תן לי סבלנות
ילדה בת 4 שפשוט לא מקשיבה
כל דבר איתה זה סרטטטט
לקום
להתלבש
לצחצח שיניים
לצאת לגן
ללכת לגן ולא בקצב של צב
לחזור מהגן
כל דבר סרט
נכנסת לחצרות של בתים באמצע הדרך
לא מקשיבה כשאני קוראת לה
לא שוטפת ידיים כשנכנסים הביתה
לא מורידה נעליים כשאני מבקשת
כל דבר סרטטטט
ואני מנסה להבין
אני מנסה להכיל
אבל קשה לי
קשהההה לי
אנחנו בהדרכת הורים
ועדיין לא מרגישה שעוזר
פשוט קשה לי
לא רוצה להיות אמא קשוחה ומענישה כמו שהיתה לי
אבל מרגישה שאין מנוס מלשחזר את הדפוסים האלה
אבל היי, את זוכרת שהיא בת 4?
למה יש ככ הרבה כללים?
שחררי שלא תשטוף ידיים ולא תוריד נעליים מה יקרה?
יש עוד ילדים בתמונה? איך איתם?
היא בכורה?
לדעתי זה בסיסי מבחינת הגיינה וניקיון.
יש עוד כללים רביםםםם שויתרתי עליהם ובכנות אני מנסה לא להיות קפדנית ומוגזמת.
יש דברים שחשובים לכל אחת. כמו שאצל מישהי חובה להתקלח כל יום ואצל השניה לא.
היא בכורה
עם שאר הילדים ההתמודדות שונה, מרגישה שהם פחות בהתנגדות ובלי קשר גם יותר קטנים
להילחם על להוריד נעליים סתם שואב ממך כוחות.
ללכת זה דבר מאוד מרתק בגיל הזה. הם סקרניים ומעניין אותם מה קורה בדרך.
יש לי בת בגיל הזה ואני עדיין מלבישה אותה רוב הזמן.
אני גם משתדלת להפוך הרבה דברים למשחק.. תחרות (איתי או עם אחותה הקטנה) מי מצליחה ראשונה לצחצח שיניים, מי מחכה יפה מחוץ לבית כדי לצאת לגן, מי מתלבשת ראשונה וכדו'. הופך אץ כל ההתארגנות להרבה יותר חוויתית וכייפית.
גם לדרך את יכולה לחשוב על משחק או סיפור שיכול לעניין אותה. לתת לה יד.
ולזכור שהיא ילדה קטנה.
וכן, לפעמים יכולים להיות מעצבנים בגיל הזה. אז לגמרי לבחור את המלחמות שלך.
אבל יש בזה הרבה תועלת ובעיקר חוסך הרבה מלחמות
נראה מבין הדברים שאת כל הזמן באיזשהו מאבק מול עצמך,
שבטווח נקרוב הוא עוזר לא להתפרץ נניח, אבל בטווח הרחוק הוא יוצר הרבה עומס ותסכול
המפתח להורות נינוחה הוא בללמוד להתנהל מול עצמנו קודם כל❤️
ממליצה לך להיות בהקשבה לחוויה שלך ולא לדחוק את עצמך מדי
כמו שהילד שלנו זקוק להכלה ולהקשבה ולהבנה, כך גם אנחנו.
זה טבעי להרגיש תחושות של תסכול מול ילד שמח בריא ומתוק ככל שיהיה
וכשהרצונות שלנו מתנגשים (למשל את רוצה להגיע בזמן לעבודה
והוא רוצה להריח פרח בדרך)
בדרך כלל העצות וההנחיות שנותנים להורים עוסקות
באיך ההורה יתנהל מול הילד;יגיד ככה, יכיל, ישתוק, יחבק וכו
וכל זה טוב ויפה כל עוד הסיטואציה לא מפעילה אותנו רגשית.
ברגע שזה המצב, יש כמה בעיות:
1. לא תמיד נצליח לנהוג בצורה 'המומלצת'
2. גם אם נצליח כשאנחנו מאד פגועות או כעוסות או מתוחות,
להביע הכלה כלפי הילד, בתוכנו זו לא תהיה החוויה,
והשדר הזה מורגש בסופו של דבר.
גם אם נגיד מה קרה חמוד אבל בתוכנו נהיה כעוסות או פגועות,
הילד ירגיש בתוכו שאין כאן פניות אליו.
זה כמו שאישה שרוצה לדוגמא לשתף את בעלה במשהו חשוב,
והוא לכאורה מקשיב אבל ממהר למשהו שהוא מפסיד,
או בכלל רוצה לעשות משהו אחר,
היא תרגיש שהוא לא באמת פנוי עבורה,
לא משנה עד כמה טכנית הוא ישב בשקט ויגיד שהוא מקשיב.
