מתי לספר לילד?להשתמח

אז ברוך ה' אני לקראת סוף חודש שלישי. וחדי עין כבר יכולים טיפה לראות. אז בא לי לספר למשפחות לפני שישימו לב לבד (אם עוד לא שמו לב...) ובעיקרון אין לי בעיה לספר לילד, אבל חוששת שהוא ממש יתרגש ויספר את זה דבר ראשון לכל בן אדם שאנחנו פוגשים ולא כזה בא לי, במיוחד שעוד לא כל כך רואים.

חשבתי אולי לספר למשפחה ולא לספר לו בינתיים, אבל הם עלולים לדבר איתו על זה בטעות, ועדיף לי שאנחנו נספר לו בעצמנו.

אז חשבתי אולי לספר לו ולהגיד לו שידבר על זה רק עם כמה חברים הכי טובים שלו מהגן שנגדיר מראש ועם המשפחה המורחבת, ואז לא כזה קריטי לי אם ייפלט לו גם לאנשים אחרים אבל הוא לא יסתובב ויפרסם לכולם. ואני מתלבטת אם זה מתאים לבקש מילד בן ארבע, כאילו נראה לי שהוא ממש ישתדל אם אני אבקש את זה, אבל חוששת שאולי זה לא כדאי לבקש מילד כזה קטן לשמור סוד. אולי זה יצור עליו לחץ, לא יודעת. מה נראה לכן?

בקיצור אני ממש מסתבכת עם העניין. מה כולן עושות?

כמה שיותר תחכי איתו יותר טוב..שלומית205
מבינה ממש את הרצון שלך
אבל רוב הסיכויים שאחרי שתסםרי תתחרטי שזה היה יותר מידי ארוך בשבילו.
יש ילדים שמידע כזה יכול להעסיק אותם באינטנסיביות שתטריד אותך..
אצל הילדים שלי זה לא העסיק אותם באובססיביותיעל מהדרום
לק"י

בגילאים מסויימים זה לא העסיק אותם כמעט בכלל.
אני כותבת את זה כי הרבה פעמים אומרים שעדיף לספר מאוחר, וחשוב לי לומר שלאו דוקא.

אישית אני אוהבת לספר לילדים.
וגם חושבת שהם קודמים לכל מיני אנשים אחרים. וסיפרנו להם בערך יחד עם ההורים והאחים.
מסכימה ממשברכת ה
אני גם לא מזדהה עם האמירה של זמן ארוך מידי....
אולי זה תלוי ילד, אבל כנראה גם תלוי גישה.
גם אנחנו מספרים לילדים די מוקדם (בסביבות שבוע 15) וב"ה תמיד עבר בטוב, בהתרגשות וציפיה, אבל לא בקושי של זמן ממושך מידי.

אני כן מקפידה לספר להם בשלב שלא אכפת לי שהמידע יעבור, ולא מצפה מהם לשמור סוד.
וכן חשוב לי שישמעו מאיתנו ולא משיחות אקראיות סביבם.
גם אצלי סיפרתי ועבר בשקט. כולם המשיכו בחייהםשלומית205
חוץ מילד אחד שהיה בן ארבע ולא הפסיק להתעסק בזה כל היום ברמה מתישה מאוד מאוג
כל פעם ששתיתי הוא אמר איזה כיף גם התינוק שותה. ואת יכולה לשער כמה פעמים שתיתי מהחודש השלישי עד הסוף וזה סתם דוגמא אחת.
חחחח קורעמדברה כעדן.
אז את אומרת שתמיד יכול להיות פתאום ילד כזה?יעל מהדרום
בדיוק כךשלומית205
עונה.. בן כמה הוא? כמובן זה תלוי בגילבתי 123
לילד מספרים רק כשאפשר להגיד כבר לכולם ובודאי אסור לבקש מילד קטן לא להגיד לאף אחד.
לא קורה לילדים שום דבר אם הם שומעים ממישהו אחר או חושדים או שמים לב בעצמם.
דוקא שמעתי שאנשי מקצוע ממליצים לספר כמה שיותר מאוחר כי הילדים מאוד מתרגשים ובשבילם כמה חודשים זו צפייה ארוכה מדי
הוא בן ארבע, מאוד בוגרלהשתמח

