הבעיה שכנראה יהיו בדיקות מביכות בשבילה, והיא רוצה אמא שתעזור, ולא אבא שגם ממנו מתפדחים.

הכי טוב שאבא ילך איתה,

אם המצב דורש דוקא אמא (בגלל אופי הבעיה או עניינים רגשיים) למצוא סידור לקטן,

אם יונק אולי אבא יהיה איתו באיזור בית החולים (באויר הפתוח/ קניון סמוך) וההורים יתחלפו לזמני ההנקה.

אם יש אופציה לבקבוק שישאר אם אבא בבית.

ולקחת כשיקול גם את הכוחות של האמא שאחרי לידה.

רפואה שלמה

והולכת עם הבת

לכי תדעי מי יבדוק אותה לכי תדעי מה יבקשו

עדיף אמא

או להשאיר תינוק עם סבתא

והולכים אמא ואבא ביחד ...

מחזיקים מעמד כמה שעות ובע"ה תחזרו מהר והכל יהיה בסדר ובריאות אמן

אם מתאפשר כמובן.

או למצוא סידור אחר לתינוק.

אם אין שום אופציה אז חיי התינוק חשובים יותר עם כל הצער, אבל כן דואגת להיות איתה בטלפון לפחות ולחזק אותה מרחוק כמה שאפשר.

רפואה שלמה!!!

לתת לה את המרחב שלה,

להיות איתה בבדיקה אבל לא להסתכל אם לא שייך (ולהגיד לה שהוא כאן אם צריך משהו)

בקיצור... הכל לפי אופי הבדיקות .

יש גם אפשרות שהוא יכול לבקש מאחות שם במיון שתיכנס להיות איתה בזמן הבדיקה אם היא רוצה.

זה מאד מקובל לדעתי ויכול ממש להקל עליה.

אפשרות נוספת - שדודה/סבתא תלך איתה (עם/בלי אבא) - אם יש מישהי מתאימה...

ואבא/ גיסה/ אחות שומרים על הקטן בקרבת מקום למקרה שיצטרך לינוק

יש איזו סבתא או דודה שהיא מרגישה מספיק קרובה אליה, שתוכל להיות איתה שם? (אולי ביחד עם אבא, כי מן הסתם צריך אפוטרופוס לחתימות וכאלה)

אפשרות נוספת - תלכו כולכם. בעלך יישאר מחוץ לבית החולים עם התינוק ואת תיכנסי עם הבת. אם התינוק יצטרך לינוק - תעשו החלפות לזמן קצר (אולי להביא עוד מישהו שיוכל לשמור על התינוק בחוץ בזמן ההחלפות).

רק השאלה אם דבר כזה לא יתיש אותך מדי, כשאת עוד במשכב לידה...

בריאות שלמה לכולכם! החלטות טובות... 

אמא עם הנערה ואבא מחכה בחוץ עם התינוק

זו דעתי

בעלי היה מחכה עם התינוק באוטו

ואני עם הילדה

או מביאה בקבוק אם התינוק היה מסכים לקחת, ששאוב או מטרנה

ואני פה בבית עם הקטן ושאר הילדים.

ומזל, כי זה גרם לי לראות כמה קשה להם כשהאחות 'גונבת' להם כל פעם את אמא (זה סיפור כרוני, לא חד''פ).

אז טוב שפעם אחת התחלפנו. ואמרתי לילדה שאני זמינה בשבילה בטלפון, אבל בינתיים היא לא השתמשה באופציה הזו.

ובינתיים בבי''ח הם עדיין בבדיקות...

ואל תשכחי בכל מקרה שאת אחרי לידה.

אז מקסימום הילדים היום לא יתקלחו. 🤭

אני ממש בסטרס עד שיהיו תוצאות לבדיקות.

והגדול התחיל לי כאן סצנה של גיל ההתבגרות, ובת ה-12 לקחה פיקוד על הארוחת ערב, ואח''כ התפרקה בבכי שץעל זה שתמיד היא נשארת בבית וצריכה לעבוד קשה בגלל אחותה, ולמה אחותה מקבלת הורה צמוד והיא צריכה לעבוד קשה בבית (תכל'ס, צודקת). ואז גם בת ה-9 הצטרפה בתלונות ועצבים.

וזה התחבר עם השעות שבהן הקטנטן תמיד בוכה, ועם העייפות הפסיכית שלי כי לא באמת ישנתי בלילה.

וגם עכשיו, הקטנים כבר ישנים אבל ממש קשה לי ללכת לישון לפני שיש תשובות סופיות מהבי''ח (וכ''כ לא מתאים לי אשפוז עכשיו! תתפללו איתי שהיא תשתחרר הביתה עוד הלילה).

קודם כל חיבוק על הקושי הגדול❤️

שה' יתן לך הרבה כח גם בתור יולדת וגם בתור אמא לגדולים לרפואה שלמה לכולם.

מאד מאד כאב לי לקרוא מה שכתבת.

אפשר להיות חוצפנית ולשאול למה האחיות חיות בתחושה כזו?

