נשמע קשה מאוד.

יש דברים שאת כן מקבלת מבעלך?

את מוותרת על זוגיות באופן מודע ובוחרת לגור בשותפות עם גבר

שהוא גם האבא של הילדים שלך

וזה מלא באמוציות ומשקעים,

 ומה שנראה לנו שהוא לטובת הילדים בסוף יכול מאוד להשפיע לרעה

וגם עלייך, אגב.. 

אתם עושים הסכם לגבי זה מוצהר? או שזה הסכם שלך עם עצמך שבשתיקה?

כי אם כבר את גוזרת על עצמך בדידות זוגית, כדאי שהשותפות בענייני הבית תהיה ברורה

לכל הפחות ושהדברים יהיו על השולחן 

אחרת, את שוב חוזרת למקום של ציפיות בדברים שנראים לך מובנים מאליהם שהוא אמור לעשות

ובמקום להרחיק את הקונפליקט ולהוריד עוצמות הלהבה, את מדליקה אותן מחדש רק תחת שם אחר

אני בכל מקרה בדעה שזה לא עובד, בטח לא לאורך זמן.

כלומר אולי תישארו באותו בית לאורך שנים, אבל אושר אמיתי ושמחת חיים לא יהיו בבית כזה 

אבל העניין הוא שזה עלול לגרור אינסוף משברים שנובעים מתסכול 

ומזה כולכם סובלים, גם הילדים..

זה מוריד את איכות החיים ממש. ממש ממש.

מדברת מנסיון גם כנשואה וגם כילדה להורים שחיי הנישואים שלהם מאוד לא יציבים לצערי

אני מציעה לך לא להחליט עכשיו

אין שום צורך למהר להחליט מעכשיו לכל החיים.. ואין צורך לחרוץ גורל לאף כיוון

קודם כל תתרכזי בך ובמה שיעשה לך טוב 

עם הזמן מגיעה בהירות ותוכלי לקחת החלטות מתוך יישוב הדעת 

מציעה לך בזהירות כי כתבת שלא אבל אני חושבת שיש בזה המון תועלת - על פגישות רק עבורך 

מאחלת לך המון הצלחה, שמחה ובהירות הדרך

לא מצליחה לשלוח מסר אז רז כותבת פה. 

איך אישי יעזור לי. 

בואו נגיד שיש דברים עקרוניים שמוסכמים בכל משפחה נורמטיבית ובעלי חושב ונוהג לגמרי הפוך מהם (המטפלים שלנו בהלם מכך) ט

אז מה טיפול אישי יעזור חזה, הוא נחרץ שלא צריך את הדברים הללו. 

נראה לי שזה יביא לי תסכול נוסף שעוד מטפלת ובמקרה זה המטפלת האישית שלי תגיד שזה חייב להיות בבית. ואז שוב אלחם על זה, אז זהו, אני שותקת. 

אני חושבת שבכל מקרה, ובטח אם תהליך משותף כשל, 

חשוב שתוכלי לדעת איך להתנהל נכון ואיך לקבל החלטות ואיך לתת לעצמך מה שאת זקוקה במסגרת המצב הקיים, 

או לחילופין לקבל החלטה שבה את באמתבוחרת ומבינה מה ההשפעות והמשמעות העמוקה של מה שאת בוחרת עלייך ועל הילדים שלך.

לדוגמא אישה שבוחרת לוותר על חיי זוגיות בריאים שיש בהם הערכה ואהבה ושמחה וקרבה ושותפות, 

מה בעצם החוויה שלך הפנימית.

ואם בחרת במסגרת כזאת, איך להתמודד עם החוסר הגדול והקשיים שעלולים עדיין להיות,

האם יש כאן בחירה אמיתית, או שהיא מונעת מפחד שנכון יותר יהיה להתבונן בו ולראות איך נכון להתנהל איתו 

מה הקווים האדומים והגבולות שלך, איך בעצם בחירה כזאת תאפשר לך מה שלכאורה לא קיבלת בזוגיות? 

אם יש למשל קשיי תקשורת, לחיות יחד בלי מחוייבות מעבר לטכנית לא בהכרח יהיה קל יותר

כנל לגבי אי הסכמות בשותפות בעול הבית, בדרך חינוכית ועוד ועוד.

