הבעיה שכנראה יהיו בדיקות מביכות בשבילה, והיא רוצה אמא שתעזור, ולא אבא שגם ממנו מתפדחים.

הכי טוב שאבא ילך איתה,

אם המצב דורש דוקא אמא (בגלל אופי הבעיה או עניינים רגשיים) למצוא סידור לקטן,

אם יונק אולי אבא יהיה איתו באיזור בית החולים (באויר הפתוח/ קניון סמוך) וההורים יתחלפו לזמני ההנקה.

אם יש אופציה לבקבוק שישאר אם אבא בבית.

ולקחת כשיקול גם את הכוחות של האמא שאחרי לידה.

רפואה שלמה

והולכת עם הבת

לכי תדעי מי יבדוק אותה לכי תדעי מה יבקשו

עדיף אמא

או להשאיר תינוק עם סבתא

והולכים אמא ואבא ביחד ...

מחזיקים מעמד כמה שעות ובע"ה תחזרו מהר והכל יהיה בסדר ובריאות אמן

אם מתאפשר כמובן.

או למצוא סידור אחר לתינוק.

אם אין שום אופציה אז חיי התינוק חשובים יותר עם כל הצער, אבל כן דואגת להיות איתה בטלפון לפחות ולחזק אותה מרחוק כמה שאפשר.

רפואה שלמה!!!

לתת לה את המרחב שלה,

להיות איתה בבדיקה אבל לא להסתכל אם לא שייך (ולהגיד לה שהוא כאן אם צריך משהו)

בקיצור... הכל לפי אופי הבדיקות .

יש גם אפשרות שהוא יכול לבקש מאחות שם במיון שתיכנס להיות איתה בזמן הבדיקה אם היא רוצה.

זה מאד מקובל לדעתי ויכול ממש להקל עליה.

אפשרות נוספת - שדודה/סבתא תלך איתה (עם/בלי אבא) - אם יש מישהי מתאימה...

ואבא/ גיסה/ אחות שומרים על הקטן בקרבת מקום למקרה שיצטרך לינוק

יש איזו סבתא או דודה שהיא מרגישה מספיק קרובה אליה, שתוכל להיות איתה שם? (אולי ביחד עם אבא, כי מן הסתם צריך אפוטרופוס לחתימות וכאלה)

אפשרות נוספת - תלכו כולכם. בעלך יישאר מחוץ לבית החולים עם התינוק ואת תיכנסי עם הבת. אם התינוק יצטרך לינוק - תעשו החלפות לזמן קצר (אולי להביא עוד מישהו שיוכל לשמור על התינוק בחוץ בזמן ההחלפות).

רק השאלה אם דבר כזה לא יתיש אותך מדי, כשאת עוד במשכב לידה...

בריאות שלמה לכולכם! החלטות טובות... 

אמא עם הנערה ואבא מחכה בחוץ עם התינוק

זו דעתי

בעלי היה מחכה עם התינוק באוטו

ואני עם הילדה

או מביאה בקבוק אם התינוק היה מסכים לקחת, ששאוב או מטרנה

ואני פה בבית עם הקטן ושאר הילדים.

ומזל, כי זה גרם לי לראות כמה קשה להם כשהאחות 'גונבת' להם כל פעם את אמא (זה סיפור כרוני, לא חד''פ).

אז טוב שפעם אחת התחלפנו. ואמרתי לילדה שאני זמינה בשבילה בטלפון, אבל בינתיים היא לא השתמשה באופציה הזו.

ובינתיים בבי''ח הם עדיין בבדיקות...

ואל תשכחי בכל מקרה שאת אחרי לידה.

אז מקסימום הילדים היום לא יתקלחו. 🤭

אני ממש בסטרס עד שיהיו תוצאות לבדיקות.

והגדול התחיל לי כאן סצנה של גיל ההתבגרות, ובת ה-12 לקחה פיקוד על הארוחת ערב, ואח''כ התפרקה בבכי שץעל זה שתמיד היא נשארת בבית וצריכה לעבוד קשה בגלל אחותה, ולמה אחותה מקבלת הורה צמוד והיא צריכה לעבוד קשה בבית (תכל'ס, צודקת). ואז גם בת ה-9 הצטרפה בתלונות ועצבים.

וזה התחבר עם השעות שבהן הקטנטן תמיד בוכה, ועם העייפות הפסיכית שלי כי לא באמת ישנתי בלילה.

וגם עכשיו, הקטנים כבר ישנים אבל ממש קשה לי ללכת לישון לפני שיש תשובות סופיות מהבי''ח (וכ''כ לא מתאים לי אשפוז עכשיו! תתפללו איתי שהיא תשתחרר הביתה עוד הלילה).

קודם כל חיבוק על הקושי הגדול❤️

שה' יתן לך הרבה כח גם בתור יולדת וגם בתור אמא לגדולים לרפואה שלמה לכולם.

מאד מאד כאב לי לקרוא מה שכתבת.

אפשר להיות חוצפנית ולשאול למה האחיות חיות בתחושה כזו?