ולמה את מצדיקה אותן ?

האחות בחרה את המצב הזה?

הבת 14 בכוונה לוקחת אליה את אמא?

בשביל להתפנק?

בשביל לפגוע באחיות שלה?

אולי הערב הקשה הזה זו הזדמנות לעשות חשיבה מחודשת במצב הלא פשוט הזה שאתם מצויים בו?

קודם כל הבנה וקבלת הנהגת ה' שאם ה' מביא התמודדות לאדם מסויים ה' "לקח בחשבון" גם את הקושי של האחים שלו.

אין כאן אחות 'דופקת את כולם אלא התמודדות שה' הביא לכולם- בהשגחת ה' פרטית על כל אחד ואחת מבני הבית.

זו קודם כל צריכה להיות ההרגשה הבסיסית.

אחר כך אפשר לראות איך דואגים לעזור להם בהתמודדות שלהם, אם זה בשיחות כדי לעזור להם להבין מי אשם במצב,ואם זה בפינוק אישי להם בזמנים 'שאת יכולה לעשות זאת.

ואם זה אפילו להעזר בשעת הצורך בבייביסיטר בתשלום אם זה קשה להן לעזור כרגע.

אבל מאד מאד חשוב לדאוג שלא תהיה שנאה בלב בין אחים. המצב שתארת שבר את ליבי😞

שה' יתן לך הרבה כח וינחה אותך בעצה טובה❤️

כי אני מבינה את הקנאה שלה.

היא לא רואה את הקשיים במצב הרפואי של אחותה (שהם באמת קצת שקופים), רק את הרווחים שאחותה מקבלת.

וקורה לא פעם שפתאום מעכשיו לעכשיו אמא נעלמת מהבית ומשאירה אותה להתמודד לבד (וככה פתחנו את הבוקר היום, כשהיא התעוררה וגילתה שהיא צריכה לארגן את הקטנים...).

אני לא חושבת שיש מה להלחם ברגשות שלה. נשמע לי ממש לגיטימי. באמת קשה להיות 'אחות של...'.

אני בעיקר לוקחת מהערב הזה להביע יותר הערכה ולראות את הנתינה שלה. כי קצת לקחנו את זה כמובן מאליו, ולדעתי זה חלק ממה שכואב לה (וזה חלק מהתסכול שהיה לי כלפי הגדול- איך הוא לא מתגייס למען המשפחה במצב משברי).

דווקא עם אחד הקטנים, בן ה-5, היתה לי הערב שיחה מעניינת. הוא שאל אותי למה x כל הזמן חולה, ודיברנו על התמודדויות שונות של אנשים שונים, ושלכל אחד ה' נותן את ההתמודדות שלו.

אבל באמת ההתמודדות כ'אח של' היא שקופה יחסית. וראוי לתת לה יותר כבוד.

לגבי העניין של היחס לילדה

ובכל זאת, גם קצת עם הגישה של אם מאושרת

אני חושבת שבאמצעות איזון בין שתי הגישות אולי יהיה קל יותר לאחים האחרים ולכם

נשמעת באמת התמודדות לא קלה

❤️❤️❤️

בשורות טובות

אם קרה ומישהו התמסכן בזמן שהייתי עסוקה עם האח החולה, הסברתי לו שיתעלה על עצמו כי זה לא זמן להתלונן.

אצלי הם למדו לחמול עליו ולא לקנא. גם בן ה3 מבין שלפעמים הוא קודם לו.

נכון, קשה להיות אח של, אבל יותר קשה להיות חולה ועוד יותר קשה להיות הורה של שניהם. בגיל 12 היא יכולה להבין ולסייע במקום להתלונן ולהודות שהיא בריאה ומסוגלת לעזור.

אולי זה באמת גדול עליה להיות לבד אם האחים,אז תמצאו פתרון אחר. ( בייביסיטר, שכנה)

אולי היא באמת מקנאה ברווחים של אחותה, אז אפשר לתת לה רווחים בזמנים אחרים,

אבל להצדיק כעס וקנאה על אחות זה לא יפתור לה את הקושי, זה רק יבסס שנאה בין אחים שזה בור שחור שממש חבל ליפול אליו. כל בני הבית רק יפסידו ממציאות כזו.

וכותבת שוב שאני באמת מבינה את הקושי שלך- יחד עם הורמוני הלידה וחוסר השינה. את ממש ממש גיבורה❤️

היא מבינה.. ויש הבדל גדול..

גם אני זוכרת בתור צעירה את ה"קנאה" הזאת בצומי שהגדולות קיבלו

בלי שום עניינים רפואיים ב"ה..

סתם "עניינים של גדולות"

אולי המילה 'צודקת' לא היתה מדויקת, אלא שזה הגיוני ולגיטימי מה שהיא מרגישה.

אני חושבת על מישהי שתקטר כי יש לה ילדים צפופים, או אפילו תתעצבן עליהם מדי פעם, וכמה זה מעצבן אם יגידו לה 'אבל יש נשים שרוצות ילדים ואין להן'.

