא בקטע של סקירת נקודות חן אני לא רוצה להגיע לגבר ותקועה עכשיו כי רופאת העור היחידה פה יצאה לפנסיה... לא יודעת למה זה יותר מפריע לי, אולי כי זו בחינה מדוקדקת כזאת 

בלי בדיקה גופנית זה ממילא לא משנה לי

בביקור עם בדיקה גופנית זה בכל מקרה לא נעים לי

(גם גבר וגם אישה

באותה מידה)

ככה שזה לא פרמטר שאני לוקחת בחשבון

בהריון הראשון הייתי אצל רופא, בהריון השני אצל רופאה שהייתי צריכה לקבוע כל תור ברגע שיצאתי מהביקור הקודם והיא הייתה מקסימה אבל יכולתי לחכות גפ שעתיים בתור כל פעם שהגעתי אליה..

בהריון השלישי התחלתי אצל רופא וכשהוא עזב את הקופה מצאתי את הרופאה המושלמת- גפ תורים זמינים, גם בדכ זמן המתנה סביר בתור, גם נחמדה.. ממש מקווה שתמשיך בקופה

את גם מרגישה כמוני?

ויש כמויות סטודנטים בתחום

והמון מובטלים

אבל כולם רוצים להיות מתכנתים

והai צמצם את עבודת הפיתוח

כשגייסנו לפני שנה אנשי סיסטם בעבודה משולבת עם הלפ דסק

היה קשה למצוא עובדים טובים

חלק לא רצו

וחלק היו גרועים ממש

(הטובים שמצאנו היו נטולי תואר)

בטח לא אחיות. לא ידוע לי שיש מחסור. גם זה שמחכים מלא זמן לתורמים זה לפעמים כי הקופה לא רוצה להעסיק עוד רופאים ולא כי אין רופאים.

ועד כמה שידוע לי לא היתה ירידה גדולה מהארץ בגלל המלחמה. הייתה ירידה אבל היתה גם עליה.

כן יש עניין שהקבלה לרפואה בארץ מאוד קשה ואולי זה יוצר מחסור מסויים 

למחסור הוא שונה.

אצל רופאים ואחיות אין מספיק תקנים,

אצל מורים ואנשי חינוך אין מספיק אנשים שרוצים לעסוק בזה, אבל יש תקנים לזה בשפע

מקור הבעיה הוא שהתנאים שלהם שונים מבעבר,ואנשים לא תמיד מרגישים שזה משתלם להם לעבוד במקומות האלה.

עבודה במעון לעניות דעתי הלא מבוססת אולי היתה פעם קלה יותר - פחות תינוקות היו מגיעים למעון, הרבה פעמים מגיעים לימים קצרים (כי פחות אמהות עבדו, בטח בגילאים הקטנים), היו פחות דרישות מצד ההורים אבל השכר היה מתגמל יותר באופן יחסי לשוק.

היום זה דורש המון ולא ככ מתגמל באופן יחסי.

הוראה וגננות אותו דבר - המון דרישות מההורים, יותר שעות עבודה ותנאים משמעותית פחות טובים מפעם (נגיד פנסיה שהפכה מתקציבית לרגילה).

רופאים בהרבה תחומים או אנשי טיפול כמו פסיכולוגים, קלינאיות, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מאבחנים - בציבורי יש עומס מטורף, והשכר לא מדהים, יש להם כל מיני דרישות ממקום העבודה לעמוד בהן, ובסוף זה לא מתגמל ולא נוח. אבל אם הם יפתחו קליניקה פרטית במקום שנוח להם בזמן שנוח להם אנשים יעמדו בתור וישלמו משמעותית יותר.

אז נראה לי שהחוסר פשוט נובע מחוסר תיעדוף של השירותים האלה על ידי מי שמתקצב אותם 

תחום החינוך זו עבודה קשה ולא מתגמלת

ברור שיהיה חסר

למה שאנשים יגיעו לעבודה כזו

בתחום הרפואה לא בכל מקום יש חסר

למשל רופאי משפחה זמינים היום הרבה יותר מלפני 20 שנה

כי אז הם היו מוצפים בתורים לאישורי מחלה ומרשמים

והיום הכל באפליקציה

יש גם תחומי רפואה שאפשר להשיג תור מהר (אף אוזן גרון השגתי מהיום להיום בישוב סמוך)

כשיש חסר אצל אנשי רפואה זה נובע גם מתקנים מצומצמים וגם מרפואת יתר (אנשים שהולכים לייעוץ מיותר)