3. לטווח הארוך הקושי שלנו מצטבר בתוכנו,
ומבטא את עצמו במוקדם או במאוחר
לפעמים בכעס על הילד דווקא בזמן לא קשור
ובלי שעשה שום דבר חריג, לפעמים סתם בחוסר נעימות פנימית
או במריבה עם מישהו אחר
אבל אנרגיה רגשית שמודחקת לא נעלמת לשום מקום
היא רק הופכת או לקיטור שמחכה לסדק קטן לפרוץ בו,
או למשקעים שסותמים את הלב מלשמוח ורובצים עלינו.
את מתארת כאן הרבה תסכול מול הילדה מצד אחד,
ורצון שלך להבין להכיל ולהיות אמא קשובה מצד השני
שזה לכשעצמו רצון נפלא.
החוליה החסרה היא שכדי שוכלי להיות אמא קשובה,
את צריכה ללמוד להיות קודם כל קשובה לעצמך
לדעת לתת מקום לתסכול שלך מול הילדה,
להבין מה כואב לך שם
מרגיש שיש לך גם פחד מלשחזר דפוסים הוריים מורכבים
שזה גם משהו שכדאי לאוורר והוא יכול להוסיף מתח וחוסר נינוחות.
בהצלחה רבה
***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>הורדת מדריך מתנה ***
מזה הכל מתחיל.
בא לך לשתף רשימה מה טוב בה?
לגבי שיתוף פעולה ממליצה ממש על הדרכת הורים של הבית להורות מקרבת.
ללמוד לנתח מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת, מה היא מספרת לך דרכה. נשמע שהיא ממש קוראת לך אמא תהיי איתי במצבי, תוכיחי לי שאת אוהבת אותי למרות הכל, אבל קשה לשמוע את הקריאה כשמתמקדים בהתנהגות, לכן פחות חשוב מה היא עושה אלא למה היא עושה.
אני חושבת שאפילו הוובינר החינמי שלהם יכול לעזור.
לגבי הדרך לגן ומהגן, את יוצאת בלחץ או שיש מספיק זמן להגיע בנחת?
אם יש זמן אז תנסי לדרבן אותה במשחקים: מי ראשון מוצא משהו ירוק? מי ראשון מוצא משהו בח'? מי רואה פרח? מי סופר שלושה סוגים של כלי תחבורה? מי ראשון מזהה חבר מהגן?
מי מצליח לעשות קפיצה דילוג, מכירה את השיר "מושון הגמל"? זה משחק צעדים לפי קצב השיר.
אפשר לעשות הליכה לפי חיות. (כל כמה צעדים מחליפים את שם החיה) איך הולכים כמה חיה? כיד הדמיון הטובה עליכם. נגיד נחש לא צריך לזחול, עושים נחש עם הידיים..
איך את נפרדת ממנה? בתסכול או בכיף? אולי תעשי מנהג שאת נכנסת ומכינה לה ציור/ רושמת ברכה בזמן שהילדים במשחק חופשי לפני תחילת היום..
תזכרי היא לא עושה משהו רע כדי להפריע, משהו מציק לה וצריך להבין מה, ולחשוב איך אפשר לעזור לה להתגבר.
היא ילדה מאוד עצמאית, היא יודעת להגיד מה היא רוצה, היא ילדה שמחה ומצחיקה, היא דואגת לאחים הקטנים שלה ואוהבת אותם, היא מביאה המון המון אהבה וחיבוקים
היא מתוקה, היא שובת לב, היא הבת שלי והיא כל חיי. זה ברור. זה לא סותר את זה שקשה לי איתה, באמת.
גם כי היא מזכירה לי את עצמי, כשהייתי קטנה. גם אני הייתי ילדה כזאת קצת עם ידיים שמאליות שתמיד רציתי שיגידו לי כמה אני טובה בדיוק כמו שאני ולצערי לא שמעתי את זה ועד היום, למרות שאני יודעת שההורים שלי אוהבים אותי ויורידו את הירח בשבילי - אני מרגישה שאני לא מספיק טובה בעינהם, שהם היו שמחים אם הייתי אחרת בכל מיני תחומים.
אני בדיוק לומדת תקשורת מקרבת ועושה כל כך הרבה בשביל הקשר איתה כי היא הכי חשובה לי, אבל מסתכל אותי שאני מרגישה שהיא לא רואה את זה. כל הזמן מלחמות, כל דבר לא בא לי ואל גל דבר צריך להיאבק. זה מתיש.