מותר להיות מתוסכלים מסיטואציה גם אם יש אנשים מסכנים יותר.

בדוגמא שהבאת - לגיטימי להרגיש קושי, לגיטימי להיות מתוסכלים,

אבל ממש לא לגיטימי אם היא תשנא את הילדים שלה שבגללם קשה לה!!!

תפקיד המבוגר זה לעזור לילד לפתור את הקושי הפיזי אבל יחד עם זה לעזור לו לנווט את הכעס למקום הנכון

אני לא מפחדת גם משנאה בין אחים מדי פעם.

ולא מקנאה, תחרות וכעס.

(בכלל לא בטוחה שיש שנאה, אבל גם אם היא היתה קיימת).

במיוחד שיש גם לא מעט זמנים של אהבה שיתוף פעולה ושמחה זו בזו.

זה שלב בתהליך. בטוחה שבסוף הן יהיו חברות טובות.  

שבתוך כל הסיטואציה המורכבת שלך

כל ילד עם המטען דאגה שלו, והעייפות שלך

זה שאת שמה לב לתחושות האלה שלה זה ממש מעורר הערצה!

אלה הדברים שהכי קל לפספס או להשתיק

וזה שבתוך כל העומס את נותנת מקום גם לזה - וואו...

שה' יתן לך כח והכל יעבור מהר ובקלות!

המילים האלו נותנות הרבה כוח!

💓

ב"ה אחותי לא היתה חולה אבל בהחלט היו לה עניינים רפואיים הרבה יותר ממני, וגם היתה לה תקופה של בדיקות שונות. ואני זוכרת את הקושי של להשאר לבד כל פעם ואת הקושי שכל תשומת הלב מופנית אליה ולא שמים לב לכל מה שאני עושה בזמן הזה. ובנוסף לקנאה היתה גם תחושת אשמה על הקנאה.

אצלי הקנאה הזאת לא היתה מדוברת ואני חושבת שזה ממש חבל, נשארתי עם הכל בבטן והרגשתי שהרגשות שלי לא לגיטימיים. יפה וחשוב בעיני שדיברתם על זה. (ומוסיפה שלמרות הקנאה גדלנו צמודות בחברות טובה ממש).

אגב גם אצל בעלי יש לאחותו עניינים רפואיים משמעותיים. וכשהוא היה ילד אמא שלו ממש דיברה איתו על זה והם קבעו מה הם עושים ביחד בשביל שהוא לא ירגיש קנאה, ובאמת היה להם זמן איכות קבוע בתקופות של טיפולים. עד היום זה זכור לו לטובה.

נשמעת התמודדות לא פשוטה בכלל.. ושאת מתמודדת מדהים והילדים פתוחים איתך. בריאות בריאות בע"ה.

לא רק הקושי הרפואי עצמו עם הילדה, לא רק זה שאת אחרי לידה עם תינוק קטנטן, אלא גם הקושי של שאר האחים סביב כל זה...

ממש קשה

הלוואי שהיא תהיה בריאה לגמרי. והלוואי שהאחים שלה יצליחו לראות את הזכות בהיותם בריאים ויכולים לעזור...

הרבה כוחות לך, אמא גיבורה! ♥️

תודה רבה לך. הייתי כ''כ זקוקה למילים האלו עכשיו

תבורכי 💓

נעזרת בסבתא/סבא...

מניקה את היונק, יוצאחם שניכם איתה, ואת חוזרת כשסבתא אומרת שהקטן התעורר... 

וחמותי המקסימה נסעה להחליף את בעלי ולהביא לילדה ציוד.

וממש קשה לי להיות כאן בבית ולא לידה. אבל זה מה יש- וצריך לשמור על שגרה לשאר המשפחה, וב''ה שחמותי יכולה להתגייס!

ואני צריכה גם להצליח לשחרר ולסמוך על הילדה ועל חמותי שיצליחו להסביר את הבעיה כמו שצריך, ולקבל את כל הבדיקות והטיפולים הנכונים.

מקווה ממש שיעבור מהר ובטוב.

תרגישו טוב ושיעבור מהר.

כדאי לך לחשוב על הפעם הבאה (בתקווה שלא תגיעה) ולהרגיל את התינוק גם לבקבוק, כדי שתוכלי גם את להיות איתה.

טוב שיש תגבורת מצד חמותך. זה מבורך.

תרגישו טוב ושתהיה רפואה שלמה ובריאות איתנה לבת שלך

וגם לך בע"ה

שתתאוששי בקלות מהלידה ושבע"ה הקב"ה יתמיד בריאותכם שלא תחלו ולא תצטרכו לא לרופאים ולא לרופאות.

המון כוחות, בריאות וכל טוב לך אמא לביאה שחולשת על כל הממלכה!

אולי הולכת איתה ועם התינוק במנשא?

לא יודעת מה להגיד..

חבל שהתינוק יחטוף וירוסים..