לגבי מטפלים רגשיים

המלחמה יצרה חסר גדול בעקבות קפיצה בביקוש (ואולי היה חסר כבר קודם בגלל תקנים מצומצמים)

על אף אוזן גרון במכבי בירושלים

יש תור למחר

וערמת תורים לחודש הקרוב

במאוחדת

יש 2 תורים לחודש הקרוב

אולי כדאי לך לעבור קופה

יש רופאים מקצועיים בקופת חולים ובבתי חולים

הרבה מהרופאים הפרטיים מקבלים גם ציבורי

לרוב זה רק עניין של זמינות מהירה של התור ולא עניין מקצועי 

והמשכורת שלהם תלויה במדינה-

בתקנים (צוותים רפואיים), בהסכמי שכר מיושנים וכו' (גננות, מורים) יש מחסור. 

ברמה של מאפים, בורקסים, קרקרים, ממרחים, שתיה קרה.

אחת תסתפק במאפים ושוקו

אחת תרצה קידוש של ממש עם קוגלים ומיני מאפה משוכללים

אחת תרצה בר מתוקים יוקרתי בגווני ורוד זהב

ומידי פעם עולה בי חששות שאומרים שזה לא טוב לא לעשות בכלל.

אולי באמת נעשה יום אחד. אולי נחבר ליומולדת הבא שלה.

הם הרגע נולדו

אני פשוט לא מאמינה

ולא מתכוונת לעשות.

לא נראה לי נכון לחשוש מדבר כזה

חשוב להכיר טובה על הילדה שהשם נתן לנו אבל לא חייבים בקידוש דווקא

ורק עכשיו הבשלתי לעשות חח

פשוט פנינו לבית כנסת שבו עושים קידוש מכובד בכל שבת וביקשנו לתרום את הסכום.

ממש חוצפה!!

לפי ההודעה שכתבת נשמע שאתם אנשים עדינים שלא מתלוננים בדרך כלל. אבל זה ממש חוצפה!!! 

תגידי לעצמך לפני שאת מנסה מקסימום תצליחי אבל רוב הסיכויים לא יסכימו..

פושט כדי לא להיות מדי באמוציות אם לא יסכימו...

של גוגל.

אגב, בדקת חוות דעת קודם? 

לא המצאה.

לא נראה לי שאדם שמאיים להגיד את האמת זה נקרא סחיטה.

אבל גם אני לא עורכת דין, אז אולי אני טועה.

חבל שכך את מרגישה
ובהחלט בהחלט יש מקום לבקש הנחה בתשלום יחד עם פירוט של הליקויים בצימר הזה...

אמרתי להם ממש בעדינו ונעימות

הם התבאסו לשמוע אבל אמרו שלא שמעו על התלונות האלה לפני (שזה ממש מפתיע אותי.  המיטות באמת לא נוחות ואני ממש לא מפונקת אני ישנה באוהלים מלא וזה..)

והיה באמת כאילו עשו שם שיפוצים לפני

הם אמרו שאשלם כמה שמתאים לנו..

מה דעתכן? לא יודעת האם באמת לא לשלם את המחיר ואם כך אז כמה כן לשלם? 

מאוד הוגנים.

הייתי מורידה 200-300 ש"ח מהסכום המלא ולא מעבר. 

עזר לי להבין שאני בגרף..

תודה רבה!!

וואי

זה הולך ונהיה טוב יותר מיום ליום

אבל בהחלט תקופה לא קלה

אצלי זה חולף באמת רק בגיל שנה פלוס.... אבל הקושי העיקרי הוא בחודש- חודשיים הראשונים

חיבוק

תעזרי בכל מה שאת יכולה❤️

מעודד ממש לשמוע את הנרמול הזה והאישור שזה לא קל בהתחלה... באמת שכחתי..

ותודה על העידוד לבקש עזרה!

וחיבוק על הקושי....

בעז"ה שיהיה רק קשיים כאלו מסיבות שמחות❤️

ועד שהכל נרגע ומתאזן, והשגרה מתבססת- טא-דאם! צו גיוס לעוד חודשיים קדימה

ושוב להתרגל מחדש...

ובכלל אחרי לידה סביב חופש גדול ואז חגים.. עד עכשיו עוד לא הרגשתי שניצלתי 100 את החופשת לידה

חיבוק ענק ענק ענק!!!!

הקודם שלנו נולד לפני החגים וזה היה מאתגרררר

אז עם מילואים גם לפני/אחרי זה ממש קשוחח.   