אבל יש בעיה שאבא שלי ממש מתנגד עקרונית לסודיות, בכל הנושאים, באופן נחרץ. אז אם אני מספרת לאבא שלי, הוא כמעט בטוח ידבר איתו על זה. ולהגיד לו לא לדבר על זה איתו יכול ליצור ממש מתחים במשפחה. אז בקיצור לספר לאבא שלי זה בערך כמו לספר לילד עצמו. אני יכולה לספר בינתיים רק לאמא שלי ולאחים, אבל זה גם לא כל כך נעים.

גיל ארבע זה קטנצ'יקמתואמת
אני סיפרתי בגילאים האלה (עד גיל תשע בערך) רק אחרי סקירת המערכות המאוחרת, כשבאמת כבר לא היה אכפת לי שה"עולם" ידע וגם ככה כבר ראו בבירור (וגם כשידעתי שב"ה אין בעיה בתינוק כנראה...). הם לא שמו לב בעצמם עד שסיפרתי.
תחשבי גם שלילד קטן זה קשה לחכות כל כך הרבה עד שהתינוק ייוולד...
אבל אין מצב שאני מספרת למשפחהלהשתמח

והם לא מדברים איתו על זה. וזה לא יתקבל בטוב אם אני אבקש לא לספר לו. יש התנגדות עקרונית לסודיות במשפחה

המ... זה בעייתי אם כך.מתואמת
אני הייתי דוחה את הבשורה למשפחה במקרה כזה
הילדים שלי סופר חכמים והם מגלים לבד רק בחודש שביעימתנות-קטנות
ואני ענקית עוד לפני

תמימות חמודה כזאת
לא חוששת שיגלה לבד.להשתמח

פשוט ברור לי שידברו איתו על זה. הוא ילד סופר בוגר שממש מבין ואפשר לנהל איתו שיח אז המשפחה מדברת איתו על הכל. וזה לא נראה לי יתקבל בטוב אם אני אבקש שלא יספרו לו. כבר נפגעו ממני בהיריון הראשון כשביקשתי שלא ישלחו הודעה רשמית בקבוצה של המשפחה המורחבת- מורחבת.🙄

וואי וואי. אז לא הייתי מספרת להם. מעצבןאורוש3
לא להגיד לו לשמור סודאמאשוני
ואפשר לספר על ההריון בלי לשים דגש על הלידה ועל התינוק שהוא יהיה אח שלך וישחק איתך וכו'.
לספר על העכשיו יש לאמא תינוק בבטן ואפשר לחבק אותו אם מחבקים את הבטן של אמא וכו'. בהמשך לספר שאפשר להרגיש אותו אם מניחים יד על הבטן.
זה לבד מרגש אותם ולא יוצר ציפייה ממושכת מדי עד תאריך הלידה. בהמשך כן להכין אותו ללידת אח אבל זה לא בהכרח חייב להיות יחד לספר על ההריון וגם להכין ללידה בו זמנית.
לגבי מתי לספר זה קשה לי לענות.
זה לא החשש שלילהשתמח

החשש שלי שיעשה לי פאדיחות.

