ת
מה הייתן עושות? מאפשרות?
הוא שיתף אותי שזה מפריע לו מאוד "ואני ירגיש בטוח יותר אם תורידי לי"
יש מצב שהוא הבין שאחותו הגדולה מסדרת ומכאן עלה לו הרעיון... או שחברים העירו לו
לא יודעת מה המניע
ת
מה הייתן עושות? מאפשרות?
הוא שיתף אותי שזה מפריע לו מאוד "ואני ירגיש בטוח יותר אם תורידי לי"
יש מצב שהוא הבין שאחותו הגדולה מסדרת ומכאן עלה לו הרעיון... או שחברים העירו לו
לא יודעת מה המניע
לא רואה סיבה שלא אם זה מפריע לו
הלכתית הבעיה היא להוריד בפאות ובזקן. זהו. השאר מותר הלכתית.
רעיונית- אם זה פוגע בדימוי גוף שלו(ובואי, חדגבה זה לא יפה🤷 ובגיל 12 בטוח יורדים עליו על זה) אז כן, שיוריד!
ואם בהמשך כשהוא יעמוד ברשות עצמו הוא יחליט לגלח איזורים נוספים בגוף- זכותו.
ויותר מזה, היום יש הרבה נשים שישמחו שהגברים שלהן ידללו קצת שיער גוף... זה לא פסול בעיני.
הוא אומר את זה במפורש,
פנים הם האיבר שהכי מזוהה עם האישיות של האדם.
מה גם שהפנים לא מכוסות אף פעם.
וגם גבה מחוברת זה לא דבר מאוד נפוץ. (לפחות לא היום)
אני לא חושבת שצריך להכניס את החשש ממה יהיה בהמשך לסוגיה הזאת ספיציםי שאתם כבר בה.
אגב גם לגבי בנות את יכולה להגיד את זה, לגבי הורדת שיער, איפור, תכשיטים, צביעת שיער ועוד.
יש קו בבית, הילדים מרגישים אותו, הם יודעים מה הגבולות של ההורים, ואם הם רוצים לעבור את הגבול אז השיח יהיה סביב הדברים האלו ולא מה שבתוך הגבול.
כל הנושא של מראה חיצוני מאוד מושפע מתרבות ומה שמקובל בכל חברה. בפועל רואים שדברים כאלה חודרים גם למגזר החרדי השמרני ביותר, ולכן גם מראה של גברים זה משהו שמתייחסים אליו היום.
אפשר להיות בעד או נגד, אבל בסוף כשמדובר בילד שלי- לא הייתי רוצה שהדימוי העצמי שלו ייפגע בגלל אג'נדות ולכן הייתי מיישרת קו עם מה שמקובל ויעשה לו טוב כל עוד החברה שהוא חי בה וממנה הוא מושפע, היא חברה טובה בסה"כ. אז שירגיש בה בנוח מבחינת מראה חיצוני.
אני למדתי בבית ספר מעורב כמובן אז מכירה מקרוב
יכולה לומר לך שהרבה בנים מסירים שיער באמצע הגבות ולא רוצים בכלל בכלל להתקדם קדימה
ואגב, הלכתית אין בזה בעיה למיטב ידיעתי כי זה לא הסרת שיער שמצויה רק אצל נשים באזור הזה
הייתי מציעה לך להתייעץ אם את חוששת
אבל במבט על, בגלל שמדובר בבטחון העצמי שלו, ובגלל שהוא בא ושיתף אותך ובגלל שאני לפחות יודעת
שזה לא גולש בדרכ לאף מקום מעבר וגם אם כן - לא רואה בכך בעיה יותר מדי. (יש גברים מאוד שעירים שוואלה, למה שלא יסירון שיער איפה שמפריע להם?) - אני חושבת שמן הראוי שתיעני לו
אחרת, זה פשוט עלול לקרות לבד
וחשוב מאוד לשמור על אמון ופתיחות בגיל הזה
עליו?