לוקח זמן אחרי לידה להתאםס על החיים

זה מטתטל הכל.ומצבי רוח והעייפות

והמתיקות...מצד שני

ואת מגוייסת כרגע?

יצא לי להיות מגוייסת פעמיים בסוף הריון

וגם 4 חודשים אחרי לידה

וחד משמעית כמה שהיה קדוח וכואבבבב הכל בהריון

עם תינוק קטן היה פי כמה

כל יום לא האמנתי שאני אעמוד בעוד יום כזה!

ואין ערב לנוח ואין לילה לישון

באמת מטורף 

שאתן פשוט אלופות!!!

אני לא מגוייסת..

הטיפול בתינוק קטן דורש ככ.. וגם האחריות.. מאוד כבד אחריות כזו.. הם ככ קטנטנים..

קרובת משפחה אמרה לי "כשמפסיקים לספור בשבועות את גיל הבייבי", תחזיקי מעמד ואיפה שאת יכולה תשמרי על עצמך ותנוחי ❤️

שבועות זה ממש רעיון!!

ותודה על העצות החשובות😍😍

וגם עזרתן!

אין עליכן!!!

ממש עוזר הנרמול וגם המסגרות זמנים שהזכרתן.. נותן לי הרבה.. תודה רבה רבה!!!

@מתואמת

@יעל מהדרום

@דפני11

@בארץ אהבתי

@בשורות משמחות

@בורות המים

@קמה ש.

@מוריה 7

@מכחול

@אמא לאוצר❤

@התלבטות טובה

@לפניו ברננה!

וב"ה הבוקר קמתי יותר טוב טפוטפו..

ושיהיה בע"ה רק שמחות ובריאות אצל כולן!

וואו איזה מרגש, שיהיה בהרבה מזל טוב בריאות ואושר!

איך אני שמחה בשבילך 😍

התאוששות נעימה, מחזיקה לך אצבעות והלוואי והייתי יכולה יותר מזה!

חיבוקים!!

זה עובר, מבטיחה..

תמרחי מייד כשמתחיל. אני מרחתי לשני שנדבק מייד וזה לא התפשט, והיה רק במקום מכוסה אז לא נראה לי שיש בעיה לשלוח במצב כזה.

וכמובן גם הסבון האדום כמו שכתבו פה.

עבר ממש תוך כ3 ימים.

ממש לשים לב כשהפצע קטן ולמרוח משחה אנטיביוטית . כשזה גדל הרבה יותר קשה להשתלט על זה. ובד''כ המשחה כבר לא עוזרת וצריך אנטיביוטיקה בפה.

אם את בעניין של טבעי

אני השתמשתי בשמן זרעי אשכוליות וזה ממש עזר אפילו שנפצע היה כבר די גדול.

אומרים שיש עניין לחזק את המערכת החיסונית בכללי.. במיוחד אם זה חוזר שוב ושוב.

אני לא הייתי משתגעת על להפריד ילדים בבית. זה באמת ממש קשוח. ואם הפצע במקום שאפשר לכסות מתחת לבגדים אז זה בכלל סבבה..

היה לבן שלי מתישהו, ולא חושבת שניקינו משהו...

כי עצות בזוגיות זה לגמרי גדול עלי

קודם כל חיבוק על התחושות הלא קלות

לגבי מה שכתבת בסוף, אם הכוונה היא שהוא גמר בחוץ בכוונה זה מותר לפי הרבב דיעות כל עוד זה תוך כדי עחסים, ובמיוחד כשכואב לך. כך שאל תדאגי מהפן הזה

לצערי סובלת מכאבים בגלל כיווץ יתר ( אולי  הלידה שיפרה בע"ה) וקיבלנו הנחיה כזאת אבל ליד המקום ...

כאן זה לא היה ליד בכלל וגם בעלי בפרוש אמר שגם בגלל שלא הייתי מוגנת ולפי מה שאני מכירה אסור בשביל מניעת הריון ...

ולא קלטתי בכלל רק אחרי וזה קשה לי 

שלא חייב בכלל ליד המקום

תנוח דעתך מבחינה הלכתית

מבינה שאכפת לך שזה לא סוכם ביניכם קודם. גם לי זה היה אכפת

ולגבי כיווץ יתר אצלי אחרי לידה שלישית הייתה את ההקלה המשמעותית ביותר

בהצלחה

ומה עבר לו בראש זה מאה אחוז שלו.

וגם תפילות

יש לך מספיק משלך...אל תקחי עליך גם בעיות שלו...

בעיני ממש חשוב שתנסי להתמקד במה שייך לך.  כמובן בעיקר מול עצמך אבל זה ימשיך גם מולו...

