ראית פיסיותרפיסטית של רצפת אגן אחרי הלידה? אם לא אז כדאי ממש ללכת

נשמע שהלידות היו ממש צפופות זה גם משפיע

וטכנית-

אפשר להחליף לו על הרצפה,כבר לא קר

ואולי גם לשים גיגית על הרצפה בשביל מקלחת

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע. 

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

לוקח לילדים זמן להבין ולהפנים, בדיוק כמו שאנחנו יכולות להחליט לעשות איזשהו שינוי ויקח לנו זמן להטמיע את זה. אני משתדלת להזכיר לעצמי שהוא לא עושה לי בכוונה אלא הוא פשוט צריך ללמוד שוב ושוב.

אמרו לי פעם  שצריך להציב להם גבול בממוצע בערך 100 פעמים כדי שזה יקלט חח לא בדקתי אבל נשמע הגיוני.

אז רוגע כמה שאת יכולה זה טוב וגם חמלה לעצמינו כי בתכלס אנחנו רוצות לשמור על הרהיטים/בית/יחסים עם החמות וכמובן גם שלום הילד, וכשמשהו מסכן את זה שוב ושוב זה מעצבן . אז אותו תהליך גם עם עצמינו להזכיר ושוב שוב שזה לא נגדי והוא לא עושה לי דווקא , הוא פשוט לומד.

בבית אפשר לנסות למנוע את גורמי הסיכון למשל לא להשאיר טושים בלי השגחה, להתקין מנעולי דלתות על בארון וכו. אצל הסבים ובמקומות אחרים פשוט להשגיח  ולהפסיק פעולה לא רצויה כמו שעשית.

בהצלחה!

כי זו בעצם עבודת חיינו.

עקביות, התמדה ורגיעה- המשולש המנצח

תחשבי איך הילדון הרגיש היום שגילה מקום מושלם ליצירה? 

זה שטח ענק ויש לו מלא מקום לקשקש, איזה כיף לי.

אבל אז אמא באה ואומרת, אסור, אם אתה רוצה קח דף

והבאתי מהר מגבון כי הבנתי שעשיתי טעות ואמא צחקה, איזה צחוקים

ואני מנסה עוד פעם.

ואמא עוד פעם אומרת,

מתוק, בבית שלנו מציירים רק בדף, אפשר שנחפש דף גדול אם אתה רוצה.

ואז אני מבין שאמא מתכוונת ברצינות שכאן זה לא מקום שמציירים.....

ואמא יודעת איך מסקרן הארון עם כל הזכוכיות? זה עושה רעש ממש נעים באוזן

ולהוציא את כל המפיות זה בכלל חוויה, כי הם כ"כ נעימות ויש מלא צבעים

אבל אמא אמרה- בארון הזה לא נוגעים, אבל בארון של המשחקים מותר

ואמא בקשה ממני לעזור לה לסדר אז אספתי ביחד איתה הכל

ואח"כ כשניסיתי עוד פעם, אמא עוד פעם אמרה לי, בארון הזה יש כלים שבירים, בא נשאל את סבתא אם אפשר לשחק במגירה של הכלי פלסטיק במטבח

איזה אמא טובה יש לי

ואיזה כיף לי שאני מכיר את העולם ורואה שיש דברים שאמא מרשה ויש דברים שלא.

אני שומרת לי את זה

תודה! 

והגיוני לגמרי שהוא מתנסה בכל דבר בלי לחשוב על הנזקים שנוצרים (הוא לא מבין מה זה נזק). זה לגמרי הגיל, וכך הוא מכיר את העולם...

@אמהלה תיארה לך את זה ממש חמוד!

בפועל בזמן אמת באמת קשה לא להתרגז, אבל לפעמים כשזוכרים שהןא לא עושה את זה בכוונה, קל יותר לשמור על רוגע.

בכל אופן, הדרך הנכונה היא לומר בטון תקיף, רגוע ועקבי: "לא עושים כך"/"אסור".

אבל זה באמת קשה בזמן אמת...

אני אנסה יותר

תודה

כשהוא עושה משהו שאת לא מרשה לו? למה זה נורא מבחינתך?

אני גיליתי שכשעובר לי בראש דברים בסגנון של: הוא עושה בכוונה, איזה סיוט עכשיו אני יצטרך לסדר הכל, למה הוא עושה לי את זה וכו' אני מתפוצצת ממש

וכשאני אומרת לעצמי- זה מבאס, אבל הוא תינוק, הוא משחק, זה בסדר... אני מסוגלת לנהל את זה הרבה יותר ברוגע

ועוד משהו- לנהל את הבית (אצל חמותך זה לא אפשרי😅 אבל אצלך כן) ככה שמראש רוב הדברים שיש לו גישה אליהם זה דברים שאין לך בעיה איתם. לדוגמה טושים- לשים בארון למעלה מחוץ לטווח שלו אלא אם כן את יושבת לידו ורואה בדיוק איפה הוא מצייר. אפשר לקנות נעילה הארונות וכל מיני כאלה כדי שיהיה לו כמה שיותר מרחב לחקור בצורה שתתאים לך

לוקחת לי

תודה 

תביני שהוא ממש ממש קטן.

לא סתם חזל אמרו גיל חינוך זה גיל 3. הילד לא בנוי להיות מחונך, מקסימום קצת מאולף.

אין לך מה לצפות ממנו יותר מידי, כן להגיד 'לא נוגעים ב...' ולהרחיק אותו , ולחזןר על זה שוב ושןב, אבל לא לצפות ממנו שיעמוד בכללים.

טושים- להרים גבוה.

דברים מסוכנים - להרחיק. 

כן, זה גיל ממש מתיש אבל מלא במתיקות! 

אני מאפשרת לו לבלגן ארונות שאין בהם סכנה. סוגרת את השביר ופותחת תחלופה אחרת.

ברמה הבטיחותית וברמת הדברים שחשוב לכם שלא יהרסו.

כשנוסעים לסבא וסבתא - פשוט להיות עליו ב70 עיניים, ותדאוג מראש שיהיו תעסוקות שגם יעניינו אותו ופינות בטוחות יותר להכווין אותו אליהם (ושם לשים משחקים מתאימים)

זה קשה אבל לומדים את זה עם הזמן, זו גם קפיצת מדרגה בהורות שלכם. יש משהו מאד נוח בתינוק קטן. למרות האינטנסיביות והתובענות שלו, הוא לא מזיק יותר מדי. ככל שהם גדולים, רמות הנזק שלהם גדלות איתם 😅 אז