בשורה התחתונה, אני חושבת שלא נכון להתייחס לזוגיות כאל משהו שהוא נוקשה ובלתי ניתן לשינוי,

זוגיות היא דיהמיקה בין שני אנשים,

והיא יכולה להשתנות גם כשצד אחד בלבד- לצורך העניין את,

עובר תהליך אישי ומשמעותי, ומשנה את ההתנהלות שלו בזוגיות.

(ואת זה אני כותבת מתוך נסיון ב"ה בעבודה עם נשים שהצליחו לעשות תהליך כזה).

ובכל מקרה, לך כאדם שבטח מתמודד עם מצב מאד מורכב, מגיע לקבל כלים

להתבוננות ולהתמודדות עצמית, לתמיכה, ולקבלת החלטות בצורה נכוחה.

גם הבחירה שלך היום לא חייבת להיות לכל החיים. אפשר לבחור שכרגע את רוצה לנסות כיוון אחד, ואם זה לא הולך לא עוברים לנסות משהו אחר.

מאחלת לך בע"ה בחירות והחלטות טובות❤️

לעשות בירור לפני קבלת החלטות

זה עוזר באמת להבין המון דברים על עתמנו ונותן המון כח, אם העשה בצורה נכונה

האג'נדה של המטפלת לגבי זוגיות לא רלוונטית. מה שמשנה זה מה את יכולה לעשחת עם המצב הנתון, איזה כלים תוכלי לרכוש שיקלו את ההתמודדות שלך.

מטפלת אישית או זוגית לא אמורה לומר לך מה *צריך* להיות או להכניס אג'נדה

מטפלת טובה אמורה לעזור לך להתמודד עם המציאות הקיימת לאור הערכים *שלך*

אם הטיפול הזוגי כרגע הוא טוב אז הוא המקום הכי טוב להעלות את השאלה הזו 

או טיפול זוגי אחר

אם לא אז גם ייעוץ אישי יכול מאוד לעזור

ברור שהשאיפה היא לזוגיות מיטיבה אבל אם החלטת שגם בלעדיה הכי נכון בשבילך היא להישאר בזוגיות (ולא משנה למה זו ההחלטה שלך) אז צריך בעצם להגדיר מחדש את גבולות הגזרה ואת ה"חוזה" הזוגי ולמצוא בעצמך מאיפה את שואבת כח להתמודדות הזו

בהצלחה!!!!

שהיא עדיין לא אמרה מה צריך, אני זו שכתבתי זאת, כי חושבת שזה יעלה בפגישות אישיות, הרי אני יפרוש בפניה את הבעיות, נכון? אני יפרוט מהם הדברים שבעלי נחרץ שאין צורך בהם. 

אז בואו, באופן טבעי היא תהיה בהלם ובטוח תגיד שזה לא תקין. תנ

מכירה את זה יותר מכיוון הילדים

(ההורים של בעלי)

שמה זה יותר מורכב כי הם עדין ביחד למרות שכל הילדים נשואים.

היה ועדין יש שם יותר שיתופיות לחיים מאשר נישואים נומטיבים.

לא בטוחה שאם אני אשאל את בעלי מה הוא היה מעדיף הוא היה אומר שייפרדו.

אבל ברוב לכולנו שאחד מבני הזוג משלם מחי"ר כבד על השותפות הזו והשני ישלם מחי"ר כבד במקרה של פרידה (מורכב מאוד)

אני חושבת שבשורה התחתונה כולנו מבינים שזה שלהם ובניהם.

וגם קשה מאוד להתבגר ולגלות שההורה שילם מחיר כבד מידי בשבילי כילד.

זה גם משא כבד על הלב.

ולילדים גם מגיע לראות אהבה בין ההורים ומודל זוגיות בריא.

(לא היה בבית אלימות או ריבים קולניים, אבלי כן יש הרבה תסכום שניכר לעיין)

לא יודעת עם עזרתי

(כתבתי בנקודות ולא רוצה לפרט יותר פה מחשש שיזהו, אם מישהי זיהתה, אשמח לדעת)

לא נהיה לי טוב יותר להחליט על פרידה. 

כואב לי שאני שומעת את הילדים מספרים על החברים שלהם, ילדים להורים גרושים. 

בשלב זה, זה מה שעומד לנגד עיני. 

קשה כ"כ. 

ן 

אבל מעבר למחיר הכבד שברור שאת משלמת,

את חושבת שהבית היום הוא בית בריא?