נשמע שקשה ובאמת נשמע שכרגע יש ביניכם פערים בכל מיני תחומים ואת רוצה ממנו יותר

אבל אם את "יורה לכל הכיוונים" כמו שזה נשמע עכשיו- שזה כמובן לא במודע אלא טבעי וקורה לנו באוטומט- שניכם תפסידו.  חבל.

כדאי לך לשבת ולהתמקד מה הנקודות שהכי מפריעות *לך*. שבאמת משפיעות עליך ונוגעות לך ואת ממש צריכה לשתף איתו פעולה כדי לפתור אותם

מה את יכולה לשפר ולפתור בעצמך (עזרה מבחוץ, לדאוג לעצמך, לעמוד על שלך)

ומה בכלל לא קשור אליך,  גם אם זה מעצבן אותך או קשה לך, אלא זה באמת שלו - ואת זה לשחרר. כמה שזה קשה זה מוריד ממך ומקל מאוד אחרי שמצליחים

וכמובן אל תחששי להעזר, אם אתם מרגישים תקועים או בלופ שהולך ומסתבך לאורך זמן - מומלץ ללכת לייעוץ

לפעמים אפילו מעט מפגשים עם אדם מקצועי ושבא מבחוץ מסוגלים לתת הרבה רווחה והתקדמות בזוגיות

בהצלחה!

ותזכרי שחודשיים אחרי לידה עדיין הכל מטלטל ולפעמים פשוט צריך קצת זמן שהספינה תרגע מחדש, במיוחד במיניות שם גם הגוף פיזית והורמונלית עוד לא חוזר למקום בכלל...

ולפי הרבה פוסקים זה מותר לכתחילה במצבי כאב..

וחיבוק גדול🫂❤️

מנסה טיפה לעשות סדר.

1. הנושא של המסכים

2. החיפוש הדתי

3. המצב הזוגי בכללי

4. יחסי אישות (כאב, חשק)

5. מניעה

לדעתי תתחילי מלהסתכל על זה ככה ולא כמישמש עצבני ומתוסכל...

לחשוב מה הנקודה שמפריעה לך בכל אחד והאם יש לך כיוונים לפתרון.

ורק רוצה לכתוב לגבי העניין של המניעה והיחסים שבסוף אתם בלופ שאין איך להיות בו בטוב... כי בסוף להתנזר לחלוטין- לרוב לא מוצלח. לגמור בחוץ- אכן לא מומלץ הלכתית ואני מבינה את תחושת אי הנוחות ( בלי לסתור שיש דעות שאיכשהו מתירות...) ממש מחילה על השאלה, אבל מה בעצם ציפית שיהיה? במלוא הכנות, בלי ציניות... אם את לא מעוניינת כרגע לקחת אמצעי מניעה את בעצם בונה על התנזרות? אם כן, נראה לי ראוי שזה יהיה בשקיפות מולו בלי להגיע למצבים כמו שקרה לכם... לחשוב מסודר מה בעצם את רוצה ומצפה שיהיה בתחום הזה. כי בלי זה נראה לי באמת שזה רק יכול להרחיק ולא לקרב...

בהצלחה רבה!

ובאמת תנסי להתמודד בצעדים קטנים עם כל האתגרים ולא להשאב הןמערבולת לא ברורה

מתקנת כדי שנשים במצב כזה ידעו

במצבים של כאב ההיתר הוא לגמרי לא איכשהו אלא אפילו לכתחילה

אולי הדיוק הוא ההבדל בין כאבים למניעה.

כי אם מישהי כאובה כמובן שיש היתרים לקיים יחסים ללא כאב, אבל זה לא מותר הלכתית למניעת הריון.

(כותבת בכללי בלי להכנס למקרה של הפותחת)

אנחנו שנים עם ככה.... אבל לא למניעה.

אין לי בעיה ככה ( את האמת לקח לנו זמן להבין שזה הדבר הנכון במקרה שלנו )

אבל זה שגם לא הרגשתי שהסכמתי, במקום וגם בגלל המניעה קשה לי 

לגבי תפילות ומסך יש הרבה דברים חלקם ציינת וגם הסברתי לו הרבההה פעמים.

לא מתכוונת להתנזר אבל כרגע המקום עדיין כואב מהלידה ( כל האזור לא קשור לחדירה ) בלי חשק אז לא הרגשתי צורך כרגע.