מה הכוונה יעשה לך פאדיחות?אמאשוני
תספרי לו בשלב שאם אחרים ידעו ממנו זה לא יהיה כזה ביג דיל, אפשר נגיד קצת אחרי סקירה מוקדמת. בין שבוע 15-20 כזה לפי מה שמרגיש לך נכון. לא חושבת שהוא ירגיש צורך לשתף את כל העולם ואשתו..
בכל מקרה לדעתי תספרי למשפחה שלך בסמיכות זמנים למתי שאת מספרת לו.
שהוא לא ידע מהם והם לא ידעו ממנו, אלא כולם ידעו ממך.
אממ.. מתי שמרגיש לך נראה לי, אין חוקיםחצילוש
הבן שלי קטן בהרבה ומתרגש בטירוף, מדבר לבטן ומספר לכולם מה יש לי בבטן, נעמד ליד הבטן ואומר "תינוקת חמודה ומתוקה, את רוצה שמיכה? את רוצה מוצץ?" ואומר לי "היא ישנה/אוכלת/משחקת".. בקיצור ממש חושב עליה ודואג שיש לה מזון ותעסוקה שם בפנים
אני לילדים בגיל כזהתהילה 3>
חיכיתי לאיזה חודש שישי נדמה לי, בטח כשהם היו הגדולים.
בשבילם לחכות כל כך הרבה חודשים זה נצח
סביר שהם כן יספרו גם לאו דווקא במקומות שתרצי.

אם זה חשוב לך דווקא לספר אז לכי על זה, אבל סתם ככה אני הייתי מחכה יותר
זה לא תמיד מעסיק אותם. הם שומעים ועסוקים בחייהםיעל מהדרום
לק"י

זה מה שהיה אצלינו, וסיפרנו במגוון גילאים.
לרוב זה לא העסיק אותם רוב הזמן.
אם אני מבינה אותך נכוןבארץ אהבתי
את בעצם רוצה לספר למשפחות. אבל ברור לך שזה חייב לבוא ביחד עם לספר לילד, בגלל אופי המשפחה שלכם.
ושבעצם זה לא חייב מבחינתך להישמר כסוד, אבל לא היית רוצה שהוא יספר לכל אחד שהוא רואה.
אני מבינה אותך נכון?

האמת שאני לא מכירה את הילד שלך. אבל אני חושבת שדבר כזה הוא מאוד תלוי ילד.
יש ילדים שמסוגלים להבין שהפתעה צריך לשמור בסוד. יש ילדים שדווקא העובדה שמשהו הוא הפתעה, יגרום להם יותר לספר את זה. זה גם תלוי בגיל…

[בהתחלה חשבתי להציע לך להגיד לילד שזה משהו שבינתיים מספרים רק למשפחה, ולשאר האנשים זה הפתעה.
ואז נזכרתי בכמה אירועים מצחיקים שהיו עם הבת שלי כשהיא היתה בת 2-3, כשאמרתי לה שעוגה/עוגיות שהכנתי הם הפתעה, וזה דווקא גרם לה לגלות, למרות שהיא ממש השתדלה לשמור על ההפתעה…

למשל -
אמרתי לילדונת שנכין עוגה, אבל שלא תגלה לאבא כי זה הפתעה...
ילדונת: אבל אני אגיד לו באיזה צליל זה מתחיל, בסדר?
אני: טוב
ילדונת (לאבא): אבא, הצליל של העוגות מתחיל ב-עו. ואני אכין עם אמא ואחרי שאתה תחזור אני אגלה לך...

וגם -
בשבת משפחתית, כשהגענו אחותי באה לפגוש אותנו
ילדונת: אני לא מגלה, אני לא מגלה
אחותי: מה את לא מגלה?
ילדונת: את העוגה

ועוד אחד מצחיק-
חמודונת: הבאנו הפתעה ואני לא מגלה מה זה. זה מתחיל ב-עוגי
כולם: מעניין מה זה, אולי עוגיפלצת...
אחרי כמה ימים, חמודונת הזמינה חברה לבית והכנתי שוב את העוגיות האלו
חמודונת: במסיבת חנוכה היינו אצל הדודים שלנו והבאנו את העוגיות ואני לא גיליתי מה זה, וכולם חשבו שזה מפלצת... ]

אבל גיל 4 זה קצת יותר גדול. אולי תנסי לעשות איתו הפתעה אחרת (קצרת טווח), ותראי אם זה שזה הפתעה גורם לו דווקא להגיד…

אצלי כשסיפרתי לילדים, זה היה בשלב שכבר ראו ולא היה אכפת לי שיעבור מהם הלאה. ודווקא ממש לא ראיתי שהם סיפרו לכל מי שהם ראו. אז אולי דווקא זה שלא עושים עניין ממי שמספרים לו, יכול לעבוד יותר טוב. (אבל הילדים שלי באופן כללי פתוחים בעיקר עם המשפחה, הם בדרך כלל לא ילדים שהולכים לשתף אחרים בכל דבר שעובר עליהם).