רפואה שלימה

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

כי את לא מסוגלת להתמודד

נכון לעכשיו את צריכה עזרה וזה אקוטי, אז זה לא בא בחשבון. ושיתמודד

פרנסה לא מעל הכל. לדעתי.

גם הבוס לא

ואם היא הייתה מאושפזת חלילה? החיים קורים, יש בלתמים

זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

הוא יראה כעובד מאוד לא רציני אם יבטל פתאום בלי סיבה.

לק"י

יודעת מה?

שינסה לפחות.. אולי אפשר לקחת עובד אחר?

מבאס שהוא רוצה לנסוע בזמן כזה

מצד שני

אולי יש הרבה זמני השרדות בבית וזה לא מאפשר מרווח נשימה

כדאי באופן כללי בלי קשר למקרה הספציפי הזה

לבדוק איך לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית (אולי מניעה של תקופה ארוכה עד להתייצבות)

ברור שהיא מונעת

מסכימה עם המסר הכללי לגבי ניהול אנרגיה וכוח, אבל נשמע שהיא רגע לפני קריסה רצינית. כבר הרבה זמן. זהכבר מצב נתון, תכנון קדימה מעבר לשעות הקרובות/ ליום הבא זה משהו שכנראה אין לו היתכנות כרגע

כדאי למצוא כוחות פנימיים לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית

גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך

כדאי לבקש ממנו מפורשות להישאר

אבל אם הוא מתעקש לנסוע

כדאי לשחרר

כי תלותיות כזו כנראה לא תשפר את המצב

גם אם הוא בפועל יעזור בעשיה הטכנית

לק"י

מבינה שקשה לך להגיד לו בפירוש שלא יטוס. גם לי לפעמים לא נעים להגיד לבקש מבעלי בפירוש שלא יעשה משהו מסויים. אבל לפעמים אין ברירה.

כמו שאת לא תשאירי אותו עם דלקת ריאות לשבוע עם הילדים ותסעי לבלות או לא יודעת מה.

אני ממש חושבת שאת צריכה להגיד לו שלא יטוס. בטח אם הוא אומר שהוא לא באמת רוצה. שיגיד לבוס- שאשתו לא מצליחה להתאושש מהלידה. 

לא להתעצבן וא בכעס שהוא לא מבין.

'' נחום, אני יודעת שהחלטנו שתסע, המצב בבית לא מאפשר את זה ולכן אני מבקשת שתישאר בבית ולא תטוס, אני יודעת שזה קשה. אבל זה מה שאני והבית צריכים'' 

עם הבוס?

ואולי גם היא מרגיש צורך להתאוורר קצת.

כשאני ילדתי ואמא שלי בדיוק עברה ניתוח,

שכנה המליצה לי לבקש ממנה כסף לבייביסיטר כי היא לא יכלה לעזור.

התביישתי מאוד,

אבל אמא שלי עשתה את זה בשמחה רבה ממש.

היא גם כעסה על עצמה שלא חשבה להציע את זה מיוזמתה- אולי שייך לבקש מאמא כסף?

ואולי אם אמא לא יכולה לעזור מסיבה רפואית היא יכולה להיות איתך בבית?

עצם הנוכחות של גורם נוסף, ובמיוחד אמא,

זה דבר שממש מקל, אפילו נפשית.

היא יכולה אולי לעשות דברים כמו לקפל כביסה,

לשחק מונופול עם הילדים, להחזיק קצת את התינוק,

ואפילו סתם להיות שם להכין לך כוס תה ולהחזיק לך את היד.

אני לא יודעת אם זה רק אצלנו,

אבל הסיכוי שבעלי יגיד לבוס שלו או למישהו מהעבודה שאשתו לא מאפשרת לו משהו שהוא מאוד רוצה הוא קלוש מאוד, במיוחד אם הוא כבר אישר והבטיח.

זה לא אומר שבבית הוא לא ישאל את דעתי.

הוא ישאל את דעתי ויעשה לבקשתי.

אבל בחוץ גבר אוהב להיות קצת גבר.

בבית הם חוזרים להיות עצמם.

זה עניין שגם אם הוא היה רוצה הוא לא יכול לבטל ברגע האחרון.

אולי זו הזדמנות בשבילך למצוא מה יכול להקל עלייך כדי שהיום יום יהיה אפשרי יותר?

אני ממש מבינה את הקושי. אני חודשיים אחרי לידה בלי קיסרי ואני ממש מרגישה שהחיים בבלגן.

אבל אני חושבת שכדאי למצוא דרך. זה רק שבוע.

תגידי לו שילך וישתדל גם להנות ויחזור לעזור לך יותר ואת בנתיים תנסי למצוא כל דבר שיעזור לך לעבור בשלום את הזמן הזה.

אולי באמת כמו שמישהי. כתבה כאן כבר לא נעים לבטל טיסה ברגע האחרון ..