הבית שמח? לילדים יש שלווה בלב?

עורכת כי הרגיש לי חשוף

אני חושבת שכדי להישאר בשביל הילדים

צריך כוחות על.

לא לכל אחת יש.

כי צריך לדעת להנהיג בית שמח למרות המחי"ר האישי הכבד.

בית בריא בזוגיות חולה

בית שהילדים לא ירגישו גם את המחי"ר

שבעצם הכל הכל יפול עליך

לחיות במסכות (ולמצוא אוזן קשבת אחרת)

זה אפשרי, אבל מתאים רק ליחידי סגולה.

את מסוגלת?

אז ננסה לכתוב נטו מתוך מה שמכירה בלי פרשנות.

אני רואה (ממבט מבחוץ וכל הסייגים הנחוצים)

שיש הבדל גדול בין איך שהילדים מקבלים את הגירושין כשהם קטנים או כשהם מתבגרים.

כמו שאמרת קל אין.

אבל בכל זאת התגובה היא שונה.

מצד שני מבחינת הגרושים עצמם, יותר קל לבנות חיים חדשים ככל שהגרוש יותר צעיר בגיל הפרידה. אז זה עומד בסתירה אחד לשני.

זה ככה מלמעלה, ברור שכל אירוע הרבה יותר מורכב מזה וכל אחד והסיפור שלו.

את מלווה במטפלת/ פסיכולגית בתהליך?

מה רמת הסבל?

את מסוגלת לראות את הטוב מבעד לרע? הכל שלילי?

איך הוא לילדים?

הוא אבא טוב ואת שמחה מהאבהות שלו? אולי תוכחי להתלות בזה כדי למצוא בו נקודות אור בתוך כל החושך... בהצלחה וחיבוק גדול!

אם את מעוניינת יכולה לכתוב לך מנסיון לא אישי אבל כן כללי של מקרים שמכירה❤️

שה' יאיר את עינייך לעשות את הדבר הכי נכון וטוב

יש כאן 2 צדדים, ששניהם משלמים מחירים קשים ושניהם סובלים.

אם זה הילדים, שחווים את הריחוק, שחווים את הרגשות השליליים, את המתח, את חוסר הכבוד הרבה פעמים,

את הסכסוך והקושי ולא פעם גם ממש מריבות וצעקות והאשמות, 

ותלונות של אמא על אבא באוזניהם או הפוך.

צריך לדעת שעבור ילד ההורים הם ממש חלק מהקיום שלו, וכששני החלקים שמהם נוצר

מסוכסכים, שונאים, רבים ונלחמים אחד בשני הוא מרגיש בתוך עצמו חוויה פנימית של מלחמה ושל חוסר קבלה עצמית.

לרוב גם ילדים לוקחים איזשהו צד, כלומר יש הורה שהם יותר מזדהים איתו, 

ואז זה לפעמים גם מרחיק אותם מההורה השני בצורה ממש כואבת.

אחת המשפחות שאני מכירה שחיה ככה, הילדים כבר גדלו והיו אומרים לאמא שלהם להתגרש.

זה היה צעד שהיא לא הייתה מסוגלת לעשות בהתחלה מבחינה פנימית, 

אז הילדים כבר הפכו לצד בעניין

היו כועסים על האבא על איך שהוא מתנהג אליה, ואז מחרימים אותו, ונוטרים לו טינה,

בהמשך ניתקו איתו קשר, למרות שהוא היה סך הכל אדם טוב ורגוע וגם לאמא היו את המורכבויות שלה

אבל הם הפכו למגוננים כלפיה בגלל האופן שבו הם חוו את הזוגיות הלא זוגיות הזו.

כלומר בסופו של דבר הם גם כעסו על האמא שלא היה לה את הכח לקום וללכת, גם כעסו על האבא ואיבדו איתו קשר, גם במקום לחוות

אמא שמסוגלת להעניק להם ולשמור עלחהם הם הפכו להיות הוריים כלפיה כשהם בגרו והבינו שהיא לא מסוגלת לתת לעצמה ובטח לא להם צרכים שהם בסיסיים לנפש.