לגבי מה שכתבו על זה שילדים קשה לחכות הרבה זמן כשמספרים מידי מראש, אני חושבת שזה מאוד תלוי איך מספרים.
אם המוקד של הסיפור זה שמתישהו/עוד מעט/עוד הרבה זמן *יוולד לנו תינוק*, אז הילדים עסוקים בציפייה ללידה. כי הסיפור על התינוק שיוולד. ואז זה באמת הרבה זמן לחכות.
אבל אם מספרים על התינוק ש*עכשיו* בבטן, אז פחות עסוקים במתי הוא יוולד.
ככה זה היה אצלנו לפחות. תמיד סיפרתי לפחות כמה חודשים לפני הלידה. אבל סיפרתי על זה שיש לי תינוק קטן קטן בבטן, בהתחלה אפילו בלי לספר על הלידה.
כמובן שאם הם שאלו, אז סיפרתי שהתינוק יגדל ויגדל ויגדל, עד שהוא יהיה מספיק גדול כדי להיוולד.
ואם הם רצו לדעת מתי, אז סיפרתי להם לפי לוח השנה - 'קודם יהיה ר"ה, ויו"כ, וסוכות ושמחת תורה, ואחר כך יגיע חנוכה, ואחרי חנוכה התינוק כבר יהיה מספיק גדול ובעז"ה יהיה מוכן להיוולד'.
אצלנו זה היה ממש בסדר ככה. אני חושבת שזה גם היה להם טוב להתרגל לרעיון הזה מראש.
זהו שאני חושבת שהוא יצליח לא לספרלהשתמח
אבל אני מתלבטת אם זה ידרוש ממנו הרבה מאמץ. כי באופן כללי הוא מאוד משתף את כל החברים ולפעמים גם מבוגרים שאנחנו נפגשים איתם בדברים שמשמעותיים לו.
מאמץ זה לא רע, בעיניבארץ אהבתי
השאלה בעיקר אם זה בא לו בטוב.
אם הוא שמח ומרגש, אבל שומר את זה כהפתעה לכולם. גם אם זה דורש ממנו מאמץ, אני לא רואה בזה משהו בעייתי.

יצא לך לתכנן איתו הפתעה למישהו? איך הוא התמודד עם זה?
אם מתאים לך, את יכולה אפילו לנסות לעשות משהו כזה יזום. להכין לאבא הפתעה, או משהו לגננת, לדבר איתו על זה כמה ימים מראש, ולהגיד לו שאנחנו רוצים לשמור על זה בהפתעה, אז לא מספרים על זה בינתיים.. אולי זה יעזור לך להרגיש אם זה משהו שהוא מסוגל לעמוד בו ואם זה עושה לו טוב, או שזה גדול עליו.