אם באמת אין אפשרות כזו אז הייתי משחררת מכל הבחינות , מה זה אומר ? לקנות אוכל מוכן ואם את ביישוב שאין בו אופציות כאלה אז לקנות אוכל מוכן מהסופר- צ'יפס, נקניקיות , בורקסים קנויים , פיצות דברים שרק לזרוק לתנור !  

לוותר על מקלחות כל יום לילדים אם הם לא מטונפים מידי וגם התינוק כמובן אפשר לקלח בבוקר ולא להעמיס על ערב שגם ככה עמוס  ,לנוח בבקרים ולא לנסות להספיק דברים כי המשימה הכי חשובה בשבוע כזה זה לאגור כוחות לקראת הזמן עם הילדים.

כמובן חד פעמי כדי לא לצבור לך כלים.

סמרטוט חד פעמי לתת הרגשה טובה רק אם חייב ובאזורים שחייב.

סרטים לילדים למקרים שצריך.

עכשיו ברור שכל הדברים האלו זה לא לכתחילה וזה דברים שאני אישית נמנעת מהם ביום יום אבל בתקופות כאלה בעיניי זה לכתחילה.

בהצלחה וחיבוק גדול גדול!!!! 

הייתי מתכוננת כמה שאפשר לשהיה בלעדיו ורק לשרוד. תגידי לו שיקנה הרבה אוכל שקצר להכין כמו שניצל תירס צ'יפס וכאלה, ואם הוא יודע לבשל שיעמיד כמה סירים ותקפיאי. או לחלופין שיחליף אותך ויתן לך פנאי להעמיד סירים ולהקפיא לפני הטיסה.

שיקנה פרסים קטנים לילדים. תעשו אפילו טבלה שמי שמקשיב לאמא ואוסף/ הולך לישון/ נכנס להתקלח מקבל מדבקה ובסוף הוא יביא להם הפתעה מחו"ל.

לא חייבים לקלח את הילדים כל יום, עכשיו בחורף בכלל סבבה.

שידאג שכל הכביסה תהיה מכובסת ומקופלת כדי שהכל יהיה זמין כמה שיותר זמן. וכל דבר אחר שאת מצליחה לחשוב עליו שיחסוך לך עבודה.

אפשר לקבוע עם אמהות של חברים שיאספו את הילדים אחרי הגן ויהיו אצלם איזה שעה שעתיים כדי שתוכלי קצת לנוח.

מה שלא יהיה, גם אם יטוס וגם אם לא, אני יודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה!!

א. זה מובן ולא פוגע ולכולן מותר להתלונן בשמחה..אין מכסה לתלונות..חח

ב. אני עונה בתור מגוייסת כי כשאני קוראת אותך אני שומעת את התחושות שלי ואולי לא רק שלי בשנתיים האחרונות -

בהלה

פתאם יש אין ברירה כזה

שמגיע בהפתעה גמורה

חוסר אונים גדול

תחושה דל אני לא מסוגלת

אין מצב.

לא יכולה

חייבת איזו תמיכה

ומלא מחשבות של-אבל איך אסתדר עם...ועם..ואם...

וברקע הכי כואב זה

אבל איך הוא מסוגל

איך הוא לא רואה כמה קשה לי

וכמה אני לא יכולה

אני בחיים לא היתי עושה לו דבר כזה

גם אם הסיבה מוצדקת

בגדול אלו הם החיים לפחות שלי בצל המילואים כבר שנתיים וחצי..

ולכן מאודדדד מבינה את ההצפה

פוגשת אותה מחדש עם כל צו שמגיע

מה המסקנה

הסיבה הרגשית העלבון תחושת השקיפות- זה הלב של הסערה

יכולה להגיד לך שעברנו טיפולים..ומלא טלטלות עד שהגענו למצב הנוכחי שב''ה שנינו חזרנו להרגיש בטוחים שרואים אותנו..

זה לא היה ככה בכלל

והרגשתי בול כמוך

אפילו שלכאורה סיבה כמו מלחמה היא אכן מוצדקת והכרחית

ועדיין..

עכשיו כשהוא מגוייס וזה בבחירה משותפת ובטוב ביננו אז הקושי הוא בעיקר ההתמודדות עם הלבד והבית והילדים והאחריות

אבל כשהלב פגוע זה הההכיי קשה ועושה הכל קשה

אז ממליצה לעבוד בעיקר על זה

יש פה הנחות יסוד של שניכם לא מדויקות ובעיקר לא מדוברות נכון בינכם..

לדבר לדבר לשקף מה זה גורם לך להרגיש

ולשמוע אותו גם

ושוב לדבר

לא להאשים לדרוש לבקר

לשתף וללבן עד שמגיעים למרחב שהלב כן מרגיש שרואים אותו

ג.

