קטע מהמם על הפרשה. מחזק אותי כל פעם מחדש...
המדרש על הפרשה שואל איך זה שהקב"ה צריך את האורה שלנו, של המנורה, כאשר הוא כולו אורה בעצמו.
והמדרש מדמה את השאלה לעיניים של האדם, שיש בתוכן חלק לבן וחלק שחור (האישון), אבל הראייה היא דווקא דרך האישון השחור. וכך גם הקב"ה רוצה דווקא את האור שלנו, מתוך העולם הנמוך שלנו, מתוך ה'חושך'.
ובספר 'ארחות צדיקים' (ש'באר הפרשה' מביא את דבריו, לא ראיתי את הדברים במקור) הוא לומד מהדברים גם על עבודת ה' שלנו.
לפעמים יש לאדם זמני אורה, כמו הלבן שבעיניים, שהוא מרגיש איך ה' איתו הרוחניות ובגשמיות והוא מצליח לעבוד איתו מתוך קירבה.
אבל יש זמנים של קושי, שהאדם מרגיש בערבוביא של אור וחושך, או שהוא כולו ממש בתוך החושך, השחור.
ולפעמים נדמה שעבודת ה' האמיתית היא דווקא בזמנים של האור, כשהכל הולך חלק.
אבל לכן באו דבריו של ר' חנינא במדרש, ללמד אותנו שהקב"ה רוצה דווקא את האור שמגיע מתוך החושך. כי דווקא עבודה כזו, מתוך הקשיים של העולם הזה, התמודדות מול החומר ומול היצר הרע - זו העבודה שעושה לקב"ה הכי הרבה נחת, אותה הוא לא יכול לקבל מהמלאכים אלא רק מאיתנו...
"במדרש רבה (במדבר טו ז) בפרשתן על הפסוק (ח א) 'בהעלותך את הנרות', אמר רבי חנינא, אמר הקב"ה, עיניים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור. ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה הוא צריך לאורה שלכם?'
מכאן למדו צדיקים (כעין זה ב'שפתי צדיק' בפרשתן) 'ארחות חיים', כי הנה לא כל העתים שווים, פעמים שמרגיש האדם אור בהיר בשחקים - באותו לבן שבעיניים, כי אור ה' זרח עליו, ועל מי מנוחות ינהלהו הבורא הן ברוחניות והן בגשמיות, לאידך, פעמים שהוא מרגיש כי עולמו חשך בעדו באותו שחור שבעיניים, ומכל צד באין עליו צר ומצוק לייסרו, מצד ייצרו הרודף אחריו או מצד מצוקה גשמית, ויש הטוענים ואומרים שעיקר עבודת וחשיבות האדם הוא בזמנים שאור ה' מאיר עליו, ולא כשאורה וחושך משמשים בערבוביא, וק"ו בעת שהפך כולו לחושך. לזה בא רבי חנינא ואמר 'אין אתה רואה אלא מתוך השחור'- דייקא מתוך השחור תראה את ה' יתברך. ולא תאמר שחפץ הקב"ה יותר בזמני אורה, כי 'הקב"ה שכולו אורה אינו נצרך לאורה שלכם'. אמנם לעבודתינו בזמני החושך הינו כביכול נצרך ונצרך, כי עבודה כזו, מתוך חושך ענן וערפל אין לו להקב"ה מהמלאכים דרי מעלה, כי אם מאיתנו דרי מטה."
(באר הפרשה, בהעלותך תשע"ט)