כמובן שהם חוו דפוסי זוגיות בעיתיים שזה דבר שאיתגר אותם ממש בזוגיות שלהם עצמם, אחד מהם התגרש ממש צעיר, אחד מהם פחד שנים להתחתן, ועם השאר אני לא מכירה את נבכי הזוגיות אבל מניחה שיש לזה השפעה על כולם.

אה, ובסוף בסוף, אחרי שהם התחתנו היא התגרשה. היא כבר הייתה אחרי הרבה שנים שבהם היא מחקה את עצמה ואת צרכיה,

מצולקת רגשית מכל השנים הקשות ומאד מאד מרירה ולמרבה הצער גם לא הצליחה להקים מחדש בית. היא היום מתקרבת לגיל 70 והיא חיה לבד וזה די עצוב.

גם איש ואישה שחיים ככה, משלמים הרבה קורבנות בתוכם. בסוף האינטרקציה על צדדיה המורכבים תשאר; לנהל יחד משק בית, לגדל ילדים, לפרנס את המשפחה, רק בלי החלקים המחברים

של האהבה, של הקרבה, של התמיכה, של חווית הביחד והשמחה שהם הדבק של כל זה שמאפשרים לזה להיות משהו שמח וטוב.

נראה לי שבסופו של דבר האשליה שאפשר להחזיק ככה בית עבור הילדים שיהיה רגיל לכאורה

רק בלי יחסים של חום ואהבה בין ההורים, מפספס את העיקר. 

רוב האנשים לא ממש מודעים לזה, אבל כל דבר שאנחנו עוברים ביום יום, אם זה פרצוף מהבוסית בעבודה או שכנה שמצליחה במשהו שלא הולך לנו שבדיוק נתקלנו בזה, או ילד שרב עם אח שלו או סתם שהסתכלנו במראה והתבאסנו,

משאירים לנו חותם והשפעה בלב.

אין אפשרות לחיות במערכת כזאת אינטנסיבית ומורכבת רגשית בלי להיות מושפעים מזה.

במתחים, בלחצים, בכעסים, בתסכולים, באכזבות.

את כל הדבר הזה, קודם כל את כאמא בוודאי תחווי בתוכך

ויחד עם חוסר טבעי באהבה, בהערכה, בכבוד זה עלול לגבות ממך מחירים רגשיים מאד כבדים.

כמובן שאת המצב הרגשי שלך, גם אם ביניכם לא תשמע צעקה או ויכוח אחד, גם הילדים מרגישים וחווים, ופשוט חבל להיות באשליה שאפשר לחיות ככה ושהכל יהיה בסדר

כשבפנים ובשורש שום דבר לא❤️❤️❤️

אני שולחת לך חיבוק כי זה נשמע שאת באמת במצב ממש מורכב, שנראה שכל האופציות בו לא טובות

לחיות ככה עם איש שכנראה משהו בזוגיות איתו לא הולך טוב ולא מצליחים להעזר בטיפול,

ומצד שני להשאר בזוגיות בשביל הילדים❤️

אני כאן כדי לעודד אותך שיכול להיות טוב.

שהסיטואציה המורכבת הזאת כאן כדי להצמיח אותך 

ובע"ה מעודדת אותך לא לוותר על עצמך, ועל חיים טובים וראויים

עבורך ועבור ילדייך, ושה' ינחה אותך בדרך הנכונה❤️

זה גהינום. אין לי מילה אחרת. להשאר בשביל הילדים אולי את מונעת מהם את השבר המידי להיות ילדי  להורים גרושים. אבל את לא מונעת מהם לגדול בצל מתח. הם חשים שהם צריכי  ללכת על ביצים כדי להפגין שלום בין אבא לאמא. הם שומעים את המריבות שלכם, או לחלופין את השקט המצמרר. הם לא לומדים דגם של וגיות טובה. הם לא לומדים שלכל אחד יש זכות לאהוב ולהיות נאהב,או להתחיל חיים מחדש למרות כישלון. את מונעת מהם אולי כאב על פני השטח אבל החיים שלהם ממש לא בהכרח טובים יותר. 