באמת המצב שלך נשמע מורכב מאוד

אני לא יודעת מה יהיה בסוף אבל אם הוא יסע רוצה להרגיע גם..כי מה שאת מרגישה עכשיו סה הבהלה הסירה הפחד העלבון העייפות והעומס בעיקר

מנסיוני תוך כדי..מתגלים בנו כוחות שלא הכרנו

באמת היו לי מצבי קצה הזויים בשנתיים האחרונות בחיים לא דמיינתי שאהיה מסוגלת להם

הם היו קשוחים גם תוך כדי אבל התגלו בי המון כוחות שלא ידעתי שישנם

זה לא משהו שיודעים מראש

וגם כשהבהלה יורדת תמיד אפשר לחשוב פרקטי יותר

ואני לא מסכימה שאין שום אופציה לשום דבר

גם אני לבד בעולם בלי מדפחה או קהילה לעז'רה..אף אחד

ומינוס ענק בבנק אז לא שיש לי תקציבים

גם אני לרוב לא נעזרת במנקה או בייביסיטר..

אבל חושבת שלחשוב מגביל זה עצת היצר

גם התוך המרחב התקוע יש איזה ברירה ובחירה

כמו שענו לך להתנהל אחרת ..

לא לקפל כביסות למיין לסלים ושיקחו משם 🫣

חד פעמי

מדיח

ג'אנק פוד

לחם עם שוקולד זה אחלה

אין לשטוף רצפה

לשים את הילדים מול סיפורים או מסך -אני אומרת כאחת שאף פעם אין אצלינו מסכים ובמצבי קצה כאלה לפעמים מצווה בעיני

לקנות ערכות יצירה או משחק חדש מעניין

ואולי לחפש שפרה ופועה או ארגון תמיכה ליולדות

או כן להשקיע בבייביסיטר או מנקה .כן גם אם אין כסף

וזה באמת רק שבוע

זה בסוף יגמר

אז לאט לאט נסי לאסוף לפרופורציה

אבל עכשיו

חיבוק לעצמך וללב הפגוע

תנסי עדיין להסביר ולשקף אולי לא יסע בסוף

אבל גם אם לא יסע

הכי חשוב ללבן בינכם

שלא ישארו משקעים גם אצלו

וגם אצלך

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

נראה לי שאם הוא יישאר, הוא לא יעזור "כמו שצריך" ואולי גם יעשה פרצופים, ורגשי, ומתח...

את בטוחה שהוא יעזור לך אם הוא לא יטוס?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן...

מצד שני- אם הוא יטוס ויהיה לך קשה, את בטח ממש ממש תכעסי עליו.

אני חושבת שהייתי מפרגנת לי משהו גדול, כדי לאזן.

ואני חושבת שבאמת צריך פה הרבה רגישות ועדינות בסיטואציה, כי אף אחד מכם לא רוצה לוותר....

לא לחפור בזה הרבה, כי הוא יודע את עמדתך ואת יודעת את עמדתו. כל חפירה היא מתכון לפיצוץ.

ובמקביל להכין את עצמך שאחרי תקופה שנתן הרבה, יכול להיות ששווה "לפרגן" לו בשבוע הזה שימלא מצברים להמשך...

תחשבי איך אפשר לשרוד את זה בכל זאת

כי יכול להיות שישאיר אצלו הרבה משקעים אם הוא ככ רוצה לנסוע ואת תכריחי אותו להישאר

שייסע לקניות גדולות למלא את כל הבית בדברים לפני הנסיעה

או שיכין אוכל ויקפיא אם הוא בתחום

שידאג לך לעזרה כלשהי לפי ימים או לחלק מהשבוע

תדברו איכשהו, חייבים למצוא זמן לדבר ואז לפתוח את הדברים וראות מה על אחד יכול לעשות בשביל השני

וכן לשקף לשקף לשקף שוב ושוב ושוב את המצב שלך

לא לייפות ולא להדחיק...

בהצלחההה

קודם כל, לשחרר אותו.

לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.

הוא לא קיים.

לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.

הבן אדם נעלם מהרדאר.

למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.

אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.

אז מה שעשיתי:

אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.

זהו.

אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.

לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,

אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..

דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,

אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"

ואם אין אני לי, מי לי.

זהו.

שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי

יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.

כביסות, לא חייב

מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.

תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.

אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.

שאר השבוע:

נקנקיקיות

שניצל תירס

פיצה

פסטה

לחם עם ממרח

קרונפלקס

ירקות שלמים/ חצויים.

תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע

שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.

שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.

ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.

שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.

תנקי רק את שלך.

מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..

סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..

נראה לי הבנת את הרעיון.

הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.

הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.

מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.

ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..

לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"

את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.

בהצלחה!!

כשהם החליטו שהוא הולך הם חשבו שהיא כבר תתאושש ויהיה בסדר.

לבטל ברגע האחרון זה ממש לא פשוט 

אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד לבד

זה נשמע יותר אבל יש עוד סיבה מהותית מאוד שאני לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג

אני רוצה עצה איך לומר לו פשוט לא מבלי לפגוע

הבוס יודע על המגבלה ועל הסביבה עדיין החליט להתעלם

בעלי כמובן לא אמר לו שזה מגביל אותו.נאבל זה הגביל בכל כך הרבה דברים אחרים,אז איך טיסה יכולה להיות אופציה

את יודעת מה הצרכים שלך ושל הבית ואומרת לו.

