אנחנו לא מדברים על זה שמישהו שאנחנו מעירים מצותת לשיחה שלנו, או עומד ומסתכל עלינו שעות.

אם גם אני וגם היא בבית קפה, כנראה שגם לה יש סיבה שהיא שם, ולכן היא לא תשב ותבהה בי.

במה זה שונה מלהיות בדייט עם חברה קרובה, במובן הזה של סיטואציה פגיעה\אישית?

גם בין חברות לא הייתי רוצה שמישהו אחר יצותת לשיחה שלנו.

אני פשוט לא מצליחה להבין זה מפדח..

ברגש לא .. יש תחושות פיזיות של מבוכה

מה נעשה

חוץ מהקטע שזה מוזר לעבור ממצב של להיות חברים שמשתפים כמעט בהכל,מדברים חופשי פתאום הופכים ל2 אנשים זרים.זה פשוט לא טבעי ויוצר תגובות בהתאם.

או שתי סיטואציות:

1. כשאת בדייט עם מישהו את פוגשת מכר/ה

2. פגישה אקראית עם אקס (נראה לי לשם כיוונה התגובה של @אנו.נימית )

הסיטואציה הראשונה פחות מביכה, אלא אם כן הדייט שלך הוא חייזר שאת מתפדחת להיראות איתו ברבים, או שמי שפגשתם בדרך הוא רכלן גדול, ואז מחר כבר יפוצו עלייך שמועות שאת מאורסת או בקשר מתקדם, ואם זה מישהו שמכיר את שניכם, אז בכלל יש סיכוי שתהפכו ל"ידועים בציבור".

הסיטואציה השנייה היא בלתי נסבלת מבחינתי. ואל תשאלו למה. לא. מסוגלת. לפגוש. אקס. ברחוב. ואם זה קורה, אני מגיבה על הפנים.

יודעת שזה לא רציונאלי, אבל זה חזק ממני.

אז... @ אקסים שמרו מרחק!!😆

שמתי לב שלא קראתי נכון את השאלה..

מסכימה עם ox2694 וחפירות ולפעמים הטפות מוסר נלוות לזה מצד קרובים  ורחוקים.

ב. עדיין, הסיטואציה הזאת וכל מה שקשור לתהליך הזה זה משהו אינטימי. אישי. אז יש תחושה שצריך לבודד אותו משאר העולם, כי זה שלי ולא שלהם (ואנשים זרים לא מפריעים, הם סתם חלק מהנוף) 

וגם: @(אהבת עולם)

@אנו.נימית

@חתולה ג'ינג'ית

אנחנו מדברים על זה שמישהו שמכיר אותך רואה אותך בדייט.

ההיגיון שלי אומר שאם אנחנו מתאמצים להסתיר מהסביבה הקרובה (קרובים ומכרים) שאנחנו נמצאים בקשר, והם רואים אותנו בדייט -> משמע אנחנו כבר לא מתאמצים, וזה קשר רציני וכו' וכו'.

אני חושבת גם שיש ערך כלשהו - הרבה לפני שמתארסים - להיפגש בדייט עם הסביבה הקרובה, לבחון את הקשר כשמרחיבים אותו מעבר לרק שנינו. אולי זה עוד סיבה שאותי זה לא מפדח, אלא עו הזדמנות להעמיק את הקשר.

אני יוצאת מנקודת הנחה שבכל חברה יש אנשים רכלנים וחסרי טקט. אבל למה שאני ארקוד את חיי לפי החליל שלהם? מה אכפת לי? שיגידו שאני מתארסת, והם יצטרכו לאכול את הכובע לגלות שזה היה דייט ראשון ואחרון... זה לא שאני מטעה אותם, זה הם רואים את המציאות בצורה לא נכונה.