ולמה את מצדיקה אותן ?

האחות בחרה את המצב הזה?

הבת 14 בכוונה לוקחת אליה את אמא?

בשביל להתפנק?

בשביל לפגוע באחיות שלה?

אולי הערב הקשה הזה זו הזדמנות לעשות חשיבה מחודשת במצב הלא פשוט הזה שאתם מצויים בו?

קודם כל הבנה וקבלת הנהגת ה' שאם ה' מביא התמודדות לאדם מסויים ה' "לקח בחשבון" גם את הקושי של האחים שלו.

אין כאן אחות 'דופקת את כולם אלא התמודדות שה' הביא לכולם- בהשגחת ה' פרטית על כל אחד ואחת מבני הבית.

זו קודם כל צריכה להיות ההרגשה הבסיסית.

אחר כך אפשר לראות איך דואגים לעזור להם בהתמודדות שלהם, אם זה בשיחות כדי לעזור להם להבין מי אשם במצב,ואם זה בפינוק אישי להם בזמנים 'שאת יכולה לעשות זאת.

ואם זה אפילו להעזר בשעת הצורך בבייביסיטר בתשלום אם זה קשה להן לעזור כרגע.

אבל מאד מאד חשוב לדאוג שלא תהיה שנאה בלב בין אחים. המצב שתארת שבר את ליבי😞

שה' יתן לך הרבה כח וינחה אותך בעצה טובה❤️

כי אני מבינה את הקנאה שלה.

היא לא רואה את הקשיים במצב הרפואי של אחותה (שהם באמת קצת שקופים), רק את הרווחים שאחותה מקבלת.

וקורה לא פעם שפתאום מעכשיו לעכשיו אמא נעלמת מהבית ומשאירה אותה להתמודד לבד (וככה פתחנו את הבוקר היום, כשהיא התעוררה וגילתה שהיא צריכה לארגן את הקטנים...).

אני לא חושבת שיש מה להלחם ברגשות שלה. נשמע לי ממש לגיטימי. באמת קשה להיות 'אחות של...'.

אני בעיקר לוקחת מהערב הזה להביע יותר הערכה ולראות את הנתינה שלה. כי קצת לקחנו את זה כמובן מאליו, ולדעתי זה חלק ממה שכואב לה (וזה חלק מהתסכול שהיה לי כלפי הגדול- איך הוא לא מתגייס למען המשפחה במצב משברי).

דווקא עם אחד הקטנים, בן ה-5, היתה לי הערב שיחה מעניינת. הוא שאל אותי למה x כל הזמן חולה, ודיברנו על התמודדויות שונות של אנשים שונים, ושלכל אחד ה' נותן את ההתמודדות שלו.

אבל באמת ההתמודדות כ'אח של' היא שקופה יחסית. וראוי לתת לה יותר כבוד.

לגבי העניין של היחס לילדה

ובכל זאת, גם קצת עם הגישה של אם מאושרת

אני חושבת שבאמצעות איזון בין שתי הגישות אולי יהיה קל יותר לאחים האחרים ולכם

נשמעת באמת התמודדות לא קלה

❤️❤️❤️

בשורות טובות

אם קרה ומישהו התמסכן בזמן שהייתי עסוקה עם האח החולה, הסברתי לו שיתעלה על עצמו כי זה לא זמן להתלונן.

אצלי הם למדו לחמול עליו ולא לקנא. גם בן ה3 מבין שלפעמים הוא קודם לו.

נכון, קשה להיות אח של, אבל יותר קשה להיות חולה ועוד יותר קשה להיות הורה של שניהם. בגיל 12 היא יכולה להבין ולסייע במקום להתלונן ולהודות שהיא בריאה ומסוגלת לעזור.

אולי זה באמת גדול עליה להיות לבד אם האחים,אז תמצאו פתרון אחר. ( בייביסיטר, שכנה)

אולי היא באמת מקנאה ברווחים של אחותה, אז אפשר לתת לה רווחים בזמנים אחרים,

אבל להצדיק כעס וקנאה על אחות זה לא יפתור לה את הקושי, זה רק יבסס שנאה בין אחים שזה בור שחור שממש חבל ליפול אליו. כל בני הבית רק יפסידו ממציאות כזו.

וכותבת שוב שאני באמת מבינה את הקושי שלך- יחד עם הורמוני הלידה וחוסר השינה. את ממש ממש גיבורה❤️

היא מבינה.. ויש הבדל גדול..

גם אני זוכרת בתור צעירה את ה"קנאה" הזאת בצומי שהגדולות קיבלו

בלי שום עניינים רפואיים ב"ה..

סתם "עניינים של גדולות"

אולי המילה 'צודקת' לא היתה מדויקת, אלא שזה הגיוני ולגיטימי מה שהיא מרגישה.

אני חושבת על מישהי שתקטר כי יש לה ילדים צפופים, או אפילו תתעצבן עליהם מדי פעם, וכמה זה מעצבן אם יגידו לה 'אבל יש נשים שרוצות ילדים ואין להן'.

