את בעצם רוצה לספר למשפחות. אבל ברור לך שזה חייב לבוא ביחד עם לספר לילד, בגלל אופי המשפחה שלכם.
ושבעצם זה לא חייב מבחינתך להישמר כסוד, אבל לא היית רוצה שהוא יספר לכל אחד שהוא רואה.
אני מבינה אותך נכון?
האמת שאני לא מכירה את הילד שלך. אבל אני חושבת שדבר כזה הוא מאוד תלוי ילד.
יש ילדים שמסוגלים להבין שהפתעה צריך לשמור בסוד. יש ילדים שדווקא העובדה שמשהו הוא הפתעה, יגרום להם יותר לספר את זה. זה גם תלוי בגיל…
[בהתחלה חשבתי להציע לך להגיד לילד שזה משהו שבינתיים מספרים רק למשפחה, ולשאר האנשים זה הפתעה.
ואז נזכרתי בכמה אירועים מצחיקים שהיו עם הבת שלי כשהיא היתה בת 2-3, כשאמרתי לה שעוגה/עוגיות שהכנתי הם הפתעה, וזה דווקא גרם לה לגלות, למרות שהיא ממש השתדלה לשמור על ההפתעה…
למשל -
אמרתי לילדונת שנכין עוגה, אבל שלא תגלה לאבא כי זה הפתעה...
ילדונת: אבל אני אגיד לו באיזה צליל זה מתחיל, בסדר?
אני: טוב
ילדונת (לאבא): אבא, הצליל של העוגות מתחיל ב-עו. ואני אכין עם אמא ואחרי שאתה תחזור אני אגלה לך...
וגם -
בשבת משפחתית, כשהגענו אחותי באה לפגוש אותנו
ילדונת: אני לא מגלה, אני לא מגלה
אחותי: מה את לא מגלה?
ילדונת: את העוגה
ועוד אחד מצחיק-
חמודונת: הבאנו הפתעה ואני לא מגלה מה זה. זה מתחיל ב-עוגי
כולם: מעניין מה זה, אולי עוגיפלצת...
אחרי כמה ימים, חמודונת הזמינה חברה לבית והכנתי שוב את העוגיות האלו
חמודונת: במסיבת חנוכה היינו אצל הדודים שלנו והבאנו את העוגיות ואני לא גיליתי מה זה, וכולם חשבו שזה מפלצת... ]
אבל גיל 4 זה קצת יותר גדול. אולי תנסי לעשות איתו הפתעה אחרת (קצרת טווח), ותראי אם זה שזה הפתעה גורם לו דווקא להגיד…
אצלי כשסיפרתי לילדים, זה היה בשלב שכבר ראו ולא היה אכפת לי שיעבור מהם הלאה. ודווקא ממש לא ראיתי שהם סיפרו לכל מי שהם ראו. אז אולי דווקא זה שלא עושים עניין ממי שמספרים לו, יכול לעבוד יותר טוב. (אבל הילדים שלי באופן כללי פתוחים בעיקר עם המשפחה, הם בדרך כלל לא ילדים שהולכים לשתף אחרים בכל דבר שעובר עליהם).
לגבי מה שכתבו על זה שילדים קשה לחכות הרבה זמן כשמספרים מידי מראש, אני חושבת שזה מאוד תלוי איך מספרים.
אם המוקד של הסיפור זה שמתישהו/עוד מעט/עוד הרבה זמן *יוולד לנו תינוק*, אז הילדים עסוקים בציפייה ללידה. כי הסיפור על התינוק שיוולד. ואז זה באמת הרבה זמן לחכות.
אבל אם מספרים על התינוק ש*עכשיו* בבטן, אז פחות עסוקים במתי הוא יוולד.
ככה זה היה אצלנו לפחות. תמיד סיפרתי לפחות כמה חודשים לפני הלידה. אבל סיפרתי על זה שיש לי תינוק קטן קטן בבטן, בהתחלה אפילו בלי לספר על הלידה.
כמובן שאם הם שאלו, אז סיפרתי שהתינוק יגדל ויגדל ויגדל, עד שהוא יהיה מספיק גדול כדי להיוולד.
ואם הם רצו לדעת מתי, אז סיפרתי להם לפי לוח השנה - 'קודם יהיה ר"ה, ויו"כ, וסוכות ושמחת תורה, ואחר כך יגיע חנוכה, ואחרי חנוכה התינוק כבר יהיה מספיק גדול ובעז"ה יהיה מוכן להיוולד'.
אצלנו זה היה ממש בסדר ככה. אני חושבת שזה גם היה להם טוב להתרגל לרעיון הזה מראש.
