תן לי סבלנות
ילדה בת 4 שפשוט לא מקשיבה
כל דבר איתה זה סרטטטט
לקום
להתלבש
לצחצח שיניים
לצאת לגן
ללכת לגן ולא בקצב של צב
לחזור מהגן
כל דבר סרט
נכנסת לחצרות של בתים באמצע הדרך
לא מקשיבה כשאני קוראת לה
לא שוטפת ידיים כשנכנסים הביתה
לא מורידה נעליים כשאני מבקשת
כל דבר סרטטטט
ואני מנסה להבין
אני מנסה להכיל
אבל קשה לי
קשהההה לי
אנחנו בהדרכת הורים
ועדיין לא מרגישה שעוזר
פשוט קשה לי
לא רוצה להיות אמא קשוחה ומענישה כמו שהיתה לי
אבל מרגישה שאין מנוס מלשחזר את הדפוסים האלה
אבל היי, את זוכרת שהיא בת 4?
למה יש ככ הרבה כללים?
שחררי שלא תשטוף ידיים ולא תוריד נעליים מה יקרה?
יש עוד ילדים בתמונה? איך איתם?
היא בכורה?
לדעתי זה בסיסי מבחינת הגיינה וניקיון.
יש עוד כללים רביםםםם שויתרתי עליהם ובכנות אני מנסה לא להיות קפדנית ומוגזמת.
יש דברים שחשובים לכל אחת. כמו שאצל מישהי חובה להתקלח כל יום ואצל השניה לא.
היא בכורה
עם שאר הילדים ההתמודדות שונה, מרגישה שהם פחות בהתנגדות ובלי קשר גם יותר קטנים
להילחם על להוריד נעליים סתם שואב ממך כוחות.
ללכת זה דבר מאוד מרתק בגיל הזה. הם סקרניים ומעניין אותם מה קורה בדרך.
יש לי בת בגיל הזה ואני עדיין מלבישה אותה רוב הזמן.
אני גם משתדלת להפוך הרבה דברים למשחק.. תחרות (איתי או עם אחותה הקטנה) מי מצליחה ראשונה לצחצח שיניים, מי מחכה יפה מחוץ לבית כדי לצאת לגן, מי מתלבשת ראשונה וכדו'. הופך אץ כל ההתארגנות להרבה יותר חוויתית וכייפית.
גם לדרך את יכולה לחשוב על משחק או סיפור שיכול לעניין אותה. לתת לה יד.
ולזכור שהיא ילדה קטנה.
וכן, לפעמים יכולים להיות מעצבנים בגיל הזה. אז לגמרי לבחור את המלחמות שלך.
אבל יש בזה הרבה תועלת ובעיקר חוסך הרבה מלחמות
נראה מבין הדברים שאת כל הזמן באיזשהו מאבק מול עצמך,
שבטווח נקרוב הוא עוזר לא להתפרץ נניח, אבל בטווח הרחוק הוא יוצר הרבה עומס ותסכול
המפתח להורות נינוחה הוא בללמוד להתנהל מול עצמנו קודם כל❤️
ממליצה לך להיות בהקשבה לחוויה שלך ולא לדחוק את עצמך מדי
כמו שהילד שלנו זקוק להכלה ולהקשבה ולהבנה, כך גם אנחנו.
זה טבעי להרגיש תחושות של תסכול מול ילד שמח בריא ומתוק ככל שיהיה
וכשהרצונות שלנו מתנגשים (למשל את רוצה להגיע בזמן לעבודה
והוא רוצה להריח פרח בדרך)
בדרך כלל העצות וההנחיות שנותנים להורים עוסקות
באיך ההורה יתנהל מול הילד;יגיד ככה, יכיל, ישתוק, יחבק וכו
וכל זה טוב ויפה כל עוד הסיטואציה לא מפעילה אותנו רגשית.
ברגע שזה המצב, יש כמה בעיות:
1. לא תמיד נצליח לנהוג בצורה 'המומלצת'
2. גם אם נצליח כשאנחנו מאד פגועות או כעוסות או מתוחות,
להביע הכלה כלפי הילד, בתוכנו זו לא תהיה החוויה,
והשדר הזה מורגש בסופו של דבר.
גם אם נגיד מה קרה חמוד אבל בתוכנו נהיה כעוסות או פגועות,
הילד ירגיש בתוכו שאין כאן פניות אליו.