אני הייתי יותר בכיוון של התקן אבל עדיין מחכה לתור ובעלי ממש היה בלחץ מדימום הסתגלות ארוך אז "התפשרתי" לסרזט

אם הרגשת שאת לא רוצה ובכל זאת נענית, התחושות שלך מובנות

מציעה לך להקשיב לרצון שלך רגע בלי קשר ללחץ שלו

בנוסף, לגבי תפילות, מחשב וכו - זה נשמע שיש מעין פצצה בחדר ונשמע שאת בעמדה אמהית מולו - מצפה שיעשה מה שנכון מבחינתך/ מה שאת אומרת לו לעשות

זה לא מקום נכון להיות בו בדינמיקה זוגית בעיניי

הגיוני שמפריע לך הקטע של המסך והתפילות, אבל השאלה היא - במה זה מפריע לך ומה השורש. מה חסר לך מולו? יחס? תשומת לב? שותפות רגשית/כזו שתהוא לידי מעשה? קשה לך לראות אותו רובץ בטלפון בשעה שאת עובדת קשה מצידך?

אם זה הכיוון,אז על זה בדיוק צריך לדבר, ישירות. לא בעקיפין של - בוא לחדר

לא בציפייה בלתי מדוברת שיעשה דברים בבית

ממש לפתוח ברחל ביתך הקטנה את מה שאת מרגישה (לא מה שהוא עושה) ומה עולה אצלך ברגש  כשציפית שישים לב לבלאגן למשל והוא ישב לו בחוסר מעש (הרגשתי שהכל עליי/ שמה שחשוב לי לא חשוב לך/ שאתה לא רואה אותי)

כשלא מדייקים את התחושות, זה יכול לבוא לידי ביטוי באמירות שתלטניות כשלמעשה את רוצה לראות ולהרגיש שאת תוםסת מקום אצלו. גבוה הרבה יותר מהמסך

חיבוק❤️

אני באמת הייתי במצב של ריצוי כי הרגשתי רע....

לגבי המסך אני מסבירה לו ולרב מתישהו מסכים איתי ומנסה להשתנות וזה לא מחזיק מעמד,  אבל לגבי התפילות הוא לא מוכן להקשיב כי זה משהו "שלו" ואני באמת לא רוצה ליהיות במקום של ההורה אבל ככל שאני מרפה ומשחררת זה מדרדר ליותר ויותר דברים ( לדוג רק ערבית ואז עוד תפילות ואז גם לפעמים לא בבית, פתאום אוכל הכשרים שעד עכשיו לא וכו' )

אני מתפללת כך זה אבל לא יודעת מה עוד לעשות בצורה נכונה 

להבין שאת לא מחליטה בעניין הזה

סליחה על הישירות, אבל זו השורה התחתונה

את יכולה להגיד שזה חשוב לך. את יכולה ללכת לתפילה בעצמך. את יכולה ללכת איתו לטיפול זוגי על זה שהתחתנת עם בחור x וקיבלת בעל y וקשה לך עם השינוי, שהחלום לבית שנראה בצורה מסוימת מתנפץ. שאת חוששת בגלל חינוך הילדים .אפשר. בהחלט. אפשר גם ללכת לטיפול לבד בעניין. ואם נלך לקיצון, אפשר להחליט שאת לא מוכנה לחיות איתו יותר חלילה

כל מה שאת יכולה להחליט בנושא זה רק בנוגע אלייך.

אגב, אבא מתפלל איננו ערובה לילדים מתפללים או יראי שמים  וגם להפך. חמי למשל לא הולך לביהכ אף פעם בערך, ובעלי ב"ה חזר בתשובה בכלל.

מה שחשוב באמת לחינוך הילדים, ואת זה כל המטפלים אומרים, זה הורים אוהבים שיש ביניהם שלום בית גם אם הם שונים. 

הורים אוהבים זה הבסיס והדוגמא הכי הכי חשובה לילדים!!

יכולה להעיד על עצמי, ההורים שלי עם פער דתי כלשהו ביניהם. אבל הלוואי על כולם קשר כמו שלהם😊❤️

ובאמת כולנו תפסנו כיוונים כאלה ואחרים בדת אבל מתוך מקום אוהב ובוחר וכזה שיודע להכיל מורכבות..

בעיניי זה דווקא בנה אותנו לאנשים פתוחים ומכילים יותר, אני רואה את זה בתור 🎁

ולפותחת מאחלת לכם רק טוב ושתצליחו לעלות על הגל מתוך מקום אוהב ומחובר בעז"ה🫂

לשאול את עצמך - למה הרגשת רע?

את מרגישה שזה משהו שאת "צריכה" לתת?