בסה"כ גבות. וזה לא אסטתי, זה לביטחון עצמי.
את יודעת שרבנים מתירים קעקוע של גבה ואפילו פס שחור בעיניים? את יודעת שמותר להגדיל חזה מסיבה אסתטית בלבד?
אם היה אצלי הייתי מורידה ללא שום היסוס.
למרות שאני בטוחה אם אסרב לו הוא בכל מקרה יעשה לבד
זה לא שבאמת יש לי כאן בחירה. לכן אני די בטוחה שנאפשר זאת. עכשיו השאלה באיזו דרך
1. בכלליות ידוע לי שיש עם זה בעיה הלכתית לבנים אז אם תחליטו שכן כדאי להתייעץ עם רב
2. שאלת אותו למה זה מפריע לו? ואם זה משהו שהגיע מהסביבה? ( בעדינות...)
3. מה בעלך חודשה על זה?
4. נשמע לי לא קל , כשזה מגיע מבן 😳
הייתי בהלם
לפני שהוא ביקש הוא אמר "אמא יש לי בקשה ממך, אבל אל תשאלי אותי למה וזה..." אז לא שאלתי
עם איש הלכה וחינוך
וגם מדברת עם ה על החששות...
💜
ילד לא צריך לסבול ממראה חיצוני. גיל 12 זה כבר מספיק בשל להבין מה מפריע לו במראה ומה לא.
זה גיל שמתחילים לגדל בלורית ולהתייפיף.
כדאי לברר על קוסמטיקאי מהציבור החרדי/ תורני.
אם אין אז להסיר שם עם לייזר, זה בטוח יש מטפלים גברים.
אני חושבת שאין בעיה הלכתית עם זה.
תשימי לב שלא יעשו לו צורה מוגזמת, שלא ייראה כמו בת. זה יבלוט ויביך אותו.
אם זה רק לנקות בין הגבות הייתי עושה בלי לחשוב פעמיים.
הוא עולה לחטיבה שנה הבאה? אם הוא משנה מסגרת לימודית, אז להתחיל עכשיו כמה שיותר מהר שיתפוס לו הניקוי לפני א' אלול שהחברים יכירו אותו לפי המראה החדש.
אגב זה מדהים שהוא בא ושיתף אותך ולא עשה לעצמו טיפול עצמאי.
אני חושבת ששאלת המניע לא צריכה להשפיע על ההחלטה. כי לא משנה מה הטריגר שעורר לו את המודעות, היום הוא מודע לזה. אפשר לברר את המניע כדי לתמוך מבחינה פסיכולוגית במסביב כמו לדבר על לחץ חברתי וקבלת השונה או הבדלים בין בנים לבנות מבחינת טיפוח הגוף או השינויים של גיל ההתבגרות והמודעות לגוף באופן כללי וכו'
זה אומר רק אני להוריד לו בבית... אם כן, בכל מקרה, לא מתכוונת לעת עתה לסדר את כל הגבות, רק באמצע
כן, עולה לחטיבה
אם תתחילי להוריד לו תצטרכי להמשיך. את בטח מכירה את זה מבנות.
לא הייתי מתעסקת בזה בעצמי.
לגבי לסדר, התכוונתי גם כשמורידים מהאמצע, כשמתקרבים לגבה עצמה, לשמור על הקו הטבעי ולא "ליישר" כי זה בולט שנגעו שם.
אם עולה לחטיבה כדאי למהר אם את רוצה לייזר, שיספיק שניים- שלושה אפילו ארבעה טיפולים כדי שיהיה מספיק אפקטיבי ולא יגדל קוצים בתחילת שנה הבאה.
אולי יש היום טכניקות פשוטות יותר מלייזר כמו קרן אור וכזה, לא בקיאה מספיק בהתפתחויות בתחום כי עשיתי לייזר לפני יותר מעשור (וכבר אז היו גברים חרדים שבאו בדיסקרטיות לטיפול)
נראה לי עדיף להסיר לצמיתות, ושלא יצטרך התעסקות קבועה בנושא.