זה כמו שאישה שרוצה לדוגמא לשתף את בעלה במשהו חשוב,
והוא לכאורה מקשיב אבל ממהר למשהו שהוא מפסיד,
או בכלל רוצה לעשות משהו אחר,
היא תרגיש שהוא לא באמת פנוי עבורה,
לא משנה עד כמה טכנית הוא ישב בשקט ויגיד שהוא מקשיב.
3. לטווח הארוך הקושי שלנו מצטבר בתוכנו,
ומבטא את עצמו במוקדם או במאוחר
לפעמים בכעס על הילד דווקא בזמן לא קשור
ובלי שעשה שום דבר חריג, לפעמים סתם בחוסר נעימות פנימית
או במריבה עם מישהו אחר
אבל אנרגיה רגשית שמודחקת לא נעלמת לשום מקום
היא רק הופכת או לקיטור שמחכה לסדק קטן לפרוץ בו,
או למשקעים שסותמים את הלב מלשמוח ורובצים עלינו.
את מתארת כאן הרבה תסכול מול הילדה מצד אחד,
ורצון שלך להבין להכיל ולהיות אמא קשובה מצד השני
שזה לכשעצמו רצון נפלא.
החוליה החסרה היא שכדי שוכלי להיות אמא קשובה,
את צריכה ללמוד להיות קודם כל קשובה לעצמך
לדעת לתת מקום לתסכול שלך מול הילדה,
להבין מה כואב לך שם
מרגיש שיש לך גם פחד מלשחזר דפוסים הוריים מורכבים
שזה גם משהו שכדאי לאוורר והוא יכול להוסיף מתח וחוסר נינוחות.
בהצלחה רבה
***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>הורדת מדריך מתנה ***
מזה הכל מתחיל.
בא לך לשתף רשימה מה טוב בה?
לגבי שיתוף פעולה ממליצה ממש על הדרכת הורים של הבית להורות מקרבת.
ללמוד לנתח מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת, מה היא מספרת לך דרכה. נשמע שהיא ממש קוראת לך אמא תהיי איתי במצבי, תוכיחי לי שאת אוהבת אותי למרות הכל, אבל קשה לשמוע את הקריאה כשמתמקדים בהתנהגות, לכן פחות חשוב מה היא עושה אלא למה היא עושה.
אני חושבת שאפילו הוובינר החינמי שלהם יכול לעזור.
לגבי הדרך לגן ומהגן, את יוצאת בלחץ או שיש מספיק זמן להגיע בנחת?
אם יש זמן אז תנסי לדרבן אותה במשחקים: מי ראשון מוצא משהו ירוק? מי ראשון מוצא משהו בח'? מי רואה פרח? מי סופר שלושה סוגים של כלי תחבורה? מי ראשון מזהה חבר מהגן?
מי מצליח לעשות קפיצה דילוג, מכירה את השיר "מושון הגמל"? זה משחק צעדים לפי קצב השיר.
אפשר לעשות הליכה לפי חיות. (כל כמה צעדים מחליפים את שם החיה) איך הולכים כמה חיה? כיד הדמיון הטובה עליכם. נגיד נחש לא צריך לזחול, עושים נחש עם הידיים..
איך את נפרדת ממנה? בתסכול או בכיף? אולי תעשי מנהג שאת נכנסת ומכינה לה ציור/ רושמת ברכה בזמן שהילדים במשחק חופשי לפני תחילת היום..
תזכרי היא לא עושה משהו רע כדי להפריע, משהו מציק לה וצריך להבין מה, ולחשוב איך אפשר לעזור לה להתגבר.
היא ילדה מאוד עצמאית, היא יודעת להגיד מה היא רוצה, היא ילדה שמחה ומצחיקה, היא דואגת לאחים הקטנים שלה ואוהבת אותם, היא מביאה המון המון אהבה וחיבוקים
היא מתוקה, היא שובת לב, היא הבת שלי והיא כל חיי. זה ברור. זה לא סותר את זה שקשה לי איתה, באמת.
גם כי היא מזכירה לי את עצמי, כשהייתי קטנה. גם אני הייתי ילדה כזאת קצת עם ידיים שמאליות שתמיד רציתי שיגידו לי כמה אני טובה בדיוק כמו שאני ולצערי לא שמעתי את זה ועד היום, למרות שאני יודעת שההורים שלי אוהבים אותי ויורידו את הירח בשבילי - אני מרגישה שאני לא מספיק טובה בעינהם, שהם היו שמחים אם הייתי אחרת בכל מיני תחומים.