כי אם כן, אז השורש מתחיל כאן.

בדינמיקה הזוגית ביחס לאינטימיות.

נכון בעיניי שזה יגיע ממקום של רצון, ולא של הסכמה.

תראי שזה בעצם יצר לופ שקשה לצאת ממנו.

הוא שאל, ורצה לראות אותך

אבל תודעת ה"לא נעים", גרמה לך לא לראות את עצמך, ובעצם גם ללכת נגד הרצון שלך ושלו יחד.

יכול להיות שזו נקודה לבירור משמעותי של התחום הזה אצלכם. כי נשמע שגם אצלו זה טעון ואולי שניכם מגיעים עם משקעים.

השאלה היא האם זה בדיבור או במודעות, או שכל אחד מנסה לחשוב מה השני רוצה, בלי באמת לשאול.

לגבי שאר הדברים.

קודם כל ממש מבינה את הכאב שלך. ממש.

אני מצטרפת לאמירה שנשמע שיש כאן מקום קצת אימהי.

השאלה היא האם זה מופיע בעוד הקשרים.

עד כמה יש לו מקום לאחריות על עצמו ולאחריות זוגית, כי את מתארת את לקיחת האחריות גם ביחס לסדר בבית, שהוא שיחרר ברגע שאת קצת חזרת לעצמך.

אם הוא היה פותח את השרשור, הייתי כותבת כמובן ביחס אליו. אבל מכיוון שאת פתחת, אני כותבת ביחס להתנהגות שלך.

א. לנסות לחשוב האם מפריע לך עקרונית מה שהוא עושה, או שאת מרגישה שזה פוגע בך אישית.

אם הוא לא מתפלל למשל - זה שלו לגמרי

אם הוא מול המסך כל הערב ומבזבז זמן - זה שלו

אבל אם בגלל זה כל העומס של תפעול הבית נופל עלייך - זה שלך. וזו נקודה לדבר עליה. בלי קשר בכלל למסכים, אלא ביחס למשימות של הבית.

אם חסר לך זמן איתו - זו נקודה לדבר עליה. ובלי קשר למסכים.

וכדאי שזה יגיע ממקום של החוסר שלך, ולא ממקום של ביקורת עליו ועל המעשים שלו.

ב. ביחס לעניין הדתי - באופן כללי אני חושבת שזה באמת עניינו של האדם עצמו, הקשר בין אדם למקום.

אבל, את מתארת שאת מרגישה שזה מעבר ל"רק" לא ללכת לתפילות.

וכאן, בגדול, היה מקום לשיח פתוח ביניכם, על מה קורה לו. לא בצורה ביקורתית, אלא מתעניינת.

אולי הוא כבר מרגיש פחות מחובר?

אולי משהו בעולם הדתי שלו משתנה?

אנשים לא נשארים אותו הדבר כל החיים.

אני מבינה שזה מאוד מטלטל אותך

אבל דרך עיניים ביקורתיות אני לא חושבת שתצליחי להגיע ללב שלו. ואם הוא יעשה תהליך שקשור לדת, הוא יעשה אותו בלי לשתף אותך, כי הוא ירגיש שאת תעביר עליו ביקורת ולא תדעי לקבל את זה.

זה ממש עצוב, אבל את לא יכולה להחזיק את העולם הדתי שלו. ואת מרגישה שאם תשחררי אז הוא ילך ויאבד לו. אבל אני לא חושבת שזה שתעקבי אחרי התפילות שלו, זה מה שיגרום לו להחזיק את העולם הדתי.

אני מאמינה שתורה זו בחירה. בחירה פרטית של כל אחד. ועם כמה שזה קשה, זה לא משהו שבת זוג יכולה להחזיק בשביל בעלה.

אני חושבת שהדבר היחיד שאפשר לעשות, זה לתת מקום. לספקות, לשאלות, לשיח בנושא. את לא יודעת לאן זה ייקח. אבל לפי דעתי זה בוודאי יאפשר יותר מאשר אם תמשיכי לנסות להחזיק עבורו את העולם הרוחני שלו.