אין לו סיבה להפגע (אלא אם כן, תהיי מאוד כועסת, מאשימה, תוקפנית וכו').

אם קשה לך להגיד לא בלי כל זה, אולי כדאי לכתוב.

תזכרי שהלא הזה הוא גם בשבילו, בשביל התינוק והילדים שלו, בשביל שלמות הבית שלו, בשביל בריאות הנפש של האישה שלו

יש בזה יתרון שיש לו זמן לעכל את זה בלי שהוא רציך להגיב מיידית כמו פנים אל פנים

יש פה צורך שלך שהוא יהיה בבית

כדאי לומר את זה בפשטות

אני צריכה אותך ואני מבקשת שלא תסע

במילים

לא בעקיפין ולא ברמיזות

זה אך שיש לי בעיה עם הרעיון אם לא היה *** אז אין בעיה שהיית נוסע אבל בגלל *** אני פשוט לא מסוגלת

זה יעזור לדעתך?

מהפותחת אני מבינה שזה המצב. לא שקשה לה והיא מסתדרת.

לא הוא לא יודעת שאת קורסת

כולם לא יודעים את זה חוץ ממך

להיות בקריסה זו תחושה אישית אינטימית עם עצמך

אם אין אני לי מי לי

אם את יודעת שאת קורסת תביעי רצונות באופן קונקרטי

אם מבחינתך יעזור לך שהוא לא ייסע אז תגידי לו את זה באופן ברור ולא מהסתכלות של אני מסכנה מה אתה לא רואה??

את לא מסכנה את פשוט רוצה עזרה תכל'ס, אז פשוט תגידי לו אני צריכה עזרה במה תוכל לעזור לי? ומכאן זה בידיים שלו להחליט איך לתת לך פתרון

אם היה מרגיש לי שהמילואים שלו מיותרים גם אני הייתי כועסת ומתבאסת שהוא ילך

ובמיוחד שאת בכזה מצב קשוח ורגיש, נשמע שיותר מאשר אחרי לידה רגילה.

חיבוק 🩷🩷

תשתפי אותו ברגשות.

לא בהטלת וטו אלא בבקשה שימצא לך מעגל תמיכה.

אולי סטודנטית שתבוא לגור איתכם בשבוע הזה?

ואפילו עם יש עוד קטנים שלא יכולים להשאר אצל קרובים תקחי איתך.

את תוכלי להתארגן ולהתסדר עם הנסיעה לפחות לא תהיה ממורמרת

היא תסתדר עם טיסה וכל הנלווה אליה...

זהעסק יקר

וגם - מה היא תעשה איתם שם בזמן שהוא עובד? מחוץ לבית זה יותר אנרגיות מאשר בפנים

נשמע לי כמו פתרון לא ריאלי למצב הספציפי הזה

את שואלת אם הוא לא רואה שאת קורסת ואני שואלת אותך האם את מצליחה לראות אותו? נשמע ששניכם כל כך בהישרדות שקשה לכם לראות אחד את השנייה. מבלי בכלל להמעיט מהקושי והמצוקה שלך (שהיא גדולה וקשה! שומעים בין המילים עד כמה) גם הוא חווה את ההריון הקשה- שמר על הילדים והבית כשהיית מאושפזת לפני הלידה, באשפוז אחרי וכשהיית במלונית ואת מתארת אותו כמתאמץ להיות חלק גם עכשיו תוך כדי שהוא עובד. אולי גם הוא מרגיש ממש קורס.

הוא שאל והסכמת שהוא ייסע- להגיד לו עכשיו, רגע לפני, לא לסוע זה לשים אותו במצב מאד מאד לא נוח מול העבודה. ואולי גם הוא זקוק רגע להפסקה הזו.

לי נשמע שהוא מבין שלא מתאים לסוע עכשיו ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה לסוע ולכן הוא מבטיח מתנות. אבל הוא לא רוצה ויכול לבטל עכשיו.

מציעה שתגידי לו שאת היית רוצה לאפשר לו לסוע בלב שלם ובפרגון אבל ככ קשה לך לחשוב על הימים האלה לבד ושהיית רוצה שתחשבו ביחד מה יכול לעזור לך.

לדוגמא כשבן הזוג שלי היה במילואים והייתי אחרי קיסרי בחופש גדול ביישוב נידח (אבל באמת עם תנאים יותר קלים- לא משווה) עשיתי דברים שלא הייתי מעלה על דעתי בזמן אחר- קניתי כמו שהציעו מלא אוכל קפוא שרק צריך לחמם בתנור, שואב שוטף רובוטי, שילמתי לילדים שלי כסף שיישמרו על הקטנים, היה הרבה מסך.

שוב- ליבי איתך. שומעים כמה קשה לך וכמה את מתאמצת להרים את הראש מעל המים ואת בקצה. פשוט אולי צריך לראות איך כל אחד מכם מקבל אוויר. אולי שאחרי שהוא יחזור את תסעי ליומיים והידיעה הזו תקל עלייך?