מותר להיות מתוסכלים מסיטואציה גם אם יש אנשים מסכנים יותר.

בדוגמא שהבאת - לגיטימי להרגיש קושי, לגיטימי להיות מתוסכלים,

אבל ממש לא לגיטימי אם היא תשנא את הילדים שלה שבגללם קשה לה!!!

תפקיד המבוגר זה לעזור לילד לפתור את הקושי הפיזי אבל יחד עם זה לעזור לו לנווט את הכעס למקום הנכון

אני לא מפחדת גם משנאה בין אחים מדי פעם.

ולא מקנאה, תחרות וכעס.

(בכלל לא בטוחה שיש שנאה, אבל גם אם היא היתה קיימת).

במיוחד שיש גם לא מעט זמנים של אהבה שיתוף פעולה ושמחה זו בזו.

זה שלב בתהליך. בטוחה שבסוף הן יהיו חברות טובות.  

שבתוך כל הסיטואציה המורכבת שלך

כל ילד עם המטען דאגה שלו, והעייפות שלך

זה שאת שמה לב לתחושות האלה שלה זה ממש מעורר הערצה!

אלה הדברים שהכי קל לפספס או להשתיק

וזה שבתוך כל העומס את נותנת מקום גם לזה - וואו...

שה' יתן לך כח והכל יעבור מהר ובקלות!

המילים האלו נותנות הרבה כוח!

💓

ב"ה אחותי לא היתה חולה אבל בהחלט היו לה עניינים רפואיים הרבה יותר ממני, וגם היתה לה תקופה של בדיקות שונות. ואני זוכרת את הקושי של להשאר לבד כל פעם ואת הקושי שכל תשומת הלב מופנית אליה ולא שמים לב לכל מה שאני עושה בזמן הזה. ובנוסף לקנאה היתה גם תחושת אשמה על הקנאה.

אצלי הקנאה הזאת לא היתה מדוברת ואני חושבת שזה ממש חבל, נשארתי עם הכל בבטן והרגשתי שהרגשות שלי לא לגיטימיים. יפה וחשוב בעיני שדיברתם על זה. (ומוסיפה שלמרות הקנאה גדלנו צמודות בחברות טובה ממש).

אגב גם אצל בעלי יש לאחותו עניינים רפואיים משמעותיים. וכשהוא היה ילד אמא שלו ממש דיברה איתו על זה והם קבעו מה הם עושים ביחד בשביל שהוא לא ירגיש קנאה, ובאמת היה להם זמן איכות קבוע בתקופות של טיפולים. עד היום זה זכור לו לטובה.

נשמעת התמודדות לא פשוטה בכלל.. ושאת מתמודדת מדהים והילדים פתוחים איתך. בריאות בריאות בע"ה.

לא רק הקושי הרפואי עצמו עם הילדה, לא רק זה שאת אחרי לידה עם תינוק קטנטן, אלא גם הקושי של שאר האחים סביב כל זה...

ממש קשה

הלוואי שהיא תהיה בריאה לגמרי. והלוואי שהאחים שלה יצליחו לראות את הזכות בהיותם בריאים ויכולים לעזור...

הרבה כוחות לך, אמא גיבורה! ♥️

תודה רבה לך. הייתי כ''כ זקוקה למילים האלו עכשיו

תבורכי 💓

נעזרת בסבתא/סבא...

מניקה את היונק, יוצאחם שניכם איתה, ואת חוזרת כשסבתא אומרת שהקטן התעורר... 

וחמותי המקסימה נסעה להחליף את בעלי ולהביא לילדה ציוד.

וממש קשה לי להיות כאן בבית ולא לידה. אבל זה מה יש- וצריך לשמור על שגרה לשאר המשפחה, וב''ה שחמותי יכולה להתגייס!

ואני צריכה גם להצליח לשחרר ולסמוך על הילדה ועל חמותי שיצליחו להסביר את הבעיה כמו שצריך, ולקבל את כל הבדיקות והטיפולים הנכונים.

מקווה ממש שיעבור מהר ובטוב.

תרגישו טוב ושיעבור מהר.

כדאי לך לחשוב על הפעם הבאה (בתקווה שלא תגיעה) ולהרגיל את התינוק גם לבקבוק, כדי שתוכלי גם את להיות איתה.

טוב שיש תגבורת מצד חמותך. זה מבורך.

תרגישו טוב ושתהיה רפואה שלמה ובריאות איתנה לבת שלך

וגם לך בע"ה

שתתאוששי בקלות מהלידה ושבע"ה הקב"ה יתמיד בריאותכם שלא תחלו ולא תצטרכו לא לרופאים ולא לרופאות.

המון כוחות, בריאות וכל טוב לך אמא לביאה שחולשת על כל הממלכה!

אולי הולכת איתה ועם התינוק במנשא?

לא יודעת מה להגיד..

חבל שהתינוק יחטוף וירוסים..

רפואה שלימה

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.