ג. נקודה אחרונה. כתבת שהוא אבא טוב ובעל טוב. במה הוא כזה בעינייך? אל תעני לי. תנסי לענות לעצמך. ותפרגני על הטוב. יש מקום להגיד גם מה מפריע, אבל עוד יותר טוב, זה להגיד מה היה טוב ומה שימח אותך. "וואי איך היה לי כיף היום שישבנו ושתינו קפה ביחד, אני ממש אוהבת לדבר איתך". "תודה רבה שהכנת לי קפה, זה ממש שימח אותי". ועוד כאלו. לפעמים הטוב הוא מובן מאליו, והצד השני בכלל לא יודע מה משמח. כשאומרים את זה, זה מדרבן לעשות את זה שוב

אז קודם כל אני מהסוג ה"מרצה"

בעקרון עברנו תהליך ) בטיפול ) בגלל שכן נכנסנו ללופ כזה בעקבות כאבים ביחסים בתחילת הנישואין עד שהרגשתי שזה היה לקיצון השני הוא פשוט פחד לבקש בכלל כי לא ידע אם אני אמיתית או לא אבל ב"ה אני הצלחתי ליהיות כנה.

עכשיו, טבלתי לפני כמה שבועות אחרי הלידה ופשוט אין בי חשק או כלום וראיתי שהוא על קוצים ממש ניסה לא לדחוף אבל אחרי הרבה זמן פשוט כבר הרגשתי ש"מסכן" אתמול גם יצאנו לדייט אז הרגיש שאני אולי גם "שם".

לעניין הדתי את צודקת, אבל זה מפחיד. מפחיד אותי

לעניין התפילה אומר שלא מרגיש מחובר לשאר הדברים כל פעם משהו אחר.

לעניין המסך, זה כן פוגע בי

כשהוא משחק אין לי אם מי לדבר, פחות עוזר, הולך לישון מאוחר ואז גמור וזה לופ כזה

האינטימיות, אני לא רוצה להיכנס לזה לעומק בפורום הזה.

אני ממליצה על הספר של מיכל פרינס "פשוט לרצות", מרענן ומשנה את התפיסה על הנושא.

וכן אגיד לגבי האמירה שהוא "מסכן"-

האם זה לא יותר עוול עבורו, כאשר הוא רוצה שזה יהיה ברצון ואת מסתירה ממנו את זה שזה לא ברצונך?

זה קצת חריף. וזה לא נאמר כביקורת, אלא יותר כדי לנסות לתת זווית אחרת לתפיסה.

לעניין הדתי, אולי כדאי להתגלגל עוד קצת במחשבות האלו. מפחיד שמה? מה יקרה אם תגלי שהוא לא מחובר? מה יקרה אם תגלי מה יושב לו בפנים? זה אומר שהוא איש אחר? בעל אחר?

(את לא חייבת לענות כמובן)

אני חושבת שעדיף אמת וכנות, גם אם מאתגרת, מאשר הסתרה.

אולי לנסות להפריד בין האדם שהוא, לבין העולם הדתי שלו ומה זה אומר עליו.

כן, זו התנפצות של חלום.

אבל ההחזקה בחלום, בעיניי גובה מחיר גבוה יותר מאשר להבין שאולי החלום השתנה (וזה נכון בכל תחום בזוגיות)

לגבי המסך, קטונתי מלהגיד. יש הבדל אם זו התמכרות שהוא ממש לא מסוגל להפסיק, לבין אם זה פשוט תחביב שמושך אותו הרבה זמן.

יכול להיות שזה גם יושב על עניין הדינמיקה - את בתפקיד המבוגר האחראי, והוא מקטין ראש והמסך מאפשר את זה בקלות. אני לא יודעת.

לעניין העזרה - אולי לנסות לסכם תפקידים מוגדרים ביניכם, ואת תנסי לשחרר לגמרי את מה שהוא לא תפקידך. אולי הסרת האחריות יכולה לעזור.

לגבי שיח - לנסות להגדיר זמן זוגי יכול לעזור? ובמקביל, שאת תצאי עם חברות, תעשי דברים בשבילך, ושהוא לא יהיה מקור החברה הבלעדי.

תמצאי לעצמך דברים טובים ומשמחים גם בלי קשר אליו. אולי זה גם יכול לעזור

בתור מכורה למסך בעצמי, כמו כולם ואולי קצת יותר😅 שכשמעירים או מסבירים לי למה זה לא טוב, זה כל כך מבאס אותי (כי אני יודעת שזה לא טוב וזה בא על חשבון דברים חשובים וכו') שזה גורם לי לשקוע עוד יותר במסך...

לא בטוחה אם להסביר לו עוזר או מפריע🤷🏻‍♀️

בין הדברים החכמים מעלי

לי אישית ההתנהלות שלו מהבהבת קשיי קשב

(פשוט מאד מזכיר לי את עצמי)

זה לא פתרון

אבל זה יכול לעזור לשניכם להבין אם הוא בורח ממה שגדול עליו, באיזה כיוֹון לעבוד.