אני בדיוק לומדת תקשורת מקרבת ועושה כל כך הרבה בשביל הקשר איתה כי היא הכי חשובה לי, אבל מסתכל אותי שאני מרגישה שהיא לא רואה את זה. כל הזמן מלחמות, כל דבר לא בא לי ואל גל דבר צריך להיאבק. זה מתיש.
קודם כל חשוב לי לומר לך שזה לא גזרת גורל!! וזה בר תיקון. ממש לא מחייב שתשתחזרי את הדפוס שעליו גדלת
דבר שני, תזכרי שההתנהגות שלה היא לא נגדך. היא לומדת את העולם, מכירה איך נכון להתנהג ואיך לא וזה לוקח זמן. אם את יודעת שלצחצח שיניים ולנעול נעליים אלו דברים שדורשים ממנה זמן אז אפשר להערך לזה מראש ולתת לה יותר זמן
בגיל הזה הם מפתחים את העצמאות שלהם (עוד לפני..) וחשוב לתת לזה גם ביטוי. אם היא רוצה קצת לסטות מהדרך ולהסתכל על מה שמסביב תאפשרי לה
אם היא רוצה ללכת לאט יותר לגן כי היא מסוקרנת, תאפשרי לה
אלו דברים חשובים לבניית האישיות
בנייה של העצמאות ועניין הגבולות לפעמים באמת קצת מתנגשים, אבל פה זה לא נשמע חריג ודי תואם גיל
בסופו של יום צריך להסתכל על הילדים מתוך עין טובה וחמלה. הם קטנים, חדשים בעולם ורואים בנו חזות הכל
חיבוק על הקושי הגדול ומקווה שיסתדר לכן ♥️
של ילד להורה תלויה ביכולת הקשב, ההבנה, היישום ורמת הצייתנות שלו.
היכולות הנ״ל תלויות בתכונות מולדות ובהתפתחות שלהם לאורך השנים.
יש לי ילד עם רמת צייתנות אפסית ויכולת קשב ויישום נמוכות. רק ההבנה שלו טובה. בגיל 4 הוא לא היה מקשיב לכלום, גם בגיל 6 הוא בקושי היה מקשיב.
עם הזמן למדתי לפרק את המשימות לגורמים, לוודא הקשבה והבנה, לעזור ביישום. לצפות לאי הקשבה, להיות סבלנית אליה, להסביר שוב ושוב ושוב, לא להתייאש, לא לכעוס. לילד קשה להקשיב, הוא לא עושה דווקא.
היום הוא בן 12 והוא מקשיב חלקית, תמיד נהיה בתהליך כזה, הוא ילד זהב, הוא רוצה להקשיב, אבל לא תמיד מצליח.
שמידת ההקשבה של ילד להורה
תלויה גם הרבה בהורה עצמו.
מעבר למה שכתבת...
חשוב לזכור את זה
( במיוחד בגיל 4.. אבל גם בהמשך)
בן 3 עם אסתמה ברקע אם כי בחודשים האחרונים "יחסית" היה רגוע. כרגע לא לוקח כלום . עם עיכוב התפתחותי ומטופל.
לאחרונה -בחצי שנה האחרונה ואולי יותר הוא ירד במשקל - אולי לא ירד אבל אין עליה בכלל במשקל, נראה רזה מאוד שהיה בתור קטן היה שמנמן, אין התקדמות ככ בהתפתחות כאילו תקוע כזה, חולה המון -חום, קוצר נשימה, הקאות, שילשולים, אוזניים וכו' , נופל הרבה (תמיד היה ככה) וגם אין תיאבון בקיצור חלשלוש כזה. עשינו לאחרונה בדיקות דם עם ויטמינים שיצאו תקינות.
הןא שוב עם חום כמה ימים והתחילו גם הקאות היום אז מחר נלך לרופאה- לגיטימי לבקש בירור נוסף? לא יודעת מה אני רוצה ממכם אבל אמא שלי שמטפלת במעון בילדים אמרה לי שיש משהו מעבר ולדרוש בירור. השאלה מה לבקש? נשקול אותו מחר שוב ואם נראה ששוב אין עליה בכלל מה לעשות הלאה? איזה ברור עושים עוד? כבר לא יכולה לראות אותו ככה אני ממש בוכה כבר, כל פעם יש משהו אחר
אשמח לעצתכן
לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.
בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ...
צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר
אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני
לא יודעת מה כבר בדקו.
כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.
איך הוא אוכל?
יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.
כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.
אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.
יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.
תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק.
נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם
בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).
אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם
בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.
תקין לדעתכן?
בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה
נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.
רק בבית השינוי.
שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד. אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕
אז זה ממש הגיוני
לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים
שההליכה יותר תתיצב.
אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה
בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה
ורק עכשיו קניתי לו....
הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ
ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.
אני חושבת שזה נורמלי....
מלא נחת
אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.
אפשר גרביים נגד החלקה.
כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.
אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח.
אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅
אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה
אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...
בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...
זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול
אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם
הילד פשוט קטן 
מתואמתגם קטנטונת
לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי
אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש
זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.
ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.
התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.
יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.
היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.
לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה
עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה
הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון
מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.
הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה
בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.
הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.
מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).
עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.
עיכוב כיומיים...
יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון
הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם
בבקשה תגידו שזה זה!
מחכה שניםםםםםםם לפס הזה
כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב
איזה חברה הבדיקה?
בגדול נראה חיובי לגמרי
הבדיקה של לייף הסגולה
מקווה מאוד שזה זה.
רקאניבשעה טובה!!!
בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות
מציעה ללכת לעשות בדיקת דם
בהצלחה ענקית!!!
בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא
עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות…
אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים
מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.
מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה
יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅
מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.
עצות מהמנוסות?
לק"י
לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.
ואיזה קשוח זה🫂
אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.
אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.
אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.
ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.
בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח
אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום
היא יודעת מה עושים עם משחקים?
אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת
להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.
אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.
משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי
עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה
זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.
ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב. עכשיו חזרנו לעבודה.
בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור
אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.
וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.
מאד לאט.
כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.
עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך. בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.
מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.
אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.
כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.
ממש מאמינה שזה קשור.
והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.
מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה
בת שנה וחצי
זה משגע אותי ממש.
אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .
ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵💫
הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.
ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.
יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות.
נראה לי המצות עושות לי ממש רע...
אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.
עצירות...
צרות של עשירים.
ואין לי מה לאכול
הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל
לפי הבדיקה דם.
תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.
ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.
כולל סחרחורת...
מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..
בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...
ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי
כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית
ולמה אין לי כח לילדים שלי..
והיא רוצה רק שתיי ילדים.
כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.
כדבריה
זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.
היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...
כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.
לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה
קודם כל חיבוק♥️
לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות
למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)
לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת
לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך
ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה
במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה
אני בלי זופרן ולא מתפקדת בכלל בכלל. רק הולכת לקבל עירויים וחוזרת למיטה.
אין מצב שאני מצליחה לחזור לעבודה אחרי החג.
צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.
אני הגעתי גם לאשפוזים.
שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.
בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?
אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד
שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית
עוקבת איתך
ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך
בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי
סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה, אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס
מצות
עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית
סלט ירקות, מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור
מרק עם קניידלך בלילה
האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.
אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).
חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.
הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):
חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות
לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.
ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.
וסלטים-
מטבוחה מרוקאית
כמה סוגים של חציל
סלק
פלפלים
בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.
ומיציתי!!
היום לא רוצה לבשל!
וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא
)
הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.
איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭
אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).
אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭
באיחור ממשששש
מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)
בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)
ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…
וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.
פסטו
סלט ירוק עם שקדים
סלט כרוב
סלט מלפפון עגבניה..
והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.
הכי פשוט.
אין לי כוח לבישולים.
ערב
דגים ומרק עוף עם קניידלך
בוקר
קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה
תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל
בשר כבש
סדש
דגים שנשארו וסלטים
אולי נכין בלינצס/ פנקייק
סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו
