אבל יש המון מקומות מעולים ואיכותיים.

יש תקנים, יש נהלים, יש הנהלה.

הסיפור עם הג'ימבורי למשל, אז לפי הנהלים אסור להשאיר ילד ללא השגחה. פשוט.

אז תלכי למקום עם פיקוח. אם עושים דברים למראית עין וכו' אז לדעתי זה ממש נדיר.

אי אפשר לחיות לפי פחדים.

עושים את ההשתדלות. מבררים טוב לפני, שואלים הורים שעבר עזבו את המעון ולכן הם יגידו יותר בחופשיות מה שהם אומרים.

את יכולה גם לברר מי ההורים שעזבו כי לא היו מרוצים ולהבין למה.

(למשל במעון של הבן שלי אמא שהוציאה באמצע שנה ציינה שמביאים שניצל מהמקפיא ולא טרי. זה לא מה שאני אפסול עליו מעון)

חשוב לברר כשאומרים לך על חיסרון- האם הייתה פניה למנהלת ואיך היא הגיבה.

אם הורים עזבו בלי לפנות למנהלת זה אומר שהיא לא מספיק נגישה וקשובה (כמובן כמה הורים לא רק מישהו אחד שבמקרה לא פנה אליה)

אז פחות הייתי סומכת.

מנהלת מעורבת, שמקפידה על הכללים, זה משהו שרואים.

לא צריך להגיע למצבי קיצון כדי לבחון את זה.

למשל במעון ליד הבית שלי אני עוברת שם ושומעת את המטפלות מתחקרות את מי שבא לאסוף מיהו. שואלות את הילד מי זה בשער? והילד עונה סבא.

זה לא שהמטפלות שואלות זה סבא? והילד אומר כן.

זה נוהל ממש חשוב שרואים בו את הדקויות שבהקפדה על נהלים..

וגם הייתה אזעקת טילים לא מזמן סמוך לזמן איסוף הילדים וכולם נכנסו יחד לממד ואז היה צריך להחזיר לכיתות ובמקביל כבר הגיעו הורים לאסוף.

המטפלות הקפידו לא לשחרר ילדים לא מהקבוצה שלהם. אלא חיכו שכל מטפלת תשחרר את הילדים שלה.

וזה בעיני מראה על רמה מאוד גבוהה של היצמדות לנהלים כי עם בתוך אנדרלמוסיה של אזעקת טילים מצליחים לשמור על סדר, אז זה לא מבויים ולא יוצא דופן. זה מראה שלא מעגלים שם פינות.

את גם יכולה לשאול מטפלות שסיימו לעבוד שם או שעבדו שם זמנית איך היה ומה דעתם על היחס לילדים וההקפדה על הנהלים.

צריך לעשות את ההשתדלות שלנו, לעשות את כל שביכולתנו לפני, לא בהיסטריה, אלא מתוך שליטה.

ואחרי זה לעקוב בנחת. לשים לב לאירועים יוצאי דופן. לבקש עליהם הסברים. בנעימות אבל לא לפחד לשאול.

אבל גם לא לאבד את האנושיות ולתת הרגשה טובה למטפלת. בסוף היא זאת שמטפלת הרבה שעות בילדה שלך והיא לא אשמה שיש מטפלות מתעללות.

אז לתת לה תחושה טובה, לפרגן, לחייך, יחד עם עין פקוחה על מצבים חריגים.

למשל פעם ראיתי ילד נכנס למטבח. אמנם היה נקי מאוד ומסודר ולא היה משהו חם ושום סכנה לא נראתה. ובכל זאת היה נראה לי לא קשור שילד נכנס לשם. שאלתי את המנהלת לפשר העניין. היי אמרה לי שזה הבן של המבשלת. אמרתי אוקיי.

אחרי כמה ימים ניגשתי למבשלת ושאלתי תגידי הבן שלך היה פה לפני כמה ימים? היא ענתה לי כן ושאלה למה אני שואלת אז אמרתי לה אהה הוא היה נראה מוכר לי ולא ידעתי למה.. כאילו חינטרשתי לה משהו.

ראיתי משהו מוזר. שאלתי. לא הסתפקתי בתשובה ווידאתי שזה אכן נכון.

ואיך אני יכולה להגיע למטפלות שעזבו? או הורים שעזבו

ולצערי המלצות של הורים לא שוות הרבה.. יש הורים שמסתמכים בעיניים עצומות על מה ש המטפלות אומרות בלי לבדוק 

צריך לוודא נהלים ופיקוח אפקטיבי. לוודא שהמנהלת מעורבת במה שהוא קורה.

הורים צריך לדעת לדובב, לדעת מה לשאול.

הורים שהיו שלוש שנים במעון יודעים הרבה.

אני לא חושבת שמרבית ההורים שולחים בלי לבדוק כלום. יש רמת אמון אבל יש גם לשים לב למה שקורה.

אם כל ההורים שאת שואלת הם כאלו שפחות אכפת להם זאת נקודה לא לטובת המעון.

הייתי רוצה לשלוח לילד למקום שהמנהלת והמטפלות יודעות שההורים מעורבים במה שקורה עוד לפני שהילד שלי שם. זה אומר שיש להם מוטיבציה להקפיד על הנהלים אחרת ההורים יתפסו אותם על החיפוף.

להגיע להורים ולמטפלות שעזבו זה בייסיק מבחינתי. לשאול שכנות בקרבת המעון אם הם מכירות הורים/ צוות שהיה בעבר במעון. לשאול בקבוצות ווטסאפ איזוריות. המקרה הכי גרוע תבקשי טלפונים מהמנהלת. גם אם היא תתן לך את המקושרים, תבקשי מהם טלפונים של הורים אחרים בגן, מהם תבקשי הלאה עוד מספרים, אח"כ תשאלי אם הם מכירים הורים שעזבו באמצע השנה או שעברו דירה.

ככה להתגלגל עם זה.

יש הורים אחרים שאת מכירה ששולחים לשם? אולי גם הם ביקרו בעבר ויכולים לתת לך מספרים.

תחפשי מידע גם ברשתות החברתיות. אולי תגיעי להורים או מטפלות לשעבר.

אני יודעת לאן לא לשלוח

ויש גן אחד ויחיד שכולם ממליצים עליו אבל אני לא חושבת שזה אפשרי מבחינתנו לשלוח אליו, גם אל במקרה איכשהו יהיה מקום פנוי 

בשעה שמוציאים את הילדים ולבקש מספרים מהורים שהיום שולחים ולשאול אם הם מכירים הורים אחרים וכו'. ככה הגעתי להמון אנשים שהיו מוכנים לספר. גם על החסרונות של המקום כמובן, כי אין משהו מושלם.

וגם להתסתובב באזור בשעות פעילות, כהשילדים בחצר למשל ולהקשיב.

כשהמטפלות בנייד בזמן הזה את קולטת את זה ברגע. כשהן לא קשובות זה נשמע ככה: תיזהר, לא פה, לא לריב.

כשהם קשובות זה משפטים יותר ארוכים ויותר אינפורמטיביים.

נגיד אם את שומעת שמדברים בטלפון יותר מפעם אחת, תשאלי את המנהלת אם זה מותר. אם כן תשאלי איך הן יכולות להשגיח תוך כדי. יכול להיות שיש לה תשובה טובה, כמו למשל שזה לא אנושי שלא ידברו בכלל אז עדיף בזמן חצר שיש שתי מטפלות או יותר. סתם זורקת תשובה לדוגמה.

ואז את יודעת שהמנהלת מודעת לזה.

אם היא אומרת שזה אסור אז תשאלי ובאמת לא מדברים בטלפון? וככה תראי אם היא סתם משחקת אותה, אולי היא בכלל לא יודעת מה קורה בחצר. זה פתח להבין דברים.

נגיד אצלנו המנהלת אמר לי במפורש שיש מטפלת מעשנת ומותר לה רק מחוץ למעון ממש (לא בחצר) והיא שוטפת ידיים אחרי והכל.. ובאמת פעם עברתי וראיתי שהיא מעשנת, לא אהבתי את זה אבל שמחתי שיש שקיפות.

הבת שלי אומרת סבא על כל מי שיש לו זקן ונראה מבוגר.

וסבתא על כל איזה עם כיסוי ראש מלא.

ככה שזה בכלל לא מספיק לשאול ילד בן שנה וחצי-שנתיים מי זה. 