ואיזה חמוד הוא שהוא משתף ככה אחרים בדברים שמשמעותיים לו. זה נשמע ממש מתוק!
רעיון, אולי באמת אנסה. והוא באמת מתוק!להשתמח
ברוך ה'!
לצפות מילד ככ קטן לא לספרהמקורית
סוד שחשוב לךשלא יידעו - לאהוגן כלפיו
כי הוא עלול להרגיש שהוא איכזב אותך
ילדים לא אוהבים לאכזב
ולכן במקרה כזה, הייתי מחכה
לא חשוב לי שלא ידעולהשתמח
סתם לא מתאים לי שהוא ישתף כל אחד שאנחנו פוגשים. זה לא סוד מבחינתי. אבל חוששת שיפרסם יותר מדי.
למה לא לספר למשפחה ולילד באותו שלב..?הילושש
פשוט יש קטע מצחיקלהשתמח
שהבטן שלי גדלה בערבים וכמעט חוזרת לעצמה בבוקר. אז המשפחה שלי כשאני מתארחת אצלם רואה אותי בערב שבת אחרי הסעודה, נראה לי שאם עוד לא קלטו, הם יקלטו בעצמם ממש בקרוב.
אבל במהלך היום זה ממש לא בולט בכלל, אז לא בא לי שהילד יספר לכולם. לא יודעת, מדמיינת כזה מצב שאני בסופר השכונתי עם הילד והוא מספר לכל אמא וילד שהוא מכיר וכולם מסתכלים על הבטן ומנסים לבדוק אם היא תואמת לאמירה שלו. 😅🙈
ילד בן 4 לא יכול לשמור סודאורוש3
צאי מנקודת ההנחה הזו. ואז תספרי לו כשזה מתאים לך.
אצלנו סיפרנו לפני הילדים להורים ולאחים. לאחיינים לא ומי שראה ראה. האחים לא דברו לפני שקיבלו אישור. לילדים סיפרתי אחרי סקירה ראשונה.
אגב, אני בתור ילדה בת שש בערך לא הצלחתי לשמור את הסוד הזה של אמא שלי למרות שהיא אמרה לי. סיפרתי בשקט בשקט רק לחברה אחת שגם הבטיחה לא לספר וכו'. אופס.
כתבתי מהתחלה שאין לי בעיה שאפילו נתאם מראשלהשתמח
לאילו חברים הוא מספר. וגם בסדר מבחינתי אם ייפלט לו פה ושם. פשוט לא בא לי שיספר לכווווולם. ובמיוחד לא בפניי כשהבטן שלי עדיין פיצפונת.
תודה לכולן!!!להשתמח

נראה לי שכבר צריך לספר למשפחה בקרוב ממש. נראה לי שחלקם כבר חושדים ומחכים שנספר.

עדיין מתלבטת, אולי בכל זאת אנסה להסביר להם שאנחנו לו מספרים לילד עדיין כדי שלא יהיה לו קשה לחכות הרבה זמן. אולי זה יתקבל אם נסביר שזה לא בקטע של סודיות.

אנחנו סיפרנו בגיל דומה בין שבועות 16-18 ונתנו זמןבעליה מתמדת.אחרונה
ברור שרק לאחריו הלידה אמורה להתרחש בע"ה.. לדוג', אחרי שבועות/חנוכה/פורים/כשתהיה בגן 5 וכו'.. זה היה מצוין, וחסך הרבה שאלות ונדנודים 😅
מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765אחרונה

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשוניתאחרונה

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

נקודה מעניינת.ממתקית

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3

שיוכח אחרת

הרבנית רחל בזק אומרתממתקית

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

אומרים שכשאין תקיעת שופר ביוט ראשוןכי כל פה

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

לא לעקוב אחרי החדשותהשקט הזה

עושה מאד טוב לנפש.

דבריו המרטיטים של ה'ערוך לנר' זצוק"ל:אמהלה

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

וואו חזק ממש. שנזכה לשמור הרבה שבתותפרח חדש

מרגיש לי שחשוב לומרשלומית.אחרונה

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ועכשיו להמלצה על מומחה לילדים הכי טוב בשינייםשירה_11

איזור דרום

הלוואי ויהיה לכן

יש לי המלצה בלודמישהי מאיפשהו

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

ד"ר יעל פלמון מבאר שבעניק חדש2

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

מכבי? לא נעים לי לומר- רופא תותח עם ילדים אבל...ממתקית

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

יש שם הרבה בני דודים. 🫣מוריה

רופאי השינייםoo

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

גם במכבי וגם במאוחדתoo

היא הגיבה למי שכתבה שהשם הערבי זה הרופא הזהיעל מהדרום

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

אההה באמת? לא ידעתי.ממתקיתאחרונה

מכבי בבאר שבע עוזר לך?יעל מהדרום

אם כן, ד"ר סבטלנה פוזרי מומלצת. מאוד נחמדהיעל מהדרום

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).

אולי יעניין אותך