אני מסכימה שהקשר עצמו הוא אינטימי, אבל סוג האינטמיות בשלב הזה של דייטים הוא סוג של אינטימיות ציבורית - הוא נעשה בין כה וכה לעיני אחרים, בין אם הם זרים ובין אם הם מכרים. אותי לימדו שקשר שמבודד מהעולם הוא קשר שעלול להיות מסוכן...

לי זה נשמע קצת מוזר, אבל אני יודעת שיש תרבויות שבהם מקובל שתפקידו של הבחור בדייט הוא להגיע לבית של המדוייטת, לדפוק בדלת, להגיד שלום למשפחה, ואז לקחת את המדוייטת לדייט. זה לגמרי מוציא את הרוח מהקטע של הפדיחה, כי כולם מודעים לעניין.

לגבי לפגוש אקסים ברחוב, זה באמת נושא אחר, אני חושבת שצריך לחלק גם את זה: אנשים שהיה לך איתם קשר משמעותי, ואנשים שלא היה לך איתם קשר משמעותי. אם הם מהסוג הראשון, אני מבינה שיש בזה מבוכה (אבל זה ממש לא פדיחה בעיניי). אם זה מהסוג השני, יש מצב שאני בכלל לא אזהה אותם... בכל מקרה, שלום נימוסי ועוברים הלאה. למה צריך להגיב משהו יותר מזה?

אבל רובנו לא במצב הזה כרגע וזה דורש הרבה עבודה לשחרר את זה. אנשים שדוחפים את האף רק מקשים על העבודה על זה.

ואני ממש הרגשתי את זה, שבקשרים שהיה לי בהם טוב היה לי אכפת הרבה פחות שיראו אותנו ביחד וזה בלט בעיקר בקשרים שגם ככה חתכתי בהם בסוף.

מבחינתי התהליך עצמו הוא אינטימי (בעיקר מול עצמי אולי?) ולא דייט מסוים או אדם ספציפי. אז אני לא מעוניין שיכנסו לי הסחות דעת או הפרעות חיצוניות. בא לי שגם המעטפת תשאר שלי עד שאחליט להוציא את זה החוצה. וכמו שאהבת עולם הזכירה, בקשרים שהולך טוב אז גם החשיפה יותר קלה.

אבל אני מניח שזה יותר עניין של אופי ופחות משהו שיש לו הגיון מובנה מסויים ולכן יכול להשתנות בין אנשים.

ונקודה קטנה שלא הבנתי, את מנסחת כל הזמן כאילו מפריע לך איך שאחרים מתנהלים. למה זה חשוב? אם לך אין בעיה אז הרווחת... וגם אם הצד השני לא רוצה בשלבים ראשונים, הרי ברור שזה חייב לקרות מתישהו, אז אין מה להלחץ לדעתי. 

בדייט הראשון שלי עם מישהו ראתה אותנו מישהי שזיהתה והעבירה הלאה את המידע שאנחנו מתארסים🤔  

וזה *בדיוק* החלק שיפגוש אותך כשאת בדייט...

לפני הרבה שנים *המורה שלי מכיתה א'* ראתה אותי הולך עם בחורה ברחוב. כנראה גם ראתה שאנחנו מדברים ושכיף לנו ביחד.

האם היא אמרה לי שלום בנימוס?

לא!

היא התחבאה באיזה חור ולמעשה אין לי מושג איפה בדיוק היא הייתה כשראתה אותנו.

האם היא שמחה בליבה ושמרה זאת לעצמה? 

לא!

היא התקשרה לאמא שלי לדווח לה. אמא שלי לא ידעה איך לאכול את הסיפור הזה.

ו...הבחורה הייתה בכלל בת דודה שלי שפגשתי במקרה באוטובוס, באותו הזמן היא עדיין הייתה תלמידה בבית יעקב.

קרה לפני שנים לאחי. פגש איזה מכר רחוק שכל הזמן לא הפסיק לקרוץ לו.

אחרי יומיים אמר לאמא שלי שראה אותו עם מישהי.

המישהי היא אחותי... 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"