תבררי אולי יש מכשיר ביתי שעונה על הצורך הזה כי זה באמת שטח קטן ופשוט יחסית להשתלט שם על השיער המיותר.
יש גבות יחסית מסודרות ,אבל רצתה לסדר אותן והיתה עוד צעירה
לכן, אמרתי לה לקחת סכין גילוח ולהוריד רק באמצע
2 שניות ,נגמר הסיפור וכולם מרוצים, אולי יגידו לך שזה עושה שערות עבות וכולי.
אבל זה יוצא מעולה, ואיך שגדל היא מורידה מיד
ממליצה מאוד, ככה זה גם לא יוצר עניין סביב הגבות
חוץ מזה שהייתי מדברת איתו על זה שכרגע מאוד אכפת מהמראה החיצוני ולדעתך הוא נראה נפלא, אבל לא תתנגדי אם ירצה להוירד
ובכל מקרה אפשר להתחרט ולהפסיק כשיימאס לו
רק חשוב לברר אם מותר לגבר להוריד עם סכין באיזור הזה
בהצלחה
מסכין גילוח, בטח למי שעושה פעם ראשונה
עם סכין, 2 שניות וזה נגמר
קרוב מידי לעניים.
כן טפשר אפילציה- אבל זה קשוח מידי לגיל שלו.
פינצטה פשוטה תעשה את העבודה
אבל בטח יש עוד כמה אפשרויות גם פחות עוצמתיות כמו לייזר. (עשיתי בכמה איזורים לא רק בין הגבות)
אבל זה היה לפני הרבה שנים.
מניח שהתחום התפתח עוד מאז.
ובקושי כואב.
ואפשר גם לשים מישחת אילחוש.
ומה שנח בזה - זה שזה די מהיר.
באים בערך פעמיים בשבוע, או כל פעם שמתחיל ליצמוח שוב. ובדרך כלל תוך חודש וחצי מסיימים.
וגם זה נח כי זה עובד על כל שיערה בניפרד, אז אפשר רק לדלל ולא לנקות לחלוטין, ככה זה ניראה יותר טבעי.
חופרת לילדים שלי, שכל ילד ומה שהוא צריך. כל פעם שעולה המשפט "זה לא הוגן, אבל למה *** כן נסע איתך לסידורים? ולמה הוא כן קיבל ככה וככה...???"
קיצור... זה עניין של חינוך של הבית...
זה הרי דבר שבמוקדם או במאוחר יפריע גם לו.
ואם זה יפריע לו גם - אז למה לא להוריד גם לו?
הוא לא אמור ליסבול מזה שהוא קטן יותר, ומזה שזה הפריע לו מאוחר יותר מלגדול.
אבל כן הייתי מאפשרת. מורחת טיפה שעווה בין הגבות ומפרידה
בלי להתעסק עם זה מידי או לפנות לקוסמטיקאי כדי שזה לא יהפוך "לעניין"
לגהי שאר האחים, אני אומרת להם שכל אחד הוא שונה ולכל אחד מתאים דברים אחרים
אבל אם אין עם זה בעיה - אז ברור להוריד.
הטובה של הילד היא מעל הכל בעיני, וזה דבר שמובן מאליו שיפריע לו. ומובן מאליו שגם יפריע לאח שלו מתישהו.
תתייעצי איתו איך יהיה לו הכי נח להוריד. אם עדיף לו בפינצטה או שעדיף לו לעשות משהו שיוריד לו לצמיתות (לייזר או אפילציה) בלי שיצטרך לתחזק ולהתעסק עם זה כל הזמן.
כדי להפריד ולא כדי לסדר. רק כדי שיהיה מופרד וטבעי.
ולא בטוח שישימו לב ברמה כזו שיציינו בפניו …
אגב אני תמיד מורידה לבעלי קצת באמצע עם פינצטה.