נראה לי שאין עוד הרבה דברים שאפשר לעשות כשבא אדם מבוגר לאסוף את אותו ילד בסוף היום. כשהילד שלי היה שם שלחתי תמונה של סבא.

אולי זה עוד אמצעי זיהוי ולא היחיד.

בכל מקרה אם מתייחסים רק לשאלה הזאת אז לדעתי היא מנוסחת טוב כשאלה פתוחה ולא שאלת כן/לא.

אני מניחה ששמים לב לשפת גוף של הילד וליוד דברים, זה לא הדבר היחיד.

ציינת זאת כאינדיקציה ליישום נהלים, לא לבחינת האם הנהלים מספקים. נהלים אפשר לבקש מהמנהלת. השאלה אם מיישמים אותם, זה קצת יותר קשה לבדוק. אבל אפשר לפקוח עיניים.

אני חושבת, בעיניי לפחות, שזה שונה תינוק קטן או פעוט מדבר

אני חושבת שכמו שכתבה לך @אמאשוני באריכות

תעשי בירור

ותהיי עם יד על הדופק בהמשך

זה לא קל להכניס פעוט או תינוק למסגרת בימינו. אני ממש מבינה אותך. אבל אני מאמינה שעדיין יש מקומות ואנשים טובים. ובסופו של דבר, לרוב הילדים טוב במסגרת עם סדר יום 

פשוט כן להתנהל בכבדהו וחשדהו. אין מה לעשות, הרוויחו את זה ביושר מה שנקרא

שאני מכירה והיא תלך לשם ואני בטוחה שיהיה מושלם (אהיה כמובן בכל זאת עם יד על הדופק)

פשוט הבעיה זה למצוא את המקומות האלה 

בטח כשעכשיו בשנתיים האחרונות הרבה מקומות נסגרו

עד גיל 3 מסגרות זה עניין קשוח

❤️❤️

גישה של חשדות וחוסר אמון בסביבה לא יקדמו אותך וגם יחנכו את הילד שלך לפחד מהסביבה.

אני שלחתי ללא מעט מסגרות (פרטיות אמנם) והיה לי אמון שנעשה שם טוב (אחרי בירור ראשוני שעשיתי) ואכן היה גם לילדי שם טוב מאוד. כשמשדרים לצוות חוסר אמון זה לרוב מתנקם בילד..

תחליטי על כמה קריטריונים, כמה אנשים שאת סומכת עליהם לבירור ותשחררי.  

כמעט כל יום מקרה חדש, ומקרים לא פשוטים... גם אני לא ידעתי עד שנחשפתי וחיפשתי ונברתי... מי שלא רוצה לראות לא יראה-אפשר לעצום עיינים ולטמון ראש בחול

את מבינה שכמויות המטופלות החמות והטובות גדולה פי כמה וכמה מהבעיתיות. מישהו עושה כתבה על מטפלות טובות?

לא טומנת את הראש, בכל דבר בחיים צריך קצת פרופורציות. לא אומרת לא לברר. אומרת לברר בצורה נורמלית ולתת אמון בצוות. וגם אמון בעצמך על הבחירה שלך. 

ברור לי שיש מטפלות מקסימות וגם עכשיו הבת שלי עם מטפלת מדהימה. אבל התחום הזה מושך אליו מטפלות שאין להם שום אהבה או זיקה לילדים, בגלל שאין שום תנאי קבלה.. וזה קשה ומתיש ולא מתגמל..

אצלנו המעון החילוני הוא הכי טוב באיזור. ואליו אני שולחת.

ודווקא המקרה הכי מזעזע בעיר (הכי מזעזע, כלומר מוות) קרה במעון חרדי.

בעיני החשיבות הכי גבוהה זו המנהלת ואחכ הצוות.

ותמיד להיות עם יד על הדופק.

הילד שלי לא חיפשתי סטטיסטיקה, אלא מטפלת מעולה וגם מצאתי.

אם עושים ראיון מקיף עם מטפלת אפשר לעמוד על טיבה.

גישה של אמא למודת ניסיונות, גם אם של אחרים.

אסור להיות שאננים.

את מודעת למקרים שנחשפו ולחומרה שלהם?

אם יודעת כמה מקרים יש שלא נחשפים?

וזה חוצה מגזרים. מצאו אצל הערבים, הדרוזים, היהודים, הרוסים- הכל פה בארץ.

מצאו אצל מטפלות צעירות מצאו זקנות.

מצאו במעונות של אוכלוסיה חלשה ושל אוכלוסיה מבוססת ומשכילה.

טוב מאוד שהיא אם לא רגועה. 

כן חושבת שחובה לעשות בירור הכרחי על הצוות במקום (עם אמהות שאת מכירה באופן אישי זה הכי טוב ואמין) וכמובן להגיע ולהתרשם.

ומשם לשחרר. אמונה ובטחון והרבה תפילות שלילד טוב. ולשים לב אם יש סימנים מחשידים כמובן.

אני גם לא שולחת למפוקח כי מאוד מפריע לי שכר המטפלות, כמות הילדים ובעיקר העניין שאני לא בוחרת את הדמות שתטפל בילד. 

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

לא יודעת...

אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.

אני לא יודעת. 

מסיבה אחרת

אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה

אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה

וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו 

זה לא הריון ראשון והתופעות מחמירות

כאבים משתקים בעצמות ובתנוחות מאוד מסוימות (סיקול וכולי) אבל כאמור רק רופאות אמרו לי שזה נשמע כמו סימפיוליזיס בכמה מההריונות אבל לא אובחנתי ע"י אורטופד. קראתי תודה

ב''ה אין לי ניסיון עם זה. 

שעלולים להחשיד לרעלת הריון

כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.

צריך לגשת להיבדק.

עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק

כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)

אוי, ה', אין לי כוח לזה. 🤦🏻‍♀️

קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.

יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!

לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.

אביה: 0586920324

סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!

וצינון בהריון זה קשוחחחח

גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,

וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....

ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...

לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!

אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆

אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...

בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...

ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה!!

ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!

קודם כל הכאבים נשמעים לי שרירים,אם את משתעלת אז זה עוד יותר ברור למה יש כאבים.

לגבי הסימפו, תפני לכתובת מייל ששלחה לך אוהבת את השבת,זה ייתן לל כיוון.

אבחנה מאורטופד בלי שמירת הריון ובלי שום טיפול יעיל לפי דעתי לא שווה את המאמץ היא מיותרת,החוברת שהמליצה לך אוהבת את השבת תעשה לך טוב יותר,

בהצלחה

בעז''ה מחר תור לרופא נשים ונראה אם יש מה לעשות.

תודה על התמיכה והעצות. 

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.

אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.

וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.

אפשר אם את מרגישה צורך.

להתייעץ עם חברים מקשיבים.יש להם ניסיון בעבודה עם נוער בהצלחה רבה.

באמת החשש הגדול שלי הוא מהתדרדרות. עכשיו זה סיגריות מה השלב הבא?

לגבי להחליף חברים- לא ככ אפשרי כי זו השכבה שלו כאן ביישוב. כמובן שלא כולם כולם מעשנים, יש איזה שלושה ילדים חזקים שגם בחבר'ה אבל עומדים בלחץ

הלוואי והוא היה חלק מהם. 

אתן חושבות ששייך לעדכן את המחנך שלו?

הבן שלי סיפר לי שהמחנך שוחח איתם בעניין העישון, וביקש "מי שמעשן שיבוא לספר לי", "יש לי איך לעזור לו"

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

בארי

שילה

גלעד

נועם

הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה

עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.

שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.

היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.

אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.

אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.

אבל נראה לי קשה מידי.

גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר

אמרו לי לעשות בדיקת אולטרסאונד בערך 10 ימים אחרי ההפלה.

רופא הנשים נתן לי הפניה למכון אולטראסאונד לשם כך, ואמר לי לבוא אליו לבדיקה אחרי הווסת הראשונה. 

ובדיוק התייעצתי בשרשור נפרד לגבי שאלות דומות, עוד מחכה למענה ממי שמכירה. כי לא נתנו לי הנחיות ולרופא נשים אגיע רק אחרי וסת… למשל במיון אמרו לי לחזור לפעילות גופנית (אימונים) בלי בעיה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה עדיין… אז לא מבינה אם לחזור כשבתחושה האישית שלי זה אפשרי או שיש הנחיה יותר ברורה. צ'אט gpt אמר לי שבועיים שלושה שזה מאוד נוגד את מה שאמרו במיון. בקיצור מבולבלת.