@הפותחת, אולי יקל מעלייך את ההבנה שלו.

ועוד דבר שהיה לי חשוב להגיד לך, שיש פה לדעתי גלגל.

מתוך מה שאני ראיתי עלינו.

בעלי גם עם קשב. היה לנו גם שנים של תסביכים כאלה.

שנשרטתי במקומו על הדברים שלו, תפילות וכל זה. ואז גם מסכים והתמכרות.

ההישאבות עמוק שאין לך עם מי לדבר, זה לגמרי קשב. תנסי כמה שפחות לכעוס על זה.

אבל החלק החשוב  זה שהגלגל זז כל עוד את לוקחת אחריות במקומו.

על כל דבר.

על זה שאת על יד הדופק אם הלך לתפילה או לא. אם עדיין במסך או לא. וגם באישות.

ברגע שאת תצליחי באמת לשחרר ולהיות שם כמו חברה שלו, ולא כמו אמא שלו, יהיה לו בסיס בכלל לנסות להתחיל להניע גלגל בעצמו.

ואז הוא יוכל בכלל להתחיל לבדוק אם יש לו שאיפותולאן הם הולכות.

אומרת לך את זה ממקום שבעלי לא זכר איך נראה בית כנסת. בחיי.

ואני בהתחלה קצת הפריע לי ומהר מאד הבנתי שזה או לשחרר או שכלום. לא שיחררתי כי הבנתי שאם אני ישחרר הוא ישתנה.

באמת כי הבנתי שגם אם הוא חוזר בשאלה אני רוצה להישאר איתו. (כמובן עם התנית אמון וכל זה..) אבל היה לי ברור שאני רוצה אותו. ולא חלום כלשהו שהיה לי.

היה לי גם ברור שאני מצפה לקבל ממנו את אותה רמת רצון בי.

זה כמובן נוגע לנושאים אחרים,

אבל היה לנו מלא שיחות שהוא היה מתעצבן על משהו שעשיתי, ולא התאים לו, ולא מדברת על משהו לא בסדר.  יותר משהו ששונה באופי מאחד לשני, ואולי אצלו זה גבול אבל אצלי זה לא,

וכמובן שנקודת המוצא הי אהתחשבות והכל,

אבל כן היה לי מקום שאמרתי לו, אני מצפה שתרצה אותי מי שאני. אחרי זה אפשר לדבר על הכל.

אבל אין מציאות שאתה בא ואומר לי 'לא מתאים לי שאת ככה'.

רוצה אותי או לא?

ואחרי שהוא בחר בי באמת, כמו שאני בחרתי בו, הכל נהיה קל יותר.

וואי איך גלשתי חח

נחזור לנקודת המוצא.

אני באמת חושבת שברגע שתביני עם עצמך אם את באמת באמת רוצה אותו. לא את החלום. אותו.

אני בשביל זה כמו שאמרתי, הלכתי לקיצון. אם הוא חוזר בשאלה, או סתם נהיה לייט כזה, את עדיין רוצה להישאר איתו?

אחרי זה נהיה יותר קל לקבל מסך נגיד. 

מחריגה כמובן מקרים שאת צריכה עזרה, שאז זה להנגיש את זה אליו. הוא לא קורא מחשבות.

מאמי תעשה לי טובה עכשיו זריז כלים. אחרי זה בכייף תחזור לשחק.

אחרי שהוא ירגיש ממש שבאמת הוא בכייף עושה מה שהוא רוצה, אני ראיתי שינוי ממש גדול בתפיסה שלו.

פתאום התחיל לנהל את עצמו. אני חושבת שזה ההגדרה.

שכל עוד מישהו אחר שם עין על בעלי קשב, הם לא שמים עין על עצמם.

אם תשחרר להם את האפשרות לבחור, הם יוכלו בכלל לגשת לשם. ואז סיכוי גדול שיבחרו באמת בטוב ובאותם מקומות שתואמים את החלומות שלך.

מרווה שיצא הסבר נורמלי. התפזרתי קצת...

בהצלחה ❤️

שבוע רדפתי אחריהם כל יום התקשרתי ב8 בבוקר, הייי מקום 200+ (אינלי מושג איך יש המתנה, אולי יש קודם? ) 

וחיכיתי על הקו בסביבות השעתיים, לפעמים ניתקו מעצמם, פעם אחת ענו ואמרו שהמערכו קרסו ואתקשר פעם אחרת. פעם ענו ואמרו שחסרים מסמכים ופעם אחריה המציאו עוד מסמך שחסר...

מוציאים את המיץץץ