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

מדובר בבדיקה שלוקחת כ5 דקות

לגבי אם מחפשים מוצאים- זה ממש לא נכון

אם חלילה חלילה מגלים גידול בהתחלה שלו אפשר לצאת מזה ולנהל חיים תקינים ובריאים,

ואם חס ושלום מגלים מאוחר אפשר גם לא לצאת מזה

חס ושלום, הכול בע"ה בבריאות

אבל זו בדיקה לא פולשנית ולא פנימית ולא יקרה או נדירה אז חד משמעית בשביל חוסר נעימות של 5 דק זה שוה

לק"י

אני הולכת בקביעות, וב"ה הכל בסדר.

ממליצה לך ללכת לרופאה, כי להרגשתי זה נעים יותר (נשארים בלי חזיה, הרופאה ממששת את השד מכל הכיוונים, אומרת להרים ידיים. בודקים גם בישיבה וגם בשכיבה על המיטה).

מגיל מסויים שולחים גם לממוגרפיה/ אול' שד.

ויש לך רופאות מומלצות בשרשור הנעוץ.

רק בריאות!

כן, את אמורה להיבדק. בלי הסטוריה משפחתית נבדקים כל שנה מגיל 30 בדיקה ידנית (מישוש), מגיל 50 אאלט זה ממוגרפיה.

אם היה לך הסטוריה משפחתית זה היה הרבה יותר מוקדם והרבה יותר צפוף.

אגב למיטב ידיעתי רוב החולות לא נשאיות גנטיות של מוטציה קשורה אז זה לא כזה משנה המוצא שלך.

זו לא הבדיקה הכי נעימה, נכון. אבל יותר לא נעים לגלות סרטן שלב 4 שהיה אפשר לטפל בו הרבה יותר בקלות עם גילוי מוקדם.

פשוט תקבעי תור ותגיעי.. נושמים עמוק וזה עובר. הבדיקה קצרה ופשוטה

המטרה זה אם חס ושלום יהיה משהו ימצאו אותו מוקדם, ואז הטיפול יהיה מוקדם יותר ומיטבי יותר.

וההמלצה להיבדק זה מגיל 30 או 35.

מגיל 40-50 מוסיפים גם בדיקת ממוגרפיה.

שאמא שלי הלכה לבדיקה שגרתית ואז גילו לה גוש, ב"ה היא טופלה במידית ולא הייתה צריכה כמעט שום התערבות פרט לניתוח. אם לא הייתה מגיעה לבדיקה השגרתית חלילה המצב היה חמור בהרבה.

ממליצה בחום ללכת להיבדק, זה לא כיף וזה מביך אבל זו בדיקה שיכולה להציל חיים כפשוטו.

ממליצה ללכת לפי המלצות בשביל שהחוויה תהיה כמה שיותר נעימה, אם במקרה את גרה בפ"ת וחברת כללית ממליצה על ד"ר איילת גייר

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

כל אחד נפטר מתי שהשם קובע לו ובדרך כלל זה קורה חאנשים שהם כבר מאוד מאוד זקנים.

אנחנו לא יודעים מתי זה, השם יודע.

אנחנו חיים בעולם הזה , עושים מצוות ומעשים טובים ובזה אנחנו הולכים בדרך של השם

וזה עושה אותנו הכי קרובים אליו

וגם כשאנחנו מתפללים בכוונה (קרוב ה לכל קוראיו .... באמת)

במענה לשאלותיה להתייחס לפחדים או חששות בענייניות, להרגיע, להקשיב באמפתיה

ועם זאת להדגיש , להדגיש את הטוב שבחיים ואת קרבת ה מתוך עשיית טוב ורצוי בעיני ה'. 

ואם בדיוק פוגשים את זה אז עוד יותר הגיוני שהיא תיתפס על הנושא.

זה מטריד כי זה משהו שהיא לא מבינה עד הסוף והוא נשמע לה רלוונטי לחיים שלה בדרך כזו או אחרת אז מדי פעם היא מנסה לברר כמה זה רלוונטי. או שהיא חושבת שיש איזה זכויות יתר (להיות קרובה לה' למשל, או אם היא תראה שלילדה שהתייתמה מתייחסים אחרת).

עברנו תקופה כזאת גם עם אחד הילדים, זה קצת מתיש וזה עובר

זה ממש הגיל שילדים מתחילים להבין שהחיים סופיים וזה מעסיק אותה, בעיקר שזה פתאום קרוב בגלל אבא של חברה.

לשאלה על האבא הייתי עונה שזה נדיר מאוד שאנשים נפטרים כ"כ מוקדם ורוב האנשים מאריכים חיים ב"ה.

כל עוד זה עוד נושא בין שלל הנושאים אין סיבה להתרגש, כן חשוב לספק מידע מותאם ולא להציף במידע

תודה רבה לכן, נשמע שאנחנו מתנהלים טוב סהכ