ואחת שהוסיפה עוד נק מבט, עזרתן לנו להגיע להחלטה לאפשר לו
השאלה באיזו דרך. עלו כאן מס' רעיונות:
פינצטה
סכין גילוח
רצועות שעווה
אפילציה
לייזר
באיזו דרך עדיף?
אנחנו גרים בחור אז הייתי מעדיפה דרך שאפשר לעשות בבית, אלא אם כן זה ממש קריטי לייזר\אפילציה
תעשי את המינימום- תראי אם זה מספק אותו.
משפ תמיד אפשר להמשיך
צריך לברר מה האפשרויות הקיימות היום. לא בקיאה מספיק בשיטות מה הולך היום.
אני עשיתי בעבר עם לייזר וממש מרוצה.
חשוב לי להדגיש למה לדעתי עדיף לצמיתות בתור אחת שעברה את זה גם בגיל ההתבגרות
ולא כמו שרוב הבנות עוברות רצון לגלח ברגליים וכו'. אלא באיזורים שהרגשתי חריגה בנוף ומכאן פגיעה בביטחון העצמי.
אז א'- אם מתעסקים עם זה הרבה פעמים זה כל פעם מחדש לעמוד מול "פגם" בגוף שלך ולהתמודד איתו.
ב'- יש משמעות מאוד גדולה לאיך החברים מכירים אותך. ככל שהשינוי יהיה יותר טבעי בשביל החברים, ככה גם הדימוי העצמי פחות ייפגע.
למשל אם צריך לגלח בסכין, מה הוא יעשה בישיבה? יבריח סכין לשירותים?
(אם הוא הולך לפנימייה, אם בלי פנימייה אז באמת פחות חשוב)
וגם הצמיחה. אם רואים שצומח, אז זה שוב פוגע בביטחון. זה לא כמו לק ג'ל שרואים שצריך לחדש. או שורשי שערות שצריך לצבוע.
לק ג'ל ברור שזה לא טבעי וזה משהו שצריך לעשות. כנ"ל לבנות להוריד שיער ברגליים. אצלנו באולפנה זה לא היה פאדיחה אם רואים קוצים..
אבל הורדת שיער בפנים שנובעת מרצון להעלות את הביטחון העצמי, אז המטרה היא שלא ידעו שהיה שם אי פעם שיער. ולכן עדיף כמה שפחות שיראו את הצמיחה בין הסרה להסרה.
עכשיו בגלל שהוא עומד לשנות מסגרת זאת ההזדמנות שלו לעשות את השינוי עם כמה שפחות תגובות מהסביבה, כמה שיותר חלק.
אני זוכרת על עצמי שמאוד רציתי לעשות שינוי בגוף אבל פחדתי שיגידו לי כמה יפה לי ואז זה אומר שבטבעי שלי אני מכוערת.. זה פלונטר כזה, לכן דווקא שינוי מסגרות זאת הזדמנות לעשות שינויים מעין אלו.
לכן חשוב להזדרז כדי לקבל תוצאה כמה שיותר טובה לקראת א' אלול.
זה תאריך היעד שבו הייתי מתמקדת. ולכן אפילו מנסה לצופף כמה טיפולים אם צריך, כי כשמסירים לצמיתות אז גם אם לא מסיימים את כל הטיפולים, עדיין התוצאה בין טיפול לטיפול היא הרבה יותר חלקה מאשר בין הטיפולים הראשונים.
לכן לא הייתי מבזבזת זמן על ניסיונות של הסרה של לא לצמיתות, בטח לא על דרכים שמגבירות צמיחה או גורמות לצמיחה לא טבעית.
יכול להיות שאני משליכה מהחוויה שלי על התהליך, ושזה לא נכון לכולם, בכל אופן זאת דעתי את יכולה לשקול מה נכון למקרה שלכם ומה לא.
את גם יכולה אחרי ש"ב של האפשרויות הקיימות, יתרונות וחסרונות- לפתוח ביחד עם הילד ועם בעלך את השיקולים ולשמוע את דעתו. אולי יש לו שיקולים שהיום את פחות מודעת אליהם.
אז אם הוא ביקש שלא תשאלי למה, את יכולה דרך שיחה כזאת להבין מה מדבר אליו יותר.
לא הייתי חוששת ששיחה כזאת זה לעשות עניין סביב הנושא, אלא לדעתי זה משדר שרואים אותו ואת הצרכים ההתבגרותיים שלו, ושרואחם בו יחד גדול שמשתפים אותו בהחלטות על עצמו,
ויכול להיות מאוד שזה מה שיחזק אצלו את הביטחון לשתף אתכם בדברים אחרים שמציקים לו. שהוא מוצא אצלכם מקום בטוח, קשוב, מכיל, שמכבד את הרצונות והתחושות שלו.
ומלמדת אותו איך לעשות לבד.
אחרי שמורידים בפעם הראשונה זה גדל לאט ואפשר להוריד רק פעם בכמה שבועות.
אני כבר כמה שנים לא עשיתי גבות אפילו לא למקווה. לצערי דיקקתי לעצמי יותר מדי את הגבות בתקופה שזה היה אופנתי ולא מצליחה לעבות אותן.
מהסיבה הזאת לא כדאי שתיתני לילד לעשות לבד, זה בדיוק מספר דק שתוכלי לעשות לו בעצמך פעם אחת בשבוע, כדי שתעשי רק איפה שנצרך.
בהצלחה.
אולי הוא יתחרט?
קודם להתחיל עם הדרכים הקלות יותר
אם ילדים ישימו לב שמתחילים כמו קוצים, וחלילה יצחקו עליו שהוא מסדר גבות 😑
אולי זה שווה התיעצות קלילה עם קוסמטיקאית
רק לדלל עם פינצטה (ואולי אחרי 2 תלישות הוא יתחרט..)
ואז גם כשמתחילה צמיחה של קוצים, מה שכבר נשאר יטשטש...
גם לנקות לגמרי ייראה מוזר לבן לדעתי...
לנו
תודה ממש. עכשיו צריכים להתלבט על הדרך
רשמתי לי כל מה שכתבתן
א. בד"כ לא נותנים לעשות לייזר בכזה גיל, כי ההורמונים משתוללים, וההסרה לא יעילה, השיער חוזר אח''כ.
ב. המראה של הסרה לצמיתות הוא חלק, ולא טבעי לילד / לגבר. נראה לי הרבה פחות מוצלח ואפילו עלול לעורר גיחוך. בוודאי לא הייתי מאפשרת לילד שמי יודע מה ירצה בעתיד.
ג. לייזר דורש גילוח בסכין, אני לא יודעת איך זה ייראה בין טיפול לטיפול כשזה במקום ניכר כל כך.
התחברתי לרעיון הפשוט של פינצטה. תלוי מה רמת השעירות, יכול להיות שהוצאה של כמה שערות כבר תיצור נתק בין הגבות ותספיק. ובעיקר, לא הייתי מוציאה לגמרי אלא משאירה קצת למראה טבעי. כך גם כשמתחילה צמיחה חדשה, המראה לא בולט ועדיין נראה טבעי, וילדים לא יצחקו עליו שהוא 'מסדר גבות'.
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.
מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.
לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,
מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.
באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.
לשובע
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית
אלוקים אדירים!!!!!!!!
עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.
קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.
והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.
הפעם זה שיעולים מטורפים.
ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.
שבוע קודם תולעים
שבוע לפני תולעים
שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.
מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!
תנו לי את השינה שלי חזרה.
אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.
ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.
זה רק אני כבר כמעט 10 שנים
אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה
הגדולים בני 7 ו9.
קמה כבר 2 לילות לבן ה7.
לפני זה לבן ה4
ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.
אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות
אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה
הקטן בן 4.5
מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.
שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה
וגם אז היטב זה היה שעתיים 
שמש בשמייםהיא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...
האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי
ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!