קודם כל חשוב לי לומר לך שזה לא גזרת גורל!! וזה בר תיקון. ממש לא מחייב שתשתחזרי את הדפוס שעליו גדלת
דבר שני, תזכרי שההתנהגות שלה היא לא נגדך. היא לומדת את העולם, מכירה איך נכון להתנהג ואיך לא וזה לוקח זמן. אם את יודעת שלצחצח שיניים ולנעול נעליים אלו דברים שדורשים ממנה זמן אז אפשר להערך לזה מראש ולתת לה יותר זמן
בגיל הזה הם מפתחים את העצמאות שלהם (עוד לפני..) וחשוב לתת לזה גם ביטוי. אם היא רוצה קצת לסטות מהדרך ולהסתכל על מה שמסביב תאפשרי לה
אם היא רוצה ללכת לאט יותר לגן כי היא מסוקרנת, תאפשרי לה
אלו דברים חשובים לבניית האישיות
בנייה של העצמאות ועניין הגבולות לפעמים באמת קצת מתנגשים, אבל פה זה לא נשמע חריג ודי תואם גיל
בסופו של יום צריך להסתכל על הילדים מתוך עין טובה וחמלה. הם קטנים, חדשים בעולם ורואים בנו חזות הכל
חיבוק על הקושי הגדול ומקווה שיסתדר לכן ♥️
של ילד להורה תלויה ביכולת הקשב, ההבנה, היישום ורמת הצייתנות שלו.
היכולות הנ״ל תלויות בתכונות מולדות ובהתפתחות שלהם לאורך השנים.
יש לי ילד עם רמת צייתנות אפסית ויכולת קשב ויישום נמוכות. רק ההבנה שלו טובה. בגיל 4 הוא לא היה מקשיב לכלום, גם בגיל 6 הוא בקושי היה מקשיב.
עם הזמן למדתי לפרק את המשימות לגורמים, לוודא הקשבה והבנה, לעזור ביישום. לצפות לאי הקשבה, להיות סבלנית אליה, להסביר שוב ושוב ושוב, לא להתייאש, לא לכעוס. לילד קשה להקשיב, הוא לא עושה דווקא.
היום הוא בן 12 והוא מקשיב חלקית, תמיד נהיה בתהליך כזה, הוא ילד זהב, הוא רוצה להקשיב, אבל לא תמיד מצליח.
שמידת ההקשבה של ילד להורה
תלויה גם הרבה בהורה עצמו.
מעבר למה שכתבת...
חשוב לזכור את זה
( במיוחד בגיל 4.. אבל גם בהמשך)
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
נגעת ללבי.
תודה.
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו 
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
נוראי.
העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה
תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..
בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...
מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
אם את בכיוון של קושי בעיכול המציאות שהיא חוותה אז כדאי לטפל בטיפול רגשי
אבל במקביל אנשים שנוטים לכך המערכת הפיזית שלהם מקבילה את הנושא הרגשי בקושי עיכול המזונות וכדאי לתמוך אולי רק בהפרדת מזונות, רווחים בין הארוחות, להוסיף לתזונה יותר אוכל שקרוב לטבע ופחות מעובד ולא לגעת בתזונה עד עכשיו -זה קריטי עבורם כדי שהגוף יוכל לפלוט את הרעלים שהצטברו עד עכשיו ובהמשך באופן יעיל שמערכת העיכול ושאר איברים נוספים חשובים יעבדו כמו שצריך בלי לנצל עליהם המון אנרגיה
ורוב האנרגיה תנוצל על ריפוי האטופיק
אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה
אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף
אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)
אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים
ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב
יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?
ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?
את רוצה גם למנוע הריון?
ומתלבטת על התקן לא הורמונלי
הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).
כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.
ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.
לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.
בהצלחה❤️
במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.
אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר
ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים
דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.
ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
חלק/מהדרין
אבל לא כשרות מעבר לזה בהכרח...
אתמול בערב אכלתי משו בחוץ כנראה היה מקולקל מאז כל דבר שאני אוכלת אני בשירותים או מקיאה או שילשול😭🥴
ומהבוקר זה באמת אני לא יכולה לשתות אני תוך חמש דק בשירותים
ואני חלשה
ולא כיף לי
ואני צמאה ורעבה
בה התינוקי זז בבטן
אבל אני במיטה חסרת כוח
והבית הפוך😭😭😭😭😭😭
תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.
ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.
כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.
אורז טוב גם לשלשולים.
בע''ה יעבור לך מהר...
תרגישי טוב!!!
וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.
אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.
לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,
הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,
(לפני שידענו על הקלקול קיבה)
כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.
וואי זה היה קשוח!!
אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.
יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.
וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,
אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.
הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.
תרגישי טוב. שבת שלום!
אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט
רפואה שלמה
בירושלים/ הסביבה
אשמח להמלצות מניסיון בלבד .
תודה רבה
ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.
אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.
זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)
שה' ימלא חסרונכם..
לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה
אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים
אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.
זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת
מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון
פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן
עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד
אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻♀️
הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉
תודה על החיבוק!
מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..
אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.
והרי החדשהשולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!
אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!
אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!
תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!
חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!
אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,
ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום
כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....
לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...