אם את באמת רוצה לתת להם חיים טובים תנסו עוד פעם טיפול זוגי איכות  עם המלצות. אם את חשה מאוימת בבית מאיזושהי סיבה ואת לא מעניינת בלטפח את הזוגיות עדיף להיפרד. זה לא יהיה פשוט אבלי יוצר שם מרחב בשבילך לנשום את תהי אמא טובה יותר. תהי טובה יותר לעצמך בלי חשש או עימות תמידי. והכי חשוב. אם החלטתם להיפרד תשתפו את הילדים בכל התהליך מראש. מה זה אומר, האם יהיו בתים נפרקים, מתי זה יתנהל. כמה שיותר שיתוף והבנה לרגשות הלא קלים שיעלו להם. שיתוף גם של הרגשות שלכם. לא לכלוך אחד על השני ולא מה אתם מרגישים אחד כלפי השניה. אלא מה אתם מרגישים לגבי פירוק הבית. תהליך נכון שמלווה בייעוץ רגשי לילדים יכול להיות תהליך של גדילה והתפתחות.

מחטף, מריבות על הילדים, או על רכוש, לעשות מאחורי הגב של הילדים יובילו לטראומה ותחושת בגידה ועקירה אצל הילדים.

בהצלחה ה' ינחה דרכם בטוב.

אז מניסיון שלי כבת להורים כאלה זה הרס לי את החיים. אמא שלי לא רצתה לפגוע בנו ו"בשידוכים" שלנו, שבדיעבד זה אמנם הצליח מהפן הזה, אבל מלבד זאת כל מה שיכל להיות גיהנום היה גיהנום. 

באותם זמנים לא ראו עלינו כלום והתנהלנו כלפי חוץ כמשפחה נורמטיבית לחלוטין, אבל כיום במבט מפוקח כל אחד מאחיי יצא עם שריטה כלשהי. 

היום כשכולנו נשואים והם עדיין יחד אני מבינה שאמא שלי היא אישה מוכה שלא מסוגלת לעזוב את הבעל המכה, והיא לא באמת חיכתה שכולנו נתחתן, היא פשוט מפחדת פחד מוות. היא בטוחה שגידלה אותנו ושמרה עלינו מגירושין, אבל האמת היא שהיא מנעה ממנו לראות אישה רגועה, שמחה, בית נורמלי בלי מתחים, כעסים ומריבות. 

לפעמים בשביל הילדים הכי טוב להתגרש.

נשמע הזוי, אבל זו האמת.

כמובן מאוד תלוי סיטואציה וכו', אבל חשוב לי להשמיע גם את הקול הזה. 

ממש תודה לתגובות, אמנם כואבות. 

כן, ממש עצוב לראות שבככ הרבה בתים יש ברקע, הורים גרושים, הורים פרודים ןרטים והורים שמשלמים מחיר כבד וכמובן הילדים. 

האמת, שאני במקום שמנסה לא להתייאש ולנסות עד הסוף כדי לראות מה ניתן לעשות. 

תוך כדי כתיבה נזכרת בקטע מסרט שיצא כעת נראה לי שנקרא משהו כמו חומה בתוך הבית. על זוג שבגיל 70 פשוט חצו את הבית לשניים וכל אחד חי את חייו מעבר לקיר.... 

עושה לי לא טוב לחשוב על זה. 

קראתי את כולכן ועדיין מנקר לי שיהיה קשה בקטע של הילדים עם נפרד. 

ובכלל, משתפת עכשיו, בכלל לא מאמינה שהשרשור הזה קשור אלי. 

לא להאמין כמה דילמות, עומדות מאחורי זה.  כמה אעם

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

קוראת פה על הנשים שככה סוחבות עם הפראמזיס את ההריון וממש יש לי הערכה והערצה עליכן !

עירויים ואשפוזים ועושות את זה שוב  - ממש עבודת קודש ! 

עם אשפוז בית כל ההריון

אשפוזים בבית חולים 

חוסר תפקוד מוחלט 

התעלפויות חוזרות

ועוד בעיות...

זה קשה לקבל (שמירה/נכות) אבל אפשרי.. וגם תלוי על איזה פקיד את נופלת .

צריך להעלות כל דבר שקשור- תיעודים של התייבשויות והתעלפויות, תיעודים של עירויים, פירוט של תרופות , בדיקות דם לא תקינות וכל מה שיש לך...

ומכתב מפורט מרופא נשים מקצועי שממש מפרט על החוסר תפקוד על חוסר יכולת לעשות דברים על ההשפעות על הרמה של ההיפרמזיס וכו

וגם לא לפחד לערער, הרבה פעמים אחרי ערעור כן מקבלים

בהצלחה יקרה♥️

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו